אסתר רבה פתיחתא ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ט.    [ עריכה ]
ר' יודא בר' סימון פתח (איוב לד, ד): "מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף וְגוֹ'" ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר בשעה שהמלך חנף ומושל על הבריות ממוקשי עם מן קשיותיהן וחוביהן דבריתא די לא עבדין רעותיה דברייא עלמא רשב"ל אומר נוח להן לבריות להגדיל להן כנפים ולפרוח באויר ואל ימסרו וישתעבדו תחת יד מלך חנף. ד"א "מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף" זה אחשורוש שהיה חנף שהרג את אשתו מפני אוהבו ופעם אחרת הרג את אוהבו מפני אשתו אבא אוריין איש צידן אמר חמשה דברים משם רבן גמליאל מן דסגו דייני שיקרא סגון סהדי שיקרא מן דסגון דלטוריא סגין ממונהון דברייתא מתבזזה מדסגו אפייא חציפתא איתנסיב הודא והדרא ויקרא מן ברייתא מן דאכעסון בניא חביביא עובדיהון קדם אבוהון דבשמיא אקים עליהון מלכא חנפא ויתפרע מינהון ואי זה זה אחשורוש וכיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ":