לדלג לתוכן

מדרש תנחומא אמור

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרשה א

[עריכה]

אמר אל הכהנים. זה שאמר הכתוב: אמרות ה' אמרות טהורות וגו' (תהלים יב, ז). על כל מה שהקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל, בשביל קדשתן וטהרתן. הוי, אמרות ה' אמרות טהורות. דבר אחר, אמר אל הכהנים ואמרת אליהם, הרי אמירה שני פעמים. משל למה הדבר דומה, לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך. אמר המלך, גוזר אני עליך שלא תראה את המת כל ימיך, מפני שאתה נכנס ויוצא ורואה פני, שלא תטמא את פלטרין שלי. כך גזר הקדוש ברוך הוא על הכהנים הנכנסים לבית המקדש, שלא יטמאו למת. לפיכך הוא אומר, לנפש לא יטמא בעמיו.

פרשה ב

[עריכה]

דבר אחר, אמר אל הכהנים. מה כתיב למעלה מן הענין, ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו, באבן ירגמו אותם דמיהם בם, ואחרי כן, אמר אל הכהנים. זה שאמר הכתוב: וכי יאמרו אליכם דרשו אל האבות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים, הלוא עם אל אלהיו ידרש בעד החיים אל המתים (ישעיה ח, יט). אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם יאמרו לכם אמות העולם, הניחו אל האלהים שבשמים ודרשו אל האבות. אמרו להם, הלוא עם אל אלהיו ידרש. כמו שאמר אליהו לאחזיהו, המבלי אין אלהים בישראל אתה שולח לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון (מ״ב א, ו). למה לנו להניח חי העולמים, וה' אלהים אמת, הוא אלהים חיים ומלך עולם, ונדרש אל המתים, פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו (תהלים קטו, ה). אנו כתיב בנו, ואתם הדבקים בה' אלהיכם, חיים כלכם היום (דברים ד, ד), לפיכך נדרש באלהים חיים. אבל אלהות של עובדי עבודה זרה, כמוהם יהיו עושיהם (תהלים קטו, ח). מה כתיב אחריו, לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר (ישעיה ח, כ). רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר, אמר הקדוש ברוך הוא, אם לא יאמרו כדבר הזה לאמות העולם, אין להם שחר, אינו מזריח להם את השחר. רבי שמעון בן לקיש אומר, אשר אין לו שחר, האובות והידעונים על עצמן אינן מעלין את השחר, שהן נתונין באפל, וכל שכן על אחרים. ואם תאמרו, ממי נדרש. הרי הוא אומר, ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וגו', על פי התורה אשר יורוך וגו' (דברים יז, ט-יא). ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני, מה כתיב אחריו, אמר אל הכהנים בני אהרן. מה ענין זה אצל זה. אלא שצפה הקדוש ברוך הוא, שעתיד שאול למלך על ישראל ולהרג את הכהנים בנוב ולדרש באוב וידעוני, שנאמר: ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה (ש״א כח, ז). אמר רבי שמעון בן לקיש, משל למה שאול דומה, למלך שנכנס למדינה. אמר המלך, כל התרנגולין שיש במקום הזה ישחטו בלילה. בקש לצאת לדרכו בבקר, אמר, אין כאן תרנגול שיקרא. אמרו לו: לא אתה הוא שצוית לשחטן. אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים, והוא חוזר ואומר: בקשו לי אשת בעלת אוב. ויתחפש שאול (שם פסוק ח). מהו ויתחפש, שנעשה חפשי מן המלכות. וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל האשה לילה ויאמר קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אמר אליך (שם). ומי היו. אבנר ועמשא. למדה תורה דרך ארץ, שלא יצא אדם לדרך לבדו. שכל היוצא לבדו לדרך, נעשה עבד לעבדים. אמר רבי איבו, שני בני אדם נהגו דרך ארץ, אברהם ושאול. אברהם, כתיב בו, ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים (בראשית כב, ג). וכאן: וילך הוא ושני אנשים עמו. ויבאו אל האשה לילה, וכי לילה היה. אלא אותה שעה היה להם אפלה כלילה. ויאמר קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אמר אליך (ש״א כח, ח). אמרה האשה, הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האבות ואת הידעני מן הארץ, ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני (שם פסוק ט). אמר לה: חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה (שם פסוק י). אמר רבי שמעון בן לקיש, משל למי שאול דומה. לאשה שהיא נתונה אצל אהובה, והיא נשבעת בחיי בעלה. ותאמר האשה את מי אעלה לך (שם פסוק יא), מאומרי מי ה', או מאומרי מי כמכה באלים ה'. אמר לה: שמואל העלי לי (שם), רבן של הנביאים. עשתה מה שעשתה והעלתו. ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה למה רמיתני ואתה שאול (שם פסוק יב). מהיכן ידעה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: לא כשם שהוא עולה למלך כך הוא עולה להדיוט. אלא למלך, פניו למעלה ורגליו למטה כדרך כל העולם. ולהדיוט, פניו למטה ורגליו למעלה. ויאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית, ותאמר האשה אל שאול, אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שם פסוק יג). אלהים, תרי. ומי היו. שמואל ומשה. כששמע שאול כך, נתירא, שקרא לאחד ועלו שנים, שנאמר: אלהים ראיתי עולים מן הארץ. ויאמר לה מה תארו (שם פסוק יד) של אחד. ותאמר איש זקן עולה והוא עטה מעיל (שם). שלשה דברים אמרו במעלה המת בזכורו. המעלה אותו, רואהו ואינו שומע את קולו. והשואלו, שומע את קולו ואינו רואהו. והעומדים שם, לא שומעין ולא רואין. איש זקן עולה והוא עטה מעיל. ולהלן כתיב: ומעיל קטן תעשה לו אמו (ש״א ב, יט). תנא, הוא המעיל אשר בו גדל, בו נקבר, בו עלה. תנא בשם רבי נתן, כסות שיורדת עם אדם לקבורה, בו עתיד לעלות בתחית המתים, שנאמר: תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב לח, יד). וידע שאול כי שמואל הוא ויפל אפים ארצה, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי (ש״א כח, יד-טו). אמר ליה לא היה לך להרגיז לבוראך אלא בי, שעשית אותי עבודה זרה. לא כן שנינו, כשם שנפרעים מן העובד, כך נפרעין מן הנעבד. ויש אומרים: למה הרגזתני. שאמר ליה: הייתי מרגיז שמא יום הדין הוא והייתי מתירא. והלא דברים קל וחמר. ומה שמואל רבן של כל הנביאים, היה מתירא מיום הדין. שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. רבי כי הוה מטי להאי קרא, הוה בכי, שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט, אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף (עמוס ה, טו). אמר, כלי האי ואולי. בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו, בקשו צדק, בקשו ענוה, אולי תסתרו ביום אף ה' (צפניה ב, ג). כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה שחו (עמוס ד, יג). רבי חגי אומר, יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה (איכה ג, כח). כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט על כל נעלם (קהלת יב, יד). ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי, ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות וגו' (ש״א כח, טו). ולמה לא אמר ליה באורים ותמים. אמר רבי יצחק, לב יודע מרת נפשו (משלי יד, י). על שהרג נוב עיר הכהנים, לא הזכיר לו אורים ותמים. אמר לו שמואל, ויעש ה' לו כאשר דבר בידי ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד (ש״א כח, יז). אמר ליה: כד הוית גבן, אמרת לי, ויתנה לרעך הטוב ממך. וכדו אמרת, לרעך לדוד. אמר לה, כד הוינא גבך, הוינא בעלמא דשקר, והוינא אמרי לך מלין דשקר, מדחיל מנך דלא תקטלינני. ברם אנא כען בעלמא דקשוט, לא תשמע מני אלא מלין דקשוט. לא על חנם עשה לך הקדוש ברוך הוא בדבר הזה, אלא, כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק וגו', ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים, ומחר אתה ובניך עמי (שם פסוק יח יט). עמי, במחיצתי, כיון ששמע כך, וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל (שם פסוק כ). אמרו אבנר ועמשא, מה אמר לך. אמר להם: אמר לי, למחר את נחת לקרבא ונצחת, ובניך מתמנין רברבים. אמר רבי שמעון בן לקיש, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, ואמר להם: בואו וראו בריה שבראתי בעולמי. בנהג שבעולם, אדם שהוא הולך לבית המשתה, אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין, וזה יורד למלחמה ויודע שהוא נהרג, ונוטל בניו עמו, ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, מלמד, שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה, דור דור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ושוטריו, דור דור ומלכיו, והראהו את שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו, רבונו של עולם, מלך ראשון שיעמד על בניך ידקר בחרב. אמר לו הקדוש ברוך הוא, ולי אתה אומר. אמר אל הכהנים שהרג, שמקטרגין על שאול על שהרג נוב עיר הכהנים. וזה שנאמר: ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים. תנו רבנן, על חמש חטאות נהרג אותו צדיק, שנאמר: וימת שאול במעלו אשר מעל בה' (דה״א י, יג), על שהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג. ועל אשר לא שמע לשמואל, שאמר לו: שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך (ש״א י, ח), והוא לא עשה כן, אלא, ואתאפק ואעלה העולה (שם יג, יב). וגם לשאל באוב לדרוש, ולא דרש בה' וימיתהו (דה״א י, יג-יד).

פרשה ג

[עריכה]

ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. אמר רבי יוחנן, כל מקום שנאמר אמר ואמרת, צריך לדרש. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה. ויאמר ויאמר, למה לי. אמר לה: אם הוא זה, מוטב. ואם לאו, אמרי שהוא הוא. דבר אחר, עד שלא הכיר בה שהיא יהודית, היה משיח עמה על ידי תרגמן. משהכיר בה, התחיל לספר עמה. כיוצא בו, ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' (מ״א כ, כח). ויאמר שני פעמים למה לי. אלא אמר לו: כשיפל בן הדד בידך, לא תחמלו עליו. אמירה שניה, אמר לו: הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתי לו עד שבא לידך. ועכשו אם הפקד יפקד, והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. כיוצא בו, ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל (יחזקאל י, ב). הקדוש ברוך הוא אמר למלאך, והמלאך לכרוב. אמר לו: גזר עלי הקדוש ברוך הוא, ואני אין לי רשות להכנס בתוך מחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים. מיד, וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים (יחזקאל י, ז). רבי פנחס אמר, הפשירן ונתנן לו. רבי שמעון דסכנין בשם רבי לוי אמר, שני גחלים היו עמומות ביד גבריאל, סבור שישראל יעשו תשובה. כיון שלא עשו, בקש לזרק ולקעקע ביצתן. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לגבריאל גבריאל, להונך להונך, יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו, שנאמר: וירא לכרבים תבנית יד אדם תחת כנפיהם (שם פסוק ח). ואף כאן, אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת. אמירה ראשונה, למת מצוה יטמא. והשניה, לאחרים לא יטמא. לפיכך, אמר ואמרת. לפי שבעולם הזה, כהן מטמא למת מצוה. אבל לעתיד, אין אתם מטמאין כל עקר. למה, שאין מיתה לעתיד, הדא הוא דכתיב: בלע המות לנצח (ישעיה כה, ח).

פרשה ד

[עריכה]

מה כתיב אחר הענין הזה, והכהן הגדול מאחיו. ולמה נקרא שמו כהן גדול. שהוא גדול בחמשה דברים. בנוי, בכח, בעשר, ובחכמה, ובשנים. בנוי, שיהא נאה מאחיו. בכח, שיהא גבור בכח. בוא וראה כשהניף אהרן את הלוים, שנים ועשרים אלף הניף ביום אחד. כיצד היה מניף אותם. מוליך ומביא מעלה ומוריד. הוי, שהיה גדול בכח. בעשר מנין. שאם לא היה עשיר, שאחיו הכהנים מעשרין אותו. מעשה בפנחס הסתת שמנו אותו כהן גדול, ויצאו אחיו הכהנים וראו אותו חוצב אבנים, ומלאו את המחצב לפניו דינרי זהב. ומנין שאם אין לו שאחיו מגדלין אותו, שנאמר: והכהן הגדול מאחיו. ולא כהן גדול בלבד, אלא המלך כיוצא בו. וכן אתה מוצא בדוד המלך, כיון שהלך להלחם בגלית הפלשתי. אמר לו שאול, לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה, והוא איש מלחמה מנעוריו (ש״א יז, לג). אמר לו דוד, רועה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדב ונשא שה מהעדר, ויצאתי אחריו והכתיו והצלתי מפיו ויקם עלי וגו', גם את הארי גם הדב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם (ש״א יז, לד-לו). אמר ליה שאול, ומי אמר לך שאתה יכל להרג אותו. מיד השיבו דוד, ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה (שם פסוק לז). מיד, וילבש שאול את דוד מדיו (שם פסוק לח). וכתיב בשאול, משכמו ומעלה גבה מכל העם (שם ט, ב). כיון שהלבישו בגדיו וראה שעשויין לו, מיד הכניס בו עין צרה. כשראה דוד כן שהלבין פני שאול, אמר לו: לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי, ויסירם דוד מעליו (שם יז, לט). הא למדת, שאפלו יהא אדם קצר והוא מתמנה מלך, נעשה ארך. כל כך למה. שבשעה שהיה נמשח בשמן המשחה, נעשה משבח מכל אחיו. אמר דוד, בשמן המשחה שנמשחתי בו, אני שמח. שכן הוא אומר, לכן שמח לבי ויגל כבודי, אף בשרי ישכן לבטח (תהלים טז, ט).

פרשה ה

[עריכה]

וידבר ה' אל משה שור או כשב או עז כי יולד. זה שאמר הכתוב: צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה וגו' (תהלים לו, ז). צדקתך כהררי אל, אלו הצדיקים שנמשלו בהרים, שנאמר: שמעו הרים את ריב ה' (מיכה ו, ב). משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים, שנאמר: תהומות יכסימו (שמות טו, ה). צדקתך כהררי אל, אלו הצדיקים. מה הרים הללו מעלים עשבים, אף הצדיקים יש להם מעשים טובים. משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים. מה התהום אינו מעלה עשבים, אף הרשעים אין להם מעשים טובים. צדקתך כהררי אל. מה ההרים הללו ראויין להזריע ועושין פרות, כך הצדיקים עושין פרות, ומטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים. למה הדבר דומה, לפעמון של זהב והגול שלו של מרגליות. כך הם הצדיקים מטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג, י). משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים. מה התהום הזה אינו יכל להזרע ואינו עושה פרות, כך הרשעים אין להם מעשים טובים ואינן עושין פרות. אלא מצרין לעצמן ולאחרים, שנאמר: אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם פסוק יא), רע לעצמו ורע לאחרים. צדקתך כהררי אל. סרס המקרא ודרשהו, צדקתך על משפטיך, כהררי אל על תהום רבה. מה ההרים הללו כובשין את התהום שלא יעלה ויציף את העולם, כך מעשיהם של צדיקים כובשין את הפרעניות שלא תבא לעולם. צדקתך כהררי אל. מה ההרים הללו אין להם סוף, כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. משפטיך תהום רבה. מה התהום אין לו חקר, כך אין חקר לפרענותן של רשעים לעתיד לבא. צדקתך כהררי אל. רבי ישמעאל ורבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר, הצדיקים שהן עושין את התורה שנתנה מהררי אל, הקדוש ברוך הוא עושה עמהן צדקה כהררי אל. והרשעים שאין עושין את התורה שנתנה מהררי אל, הקדוש ברוך הוא מדקדק עמהם עד תהום רבה. רבי עקיבא אומר, אחד אלו ואחד אלו, הקדוש ברוך הוא מדקדק עמהן. וגובה מן הצדיקים מעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי לשלם להם שכר משלם לעולם הבא. ומשפיע שלוה לרשעים ומשלם להם מעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה, לפרע להם לעולם הבא. רבי מאיר אומר, משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן. משל את הצדיקים בדירתן, כמו שנאמר: במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם (יחזקאל לד, יד). ומשל את הרשעים בדירתן, שנאמר: כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאלה האבלתי כסתי עליו את תהום, הבלתי כתיב. אמר רבי יהודה בר רבי אמי, משל, אין עושין כסוי לגיגית, לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת ולא של ברזל, אלא של חרש, מפני שהוא מין במינו. כך אמר הקדוש ברוך הוא, גיהנם חשך, שנאמר: יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם (תהלים לה, ו). והתהום חשך, שנאמר: וחשך על פני תהום (בראשית א, ב). והרשעים חשך, שנאמר: והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו (ישעיה כט, טו), יבא חשך ויכסה חשך, כמה דאת אמר: כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה (קהלת ו, ד).

פרשה ו

[עריכה]

צדקתך כהררי אל. אמר רבי יהודה בר סמון, צדקה שעשית עם נח בתבה, כהררי אל, שנאמר: ותנח התבה בחדש השביעי על הרי אררט (בראשית ח, ד). ומשפטים שעשית עם דור המבול, שדקדקת עמהם עד תהום רבה, שנאמר: ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה (שם ז, יא). וכשהזכרתו לא זכרתו לבדו, אלא ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים (שם ח, א). רבי יהושע בן לוי סליק לרומי, ראה שם עמודים של שיש מכרכים בקניות, בשרב שלא יפקעו, ובצנה שלא יקרשו. וראה שם עני אחד, מחצלת של קנים מתחתיו, מחצלת קנים על גביו. על העמודים קרא, צדקתך כהררי אל, הן דאת יהיב את משפע. ועל העני קרא, משפטיך תהום רבה, הן דאת מחי את מדקדק. מהו אדם ובהמה תושיע ה'. אלכסנדרוס מלך מוקדן אזל לגבי מלכא קציא לאחורי הרי חשך. אזל למדינה חדא דשמא קרטינדא, דהיא כלה דנשים. נפקו לקדמותיה. אמרו ליה, אי את עבדת עמן קרבא ונצחת לן, שמך נפיק בעלמא דמחוזא דנשיא אתריכת. ואי אנן עבדין עמך קרב ונצחן לך, שמך נפיק בעלמא, דנשיא עבדין עמך קרב ונצחן לך, ותוב לית את קאים קדם מלכו. כי נפיק, כתב על תרע פילי, אנא אלכסנדרוס מקדון שטיא הוינא עד דאתינא לקרטינדא מדינתא, וילפי עצה מן נשיא. אזל למדינתא אחרי דשמה אפריקי, נפקו לקדמותיה בחזורין דדהב ורמונין דדהב ולחמא דדהב. אמר להון, ומה, דהבא מתאכיל בארעכון. אמרו לה, ולא הוה לך כדון בארעך דאתית לגבן. אמר להו, לאו עתריכון אתית למחזי, אלא דיציבון אתית למחמי. עד אינון יתבין, אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא. חד אמר, מארי מלכא, אנא, חורבנא זבנית מהאי גברא וגרפתיה ואשכחית ביה סמא, אמרית ליה, סב סימתך, דחרובתא זבנית, וסימתא לא זבנית. ואחרינא אמר, כמה דאת מסתפי מענש גזל, כך מסתפינא אנא. כד זבנית לך, חורבא וכל מה דאית ביה זבינית לך. קרא מלכא לחד מנהון, אמר לה, אית לך בר דכר. אמר לה, הן. קרא לאחרינא, אמר לה, אית לך ברת נוקבא. אמר לה, הן, אמר להון, יזלון וינסב דין לדין ויכלון סמא תרויהון. ושרי אלכסנדרוס מוקדון תמה. אמר לה מלכא, מאי תמהית, לא דאנית טבות. אמר לה, אין. אמר לה, אלו הוית הדין דינא בארעכון, מה הויתון עבדין בה. אמר לה, מרים רישיה דדין ורישיה דדין, וסימתא סלקא לבי מלכא. אמר לה, ושמשא דנחא עליכון. אמר ליה, הן. אמר ליה, ומטרא נחית עליכון. אמר ליה, הן. אמר לה, דילמא אית בארעכון בעיר דקיק. אמר ליה, הן. אמר לה, זיל תפח רוחיה דההוא גברא, בזכות בעירא דקיק אי שמשא דנחא עליכון ומטרא נחית עליכון, ובזכות בעירא דקיקא אתון משתזבון. הוי, אדם ובהמה תושיע ה', אדם בזכות בהמה תושיע ה'. אמרו ישראל, רבונו של עולם, כאדם אנחנו, כבהמה תושיענו, לפי שאנחנו נמשכין אחריך כבהמה, שנאמר: משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך, נזכירה דדיך מיין, מישרים אהבוך (שה״ש א, ד). להיכן אנו נמשכין אחריך, לגן עדן. הדא הוא דכתיב: ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם (תהלים לו, ט). אמר רבי אלעזר בר מנחם, עדנך אין כתיב, אלא עדניך. מלמד, שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו. אדם ובהמה תושיע ה'. אמר רבי יצחק, משפט אדם ובהמה, אחד. משפט אדם, וביום השמיני ימול. ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה.

פרשה ז

[עריכה]

רבי תנחומא פתח, מי הקדימני ואשלם, תחת כל השמים לי הוא (איוב מא, ג), זה רוק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשניות. אמר הקדוש ברוך הוא, עלי לשלם לו שכר עמלו, לתן לו בשכרו בן זכר. אמר רבי ירמיה בן אלעזר, עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת, כל מי שפעל עם אל, יבא ויטל שכרו. ורוח הקדש צווחת ואומרת, מי הקדימני ואשלם. מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה. מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר. מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית. מי עשה מעקה עד שלא נתתי לו גג. מי עשה סכה עד שלא נתתי לו מקום. מי הפריש לי פאה עד שלא נתתי לו שדה. מי הפריש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גרן. מי הקריב לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה. הוי, שור או כשב או עז.

פרשה ח

[עריכה]

שור או כשב או עז. רבי יעקב בר זביד בשם רבי אבהו פתח, ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני ה' אלהים (יחזקאל כט, טז). וכתיב: שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו וגו'. בשתים יכסה פניו, שלא יביט פני שכינה. ובשתים יכסה רגליו, שלא יראה פני השכינה, דכתיב: וכף רגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א, ז). על שם, ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. ובשתים יעופף, לקלוס. ותנינן תמן, כל השופרות כשרות חוץ משל פרה שהוא של עגל, על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. ותנינן תמן, והרגת את האשה ואת הבהמה (ויקרא כ, טז). אם האשה חטאת, בהמה מה חטאת. אלא מפני שבאתה לאשה תקלה על ידה, לפיכך אמר הכתוב שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו, זו היא הבהמה שנהרגה אשה פלונית על ידיה, על שם, ולא יהיה עוד וגו'. ותנן, מפני מה אמרו, אין הסוטה שותה בכוס של חברתה. שלא יהו הבריות אומרים: בכוס זה שתתה אשה פלונית ומתה, על שם, ולא יהיה עוד. אף כאן, שור או כשב או עז כי יולד. שור נולד ולא עגל נולד אלא משום דכתיב: ויעשו להם עגל מסכה. לפיכך קראו הכתוב שור, ולא קראו עגל.

פרשה ט

[עריכה]

שור או כשב או עז. זה שאמר הכתוב: מה שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה (קהלת ג, טו). רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, אם יאמר לך אדם, שאם לא חטא אדם הראשון, היה חי וקים עד עכשו, אמר לו אתה, כבר אליהו זכרונו לברכה שלא חטא, אינו חי וקים עד עכשו. ואשר להיות כבר היה. אם יאמר לך אדם שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, אמר לו: לא כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל. ורבי נחמיה אומר, אם יאמר לך אדם שהיה העולם כלו מים במים, אמר לו: הרי אוקינוס כלו מים במים. ואשר להיות כבר היה. אם יאמר לך אדם שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות את הים יבשה, אמר לו: כבר עשה כן בימי משה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם (שמות יד, כט). ורבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, כל מה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעתיד לבא, כבר הקדים ועשה מקצת על ידיהם של צדיקים בעולם הזה. עתיד הקדוש ברוך הוא להחיות את המתים, כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל. עתיד לעשות הים יבשה, וכבר עשה כן על ידי משה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה (שם). עתיד לפקח עינים עורות, וכבר עשה כן על ידי אלישע, שנאמר: ויפקח ה' את עיני הנער (מ״ב ו, יז). הקדוש ברוך הוא עתיד לפקד עקרות, כבר עשה כן על ידי אברהם ושרה, שנאמר: וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר (בראשית כא, א). אמר הקדוש ברוך הוא, והיו מלכים אמניך (ישעיה מט, כג), וכבר עשה כן על ידי נבוכדנצר הרשע שהשתחוה לדניאל בארץ, שנאמר: באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי (דניאל ב, מו). זה שאמר הכתוב: והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג, טו). רב הונא בשם רב יוסף אמר, עתיד הקדוש ברוך הוא לתבע דמן של נרדפין מיד רודפיהן. צדיק רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף. רשע רודף רשע, ורשע רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף. נמצאת אומר, שאפלו צדיק רודף רשע, מכל מקום, והאלהים יבקש את נרדף. תדע לך שהוא כן, שהרי הבל היה נרדף מפני קין, ולכן, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה (בראשית ד, ד-ה). נח נרדף מפני דורו, וכתיב: ונח מצא חן בעיני ה' (שם ו, ח). אברהם נרדף מפני נמרד, וכתיב: אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים (נחמיה ט, ז). יצחק נרדף מפני פלשתים, וכתיב: ויאמר ראו ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך (בראשית כו, כח). יעקב נרדף מפני עשו, וכתיב: כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגלתו (תהלים קלה, ד). יוסף נרדף מפני אחיו, וכתיב: ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי (בראשית לט, ב). משה נרדף מפני פרעה, וכתיב: לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהלים קו, כג). ישראל נרדפים מפני אמות העולם, וכתיב: ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה (דברים יד, ב). רבי יהודה בר סמון בשם רבי נהוראי אומר, אף כאן, שור נרדף מפני ארי, כבש מפני זאב, עז מפני הנמר. אמר הקדוש ברוך הוא, לא תביאו לפני קרבן אלא מן הנרדפין, שור או כשב או עז ומיום השמיני והלאה ירצה.

פרשה י

[עריכה]

שור או כשב או עז וגו'. זה שאמר הכתוב: עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי (מיכה ו, ג). אמר רב אחא, ענה בי וקבל שכר, ואל תענה ותקבל דין וחשבון. אמר רבי שמואל בר נחמן, בשלשה מקומות בא הקדוש ברוך הוא להתוכח עם ישראל, והיו אמות העולם שמחין. באותה שעה שאמר, לכו נא ונוכחה (ישעיה א, יח), שמחין ואומרין, עכשו הוא מכלה אותן. כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו שמחין, הפכה להם למוטב, אמר להן, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו (שם). כששמעו אמות העולם כך, תמהו ואמרו, זו היא תוכחה, וזו היא תשובה. לא אתא אלא למתפוגגה עם בנוהי. בשניה, כשאמר להם: כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח (מיכה ו, ב). שמחו אמות העולם ואמרו, עכשו הוא מכלה אותן. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כן, הפכה להם למוטב, ואמר, עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם וגו' (שם פסוק ה). כששמעו אמות העולם כן, תמהו ואמרו, זו תשובה וזו תוכחה, לא אתא אלא למתפוגגה עם בנוהי. השלישי, כשאמר וריב לה' עם יהודה (הושע יב, ג). שמחו האמות ואמרו, עכשו הוא מכלה אותן. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, הפכה להם למוטב, ואמר, בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים (שם פסוק ד). משל למה הדבר דומה. לאשה שהיתה קובלת על בנה, והזמינה אותו לפני השופט למשפט. אתו כלי עלמא למחמי. אמרו דין לדין, חזו האי אתתא אתיא לדינא למקטל ברה. כיון דחזת אתתא הא, ושמעה מה דהוי אמרין, אפכה לאשתעויי במילי אחריני. כד אתת קדם דינא, אמר לה, מה עביד לך בריך. אמרה לה, כד הוה במעוי בעט בי. אמר לה הדין, ולא עבד ליך מילי אחריני. אמרה לה, לאו. אמר לה, לית דין סרחן דכלום. תהו כלי עלמא ואמרו, זו תשובה וזו תוכחה. לא אתת דין אלא למתפגיא עם ברה. וחזרו בבשת פנים. כך הקדוש ברוך הוא חזר והפך התוכחה לאהבה, וחזרו אמות העולם חפויים. ומה הלאתיך (מיכה ו, ג). אמר רבי ברכיה, משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה. מה עשו בני המדינה. נטלו אותה ופרעו את ראשיהם, וקראו אותה באימה ביראה ברתת ובזיע. כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, הדא קריאת שמע היא פרוזדוגמא שלי, לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם שתהיו קוראין אותה, לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם, אלא, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (דברים ו, ז). דבר אחר, ומה הלאתיך. אמר רבי יהודה ברבי סמון, אמר הקדוש ברוך הוא, עשרה בהמות מסרתי לך. שלש ברשותך, ושבע שאינן ברשותך. שור שה כשבים ושה עזים (שם יד, ד). ואלו שאינן ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר (שם פסוק ה). לא הטרחתי אתכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתיגע בשדות ולהביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך, אלא מאלו שהן ברשותך הגדלות על אבוסך אמרתי להביא קרבן לפני, שנאמר: שור או כשב או עז.

פרשה יא

[עריכה]

שור או כשב או עז. זה שאמר הכתוב: הן אתם מאין ופעלכם מאפע, תועבה יבחר בכם (ישעיה מא, כד). הן אתם מאין, מלא כלום, מן ליחה סרוחה. מאפע, ממאה פעיות שהאשה פועה בשעת לדתה, בשעה שהיא יושבת על המשבר, תשעים ותשעה למיתה, ואחת לחיים. תועבה יבחר בכם. מהו תועבה יבחר בכם. מדבר בתינוק הזה אף על פי שיוצא ממעי אמו מלכלך מטנף מלא רירין, הכל מנשקין אותו והכל מחבבין אותו, וביותר כשהוא זכר. דבר אחר, הן אתם מאין. לשון יוני הוא, הן, חד. חד אתם לי. מאמות העולם הנקראין אין, שנאמר: כל הגוים כאין נגדו (שם מ, יז). ופעלכם מאפע. אמר רבי לוי, כל פעלות טובות ונעימות ונחמות שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות עם ישראל, אינן אלא בשכר פעיה אחת שפעו ישראל בסיני ואמרו, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד, ז). תועבה יבחר בכם. אותה תועבה שעשיתם עגל מסכה, מאותה תועבה הביאו לפני קרבן, ואני אבחר בכם. ומהו, שור או כשב או עז. ברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים (הושע ז, ג). וכי מה ראה בשור שעשאו ראש לקרבנות. אמר רבי לוי, משל למטרונא שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות. בדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש. מה עשה המלך. עשה סעודה והושיבו בראש, להודיע לכל, שבדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש. ולפי שהיו אמות העולם אומרים לישראל, אתם עשיתם העגל, ובדק הקדוש ברוך הוא ולא מצא בדבריהם ממש, לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות. מנין, ממה שקראו בענין שור או כשב או עז. רב הונא ורב אידי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, מוצלים היו ישראל מאותו המעשה. שאלו הם עשו את העגל, היה להם לומר, אלה אלהינו ישראל. אלא הגרים שעלו עם ישראל ממצרים הם שעשאוהו, והיו מונין לישראל, אלה אלהיך ישראל (שמות לב, ד). אמר רבי יהודה בר סמון, כתיב: ידע שור קונהו וחמור וגו' (ישעיה א, ג). לא היו יודעין, אלא שדשו בעקב. ודכוותיה, והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן וגו' (הושע ב, י). ולא היתה יודעת, אלא שדשה בעקב.

פרשה יב

[עריכה]

שור, בזכות אברהם, שנאמר: ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו (בראשית יח, ז). כבש, בזכות יצחק, שנאמר: וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל וגו' (שם כב, יג). עז, בזכות יעקב, שנאמר: לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים. מהו טובים. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר, טובים לך וטובים לבניך. טובים לך, שעל ידיהם אתה מקבל הברכות. וטובים לבניך, שעל ידיהן מתכפר לבניך ביום הכפורים, שנאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז, ל). והיה שבעת ימים תחת אמו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר, משל למלך שהיה נכנס למדינה, והוציא כרוז ואמר, כל אכסניין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונה תחלה. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, לא תביאו לפני קרבן עד שתעבר עליו השבת, שאין שבעה בלא שבת, ואין מילה בלא שבת. אמר רבי יצחק, משפט אדם ומשפט בהמה. משפט אדם, וביום השמיני ימול (ויקרא יב, ג). ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה (שם כב, כז).

פרשה יג

[עריכה]

ושור או שה אותו ואת בנו. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי (משלי יב, י). יודע צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורה, לא תקח האם על הבנים (דברים כב, ו). ורחמי רשעים אכזרי, זה סנחריב הרשע, דכתיב ביה, אם על בנים רטשה (הושע י, יד). יודע צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורה, ושור או שה אותו ואת בנו וגו'. ורחמי רשעים אכזרי, זה המן, שכתוב בו, להשמיד להרג ולאבד (אסתר ג, יג). אמר רבי לוי, אוי להם לרשעים, שהם מתעסקין בעצות רעות על ישראל. כל אחד ואחד אומר, עצתי יפה מעצתך. עשו אמר, שוטה היה קין שהרג את הבל אחיו בחיי אביו. אבל לא היה יודע שאביו יפרה וירבה. אני איני עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (בראשית כז, מא). פרעה אמר, שוטה היה עשו, שאמר, יקרבו ימי אבל אבי. לא היה יודע, שאחיו פרה ורבה בחיי אביו. אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחת כרסי אמתהון אני מחניק להון, הדא הוא דכתיב: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א, כב). המן אמר, שוטה היה פרעה, שאמר, כל הבן הילוד. לא היה יודע, שבנות נשואות לאנשים ופרות ורבות מהן. אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרג וגו' (אסתר ג, יג). אמר רבי לוי, אף גוג ומגוג לעתיד לבא אומר כן, שוטים היו הראשונים, שהיו מתעסקין בעצות על ישראל, לא היו יודעין שיש להם פטרון בשמים. אני איני עושה כן, אלא בתחלה אני מזדוג לפטרונם, ואחרי כן אני מזדוג להם, הדא הוא דכתיב: יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (תהלים ב, ב). אומר לו הקדוש ברוך הוא, רשע, לי אתה רוצה להזדוג. חייך, שאני עושה עמך מלחמה, הדא הוא דכתיב: ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישעיה מב, יג). וכתיב: ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה יד, ג).

פרשה יד

[עריכה]

וכי תזבחו זבח תודה. רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן אמר בשם רבי מנחם דגליל, לעתיד לבא, כל הקרבנות כלן בטלין, וקרבן תודה אינו בטל לעולם. כל ההודיות בטלין, והודית תודה אינה בטלה לעולם, הדא הוא דכתיב: קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות. כי טוב ה' כי לעולם חסדו, מביאים תודה בית ה' (ירמיה לג, יא), זה קרבן תודה. וכן דוד אמר, עלי אלהים נדריך, אשלם תודות לך (תהלים נו, יג). תודה אין כתיב כאן, אלא תודות, ההודיה וקרבן תודה.

פרשה טו

[עריכה]

ומיום השמיני והלאה וגו'. שלא יטעך יצרך שיש לפניו אכילה ושתיה. מי היה מקריב לו קרבנות עד שלא היו ישראל. אמר דוד, כי מי בשחק יערך לה' (תהלים פט, ז), מי היה מקריב לו קרבנות. אמר רבי אבין הלוי, מי כהקדוש ברוך הוא שהוא מפרנס יתומים ומשביע רעבים. ואין הלשון הזה יערך אלא לשון פרנסה, שנאמר: ביום השבת ביום השבת יערכנו (ויקרא כד, ח). דבר אחר, כי מי בשחק יערך, מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא שהוא מאיר עיני חשכים. ואין לשון ערך אלא לשון אורה, שנאמר: על המנורה הטהרה יערך (שם פסוק ד). דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה', מי כיוצא בהקדוש ברוך הוא שמלביש ערומים. ואין הלשון הזה אלא לשון כסות, שנאמר: וערך בגדים ומחיתך (שופטים יז, י). דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה'. אין הלשון הזה אלא לשון מלחמה, שנאמר: ויערכו אתם מלחמה (בראשית יד, ח), ללמדך שהוא עושה מלחמתן של ישראל. דבר אחר, כי מי בשחק יערך לה'. אמר הקדוש ברוך הוא, אם יטעך יצרך לומר לך, מי היה מקריב להקדוש ברוך הוא עד שלא נברא העולם, אמר לו: והרי משה עלה לרקיע ועשה שם מאה ועשרים יום, יאמר לך, אם היו מקריבין לפניו. ולא עוד, אלא שהוא היה למוד לאכל. ומשעלה אצלי, ראה שאין לפני אכילה, ואף הוא לא אכל, שנאמר: ויהי שם עם ה' וגו' (שמות ד, כח). אמר רבי שמעון בן לקיש, אם בא יצרך לומר לך, אלולי שיש לפניו אכילה ושתיה, לא היה אומר שאקריב ואנסך לו. מה כתיב: עולת תמיד העשויה בהר סיני (במדבר כח, ו). וכי בהר סיני הקריבו קרבן. אלא, הרי משה שעלה להר סיני, יאמר לך, אם יש לפני אכילה ושתיה. ולמה הטרחתי עליך ואמרתי לך עולת תמיד שתהא מקריב, אלא בשביל לזכותך. אמר רבי חיא בר אבא, גבור שהוא מהלך במדבר והיה צמא והלך לשתות מים, כמה ישתה. בכפיו, כמה ישתה. עשרה כפים, שש כפים, ארבע כפים. פחות משתים אינו שותה. וכל המים שבעולם מלא שעלו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ, יב). להודיעך, שאין לפניו אכילה ולא שתיה. למה אמר שתקריב קרבן לפניו, אלא לזכותך. הוי, שור או כשב או עז וגו'.

ומיום השמיני והלאה וגו', זה שאמר הכתוב: כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה וגו' (קהלת ג, יט). בא וראה, כתיב באדם, לא תלבש שעטנז (דברים כב, יא). וכתיב בבהמה, לא תחרש בשור ובחמור יחדו (שם פסוק י). מקרה אחד לכל (קהלת ט, ג), מה אדם מקבל טמאה, אף בהמה מקבלת טמאה. באדם כתיב: הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא (במדבר יט, יא). ובבהמה, הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב (ויקרא יא, לט). כמות זה כן מות זה (קהלת ג, יט), באדם כתיב: והרגת את האשה (ויקרא כ, טז). ובבהמה כתיב: ואת הבהמה תהרגו (שם פסוק טו). ורוח אחד לכל (קהלת ג, יט), מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (שם פסוק כא). רוח האדם, לפי שנתנה מלמעלה, כתיב ביה עליה. ושל בהמה, לפי שנתנה מלמטה, לפיכך כתיב ביה ירידה. ומותר האדם מן הבהמה אין (שם פסוק יט). מהו אין. שהוא מדבר, והיא אינה מדברת. ועוד, יש באדם דעה, ובבהמה אין בה דעת. והאדם יודע בין טוב לרע, והבהמה אינה יודעת כלום. ועוד, האדם נוטל שכר על מעשיו, והבהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה. האדם מת, מטפלין בו ונקבר, והבהמה אינה נקברת. הוי, ומותר האדם מן הבהמה אין. מה כתיב באדם, אשה כי תזריע וילדה וגו', וביום השמיני ימול (ויקרא יב, ב-ג). ובבהמה, שור או כשב או עז וגו' ומיום השמיני והלאה ירצה.

פרשה טז

[עריכה]

שור או כשב או עז. זה שאמר הכתוב: ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה. כיון שעשו ישראל אותו מעשה, היו אמות העולם אומרין, אין להם תקומה ואינו חוזר עליהם לעולם. כיון ששמעו ישראל שיקריבו קרבן שור, רמה ראשם, שנאמר: ועתה ירום ראשי. והיו מהלכין בהרמת ראש ואומרין, עכשו אנו יודעין שנתרצה לנו הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה לה'. שור או כשב או עז. יש שור נולד, עגל אינו נולד שיהא שור שנאמר: להקריב שור. ולמה אמר שיקריבו שור. לכפר על תבנית שור, שנאמר: הסולח לכל עונכי, הרופא לכל תחלואיכי (תהלים קג, ג). תדע לך, בא וראה מה כתיב: וארבעה פנים לאחת, וארבע כנפים לאחת להם (יחזקאל א, ו). מה כתיב שם. ורגליהם רגל ישרה, וכף רגליהם ככף רגל עגל (שם פסוק ז). ובשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם עוד שתי כנפים, שנאמר: שש כנפים לאחד (ישעיה ו, ב). למה, אמר הקדוש ברוך הוא שיכסו רגליהם, שהן דומות כעגל. כביכול שלא יראה אותן ויזכר מעשה העגל. בשתים יכסה רגליו (שם). וכל כך למה. אלא לכפר על ישראל, זהו הסולח לכל עונכי. אין לך גדול בעופות אלא הנשר, ונעשה פנים לחיה, שנאמר: ופני נשר (יחזקאל א, י). הגדול שבחיה ארי ונעשה פנים לחיה, שנאמר: ופני אריה (שם). השור גדול שבבהמות ונעשה פנים לחיה, שנאמר: ופני שור מהשמאל (שם). פני אדם (שם), בשביל ישראל מחה הקדוש ברוך הוא את השור ונתן כרוב תחתיו. שכן אתה מוצא, שאין מזכיר שם אלא כרוב, שנאמר: פני האחד פני הכרוב (שם י, יד). כל כך למה, כדי לכפר על ישראל. הוי, הסולח לכל עונכי. ולמה הסיר הקדוש ברוך הוא את העגל, שיהיו ישראל זכאין לפניו. ולא עוד, אלא כשיהיה אחד מישראל מהרהר בלבו עברה או דבר רע, אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. שכן דוד אומר, און אם ראיתי בלבי, לא ישמע ה' (תהלים סו, יח). ומה הקדוש ברוך הוא שומע. בשעה שאדם עומד ומהרהר בתפלה, שנאמר: אכן שמעת קול תחנוני (שם לא, כד). ולא עוד, אלא שני בני אדם יושבין ועוסקין בתורה, הקדוש ברוך הוא מקשיב, שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע (מלאכי ג, ט). אמר הקדוש ברוך הוא, בזכות התורה שאתם עוסקין בה, הייתי מקשיב ושומע תפלותיכם. אבל לעתיד, עד שלא תקראו לפני, אני עונה אתכם, שנאמר: והיה טרם יקראו ואני אענה (ישעיה סה, כד).

פרשה יז

[עריכה]

ולקחתם לכם ביום הראשון. זה שאמר הכתוב: שמע בני וקח אמרי (משלי ד, י), ומצותי תצפן (שם ב, א). שמע בני וקח, הרבה לקיחות צויתי לכם בשביל לזכות אתכם. אמרתי לכם, ויקחו אליך פרה אדמה (במדבר יט, ב). שמא בשבילי. לא עשיתי אלא בשביל טהרתכם. לא כך כתיב: והזה הטהור על הטמא (שם פסוק יט). אמרתי לכם, ויקחו לי תרומה (שמות כה, ב). לא בשביל שאדור ביניכם. דכתיב: ועשו לי מקדש (שם פסוק ח). דבר קשה כביכול אמר להם: קחו אותי שאדור ביניכם. ויקחו תרומה אין כתיב, אלא ויקחו לי תרומה, אותי אתם לוקחים. אמרתי לכם, ויקחו אליך שמן זית זך (שם כז, כא). למה, להעלות נר תמיד (שם). וכי אור משלכם אני צריך. אלא בשביל לשמר את נפשותיכם. שנמשלה הנפש בנר, שנאמר: נר ה' נשמת אדם (משלי כ, כז). ועכשו שאמרתי לכם, ולקחתם לכם ביום הראשון, לא בשביל שאני צריך, אלא בשביל לזכות אתכם. פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל. מה טיבן של ארבעת המינים הללו. מהן שעושין פרות, ומהן שאינן עושין פרות. פרי עץ הדר כפות תמרים, אלו צדיקים, שיש להם מעשים טובים. וענף עץ עבות וערבי נחל, אלו בינונים שיש בישראל. אמר הקדוש ברוך הוא, כלכם כאחד תעשו אגדה אחת, כדי שלא יהיה בבני פסלת. אם עשיתם כן, אני מתעלה עליכם. וכן הנביא אומר, הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה. ואימתי הוא מתעלה, כשהן עושין אגדה אחת, שנאמר: ואגדתו על ארץ יסדה.

פרשה יח

[עריכה]

ולקחתם לכם, בלקיחה תמה שלא תהא גוזל ועומד בו ונמצא סנגורו קטגורו. ולקחתם, תני רבי חיא, במקח ולא בגזל, במקח ולא בחנם, להוציא את השאול ולהוציא את הגזול. משל למה הדבר דומה. לשליח של מלך שהלך לגבות בעיר. משגבה אותה, מצאו עירוני אחד בדרך לסטים, קפחו ונטל את כליו ואת המגבה שהיתה בידו. לאחר ימים היה לאותו עירוני דין אצל השלטון. בא לשכר לו אדם, שילמד עליו זכות. אמר ליה אותו הגבאי לאותו העירון, הגד לי מה אתה עושה כאן. אמר לו: יש לי דין אצל השלטון, ואני מבקש אדם שילמד עלי זכות. אמר ליה אותו הגבאי, תן לי אותו זהב ואותן הכלים ואותן העבוטות שנטלת ממני, ואני מלמד עליך זכות, ולמחר כשאתה עומד בדין לפני השלטון ויאמר לך, יש לך מי שילמד עליך זכות, תאמר איש פלוני, ואני הולך ומלמד עליך זכות. נטל ממנו אותו זהב ועבוטות מקצתם והלך לו. למחר כשהוא עמד לפני השלטון, אמר לו: יש לך מי שילמד עליך זכות. השיב ואמר לו: איש פלוני. אמר לו השלטון, מה זכות אתה מלמד על זה. אמר ליה: מארי, אני אומר לך דברים שעשה לי חברי זה. כשהלכתי בדרך לגבות בעיר פלוני, עמד עלי בדרך וקפחני ונטל כל מה שהיה בידי. והכלים האלו שאתה רואה בידי, הם מקצת כלי שהחזיר לי, כדי שאלמד עליו זכות. עכשו היו הכל אומרים: אוי לו לזה שנעשה סנגורו קטגורו. כך אין אדם מישראל צריך להלל בלולב גזול אלא אם כן לוקח אותו בדמים, שנאמר: ולקחתם לכם. ולקחתם לכם. זה שאמר הכתוב: אז ירננו כל עצי יער (תהלים צו, יב). במי הכתוב מדבר. בישראל ובאמות העולם, שהקדוש ברוך הוא דן אותן ביום הכפורים. אלו ואלו נכנסין לפני המלך לדין, ואין אנו יודעין מי היה מנצח. משל למה הדבר דומה. לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך, ולא היה יודע אדם מה ביניהם אלא המלך בלבד. דן המלך אותן, ולא היו יודעין הבריות מי נוצח לחברו. אמר המלך, כל מי שהוא יוצא ובידו אגין, הוו יודעין שהוא נצח. כך ישראל ואמות העולם נכנסין לדין ביום הכפורים, ואין הבריות יודעין מי נצח. אמר הקדוש ברוך הוא, טלו לולביכם בידכם, שידעו הכל שאתם זכיתם בדין. לפיכך אמר דוד, אז ירננו כל עצי יער, לפני ה' (תהלים צו, יב-יג). אימתי, כי בא כי בא לשפט הארץ (שם), ביום הכפורים. מה ישראל עושין. ממתינים עוד חמשה ימים, כדי שידעו הכל שישראל זכו. לפיכך כתיב: ולקחתם לכם ביום הראשון.

פרשה יט

[עריכה]

ולקחתם לכם. זה שאמר הכתוב: כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (שם לה, י). יפה אמר דוד שאמר הפסוק הזה. תדע לך, שהלולב הזה דומה לשדרה של אדם, וההדס הזה דומה לעינים, והערבה דומה לשפתים, והאתרוג דומה ללב. אמר דוד, אין לך איבר אחר גדול מאלו. שקולין הן כנגד הגוף. הוי, כל עצמותי.

פרשה כ

[עריכה]

ולקחתם לכם ביום הראשון. אחר כל החכמה שכתוב בשלמה שנאמר בו, ויחכם מכל האדם (מ״א ה, יא), הניח כל הדברים וישב לו תמה על ארבע מינין הללו. זה שאמר הכתוב: שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים (משלי ל, יח), אלו ארבעה מינין שבלולב שבקש לעמד עליהם. ואם תאמר פרי עץ הדר שהוא אתרוג, כל האילנות עושין פרות. כפות תמרים, צריך אדם לטל שתי כפות תמרים ולולביהם, ואינו נוטל אלא לכף של תמרה, זה הלולב. וענף עץ עבות, מי אמר שהוא הדס. שכתיב במקום אחר, צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב (נחמיה ח, טו). וערבי נחל, כל האילנות גדלים במים. וארבעה לא ידעתים. ובמקום אחר אומר, שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת (משלי ל, כט), אלו ארבע מינים שבלולב, שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ליקח לו מהם להלל לפני הקדוש ברוך הוא, שיתרצה לו ויכפר לו על כל עונותיו. מטיבי לכת. מי שרואה את ארבע מינים הללו, הוא בוסר עליהן, והן גדולות לפני הקדוש ברוך הוא. ארבעה הם קטני ארץ (שם פסוק כד), אלו ארבע מינים הללו. והמה חכמים מחכמים (שם), שהן גדולים לפני הקדוש ברוך הוא. והמה חכמים מחכמים, שהם מתחכמים ומלמדים זכות וחכמה לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר, והמה חכמים מחכמים. מי פרש לנו שארבע מינים אלו, שהן אתרוג לולב הדס וערבה. חכמים, והמה חכמים מחכמים.

פרשה כא

[עריכה]

ולקחתם לכם ביום הראשון, ואפלו בשבת. אלא בזמן שבית המקדש קים, היו נוטלים. ועכשו גזרו עליהם חכמים האחרונים, שלא לטל בשבת, שמא ילך אצל הבקי ללמד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. וכן לענין שופר. וכן לענין מגלה.

פרשה כב

[עריכה]

ולקחתם לכם ביום הראשון. וכי ראשון הוא, והלא יום חמשה עשר הוא, ואת אמרת ביום הראשון. אלא ראשון הוא לחשבון עונות. רבי מני ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משל למה הדבר דומה. למדינה שהיתה חיבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא היתה נותנת, שהיה שטר גדול. כך פעם הראשון. ופעם שני היה משלח לגבותה, ולא היו נותנין. מה עשה המלך. אמר לבני פלטרין שלו, עמדו ונלך עליהם. עד שהן הולכין כמו עשר מילין, שמעו בני המדינה. מה עשו. התחילו גדולי המדינה יוצאין לאפנטי של מלך. אמר להם: מי אתם. אמרו לו: בני מדינה פלונית אנו ששלחת לגבותינו. אמר להם: ומה אתם מבקשין. אמרו לו: בבקשה ממך עשה עמנו חסד, שאין לנו מה לתן. אמר להם: בשבילכם אני מניח לכם מחצה. עד שהוא בא, יצאו בריוני המדינה, אף הן קדמו אותו כמו חמשה מילין. אמר להם: ומי אתם. אמרו לו: בני המדינה פלונית ששלחת לגבות ואין לנו כח לעמד, אלא בבקשה ממך שתרחם עלינו. אמר להם: כבר הנחתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה. עד שהוא מהלך, יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים. אמר להם: מה אתם מבקשים. אמרו לו: אדוננו המלך, אין לנו כח לתן מה שאנו חיבים לך. אמר להם: כבר הנחתי מחצה ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא. המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך ויתברך שמו. בני המדינה, אלו ישראל, שהם מסגלין עונות כל ימות השנה. מה הקדוש ברוך הוא עושה. אומר להם, עשו תשובה מראש השנה. והם נכנסין ובאין ביום הכפורים ומתענין בו ועושין תשובה, והקדוש ברוך הוא מוחל להם. ומה הם עושין. ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מותר להם שליש מעונותיהם. ומראש השנה ועד יום הכפורים, יחידים מתענים, והקדוש ברוך הוא מותר שליש מעונותיהם. וביום הכפורים, כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא מותר להם את הכל, דכתיב: כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' (ויקרא טז, ל). מה ישראל עושין. נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם, הרי ותרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשו הוא ראש חשבון. לכך כתיב: ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סכה, לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם, שנאמר: בסכות תשבו שבעת ימים, למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי וגו', ואני מעלה עליכם כאלו אתם גומלים לפני. אבל לעתיד לבא, אני אופיע במלכותי ואני מגן עליכם כסכה, שנאמר: וסכה תהיה לצל יומם מחרב (ישעיה ד, ו).

פרשה כג

[עריכה]

ויצא בן אשה ישראלית. מהיכן יצא. רבי לוי אומר, מעולמו יצא, כמו דאמרת, ויצא איש הבינים (ש״א יז, ד). רבי ברכיה אמר, מהיכן יצא. מפרשה של מעלה, שנאמר: ולקחת סלת ואפית אותה שתים עשרה חלות. אמר, דרך המלך לאכל פת חמה, שמא צנינא. תמן תנינן, לחם הפנים כיצד נאכל. אין פחות מתשעה, ולא יותר מאחד עשר. כיצד, נאפה מערב שבת ונאכל לשבת, לתשעה ימים. חל יום טוב להיות ערב שבת, נאכל לעשרה. שני ימים טובים של ראש השנה, נאכל לאחד עשר, שאינו דוחה לא את שבת ולא את יום טוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן, דוחה את יום טוב, ואינו דוחה את יום הצום. שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים ולא יתר על שלשה. כיצד, נאפות מערב יום טוב ונאכלות ליום טוב, לשנים. חל יום טוב להיות אחר השבת, נאכלות לשלשה.

פרשה כד

[עריכה]

ויצא בן אשה ישראלית. רבי חמא בר אבא אמר, מפרשת יוחסין יצא. שכשבא ליטע אהלו במחנה דן, דחוהו. אמרו לו: בן מצרי אתה, וכתיב: איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב, ב), ולא לבית אמותם. מיד התחיל לנקב את השם ולקללו. רבי לוי אמר, ממזר ברור היה. כיצד, נוגשים היו משל מצרים, והשוטרים משל ישראל. הנוגש היה ממנה על עשרה שוטרים, והשוטר היה ממנה על עשרה מישראל. נמצא, הנוגש ממנה על מאה ועשרה מישראל. חד זמן קדמו נוגש לשוטר. אמר ליה: זיל כנש עשריותיך. כמו שהלך השוטר לדרכו, נכנס הנוגש לביתו של שוטר וקלקל עם שלומית אשתו של שוטר. חזר בעלה, מוצאו יוצא מביתו. כיון שהרגיש בו, הוה מחי ליה כל יומא, ואמר ליה: ליענות טבאות, ליענות טבאות. נצנצה רוח הקדש במשה. תלה עיניו למרום, אמר, לא די לרשע זה שענה את אשתו, אלא חוזר ומכה לבעלה. מיד ויך את המצרי ויטמנהו בחול (שמות ב, יב). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה בעונות אתם נמסרין ביד אמות העולם. אבל לעתיד לבא, והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך, אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבשו קוי (ישעיה מט, כג).