מדרש תנחומא קדושים ב

ב. [ עריכה ]
"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי" אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, עד שלא בראתי עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם ומקדשין את שמי בכם, והיו אומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. כיון שנברא אדם הראשון אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, זהו שאנו מקלסין אותך בשמו. אמר להם, לא גנב הוא זה, שנאמר (בראשית ג, יז): "וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ". בא נח, אמרו לו, זה הוא. אמר להם, זה שכור הוא, שנאמר, (שם ט, כא) "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וגו'". עמד אברהם, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, זה גר (גוי) הוא שיצא ממנו ישמעאל. עמד יצחק, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, אוהב הוא לשונאי, שנאמר, (שם כה, כח) "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו". כיון שבא יעקב, אמרו לפניו, זה הוא. אמר להן, הן. וכן הוא אומר, (שם לה, י) "וְלֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ", ונקראו כל ישראל על שמו.

באותה שעה קדש הקדוש ברוך הוא את ישראל לשמו, שנאמר (ישעיה מט, ג): "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר". אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הואיל ונקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם, היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר: "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי". לכך נאמר: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". משל למה הדבר דומה, למלך שקדש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת לשמי אני מלך ואת מלכה, כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך, למה, שאת אשתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך וקדש את העם, שנאמר (שמות יט, י): "וְקִדַּשְׁתָּם הַיוֹם וּמָחָר". קדשם הקדוש ברוך הוא ואמר להם לישראל, (שם, ו) "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". למה, "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'". אף אתם תהיו קדושים כשם שקדשתי אתכם לשמי, שנאמר: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". אמר להם הקדוש ברוך הוא, זכיתם - אתם נקראים עדת קדושים, לא זכיתם - אתם נקראים עדה רעה, שנאמר (במדבר יד, כז): "עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה":