אסתר רבה פתיחתא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


אסתר רבה · פתיחתא · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה פתיחתא[עריכה]

אסתר רבה פרשה פתיחתא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

אסתר רבה · פתיחתא · א · >>

א "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". רב פתח (דברים כח, סו): "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלוּאִים לְךָ מִנֶּגֶד".

רבנן ורבי ברכיה. [רבנן] אמרי: "והיו חייך תלואים לך" – זה שהוא לוקח חטים לשנה, "וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם" – זה שהוא לוקח חטין מן הסידקי, "וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ" – זה שהוא לוקח לו מן הפלטר.

ור' ברכיה אמר: "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלוּאִים לְךָ" – זה שהוא לוקח לו חטים לשלש שנים, "וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם" – זה שהוא לוקח לו חטים לשנה, "וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ" – זה שהוא לוקח לו חטים מן הסידקי.

מתיבין רבנן לר' ברכיה: והלוקח מן הפלטר מהו? אמר להם: לא דברה תורה במתים.

דבר אחר: "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלוּאִים לְךָ מִנֶּגֶד" – זה שהוא נתון בדיוטי של קיסרין, "וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם" – זה שהוא יוצא לידון, "וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ" – זה שהוא יוצא להצלב.

רב פתר קרייה בהמן. "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלוּאִים לְךָ מִנֶּגֶד": לך מנגד – מעת לעת מהסרת טבעת, "וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם" – בשעה שהכתבים פורחין, "וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ" – (אסתר ג, יד) "להיות עתידים ליום הזה":

<< · אסתר רבה · פתיחתא · ב · >>

ב (דברים כח, סז): "בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב" - בבקרה של בבל תאמר, מי יתן ערבה. בבקרה של מדי תאמר, מי יתן ערבה. בבקרה של יון תאמר, מי יתן ערבה. בבקרה של אדום תאמר, מי יתן ערבה.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב" - בבקרה של בבל תאמר, מי יתן ערבה של מדי. ובבקרה של מדי תאמר, מי יתן ערבה של יון. ובבקרה של יון תאמר, מי יתן ערבה של אדום. למה? "מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה":

<< · אסתר רבה · פתיחתא · ג · >>

ג (דברים כח, סח): "וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת": א"ר יצחק באניות - בעניות ממעשים טובים, ולמה למצרים? שכיעור ורע יש לעבד, כשהוא חוזר לרבו הראשון. אמר רשב"י: בג' מקומות הקב"ה מזהיר לישראל שלא יחזרו למצרים. הראשון שנאמר (שמות יד, יג) "כי אשר ראיתם את מצרים וגו'". והשני כתיב (דברים יז, טז) "וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה". והדין שלישי דכתיב "וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת".

בשלשתן כפרו, ובשלשתן לקו. הראשונה בימי סנחריב שנאמר: (ישעיה לא, א) "הוי היורדים מצרים לעזרה" מה כתיב בתריה? (שם , ג) "ומצרים אדם ולא אל". שנית בימי יוחנן בן קרח שנאמר: (ירמיה מב, טז) "והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה וגו'". והשלישית בימי טרכינוס שחיק עצמות. ילדה אשתו בליל תשעה באב, והיו כל ישראל אבלים. נשחק הולד בחנוכה, אמרו ישראל נדליק או לא נדליק? אמרו נדליק, וכל מה דבעי לימטי עלן ימטי. אדליקו, אזלון ואמרון לישנא ביש לאשתו של טרכינוס: אילין יהודאין, כד ילידת - הוו מתאבלין, וכד מיית ולדא - אדליקו בוצינין. שלחה וכתבה לבעלה: עד דאת מכבש ברבריין, בא וכבוש אילין יהודאין, דמרדו בך. סליק לאילפא וחשב למיתי בעשרה יומין, ואייתיה רוחא בחמשה יומין. אתא ואשכחינון דהוו עסיקין בהדין פסוקא (דברים כח, מט) "ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר". אמר להון: אנא הוא נשרא דחשיבית למיתי בעשרה יומין, ואייתיתני רוחא בחמשה יומין הקיפון לגיונותיו והרגן.

"וְאֵין קֹנֶה" - למה אין קונה? רב אמר: ע"י שלא הקניתם (דברים כח, סט): "[אֵלֶּה] דִּבְרֵי הַבְּרִית". שאין בכם מי קונה דברי חמשה ספרי תורה. מנין של קונה? א"ר שמואל בר נחמן: על ידי שחזרתי על כל האומות שבעולם ואין מי קונה דברי תורה כיוצא בכם. אמר רשב"י: אתם יש לכם קנין באומות העולם שנאמר (ויקרא כה, מה) "וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו" אבל לאומות אין להם קנין בכם. ולמה יש לכם קנין באומות העולם? ע"י שהקניתם אלה דברי הברית ולמה אומות העולם אין להן קנין בכם? על ידי שלא קנו אלה דברי הברית.

א"ר יונתן: אתם יש לכם פטרונות ומה הן? "אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית". א"ר יודא: אתם טמיקא אתם. הלוקח לו עבד מן הטמיקא, שוב אינו מתחייב בנפשו, שכן אחשורוש אומר לאשתו "הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר". וא"ר יודא בר' סימון: על דפשט ידיה בטמיקא - כן הוה ליה. א"ר יצחק: מעשה בפרוצפיה, באשה אחת שהיתה פודה את השבוים. באתה שבויה אחת ופדאתה, שניה ופדאתה, וכיון שמטה ידה ולא היתה יכולה לפדות, מיד הקיפוה לגיונות והרגוה. וכל כך למה? כדי לזרז השבאים הבאים.

רבי לוי ורבי יצחק. ר' לוי אומר: מי לקח לו חבר ולמחר הוא להריגה? מי לקח לו אשה ולמחר היא להריגה? ר' יצחק אמר: לעבדים ולשפחות אי אתם נקנין, אבל אתם נקנין להשמיד להרוג ולאבד, שכן אסתר אומרת לאחשורוש: "וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי" שכן כתב לנו משה רבינו בתורה "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאוֹיְבֵיכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קוֹנֶה" שמא "לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד". כיון שראו הכל, התחילו צווחין ווי. ויהי ווי שהיה בימי אחשורוש:

<< · אסתר רבה · פתיחתא · ד · >>

ד שמואל פתח: (ויקרא כו, מד): "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" "לֹא מְאַסְתִּים" - בבבל, "וְלֹא גְעַלְתִּים" - במדי, "לְכַלֹּתָם" - ביון, "לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם" - במלכות הרשעה "כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" - לעתיד לבא. תני ר' חייא: "לֹא מְאַסְתִּים" - בימי אספסיאנוס, "וְלֹא גְעַלְתִּים" - בימי טרקווינוס, "לְכַלֹּתָם" - בימי המן, "לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם" - בימי רומיים, "כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם" - בימי גוג ומגוג:

<< · אסתר רבה פתיחתא · ה · >>

ה רבי יודא ברבי סימון פתח (עמוס ה, יט): "כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי".

רבי הונא ור' אחא בשם ר' חמא בר' חנינא:

  • "כאשר ינוס איש מפני הארי וגו'" - זו בבל, על שם (דניאל ז, ד) "קדמיתא כאריה".
  • "וּפְגָעוֹ הַדֹּב" - זו מדי, על שם (שם , ה) "וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב". ר' יוחנן אמר לְדֹב כתיב (דא היא דעתיה דר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן:
    • (ירמיה ה, ו): "על כן הכם אריה מיער" - זו בבל,
    • "זאב ערבות ישדדם" - זו מדי,
    • "נמר שֹׁקֵד על עריהם" - זו יון,
    • "כל היוצא מהנה יטרף" - זו אדום.)
  • "ובא הבית" - זה יון, שהיה הבית קיים.
  • "ונשכו הנחש" - זו אדום, שנאמר (ירמיה מו, כה) "קולה כנחש ילך".

וכה"א כך הוא אומר

  • (שיר ה, ב): "פתחי לי אחותי" - זו בבל,
  • "רעיתי" - זו מדי,
  • "יונתי" - ביון, שכל ימי יון היה בית המקדש קיים והיו ישראל מקריבין בו תורים ובני יונה על גבי המזבח.
  • "תמתי" - באדום.

ר' פנחס ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינא פתרין כתיב:

  • (תהלים יח, ז): "בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה'" - בבבל,
  • "וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ" - במדי,
  • "יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי" - ביון, דאמר רבי הונא לגרמיה "יונתי" במלכות יון, שכל ימי יון היה ההיכל קיים והיו ישראל מקריבין תורים ובני יונה על גבי המזבח, הוי "ישמע מהיכלו קולי".
  • "ושועתי לפניו תבא באזניו" - במלכות אדום.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף:

  • "כאשר ינוס איש מפני הארי" - זה נבוכדנצר,
  • "ופגעו הדב" - זה בלשצר,
  • "ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש " - זה המן, שהיה נושף עמא כנחש, הדא הוא דכתיב (עזרא ד, ח) "רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא" זה בנו של המן. "כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה עַל יְרוּשְׁלֶם לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא" - ומה כתיב בה? (שם , כא) "כְּעַן שִׂימוּ טְּעֵם לְבַטָּלָא [גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ וְקִרְיְתָא דָךְ לָא תִתְבְּנֵא]":
    • (שם , יג) "מִנְדָּה" - זו מדת הארץ,
    • "בְלוֹ" - זה פרוגינון,
    • "וַהֲלָךְ" - זו אנגריא,
    • "וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק" - ר' הונא ורבי פנחס אמרין: אפילו דברים שהמלכות מתפתה בהם, כגון בי טיאטראות ובי קרקסאות, היא מזקת. כיון ששלח, שמע וביטל מלאכת בית המקדש, וכיון שראו כך התחילו הכל צווחין ווי, "ויהי בימי אחשורוש".

<< · אסתר רבה פתיחתא · ו · >>

ו ר' יצחק פתח (משלי כט, ב): "בִּרְבוֹת צַדִּיקִים יִשְׂמַח הָעָם וּבִמְשֹׁל רָשָׁע יֵאָנַח עָם" בשעה שהצדיקים נוטלין גדולה חדוה ושמחה בעולם וה וה בעולם והמלך דוד וה שמלך דוד והמלך שלמה וה שמלך שלמה והמלך אסא וה שמלך אסא אלו במלכי ישראל במלכי אומות העולם מניין שנאמר (עזרא א, ז) "והמלך כורש" וָהּ שמלך כורש ובשעה שהרשעים נוטלין גדולה ווי ואנחה וחרון אף בעולם (מ"א טז, כט) "וימלוך אחאב בן עמרי" ווי שמלך אחאב בן עמרי (מ"ב טו, ל) "וַיִּמְלֹךְ הושע בן אלה" ווי שמלך הושע בן אלה (ירמיה לז, א) "וַיִּמְלָךְ מלך צדקיהו בן יאשיהו" ווי שמלך צדקיהו בן יאשיהו במלכי אומות העולם שנאמר [[:קטגוריה:|"וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ"]] ווי שמלך אחשורוש:

<< · אסתר רבה פתיחתא · ז · >>

ז ר' לוי פתח "במדבר לג" מדבר בשאול בשעה שאמר לו שמואל (ש"א טו, ג) " עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק" אמר ליה אזלת זכאה ואיתית חייבא וחסת עילוי שנאמר (שם , ט) " וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג" והא צמחא קיימא מיניה שהוא עושה לכם דברים קשים "לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם" ואיזה זה זה המן שאמר להשמיד להרוג ולאבד וכיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי [[:קטגוריה:|"וַיְהִי בִּימֵי אַחֲשְׁוֵרוֹשׁ"]]:

<< · אסתר רבה פתיחתא · ח · >>

ח ר' חנינא בר אדא פתח (קהלת י, יב): "דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן" זה כורש שנאמר (עזרא א, א) " כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה" "וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ" שאמר (שם , ג) "הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם" "תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת" מה הסכלות (שם) "מי בכם בכל עמו יהי אלהיו עמו" "וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה" די גזר ואמר די עבר פרת עבר ודי לא עבר לא יעבור. דבר אחר "תְּחִלַּת דִּבְרֵי וְגוֹ'" זה אחשורוש שנאמר (שם ד, ו) "וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה וְגוֹ'" "וְאַחֲרִית פִּיהוּ וְגוֹ'" שעלה וביטל מלאכת בית המקדש כיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי [[:קטגוריה:|"וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ"]]:

<< · אסתר רבה פתיחתא · ט · >>

ט ר' יודא בר' סימון פתח (איוב לד, ד): "מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף וְגוֹ'" ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר בשעה שהמלך חנף ומושל על הבריות ממוקשי עם מן קשיותיהן וחוביהן דבריתא די לא עבדין רעותיה דברייא עלמא רשב"ל אומר נוח להן לבריות להגדיל להן כנפים ולפרוח באויר ואל ימסרו וישתעבדו תחת יד מלך חנף. ד"א "מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף" זה אחשורוש שהיה חנף שהרג את אשתו מפני אוהבו ופעם אחרת הרג את אוהבו מפני אשתו אבא אוריין איש צידן אמר חמשה דברים משם רבן גמליאל מן דסגו דייני שיקרא סגון סהדי שיקרא מן דסגון דלטוריא סגין ממונהון דברייתא מתבזזה מדסגו אפייא חציפתא איתנסיב הודא והדרא ויקרא מן ברייתא מן דאכעסון בניא חביביא עובדיהון קדם אבוהון דבשמיא אקים עליהון מלכא חנפא ויתפרע מינהון ואי זה זה אחשורוש וכיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי [[:קטגוריה:|"וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ"]]:

<< · אסתר רבה פתיחתא · י · >>

י ר' ברכיה פתח (ישעיהו מא, ד): "מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ וְגוֹ'" מתחלת ברייתו של עולם התקין הקדוש ברוך הוא לכל אחד ואחד מה שראוי לו אדם ראש ליצורים קין ראש להורגים הבל ראש לנהרגים נח ראש לנמלטים אברהם ראש למולים יצחק ראש לנעקדים יעקב ראש לתמימים יהודה ראש לשבטים יוסף ראש לחסידים אהרן ראש לכהנים משה ראש לנביאים יהושע ראש לכובשים עתניאל ראש למחלקים שמואל למושחים שאול לנמשחים דוד ראש למנגנים שלמה ראש לבונים נבוכדנצר ראש למחריבים אחשורוש ראש למוכרים המן ראש לקונים וכיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי [[:קטגוריה:|"וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ"]]:

<< · אסתר רבה פתיחתא · יא · >>

יא

ר' תנחומא ור' ברכיה ור' חייא רבה בשם ר"א פתרין: המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה: כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה. ור' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן פתר: מדרש זה עלה בידינו: כל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא צרה. א"ר שמואל בר נחמן: וחמשה הן:

  • (בראשית יד, א) "ויהי בימי אמרפל" ומה צרה היתה שם "עשו מלחמה וגו'" לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו המלך נזקק למדינה וכיון שבאו ברברין ונזדווגו לו אמרו ווי שאין המלך נזקק למדינה כמות שהיה עושה כך אברהם אבינו אוהבו של הקב"ה (שם יב, יד) "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" ובשבילו היה הקדוש ב"ה נזקק לכל עולמו הה"ד (שם יד, ז) "וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ" לא בקשו להזדווג אלא לגלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה היא קדש אמר ר' אחא הוא כתיב הוא שקידש שמו של הקדוש ברוך הוא וירד לכבשן האש כיון שראו הכל שבאו כל המלכים ונזדווגו לו התחילו צווחין ווי "ויהי בימי אמרפל".
  • (רות א, א) "ויהי בימי שְׁפֹט השופטים" ומה צרה היתה שם "ויהי רעב בארץ" למדינה שהיתה חייבת ליפס של מלך ושלח המלך גבאי טמיון לגבותה מה עשו בני המדינה תלו אותו והכו אותו וגבו אותה אמרו ווי לכשירגיש המלך בדברים הללו מה ששלוחו של מלך מבקש לעשות לנו עשינו לו כך כשהיה אחד מישראל היה עושה דברים שלא כראוי מוליכין אותו אל הדיין ומה שהדיין מבקש לעשות לנשפט היה הנשפט עושה לדיין א"ל הקב"ה אתם מבזים את שופטיכם חייכם שאני מביא עליכם דבר שאין אתם יכולין לעמוד בו ואיזה זה זה הרעב שנאמר "ויהי בימי שפט השופטים ויהי רעב בארץ".
  • (ישעיה ז, א) "ויהי בימי אחז" ומה צרה היתה שם דכתיב (שם ט, יא) " ארם מקדם ופלשתים מאחור" למלך שמסר בנו לפדגוג והיה פדגוגו שונא אותו אמר אם אני הורגו אני מתחייב מיתה למלך אלא הריני מושך מינקתו ממנו והוא מת מאליו כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים אם אין תיישים אין צאן אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם מתקיים כך היה אחז סבור ואומר אם אין קטנים אין גדולים אם אין גדולים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים אין זקנים אם אין זקנים אין תורה אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אם אין בתי כנסיות ומדרשות אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם מה עשה עמד ונעל כל בתי כנסיות ומדרשות שלא להתעסק בתורה הה"ד (שם ח, טז) "צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי" ר' הונא בשם ר' אלעזר אמר למה נקרא שמו אחז שאחז בתי כנסיות ומדרשות ר' יעקב בר אבא בשם ר' אחא שמע לה מן הדין קרא דכתיב (שם , יז) "וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו" אין לך שעה שהיתה קשה לישראל כאותה שעה שנאמר (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו'" ומאותה שעה קויתי לו דכתיב (שם , כא) "כי לא תשכח מפי זרעו" ומה את מועיל (ישעיה שם יח) "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל" וכי ילדיו היו והלא לא היו אלא תלמידיו אלא מכאן שתלמידו של אדם נקרא בנו וכיון שראו הכל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו אומרים ווי "ויהי בימי אחז".
  • (ירמיה א, ג) "ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו" מה צרה היתה שם (שם ד, כג) "ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו וגו'" למלך ששלח כתבים ממדינה למדינה ובכל מדינה ומדינה שהיו מגיעים כתביו של מלך היו מחבקים ומנשקים אותם עומדים על רגליהם ופורעים ראשיהם וקורין אותם ביראה באימה ברתת ובזיעה וכיון שהגיעו למדינתו של מלך קראום וקרעום ושרפום הה"ד (שם לו, כג) "וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה" כתלתא או כארבעה פסוקים וכיון שהגיעו לפסוק החמישי היו צריה לראש מיד "יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח וְגוֹ'" וכיון שראו הכל כך התחילו צווחין ווי "ויהי בימי יהוקים".
  • "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" מה צרה היתה שם "לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד" למלך שנכנס בכרם ונזדווגו לו שלשה שונאים הראשון התחיל מקטף בעוללות השני התחיל מזנב באשכלות והשלישי התחיל עוקר בגפנים כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות הה"ד (שמות א, כב) "ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד וגו'" נבוכדנצר שחיק עצמות התחיל מזנב באשכלות הה"ד (מ"ב כד, טז) "החרש והמסגר אלף" ר' ברכיה בש"ר יהודה החרש אלף והמסגר אלף ורבנן אמרי החרש והמסגר אלף ר' יודא בר' סימון אמר אלו תלמידי חכמים ור' שמואל בר ר' יצחק אמר אלו הבליוטין המן הרשע שחיק מחיק התחיל עוקר בגפנים הה"ד "לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד" בקש לקעקע ביצתן של ישראל בעא דיזבון בכל ביתא וכיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ".

שמעון בר אבא בשם ר' יונתן אמר כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה: אם צרה אין צרה כיוצא בה, אם שמחה אין שמחה כיוצא בה. אתא רשב"ג ועבדה פלגו: כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה, וכל מקום שנאמר והיה שמחה.

  • אתיבון: והא כתיב (בראשית א, ג) "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"! אמר לון אף היא אינה שמחה שלא זכה העולם להשתמש לאותה אורה א"ר יודא בר' סימון אורה שנבראת ביום הראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו וכיון שצפה הקב"ה בדור אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה שהן עתידין לחטוא לפניו עמד וגנזה מהם הה"ד (איוב לח, טו) "וְיִמָּנַע מרשעים אורם" והיכן גנזה בגן עדן הה"ד (תהלים צז, יא) "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה".
  • אתיבון: (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"! אמר לון אף הדא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום הראשון הן עתידין להבלות הה"ד (ישעיה נא, ו) "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה"
  • אתיבון והכתיב "יום שני" "יום שלישי" עד "יום הששי"! אמר לון אף הדא אינה שמחה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה שאינן נעשין עשייה שלימה כגון החטים צריכים להטחן והחרדל והתרמוסין צריכין להמתק.
  • איתיבון (שם לט, ב) "ויהי ה' את יוסף"! אמר לון אף הדא אינה שמחה שמתוך כך נתגרתה אותה הדוב.
  • איתיבון (ויקרא ט, א) "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו"! אמר לון אף הדא אינו טוב שבאותו היום מתו נדב ואביהוא ובכו להם כל ישראל שנאמר (שם י, ו) "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה".
  • איתיבון (במדבר ז, א) "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן"! אמר לון אף הדא אינה שמחה שנגנז בו בנינו של עולם.
  • איתיבון (יהושע ו, כז) "ויהי ה' את יהושע"! אמר לון אינה שמחה שבו ביום נהרג יאיר שהיה שקול כרובה של סנהדרין הה"ד (שם ז, ה) "ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש" שלשים וששה אנשים אין כתיב כאן אלא כשלשים וששה איש זה יאיר ששקול כרובה של סנהדרין מה כתיב שם "ויקרע יהושע שמלותיו".
  • איתיבון (ש"א, יח) "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל"! אמר לון אינה שמחה שמתוך כך כתיב (שם , ט) "ויהי שאול עוין את דוד".
  • איתיבון (דה"א יז, א) "ויהי כאשר ישב דוד בביתו"! אמר לון אינה שמחה שבאותו היום בא נתן הנביא ואמר לו (שם , ד) "לא אתה תבנה לי הבית".

אמרין ליה: אמרינן דילן, אמור את דילך. אמר להם: כתיב:

איתיבון ליה:

  • (ירמיה לח, כח) "והיה כאשר נלכדה ירושלם"! אמר לון אף ההיא אינה צרה אלא שמחה שבו ביום נולד מנחם ונטלו ישראל אפוכי על עונותיהן, דאמר רבי שמואל אפוכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהן בשעה שחרב בית המקדש.

הדא הוא דכתיב: (איכה ד, כב) "תם עֲוֹנֵךְ בת ציון".

<< · אסתר רבה פתיחתא · יב

יב רב ושמואל רב אמר כל מה שאמר הקדוש ברוך הוא בו אמר הה"ד (ישעיהו יד, כב): "וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאֵר וְנִין וָנֶכֶד" "שֵׁם" זה נבוכדנצר "וּשְׁאֵר" זה אויל מרודך "וְנִין" זה בלשצר "וָנֶכֶד" זה ושתי. ד"א "שֵׁם" זה הכתב שלהן "וּשְׁאֵר" זה לשון "וְנִין וָנֶכֶד" בר ובר בר ושמואל אמר כל מה שאמר הקב"ה בו אמר הדא ה"ד (ירמיהו מט, לח): "וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהִכְרַתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים" "מֶלֶךְ" זו ושתי "וְשָׂרִים" אלו שבעת שרי פרס ומדי ר' שמואל בר נחמני אמר (דברים כח, לו) "יולך ה' אֹתְךָ ואת מַלְכְּךָ" אם תאמר לבבל והלא מבבל היו א"כ למה נאמר "אל גוי אשר לא ידעת אתה וַאֲבֹתֶיךָ" אלא זו מדי הוי "וַיְהִי בִּימֵי".

אסתר רבה · פתיחתא · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.