מדרש תנחומא קדושים

פיסקאות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

פרשת קדושים

א. [ עריכה ]
"דַּבֵּר אֶל [כָּל עֲדַת] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [וגו'] קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". זה שאמר הכתוב, (ישעיה ה, טז): "וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וגו'". אימתי נעשה הקדוש ברוך הוא גבוה בעולמו. כשיעשה משפט באומות, שנאמר (שם ג, יג) "נִצָּב לָרִיב ה' וְעוֹמֵד לְדִין עַמִּים". וכן הוא אומר (דניאל ז, ט): "חֲזָה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו". מהו כרסון, וכי כסאות הרבה הן. והא כתיב (ישעיה ו, א): "וָאֶרְאֶה אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא". וכתיב (משלי כ, ח): "מֶלֶךְ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִּין". [ומהו כרסון. רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא. חד אמר, כרסון, זה הכסא ואפופרין שלו. וחד אמר, אלו כסאות אומות העולם שעתיד להפכן, שנאמר, (חגי ב, כב): "וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת"]. תדע, שכן הוא אמר, "כָרְסָוָן רְמִיו", כענין שנאמר, (שמות טו, א): "סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם".

ורבנן אמרי מהו "כָרְסָוָן". לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא יושב, והמלאכים נותנין כסאות לגדולי ישראל והן יושבין. והקדוש ברוך הוא יושב עם הזקנים כאב בית דין ודנין לאומות העולם, שנאמר (ישעיה ג, יד): "ה' בְּמִשְׁפָּט יָבֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ". על זקני עמו אינו אומר כאן, אלא עם זקני עמו ושריו. מלמד, שהקדוש ברוך הוא יושב עם הזקנים ושרי ישראל ודן לאומות העולם. ומי הן, אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל, שנאמר (תהלים קכב, ה): "כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, כִּסְאוֹת לְבֵית דָוִד".
אמר רבי פנחס בשם רבי חלקיה הדרומה, אם אתה אומר, "כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָוִד", מהו "וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב". אלא שהוא יושב ביניהם כאב בית דין ודן עמהם את האומות. לכך כתיב "עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו".

ומהו "וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא". שהקדוש ברוך הוא מנקה את עצמו מעובדי עבודה זרה, ופורע להם שכר מצות קלות שעשו, בעולם הזה, כדי לדון אותן ולחייבם לעולם הבא, כדי שלא יהא להן פתחון פה ולא ימצא להן זכות, שנאמר (ישעיה יד, לב): "וּמַה יַעֲנֶה מַלְאֲכֵי גּוֹי כִּי ה' יִסַּד צִיּוֹן וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ". ומיד עושה בהן את הדין. באותה שעה הקדוש ברוך הוא נעשה גבוה בעולמו, שנאמר, "וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט".

מהו "וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָקָה". שהוא מתקדש בעולמו בצדקה שהוא מלמד על ישראל סניגוריא, שנאמר (ישעיה סג, א): "אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ". אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, לעתיד אני מתקדש בכם, שנאמר (שם כט, כג) "כִּי בִּרְאוֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי". וכן הוא אומר, (שם מט, ג) "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר". ואתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם, שנאמר (ויקרא יא, מד): "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים":

ב. [ עריכה ]
"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי" אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, עד שלא בראתי עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם, והיו אומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. כיון שנברא אדם הראשון אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, זהו שאנו מקלסין אותך בשמו. אמר להם, לא גנב הוא זה, שנאמר (בראשית ג, יז): "וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ". בא נח, אמרו לו, זה הוא. אמר להם, זה שכור הוא, שנאמר, (שם ט, כא) "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וגו'". עמד אברהם, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, זה גר (גוי) הוא שיצא ממנו ישמעאל. עמד יצחק, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, אוהב הוא לשונאי, שנאמר, (שם כה, כח) "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו". כיון שבא יעקב, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, הן. וכן הוא אומר, (שם לה, י) "וְלֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ", ונקראו כל ישראל על שמו.

באותה שעה קדש הקדוש ברוך הוא את ישראל לשמו, שנאמר (ישעיה מט, ג): "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר". אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר: "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי". לכך נאמר: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". משל למה הדבר דומה, למלך שקדש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת לשמי אני מלך ואת מלכה, כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך, למה, שאת אשתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך וקדש את העם, שנאמר (שמות יט, י): "וְקִדַּשְׁתָּם הַיוֹם וּמָחָר". קדשם הקדוש ברוך הוא ואמר להם לישראל, (שם, ו) "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". למה, "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'". אף אתם תהיו קדושים כשם שקדשתי אתכם לשמי, שנאמר: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". אמר להם הקדוש ברוך הוא, זכיתם - אתם נקראים עדת קדושים, לא זכיתם - אתם נקראים עדה רעה, שנאמר (במדבר יד, כז): "עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה": מדרש תנחומא קדושים ג מדרש תנחומא קדושים ד מדרש תנחומא קדושים ה מדרש תנחומא קדושים ו מדרש תנחומא קדושים ז מדרש תנחומא קדושים ח מדרש תנחומא קדושים ט מדרש תנחומא קדושים י מדרש תנחומא קדושים יא מדרש תנחומא קדושים יב מדרש תנחומא קדושים יג מדרש תנחומא קדושים יד מדרש תנחומא קדושים טו

<< · מדרש תנחומא · קדושים · >>