ליקוטי שושנים (שמשון מאוסטרופולי)/תוכן

ליקוטי שושנים

א

איתא במדרש על הפסוק "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" - "פרמה עשה להם להגן מן המזיקין", עכ"ל. והוא תמוה מאד, איך רמוז באלו התציבות שפרמה עשה להם (פרמה הוא לשון מסוה דתרגום על מסוה - פרמה).

אבל נראה לדעתי שמלכי מצרים נקראים בשם 'פרעה' דוקא - הסוד הוא על פי מ"ש בזוהר פרשת וירא דמקשה על פסוק "ויבא אלהים אל אבימלך" - היאך בא הקב"ה לאותו רשע. ומתרץ ש'אלהים' דאמר הכא היינו השר שלו, כי כל שר של אומה נקרא בשם 'אלהים'. וכן איתא בזהר ויקרא דף ג' ע"ב (ח"ג ג, ב) על הפסוק "ויבא אלהים אל בלעם" עי"ש. ואיתא בתיקוני הזהר תיקון כ"ב, ובזהר חדש ובכתבי האר"י ז"ל מביא שיש ע"ב אומות ובכללן הם ע"א אומות כי שר של מצרים ושר של ישמעאל - שר אחד להם ששמו רה"ב. וע"א אומות הוא בסוד "וזרעו יהיה מלא הגוים" - מלא גימטריא ע"א. גם סנהדרין היו ע"א כמ"ש רז"ל על הפסוק "הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך" (עמוס ז, ז) - מנין אנך היו הסנהדרין.

והנה נודע פרעה אותיות הערף בהיפוך - שהוא העורף של כל הקליפה. והיה כלול בתוכו כל הקליפות, ובסוד "ראו כי רעה נגד פניכם" - נגד הפנים הוא העורף. הרי מבואר שיש ע"א שרים וכל אחד נקרא 'אלהים' כנ"ל. והנה לדעתי, בע"א אלהים יש שנ"ה אותיות^[1] כמנין פרעה, לומר שפרעה כולל בתוכו כל השרים ע"א שיש בהם אותיות מנין פרעה. ודוק.

והנה ידוע שיש ק"ך צירופי אלהים. והנה פרעה במספר שמו רומז אל ע"א כנ"ל, ונשארו מ"ט צירופי אלהים שאין לאומות יניקה מהם. ואלו מ"ט הם סוד אותיות השבטים שבהם מ"ט אותיות כידוע.

והנה משה רבינו ע"ה שהיה כולל כל הק"ך צירופי אלהים, דלכן היו שנותיו ק"ך שנה בסוד "ותחסרהו מעט מאלהים" - מע"ט הוא מספר קי"ט, והיה לו השגה בקי"ט צירופים ובצירוף האחד לא היה לו השגה. וכן נמי רומז קרא "ויקרא אל משה וידבר אליו מאהל מועד" - מוע"ד גימטריא ק"ך צירופים, אך נחסר ממנו צירוף א' לכך א' ד"ויקרא" זעירא. דוק במגלה עמוקות.

ובעומדו משה לפני פרעה היה אז בן פ' שנה, ואז החסיר משה מן פרעה שלא יהיה לו יניקה מן י"ו צירופי אלהים שבהם פ' אותיות. וזהו סוד "ומשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה", ר"ל שהמתיק פ' אותיות מן י"ו צירופי אלהים שבמספר שנה, דהיינו בע"א צירופי אלהים יש אותיות מנין שנ"ה, ודו"ק.

והנה אותן י"ו צירופים שהמתיק משה עם מ"ט צרופי אלהים שאין לאומות יניקה מהם -- בין הכל הוא ס"ה - מנין אדנ"י. וזהו סוד מה שפירש"י ז"ל על הפסוק "כי אתם המעט מכל העמים" - ה' מעט, שכל האומות ע' וישראל רק ס"ה משפחות. וק"ל.

וזהו סוד נפלא מ"ש פרעה "ראו כי רעה נגד פניכם", ר"ל אף שלקח משה והחסיר ממנו י"ו צירופים שבהם פ' אותיות - על כל פנים עדיין נשאר אותיות רע"ה מן פרעה - פ' מן פרעה החסיר משה. וזהו סוד מ"ש משה "ומאז באתי וכו' לדבר בשמך הרע לעם הזה" - ר"ל עדיין אותיות רע"ה.

והקב"ה היפך לטובה, כי מצאתי במקום א' זה לשונו על רש"י ז"ל שפי' שנהפך הגוון לדם דם מילה "אבל עדיין יש לתמוה שם הכוכב הנקרא 'רעה' היאך נתבטל?" עכ"ל. ונ"ל דנתבטל במה שנתן הקב"ה התורה לישראל שיש בה רע"ה פרשיות וכו'. וזהו לדעתי אמר משה "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכו'" - רמז משה במילת מי ובמילת כי שעולה פ', ר"ל אע"פ שהחסרתי פ' אותיות מפרעה - מכל מקום עדיין נשאר מנין רע"ה, והם אותיות רעה מפרעה, שהם רע"ה אותיות מצירופי אלהים כנ"ל.

והשיב לו הקב"ה "וזה לך האות וכו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה", שרומז שיקבלו התורה על ההר ובה רע"ה פרשיות וזה יגן עליהם. דו"ק.

(נלע"ד שזה רמז בס"ת "האלהי'ם על ההר הזה" עולין כמנין רע"ה שיש בה רע"ה פרשיות ש"ך).

הדרן למלתין. משה אמר "הרע לעם הזה", כלומר עדיין נשאר אותיות רע"ה מפרעה שהם רע"ה אותיות מצירופי אלהים שנשארו. השיב לו הקב"ה "עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם וכו'" - ביד דייקא שהוא גימטריא י"ו, ור"ל באלו י"ו צירופים שהחסרת ממנו (שבו פ' אותיות כנ"ל) - הן הנה גורמים שישלחם ויגרשם. וזהו סוד שאמר משה "הן בני ישראל לא שמעו אלי" - ר"ל כי אחר שביטל משה י"ו צירופים - נשאר מע"א צירופים מספר ה"ן, וכלומר ה"ן צירופים גורמין שלא שמעו אלי. וק"ל.

(נלע"ד שזהו שאמר הכתוב בפרשת בא "והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים". יש להקשות תרתי למה לי? כיון שאמר "למען תהיה תורת ה' וכו'" - למה לי טעם אחר "כי ביד חזקה". ואהובי ורעי חיבת עין ימין החו"ש החכם ושלם(?) כמה"ר יצחק שמאמא הי"ו תירץ דצריכי דטעם א' "למען תהיה" קאי לתפלין של ראש - לזה אמר למען תהיה תורה ה', לכן מניחין תפלין של ראש על המוח לזכרון בין עיניך. וטעם ב' - "כי ביד חזקה" - הוא טעם שמניחין תפלין של יד אתיא זכירה כי ביד חזקה, עכ"ל. ודברי פי חכם חן.

אבל לענ"ד לפי מ"ש הרב ז"ל א"ש דחד טעמא הוא דטעם התפלין הוא למען תהיה תורת ה' בפיך שיש בה רע"ה פרשיות כמ"ש הרב ז"ל, וכדי של"ת למה איצט' לתורת ה' - לזה אמר "בי ביד חזקה" - ר"ל כי חזקה עולה כמנין ק"ך, כמנין צרופי אלהים, ומשה רבינו ע"ה לא מיתק אלא י"ו צירופים העולים כמנין בי"ד. לזה איצטריכא לתורת ה' שיש בה רע"ה פרשיות להשלים המיתוק. ודוק. הצעיר ש"ך).

והנה מ"ט צירופי אלהים שאין לאומות יניקה מהם כנ"ל - תצרף עם י"ו צירופים שהמתיק משה מע"א צירופים בעומדו לפני פרעה כשהיה בן פ' שנה כנ"ל -- בין הכל יהיה מנין אותיות שכ"ה, כי במ"ט צירופים יש רמ"ה אותיות, ובי"ו צירופים פ' אותיות. וזה רומז קרא "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" - מלת בי"ד רומז מספר י"ו צירופים, מנין רמה רומז למ"ט צירופים הו"ל כי אלו הצרופים הן מ"ט צירופים שאין אחיזה ויניקה לאומות, וגם י"ו צירופים שהחסיר משה מפרעה גרם שיצאו בני ישראל.

ובא המדרש לתקן מה שרמז במלת "ביד" - י"ו צירופים שבו פ' אותיות, ובמלת "רמ"ה" לאותיות רמ"ה שבמ"ט צירופים. ואמר "מלמד פ'רמה עשה להם וכו'" - כלומר פ' מן י"ו צירופים, רמ"ה מן מ"ט צירופים. וזה להגן מן המזיקין. דוק היטב והוא פלאי.

הכל בכתב הדור מנחה שלוחה אלי מש"ב האלוף התורני הרבני המופלא מוהר"ר משה במהר"ר יהושיע העשיל מק"ק המבורג בהיותו בבית הגדול בית תלמוד של הרב ה"ה הנ"ל.

ב

נשאלתי^[2] מש"כ הגאון הגדול המפורסם מוהר"ר יהושע נר"ו מושל בגבורתו בק"ק קראקא יצ"ו מה שמצאנו במדרש הנעלם וז"ל המדרש ככתבו וכלשונו:

"כד ישראל חייבין אתקיים בהון ובפשעיכם שולחה אמכם ואשתאר אמחץ, דא הוא אמחץ ראש אויביכם. וכד אתהדרו ישראל בתיובתא אתהדר אמכם לאתראה בשעתא דא אשתלימו ח' בגדים דלביש כהנא רבא ביומא דכפורי". עכ"ל המדרש הנעלם בזוהר חדש. וקשה להולמו.

והגאון מהר"ן מקראקא כתב עליו ז"ל: המדרש הזה הוא חתום וסתום עד ביאת מורה צדק, כי צודו גבורים ממנו, אפילו פירוש המלות עכ"ל מהר"ן בעל מגלה עמוקות. ומי שיש לו שכל שוה יראה ויבין שהמדרש הזה הוא עמוק. וכמה קדושים דרשוני ושאלוני לבאר להם היטיב וכו', מגודל אהבתי דמר בהיותו עצמי ובשרי ואהבת עולם אהבתיו, לא אכחיד אמרי מלבאר המלות ועניינם בקיצור מופלג, ולא הסוד, כי קצרה היריעה מהכיל סודו. והוא דאמרינן בגמרא דסנהדרין (סנהדרין לט, א) שאל ההוא מינא אלהיכם כהן הוא, כי קבריה למשה במאי טבל וכו'? והקשו בתוספות ולמה לא הקשה היאך טימא את עצמו. ותירצו דישראל נקראו בנים למקום, עכ"ל.

והנה פליאה דעת ממני נשגבה בעיני על המבוכה גדולה שקשה על רבותינו הצרפתיים, איך אמרו משום שישראל נקראו בנים, תינח כהן הדיוט, כהן גדול מאי איכא למימר. ואיך יתכן שהקב"ה ית' בכלל כהן הדיוט ח"ו. אמנם כן הוא שיש בזה סוד, אך הנה זה מפורסם בזוהר בכמה מקומות לאין מספר, וכן בכל המקובלים שמגודל חיבתו של ישראל, הקב"ה כביכול עושה את עצמו ככהן הדיוט כדי שיהי' לו כביכול יכולת לילך למקום טומאה מליאה גילולים וכו'. א"כ מתורץ תמיהתי על התוס' דהיאך טימא הקב"ה למשה, - תריץ הקב"ה כביכול מתוך חיבתו עשה עצמו ככהן הדיוט. וידוע מכתבי האר"י ז"ל כאשר ישראל חוטאים אז הקב"ה עושה את עצמו כמו כהן הדיוט המשמש רק בארבעה בגדים. והדבר הזה שנוי ומשולש בכתבי המקובלים גדולים וקטנים איש על מחנהו ואיש על דגלו.

הנה ידוע כהן גדול הי' משמש בשמנה בגדים, כהן הדיוט בארבעה. ואלו הבגדים שמשמש בהן כהן גדול - אבנט מצנפת כתונת מכנסים אפוד מעיל חשן ציץ. אבל הדיוט בארבעה בגדים. והנה כשהם חוטאים וחייבים, אז הקב"ה שולח ד' בגדים שהם ר"ת אמכ"ם - א'בנט מ'צנפת כ'תונת מ'כנסים. ומשמש רק בד' בגדים היתירים, שהוא ר"ת של אמח"ץ - א'יפוד מ'עיל ח'ושן צ'יץ.

והנה הסוד במדרש הנעלם הנ"ל - הכי פירושו. כד ישראל חייבין, אתקיים בהון ובפשעיכם שולחה אמכם. ר"ל מכח פשעיכם אנכי שולח ד' בגדים, הרמוזים במלת אמכ"ם, ונשארין ד' בגדים הנרזמים בר"ת אמח"ץ^[3], כמו שכהן הדיוט משמש רק בד' בגדים, כמו כן הוא יתברך משמש בד' בגדים, (אף שבגדיו של השם יתברך הנרמזים במלת אמח"ץ אינם של כהן הדיוט -- מ"מ נשתווה הוא יתברך לענין זה שמשמש רק בד' בגדים. דוק). ומרמז שהקב"ה מוחץ ראש שונאי ישראל - "מחץ ראש על ארץ רבה".

"וכד יתחזרון בתיובתא אז יתחזר אמכ"ם לאתראה" - פירוש כאשר יחזרו בתשובה, אז ד' בגדים המרומזים במלת אמכם כנ"ל יוחזר למקומה, וארמון על משפטו ישב. "אז בשעתא דא אשתלימו שמנה בגדים דלביש כהנא רבא ביומא דכיפורא", ר"ל אז בשעה שיהיו ישראל זכאים וצדיקים - ממילא יוחזר ד' בגדים המרומזים במלת אמכ"ם, ויתחברו עם ד' בגדים המרומזים במלת אמח"ץ. והוא פלאי והוא רחום יכפר.

כ"ד ש"ב כן דעת שואל בשלומו ואהובו - שמשון במרנא ורבנא מוהר"ר פסח.

הגהות בשולי העמוד

הגה"ה: ולי נראה באופן זה, דר"ל בפשעיכם שלחה אמכם, כלומר בגלותא אז דמיון כהן הדיוט לו יתברך שמשמש בארבעה בגדים שסימנים אמכ"ם כנ"ל, ושם נמצא ד' בגדים אלו של כהן הדיוט. והבגדים המרומיים במלת אמח"ץ נשארו ולא יצאו בגלותא. ואח"כ יתהדרו מן גלותא אותיות אמכם ויתחברו עם אותיות אמחץ, ויהיו כל ח' בגדים ככהן גדול. וק"ל. עד כאן ההג"ה.

עוד זה מהגה"ה. הגה: זה יותר משנה שהמדרש הזה עלה בידי מן ש"ב הנ"ל, ושם היה כתוב "כד ישראל בגלותא וכו'" במקום הכתוב כאן בפנים "כד חייבין וכו'". גם אחר כך היה כתוב לשם "וכד יתהדרון לאתרייהו יתהדר אמכם וכו'". וכתב בשם דודי כוונת אמכם אמחץ בקיצור מופלג שהם ראשי תיבות של בגדי כ"ג וכו'. והשמיט כל הכתוב כאן על פי הקדמו' כי היה נעלת ממנו ובקש מאתים שאבאר לו בביאור פסח פי' לפי' של דודי להבינו למה הוא כדין וכתבתי לו בס"ד על פי המצאה שהמצאתי וכבר מצאה ידי הקדמה מופלאה מהזוהר ומשארי ס' המקובלים ז"ל וז"ל שם מבואר בזוהר בכ"מ דאית כהן גדול לעילא ואית כהן דלאו איהו גדול. עיין סבא דמשפטים ובזוהר ויקרא עמוד שכ"א ע"פ גדול ה' ומהולל מאד בעיר וכו'. מפ' אימתי איהו גדול ואמר בעיר דהיינו בארץ ישראל אז הוא יתברך נקרא 'גדול' - עיין שם כוונתו. לפי זה אפשר לומר דכביכול הקב"ה מכונה בשם 'כהן גדול' דוקא בארץ ישראל אבל בר מארעא דישראל אינו מכונה בשם כהן גדול דהא גדול "בעיר אלהינו" כתיב דוקא.

עוד איתא בזוהר נשא עמור ר"ן הובא גם כן רקנטי תצוה וזה לשונו: סוד ח' בגדי כהן גדול נרמז בזהר מהאי דיקנא אתגלי דיקנא דכהנא רבא עילאה דנחית לדיקנא דכהנא רבה תתאה וכו' מנלן דכתיב שבת אחים גם יחד לרבות כהן גדול שלמטה, שכל זמן שכהן גדול שלמטה משמש בכהונה גדולה כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונה גדולה. עכ"ל.

הרי להדיא דברינו הנ"ל. ובהא ר"י ז"ל בפי' הזוהר פינחס כתב כ"ג אבא כהן סגן בחסד כהן הדיוט בנצח. גם המגיד פרשת תצוה כתב בגדי כהן גדול רומזים בחסד, בגדי כהן הדיוט רומזים לנצח וכו'. עכ"ל.

ובזה ישבתי קושיית התוס' על הגמרא שאל ההוא מינא אלהיכם כהן הוא וכו'. ועיין בתוספות והק' מהרש"א הלא ית' מכונה לכהן גדול שאסור ליטמא אפילו לבן. ותירץ הוא ז"ל דהוי כמת מצוה. אבל לדברינו הנ"ל מפורש היטב.

ולדעתי, זה הוא ביאור המדרש רבה שאמר הקב"ה למשה אם אתה בא לארץ ישראל אתה נקבר על ידי בשר ודם, אבל בחוץ לארץ אתה נקבר על ידי, עכ"ל. ולכאורה הוא תמוה מאד - יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא. אבל ברור לפי הנ"ל דבארץ ישראל מכונה הוא יתברך לכהן גדול - ואז אי אפשר לטמא עצמו כדין כהן גדול שאסור ליטמא אפילו לבן. מה שאין כן בחוץ לארץ דמכונה לכהן שאינו גדול. וק"ל.

ומזה מתורץ גם כן מאמר הזהר פרשת אמור על הפסוק "ולאחותו הבתולה הקרובה אליו וכו' - ר' אבא פתח מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה. זמין קב"ה לאלבשא נוקמא על אדום לסאבא לון בסגיאו דקטולייא דכתיב וכל מלבושי אגאלתו וכ"כ למה דכתיב ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש - דא עשו דכתיב איש שדה, לה יטמא - באינון לבושין דנוקמין דזמין לאסתאבא בון אנון אוכלוסין וכו'", עכ"ל המצטרך.

ולכאורה איך יטמא הוא יתברך - הלא כהן גדול אסור לטמויי אפילו לקרובים, והאי קרא בכהן הדיוט הוא דכתיב? אלא על כרחינו לומר כנ"ל, דבר מארעא דישראל אין הוא יתברך מכונה בשם 'גדול'.

וכזה גם כן מתורץ מ"ש בילקוט ע"פ "'כטומאת הנדה היתה דרכה לפני' (יחזקאל לו, יז) - לא טומאת מת, כי במת אין כהן גדול עם מת בבית וכו'. אבל עם נדה הוא בבית וכו' דכתיב השוכן אתם בתוך טומאתם וכו'", עכ"ל.

הנה מה דדייק המדרש כהן הגדול היינו דסתם כהן מותר לטמא לבנו ואנן בניו של מקום כמאן דאמר בין כך ובין כך קרויים בנים. ואם כן אפילו היה טומאת מת היה רשאי לטמויי הוא יתברך. על זה דייק כהן גדול, דאז אסור אפילו לבנו לטמויי. ולכך הוא יתברך הראה חבתו ואמר טומאת הנדה. הרי להדיא דמכונה הוא יתברך לכהן גדול. והיאך דורש הזהר על הפסוק "ולאחותו הבתולה וכו'" על הקב"ה - הרי מקרא זה בכהן הדיוט כתיב? אבל להנ"ל שפיר, כל אחד על מקומו יבא בשלום. דהא קול אומר קרא בית ישראל יושבים על אדמתם וכו' שהיא ארץ ישראל המכונה בה לכהן גדול, על כן אמר כטומאת הנדה מטעם הנ"ל במדרש. מה שאין כן האי קרא "ולאחותו וכו'" - רומז אטומאה דעתיד הוא יתברך לעשות באדום כמו שהתחיל "ר' אבא פתח מי זה בא מאדום וכו'" - והוא חוץ לארץ, ושם הוא יתברך מכונה לכהן דלאו גדול. וקל להבין.

ואחר שעלה על לבי כל הנ"ל בס"ד - כמו אחר שנה - בא אלי בן דודי ה"ה האלוף המרומם התורני הרבני מהר"ר פסח ושאלתי את פיו אולי נמצא בידו מזה מכתבי דודינו מפורש בשום שכל על המדרש הנ"ל. וימצא כתוב שכתב דודי הי"ד בזה הלשון אשר הצגתי בפנים. נשאלתי מש"ב הגאון וכו' ות"ל ותהילה לאל שכוונתי לדעתו הרמתה.

ג

הגה: קטע זה הינו מפורסם בימינו, מכונה בשם אגרת רבי שמשון מאוסטרופולי. מובא כאן בהקלדת המקור של "ליקוטי שושנים" דפוס ליוורנו - ויקיעורך

איתא בכתבי האר"י זלה"ה, אודות הסימנים דצ"ך עד"ש באח"ב, הנרמזים על הגאולה. אגלה ברמז ויצא כברק חצו לפני, והוא רחום יכפר עון.

והנה תדע מ"ש האר"י ז"ל בקונטרס הנקרא "פלאות רבות" בשער הנקרא יציאת מצרים פרק ג' דף מ"ב עמוד א וז"ל:

"הנה כבר הודעתיך שפרעה לקה בעשר מכות במצרים באלו ג' אלפין ור"ף מלאכי חבלה הממונים בג' רקיעים של טומאה.
האחד נקרא שר"ע.
והשני נקרא תמו"ך.
והשלישי נקרא בישהא.
ועליהם השר הנקרא דלפק"ט.
ועליהם על כלם השר הנקרא תק"א.
בראשית חסר מן השלישי עשרה, וחסר מן הרביעי ששה, וחסר מן התשיעי ששה ככתוב."

"והנה יש עשר מכות במצרים,
על הים לקו חמשים מכות
בשם שפ"ו שהוא דוד בן ישי אמר והכה אותם במצרים עשר מכות ועל הים חמשים מכות.
והשם תק"ל אמר והכה אותם במצרים ארבעים מכות ועל הים מאתים מכות.
והשם אשצ"ה אמר והכה אותם ן' מכות ועל הים לקו ר"ן מכות וכו' "

מסיים שם האר"י ז"ל:

"ובמה שהקב"ה מכה - בו מרפא הגלות.
ומה פשע ומה חטאת ומה המעל הזה אשר מעלו אבותינו להיותם בכור הברזל
עד שגאלם ה' בשמות אלו דע"כ דצ"א כשב"ה",
עכ"ל הארי ז"ל. והדברים סתומים וחתומים מאד.

ונראה לי כך פירושו. מה שכתב בצחצחות לשונו "הנה כבר שמעתיך" כוונתו ידוע כמ"ש בכלי קבלה מעשית שלו שלשת אלפים ור"ף מלאכי חבלה ונתנו סי' על זה להכות באגרוף רשע - באגר"ף חסר - ראשי תיבות ג' אלפים ר"ף מלאכי חבלה המכים לרשע הם ממונים להכות הרשעים ולהענישם בגיהנם ולטהר אותם. וע"י נלקו גם המצרים. וזהו סוד נפלא כאשר תחשוב המכות דם צפרדע וכו' במנין ובמספר - כל העשר מכות - יעלו לחשבון ג' אלפים ור"ף מלאכי חבלה ממש. והחשבון מכוון כנ"ל.

והיינו מ"ש האר"י ז"ל "בראשית וכו' ככתוב" - ר"ל ככתוב בתורה בפרשת וארא ולא כמו שמסודר בהגדה, ושם נאמר ר' יהודה היה נותן בהם סימנים ותיבת כנים ביו"ד, חושך מלא בו"ו, ערוב גם כן מלא בו"ו. אלא צ"ל חסר כמו שכתוב בתורה.

ומ"ש האר"י ז"ל "בראשית חסר עשר' מן השלישי וכו'" - ר"ל חסר י' מן מכת כנים שהיא מכה ג', וצריך להיות כנם. "וחסר ו' מן הרביעית", דהיינו מן מכה רביעית שהיא ערֹב. וגם כן חסר ו' מן התשיעי דהיינו מן מכה תשיעית שהוא חשך.

ומ"ש "ג' רקיעים אחד נקרא שר"ע וכו'" נרמזים אלו בראשי תיבות "עשר מכו"ת שהביא", כי הם בהיפוך אותיות דהיינו עשר- שם הרקיע שר"ע. מכות - שם הרקיע תמו"ך, שהביא - שם הרקיע הנקרא בישה"א.

ומ"ש "ועליהם השר הנקרא תק"א" - כוונתו שראשי תיבות של מכות שהם דצך עדש באח"ב - גימטריא תק"א ממש. וזהו סוד נפלא בפסוק "למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וכו' אשר" דייקא שהוא במספר תק"א. וכיוצא בו הרבה רמזים, כבוד אלהים הסתר דבר.

ומ"ש "השם שפ"ו אמר וכו'" - כוונת פירושו כך הוא, ידוע פלוגתא דר' יוסי הגליגי עם רבי עקיבא ור"א בהגדה. והסוד בזה רבי יוסי הגלילי - גימטריא שפ"ו. ומ"ש "דוד בן ישי אחז בזה השם" - כוונתו שדוד בן ישי הוא גם כן גימטריא שפ"ו. והסוד שר' יוסי הגלילי הוא ניצוץ דוד בן ישי.

ומ"ש "השם תק"ל אמר" - כוונתו שהוא בסוד רבי אליעזר העולה בגימטריא תק"ל. והשם אשצ"ה הוא הנרמז ברבי עקיבא, דתרוויהו בחד חושבנא הוא.

והנה תדע

• רבי יוסי הגלילי גימטריא שפ"ו - שם א' מרקיע הנ"ל,
• רבי אליעזר גימטריא תק"ל - שם ב' מרקיע הנ"ל,
• רבי עקיבא גימטריא אשצ"ה - שם ג' מרקיע הנ"ל.

והוא סוד נפלא. והוא רחום יכפר עון.

ומ"ש האר"י ז"ל "שהקב"ה גאל אותם בשמות אלו דע"ב צד"א כשב"ח" -

• ר"ל דעב - אותיות ראשונות של סימנים אלו דצ"ך עד"ש באח"ב.
• צד"א - אותיות שניות
• כשב"ח - אותיות שלישיות.

הרי נרמזים אלו ג' שמות דע"ב צד"א כשב"ח שגאל אותנו וריפא לישראל ומבוארים דברי האר"י ז"ל.

ד

רזין עילאין אמינא בסוד יציאת נשמתו של רבי עקיבא, ומנין עקיבא - קפ"ג חד מנייהו. ודע מ"ש בעל הטורים (בעל הטורים על התורה/בראשית/לד) בפסוק "לא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב" (בראשית לד, יט), וחסר פה "את" - כי צריך לכתוב "לעשות את", והוא אחד מי"ג אתין החסירים וכו'. עיי"ש דברי בעל הטורים.

אבל אהובי אדוני אבי מ"ו תקבל ממני קבלה אמתית דאותו 'את' שחסר פה הוא למעלה בפסוק "הרבו עלי מוהר ומתן וכו' ותנו לי את הנערה לאשה" (בראשית לד, יב) - 'את' שחסר שם כתיב הכא. ורזא דמלה כי בפסוק "כי ראתה גוים באו מקדשה", ששם מרומז שם הוי"ה בסופי תיבות, "הגוים" באמצע בעונותינו הרבים, בסוד "אלהים באו גוים בנחלתיך", וסוד "אל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גוים", ר"ל מלת 'גוים' המפסקת באמצע כנ"ל. אבל לעתיד אי"ה יקויים "וידעתם כי בקרב ישראל אני".

ודע כי בסוד גויים - לשון רבים - הוא סוד נפלא בפסוק מה שאמר פרעה "יהו"ה הצדיק ואני ועמי הרשעים" - ראשי תיבות הוי"ה, ובאמצען כתוב "ואני" שהוא פרעה - הרי לך תרי גויים מפסיקים בינינו לאבינו שבשמים. וזהו "ותנו לי את הנערה לאשה" - סופי תיבות גם כן הוי"ה ובאמצע נכתב "את", ואותו 'את' צריך רבי עקיבא לתקן בסוד רבי עקיבא היה דורש כל אתין שבתורה. ואיתא במדרש רבה שלשה אהבות הן - חפיצה, דביקה, אהבה. ויש אומרים דביקה חפיצה דיצה. וכולן למדין משכם שנאמר כי חפץ בבת יעקב.

וזהו סוד בגמרא "יצתה נשמתו באחד" - ראשי תיבות א'הבה ח'פיצה ד'ביקה ד'יצה. וכולן למדין משכם כנ"ל לכל למר כדאית ליה. והכל מרומז באחד. גם כבר הודעתיך שרבי עקיבא ע"ה היה ניצוץ משכם בן חמור בסוד מ"ש בגמרא "כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור", בסוד חמור אבי שכם. לכך אמרו לו תלמידיו "רבי אמור ככלב" (פסחים מט, ב), בסוד (בראשית לה, א) "ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל" - ראשי תיבות עקיבא, כי שכם בן חמור היה כלול בתוכו שני טומאות - משמרה ראשונה חמור נוער, ומשמרה שניה כלבים צועקים כמבואר מזה בכתבי האר"י זלה"ה.

וזה לדעתי חמור שכם.

• חמר - ראשי תיבות משמרת ראשונה חמור,
• שכם - ראשי תיבות משמרה שניה כלבים.

וזהו לדעתי "רבי אמור ככלב".

וזהו סוד נורא ונפלא מה שהשיב לתלמידיו "זה נושך ושובר עצם וכו'". ואיני ראוי להרחיבו ולגלות פה.

ה

בפסוק (הושע יא, ג) "ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי וכו' בחבלי אדם אמשכם". והנה אדם גימטריא ר' כזה: א"ד פעמים מ' א"ד פעמים מ' שווה 200, דהיינו חמשה פעמים מ' - גימטריא ר' כמנין זה"ו יעק"ב. ויש סוד כי יעקב תקונו דאדם בסוד מ"ש חז"ל שיעקב משופריה דאדם הראשון. ויצא כברק חצו לפני למה היה חיי יעקב דוקא קמ"ז שנה ולא יותר.

והנה תדע שאדם הראשון פגם בשם מ"ה כמנין אדם כמבואר בזהר בראשית עס"א(?). והנה יש פנים ואחור לשם מ"ה, דהיינו:

• פני יו"ד - כז"ה
• פני ה"א - ו"ב
• פני וא"ו - זב"ז
• פני ה"א - ו"ב.

הרי גימטריא ס"ד.

ואחורים של מ"ה - טה"ג ד"א הא"ה ד"א - גימטריא ל"ח. הרי ל"ח ס"ד גימטריא ק"ב. ופשוטו של מ"ה -- הכל עולין לחושבן קמ"ז.

ויעק"ב שופריה דאדם הראשון דהוא אדם קדמאה, אדם דייקא - מ"ה ס"ד ל"ח כמבואר. ולכן חי יעקב קמ"ז שנה נגד ז' פעמים אהי"ה ז' פעמים אהי"ה שווה 147, ויעקב גימטריא ז' פעמים הוי"ה ז' פעמים הוי"ה שווה 182 בסוד "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" - עין - ה' הויו"ת, יעקב - ז' הויות. וזהו "ויצא יעקב מבאר שבע", ר"ל משביעית כנ"ל.

ויש לך לדעת אדם בגימטריא יוסף כזה:     אבג"ד , אבגדהוזחטיכלמ גימטריא קנ"ו במנין יוסף דהיינו אבג"ד הוא יו"ד, וכן עד מ' הוא קמ"ה, והוא מספר הכולל כנודע מחכמת הקבלה של האר"י ז"ל ליודעי חן. והוא פלא. לכן נדרש שפיר על יוסף. ועיין גם במדרש אותו פסוק הנ"ל.

ו

"ותבטחי ביופייך ותזני על שמך" (יחזקאל טז, טו) - כמאמר הגמרא "כל האומר רחב רחב מיד נקרי". וזהו סוד גדול, כי יש קליפה אחת המפתת לבני אדם לזנות ושם הקליפה לר"י - סוד לא"ה רח"ל יעקב. כי יעקב ביטל אותה קליפה ופ"ד שנים לא ראה יעקב קרי. וזה הסוד בפסוק "על שמך" - ר"ל על אותיות שמך, דהיינו על שי"ן - רי"ש, ועל מ"ם - למ"ד, ועל ך' - יו"ד. הרי שם הקליפה לר"י.

והגיד להם הנביא שהקליפה החליקה אמריה בפתוייה שיחטאו בזנות ועל זה הוכיח אותם הנביא.

ז

רבים וכן שלמים שאלו את פי והם תושבי ק"ק לובלין ע"פ כתב מ"ש במדרש הנעלם ע"פ שנים שנים באו אל נח אל התיבה. וזה לשונו:
"אלין אינון יומין דמשלימין בהן הלל הגדול", עכ"ל.
והמדרש הזה נעלם מאד. וגם הקדוש הרב הגאון בעל מגלה עמוקות לא אמר על זה שום פירוש. וגם המקובל מהר"ר ליב לא פירש על זה כלום. גם שארי קדושים לפי דעתם המדרש הזה מאין פותח.

וכתבתי לעניות דעתי החלושה והקלושה, הלא כבר נתנו סי' להשלמת ההלל שסימנו בבט"ח, ר"ל ב' ימים של פסח, ב' ימים של שבועות, ט' ימים של סוכות, ח' ימים של חנוכה. ואמרינן בעלמא כל מלין רמז לנו הקב"ה באורייתא. והיכן רמיזא הנ"ל.

ואחשוב שכאן הוא רמוז - "שנים שנים באו אל נח", ר"ל "שנים שנים" דכפל קרא רומז לב' ימים דפסח ולב' ימים דשבועות. "באו" - מספר ט' - רומז לט' ימי הסוכות. "אל נח" - מספרו ממש חנוכה. באלו הימים משלימין הלל.

ועוד סוד גדול ונורא בפסוק הזה והוא בכתובים בספרי הגדול בביאורי על הזהר אשר קראתיו בשם "מחנה דן" בס"ד, והאל הקדוש יכפר.

ח

כתב האר"י ז"ל על הפסוק "והנה איל אחר נאחז בסבך וכו'" כי מילוי אלהים גימטריא רו"ח^[4]. וכתב הוא ז"ל "וזהו סוד נפלא ורוח אלהים מרחפת", ר"ל נעלם של אלהים כמנין רו"ח. והוא ז"ל מאריך מאד בספרו "כנפי יונה" כי תדע שיצחק כלו פחד ולכן עקדו אברהם שיהיה חצי דין והיינו חצי רוח - מספר ק"ז. ב' פעמים ק"ז כמנין רו"ח. "והנה איל" גם כן מספרו ק"ז - חצי רוח. והנה לפי זה הוא לדעתי פירוש הפסוק "זבחי אלהים רוח נשברה", ר"ל כאשר משברים ומכניעים למדת הדין. והבן זה.

ט

איתא בפליאה מפני מה לא הצליחו מרגלים מפני שהימים ימי בכורי ענבים. ולכן כתיב ותצפנהו שלשה ירחים. ולכן כתיב "ענבם" חסר יו"ד. עכ"ל.

והנראה, דאיתא סמא"ל יש לו שליטה בג' חדשים שהם טבת תמוז אב. והנה אמרו רז"ל ששילוח מרגלים היה בט' בסיון, וכתיב "וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום", ובערב ט' באב חזרו והוקבע בכיה לדורות. הרי משך הליכתם לרגל היה בתמוז עד ט' באב, שעיקר שליטת סמא"ל בהם. ולכן איתא ברש"י ז"ל "כולם אנשים - לשון חשובים ואותה שעה כשרים היו", ר"ל דוקא אותה שעה דהיינו בכ"ט בסיון שעדיין לא היה שליטה לסמא"ל, על כן היו כשרים. ומן הוא והלאה שלט בהם. וק"ל.

והנה אותיות שקודם ענבם הוא אותיות סמא"ל, ור"ל שסמא"ל שולט בהם. וז"ש קרא "והימים ימי בכורי ענבם" - ר"ל אותיות 'הבכורים' וראשונים לאותיות ענבם דהיינו אותיות סמא"ל, שאז באלו הימים יש לו שליטה כנ"ל. ולכן כתיב "ענבם" חסר י', כדי לרמוז זה. וזה רומז גם כן "ותצפנהו ג' ירחים", כי בג' ירחים הנ"ל יש לו שליטה לסמא"ל. ודו"ק.

י

הלצה במרוצה מה ששלח בלק לבלעם בן בעור "הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא יושב ממלי" (במדבר כב, ה), ופירש"י ז"ל "ממולי - לשון כריתה כמו 'בשם ה' כי אמילם'". ואפשר לומר "ממלי" הוא זה כי למעלה אמר סוף הסדר של חקת מסיימת "ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן יריחו" (במדבר כב, א) וכתוב בתריה "וירא בלק וכו'" ושלח לבלעם הנה עם יצא ממצרים וכו', ואם תרצה לידע חנייתם באיזה מקום חונים מפרש "ממלי" - ראשי תיבות ממלי - מואב מעבר לירדן יריחו. "והוא יושב" - ר"ל ישיבה ממש - יושב הוא ממלי. ולכן כתיב חסר ו'. וק"ל.

יא

איתא בזהר "בא אל פרעה" רמז למכת ארבה. והוא תמוה, אין לו פירוש. ובשם גלי רזיא שמעתי שפירש בא - ראשי תיבות במכת ארבה. ולי הדל נראה כך: כי ידוע שה' מוצאות הפה מתחלפות והם אהח"ע בומ"ף. והנה אם תחליף הפ' של פרעה בב', וע' של פרעה באל"ף -- נעשה מאותיות פרעה - ארבה. וכל פי' "בא אל פרעה" - ר"ל תן אותיות "בא" בחילוף "אל פרעה" ותהיה מזה מכת ארבה. כנ"ל.

יב

ריש לקיש היה גלגול נשמה של ישמעאל בן אברהם. וזהו סוד הגמרא שאמר ר' יוחנן לריש לקיש "ידע ליסטיס בליסטותיה" (בבא מציעא פד, א) - רזא דמילתא "הן יקטלני לו איחל" - ראשי תיבות אם יתמהמה חכה לו.

(וזאת ליהודא, גם ראשי תיבות 'הן 'יקטלני 'לו 'איחל שם רמז לוא"ו של אליהו שלקחה יעקב אבינו למשכון כנודע).

יג

ביום שני פרשת בשלח ה'ת"ה לפ"ק נגלה לי פירוש על מ"ש ז"ל "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד". והוא מבואר על פי מה שפירשו המפרשים ע"פ "באר היטב - בשבעים לשון". ה' ה"י הי"ט היט"ב שהוא פשוט כפל משולש מרובע - והוא בגימטריא ע' כמו שאיתא במזרחי.

והנה כדבריו כן הוא כאן. כ', כ"ס, כסא, כסא ה', כסא ה"כ, כסא הכ"ב, כסא הכב"ו , כסא הכבוד - גימטריא תשי"ג עולה כמנין תשובה ממש. וז"ש "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד". ושאר הסוד יראתי לגשת לפני מ"כ, והאל הקדוש יכפר בעדי.

יד

איתא בליקוטי הפליאה דר"ג קראי דרב אביגדור קרא(?)^[5] על הפסוק "ואתה ה' מגן בעדי" וז"ל:

"עשה למען - עש"ן פר"ח בעדי." והדברים סתומים מאד.

והגאון מגלה עמוקות ז"ל כתב על זה פירושו כך: פר"ח - חר"ף - ר"ל רפ"ח ניצוצות שנפלו בסוד שבירת כלים. עש"ן - ראשי תיבות עקר"ב שר"ף נח"ש. בעדי גימטריא אלהים.

ויש לזה כמה פירושים משובשים. ולי השפל קשה לפי הבנתם מאי התפלל "עשה למען"? באיזה זכות נתלה דוד? ולדעתי הסוד כך: פר"ח עש"ן בעד"י - נוטריקון אבותיו של דוד שהם פרץ רם חצרון עמינדב שלמון נחשון בועז עובד דוד ישי, כאשר כתובים בספר רות. ולפי זה האמת יורה דרכו. ומתורץ בזה במ"ש ז"ל "מגן בעדי - לא בעדי אלא בזכות אבותי". ועיין בפסוק בילקוט תהלים ע"פ "חרף שואפי סלה" (תהלים נז, ד). ויש בזה סודות נפלאים ואין שטחין הדפין מחזיקין כאשר הארכתי בספרי 'עטרת פז'.

טו

איתא בלימודי האר"י ז"ל, שמשון בן מנוח היה גלגול נשמת ב' ניצוצות. ניצוץ אחד מיפת שהוא שם בסוד "ויקח שם" ולא כתיב "ויקחו" בלשון רבים, כי נשמה אחד היה להם. וניצוץ ב' מעשו הרשע. עיין שם בכתבי האר"י ז"ל.

ויש לנו בזה רזין עילאין.

• וזהו לדעתי מה שלא הביא עשו לאביו יין גם כן כמו יעקב, לכן גבי שמשון "נזיר אלהים יהיה הנער".
• וזהו גם כן הסוד שעשה שמשון נקמה באריה, שהכה אותו ונשך באביו נח כמבואר שהוא יפת בן נח.
• והבא הפלשתי^[6] "שוק על ירך" (שופטים טו, ח), שתיקן סוד נח"ש ירכין דעשו, כמו שמבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל (יוב"ע בראשית כה,כז) בפסוק "איש יודע ציד" (בראשית כה, כז).

• והנה עשו ציער לאמו, לכן נזיר אלהים היה הנער מבטן אמו.
• עשו גרם לאביו שנעשה סומא - לכן נקרו פלשתים את עיניו.
• עשו היה כאדרת שער - לכן היה כחו בשער.
• עשו ציער לאמו על ידי נשים בנות חת - לכן רדף שמשון אחר נשים נכריות.

ויש רזין עילאין בשלש מאות שועלים - והרימותי ידי לאל עליון.

טז

בפסוק (תהלים א, ג) "אשר פריו יתן בעתו", ואמרו חכמים ז"ל "זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת" - בעתו - בעת ו', ומבטל כח מחלת בת ישמעאל כמבואר בספרי המקובלים, והוא בסוד של בעתו.

ומקשים על זה כל העולם, היאך שייך מחלת לשימוש המטה. ונ"ל כך, מפני בעתו גימטריא מחלת אשת עשו שלקח לו לאשה ורימה לאביו איך מעשרין את התבן ואת המלח. והסוד גדול בזה למה באמת רימה לאביו יצחק בזה, אלא משום

• דמעשר של ארבעים - ארבעה^[7]. ונשאר ל"ו.
• ומעשר מן שלשים - שלשה. ונשאר כ"ז. הרי ס"ג.
• ח' במקומו עומד - אז הוא ע"א.

והמעשר של תבן:

• מן תי"ו - מגיע ארבעים. ונשאר ש"ס.
• ומן נו"ן - חמשה. ונשאר מ"ה. הרי ת"ה.
• ובי"ת של תבן במקומו עומד. הרי סך הכל ת"ז.

הרי ע"א הנשאר מן מלח, ת"ז הנשאר מן תבן -- הכל תע"ח גימטריא מחל"ת. וצד בפיו של אביו והטעה אותו, ושאלתו היתה להדביק אביו בקליפת מחלת. ויש בזה סודות גדולות נפלאות באלו הדברים. והאל הקדוש יכפר בעדינו.

יז

כתבו המקובלים המשמש מטתו בערב שבת מעורר תתק"ף עלמין קדישין, צרור החיים, כמנין וערב שבת. וזהו לדעתי "בעתו" במלואו כזה: בי"ת עי"ן תי"ו וי"ו - גימטריא וערב שבת כמנין תתק"ף הנ"ל.

ומה שכתבו המקובלים שהם מבטלים ד' אומות - בבל אדום פרס יון, וסימנם של מלכיות באפ"י - "אשר פריו יתן בעתו" - ראשי תיבות באפ"י - בבל אדום פרס יון.

יח

בפסוק (יחזקאל יא, יט) "ורוח חדשה אתן בקרבכם" - הסוד לפי הענין של המקובלים שהרוח נבואה באה מסוד ח"ד של אחד, וש' של שר"י, וה' מן אהי"ה. וזהו פירוש הפסוק "ורוח חדשה" - ר"ל ח"ד ש"ה. וק"ל.

יט

איתא ברבינו יהודא חייט בספר מערכת אלהות^[8], שסוד ברכה תרועה - בר כה, בר כה, בר כה.

ג' פעמים ב"ר ג' פעמים ב"ר שווה 606 - גימטריא רות

ג' פעמים כ"ה ג' פעמים כ"ה שווה 75 - גימטריא ע"ה

• הרי תרועה.

וסוד תרועה - תורה ע', ע' פנים לתורה. וברכת "יאר יהוה פניו אליך" מקור לכל הברכות. עיין שם.

וזהו סוד לדעתי נפלא בתפלת י"ח "אלהינו וכו' ברכנו בברכה המשולשת בתורה" - משולשת דייקא כנ"ל.

ודע כי כ"ו פעמים מנין הוי"ה כ"ו פעמים מנין הוי"ה שווה 676 - גימטריא תרע"ו. והוא סוד הפסוק "רבות רעות צדיק" - רעות דייקא. "ומכולם יצילנו יהו"ה" - דייקא כ"ו. כ"ו פעמים כ"ו. והדברים עתיקין. ויש בזה רזין עילאין וסתרין.

כ

איתא בלימודי האר"י ז"ל:

גש"נ פלא י"ה הם שמות המרגלא. גש"נ - כתר. פל"א - חכמה. י"ה - בינה. אריך, אבא, ואמא.

והשמות הללו מבטלים זדים ואויבים בשמעך, וכאשר האויבים שולטים על האדם השמות בצירוף זה: יש פ"נ הל"א ג'. וכאשר יכוין האדם באותיות א"י של אהי"ה, ובאותיות ב"י של בי"ט - אז השמות הגדולים בתכלית הקירוב כזה: גש"נ פל"א י"ה כבתחילה. וכאשר האויבים שולטים על האדם - הם בתכלית הריחוק כזה: יש פ"נ הל"א ג' ממש.

ובכוונת ב"י של בי"ט א"י דאהיה - מקרבין להדדי. הטה אלהי אזנך ושמע. עכ"ל האר"י ז"ל.

ודבריו סתומים מאד.

וכתב אחד מגדולי תלמידיו הקדוש מהר"ר ישראל סרוג ז"ל שמעתי ממורי לשון מבטלים זדים כמעט דעתי הקלושה שמ"ע כ"ז [שמע"כ]^[9] - ראשי תיבות שבירה מגירה עקירה כניעה, כי אנו מתפללין "ומלכות זדון מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכניעם" - הרי שבירה מגירה עקירה כניעה - בסוד "ה' שמעתי שמעך יראתי" (חבקוק ג, ב). וזהו אומרו "מבטל זדים בשמעך", עכ"ל.

ומ"ש שמות גש"נ פל"א י"ה כאשר האויבים שולטים על האדם הם בתכלית הריחוק - ישפ"נ הל"א ג'. וכאשר יכוין לב"י של בי"ט ולא"י של אהיה אז יחזרו לקירוב. לדעתי זהו סוד נפלא וקרא בתהלים ס"ט (תהלים, סט) "קרבה אל נפשי גאלה וכו'" - נפש"י להיפך ישפן. גאלה למפרע - אלה"ג. וזה "קרבה אל נפשי גאלה", ר"ל אותיות נפשי ואותיות גאלה, כי יהיו בתכלית הקירוב "למען אויבי פדני", ר"ל אני מכוין לא"י של אהי"ה לב"י של בי"ט - זה אויבי.

והנה הנשאר באהי"ה בהלקח א"י - ה"ה. ובשם בי"ט - בהלקח ב"י - ט'. הרי אותיות "הטה אלהי אזנך" שכתב האר"י ז"ל והוא פלא.

כא

שאלוני על מ"ש בספר יסוד שירים שהוא הזוהר על מדרש רות ועל המגי' וז"ל דף ט' ע"ב שורה ט': "לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח - דא אורייתא די להון", עכ"ל.

דהיינו מתחילה מספר גדולת תורתינו הקדושה - תורת ה' תמימה, ואחר כך מספר בגנות תורת העכו"ם שהוא כמוץ וכו'. ושאלוני היכן רמיזא אורייתא דילהון באותו פסוק, ומאן דכר שמיה. הלא דבר הוא - הגם שאין משיבין על הדרוש.

והשבתי להם כי ידוע תורת העכו"ם הוא מ"ש בגמרא דשבת (דף קטז.) קרא להון און גיליון. ואם כן רזא דמלא מרומז בפסוק "לא כן הרשעים כי אם כמוץ וכו'" - כמוץ גימטריא און גליון. ובזה מתורץ קושיה גדולה בתהלים סימן קמ"ד (תהלים קמד, ח) "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר", תרגם יונתן בן עוזיאל "אורייתא דלהון אורייתא דשקרים" - גם כן קשה - היאך רמיזא.

אבל אפשר כי וימינם גימטריא און גליון, והוא ימין שקר. ויש לנו סתרי תורה בזה, וכתבתי בספרי אשר קראתיו 'נזר אלהים' רזין דרזין. והאל הטוב יכפר.

תוספת ליקוטי ר' שמשון על ידו של המגיה ר' אייזיק

אמר הצעיר אייזיק א"ש בהיותי עסוק במלאכת הקדש, אִנה ה' לידי איזה חידושים מהרב המקובל בעל המחבר זלה"ה אשר לא נדפסו בראשונים, לא חסתי על הוני לכבוד קוני ואזרתי כגבר חלצי להוציאם לאור עולם לזכות את הרבים וזכות המחבר יעמוד לנו עד עולם.

א*

איתא בפליאה דר"ג קארו דרב אביגדור קרא(?):    תת"ן חדרים יש בגיהנם כמנין תכל"ת, ובאלו חדרים צריך לילך אפילו צדיק גמור לתקן ולהעלות נשמות של רשעים כמבואר בזוהר בכמה מקומות. והנה כאשר בא הצדיק לתת"ן חדרים אינה צריכה לפחוד מן המזיקין כי תק"ף חדרים אינם תוקפא דדינא, ממילא הנשארים ר"ע חדרים. וכשמם כן הם, שהם רע. ובהם היו הצדיקים הולכים שם בלא שמירה, אזי היה יכול להיות שהיו ניזוקים מגרדיני נימוסין טהירין, אזי הולך מלאך אחד ושמו יהושע ובידו שעוה, וכתוב על מצחו השם הנקרא אתה. ואז אפילו הולכים באלו ר"ע חדרים אין שטן ואין פגע רע.

ולדעתי זהו סוד גילה לנו דוד המלך ע"ה "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע" (תהלים כג, ד) - רזא דמלתא גיא צלמות גימטריא תק"ף, ר"ל גם כי אלך בגיא צלמות בתק"ף חדרים מן תת"ן - שהם אינם תוקפא דדינא, ממילא הנשארים ר"ע. מכל מקום - "לא אירא ר"ע" - מאותן ר"ע חדרים, "כי אתה עמדי" - רוצה לומר השם של אתה עמדי שכתוב על מצח הצדיק. ומי כותבו? אהא מפרש "עמדי שבטך ומשענתך המה" - ראשי תיבות שעו"ה, ולמפרע ראשי תיבות דהיינו "עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני" - ראשי תיבות יהושע, שהוא כותבם. והענין פלא שהכל מרומז בקרא. והאל יכפר בעדי.

ב*

איתא בפליאה הנ"ל: יש ששה פסוקים שהם מקורי' לכל התורה והם:

• "כבד את אביך וכו'"
• "תמים תהיה וכו'"
• "יערוף כמטר וכו'"
• "ואהבת את ה' וכו'"
• "עלה אל הר העברים וכו'"
• "מי יתן והיה לבבם זה וכו'"

אלו ו' פסוקים הם מקורים לכל התורה. ור' ז"ס גדול גילה לנו דוד המלך "ותורתך בתוך מעי" - נוטריקון תמים, ואהבת, כבד, מי, עלה, יערוף. הרי כל התורה נכללה בתוך מעי. והענין פלא גדול.

ג*

איתא בלימודי האר"י זלה"ה וז"ל:

בלעם ועמלק מצד הטומאה, יראה אהבה בטומאה נגד יראה אהבה בקדושה. והנה בקשר אחד תמצאנו. עכ"ל.

ופירוש "והנה בקשר אחד תמצאנו", ר"ל בציור כזה:

בל	עמ	יר	אה
עמ	לק	אה	בה

ד*

אמרו רז"ל עץ שאכל אדה"ר תאנה היה. איתא בעשרה מאמרות במאמר חיקור דין שתרח עם בניו תקנו חטא אדם הראשון אשר להם הכח והגבורה לתקן ולקלקל.

והנה תאנה נוטריקון - תרח אברהם נחור הרן - הרי תרח עם בניו בסוד עץ שאכל אדם הראשון תאנה היה, שנוטריקון של תאנה תקנו. ואיתא בזהר איכה דף ל"ב בסוף ע"א והביאו גאלנטי בהקדמתו דף ד' ע"ד וזה לשונו: "איכה מאן אמר דא ההוא רוחא עילאה פנימאה עלמא דאתי וע"ד תיבה דא רוחני איהו ולא אית בה שותפא כלל, לא לישן ושניין ולאו שפוון כלל וכו'".

והסוד לפי חכמי כל המקובלים שאדם הראשון פגם באותיות אח"עה גיכ"ק, כי חמש מוצאות יש כנודע לחכמי הדקדוק וכו', ואדם הראשון פגם באותיות אחה"ע גיכ"ק שהם סוד כתר חכמה כנודע למבינים, והם בסוד אחה"ע וקיצץ בנטיעות והפריד א' מן ח', ה' מן ע', ג' מן י', כ' מן ק'.

והנה א"ה מן אחה"ע, כ"י מן גיכ"ק -- הרי איכה באותיות. וזהו סוד "איכה דא רוחני ולית ביה לישן ושניין ולא שפווון כלל", רק חיך וגרון. והנה משה רבינו ע"ה תיקן אותיות גיכ"ק שפגם אדם הראשון בסוד "ויקבר אותו בגי" - הרי ג"י מן גיכ"ק. נשארו אותיות ק"ך - זהו סוד גדול. "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו" - הרי חי ק"ך שנים. הרי גיכ"ק מתוקנים.

ואותיות אחה"ע תיקן אברהם אבינו עם אחיו בסוד "קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש" - הם סוד אברהם נחור הרן, שכל אחד מהם משולש -

• פ"א פ"א פ"א - גימטריא אבר"ם.

ג' פעמים פ"ח ג' פעמים פ"ח שווה 264 - גימטריא נחור.

ג' פעמים פ"ה ג' פעמים פ"ה שווה 255 - גימטריא הר"ן.

והנה בכל אחד מהן משולש.

והסוד אותיות אח"ה מן אותיות אחה"ע - נשאר עוד ע' מן אחה"ע. וזהו סוד "ויחי תרח שבעים שנה". הרי ע' מן אחה"ע.

ואברהם בעצמו תיקן אותיות אחה"ע כדאיתא כאשר השליכו אברהם לכבשן האש יתצה בת קול ואמרה "אח לצרה יולד" - הרי א"ח מן אחה"ע. ונשארו ה"ע מן אחה"ע. וז"ש "ואברהם בן חמש וע' שנה בצאתו מחרן" - הרי ע"ה, ונשלם אחה"ע.

ואין לתמוה מנ"למנא לן {{{2}}} לעשות ג' פעמים פ"א פ"א פ"א - גימטריא אברם, פ"ח פ"ח פ"ח - גימטריא נחור. פ"ה פ"ה פ"ה - הר"ן. הסוד הגדול בהקדמה מספ' פלח הרמון כי אדם נחלק לג' חלקים, ר"ל ג' פעמים י"ה ג' פעמים י"ה שווה 45 - גימטריא אדם. אדם במספר ט' - ר"ל אבגדהוזחט בכללו גימטריא אדם. והנה נחלק לג' פעמים י"ה.

וחוה כאשר אכלה מעץ הדעת הוסיפה על כל י"ה - פ', ונעשה פי"ה פי"ה פי"ה בסוד גדול שאמרו רז"ל חוה הביאה מר לעולם כי הוסיפה על כל י"ה, פ' - גימטריא מר. והוא סוד גדול ונורא כאשר הוסיפה על כל י"ה פ' ונעשית א' פעמים א', ב' פעמים ב', ג' פעמים ג', ד' פעמים ד' -- עד ט' פעמים ט', והוא גימטריא מר ממש. "התאנה חנטה פגיה". תאנה - תרח אברהם נחור הרן. פגי"ה - סוד ג' פיה - "פיה פתחה בחכמה".

ונודע כי רבקה תיקונה של חוה בסוד "ויעתר יצחק ליהו"ה לנוכח אשתו" - סופי תיבות חוה, לפיכך כתיב בה "נקרא לנערה ונשאלה את פיה". ואדם הראשון בא בתיקון יעקב אבינו ע"ה. והנה אדם נחלק לג' חלקים י"ה - מספרם מ"ה. וחוה הוסיפה מ"ר על תבנית:גמט מ"ה. וזהו סוד נפלא - "בא אחיך במרמה" - מ"ר מ"ה. והנה אדם וחוה גרמו ט"ל קללות בעולם, וזה אחיך - גימטריא ט"ל. וזהו "ויתן לך...מטל".

והנה חוה הביאה ג' פיה ג' פיה שווה 285 לעולם - על כל י"ה, פ'. וזהו סוד שכל אחד תיקן אלו ג' פיה - אברהם ג' פעמים פ"א, נחור ג' פעמים פ"ח, הרן ג' פעמים פ"ה. והנה אותיות שניות - אח"ה נשארו גבי כל אחד ואחד ג' פעמים, שכל אחד תיקן אלו פיהן שהוסיפה חוה על כל י"ה.

והנה הרשעים בדורינו זה פוגמים באותיות אחה"ע. והנה האותיות שפוגמין שבין האותיות:

• בין א' לח' - בגדהו"ז - ז"ך.
• ואותיות שבין ה' לע' - וזחטיכלמנ"ס - מספרם מ"ר.

והנה ז"ך מ"ר. וזהו סוד נפלא - "פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכר"ם" - ז"ך מ"ר. והענין פלא גדול. והאל יכפר בעדי אמן סלה.

ה*

איתא בציוני וז"ל קליפה אחת נקרא רי"ב ועמה תר"ה חיילות כמנין אדר"ת שע"ר. וקליפה זו ריב ממונה להשכיח ולעקור תורתו של ת"ח בשעת חיילותן^[10] ושוכח תלמודו. והשם הגדול הנקרא כד"ת הכתוב על מצחו של משיח בן דוד מבטל אותה קליפת רי"ב עם חיילותיה תר"ה וכו'. עכ"ל.

ולדעתי זהו סוד גדול איתא בגמרא - "ר' אלעזר חלש, כד אתפח הוה קרי החדש הזה לכם החרש היה לבם". וצריך לדעת למה דוקא טעה טעות כזה. וסודו, כי הוא קרא מהדל"ת רי"ש, ומהזי"ן יו"ד, ומכ"ף בי"ת -- הרי אותיות רי"ב, שטעה לרמז שהקליפה הנקרא 'ריב' היא גרמה לשכחה.

ויש לדעת החרש היה לבם גימטריא תר"ה. הרי גם תר"ה חיילות מרומזים.

ומ"ש השם כד"ת שכתוב על מצח בן דוד מבטל כל אלו הקליפות -- לדעתי החדש הזה לכם - כד"ת - לרמז שאם ביושר הכתוב לא בטעות מבטל הקליפה הנזכר.

ויש לדעת כד"ת גימטריא משיח בן דוד. ואנו מתפללים "עשה למען דתך". והענין פלא. וה' יכפר בעדי.

ו*

איתא בכתבי האר"י ז"ל יש מזיק אחד ששמו בדרגו"ן, אם יכה אותו אדם פעם אחד ימות המזיק מיד. ואם יכה אותו ב' פעמים - יחיה המזיק וימות אותו אדם וגם כן יעשה רע לבריות. ויש לאותו מזיק נ' ראשים ועליהם ע"ח טומאות - סוד מלח סדומית ומסמא את העינים. ויש לו נ"ו לבבות ועליהם כ' טומאות והוא יונק מכל אותיות אלפ"א ביתא חוץ מאות מ"ם פתוח"ה וסתומ"ה, ותי"ו. וצד ראשון שלו נקרא מטפ"ח, וצד ב' נקרא חורב. עכ"ל האר"י בספר הכוונות הנכתב. ועיין בספר חסידים.

ולדעתי שכל אלו הדברים רמז ישעיה הנביא (ישעיהו א', ה'-ו'): "על מה תכו עוד תוסיפו סרה כו'" - ר"ל אתם ישראל יש לכם סגולה כמו המזיק בדרגו"ן. כמו שאותו מזיק אם יכהו אדם ב' פעמים יוסיף להזיק - כן אתם בני ישראל - "על מה תכו עוד", ר"ל כאשר אני מכה אתכם עוד פעם אחרת תוסיפו סרה. וגם סרה בגימטריא בדרגו"ן.
ומבאר - "כל ראש" - ר"ל שיש לאותו מזיק ראשים כמנין כ"ל דהיינו ן'. "לחלי" - ר"ל ע"ח טומאות כמנין לחלי,
"וכל לבב" - ר"ל יש לו בבות כמנין וכל דהיינו נ"ו. ועליהם ך' טומאות כמנין "דוי" שהוא ך'.
"מכף רג"ל ועד ראש אין בו מת"ם" - ר"ל שינק מכל אלפא ביתא חוץ מאותיות מת"ם, דהיינו מ"ם פתוחה מ' סתומה, ותי"ו.
וצד ראשון נקרא מטפ"ח. זהו שאמר הכתוב "פצע וחבורה מכה טריה" - ראשי תיבות אותיות מטפ"ח.
ומ"ש מצד הב' שלו נקרא חורב, זהו שאמר הכתוב "זרו חבשו ולא רוככה בשמן" - ראשי תיבות אותיות חורב.

והענין פלא. והאל יכפר בעדי.

ז*

איתא במקובלים שרבן גמליאל היה מעובר מן ו' נשמות שהם:

1. נשמות אברהם אבינו ע"ה - מצד שהיה לו הקליפה אודות ישמעאל בנו,
2. ונשמת נחום האלקושי
3. ונשמת יהודא בן יעקב
4. ונשמת רב סחורא
5. ונשמת רב טביומי
6. ונשמת רב סימון

לכן רחץ רבן גמליאל לעולם כדי לתקן ולכפר נשמות אלו וכו', עכ"ל.

ולדעתי שזהו סוד המשנה בברכות פרק ב' (משנה, ברכות ב, ו) "רחץ רבן גמליאל לילה הראשונה שמתה אשתו, אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ, אמר להם איני כשאר כל אדם - איסטניס אני". מלת אסטניס נוטריקון - אברהם סחורא טביומי נחום יהודא סימון. והענין פלא.

ח*

איתא בפליאה דר"ג קרא דר' אביגדור קרא(?) ז"ל:

תשי"ו עצמות יש לאדם בקדושה וכנגדן בטומאה גם כן כמנין ושתי יתוש. ויעקב אבינו ע"ה רצה לבטל אלו תשי"ו קליפות, לכן אמר "הבה את אשתי כי מלאו ימי וכו'" (בראשית כט, כא). והלא קל שבקלים לא יאמר כן כמו שפירש"י בחומש, אבל דע סודו כי יש ד' קליפות - אחימן ששי תלמי ילידי - ראשי תיבות אשתי, ואשתי גימטריא תשי"א. וז"ש "ואבואה אליה", ר"ל עוד ה' על אשתי ויהיו תשי"ו.

וגם סגולה מרב פפא למי שנשכוהו כלבים יאמר לפניהם יש בי תשי"ו עצמות של קדושה ותשי"ו דקדושה יבטלו תשי"ו של טומאה. ואז אין הכלבים יכולין להזיק לו רק יראו אותו לקבל נהירו דזקיק. ומבואר בזוהר פרשת בלק וכו'.

ולדעתי שזהו סוד גילה לנו דוד המלך ע"ה בתהלים כ"ה (תהלים כ"ב, י"ז-י"ח) "כי סבבוני כלבים עדת מרעים וכו'", ר"ל מה אני עושה כשהכלבים סובבים אותי, "אספר כל עצמותי" - ר"ל אני סופר לפניהם כמה עצמות יש בי, "כל עצמותי המה" - גימטריא תשי"ו, מה הם עושים, "המה יביטו יראו בי" ואינם יכולים להזיק לי כלל.
(ר"ל שזה רמז מ"ש הכתוב "ויראת שדי יעזוב", דרשו רז"ל זה המגדל כלב רע בביתו. בא הרמז בראשי תיבות וסופי יבות "ויראת שדי" הם תשי"ו. "יעזוב" - ראשי תיבות וסופי תיבות בי - ר"ל שיזכיר תשי"ו עצמות שיש בו. ש"ך).

ט*

איתא בלימודי האר"י זלה"ה וז"ל:

ישראל בעשייתם העגל גרמו להתעורר כ"ו^[11] קליפות בוש"ש בסוד הכתוב "וירא העם כי בושש משה" (שמות לב, א). וקליפות טלבי"ו. כי במצרים היו בגלות ב"ט של בי"ט, י"ו של שם הויה, ש' של שד"י^[12]. וישראל שהם חשבו לעשות עגל ולולא חסדי ה' עלינו שעורר ב' שמות קדושים - כס"ה בפ"ז - לא יצאנו משם^[13] לעולם. כי עיקר כל שרי אומות העולם למעלה. עכ"ל.

ולדעתי צירוף אותיות של שמות הקליפות כ"ו ש"ש ט"ל בי"ו - הוא שבטי"ו כוש"ל.

ומ"ש שתי שמות כס"ה בפ"ז - צירוף אותיות כסף זהב. וזהו סוד נפלא - "ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל" (תהלים קה, לז). והענין פלא גדול ואסור לגלות יותר.

י*

איתא בלימודי האר"י ז"ל:
פרעה פגם באותיות מ"י של אלהים העליון שכוונ' בסוד "מי ה' אשר אשמע בקולו" (שמות ה, ב), ואחר כך פגם באתיות מ"ה של אלהים התחתון באומרו "מה זאת עשינו" (שמות יד, ה). עכ"ל.

ולדעתי הוא סוד שבתחילה כאשר פגם באותיות מי נשאר אותיות אל"ה, ואחר כך כשפגם במ"ה של 'אלהים' - נשאר אלי. וזהו סוד "וירדו כל עבדיך אלה אלי", ר"ל צריך אתה לתקן מה שפגמת. לכן כאשר נטבע בים סוף כתיב "וישובו המים" - ר"ל 'מי' של 'אלהים' העליון, ו'מה' מאלהים התחתון. וזהו המים - מ"ה מ"י. והוא פלא.

יא*

איתא בפליאה:

"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע". "ונתנה" לא נאמר אלא "ומסרה" - אלו הן עיירות הסמוכות שהלכו ישראל לקבל התורה ובאו וקבלו, כי לא קבלו את התורה כל זמן שהיה

ד' פעמים אלהים ד' פעמים אלהים שווה 344 בהם שמ"ד, ולא קבלו כל זמן שלא קבלו עליהם הארה מן ה' פעמים הויה ה' פעמים הויה שווה 130 הרי ק"ל, ומן ח' פעמים אל ח' פעמים אל שווה 248 - הרי רמ"ח, ומן י' פעמים אהי"ה י' פעמים אהי"ה שווה 210 - הרי ר"י. תקנו תתק"ל שנים של אדם הראשון בסוד ב' שחסירים מן ונושנתם. ומשה קבל ה' אלהים כי הוא צדיק יסוד עולם שהוא נפ"ש. עכ"ל.

לדעתי כתיב "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים ויחנו במדבר וכו' ויחן שם ישראל נגד ההר וכו'". ויש לדעת מסר"ה נוטריקון - מדבר סיני רפידים הר ככתוב בקרא. וז"ש "ומסרה ליהושע אלו הן העיירות הסמוכות וכו'".

"ובאחד קבלו"^[14] - ר"ל בהר סיני.

ומ"ש "כל זמן שהיה ד' פעמים אלהים בהם וכו'" - סודו, ישראל היו ראויים להיות במצרים ת"ל שנה, והיו רק פ"ו שנה משנולדה מרים. והנה ת"ל גימטריא ה' פעמים אלהים. וישראל היו רק פעם אחת אלהים - פ"ו שנה.

עד שקבלו עליהם "ה' הויות וח' פעמים א"ל וי' פעמים אהי"ה" - הסוד הגדול הזה מרומז בקרא הנ"ל "ויסעו מרפידים". דע רפידים גימטריא שמ"ד, כמנין ד' פעמים אלהים, כי כל זמן שהיה להם אור זה לא היו ראויים לקבלת התורה. ויחנו במדבר סיני - דע סינ"י גימטריא ק"ל כמנין ה' פעמים הוי"ה. במדבר - גימטריא רמ"ח כמנין ד' פעמים אל. "ויחן שם ישראל נגד ההר" - גימטריא י' פעמים אהיה כמנין ר"י.

והנה יש לדעת רפידים סיני במדבר ההר - גימטריא תתק"ל, דהיינו תתק"ל שנה הם שנותיו של אדם הראשון וב' שנים חסירים מן ונושנתם. וז"ש "כי תקנו תתק"ל שנה".

"ומשה קבל ה' אלהים" - דע כי ה' פעמים אלהים - ת"ל. וז"ש "ומשה עלה אל האלהים" - סוד אל הויה אלהים. והנה ת"ל גימטריא צדיק יסוד עולם כמנין נפש. והענין פלא גדול והוא רחום יכפר.

יב*

איתא בתיקוני זהר, רבי עקיבא דרש ד' קליפות דיחזקאל על ד' שנכנסו לפרדס ז"ל, "ומתוכם כעין החשמל" דא עקיבא שנכנס ויצא בשלום. עכ"ל.

ואין לו פירוש היכי מדוייק דהחשמל דא עקיבא. ולדעתי דאיתא בלימודי האר"י ז"ל כי רבי עקיבא משמש בא"ל ב"ם, וזה לשונו: שם רבי עקיבא בן יוסף - סוד באלפא ביתא דא"ל ב"ם. וחשמל ונוגה חדא מלתא היא. וסוף הקליפה קשה מאד כי שם הנוקבא הנח"ש. עכ"ל. ופירוש "רבי עקיבא משמש באלפא ביתא דא"ל ב"ם" - שהוא עולה ואינו יורד. ויש לדעת עקיבא בא"ל ב"ם זה החשמל ממש. לכן נדרש החשמ"ל דא עקיב"א. והוא פלא.

ומה שאמר: "שסוף הקליפה קשה" - דע סודו כי ד' קליפות שראה יחזקאל סופן הנחש כזה: נוגה ענן רוח אש - סוד "ויסר מעלינו את הנחש" מ"ט כי שם הנוקבא וסוד גדול איתא בתיקונים ג' קליפות קשות - משחית אף חמה - מסטרא דעון קא אתי ונעשית לו זדונות כזכיות ודעתי והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. ויתרו מסטרא דעון קא אתי ונעשה לו זדונות כזכיות.

ודע כיון שיתרו היה נדבק ב'עון', שהיה לו אחיזה קצת באותן ג' קליפות - משחית אף חמה - לכן "מים אחרונים חובה" גם ראשי תיבות מא"ח, ר"ל שהוא גם כן ראשי תיבות משה אהרן חור עלו לראש הגבעה, לכן אמר יתרו "ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים" - ראשי תיבות מא"ח. ע' של שרי עשרות - עון.

והנה נודע שהזכר מבטל ראשי הקליפות והנקבה מבטלת סוף הקליפה בסוד "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", ר"ל הזכר השופך הראש הקליפה, "ואתה תשופנו עקב אל האשה אמר" - סרס ותני 'אל האשה אמר ואתה תשופנו עקב'.

והנה משה אהרן חור עלו לבטל "ראש הגבעה", ר"ל ראש הקליפה. וסופי תיבות של משחית אף חמה - הת"ף - "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה" - ר"ל כי הנוקבא מבטלת סוף הקליפה שהיא סופי תיבות הת"ף של משחית אף וחמה. והדבר פלא גדול.

(נ"ל מדקאמר הרב שמשה אהרן חור באו להכניע משמע שעמלק בא בכח אותן הקליפות הנזכר, לכן אני אומר שרמוזים בשמו של עמלק, כי ע' ומ' של עמלק הם רומזים לעון ומשחית, והל' וק' של עמלק הם מתחלפים בא"ל ב"ם - הלמ"ד מתחלף באלף נגד א"ף, והקו"ף מתחלפת בחי"ת נגד חמ"ה. ולכן כתיב "אמחה" - לרמוז ה' אחרונה שבשם מכנעת אמ"ח - אף משחית חמה. ואם שגיתי אתי תלין וה' יכפר בעדי).

יג*

איתא בהתחלת חכמה של האר"י ז"ל דף ג' ע"ב וזה לשונו:
ספירת החכמה מתנוצץ ממנה ש"ף נהורין מסיטרא דימינא בסוד "יש"ע ימינו". ובשמאל שצ"ה נהורין כמנין השמי"ם. והם ט' נהורין בכללם וכו'. עכ"ל.

הדבר תמוה, שמתחלה אמר ש"ף ושצ"ה ואחר כך פירש ט' נהורין בכללם. לדעתי הם ש"ף שצ"ה גימטריא ט' והוא תשע"ה. והוא פלא.

יד*

איתא בזהר פנחס עמוד רנ"ט (ח"ג רנט, א) וז"ל:
אשתארו שאר יומי' אינון גד"ה וסימנו חר"ש - כי שם מבואר באיזה ימים היו מנסכין מים ביומין בו"ז וכו'. עכ"ל.

והנה הגאון מהר"ם יפה פי' עד"ז גד"ה הוא דבר סתום, וגורס אגד"ה בהוסיף א', עיין שם. ולדעתי פירושו זו תמוה. רק פירושו כפשוטו גד"ה ממ"ש חר"ש ראשי תיבות חמישי רביעי שלישי, והיינו עצמו גד"ה; ג' - שלישי, ד' - רביעי, ה' - חמישי. והוא נכון.

טו*

איתא בזהר וירא ה' אל משה בלבת אש להשלים את השם וכו'.
ולדעתי ע"ד הידוע, כי משה גלגול של הבל ושל שת, ובאותיות משה יש אות אחד מן שת שהוא הש', ומן אותיות הבל יש גם כן אות ה'. ואם כן בתיבת לבת הוא משלים השם של הבל, דהיינו ל"ב ואצל משה ה' - הרי הבל. וגם הת' של לבת משלים שם שת, כי אצל משה הוא הש'. וזהו "להשלים השם". והוא פלא.

יז*^[15]

איתא בזוהר פינחס עמוד רל"ו (ח"ג רלו, ב):
ע' רברבא של שמע, ד' רברבא של אחד - הרי ע"ד. והנשאר שמא"ח וצירופם אשמח. וז"ל ומצרף אתוון למפרע שדי ובמישור חיים. עכ"ל.

והוא סתום. ועיין בכנפי יונה חלק ג' ובספר קנה חכמה קנה בינה כמה פירושים על זה. ומגומגמים מאד - כתבו הם בעצמם.

אבל לי נראה שטעות סופר הוא נגלה בעין מה שכתוב "ובמישור חיים", וכך צריך להגיה "ומצרף אתוון למפרע שרי ובמישור סיים" - פירוש דקשיא ליה שאנו מצרפין אשמ"ח - א' של אחד וש' של שמע. קודם לאלף של אחד! לזה אמר "למפרע" שהיה צ"ל ש' ברישא והדר א' של אחד. אבל "במישור סיים" - בסיומא שהוא במישור - מ"ח, אם כן מ' של שמע קודם לח' של אחד. והיינו "למפרע שרי ובמישור סיים". וק"ל. וכן נכון.

יח*

איתא בפליאה:     אין מניחין תפילין אלא בשבת וכו'.

לדעתי, דאיתא בכנפי יונה חלק ד' אסור להניח תפלין אלא מי שקרא תורה נביאים כתובים - תורה בספר בראשית, נביאים בספר שמואל, כתובים בספר תהלים. וזהו שאמר שאין מניחין תפלין אלא בשבת - נוטריקון - שמואל בראשית תהלים. וכל מי שאינו קורא בהן אסור להניח תפלין. והענין פלא.

יט*

איתא בילקוט לימודים, דהיינו בפליאה דרב אביגדור קרא, זה לשונו:
אין ישראל נגאלים אלא בזכות ל"א מצות, דהיינו:

א - יחוד השם. ב - בכורים ג - אהבה להקב"ה ד - תשובה ה - ברכה ו - עומר ז - דין ח - יבום ט - משנה י - צדקה יא - מגילה יב - חלה יג - כבוד אב ואם יד - עשירית האיפה טו - מעשר

טז - עירוב יז - שכר שכיר יח - נטילת ידים יט - כלאים כ - שעטנז כא - מצות ראיה כב - ואהבת כג - ועבדתם כד - ודוי כה - דמעות כו - יראה כז - ידיעת השם המיוחד כח - דם נדה כט - יין נסך ל - נתינת העני לא - והיה אם שמוע

הם ל"א מצות מסוגלים דוקא להוצאת בני ישראל מעבדות לחרות. ואלו ל"א מצוות לא היו בבני ישראל במצרים ונגאלו למען שמו הגדול. עכ"ל.

ולדעתי זהו סוד הפסוק הנאמר על ישראל שיצאו ממצרים "ותבוא"י בעד"י עדיי"ם שדי"ם נכונ"ו ושער"ך צמ"ח ואת עירום ועריה".
דע נוטריקון של הפסוק הזה:

• ותבאי - וידוי, תשובה, ברכה, אהבה, יראה
• בעדי - בכורים, עומר, דין, יבום
• עדיים - עשירית איפה, דם, ידיעת השם, יחוד, משנה
• שדים - שכר שכיר, דמעות, יין, מגילה
• נכֹנו - נטילה, כיבוד, נתינת עני, ואהבת
• ושערך - ועבדת, שעטנז, עירוב, ראייה, כלאים
• צמח - צדקה, מעשר, חלה

הרי כל הפסוק מרומז עד וא"ו של "ואת" ועד בכלל נרמזים אלו ל"א מצוות וישראל היו ערומים מהם^[16]. וז"ש מ"ש רז"ל "ואת ערום ועריה - בלא מצות", ר"ל בלא מצות הנ"ל. והענין פלא ופלא.

כ*

איתא בזהר חדש והובא בפליאה:
מיכא"ל מלכיא"ל שננדיא"ל הם עזרו ליעקב בעת צרתו מעשו בכח רצון העליון ומספרם עזרת. ואנו צריכין לכוון באומרינו "עזרת אבותינו". עכ"ל.

ולדעתי לסוד זה כתיב "וישלח יעקב מלאכים" (בראשית לב, ד) - גימטריא מיכאל שננדיאל מלכיאל ממש, במנין עזרת.
וזה לדעתי סוד נפלא - על פסוק זה פירש"י "מלאכים ממש" - מלת ממש נוטריקון מיכאל מלכיאל שננדיאל. והענין פלא.

כא*

איתא ברבינו בחיי דף קמ"א על פסוק "וחש עתידות למו" (דברים לב, לה) יש במלת "למו" רמז לגאולה וכו'. ולדעתי פסוק זה בדניאל - "כי למועד מועדים וחצי" (דניאל יב, ז) - את זה רמוז בראשי תיבות מלת למ"ו - למועד מועדים וחצי. והוא פלא.

כב*

איתא בפליאה: שגבי"אל מיטטרו"ן להציא"ל הלכו עם יעקב לשכם וכו'. וכן הוא בפרקי היכלות מרבי ישמעאל.

ולדעתי אלו ג' מלאכים גימטריא גוף ממון תורה ממש. וזהו סוד "ויבא יעקב שלם" (בראשית לג, יח) - נוטריקון - שגביא"ל להציא"ל מיטטרו"ן. לכן דרשו רז"ל "שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו". והענין פלא.

כג*

איתא במורה נבוכים:
ז' ככבים שצ"ם חנכ"ל, ד' מהן מורים על הטובה והם: חמה, נוגה, צדק, כוכב. וג' הם מורים על הרעה והם: שבתא"י מאדי"ם לבנה. דהיינו שבתאי מכה האדם בגוף, לבנה בתורה - כי לא איברי סיהרא אלא לגירסא, מאדים מכה האדם בממון. עכ"ל.

וזהו סוד "ויבא יעקב שלם" (בראשית לג, יח) - נוטריקון שבתאי לבנה מאדים - ר"ל נגד שבתאי שמכה האדם בגוף לכן דרשו רז"ל "שלם בגופו". ונגד לבנה - "שלם בתורתו". ונגד מאדים - "שלם בממונו". והענין פלא.

קטע שנמצא באמתחת מקובל גדול

• "ויראו אחיו כי אותו אהב וכו'" (בראשית לז, ד).
• "ויתנכלו אותו להמיתו" (בראשית לז, יח) פירש"י (רש"י שם, עי"ש) "'אותו' כמו 'עמו' כלומר אליו וכו'".
• "ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים"

ותרא אותו כי טוב בשביל הליכתו.^[17]

ויהיה בהפך למדתו חנוך מטטרון שלשה שבועים ויהיו כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלוש מאה שנה כמנין ימות השנה שהם שס"ה. מטטרון לשון מטרוניתא, "אתו" כמו 'עמו', ר"ל מדתו כמו "בריתי היתה אתו" ו'את' כמו 'עמו' כמו שרמז "ותראהו את הילד בוכה" (שמות ב, ו) היה לו לכתוב "ותראה את הילד בוכה" אלא כמו 'עמו', ואחר כך "נער בוכה" והכי קאמר: ילד מעיקרא ואחר כך נער בוכה.

אני נחמן בר שמואל^[18] הולך רכיל ומגלה סוד על רש"י ז"ל "ויתנכלו אותו כמו עמו, כלומר אליו" - רמז בזה רש"י ז"ל בכל אות למה חנוך נעשה מטטרו"ן, אותו חנוך נעשה מטטרו"ן כמו אתו מי שיודע זה הכוון יודע מה בבית הנער אצל משה רבינו ע"ה, ומי שאומר בכי הזו היתה בלי כוונה אז אתה מעכב תחיית המתים ולא תוכל להמציא לך תרופה אם לא תתן עיניך באות חנוך בן ירד.

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

---

1. ה' אותיות כפול ע"א ה' אותיות כפול ע"א שווה 355
2. מצאתי כמעט ציטוט מלא של מאמר זה בקישור כאן המפנה אל הספר "ילקוט גאולה ומשיח (דבר מלכות) של חב"ד - ויקיעורך
3. א'יפוד מ'עיל ח'ושן צ'יץ
4. ל"ף מ"ד י' ו"ד מ'
5. כנראה שכוונתו על אביגדור קרא מפראג, עיין עליו בויקיפדיה. וכמו כן עיין בדברי החיד"א בשם הגדולים מערכת ספרים ערך "פליאה" - ויקיעורך
6. כנראה שצריך להגיה משהו כאן כמו "והכה פלשתים" או כדומה - ויקיעורך
7. כוונתו על הביטוי "איך מעשרין מלח" - ויקיעורך
8. כפי שהבנתי, הכוונה הוא לספר "מנחת יהודה" לר' יהודה חייט שהינו פירוש על הספר "מערכת אלהות" - ויקיעורך
9. המילים משובשים בדפוס, וכנראה שצריך להגיה שמע"ך, כנלע"ד - ויקיעורך
10. אולי צריך להגיה כאן 'חולייתו'... - ויקיעורך
11. כאן הגהתי ובדפוס כתוב ב"ו, והדבר רק מעיד על איכות הדפוס אשר ראוי ליתר הגהה לענ"ד - ויקיעורך
12. אינו מובן לי מה קשור כאן אות הש'? ואולי צריך להגיה לאורך כל המאמר, את השם טלבי"ו לטשבי"ו, אבל אז המשך דברי המאמר של מילת 'שבטיו כושל' אינו מובן, וצע"ע - ויקיעורך
13. כאן הגהתי. ובדפוס כתוב 'משה' - ויקיעורך
14. כנראה קאי על מה שכתוב למעלה בציטוט "ובאו וקבלו", רק שכאן בדפוס כתוב "ובאחד קבלו", ובכן אינני יודע איזה גירסה היא הנכונה, וצע"ע - ויקיעורך
15. בשים לב שבדפוס מדלגים על סימן ט"ז - ויקיעורך
16. הלשון מגומגם ויש שתי אפשרויות. הרי שלא ציין מתוך הל"א מצות את מצות והיה אם שמוע. ייתכן שכוונתו שהאות וא"ו של "ואת ערום ועריה" משמש לוהיה אם שמוע. לחלופין, אפשר להגיה את הטקסט במלת ותבואי במקום ותבאי ולהכניס שם עבור "והיה אם שמוע" (כאשר אין לנו סימוכין לכך בדפוס), ואז גם כן נצטרך להגיה כאן ולומר "עד וא"ו של ואת ולא עד בכלל". נראה לי כי החלופה השנייה דחוק יותר לאור ההגהות הרבות שצריכים להכניס לטקסט. והבוחר יבחר וצע"ע - ויקיעורך
17. מילים אלו לא הבנתי כלל איך לערוך אותם מבחינת פיסוק או חיבור אל הדברים מלפני ומלאחרי, וצע"ע - ויקיעורך
18. יכול להיות שכאן הם דברי המוציא לאור של הספר בדפוס ליוורנו - נחמן סעדון, שמופיע בדף שער הדפוס. וכאן ניסה להסביר את הקטע הנ"ל שהוא מצא באמתחת מקובל גדול. אולי... - ויקיעורך