מדרש לפירושים/חלק א/א
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
לשיקב"הו אתחיל לכתוב שבעים דרושים פירושים על פסוק ויבא יעקב שלם וגומר. ועל מאחז"ל (בראשית רבה, עט) וזה לשונם: "ולפי שכתוב ויעקב איש תם יושב אהלים לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל. ואגב יתבארו כמה מאמרים סתומים וחתומים בעזה"י.
ומפני שיעקב הוא אדם דקדושה כולל וחובק בעצמותו כל האורות הקדושים ומדות העליונות, ועשו אדם בליעל כולל סט"א מסאבא, הרוצה להתאחז בקדושה שהוא סוד נגיעת הכף -- לפיכך אמרתי לבאר מתחלה בסוד הספירות נגד כל מדה נכונה ואח"כ בשאר אורות וניצוצות וכלים בעזה"י.
וא"ל יעז"ר פ"י של"א[1] אכשל ח"ו ולא יכשלו אחרים על ידי.
גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ג"ע ונ"מ גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ג"ע ואנ"מ. כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. כי ה' י"ח מד"ו. כי ה' י"ח מד"ו.
דרוש א - ספירת כתר[עריכה]
אמרו החכמים בזוהר ותיקונים שאות כ' מורה על כת"ר (כדאיתא בהקדמת התיקונים דף ח' ע"א ברזא דסוכה גבוה מעשרים, עי"ש. ובתיקון ע' דף קי"ט ע"ב. וברעיא מהימנא פנחס דף רמ"ג ע"א . וכי תצא דף ר"פ ע"ב, עי"ש). וטעם הדבר כתבו גורי האר"י זלה"ה שכתר הוא כולל עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר - הרי שכולל כ' מדות.
ואמרו עוד שאות כ' גימטריא עשרים, ומלת עשרים גימטריא כתר. ובזה הבנתי מאחז"ל (ריש שוחר טוב) וזה לשונו:
- "תני דבי רבי יהושע בן קרחה, עשרים 'אשרי' כתוב בספר תהלים וכו'. אמר רבי: תמה אני האיך למדנו רבי יהושע עשרים אשרי כתוב, ואני אומר עשרים ושתים", עכ"ל.
וקשיא באמת איך יאמר ר' יהושע בן קרחה דבר שאינו?
ואמנם כי נודע שאשר"י תמיד בסוד כת"ר וכדאיתא מפורש בתיקון י"ג (דף כ"ג ע"א וב' . וברעיא מהימנא פנחס דף רכ"ג ע"ב, עי"ש) ובחדושי ברכות כתבתי שזהו סוד מאחז"ל (ברכות י, א) "כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי", עכ"ל, שהוא סוד עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר, שהכתר שהוא סוד אשרי כוללם. לכן פתח בסוד ישר וסיים בסוד חוזר ב"אשרי" שהוא כתר. ושם הארכתי. וז"ש ריב"ק "עשרים 'אשרי' כתוב בספר תהלים" - שמלת "אשרי" הכתוב בספר תהלים הוא בסוד עשרים - בגימטריא כתר, וכנ"ל. ורבי הבין כפשוטו. והבן.
והנה ידוע שנגד כתר דקדושה הוא בסטרא אחרא מסאבא סוד כרת, וכדאיתא בתיקונים (תיקון י"ח דף ל"ו ע"א) וזה לשונו: "לעילא כרתיאל לקביל כתר עליון ומתמן כרת לכל אלין דעברין על אורייתא", עכ"ל. ועיין בלקוטי תורה פרשת לך לך בדרוש הפסוק "ויהי בימי אמרפל וכו'" גם בו(?) סוד הכרת שהיא קליפה ראשונה וכו', עי"ש.
וידוע כי רשעים היפך עשרים, והם בסוד כרת - היפך כתר וכאמור. וזהו לדעתי סוד (תהלים לז, לד) "בְּהִכָּרֵת רשעים תראה". וזהו סוד (משלי ב, כב) "ורשעים מארץ יכרתו". וזהו שאמר הכתוב (תהלים, א) "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים". אשרי דייקא, רשעים דייקא וכו'.
ומפני שנעוץ סופן בתחלתן בסוד הקדושה כנודע כי אי"ן שבכתר ואנ"י שבמלכות - אותיותיהם שוים, וסוף מעשה במחשבה תחלה -- לפיכך חושב רשעים חטאים לצים - ראשי תיבות רחל נוקבא דז"א שהם הפוגמים בה. וזהו סוד "בראשית ברא" - בראשית אותיות אשרי בת - כתר ומלכות. וז"ש "את השמים" - אור ישר, "ואת הארץ" - אור חוזר. ובזה מובן קצת מאמר בתיקונים (ריש תיקון י"ג) וזה לשונו: "בראשית - תמן אשרי ודא איהו אשרי האיש וכו'. ובה משבחין לבת בהאי אשרי", עכ"ל.
ועתה נאמר כי עשו הוא חד מהנך רשעים המנגדים לסוד הכתר, ולכן נקרא 'עשר הרשע'. וידוע גם כן שאות א' רומז על כתר עליון כדאיתא בריש ספר מאורי אור, שאל"ף מלא כזה: אל"ף למ"ד פ"ה - בגימטריא אל רם בסוד הכתר שבו אין סוף והוא רם מכל הספירות, עי"ש. ובתיקון מ"ט (דף פ"ח ע"ב) "א' כתר עליון וכו'", עי"ש. וזהו סוד הכתוב (משלי טז, כח) "איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף". ועיין זוהר פרשת פקודי (ח"ב רנ, א) שאיש תהפוכות הוא עשו - איש יודע ציד איש שדה, עי"ש. ולכן אמר "מפריד אלף" בסוד אות אל"ף האמור.
וזהו סוד הכתוב (בראשית כה, כד) "והנה תומים בבטנה" ואמרו בזוהר יתרו (ח"ב עח, ב) וזה לשונו: "ובגין דהוה תמן ההוא רשע אסתלק מתמן אל"ף", עכ"ל. הכוונה מפני שהוא רש"ע דייקא המנגד לסוד הכת"ר כנז"ל. לכן אסתלק מתמן אל"ף דייקא.
וז"ש (בראשית רבה, פה) וזה לשונו: "ולהלן כתב תומים חסר - אחד צדיק ואחד רשע", עכ"ל. וכן פרש"י בחומש. וכוונם גם כן אל האמור.
ואמרו חז"ל (מגילה ו, א) "אמר יצחק לפני הקב"ה, רבש"ע יוחן עשו. א"ל רשע הוא וכו'. אמר יצחק אם כן בל יראה גאות ה'", עכ"ל. מ"ש יצחק "יוחן עשו" - רצונו לומר במתנת חנם, אף שאינו כדאי וכמ"ש מהרש"א בחידושי אגדות. ולפי דרכי סוד הדבר עם הנודע כי מתנת חנם הוא מן כתר עליון כדאיתא בלקוטי תורה פרשת לך לך בפסוק "אנכי מגן לך", עי"ש. ועל זה שפיר השיב לו הקב"ה "רשע הוא" - שהוא מן רשעים הפוגמים בסוד הכתר שסודו עשרים וכנז"ל. וז"ש יצחק "אם כן בל יראה גאות ה'" - סוד גאו"ת נודע בכוונת "ה' מלך גאות לבש" - סוד ת"י נימין שבסוד הכת"ר. והבן.
ועתה באתי לבאר לך מאמר אחז"ל תמוה (תנחומא וישלח) שם נאמר "שבאו ארבעה כתות מלאכים אל עשו נפלו עליו הכוהו ושברוהו. אמר להם הנחוני שאני בן בנו של אברהם וכו' הוסיפו להכותו. אמר להם הנחוני שאני בנו של יצחק וכו' הוסיפו להכותו. אמר להם הנחוני שאני אחיו של יעקב וכו' התחיל מבקש מהם ולומר להן יעקב אחי בא לכלל עשרים שנה ואני מבקש לראותו כו' הניחוהו", עכ"ל. וקשיא למה הוסיפו להכותו כשהזכיר אברהם ויצחק? וגם אמרו "יעקב אחי בא לכלל עשרים שנה" - הוא תמוה מאוד.
ולהבינך זה אקדים מ"ש בספר המערכת פרק רביעי, שמכנה לחכמה בשמות די"ן מלחמ"ה גבור"ה, עי"ש. וכתב החייט וזה לשונו:
- "מפני שהחכמה הוא הראשית אשר הופרש מהעיסה - מזה הצד בא השינוי וההיפוך והדין והטומאה והקטרוג, כי מאחר שיש עִלה ועָלול יש הפוך, כי העלה נותנת והעלול מקבל. ולזה העלול הראשון דבוק עמו החסרון ומשם נתפשטו כל מיני ההפוכים - טומאה וטהרה, שלום וקטטה, דין ורחמים", עכ"ל החייט.
וכוונתו לומר הגם שג' ראשונות נחשבים כאחד שהם רחמים גמורים -- כי גם בינה רחמים גמורים רק שהדינין מתערין מינה כנודע, ומכל שכן חכמה שאין דינין מתערין ממנה כלל -- מכל מקום לענין זה יש הפרש בין כתר לחכמה ששם ההתחלה עלה ועלול, ובחינה זו נקראת חכמה בשם דין מפני שממנה מתחיל סדר ההתפשטות - בחינת משפיע ומקבל. דומה למ"ש האר"י זלה"ה בסוד הצמצום הראשון שהיה שורש כמוס אל הדינים שיתהוו אח"כ. זה כוונת החייט. והבן.
אמנם האר"י זלה"ה כתב מפורש שצדק החייט במה שקורא לחכמה 'דין' והטעם מפני שהז' דעתיקא מתלבשין בסוד רישין - חסד דרישא דלא אתיידע מתלבש בכת"ר ולכן כתר הוא רחמים גמורים, וגבורה דרישא דלא אתיידע מתלבש במוחא ולכן החכמה הוא דין. ועיין ספר הדר"מ הדרת מלך(?) סימן צ"ד מובא לשון הרב זלה"ה.
ולעניות דעתי הקלה - יש עוד טעם לדבר הזה. עם הנודע בסוד שבירת כלים שבאו"א היה גם כן סוד ביטל, אך שבכתר לא נפגמו רק נה"י שלו המלובושים באבא ואמא. והבן זה.
- (הגה: ומפי אהובי המקובל מוהר"ר ארי' נ"ח שמעתי לפרש בזה פסוק (דברים לב, ה) "שחת לו לא בניו מומם", שידוע שבכל חטא ח"ו מעוררים סוד שבירת כלים, וז"ש "שחת לו" בוא"ו - ר"ל הבנין דזו"ן נשחת בסוד "כן משחת מאיש מראהו" כנזכר בתיקונים. "לא" - באל"ף שהוא כת"ר, "בניו מומם" - שהכתר אינו נפגם רק נה"י שלו הנקראים 'בניו'. ודוק).
ומזה תבין שלכן יעקב הוא מובחר שבאבות והיתה מטתו שלימה, כי הוא הבריח התיכון העולה עד הכתר שאין שם שום התעוררות דין. לא כן אברהם ויצחק שעולים עד לחכמה ובינה שיש בהם כעין דין כאמור. וזה לדעתי כפל הלשון בכל הפרשה "עשו אחי" - ומי לא ידע שאח עשו ליעקב? ובשל"ה האריך. ואני אומר לפי דרכי ששם למעלה למעלה בכתר עליון הוא אחיו ממש והוא לאחדים באחדות גמור, רק בהשתלשלותם למטה נתפרדו זה מזה, ושם למטה נקרא 'עשו הרשע' - קליפה גמור, טמא טמא יקרא. משל לשני אילנות, אחד מוצא פירות ואחד אילן סרק היוצאים משורש אחד. והבן.
וזהו סוד הכתוב (מלאכי א, ב) "הלא אח עשו ליעקב וגו' ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי", ולא אמר "ואת אחיו שנאתי". והכוונה לב' בחינות אלו. וז"ש "הלוא אח עשו ליעקב" מה שהוא למטה עשו הוא למעלה בשורש עליון 'אחיו' ממש, ולפיכך אמר "ואת עשו שנאתי" שהוא התפשטותו למטה דווקא.
ואקדים עוד מה שנודע כי מלת שנה בכל מקום הוא ספירה שבגימטריא שנ"ה, ומורה תמיד לפי הענין שמיירי באיזה ספירה ההיא.
ומעתה מבואר מאמר הנ"ל שלכן כשהזכיר אברהם ויצחק הוסיפו להכותו מסוד הדינים שבחכמה ובינה, עד שאמר שהוא אחיו של יעקב בסוד הכתר - ששם הוא אחיו ממש. וז"ש "יעקב אחי" דייקא, "בא לכלל עשרים שנה", שהוא בא בקו אמצעי עד כלל עשרים שנה - ספירה כתר, "ואני מבקש לראותו" - כלומר להעלות עצמי אל השורש האמור. ולכן מיד הניחוהו כי שם הוא רחמים גמורים ופשוטים. והבן כל זה.
- ומעתה אבאר קצת פסוקים מן הפרשה זו.
- "וישלח יעקב וגו' אל עשו אחיו" - כלומר ששלח אל עשו שיהיה אחיו, שיתעלה אל השורש שיעשה תשובה.
- "עם לבן גרתי" - סוד לובן העליון, מחשוף הלבן, רחמים פשוטים.
- "למצוא חן בעיניך" - שגם אתה תהיה כמוני.
- "וישובו המלאכים וגו' באנו אל אחיך אל עשו" - כלומר שעשה מן בחינת 'אחיך' גם כן עשו ומתנגד א"ע נגד כתר דקדושה, וז"ש "וארבע מאות איש עמו" - נגד ארבע מאות עלמין דכסופין, רזא דארבע מאות שקל כסף שבסוף אריך כנודע. ועיין בתיקוני תשוב' מהאר"י זלה"ה בתיקון שק, עי"ש.
- "וגם הולך לקראתך" - כלומר שגם נגד אותו בחינה הלך לקראתך. ובזוהר וישלח (ח"א קסז, ב) וזה לשונו: "אלא באנו אל אחיך, ואי תימא דהדר בתשובה - לאו הכי, אלא עשו הרשע כדמעקרא", עכ"ל. אומרו "ואי תימא" משמע שלזה היה כוונת יעקב באומרו אל עשו אחיו, וכמו שכתבתי.
וכדי לבאר על פי דרכי תפלת יעקב: "אלהי אבי אברהם וגו'" - אקדים מ"ש בספר התמונה, מובא במגלה עמוקות (אופן קפ"ח):
- סוד (בראשית יב, א) "אל הארץ אשר ארא"ך" - ך' של אראך מורה על כתר - שהבטיח הקב"ה לאברהם כשיהיה בארץ ישראל אז יזכה להשיג סוד כתר.
ושם במגלה עמוקות האריך וכתב שלכך רצה משה לבא לארץ ישראל להשיג סוד הכתר כמו שהשיג אברהם. וז"ש "אעברה נא" - ראשי תיבות נתיב אברהם.
- ובלוחות היו תר"ך אותיות כמנין כתר והיו כתובים על עשרה שורות - בכל שורה ס"ב אותיות - סוד
ב' פעמים א"ל ב' פעמים א"ל שווה 62 - אל רחום אל זועם. נמצא שמדת אל מבוארים תרין סטרין חסד וגבורה. וז"ש "אתה החלות" - בהיפך אותוון הלוחת וכו', ובכל שורה היו נכללין תרין סטרין יחד - "את גדלך" - הוא סוד חסד אל מצד הימין, "את ידך החזקה" - לקבל אל זועם שהוא מצד השמאל וכו'.
- "רב לך" - ב"ית רבתי של בראשית הרומז לסוד הכתר הוא שלך - בכל בי"תי נאמן - רומז על בי"ת רבתי. עד כאן דבריו בקצור.
וידוע שיעקב ומשה בחד דרגא. ולכן אומר אני שזהו גם כן תפלות יעקב
- "אלהי אבי אברהם" - הוא חסד אל, "ואלהי אבי יצחק" - הוא סוד אל זועם,
- "ה' האומר אלי שוב לארצ"ך" ושם אשיג סוד הכתר.
- וז"ש "ואטיבה" - נרמז שם הקדוש בי"ט שבגימטריא אהי"ה שבכתר כנודע.
- "קטנתי וגו' הצילני נא" - ר"ל במתנת חנם הבא מן כתר עליון כנ"ל. ובמלת "נא" רומז נתיב אברהם וכאמור במגלה עמוקות.
- "פן יבוא והכני אם על בנים" - דע סודו כי אמרו חז"ל (מו"ק כח, א) "בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא". ופירש האר"י זלה"ה בלקוטי תורה (ריש תולדות) שהכוונה בג' ראשונות שהם סוד מזלא - גימטריא ג' הויות. ובנים הוא בסוד הכתר, עי"ש.
- וזהו לדעתי סוד פירש"י בחומש כאן "אי אתה זוכה לבנים וכו'" - והיינו כי בארץ ישראל ישיג סוד הכתר שהבנים משם כאמור. וז"ש חז"ל (ראש השנה טז, ב) "ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהני ליה", עכ"ל. ויש להאריך ואין כאן מקומו.
- וז"ש יעקב "פן וכו' על בנים" הבאים מכתר עליון. גם "אם" ראשי תיבות אל"ף מל"א - סוד אות אל"ף מל"א שסודו כתר כמש"ל בשם מאורי אור. ואל תאמר שבכתר עצמו יש ח"ו איזה פגם -- על זה אומר "על בנים" דווקא, כלומר בסוד נה"י דכתר הנקראים 'בנים' - שם דווקא יש פגם השבירה, וכנ"ל. והבן.
- "ויאבק איש עמו" ואמרו חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד". סוד כס"א - בינה. וכבוד - ל"ב נתיבות חכמה. שגם בחכמה ובינה יש כעין דין. ולכן עד שם הגיע התאבקות שלהם ולא למעלה בכתר. וז"ש "וירא כי לא יכול לו" בסוד כתר, שאין שום פגם מגיע שם. אמנם "ויגע בכף ירכו" - סוד נה"י דכתר המלובשים באבא ואמא וכו'. גם ר"ל ויגע בכָף ירכו - בירכיים של אות כָף שהוא כתר כנ"ל.
ובספר הפליאה איתא וזה לשונו:
- "ראה והבן דברים נוראים, כי
ז' פעמים הוי"ה ז' פעמים הוי"ה שווה 182 עולה קפ"ב, בגימטריא יעקב, שאלולי ו' שלקח מעשו וניתוסף ליעקב כו', כי הו' לקח כללו ועולה אהי"ה הוא כתר עליון, לכן עשו מתאבק עם יעקב - ויאבק איש עמו כו'".
ובמקום אחר הבאתי לשונו באורך ופרשתי דבריו שבא לומר שעיקור התאבקות היה בשביל אות ו' שעולה במספר הכללי כזה: א' ב' ג' ד' ה' ו' - כ"א - כמנין אהי"ה שבכתר עליון, כי הוא קו האמצעי העולה למעלה ראש וכנ"ל. וזה מכוון לדרכי הזה.
"ויפל על צואריו וישקהו", ואמרו חז"ל (בתנחומא) שנעשה צוארו של שיש. ולדרכי הכוונה עם הנודע בסוד שי"ש שאות י' עולה לכאן ולכאן שבגימטריא כתר, ושם בכתר - יעקב ואחיו נושקים זה את זה ממש באחדות גמור. וז"ש "וישקהו" - כלומר ממילא. ודו"ק.
ורש"י בחומש מביא ברייתא דספרי: "יש שדורש שלא נשקו בכל לבו, אמר רשב"י וכו' ונשקו בכל לבו" לדעתי מר אמר חדא וכו' ולא פליגי. כי בחינת 'עשו' לא נשקו בכל לבו, ובחינת 'אחיו' נשקו בכל לבו. והבן.
"ויאמר עשו יש לי רב" - ראשי תיבות בית רבתי כאמור במגלה עמוקות הנ"ל.
"אחי" - ראשי תיבות אור חוזר ישר שהכתר כולל אותם כנ"ל.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - בגימטריא ש"ע נהורין שבאריך אנפין כנודע. ובזה נתבטל ע"ש של עש"ו, ואות ו' לקח ממנו כמ"ש בפליאה. וזהו "ו'יבא יעקב שלם" - עם אות ו'.
ולפי מה שהבאתי לעיל סוד בנים שאמר יעקב "פן יבוא והכני אם על בנים" - אתי שפיר מאחז"ל (בראשית רבה, עט) "שלם בבניו". וז"ש "עיר שכם אשר בארץ כנען" - כי שם דווקא כאשר בא לארץ ישראל השיג סוד הכתר כמו אברהם וכמש"ל. וסוד שכם הוא שם כ' שהוא כתר כנ"ל. גם עיר שכם גימטריא כ' כתר. גם שכם ראשי תיבות - ש'ם כ'בוד מ'לכותו, בסוד נעוץ סופן בתחלתן הנ"ל.
"ויחן את פני העיר" ואמרו חז"ל (בר"ר, עט) "חינן את הפנים שבעיר" - היינו סוד מתנת חנם הבא מן הכתר. ובתלמוד (שבת לג, ב) איתא שווקים תיקן להם - לדעתי הסוד שתיקן יעקב השוקים העליונים - נצח הוד יסוד דכתר, המלובשים באבא ואמא אשר בהם היה פגם השבירה. והוא תיקן בסוד מ"ה החדש. ואין כאן מקום להאריך.
והנה נא ידעת סוד הכתוב (בראשית כה, כז) "ויעקב איש תם" שהוא מלשון תיומ"ת של לולב - סוד קו האמצעי העולה עד לכתר בסוד מאחז"ל (שבת קיח, ב) "נחלה בלא מצרים", וכמו שנזכר לעיל קצת וכנודע יעקב תם גימטריא בכתר. ובזה ממילא מובן מאחז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל. והיינו לומר מפני שכתוב שהוא סוד תיומת של לולב ויכול לעלות עד הכתר בסוד קו האמצעי -- לפיכך באמת כן היה ונתעלה עד הכתר ונעשה שלם וכמדובר.
וזהו גם כן סוד הכתוב (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש" - היינו סוד בי"ת רבת"י הנ"ל, וכמ"ש אצל משה (במדבר יב, ז) "בכל ביתי נאמן הוא" כאמור. וגם ביתו זו אשתו, הם ד' נשים שלו - רחל לאה בלהה זלפה, והם ובעלם יעקב שבגימטריא קפ"ב - כולם בחושבן כתר. ובזה הוא מכרי"ת הקליפות בכח הברזל[2]. ועל ידי ת' עלמין דכסופין שבכתר מבטל ד' מאות איש שעם עשו ונעשים ק"ש. וז"ש "ובית עשו לקש".
- נשלם דרוש הראשון בס"ד.