משנה כלים ד
כלים פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר טהרות • מסכת כלים • פרק רביעי ("החרס שאינו") • >>
פרקי מסכת כלים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו, או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו, טהור.
ניטלה האוזן, נשבר החידוד, טהור.
רבי יהודה מטמא.
חבית שנפחתה והיא מקבלת על דפנותיה, או שנחלקה כמין שתי עריבות, רבי יהודה מטהר, וחכמים מטמאין.
חבית שנתרועעה ואינה יכולה להיטלטל בחצי קב גרוגרות, טהורה.
גיסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין, אף על פי שהיא מקבלת אוכלין, טהורה, שאין שירַיִין לשירַיִין.
איזו היא גיסטרא? כל שניטלו אזניה.
היו בה חידודים יוצאין, כל המקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.
וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.
היתה מוטה על צִדה כמין קתדרה, כל המקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, וכנגדו מיטמא באוויר.
וכל שאינו מקבל עמה בזיתים, מיטמא במגע, ואין כנגדו מיטמא באוויר.
שולי קורפיות ושולי קוסים הצידוניים, אף על פי שאינם יכולים לישב שלא מסומכין, טמאין, שלכך נעשו מתחילתן.
כלי חרש שיש לו שלש שפיות, הפנימית עודפת, הכל טהור.
החיצונה עודפת, הכל טמא.
האמצעית עודפת, ממנה ולפנים, טמא.
ממנה ולחוץ, טהור.
היו שוות, רבי יהודה אומר, חולקין האמצעית.
וחכמים אומרים, הכל טהור.
כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה? משיצרפו בכבשן, והיא גמר מלאכתן.
- אוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ,
- טָהוֹר.
- אוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ,
- נִטְּלָה הָאֹזֶן,
- נִשְׁבַּר הַחִדּוּד,
- טָהוֹר.
- רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא.
- חָבִית שֶׁנִּפְחֲתָה,
- וְהִיא מְקַבֶּלֶת עַל דָּפְנוֹתֶיהָ,
- אוֹ שֶׁנֶּחְלְקָה כְּמִין שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת,
- רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:
- וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵּל בַּחֲצִי קַב גְּרוֹגְרוֹת,
- טְהוֹרָה.
- וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵּל בַּחֲצִי קַב גְּרוֹגְרוֹת,
- גִּסְטְרָא שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה
- וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת מַשְׁקִין,
- אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֳכָלִין,
- טְהוֹרָה,
- שֶׁאֵין שִׁירַיִן לְשִׁירַיִן:
- כֹּל שֶׁנִּטְּלוּ אָזְנֶיהָ.
- הָיוּ בָּהּ חִדּוּדִים יוֹצְאִין,
- כָּל הַמְּקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים,
- מִטַּמֵּא בְּמַגָּע,
- וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר;
- וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בַזֵּיתִים,
- מִטַמֵּא בְּמַגָּע,
- וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר.
- כָּל הַמְּקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים,
- הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ כְּמִין קַתֶּדְרָה,
- כָּל הַמְּקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים,
- מִטַּמֵּא בְּמַגָּע,
- וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר;
- וְכל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים,
- מִטַּמֵּא בְּמַגָּע,
- וְאֵין כְּנֶגְדּוֹ מִטַּמֵּא בָּאֲוִיר.
- כָּל הַמְּקַבֵּל עִמָּהּ בַּזֵּיתִים,
- שׁוּלֵי קוּרְפָיוֹת
- וְשׁוּלֵי קוֹסִים הַצִּידוֹנִיִּים,
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֵישֵׁב שֶׁלֹּא מְסֻמָּכִין,
- טְמֵאִין,
- שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן:
- הַפְּנִימִית עוֹדֶפֶת,
- הַכֹּל טָהוֹר.
- הַחִיצוֹנָה עוֹדֶפֶת,
- הַכֹּל טָמֵא.
- הָאֶמְצָעִית עוֹדֶפֶת,
- מִמֶּנָּה וְלִפְנִים, טָמֵא;
- מִמֶּנָּה וְלַחוּץ, טָהוֹר.
- הָיוּ שָׁווֹת,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- חוֹלְקִין הָאֶמְצָעִית;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הַכֹּל טָהוֹר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- כְּלֵי חֶרֶס מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה?
- מִשֶּׁיִּצָּרְפוּ בַּכִּבְשָׁן;
- וְהִיא גְּמָר מְלַאכְתָּן:
נוסח הרמב"ם
(א) החרס שאינו יכול לעמוד מפני אוזנו,
- או שהיה בו חידוד, והחידוד מכריעו - טהור.
- ניטלה האוזן, נשבר החידוד - טהור.
- ורבי יהודה - מטמא.
- חבית שנפחתה, והיא מקבלת על דופנותיה,
- או שנחלקה כמין שתי עריבות -
- רבי יהודה - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- או שנחלקה כמין שתי עריבות -
(ב) חבית שנתרעעה,
- ואינה יכולה להיטלטל בחצי קב גרוגרות - טהורה.
- גצטרה שנתרעעה,
- ואינה מקבלת משקין,
- אף על פי מקבלת אוכלין - טהורה,
- שאין שירים לשירים.
- ואינה מקבלת משקין,
(ג) איזו היא גצטרה? - כל שניטלו אוזניה.
- היו בה חידודין יוצאין -
- כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - וכנגדו מיטמא באוויר,
- וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - ואין כנגדו מיטמא באוויר.
- היתה מוטה על צידה כמין קתדרה -
- כל המקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - וכנגדו מיטמא באוויר,
- וכל שאינו מקבל עימה בזיתים מיטמא במגע - ואין כנגדו מיטמא באוויר.
- שולי הקורפיות, ושולי הקוסים הצידוניים -
- אף על פי שאינן יכולין לישב שלא מסומכין - טמאין,
- שלכך נעשו מתחילתן.
(ד) כלי חרס שיש לו שלש שפיות -
- הפנימית עודפת - הכל טהור.
- החיצונה עודפת - הכל טמא.
- האמצעית עודפת -
- ממנה ולפנים - טמא,
- ממנה ולחוץ - טהור.
- היו שוות -
- רבי יהודה אומר: חולקין את האמצעית.
- וחכמים אומרין: הכל טהור.
- כלי חרס -
- מאמתי מקבלין טומאה? - משיצרפו בכבשן,
- והוא גמר מלאכתן.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה כלים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב