ג_א§האומר לחבירו: "צא וקדש לי אשה פלונית", והלך וקידשה לעצמו - מקודשת לשני. ג_ב§וכן האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום", ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - מקודשת לשני. בת ישראל לכהן תאכל בתרומה ג_גמעכשיו ולאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - מקודשת ואינה מקודשת. בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. גמ':תנן: האומר לחבירו "צא וקדש לי אשה פלונית", והלך וקידשה לעצמו - מקודשת לשני. תני: הרי זה זריז ונשכר, ונקנה המקח, ג_ד§אלא שנהג מנהג רמיות. אף למידת הדין בממונות כן: האומר לחבירו "צא וקח לי מקח פלוני", והלך ולקחו לעצמו - הרי זה זריז ונשכר ג_ה§ונקנה המקח, אלא שנהג מנהג רמיות. רבי זעירא°ג_ו§מיקל להוןלמאן דחמי לחבריה זבין זבינא רואה שחבירו רוצה לקנות חפץ ומעלה ליה עלוי מציעה יותר כדי שהמוכר יעלה את המחיר. אמר רבי אבון° בשם רבי זעירא°: ג_ז§אף לעושה עלוי חבילה הסכם עם כל הסוחרים שלא למכור רק ביוקר, ויש אומרים שמביא חבורה של אנשים שיחשוב שכולם רוצים לקנות ויזדרז ויקנה. רבנין קריי עלוי (איוב ו', י"ד) "למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב". ג_ח§לא הוחזק השליח בעדים: הוא אומר "לעצמי קידשתי", והיא אומרת "לראשון". השני כאומר לאשה "קידשתיך", והיא אומרת "לא קידשתני", שהוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. והיא כאומרת לראשון "קידשתני", והוא אומר "לא קידשתיך", שהיא אסורה עד שיתן גט או ימות ותהיה אסורה בקרוביו והוא מותר בקרובותיה. אמרה "איני יודעת" - חזקה לשני התקדשה. הוחזק השליח בעדים: הוא אומר "לעצמי קידשתי", והיא אומרת "לראשון" - חזקה לראשון. אמרה "איני יודעת" - שניהן נותנין גט, ואם רצו: אחד נותן גט ואחד כונס. תנן: וכן האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום", ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - מקודשת לשני.
📖 באר משה — דף לא עמוד א
אנחנו רואים בירושלמי מסכת קידושין, דף ל"א. נתחיל מתחילת המשנה, פרק ג' הלכה א'. אומרת המשנה: "האומר לחברו צא וקדש לי אישה פלונית, והלך השליח וקידשה לעצמו - מקודשת לשני", לשליח. "וכן האומר לאישה הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלושים יום - מקודשת לשני". וזה קידושין מורים. ש"בת ישראל לכהן תאכל בתרומה" מעכשיו. ואם אמר לה מעכשיו ולאחר שלושים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלושים יום - מקודשת ואינה מקודשת. "בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה", כיוון שהקידושין שלה תלויים.
ואומרת הגמרא: תנן, "האומר לחבירו צא וקדש לי אישה פלונית, והלך וקידש לעצמו - מקודשת לשני". תני: "הרי זה זריז ונשכר, ונקנה המקח, אלא שנהג מנהג רמיות". אומרת הגמרא אפילו למידת הדין כן. כלומר גם למידת הדין אותו דין. שאם אדם אומר לחברו "צא וקח לי מקח פלוני", והלך ולקחו לעצמו, הרי זה זריז ונשכר ונקנה המקח, אלא שנהג מנהג רמיות.
רבי זעירא מיקל. גם רבי זעירא היה מקל לגבי אותו אדם דחמי לחבריה זבין זבינא ומעלה ליה עלוי, רוצה לקנות איזה חפץ ומעלה לעילוי, כדי שהמוכר יעלה את המחיר. אמר רבי אבון בשם רבי זעירא: אף לעושה עלוי חבילה. יש פה שני פירושים. יש פירוש שאומר שהסוחרים כולם עושים איזה הסכם לא למכור רק ביוקר, ויש אומרים שהוא מביא חבורה של אנשים כדי שהקונה יחשוב שכולם רוצים לקנות ואז הוא יזדרז ויקנה. "רבנין קריי עלוי למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב". אנחנו מבינים את הפסוק הזה על אותו אדם.
"לא הוחזק השליח בעדים" - כלומר לא היו עדים שראו שהוא אמר לה "הרי את מקודשת". או שיש עדים אבל אין לנו את העדים עצמם, לא יודעים איפה הם. אז "הוא אומר לעצמי קידשתי, והיא אומרת לראשון". "השני כאומר לאישה קידשתיך, והיא אומרת לא קידשתני" - שבעצם הדין שהוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. "והיא כאומרת לראשון קידשתני, והוא אומר לא קידשתיך" - שהיא אסורה עד שיתן לה גט או שימות, והיא תהיה אסורה בקרוביו, ואם ימות צריכה חליצה מהאחים, והוא מותר בקרובותיה. "אמרה איני יודעת - חזקה לשני", שהתקדשה.
עכשיו "הוחזק השליח בעדים, הוא אומר לעצמי קידשתי, והיא אומרת לראשון - חזקה לראשון". כי העדים הרי יודעים שהוא אמר לו לקדש אותה בשבילו. "אמרה איני יודעת - שניהן נותנין גט, ואם רצו: אחד נותן גט ואחד כונס".
ואומרת תנן: "וכן האומר לאישה הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלושים יום - מקודשת לשני". "לפיכך: אם מת השני בתוך שלושים יום או גירשה" - כלומר בעצם הסתלק השני מהעולם, או שהוא מת או שגירש אותה - "חלו עליה קידושי ראשון לאחר שלושים יום". עכשיו, אם הוא "מת לאחר שלושים ולא גירש - לא חלו עליה קידושי הראשון".
לפיכך: אם מת השני בתוך שלשים יום או גירשה, ג_ט§חלו עליה קידושי ראשון לאחר שלשים יום. מת לאחר שלשים ולא גירש בתוך שלושים - לא חלו עליה קידושי הראשון. הדא דתני רבי חייה°: כל תנאי שבשעה שהתנה אפשרשנתקייםשהתקיים, אף על פי שבטל לאחר מיכן, אם חוזר ונהיה אפשר שיתקים - הרי זו מקודשת כגון זה שבשעת הקידושין היה אפשר להתקיים, אף על פי שבטל אחר כך על ידי קידושי השני, אם חזר ונתקיים על ידי מיתת השני הרי זה מקודשת לראשון. וכל תנאי שבטלשאי אפשר שהתקיים בשעת קידושין, אף על פי שמתקיים לאחר מיכן - אינה מקודשת כגון שהתנה עשיו לשאת את רבקה, על מנת שישא יעקב אחיו את רחל, ובאותה שעה היה יעקב אסור ברחל כיוון שהיה נשוי ללאה אחותה. אפילו אם תמות לאה וישא יעקב את רחל כך שהתקים התנאי, אפילו הכי רבקה אינה מקודשת כיוון שהתנאי לא יכל להתקיים בזמן הקידושין. אמררבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: וכן בעולה איך עבידה? ג_י§הרי זו עולה לאחר שלשים יום, ומכרה בתוך שלשים יום - הרי זו מכורה. והקדישההקדישהבתוך שלושים לקרבן אחר - הקדשמוקדשת. אם אחר שמכרה חזר ולקחה בתוך שלשים יום - חל עליה הקדש עולה לאחר שלשים, לא חל עליה הקדש עולה. אם אחר שהקדישה לקרבן אחר חזר ופדה בתוך שלושים יום - לא חלה הקדש עולה כיוון שפסולי המקדשים שנפדו אסורים בגיזה ובעבודה כך שנשאר עליהם שם ההקדש השני. בזה לא דמייא עולה לאשה שאשה כיוון שגרשה השני פקע ממנה לגמרי קידושי השני ויכולים קידושי הראשון לחול. במה דמייא אשה לעולה באיזה מקרה תהיה אשה דומה לעולה שלא יחולו קידושי הראשון? אמר רבי חייה בר אדא°: תיפתר - שמת השני והוה ליה אח, מכיון שהיא זקוקה לייבום - לא חלו עליה קידושי הראשון כמו שבעולה אחר פדיון נשאר שם ההקדש השני, כך באשה כיוון שהיא בזיקת יבום לא יחולו קידושי הראשון. במה דמייא עולה לאשה באיזה מקרה תהיה העולה דומה לאשה ויפקע לגמרי ההקדש השני ויחול הראשון? אמר רבי מתניה°: תיפתר - שהקדישה לבעלת מום קבוע שאחר פדיון פוקעת ממנה הקדושה השניה לגמרי ומותרת בגיזה ועבודה, וממילא יכולה הקדושה הראשונה לחול. רבי בון בר חייה° בעא קומי רבי זעירא°: תמן את אמר ג_יא§אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט, והכא את רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא אמר הכין שיכול למכור בתוך שלושים? אמר לו: תמן - באומר "מכבר" מעכשיו, ברם הכא - באומר "לאחר שלשים יום". אמררבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: "הרי זו עולה שלשים יום" - כל שלשים הרי זו עולה. "לאחר שלשים יום" - יצאת לחולין מאיליה. מעילתה מה היא? רבי יוחנן° בר נפחא אמר: מעילתה ברורה וחייב קרבן. רבי זעירא° ורבי הילא° אילעא תריהון אמרין:
📖 באר משה — דף לא עמוד ב
תני רבי חייא, זה בדיוק מה שהיה בחירא: "כל תנאי, אף על פי שבטל לאחר מיכן, - הרי זו מקודשת", כגון נניח זה - בשעת הקידושין היה אפשר להתקיים, היא לא הייתה נשואה לאף אחד. אז הוא אמר לה הרי את מקודשת לי אחרי שלושים יום, אז בעצם התנאי יכול להתקיים. למרות שבעצם באמצע זה בטל על ידי שהשני קידש אותה, אם לאחר מכן חוזר ואפשר שיתקיים התנאי, כגון שהוא מת או שהוא גירש אותה, אז שוב פעם הרי היא מקודשת לראשון.
"וכל תנאי בשעת קידושין, אף על פי שמתקיים לאחר מיכן - אינה מקודשת". נניח אם הוא התנה לגבי רבקה על מנת שישא יעקב אחיו את רחל, ונניח באותה שעה יעקב אחיו היה כבר עשוי או אסור בה, כיוון שהוא עשוי לרחל, אחותה. אז למרות שאם ימות אחר כך ויעקב יישא את רחל, אף על פי כן, כאילו התקיים התנאי, אף על פי כן רבקה לא מקודשת. כיוון שהתנאי הרי לא יכול היה להתקיים בזמן הקידושין.
אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן וכן בעולה - היה חבירה. "הרי זו עולה לאחר שלושים יום, ומכרה בתוך שלושים יום - הרי זו מכורה". ואם הקדיש אותה בתוך שלושים יום לקורבן אחר, מקודשה ומקודשת. עכשיו, אבל אם אחר שמכר אותה "חזר ולקחה בתוך שלושים יום - חל עליה הקדש עולה". כאילו חזרה ההקדש. עכשיו, אבל אם הוא חזר וקנה אותה "לאחר שלושים, לא חל עליה הקדש עולה", כיוון שבזמן שבו היה אמור לחול התנאי היא לא הייתה שייכת לו בכלל.
עכשיו, אם אחר שהקדישה לקורבן אחר הוא חזר ופדה אותה בתוך שלושים יום - גם אז לא חל עליה הקדש עולה. למה פה זה שונה, אפילו פדה בתוך שלושים יום לא חל הקדש עולה? כיוון שפסולי מוקדשים עדיין נשאר בהם חלק מהאיסור. כלומר אם הוא הקדיש את זה נניח בתור עולה, לאחר מכן הוא אמר "הרי זה עולה בעוד שלושים יום", לאחר מכן הוא הקדיש את זה לקורבן אחר, ולאחר מכן פדה את זה - אז לא חל על הקורבן עולה. כי גם קודשים שפדה אותם עדיין אסורים בגיזה ובעבודה, כיוון שנשאר להם משהו מההקדש השני.
"לא דמייא עולה לאשה" - שאמרנו שאישה כיוון שהקדישה לשני או שמת, פקעו לגמרי קידושי השני, אז יכולים לחול קידושי הראשון. ואילו בהקדש תמיד נשאר משהו, אז לכן לא חל ההקדש הראשון.
"מה דמייא אשה לעולה?" - באיזה מקרה כן יכול להיות שאישה תהיה דומה לעולה, שבעצם לא יחולו קידושי הראשון? אמר רבי חייה בר אדא: תיפתר - שמת השני והוה ליה אח. כלומר אם השני היה אח, מכיוון שהיא זקוקה לייבום - עדיין הנישואים השניים קיימים בה, אז לכן "לא חלו עליה קידושי הראשון". בדיוק כמו שהעולה אחרי הפדיון נשאר בה משהו מההקדש השני.
עכשיו, "מה דמייא עולה לאשה?" - באיזה מקרה העולה תהיה דומה לאישה, שהיא פוקעת לגמרי מהקדש השני ויכולה לחזור לראשון? אמר רבי מתניה: תיפתר - שהקדישה לבעלת מום קבוע. כלומר אם אדם הקדיש בעלת מום קבוע, אז כאן אחרי פדיון פוקע ממנה לגמרי ההקדש השני והיא מותרת גם בגיזה וגם בעבודה. אז ממילא חוזרת לחול עליה הקדשא הראשונה.
רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא: אין סתירה? "תמן את אמר אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט", ואיך אתה אומר שרבי אבהו בשם רבי יוחנן אומר שיכול למכור אותה בתוך שלושים יום? הרי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, זה כאילו באותו רגע. אמר לו: תמן - באומר "מכבר". אם הוא אומר "מעכשיו" אז באמת אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. ברם הכא - באומר "לאחר שלושים יום". פה הוא אמר "בעוד שלושים יום זה יהיה קודש", ובינתיים זה חולין גמורים ויכול למכור את זה.
אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "הרי זו עולה שלושים יום" - כל שלושים הרי זו עולה. "לאחר שלושים יום" - יצאת לחולין מאיליה. שואל: "מעילתה מה היא?" - בתוך שלושים יום האלה, אם מישהו מעל בה, מה הדין? רבי יוחנן אמר: מעילתה ברורה - חייב קרבן, זה כרגע בשלושים יום האלה עולה גמורה ומי שמעל בה חייב קרבן. רבי זעירא ורבי הילא תריהון אמרין מילתא ספק, כי שמא הוא בכלל לא היה מקריב אותה, ואם לא היה מקריב אותה תוך שלושים יום אז יצא לחולין.
עברית
עם אישה, אם אומר לה "הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום", הרי זה מקודש לעולם. שואל: מה בין הקדש לאישה? אומרים: מצינו הקדש שיוצא בלא פדיון, ולא מצינו אישה שיוצאה בלא גט. והיכן מצינו הקדש שיוצא בלא פדיון? מתרגמה כרבי שמעון. תנן: המקדיש שדה אחוזה והגיע יובל ולא נגאלה, הכוהנים נכנסים לתוכה ונותנים את דמיה, לדברי חכמים. אין הקדש שיוצא בלא פדיון, חייב לתת משהו, אז הכוהנים נותנים משהו. ורבי שמעון אומר נכנסים ולא נותנים, כי יצא מידי הקדש בחינם. אמר רבי יוסי בר' יון: תיפתר בשדה מקנה - בשדה מקנה גם רבי יהודה מודה שאם אדם מקדיש שדה מקנה היא חוזרת למוכר בלי פדיון. אז רואים מכאן שיש הקדש שיוצא בלי פדיון.
מעילתה ספק שמא לא היה מקריבה תוך שלושים והיתה יוצאת לחולין. "הרי את מקודשת לי שלשים יום" - הרי זו מקודשת לעולם. מה בין הקדש ומה בין אשה? מצינו הקדש יוצא בלא פדיון, ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט. הכן אשכחנן הקדש יוצא בלא פדיון? כ°רבי שמעון בן יוחאי, דתנן: המקדיש שדה אחוזה והגיע יובל ולא נגאלה - הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה, דרשדברי°רבי יהודה בר עילאי שאין הקדש יוצא בלא פדיון. °רבי שמעון בן יוחאי אומר: נכנסין ולא נותנין. אמר רבי יוסי בי רבי בון°: תיפתר דברי הכל - בשדה מקנה שאף °רבי יהודה בר עילאי מודה שאם הקדיש שדה מקנה חוזרת למוכר ללא פדיון. "הרי זו גיטהגיטך שלשים יום" ג_יב§אינה מגורשת, שאין זה גט כריתות. איתמר: אמר לה "הרי את מקודשת שלושים יום - מקודשת לעולם". אמר רבי יצחק בר אלעזר°: הדא דאת אמר - מקודשת, בשקידשה בכסף. אבל אם קידשה בשטר, הואיל ולא למדו כתב קידושין בשטר אלא מגירושין דכתיב "ויצאה והיתה" מה יציאה בשטר אף כניסה בשטר, מה בגירושין אינה מגורשת - אף בקידושין אינה מקודשת. אמררבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: "הרי זו עולה מעכשיו לאחר שלשים", מכרה בתוך שלשים - אינה מכורה. הקדישה - לא קדשה. ליידא מילה הועילה אמירתו שהמכירה תחול רק לאחר שלשים יום לשייר לו גיזה ועבודה באותם שלושים יום. תלוש מן הקרקע: "הזה שיקנה לך מעכשיו לאחר שלשים יום", מכרו בתוך שלשים יום - אינה מכור. הקדישו - לא קדש. ליידא מילה הועילה אמירתו שהמכירה תחול רק לאחר שלשים יום לשייר לו אכילת פירות באותם שלושים יום. "הילך סלע זה שתקנה לי שדך לאחר שלשים יום", מכרה בתוך שלשים - אינה מכורה. ומה בינה לאשה? מדוע באישה אם בא אחר וקידשה בתוך ל' יום מקודשת לשני, אלא מכרה - הרי זו מכורה? "הילך כסף זה שיקנה לי עבדך לאחר שלשים": אית תניי תני הראשון ביום וביומיים שאם הכה את העבד ולא מת תחת ידו, אם עמד יום או יומיים אינו נהרג, ואית תניי תני השני ביום וביומיים. אית תניי תני ג_יג§זה וזה אינו ביום וביומיים. אית תניי תני זה וזה ביום וביומיים. מאן דאמר הראשון ביום וביומיים דכתיב
📖 באר משה — דף לב עמוד א
אנחנו תלוי בירושלמי מסכת קידושין, דף ל"ב. נתחיל מהשורה הרביעית. אומרת הגמרא אם אמר לה הרי זה גיטך שלושים יום אינה מגורשת. כן? אמר לה גט לשלושים יום רק אינה מגורשת, כיוון שזה לא כריתות, כי כריתות זה אומר שאין קשר בינו לבינה, ופה אחרי שלושים יום כביכול הוא חוזר אליה, אז בעצם אין זה גט כריתות.
איתמר אם אמר לה הרי את מקודשת לי שלשים יום מקודשת לעולם. אמר רבי יצחק בר אלעזר, הדא דאת אמר - מקודשת, מה שאמרנו שהיא מקודשת זה בקנייה בכסף, אבל אם היא מקודשת בשטר אז לא, הואיל ולא למדו קידושין אלא מגירושין. כן, הרי אמרנו שם כתוב ויצאה והייתה. אז מה יציאה בשטר? אף כניסה בשטר. כלומר למדו זה מעקש. אז מה בגירושין אינה מגורשת - אף בקידושין אינה מקודשת.
אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן אם אמר הרי זו עולה לאחר שלשים, אז מכרה בתוך שלשים - אינה מכורה. הקדישה - לא קדשה. כלומר, אם קדשה לדבר אחר אז לא קדשה. אז מה? ליידא מילה אמירתו שהמכירה תחול רק לאחר שלשים לשייר לו גיזה ועבודה, כן? ושייך לו גזירה ועבודה באותם שלושים יום, שאם הוא אמר לאדם תלוש מן הקרקע... שיקנה לך לאחר שלשים יום, ואז אם מכרו בתוך שלשים יום - אינה מכור. הקדישו - לא קדש. אז ליידא מילה אמירתו שהמכירה תחול רק לאחר שלשים לשייר לו אכילת פירות באותם שלושים יום.
אם אמר לאדם הילך סלע זה שתקנה לי שדך לאחר שלשים יום, אז אם הוא מכר אותה בתוך שלושים יום אינה מכורה. אז שואלת הגמרא ומה בינה לאשה, למה באישה אם בא אחר וקידש בתוך שלושים יום אז מקודשת לשני? וחייבים להגיד כנראה שיש פה טעות בגרסה. צריך להיות אלא מכרה - הרי זו מכורה.
שאם הוא אמר לו הילך כסף זה שיקנה לי עבדך לאחר שלשים, אז אית תניי תני הראשון ביום וביומיים. יודעים שיש דין שאם האדון הכה את העבד והעבד לא מת תחת ידו, אז אם העבד עמד יום או יומיים ואז מת אחר כך האדון לא נהרג עליו. אז יש אומרים שהראשון הוא ביום או יומיים, ואית תניי תני השני ביום וביומיים. אית תניי תני זה וזה אינו ביום וביומיים. אית תניי תני זה וזה ביום וביומיים.
"ומת תחת ידו", והרי באותם שלושים ימים עדין העבד תחת ידו של ראשון. מאן דאמר השני ביום וביומיים דכתיב "כי כספו הוא", והרי הוא כספו של שני שקנה אותו. מאן דאמר זה וזה ביום וביומיים: הראשון במתדכתיב "ומת תחת ידו", השני דכתיב "כי כספו הוא". מאן דאמר זה וזה אינו ביום וביומיים: הראשון - שאינו כספו, והשני - דאינו מת תחת ידו. תנן: האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום", ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני. בת כהן ל ישראל לכהן תאכל בתרומה: אית תניי תני לא תאכל בתרומה. אמר רבי הילא° אילעא: מאן דאמר תאכל בתרומה - כשהשני כהן, ומאן דאמר לא תאכל בתרומה - בשאין השני כהן. תנן: מעכשיו ולאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - מקודשת ואינה מקודשת. אמררבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: ג_יד§אפילו קידושי מאה תופשין בה כגון שהשני יקדש אחר כט יום והשלישי אחר כז יום וכ"ו. אמר רבי אלעזר° בן פדת: לאלכןכן צריכה, אלא אפילו קידשה השני קידושין גמורין בלי תנאי - אפילו הכי קידושי מאה תופסין בה. רבי יצחק בר טבליי° בעא קומי רבי אלעזר° בן פדת: איך יתכן שאם קידשה השני קידושין גמורין בלי תנאי - אפילו הכי קידושי מאה תופסין בה? הרי מה נפשך: מה שקנה בה הראשון - קנה, והשאר השני בא וגומר. אמר לו: וכי יש מה נפשך בעריות להקל? מהו כדון למה קידושי מאה תופסים בה ולא אומרים מה נפשך? דכל אשה שאינה קנויה לאדם אאחד קידושין גמורים - אפילו קידושי מאה תופסין בה. חד תלמיד בעא קומי רבי זעירא°: נתןאמר לה "הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלושים יום", ובא אחר בתוך שלושים ונתן לה קידושין בשחרית על מנת לגרשה בין הערבים, האם באותו יום נחשבת מקודשת לשני לגמרי נפקא מינא שאחרים שיקדשו באותו יום לא יתפסו הקידושין? חד חכם בשם דויד
📖 באר משה — דף לב עמוד ב
מאן דמר הראשון ביום וביומיים, דכתיב ומת תחת ידו. הרי באותם שלושים ימים הוא עדיין העבד של הראשון. מאן דאמר השני ביום וביומיים, דכתיב כי כספו הוא, והרי הוא כספו של השני כי הוא קנה אותו. מאן דאמר זה וזה ביום וביומיים, הראשון בגלל תחת ידו, והשני כי כי כספו הוא. מאן דאמר זה וזה אינו ביום וביומיים, הראשון - שאינו כספו, והשני - אינו מת תחת ידו.
ואם אומר לאישה הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלושים יום מקודשת לשני. ואם בת ישראל תאכל בתרומה, כלומר זה קידושין גמורים. עכשיו, אית תניי תני לא תאכל בתרומה. אמר רבי הילא, מאן דאמר תאכל בתרומה - כשהשני כהן, ומאן דאמר לא תאכל בתרומה - בשאין השני כהן. כלומר אם היא כוהנת והשני הוא לא כוהן, הוא ישראל, אז זה הכוונה שהיא לא תאכל בתרומה כיוון שאלו קידושין גמורים.
אם אמר לה מעכשיו לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלושים יום, אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן אפילו קידושי מאה תופשין בה. כן. כלומר, נניח כגון, אם השני יקדש לאחר עשרים ותשעה יום והשלישי יקדש לאחר עשרים ושבע יום ועשרים ושמונה וכולי, כן? ואמר רבי אלעזר, לאו כן, אלא צריכה, אפילו קידשה השני קידושין גמורין, אפילו מקודשת בלי תנאי. כלומר, כיוון שהראשון אמר הרי את מקודשת לי מעכשיו לעוד שלושים יום, אז השני אפילו יקדש קידושין גמורים בלי תנאי, אפילו קידושי מאה תופסים בה.
רבי יצחק בר טבליי בעא קומי רבי אלעזר, מה כי תכן? אם השני קידש קידושין גמורים בלי תנאי, אז איך ייתכן שאפילו קידושי מאה תופסים בה? הרי מה נפשך: מה שקנה בה הראשון - קנה, והשאר השני בא וגומר. השני קנה את כל השאר. אמר לו: וכי יש נפשך בעריות? אפשר קידש דבר כזה מה נפשך? בלי הקל. אז מה כדון? באמת קידושי מאה תופסים בה למרות שלא אומרים מה נפשך, כיוון שיש לנו כלל שכל אשה שאינה קנויה לאדם - אפילו קידושי מאה תופסין בה. אז כיוון שפה הראשון קידש אותה והקידושין הם לא גמורים, אז לכן קידושי מאה תופסים בה אפילו אם כל אחד קידש אותה קידושין גמורים. זה לא עוזר.
חד תלמיד בעא קומי רבי זעירא, כן, אם אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלושים יום ובא אחר בתוך שלושים יום נטל לה קידושין בשחרית, ועמד לגרשה בין הערביים. האם באותו יום היא נשארת מקודשת לשני לגמרי? כן. הנף קמינה, נניח אם באותו יום אדם אחר קידש אותה. כן.
סבר מימר: כל שהוא קונה דכיוון שהקניין שלו היה כולו בתוך הזמן שקידושי הראשון לא התחילו הרי הם חלים. אמר רבי זעירא°: אין קידושי שני קידושין גמורים, שכיוון שאמר מעכשיו - כבר מעכשיו התחילו קידושי ראשון, אלא שלאחר שלשים קונה קניין גמור. אבל אם הוסיף בה השני קניין גמור וגרש אותה הראשון בתוך שלושים - קורא אני עליה "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה", ואסורה לשניהם ואפילו קדשה ליום אחד וגרשה הרי היא גרושה. אם היו שניהן כהנים, שניהן אחים - שניהן אסורין. היו שלשה אחין וקידשוה שנים מהן ומתו: הדא היא דתני רבי חייה° - אשת מת אחד מתייבמת, ג_טו§ולא אשת שני מתים. היו שני אחים וקידשוה שניהן ומת אחד מהן, השני מהו שיהא מותר בה? מותר בה ממה נפשך: מה שקנה בה - קנה, והשאר נפלה לו ליבום מאת אחיו. רבי יהודה בן פזי°ן אמר: אסור בה. אמר רבי יוסי° בר זבידא: טעמא דרבי יהודה בר פזי° - דכל יבמה שאין כולה לפניםלפניהיבם, צד הקנוי שבה נידון משום ערוה. וערוה פוטרת צרתה אמר רבי חנינה°: יאות אמר רבי יהודה בר פזי°, כלום נפלה לו לא מחמת אחיו! לאחיו היא אסורה לו, היא מותרת. תנן: מעכשיו ולאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום - מקודשת ואינה מקודשת. בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. לאלכןכן צריכה: שאפילו השנישהיא בת כהן והשני כהן, כיון שהראשון היה ישראל - אסורה לאכול בתרומה.
ג_טז§האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי בפרוטה זו על מנת שאתן ליך מאתים זוז" - הרי זו מקודשת, והוא יתן. ג_יז§על מנת שאתן ליך מיכן ועד שלשים יום: נתן לה בתוך שלשים יום - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. ג_יחעל מנת שיש לי מאתים זוז:
📖 באר משה — דף לג עמוד א
אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת קידושין דף ל"ג. נתחיל בדף הקודם שלוש שורות מהסוף. אומרת הגמרא, חד תלמיד בעל כרח מרבי זעירא. אם אמר לה "הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלושים יום" ובא אחר בתוך שלושים יום ונתן לה קידושין בשחרית על מנת לגרשה בין הערביים, האם באותו יום היא נחשבת מקודשת לגמרי לשני? כן, עכשיו נפקא מינה, האם אדם אחר קידש אותה באותו יום, האם הקידושין מתבטלים? אז חד חכם בשם דוד סבר מימר: כל שהוא קונה. כלומר כיוון שהקניין שלו היה כולו בתוך הזמן שקידושיה הראשון לא התחילו, אז הרי הם חלים. אמר לו רבי זעירא: לא, אין קידושי שני קידושין גמורים לא חלים בכלל. למה? כיוון שהוא אמר-- הראשון הרי אמר מעכשיו. אז כבר מעכשיו התחילו קידושי הראשון, רק שלאחר שלשים קונה קניין גמור. כן. אבל אם הוסיף בה השני קניין גמור, כלומר אם השני לא קנה ליום אחד אלא אמר לה "הרי את מקודשת לי" ולאחר מכן אחרי יום אחד גירש אותה, כן בתוך שלושים יום, אז קורא אני עליה "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה", ואסורה לשניהם. כן, כלומר אפילו בקידוש, אפילו כן, אפילו שהוא גירש אותה באותו יום. כיוון שבעצם ברגע שהייתה, הייתה מקודשת לשניהם וכשהוא גירש אותה כאילו כביכול היא חוזרת לראשון.
האפשרות ל-- להיות, לקדש לה לכל הזמן. כן. כלומר בהתחלה לראשון היה קידושין גמורים ורק הם יחולו רק בעוד שלושים יום. ואז בא השני ובעצם כאילו כביכול הראשון גירש אותה קצת, ואז השני קידש אותה, והשני קודם מקדש אותה, אז היא כאילו חוזרת למצב הקודם שהיה בה שהייתה מקודשת לראשון לגמרי. אז זה כאילו הראשון חזר וקידש אותה בקידושין אחרי שהשני גירש אותה, ולכן היא אסורה, אסור לקחתה גם לשני וגם לראשון.
עכשיו היו שניהן כהנים, שניהן אחים - שניהן אסורין, כי אפילו אם קידש אותה ליום אחד רק, מה שאמרנו מקודם, אז שניהם אסורים כי מראש יש פה גירושין.
היו שלשה אחין וקידשוה שנים מהן ומתו: הדא היא דתני רבי חייה - אשת מת אחד מתייבמת, ולא אשת שני מתים. כן, כלומר בעצם עכשיו היא מקודשת לשניהם, כי לכל אחד מהם היא מקודשת קצת, אז לכן היא לא מתייבמת.
היו שני אחים וקידשוה שניהן ומת אחד מהן, השני מהו שיהא מותר בה? אז אמרינן מותר בה, מה נפשך, כי הרי מה שקנה בה - קנה, והשאר נפלה לו מאת אחיו. כן, נפל לו חלקו מאחיו. ואמר רבי יהודה בן פזי אמר: אסור בה. אמר רבי יוסי: טעמא דרבי יהודה בר פזי - כי הוא סבר כל יבמה שאין כולה לפני היבם, צד הקנוי שבה נידון משום ערוה. כן, וזה אז זה לא משתווה, אסורה לו. אמר רבי חנינה: יאות אמר רבי יהודה בר פזי, כלום נפלה לו לא מחמת אחיו? כן, הרי מאיפה היא נפלה? מאחיו. החלק הזה שעכשיו הוא רוצה לייבם אותה נפל מאחיו. הרי לאחיו היא הייתה אסורה בגלל החלק של אח שלו. אז לאחיו היא אסורה לו, היא מותרת? אז לכן היא אסורה.
מעתה, אמרנו במשנה אם אמר לה "הרי את מקודשת מעכשיו לאחר שלושים יום" ובא אחר וקידשה בתוך שלושים יום - מקודשת והיא לא מקודשת, שהיא בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. ואמר צריכה - זה פשיטא שלא תאכל, אלא החידוש הוא שאפילו כהן, שאפילו אם בת כהן והשני גם כן כהן, אז כיוון שהראשון היה ישראל אסור לאכול בתרומה.
בעיה יוצאת במתני. אומרת המשנה האומר לאשה "הרי את מקודשת לי" בפרוטה זו על מנת שאתן ליך מאתים זוז - הרי זו מקודשת, והוא יתן. זה מעין תנאי בגט, תנאי בקידושין. על מנת שאתן ליך מיכן ועד שלשים יום, נתן לה בתוך שלשים יום - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. על מנת שיש לי מאתים זוז - הרי זו מקודשת ויש לו. כלומר אם יש לו. על מנת שאראך מאתים זוז - מקודשת ויראנה, ואם הראה על שולחנו - אינה מקודשת, כמו שצריך שיהיה שלו.
הרי זו מקודשת ויש לו אם יש לו. על מנת שאראך מאתים זוז - מקודשת ויראנה, ואם הראה על שולחנו - אינה מקודשת. גמ': תמן תנינן: הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז - הרי זו מגורשת ותתן. לא הספיקה ליתן עד שמת: תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותנין לאביו ולאחיו, והיא פטורה מן החליצה ומן הייבום. ואף בקידושין כן: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאתן ליך מאתים זוז", כ°רבן שמעון בן גמליאל - אביו ואחיו נותנין לה, והיא זקוקה לחליצה ולייבום. אמררבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: סדר הסימפוןסימפון שטר תנאי ביטול חוזה של קידושין כך הוא: "אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית ברת פלן, על מנת ליתן ליך מיקמת ממון פלן ומכנסיניךומיכנסך ליום פלן. ואיןדאין אתא יום פלן ולא כנסתיך - לא יהוי לי עליך כלום". אירע לו אונס: רבי יוחנן° בר נפחא אמר: ג_יט§אונסא כמאן דלא עבד לא קים התנאי ובטלו הקידושין שאין טענת אונס בקידושין. ריש לקיש° אמר: אונסא כמאן דעבד והקידושין תופסים. על דעתיה דריש לקיש°, כיצד יכתוב סימפון שלא יוכל לטעון טענת אונס?היך צריך למיעבד"דאין"ואין אתא יום פלןפלוני ולא הויתי כונסהכנסתה תתרצי לי - לא יהאיהוילי עליך כלום" כך שאם יעבור הזמן האשה תוכל לומר שאינה רוצה והיא משוחררת. רבי יוחנן° בר נפחא מי דמיך כשעמד למות פקיד לבנתיה די דיהווןיהווין עבדן כריש לקיש°. אמר: שמא יעמודיעמד בית דין אחר ויסבורויסבר דכוותיה שיש טענת אונס בקידושין והרי היא אשתו של ראשון, ונמצאו בניובניהמשני באין לידי ממזירות. הגיע הזמן: הוא אומר "נתתי", והיא אומרת "לא נטלתי". אמר רבי אבון°: הרי אם היה מקיים את התנאים היה צריך לקבל את שטר הסימפון מידה ולקרועה אותו מיכוןמכיון שהוא מבקש להוציא הסימפון מיד האשה - עליו להביא ראייה. הגע עצמך דלא הוה שטר סימפון שהתנאי נאמר בעל פה: אמר רבי יוסה°י אסי: מכיון שהוא מבקש לשנות חזקת פנויה שהיתה לה ולאוסרה על כל העולם - עליו צריך להביא ראייה. הגע עצמך שכנסו עצמן בתוך זמן הסימפון שאין לה חזקת פנויה והגיעה זמן הסימפון, הוא אמר שנתן קדם והיא אומרת לא נטלתי - מי צריך להביא ראיה? אתא עובדא קומי רבי אבהו°, אמר ליה: "זיל הב" שהיא נאמנת. אמר לו: "רבי, הרי עבר זמן הכתוב בסימפון, ואם אינך מאמין לדברי שנתתי - נמצא שלדעתך לא היו קידושין כלל אשה לא קניתי, ואת אמר לי: איזיל הב". אמר רבי אבהו°: "מימי לא שחק בי אדם אלא זה". חזר ואמר: מכיון שכנסה - אין הקדושין תלוין בתנאי אלא מחלו התנאי ונשארו המעות חוב שעל מנת כן נתרצו לכנוס. אין חזר ביה - יתן. אין היא חזרת בה - תתן. ולא הדא היא קדמייתא שהרי זה בדיוק הפסק הראשון? הכוונה שחזר ועשאו מעשה בית דין דכיון שהודה לדברי האיש ואחר כך ראה שבטעות חזר בו והדין כדבריו הראשונים, חזר וקיים אותם ועשה מעשה בית דין כדבריו הראשונים להוציא מדברי האיש. סדר סימפון כך הוא: עד אחד משל חתן ועד אחד משל כלה, ושניהן בוררין להן עוד אחדאחר כדי שיהיו לו שני עדים לזה ושני עדים לזה.
📖 באר משה — דף לג עמוד ב
תמן תנינן: הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז - הרי זו מגורשת ותתן. לא הספיקה ליתן עד שמת, תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותנין לאביו ולאחיו, והיא פטורה מן החליצה ומן הייבום. שאלתי - מה אמרת אצל בקידושין? כן. האומר לאשה "הרי את מקודשת לי" על מנת שאתן ליך מאתים זוז - כרבן שמעון בן גמליאל. אז אם נניח הוא מת, אז אביו ואחיו נותנין לה, והיא זקוקה לחליצה ולייבום.
אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: סדר סימפון של קידושין כך הוא. כלומר היו כותבים איזה תנאי של ביטול חוזה לגבי הקידושין. כלומר אם יהיו תנאים כאלה וכאלה אז היא מקודשת, ואם לא אז הקידושין בטלים. אז ככה סדר הסימפון: הוא כותב לה אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית ברת פלן, על מנת ליתן ליך מיקמת פלן ליום פלן. כלומר, אני נותן לך סכום מסוים ועל מנת שאני אכניס אותך ביום מסוים. עכשיו אתא יום פלן ולא כנסתיך - לא יהוי לי כלום. אני לא אוכל לטעון נגדך כלום.
עכשיו אירע לו אונס: רבי יוחנן אמר: אונסא כמאן דלא עבד, לא קיים את התנאי אז בטלו הקידושין. כיוון שהוא טוען שהוא סבר שאין תנאי אונס בקידושין. ריש לקיש אמר: אונסא כמאן דעבד, הקידושין קיימים. ואת אמרת על דעתיה דריש לקיש, כיצד יכתוב סימפון שלא? כן, איך צריך לכתוב את הסימפון שלא יוכל לטעון הבעל תנאי אונס? כך הוא כותב: אתא יום ולא לי - לא עליך כלום. הכוונה שאם יעבור הזמן ולא תרצה, היא תוכל לומר שהיא לא רוצה ומשוחררת.
רבי יוחנן דמיך פקיד לבנתיה די עבדן כריש לקיש, שיכתבו בסימפון כמו ריש לקיש, כי אמר: שמא בית דין אחר דכוותיה - אולי יעמוד בית דין אחר ויסבור כמו ריש לקיש שיש תנאי אונס בקידושין, והרי בעצם היא אשתו של הראשון, ונמצאו באין לידי ממזירות.
הגיע הזמן שהוא אמור לקנות אותה - הוא אומר "נתתי" לה את הכסף, את התנאי, והיא אומרת "לא נטלתי". אמר רבי אבון: הרי אם היה מקיים את התנאי הוא היה צריך לקבל את שטר הסימפון מידה ולקרוא אותו. אז שהוא מבקש להוציא סימפון מיד האשה - עליו להביא ראייה. ואומרת הגמרא כן, השטר כרגע בידיה ורוצה להוציא ממנה את זה, זה צריך להביא ראיה.
ואומרת הגמרא הגע עצמך דלא הוה סימפון - זה הכל בעל פה. מה הדין? אמר רבי יוסה: מכיון שהוא מבקש לאוסרה - עליו להביא ראייה. מכיוון שהוא מבקש לשנות את החזקה שלה, היא הייתה בחזקה מותרת. הוא רוצה לשנות את זה להיפך, לעשות אותה אסורה על כל העולם. הוא צריך להביא ראיה.
ואומרת הגמרא שכנסו עצמן בתוך סימפון - הוא כבר כנס אותה. עכשיו בעצם אין לה חזקה תלויה, עכשיו הגיע הזמן לסימפון. הוא כתב לה שהוא, נניח, יקדש אותה וייתן לה מאתיים זוז תוך שלושים יום. קידש אותה, כנס אותה, והגיע שלושים יום, לא נתן את הכסף. מה הדין? אז הוא אומר שנתן קודם והיא אומרת לא נתתי, והיא צריכה להביא ראיה.
אז אתא עובדא קומי רבי אבהו, אמר ליה: "זיל הב" - באמת היא נאמנת. אמר לו: "רבי, אשה לא קניתי, ואת אמר לי איזיל הב". הרי עבר זמן הכתוב בסימפון, שאם אתה לא מאמין לדברי שאני נתתי לה, יוצא שלטעמך בכלל לא היו קידושין. אם אתה אומר שהיא אשתי אז אוקיי, אז היא גם קיבלה. ואם אתה אומר שהיא לא קיבלה, זה גם לא אשתי. אבל הרי עבר זמן הסימפון. אמר רבי אבהו: "מימי לא שחק בי אדם אלא זה".
חזר ואמר: מכיוון שכנסה, אין הקידושין תלויים בתנאי - ברגע שהוא כנס אותה הוא כאילו ויתר על התנאי, אבל בעצם נשארו המעות מעין חוב שעל מנת כן התרצתה להיכנס. אין חזר ביה - יתן. אין היא חזרת בה - תתן. זה בעצם התנאי.
שואלת הגמרא ולא הדא היא קדמייתא? זה בדיוק הפסק הראשון שלו, שהוא אמר בהתחלה שהיא נאמנת. אז מה חידש עכשיו? ואומרת הגמרא כן, חזר ועשאו מעשה בית דין. כלומר, כיוון שבהתחלה הוא הודה לדברי האיש ואחר כך הוא ראה שבטעות הוא הודה, וההלכה כדברי הראשונים, אז הוא חזר וקיים אותם ועשה אותם מעשה בית דין. הוא בעצם פסק את זה בתור פסק.
ואומרת הגמרא: סדר סימפון כך הוא: עד אחד משל חתן ועד אחד משל כלה, ושניהן בוררין להן עוד עד אחר, למה? כדי שיהיו לו שני עדים לזה ושני עדים לזה.
איתמר: הוא אומר "נתתי", והיא אומרת "לא נטלתי". אמררבי אבון°: מכיון שהוא מבקש להוציא הסימפון מיד האשה - עליו להביא ראייה. הדא דאת אמר - בשאין שניהן מודין. אבל אם היו שניהן מודין שלא נתקיים התנאי - שניהן יכולין לעקור קידושין. כהדא דתנן: היבמה שאמרה בתוך ל' יום "לא נבעלתי" והגט יוצא מתחת ידה נאמנת, וכופין אותו שיחלוץ לה. לאחר ל' יום - אינה נאמנת, דחזקה אין אדם מעמיד עצמו מלבעול יותר מל' יום. ותני עליה: לאחר ל' יוםג_כ§הוא אומר "בעלתי", והיא אומרת "לא נבעלתי": אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי" - לא הכל ממנו, שכבר אמר משעה ראשונה "בעלתי". אבל אם אמר משעה ראשונה "לא בעלתי" - שניהן נאמנים, אף על פי שהוא לאחר ל' יום, דהואיל ושניהן מודים יכולין לעקור החזקה והכא נמי כששניהם מודים, יכולין לעקור הקידושין ולא אמרינן חזקה אדם מקיים תנאו. היה עד אחד משל חתן ועד אחד משל כלה, והחתן חתום בכתב ידו ולא החתים עד שלישי: רבי אבהו° אמר: סימפון. רבי אבא° אמר: קידושין ואין כאן סימפון שאין דרך החתן לחתום בסימפון. שאני אומר: לא עמד ובירר את הסימפון, אלא התכוון לשטר קידושים וכתב בתוכה את התנאים בתוך שטר הקידושין משום שהוא סבר שכךשהואהוא מתיר באחותה אם לא יתקימו התנאים - אינו סימפון עד שיהא מדעתו ומדעתה. מה הדין אם כתב בשטר שהוא יתן לה מאה זוז היה מדעתו סימפון שהוא טוען שהתכוון שאם לא יתן יתבטלו הקידושין ומדעתה קידושין שהיא התכוונה להתקדש בכל מקרה והכסף נכתב כחוב? רבי חנינה° אמר: סימפון. רבי חגיי° בשם רבי זעירא° אמר: קידושין. והוה רבי חנינה°מתרםמתרס כליו. קבל רבי חגיי°. אמר לו רבי הילא° אילעא, קבל רבי חגיי°: אתה מתריס דרבי חגיי°אינשיאינש סבורה הוא דמרועוד שאינו אומרמפי עצמו אלא בשםרבי זעירא°? באדר קדמייא דמך מת רבי הילא° אילעא, באדר תניינא אתא עובדא קומי רבי חנניה חבריהון דרבנין° ובעא מיעבד כהדא דרבי חגיי°. אמר לו רבי שמואל בר אימי°: "לא יאות הוה רבי הילא° אילעא אמר לך 'קבל דעת רבי חגיי°', דרבי חגיי°אינשאאינשסבוראסברא הוא שהרי עכשיו חזרתה בך ואתה פוסק כמותו". אמר ליה הסיבה שחזרתי בי זה מפנה: רבי חגיי° מתניתא מסייעא ליה, דתנן: ג_כא§"קידשתני", והוא אומר "לא קידשתיך" - הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. רואים שאם היא אומרת "קדשתני", אף אם הוא אומר "לא קידשתיך" - הרי היא מקודשת וצריכה גט. התיב רבי בורקי° קומי רבי מנא° בן יונה:
📖 באר משה — דף לד עמוד א
לכוח טוב, ירושלמי מסכת קידושין דף ל"ד. אומרת הגמרא: איתמר, אומר "נתתי" והיא אומרת "לא נתתי". אמר רבי אבון: מכיוון שהוא מבקש להוציא סימפון מידי האישה עליו להביא ראיה. אדרבה, הדא דאת אמר - בשאין שניהן מודין. אבל אם היו שניהם מודים שלא התקיים התנאי, אז שניהם יכולים לעקור את הקידושין.
כהדא: היה שאמרה בתוך שלושים יום "לא נבעלתי" והגט יוצא מתחתיה. כלומר יבמה אומרת "לא נבעלתי" ויש לה גט, כלומר קיבלה גט, אבל היא אומרת "לא נבעלתי בתוך שלושים יום" - אז היא נאמנת וכופין אותה שתחלוץ, כי הרי יבמה לא יוצאת בגט, היא צריכה חליצה. אבל אם זה לאחר שלושים יום אינה נאמנת. למה זה חזקה? אין אדם מעמיד עצמו להיבהל יותר משלושים יום, אז משתמע שהוא בעלה, ואם כן בעצם היא אשתו והגט הוא גט והיא משוחררת לעולם.
ותניא לאחר שלושים יום אמרו: הוא אומר "בעלתי", והיא אומרת "לא נבעלתי" - אז אף על פי שהוא חזר ואמר "לא בעלתי", לא הכל ממנו, כי הרי כבר משעה ראשונה אמר "בעלתי". אבל אם משעה ראשונה הוא אומר "לא בעלתי", אז שניהם נאמנים כי הרי שניהם אומרים שהוא לא בעל, אז הם נאמנים, אף על פי שזה אחר שלושים יום. דהיינו אם שניהם מודים שניהן יכולין לעקור חזקה. אז גם כאן כששניהם מודים יכולים לעקור את הקידושין, ולא אומרים שחזקה אדם מקיים תנאו.
היה עד אחד משל חתן ועד אחד משל כלה, אבל לא היה עד שלישי אלא והחתן חתום בכתב ידו ולא החתים עד שלישי. אז רבי אבהו אמר: זה סימפון, זה תנאי, תנאי קידושין וכולי. ורבי אבא אמר: לא, זה קידושין, ואין כאן בכלל סימפון, כי איך אין דרך להחתים את החתן על סימפון.
אני אומר: לא עמד ובירר את הסימפון, לא התכוון לכתוב סימפון אלא כיוון לכתוב בשטר קידושין, והוא כתב בתוך התנאים מתוך שהוא חשב שאם יכתוב תנאים אז הוא יתיר את אחותה אם התנאים לא יתקיימו. אומרת הגמרא: אינו סימפון עד שיהא מדעתו ומדעתה. כלומר צריך ששניהם יסכימו שזה סימפון - זה תנאים בקידושין.
עכשיו מה הדין אם הוא כתב בשטר שהוא ייתן לה מאה זוז, היה מדעתו סימפון - הוא חשב שזה מתכוון שאם לא ייתן יתבטלו הקידושין, אבל מדעתה קידושין - כי היא התכוונה שהיא תתקדש בכל מקרה, כי הכסף מה שהוא כתב שם זה יהיה ככובע. אז מה הדין? רבי חנינה אמר: סימפון. רבי חגיי בשם רבי זעירא אמר: קידושין. ואדרבה והוה רבי חנינה כליו. קבל רבי חגיי - הוא לא קיבל את מה שהוא אמר, התנגד לו.
אמר לו רבי הילא, קבל רבי חגיי את המתריס. אתה מתריס דרבי חגיי סבורה הוא רבי זעירא? תפסיק, אל תתנגד לו, כי רבי חגי הוא אדם של סברה, מסתמא יש לו טעם, ועוד שהרי הוא לא אומר את זה מפי עצמו אלא בשם רבי זעירא.
מספרת הגמרא: באדר קדמייא דמך רבי הילא - בארד הראשון מת רבי הילא. באדר תניינא אתא עובדא קומי רבי חנניה חבריהון דרבנין ובעא מיעבד כהדא דרבי חגיי. הוא רצה לעשות כמו רבי חגי. אמר לו רבי שמואל בר אימי: "לא יאות הוה רבי הילא אמר לך 'קבל דעת רבי חגיי", דרבי חגיי הוא סבורה? האם לא צדק רבי הילא שאמר לך לקבל את דעת רבי חגי? אתה עצמך חזרת, עכשיו אתה פוסק כמותו.
אמר: רבי חגיי מתניתא מסייעא ליה. כלומר, הסיבה שאני פוסק כמותו - לא בגלל מה שאמר לי, אלא פשוט מצאתי ברייתא שבעצם מסייעת לו, דתנן: "קידשתני", והוא אומר "לא קידשתיך" - הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. רואים שאם היא אומרת "קידשתני", גם אם הוא אומר "לא קידשתיך" הרי היא מקודשת, צריכה גט.
התיב רבי בורקי קומי רבי מנא: אף בסימפון כן? כלומר, אם נניח הוא אומר "נתתי לה סימפון" ונתתי מה שהתחייבתי - נניח הוא התחייב לתת לה מאתיים זוז, הוא אומר "נתתי" והיא אומרת "לא נתתי" - אז גם כן פה הוא יהיה אסור בקרובותיה, כי לדעתו הוא התקדש לה, והיא תהיה מותרת כי לדעתה לא התקדשה.
ואםהאם אף בסימפון כן, שאם הוא אומר "נתתי" והיא אומרת "לא נטלתי" - יהיה אסור בקרובותיה? אמר ליה: לית בסימפון ספק, אלא כשאינו מקיים התנאי הוא סימפון וכאלו לא נתקדשה מעולם, אווכשמקיים את התנאי - הן קידושין גמורים. וכיוון שאנו טוענים שלא קיים את התנאי, שבסימפון - לא נתקדשה מעולם. קידש בתוך סימפון - הרי אלו קידושין גמורין. כתב סימפון שאם יקיים את התנאים שבו תהיה מקודשת לאחר זמן וקידש בתוך זמן הסימפון קידושין חדשים ללא תנאי - הרי אלו קידושין גמורין דלא גרע מאם לא קיים התנאי וקידש קידושין אחרים ללא תנאי. גירש בתוך זמן הסימפון - האם אסורה לכהן או כיוון שלבסוף לא קיים את התנאים לא הייתה אשתו והגט אינו כלום? תלמידוי דרבי יונה° אמרין: נגעו בה גירושין ואסורה לכהן. רבי יונה° אמר: לא נגעו בה גירושין. כד דמך כשמת רבי יונה° עבדון תלמידוי דכוותיה. אמרין להסביר למה חזרו לאמר כרבי יונה° שלא נגעו בה קידושין: לאחר שלשים יוצאת בלא גט שהרי לא קיים את התנאי, ואת אמר נגעו בה גירושין? אלא לא נגעו בה גירושין. מת מתוך סימפון: רבי אבהו° אמר: מותרת לינשא ולא חוששים שמא אביו או אחיו יקיימו את התנאי ותהיה זקוקה ליבום. רבי אבא° אמר: אסורה להינשא. רבי מנא° בן יונה שאל לבית אבוי דרבי יוסי° בר זבידא: "היך רבכון נהיג עביד?" אמר ליה: כדוכאשר התנאי בסימפון הואלזמן מרובה - הוא אמר "תלך ותינשא מיד" שהרי הוא מת ובודאי לא יוכל לקיים את התנאים. כדיכאשר הוא לזמן ממועט - הוא אמר "מה בכך שתמתין". שליח דברים בתוך סימפון שכתב שתיתן לו סכום מסויים עד יום מסויים, אבל לא כתב שאם לא תיתן יתבטלו הקידושין: רבי מנא° בן יונה אומר: סימפון ואם לא נתנה הקידושין בטלים. רבי אבא° אמר: קידושין וחייבת לתת לו מה שנכתב בתורת חוב. וחששין רבנין להדא דרבי מנא° בן יונה ואם אחר קידש אותה תצטרך ממנו גט.
ג_כב§על מנת שיש לי בית כור עפר - הרי זו מקודשת ויש לו אם יש לו. על מנת שיש לי במקום פלוני: אם יש לו באותו מקום - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. על מנת שאראך בית כור עפר - הרי זו מקודשת ויראנה, ואם הראה בבקעה - אינה מקודשת שלא התכוונה אלא שיש לו שדה בית כור. °רבי מאיר אומר: ג_כג§כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן - אינו תנאי, שנאמר ((במדבר ל"ב, כ"ט-ל')) "ויאמר משה אליהם: אם יעברו בני גד ובני ראובן... ואם לא יעברו חלוצים אתכם וגו'". °רבי חנניה בן גמליאל אומר: צריך היה הדבר לאומרו, שאילמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו.
📖 באר משה — דף לד עמוד ב
אמר ליה: לית סימפון ספק, אלא הוא סימפון, קידושין. וכיוון שאנחנו טוענים שהוא לא קיים את התנאי של הסימפון, אז לא התקדשה מעולם.
קידש בתוך סימפון - הרי אלו קידושין גמורין. כלומר אם בתוך הסימפון הוא כתב שאם יקיים את התנאים אז את תהיי מקודשת לאחר זמן, עכשיו הוא הלך וקידש בתוך הזמן של הסימפון קידושין אחרים בלי תנאי - אז אלו קידושין גמורים, הקידושין השניים תופסים. למה? כי הרי אם הוא לא קיים את התנאי וקידש קידושין אחרים, לא תנאי שהיא אשתו. כלומר גם אם הוא לא קיים את התנאים בסימפון וקיים קידושין אחרים, זה היה תופס, אז גם עכשיו שהוא כן יקיים את הסימפון, אלה הקידושין תופסים, כלומר אם הוא קידש בתוך הזמן של הסימפון.
גירש בתוך זמן הסימפון - האם היא אסורה לכהן? או כיוון שבסוף הרי הוא לא קיים את התנאים, כי ברגע שהוא גירש, והרי אם הוא לא רוצה לקחת אותה אז בעצם הוא לא קיים את התנאים בסימפון, אז ממילא היא לא תהיה אשתו. אם כך יצא שהגט בעצם כלום, כי היא לא אשתו בכלל. אז מה הדין, האם היא אסורה לכהן, מותרת?
תלמידוי דרבי יונה אמרין: נגעו בה גירושין - ואסורה לכהן. ורבי יונה אמר: לא נגעו בה גירושין. כד דמך רבי יונה - כשרבי יונה נפטר, עבדון תלמידוי דכוותיה - הם פסקו כמותו. הם הסבירו למה הם חזרו ואמרו כמו רבי יונה שבעצם לא נגעו בה גירושין. אמרו הרי לאחר שלשים יוצאת בלא גט, ואת אמר נגעו בה גירושין? זה לא יכול להיות, אלא לא נגעו בה גירושין.
אומרת הגמרא: מת מתוך סימפון. נניח הוא כתב שהרי את מקודשת לי בעוד שלושים יום, ואם לא יתקיימו התנאים האלה ואלה - אם אני לא אתן לך מאתיים זוז או משהו כזה - אז הוא מת לפני הזמן. אז רבי אבהו אמר: מותרת לינשא מיד, ולא חוששים שמא אביו או אחיו יקיימו את התנאי ואז תהיה זקוקה לייבום. ורבי אבא אמר: אסורה להינשא.
רבי מנא שאל לבית אבוי דרבי יוסי: "היך רבכון נהיג עביד?" - איך הוא נהג? אמר ליה: תלוי. לזמן מרובה - הוא אמר "תלך ותינשא מיד". כלומר, נניח הוא כתב לה "הרי את מקודשת לי בעוד נניח עשר שנים" - אז הוא אמר לה תלכי ותתנשאי עכשיו, כי מילא הוא מת אז ודאי הוא לא יוכל לקיים את התנאי. אבל לזמן ממועט - הוא אמר "מה בכך שתמתין".
מתה הגמרא... אומרת הגמרא: שליח דברים בתוך סימפון. נניח הוא כתב לה שתיתן לו סכום מסוים עד זמן מסוים, אבל הוא לא כתב שזה תנאי שאם לא יתקיים יתבטלו הקידושין. אז מה הדין? רבי מנא אומר: סימפון - ואם לא נתנה, קידושין בטלים. רבי אבא אמר: קידושין - והיא חייבת לתת לו כמו שכתוב בשטר בתור חוב.
וחששין רבנין להדא דרבי מנא. כלומר חכמים חששו למה שאמר רבי מנא, שאולי באמת הקידושין בטלים, אז לכן אם מישהו אחר נתן לה קידושין באותו זמן היו מצריכים אותה גט.
והגענו למשנה. אומרת המשנה: על מנת שיש לי בית כור עפר - הרי זו מקודשת ויש לו. כלומר אם יש לו. על מנת שיש לי במקום פלוני: אם יש לו באותו מקום - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. על מנת שאראך בית כור עפר - הרי זו מקודשת ויראנה, ואם הראה בבקעה - אינה מקודשת, כי מסתמא היא לא התכוונה שיראה לה סתם עפר, אלא יראה לה בית כור שלו.
רבי מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן - אינו תנאי, שנאמר "ויאמר משה אליהם: אם יעברו בני גד ובני ראובן... ואם לא יעברו חלוצים אתכם וגו'". רבי חנניה בן גמליאל אומר: צריך היה הדבר לאומרו, שאילמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. למה? היה צריך האדם לאומרו, כי אילמלא כן יש במשמע שאפילו בהר ציון - בארץ כנען - לא ינחלו. כלומר אם הם ייכנסו, אם יהיו חלוצים הם יקבלו בעבר הירדן, ואם לא יהיו חלוצים לא יקבלו כלום, אפילו בארץ כנען. אז לכן היה צריך להגיד להם שאם לא - הם ינחלו איתם.
גמ':תנן: °רבי חנניה בן גמליאלאומר: צריך היה הדבר לאומרו, שאילמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. רבי חנניה בריה דרבי הלל° בעא: אילו מדאמר בני פלוני יעשה דבר פלוני ויטול חפץ פלוני בשכרו ושאר בני יירשו נכסיי - אין עבד הוא נסיב ההוא חפץ, ואין לא עבד - לא נסיב אם יעשה יטול אותו חפץ ואם לא יעשה לא יטול, אבל לא הפסיד חלקו בירושה. ולמה אומר°רבי חנניה בן גמליאלשאילמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו? שנייא היא, דכתיב ((במדבר ל"ד, י"ג)) "לתת לתשעת המטות וחצי המטה". התורה אמרה שאת ארץ כנען יתנו לשאר השבטים, לכן השתמע מדבריו הראשונים של משה שאם לא יעשו מה שהבטיחו לא יקבלו כלום, ולכן היה צריך לחזור ולומר שאם לא יקיימו מה שהבטיחו ינחלו בתוך ארץ כנען. והוי ד ואמרכאומר: בני פלוני יעשה דבר פלוני ויטול חפץ פלוני, ושאר בני יירשו נכסי - אין עבד הוא נסב, ואין לא עבד לא נסב, לא מיכא ולא מיכא אם יעשה יטול ואם לא יעשה לא יטול לא מכאן ולא מכאן. תמן תנינן (משנה עירובין ג ה): ג_כד§מתנה אדם על עירובוערובוואומר: אם באו עובדי כוכבים מן המזרח - ערובי למערב. מן המערב - ערובי למזרח. כיני מתניתא כך כוונת המשנה: מתנה אדם על עירוביוערוביושהניח שני ערובים אחד למזרח ואחד למערב. אמר רבי אלעזר° בן פדת: מאן תנא "אם באו ואם לא באו" וצריך תנאי כפול? °רבי מאיר היידין. °רבי מאיר חברייא אמרין °רבי מאיר דקידושין, דתני: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים" - ירדו גשמים מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. °רבי מאיר אומר: בין שירדו גשמיםירדו בין שלאלא ירדו גשמים מקודשת, עד שיכפול תנייותנאושכל תנאי שאינו כתנאי של בני ראובן ובני גד - אינו תנאי. הכל מודין שאם אמר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים": ירדו גשמים - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת שאין זה תנאי אלא קביעת זמן. רבי יוסה°י אסי אומראמר: °רבי מאיר דעירובין, היא דתנינן: תמןנתגלגל חוץ לתחום, או נפל עליו גל, או נשרף, או תרומה ונטמאת מבעוד יום - אינו עירוב. משחשיכה - הרי זה עירוב. אם ספק: °רבי מאיר ו°רבי יהודה בר עילאי אומרים: הרי זה חמר גמל. °רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון בן יוחאי אומרים בספק העירוב כשר. אמר רבי יוסי° בר זבידא: לא אמר °רבי מאיר: אלא לחומרין. אמר רבי מנא° בן יונה: ויאות שהריבעירובועירובו אינו קונה שלאלו שביתה דלא זכה לו בו את עירובו, וכבני עירו נמי לא הוי דכברשנתןנתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו. ואףוהכאהכאבקידושין לא אמר לכפול תנאו אלא לחומרה לראשון: אינה מקודשת שלא ירדו גשמים. ולשני: אינה מקודשת שלא כפל הראשון את תנייו. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסה° אסי: והןכתיב "ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד" וכ"ו, "ואם לא כייעברו חלוצים ונאחזו בתוככם בארץ כנען". וההן "אם לא" אחדכלאחר הוא? והרי אמרנו שהכל מודין שאם אמר לה "הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים" אין זה תנאי אלא קביעת זמן ואין צריך לכפול תנאו. ולמה היה משה צריך לכפול תנאו? אמרי: שנייא היא, שהיתה הארץ לפניהן שכבר היה להם חלק בארץ כנען מימי אברהם, והוא מבקש להוציאה מידםמידןלכן היה צריך לתנאי כפול. °רבי יהודה בר סיסין ורבי יהודה בר פזי°אמרו בשם רבי יוחנן°ר אחא בר נפחא: ירדו לסימפון תנאים בשטר בשיטת °רבי מאיר דבקידושין כותבים כל תנאי כפול. רבי ירמיה° ורבי חיננא חבריה דרבנן° בעו:אולמה ליאמרנו שהתנאים שכותבים בשטר הם רק כשיטת °רבי מאיר? אפילו ל°רבי מאירלאלית כן, שהרי באומר "על מנת" - גם°רבי מאירמודה שאין צריך תנאי כפול. ואמררבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא: סדר סימפון שטר תנאי ביטול חוזה של קידושין כך הוא: "אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית בת פלוניפלן על מנת ליתן ליך מיקמת ממון פלוניפלןומיכנסיניךומיכנסך ליום פלן. ואיןדאין אתא יום פלן ולא כנסתיך - לא יהוי לי עליך כלום". ויאמרוכיוון שכתב "על מנת", שלאלמה צריך לכפול? תנייוהיה צריך לכפול התנאיכדי להתנות שאם יתןאילויהיוקידושין, ואם לא יתן - לא יהיו קידושין. דאי לא כפל תנייו - מי עקר קידושיו?ן אמר רבי יוסה בי רבי בון°י: בכל אתר אית ליה ל°רבי מאיר "ממשמע לאו את שומע הין", והכא לית ליה. אמר רבי מתנייה°: על שם משום שחומר הוא בעריות.
ג_כה§המקדש את האשה ואמר: "כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוייה, לוייה והרי היא כהנת, עניה והרי היא עשירה, עשירה והרי היא ענייה" - הרי זו מקודשת, מפני שלא הטעתו. גמ':רבי אלעזר° בן פדת אמר: מקודשת אפילו מביאבעדיםעדיםרששמעו שרוצה כהנת או לויה, דכיוון שקידשה סתם - הוו דברים שבלב ואינם דברים. אמרשמואל° בר אבא בר אבא בשם רבי זעירא°: אם יש עדים - מקודשת לחומרין, ואם בא אחר וקידשה - צריכה גט משניהם. אמררבי יעקב בר אחא° בשם רבי אימי° אמי בן נתן: ראובן חייב לשמעון, סמכיה ראובן לשמעון גבי לוי שהיה חייב לו, והסכים שמעון שלוי יהיה בעל חובו במקום ראובן, אפירסן לוי לוי נעשה עני - לית ראובן חייב לשמעון. ג_כו§הדא דאת אמר - בשלא עשו בהערמה, אבל עשו בהערמה - חייב.
📖 באר משה — דף לה עמוד א
אנחנו פותחים במסכת קידושין דף ל"ה. אומרת הגמרא: למה דברי המשנה? רבי חנניה בן גמליאל אומר צריך היה לומר, כלומר משה היה צריך לכפול את התנאי ולהגיד לו מה יקרה אם כן ייכנסו חלוצים ומה יקרה אם לא. שאלמלא כן יש ממש משמע שבעבר הירדן לא היו נוחלים. כך אומר רבי חנניה בן גמליאל.
אומרת הגמרא: רבי חנניה בריה דרבי הלל בעא: אילו אמר "בני פלוני יעשה דבר פלוני וייתן חפץ פלוני" - אם עבד הוא נוסב אותו חפץ, ואם הוא לא עשה - הוא לא נוסב את החפץ הזה. אבל אף אחד לא אומר שהוא מפסיד את חלקו בירושה. אז למה אומר רבי חנניה בן גמליאל שאלמלא כן יש ממש משמע שגם בארץ ישראל לא היו נוחלים? אז אומרת הגמרא: שנייא היא, דכתיב "לתת לתשעת המטות וחצי המטה". כלומר, לגבי עבר הירדן כתוב שיינתן לתשעת המטות וחצי המטה. התורה אמרה בפירוש שארץ כנען יינתן לשאר השבטים. אז לכן השתמע מדבריו הראשונים של משה שאם הם לא יעשו מה שהבטיחו הם לא יקבלו כלום. לכן היה צריך לחזור ולומר שאם לא יקיימו מה שהבטיחו, ינחלו בתוך ארץ כנען.
והוי: בני פלוני יעשה דבר פלוני ויטול חפץ פלוני, ושאר בני יירשו נכסי - אז פה אם הוא עבד הוא נוסב וכך, ואם לא עבד לא נוסב כלום, לא מיכא ולא מיכא.
תמן תנינן: מתנה אדם על עירובו. כלומר אדם יכול לתת תנאי על העירוב, ולהגיד: אם באו גויים מהמזרח - עירובי למערב, אם באו למערב - עירובי למזרח. אז הגמרא מתקנת: כיני מתניתא - מתנה אדם על עירוביו, כי לא מדובר על עירוב אחד, הוא חייב לשים שני עירובין, אחד למזרח ואחד למערב.
אמר רבי אלעזר: מאן תנא "אם באו ואם לא באו" וצריך לכפול את התנאי? רבי מאיר. שואלת הגמרא: רבי מאיר, איזה רבי מאיר? חבריא אמרין: רבי מאיר דקידושין, דתני: האומר לאשה הרי את מקודשת על מנת שירדו גשמים - אם ירדו גשמים מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. רבי מאיר אומר: בין ירדו בין לא ירדו מקודשת, עד שיכפול תנאו. כלומר, כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן - אינו תנאי.
אומרת הגמרא: הכל מודין שאם אמר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים - אם ירדו גשמים מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת, כי זה לא תנאי אלא קביעת זמן.
רבי יוסה: רבי מאיר דעירובין, דתנינן: התגלגל חוץ לתחום. כלומר, אם העירוב התגלגל חוץ לתחום, או נפל עליו גל, או נשרף, או נטמאה תרומה - אם זה היה מבעוד יום אינו עירוב, ובשחשיכה הרי זה עירוב. ואם ספק - רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל. כלומר, מצד אחד הוא לא יכול ללכת כבני העיר אלפיים אמה לכל כיוון, ומצד שני הוא לא יכול ללכת יותר מאלפיים אמה לכיוון ההוא, כיוון שהעירוב אולי לא היה. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים בספק עירוב כשר.
אמר רבי יוסי: לא אמר רבי מאיר אלא לחומרין. כלומר, זה רק לחומרא הוא אמר את זה.
אמר רבי מנא: אינו קונה זכה עירובו, כי הרי לא זכה בעירובו, כי אולי לא היה עירוב. כבני עירו נמי לא הוי - למה? כי הרי הוא כבר עקר דעתו, נתן דעתו לעקור מבני עירו. אז לכן הוא בעצם לא כאן ולא כאן, לכן חמר גמל - כך אמרו בעירובין. אז גם כאן לגבי קידושין, אף על פי כן הוא לא אמר לכפול תנאו לחומרא, כי לראשון אינה מקודשת שלא ירדו גשמים, ולשני אינה מקודשת שלא כפל תנייו. אז לכן בעצם מספק היא מקודשת לשניהם, וצריכה גט משניהם.
רבי חגיי בעא קומי רבי יוסה: אם כתיב "ואמר משה אליהם אם יעברו בני גד וכולי", ואחר כך כתוב "אם לא יעברו חלוצים ונאחזו בתוככם בארץ כנען" - הרי האי "אם" - "לא" כלאחר הוא, הרי הוא אומר "אם יעברו" הכוונה אחרי שהם יעברו. והרי אמרנו מקודם שהכל מודים שאם אמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים אז זה לא תנאי אלא קביעת זמן, ולא צריך לכפול את התנאי. אז למה פה משה היה צריך לכפול את תנאו?
אמר: שנייא היא, שהיתה הארץ לפניהן. כלומר כבר היה להם חלק בארץ מימי אברהם, לכל אחד מהשבטים היה כבר נחלה, ובעצם משה מבקש להוציאה מהם, לכן היה צריך להיות תנאי כפול.
רבי יהודה בר סיסין ורבי יהודה בר פזי בשם רבי יוחנן: ירדו לסימפון בשיטת רבי מאיר דקידושין. כלומר, בתנאים שבשטר, בקידושין, כתבו אותם והחמירו לכתוב אותם בתנאי כפול כשיטת רבי מאיר.
רבי ירמיה ורבי חיננא חבריה דרבנן בעו: למה אמרו שהתנאים שכותבים בשטר זה כשיטת רבי מאיר? הרי אפילו לרבי מאיר... אפילו רבי מאיר לא סובר את זה, כי הרי באומר "על מנת" אמרנו שגם רבי מאיר מודה שלא צריך תנאי כפול.
והרי אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: סדר סימפון כך הוא: אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית בת פלן על מנת ליתן ליך מיקמת יום פלן, אתא ולא כנסתיך - לא יהוי לי עליך כלום. כלומר: אני פלוני בן פלוני מקדש אותך, פלונית בת פלוני, על מנת לתת לך דבר מסוים עד זמן מסוים; אם לא אכנס אליך ביום פלוני אז לא יהיה לי עליך כלום.
וכיוון שכתב "על מנת", אם כן, לכפול תנייו? אפילו לפי רבי מאיר, למה צריך לכפול? ואת אמרת שהיה צריך לכפול את התנאי כדי לתנות שאם ייתן לה קידושין יהיו קידושין, ואם לא ייתן לא יהיו קידושין. כי אם לא כפל תנייו - מי עקר קידושי? הרי מה שהוא עשה את הקידושין צריך גם להגיד מה יקרה אם לא.
אמר רבי יוסה בי רבי בון: בכל אתר אית ליה לרבי מאיר ממשמע לאו את שומע הין, והכא לית ליה. כלומר, לכאורה תמיד מכלל "לאו" אתה שומע "הן", ממש משמע שאם לא אז זה לא קידושין. אז למה פה הוא מצריך תנאי כפול?
אמר רבי מתנייה: חומר הוא בעריות. באמת בעריות החמירו.
פרק ראשון. מתני': המקדש את האשה ואמר: כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוייה, לוייה והרי היא כהנת, עניה והרי היא עשיר, עשיר והרי היא ענייה - הרי זו מקודשת, מפני שלא הטעתו. כלומר, היא לא אמרה לו כלום, היא לא שיקרה לו, לכן היא מקודשת.
אומרת הגמרא: רבי אלעזר אמר מקודשת אפילו אם מביא עדים שהם שמעו שהוא רוצה כוהנת או לויה. למה? כיוון שהוא קידשה סתם - זה דברים שבלב, ודברים שבלב אינם דברים.
אמר שמואל בשם רבי זעירא: אם יש עדים שיודעים שהוא אמר שהוא רוצה אישה כוהנת והתברר שהיא ישראלית, ולא ידע את זה - מקודשת לחומרין אומרים. ואם בא אחר וקידש - צריכה גט משניהם.
אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי אימי: אם היה ראובן חייב לשמעון, וסמכיה גבי לוי - כלומר ראובן היה חייב לשמעון, ולוי היה חייב לראובן. אז ראובן בא, הביא את שמעון אצל לוי שהיה חייב לו, ושמעון הסכים שלוי יהיה בעל חוב במקומו של ראובן. לאחר מכן אפירסן לוי - לוי נהיה עני. אז לית ראובן חייב לשמעון - לא יכול להגיד לו "רגע, אני רוצה לחזור, קדמת חייב לי" - אין דבר כזה, כיוון ששמעון הסכים שלוי יהיה חייב לו, ובאותו רגע שמעון הסתלק.
הדא דאת אמר - בשלא עשו בהערמה, אבל עשו בהערמה - חייב.
כהדא: חזרייה סיטונאי שקונים סחורה מהגורן ומוכרים לסוחרים סמכון לתנאי, קרייה גבי זבונה קרבו מלמדי תינוקות אצל סוחר שקנה מהם בהקפה וסיכמו שהוא ישלם עבורם שכר לימוד ילדיהם, קרןקרץ זבונה ואזל ליה השכים הסוחר והלך לו. אתא עובדא קומי רבי מנא° בן יונה, אמר: אין פריטין סכום כסף קטן אינון - אינון פושעין שהיה להם מיד ללכת לגבות את הכסף מהסוחר. אין דינרין אינון שאין דרך לגבות מיד - הסיטונאים צריכים לשלם שהם כפושעים שידעו שהסוחר עומד לנסוע דכיני אורחא דזבונא מדדייהמדיירה לנסוע לעסקיו. חד בר נש קם עם חבירהחבריה בשוקא, אמר ליה: "הב לי קיתונא ספל דאית לי גבך". אמר ליה: "הב לי דינרא דאית לי גבך". אמר ליה: "הב לי קיתונא וסב דינרא" תן לי את הספל ואתן לך את הדינר. אתא עובדא קומי רבי מנא° בן יונה, אמר ליה: "את אודית ליה בדינרא והוא לא הודי לך בקיתונא, איזיל והב ליה דינרא". אמר רבי יעקב בר אחא°: ומודי רבי מנא° בן יונה דאי מי דו אמר קדם לכן בשהדיןלסהדי לעדים "האי דאודי ליה בדינר לא כן אלא בדיל דלא יכפור לי בקיתונא" לאאינו חייב. חד בר נש הוה חייב לחבירהלחבריה מאה דינרין בקרטיםבקרטיס בשטר חוב, שלח חמשין גבי שליחא, אמר ליה: "אין לא יהב לך קרטיסה שטר חוב - לא תתן ליה כלום". אתא עובדא קומי רבי אימי° אמי בן נתן, אמר: "איזיל הב, ואנן ידעין שעדיין חייב לך חמישים". הגע עצמך דמת רבי אימי° אמי בן נתן: עושין לו שטר מודעת בית דין שעדין חייב לו חמישים ובאונס מסר את השטר, בדוהדיןדזכהדזכי לחבריה לא יכיל לחזור ביה רבנין דהכא אמרין דזכה זכה. דלמא מעשה שהיה: רבי דוסתאי בי רבי ינאי° ו°רבי יוסי בן כיפר נחתון לגביהלבבל מיגביחובלחביראלחבריהמתמן ירדו לבבל לגבות חוב עבור בני הישיבה משם, ואיתאמרת עליהון לישנאלישןבישאביששאינם נאמנים. הווןאתון בעיי ן דלא יהיויין כלום אתא בעון מיפקא מינהוןמיניה באו ורצו להוציא מהם את הכסף, אמרין לון: "כבר זכנון"זכינן". אמרין לון: " ומנין אמרין לון מנןאנן בעי תקימינון טבאות"טבאת" אנו רצו שתקבלו אחריות. אמרין לון: "שומרי"שומר חנם אנחנו". אזלוןאתון לגבי רבי דוסתאי בי רבי ינאי°
📖 באר משה — דף לו עמוד א
בתלמוד ירושלמי מסכת קידושין דף ל"ו. אומרת הגמרא: כהדא חזריה, כלומר סוחרים שלוקחים סחורות מהיצרן, סמכון לתנאי קרייה. כן, הם באו למלמד תינוקות וצירפו אותו לגבי זבונה, לאחד הקונים שקנה מהם וחייב להם בהקפה. ואז אמרו לו שבעצם הוא יהיה חייב למלמד תינוקות את החוב שהם חייבים לו, החזריה - כלומר הסוחרים האלה. וזה בעצם, אותו סוחר זבונה ואזל ליה, עזב את העיר.
אתא עובדא קומי רבי מנא, ואמר: אין פריטין אינון - אינון פושעין, כלומר אם מדובר בכסף קטן אז המלמד תינוקות הם פושעים, שהרי הם היו צריכים מיד ללכת לגבות את הכסף הזה מהמוכר. אין דינרין אינון אורחא דזבונא, כלומר אם מדובר בכסף גדול, שבעצם הרי אין דרך לגבות מיד - בדרך כלל לוקח זמן עד שמביאים את הכסף הזה. אז הסוחרים צריכים לשלם למלמד תינוקות כיוון שהם כפושעים, שהם ידעו שהמוכר עומד לנסוע - שדרך המוכר לנסוע מידי פעם לעסקיו.
חד בר נש קם עם בשוקא, אמר ליה: הב לי קיתונא דאית לי גבך - תן לי את הספל שלי. אמר ליה: הב לי דינרא דאית לי גבך - תן לי את הדינר שאתה חייב לי. אמר ליה: הב לי קיתונא וסב דינרא - אתן לך את הקיתון ותיקח את הדינר.
אתא עובדא קומי רבי מנא, אמר ליה: את אודית ליה בדינרא והוא לא הודי לך בקיתונא, איזיל והב ליה דינרא. אתה הודעת שאתה חייב לו דינר, אבל הוא לא הודה שהוא חייב לך קיתון, אז תן לו את הדינר.
אמר רבי יעקב בר אחא: מודי רבי מנא אי אמר בדיל דלא יכפור בקיתונא חייב. כלומר אם מראש הוא אמר לעדים תדעו לכם, אני עכשיו עומד להודות כאילו אני חייב עוד דינר כדי שלא יכפור לי בקיתון - במקרה כזה הוא חייב.
חד בר נש הוה חייב מאה דינרין, שלח חמשין גבי שליחא, אמר ליה: אין לא יהב לך קרטיסה - לא תתן ליה כלום. אתא עובדא קומי רבי אימי, אמר: איזיל הב, ואנן ידעין שעדיין הוא חייב לך עוד חמישים.
הגע עצמך דמת רבי אימי. האם רבי אימי יודע מה זה עוזר? אולי הוא ימות, אז מה יאבד את החמישים שלו? עושין לו מודע, לחבריה - עושים לו שטר מודעה, שבעצם הוא משלם לו את החמישים, כלומר בעצם שטר בדין שהוא בעצם זכה לחברו בחמישים האלה. אבל אין דרך אומרים זכה זכה והוא לא יכול לחזור בו.
ואומרת הגמרא: דלמא, רבי דוסתאי בי רבי ינאי ורבי יוסי בן כיפר נחתון תמן - הם ירדו לבבל כדי לגבות חוב לאחד מהחברים שלהם מבבל, איתאמר עליהון לשון הרע שהם לא נאמנים. בעיי מיפקא - רצו להוציא מהם את הכסף שנתנו להם. אמרין לון: כבר זכינו. אמרין לון: בעי תק מינון - תקבלו עליכם אחריות. אמרין לון: חנם אנחנו ופטורים.
לגבי רבי דוסתאי בי רבי ינאי - כדי להכריח אותו להחזיר את הכסף, אמר לון: ל'רבי יוסי בן כיפר - הכסף אינו אצלי, אצל רבי יוסי בן כיפר. נשארו אצל רבי יוסי בן כיפר ואף כואב מיניה - הוציאו ממנו את הכסף.
להכריח אותו שיחזיר את הכסף, אמר לון: "אהן הו"א"ההנו"כולאכולה כל הכסף אצל רבי יוסי בן כיפר נסבוןנסבין ל°רבי יוסי בן כיפר. וכפתוןופטרוי הכוהו ואפקיןואפקון מיניה והוציאו ממנו. כד סלקון להכא, אתא לגבי אבוי רבי ינאי. אמר לו: "ליה"ליתאת חמי מה עבד לי ברך?" כשעלו לא"י בא רבי יוסי° בר זבידא לגבי רבי ינאי° הכהן ואמר לו: "ראה מה שעשה לי בנך". אמר ליהלו: "מה עבד לך?" אמר ליהלו: "אילו אשווייעימי"עמי" בדעה אחת "לא הוון מפקהמפקין מינן כלום". אמר לו לבריה: "למה עבדת כן?" אמר ליהלו: "ראיתי אותן בית דין שוה" שכולם בדעה אחת, "הן אמה וכובעיהן אמה ומדברין מחציי"ןמחציים" קולם עבה, "ויוסה"ויוסי אחי כפות ורצועה עולה ויורדת, ואמרתיואמרית שמא דוסתאי אחר יש לאבא". אמר לו: "אם כך טוב עשיתה שהחזרתה להם את הכסף". אמררבי חגיי°: ג_כזהדא דתימר דאת אמר בההוא שטוב עשה שהחזיר להם את הכסף דלא יכיל מיקמהמיקםגרמיהעליהםטביותטבאות שאינו יכול להתנגד שהם אנשים קשים. ברם ההוא דיכיל מיקמה גרמיה טבאות מי שיכול להתנגד, נסבאם החזיר - פושע הוא וחייב לשלם, ומיפק לון מן הדא ויתנון דין ויהב לדין מוציאים מהשליח ונותנים למקבל. ג_כחומוחל שטר לחבריה: רבי חנניה° ורבי מנא° בן יונה - חד אמר: מחיל, וחרנה אמר: לא מחיל ליה עד דחזר ליה שטרא.
ג_כט§האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, או לאחר שתתגיירושתתגיירי, לאחר שאשתחרר או לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - אינה מקודשת. ג_לוכן האומר לחבירו: "אם ילדה אשתך נקיבה - מקודשת לי" - לא אמר כלום. גמ':תנן: "לאחר שתשתחררי" - אינה מקודשת. בעון קומי רבי יוחנן° בר נפחא: מה בינה לאומר "הרי זו תרומה על המחוברין הללו שיתלישו"לכשיתלשו"דהוי תרומה? אמר לון: תמן יש בידו לתלוש, ברם הכא אין בידו לשחררה. התיב רבי אפס°: הגע עצמך שהיתה שפחתו שבידו לשחררה! אמר רבי אבא בר ממל°: כשתשתחרר - נתלית בדעת אחרת נעשת בת ישראל והיא כאשה אחרת. דלמא מעשה שהיה: רבי הושעיה רבא° ורבי יודן נשייא° הוון יתבין, אמרין: "נימא חדא מילה בקדושין: האומר לאשה 'הא ליך פרוטה זו שתקדשי לי לכשאגרשך' - מהו?" האם מאחר ויש בידו לגרשה שהרי מגרשה בעל כרחה - אין זה מחוסר מעשה, או מכיוון שלא בידו לקדשה לאחר שתתגרש - הרי זה מחוסר מעשה? גחכון שזו שאלה שאין לה פתרון וקמון להון. אמר רבי יוסי° בר זבידא: "ולמה גחכון? וכי לא אמר רבי אבא בר ממל°גבי האומר לשיפחה 'הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לכשתשתחררי' - הרי נתלית בדעת אחרת ואינה מקודשת?"
📖 באר משה — דף לו עמוד ב
כד סלקון להכא - אחרי שהגיעו לארץ ישראל, אתא לגבי אבוי - בא לפני אבא שלו. אמר: חמי מה עבד לי ברך - ראה מה שהבן שלך עשה לי. אמר: מה עבד לך? אמר: אילו אשווי - לא הוון מינן כלום. אם היה בדעה אחת איתי - שנינו היינו אומרים אין, לא נותנים כלום, וגמרנו, לא היו מוציאים מאיתנו את הכסף. אבל בגלל שהוא אמר "זה לא אצלי, זה אצלו הכל", כי הוא מבחינתו מוותר, אז לכן הוציאו ממני את הכסף.
אמר לו: מה עבדת כן? אמר: ראיתי אותן בית דין שוה - כולם בדעה אחת, וכובעיהן אמה - ומדברין - הכל בכובד ראש, אחי כפות ורצועה עולה ויורדת - שמא דוסתאי אחר יש לאבא - מה יש לאבא שלי בן אחר כמוני? אמר לו: אם כך טוב עשית שהחזרת את הכסף.
אמר רבי חגיי: הדא דלא יכיל - הוא לא יכול היה באמת להתמודד מולם, כיוון שהם אנשים קשים. ברם ההוא דיכיל מיקמה טבאות, לון מן לדין - אם הוא יכול היה להתמודד מולם, אז דווקא אם החזיר - זה פושע והוא חייב לשלם. מוציאים ממנו ונותנים למי שהוא שילח.
ואומרת הגמרא: ומוחל שטר לחבריה: רבי חנניה ורבי מנא - חד אמר: מחיל, וחרנה אמר: לא מחיל ליה עד דחזר ליה שטרא. כלומר אם אדם מוחל על חוב של חבר שלו שהוא חייב לו בשטר - חד אמר מוחל, ואז הוא לא יכול לגבות בשטר הזה, וחד אמר לא מחל עד שמסר לו את השטר. כל עוד שלא מסר את השטר, החוב עדיין קיים.
תרגימי לך המשנה: האומר לאשה: הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, או לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר או לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שיחלוץ ליך יבמיך - אינה מקודשת. וכן האומר לחבירו: אם ילדה אשתך נקיבה - מקודשת לי - לא אמר כלום.
ואומרת הגמרא: בעון קומי רבי יוחנן: מה בינה לאומר הרי זו תרומה על המחוברין הללו? ששם כולם מודים שזה תרומה. אמר לון: תמן יש בידו לתלוש - הרי הוא יכול גם עכשיו לתלוש את זה, ברם הכא אין בידו לשחרר.
התיב רבי אפס: הגע עצמך שהיתה שפחתו! - אז יכול לשחרר אותה. אמר רבי אבא בר ממל: כשתשתחרר - נתלית בדעת אחרת. כלומר בשעה שתשתחרר, כבר היא לא שפחה שלו, היא כבר בת ישראל והיא אשה אחרת, ואז יש לה דעה משלה והוא לא יכול לקדש אותה מעכשיו כבר, כי זה אדם אחר.
ובסוף הסיפור: דלמא: רבי הושעיה רבא ורבי יודן נשייא הוון יתבין, אמרין: נימא חדא מילה בקדושין - נאמר דבר בקידושין. האומר לאשה הא ליך פרוטה זו שתקדשי לי לכשאגרשך - מהו? האם מאחר ויש בידו לגרשה - שהרי הוא מגרש אותה בעל כורחה - אז זה לא נקרא מחוסר מעשה, מאידך אפשר לומר שלא בידו לקדשה לאחר שתתגרש, שהרי זה כן נקרא מחוסר מעשה, ולכן נשאר בספק.
גחכון וקמון להון - אמרו שזו שאלה של הפתעה וקמו והלכו. אמר רבי יוסי: ולמה גחכון? לא אמר רבי אבא בר ממל לכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת? - לגבי האומר לשפחה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לכשתשתחררי, הרי ניתנה בדעת אחרת ואינה מקודשת. אז גם כאן, אם אומר לה שתתגרשי - הרי את מקודשת לי לכשתתגרשי - הרי ניתנה בדעת אחרת, כי הרי כעת היא ברשות בעלה, ואחרי שתתגרש תהיה ברשות עצמה, והרי היא אשה אחרת.
אם אתה באמת רוצה להקשות - יש קושיא אחרת, ככה תקשה: חד בר נש הווה זמין קדש חד איתא - הוא רוצה לקדש אישה אחת. קא דמי חבריו ואמר לה: "העדעא דהון גברא דהוא זן" - דעתו של זה שרוצה לקדש אותך עכשיו, דעת רעה - כן, הוא קמצן או משהו כזה, ועתיד הוא לעזוב אותך. אלא הא ליך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשך. על זה יש מקום לשאול: האם כיוון שהוא יכול לקדש אותך עכשיו, אז אתה עושה רק קידושין לאחר שתתגרש, וגם אין פה דעת אחרת, כי הרי גם עכשיו היא ברשות עצמה וגם אחרי שתתגרש תהיה ברשות עצמה. אז לכן בעצם המצב הוא אותו דבר, ופה אין מקום להסתפק.
ג_לא§והכאאףהכא: "לכשתתגרש" - נתלית בדעת אחרת שכעת היא ברשות בעלה ואחר שתתגרש תהיה ברשות עצמה והרי היא כאשה אחרת. אין את בעי מקשייא - הכין קשי: חד בר נש הוה אזיל מקדשא חדא איתא, קדמיה חבריה ואמר לה: "הוי ידעה דההן גברא דהוא אזל מקדשתיך - דעתיה בישא" רעה "ועתיד הוא מישבק ליך" לגרש אותך, "אלא הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשך - מהו?" האם כיוון שיכול לקדשה עכשיו, תופסים בה הקידושין לאחר שתתגרש. וגם אין זו דעת אחרת, שגם עכשיו היא ברשות עצמה וגם אחר שתתגרש תהיה ברשות עצמה. תמן תנינן: ראה קציעות חוטבי עצים המלך ממשמשין ובאין, ראה דליקה ממשמשת ובאה, ואמר: ג_לב§"הרי הנטיעותנטיעות האילו קרבן אם אינן נקצצות, טלית זו קרבן אם אינה נשרפת" ונשרפהאו נקרעת ולא נקצצו ולא נשרפו ולא נקרעו למפריען קדשו או מעל אין תימר מיכן ולבא? מה נפיק מביניהון? נהנה מהן: אין תימר למפריען קדשו - מעל. אין תימר מיכן ולהבא - לא מעל. תנן: הרי נטיעות האילו קרבן עד שיקצצו, וטלית זו קרבן עד שתישרף. חזקיה° אמר: פדיין חזרו לקדושתן עד שיקצצו. רבי יוחנן° בר נפחא אמר: פדיין פדויין. מתניתאמתני' פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא, דתני אין להןלה פדיון. פתר לה: ג_לג§לכשיקצצו - אין להןלהםצורךבפדיון שפקעה מהם הקדושה. אמר רבי יוסי° בר זבידא: מאן דאמר חזקיה°שאם פדאם חזרו לקדושתם - בשפדיין הוא, אבל אם פדיין אחר ג_לד§פקעה מהן קדושתן שנעשו של אחר, ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. מחלפאמחלפיה שיטתיה דרבי יוסי°: תמןהכא הוא אומר פדיין אחר פקעה מהן קדושתן, והכאותמן הוא אמר (קידושיןדף לז.) האומר לאשה קדם שתנשא "הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשך בעליך" - מהו? רואים שלרבי יוסי° בר זבידא נישאתיש ספק האם פקעו הקידושין אף כנשאת לאחר. לאבאמת פשיטא ליה שאם קידשה אחר פקעו ממנו קידושיןהקידושין. לא צריכהצורכאדלאדאאלא באדם אחד שקידש אשהג_לה§כשנתןונתן לה שתי פרוטות: אחדאחתשתתקדש לובהמכבר, ואחדואחתשתתקדש לו בה לכשיגרשנה - מהו? האם צריך דעתה לקידושין שיבואו אחר שתתגרש וזה כמו פודה אחר ואינה מקודשת, או כיוון שנתרצתה עכשיו - אולי הרי זה כפדה הוא ומתקדשת? אמר רבי ינאי° הכהן: נימנונמנו שלשים וכמה זקינים - מניין שאין קידושין תופשין ביבמה? תלמוד לומר ((דברים כ"ה, ה')) "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", שלא יהא בה הוייה לזר. ואמר ליה רבי יוחנן° בר נפחא: ולא מתניתא היא? דתנן "או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך - אינה מקודשת" שכל שאין בידו לקדש עכשיו לא מועיל תנאו - משמע שאין קידושין תופסין ביבמה! והוהוהיהרבי ינאי° הכהן מקלס ליהלה ((ישעיהו מ"ז, ו')) "הזלים זהב מכיס", (משלי ג', כ"א) "בני אל יליזו מעיניך", (משלי כ"ז, י"א) "חכם בני ושמח לבי", (משלי ט', ט') "תן לחכם ויחכם עוד", (משלי א', ה') "ישמע חכם ויוסף לקח". וגו אמר רבי שמעון בן לקיש°: בתר כל אילין קילוסייא יכילאי אפשר להוכיח מהמשנה שלרבנן אין קידושין תופסים ביבמה, דיכולהואאנא פתר ליהלה להסביר שהמשנה כ°רבי עקיבה, ד°רבי עקיבה אומר: יש ממזר מיבמהביבמהואין קידושין תופסין בה. אבל לרבנן - אולי קידושין תופסים ביבמה. שמואל° בר אבא בר אבא אומר: ג_לו§בעניותינו צריכה ממנו גט. תנן: "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - אינה מקודשת. אמר רבי יוסי בי רבי בון°:
📖 באר משה — דף לז עמוד א
תרגום השיעור לפי הדף:
אנחנו לומדים ירושלמי מסכת קידושין דף ל"ז, נתחיל מהשורה הרביעית.
אם הוא ראה קציצות או קציעות של המלך עם משמשים באים, כלומר חוטבי העצים של המלך עם משמשים באים, והוא הבין שהם עומדים לחטוב את העצים שלו מהיער שלו, הוא רד לקם משמשתו בא ואמר הרי נתיות אלו קורבן, כלומר יהיו קודש אם אינן נקצצות, או טלית זו קורבן אם אינה נשרפת או נקרעת, ולא נקצצה ולא נשרפה הטלית - האם למפריען קדשו מיכן ולבא?
שואלת הגמרא, כלומר, האם הוא נהנה מהן בזמן הזה? אז אם תאמר למפרע אם קצצו - אז הוא מעל, כי התברר שכבר מאז שהוא אמר זה כבר היה קודש. ואם תאמר מכאן ולבא, כלומר רק אחרי שהקוצצים של המלך עברו ולא קצצו, השריפה כבתה ולא נשרפה הטלית - אז רק אז זה נהיה קודש, אז גם לא מעל.
תנן: אם אומר הרי האילו קרבן עד שיקצצו, טלית זו קרבן עד שתישרף. חזקיה אמר: אם פדה אותם - חזרו לקדושתן, כי הוא אמר עד שיקצצו. רבי יוחנן אמר: פדיין פדויין.
תיתיביה כרבי יוחנן, דתני אין פדיון. כתוב במשנה שאין להן פדיון. אז אמר: פתירן עד שיקצצו - אין פדיון, כיוון שפוקעת מהם הקדושה באופן אוטומטי. מה, אם הוא חותך אותם? הוא אמר עד שיקצצו, אז אם הוא קטט אותם - כבר לא קדושים, אז לא צריך פדיון אפילו.
אמר רבי יוסי: מאן דאמר חזקיה - שאם חזרו לקדושתן, זה דווקא אם הוא פדה אותם, אבל אם פדיין אחר פקעה מהן קדושתן. למה? כיוון שהן שאינם שלו, אדם לא יכול להקדיש דבר שאינו שלו.
ועתה, מה מוחלף שיטתיה דרבי יוסי? הכא הוא אומר פדיין אחר פקעה מהן קדושתן, ואילו תמן לגבי בקידושין הוא אומר, אם אדם אומר לאישה קודם שתינשא: אין לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשך בעלך - אז מה הדין? רואים מכאן שרבי יוסי יש לו ספק האם פקעו הקידושין, למרות שאחר כך היא נישאת לאחר בעצם. האם פקעו הקידושין שהוא אמר לה "את מקודשת לי" או שלא? אז הוא מסתפק. אז למה פה הוא ברור לו שפקעו הקידושין? עונה הגמרא, באמת פשיטא ליה שאם קידש אחר - פקעו הקידושין. אלא צריכה דאורייתא במה הוא הסתפק?
באדם אחד שקידש, היא נתן לה שתי פרוטות. הוא אמר לה: אחת תתקדשי לי בו מכבר, כלומר מעכשיו, ואחת תתקדשי לי בו אחרי שאגרש אותך - בזה הוא הסתפק. האם צריך דעתה לקידושין שיבואו אחר שתתגרש, וזה כמו כי כמו שאדם אחר פודה אותה ואז היא לא מתקדשת, לא מקודשת, או כיוון שהתרצתה עכשיו אז אולי זה כמו פדה הוא ומקודשת. זה מה שהוא הסתפק.
ועתה אמר רבי ינאי: שלשים וכמה זקינים - מניין שאין קידושין תופשין ביבמה? תלמוד לומר: לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, שלא יהא בה הוייה לזר.
אמר ליה רבי יוחנן: ולא מתניתא היא? דתנן או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך - אינה מקודשת! כן, כיוון שכל שאין בידו לקדש עכשיו לא מקדש. והא רבי ינאי מקלס ליה: הזלים זהב מכיס, בני אל יליזו מעיניך, ..., ..., ישמע חכם ויוסף לקח.
אמר ליה רבי שמעון בן לקיש: בתר כל אילין קילוסייא, פתר כרבי עקיבה. כיוון שיש - אחרי כל התשבחות האלה, אי אפשר להוכיח מהמשנה שלרבנן באמת אין קידושין תופסים ביבמה. אי אפשר להוכיח מכאן, למה? דאיכא למפתר כרבי עקיבא, אני יכול להביא את המשנה כמו רבי עקיבא, שהרי רבי עקיבא ידוע שהוא סובר כן. רבי עקיבא סובר שיש ממזר ביבמה והקידושין לא תופסים בה, אבל לרבנן אין ראיה במשנה שהקידושין תופסים בה.
ורבי שמואל אמר: בעניותינו צריכה ממנו גט, מפני שאנחנו לא יודעים האם תופסים קידושין או לא, אז תצטרך גט כי אי אפשר להוכיח מכאן.
מתניתא: "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך", אבל אם אמר "לאחר שימות יבמיך" - הרי זו מקודשת שמיתת היבם מגלה שמעולם לא היתה זיקה. תני רבי חייה°: ג_לז§בת יומה מתקדשת בכסף, בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה. אמר רבי מנא° בן יונה: מתניתא אמרה כן, דתנן: "וכן האומר לחבירו: 'אם ילדה אשתך נקיבה - הרי היא מקודשת לי' - לא אמר כלום", מפני שאינה בעולם. הא אם היתה בעולם אפילו בת יומה - הרי זו מקודשת.
ג_לח§האומר לאשה: "התקדשי לי על מנת שאדבר עלייך לשלטון ואעשה עמך כפועל" - דיבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. ג_לט§על מנת שירצה אבא: רצה האב - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. מת האב - הרי זו מקודשת. מת הבן - מלמדין את האב לומר שאינו רוצה שלא תהיה זקוקה ליבם. גמ':תנן: האומר לאשה "התקדשי לי על מנת שאדבר עלייך לשלטון ואעשה עמך כפועל" - דיבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת. רב° אמר: ג_מ§והוא שנתן לה שוה פרוטה. אנן קיימין רבי אימי° אמי בן נתן בעי קומי °רבי: וכלהוכלהדברים שהזכירנו קדם בדיני תנאים כגון שאראך מאה מנה - לא והוא שנתן לה שוה פרוטה אנן קיימין? אז מה מיוחד כאן? אלא כיני: במה שאדבר עליך לשלטון ודיבר עליה לשלטון בשוה פרוטה - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. במה שאעשה עמך כפועל ועשה עמה כפועל שוה פרוטה - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. אמררבי אבא° בשם רב°: והוא שייחדה לו סלע שכר עבודתו במגדל בארון, שאם לא כן הרי זה כמקדש בחוב שאינה מקודשת הרי הסלע שלה, במה זכה בסלע שבו קידשה? במה קידשה? כההיא דתנינן תמן: כל הנעשה דמים באחר ג_מא§כיון שזכה זה - נתחייב בחליפיו. אף כאן כיון שעשה שליחותה וזכתה היא בפעולתו - זכה הוא בסלע בכל מקום שהוא בחליפיו. תנן: "על מנת שירצה אבא" - רצה האב מקודשת, לא רצה - אינה מקודשת. הא שתק - אינה מקודשת דסתמו אינו רוצה. והא תנן: "מת האב" - הרי זו מקודשת, משמע דסתמו רוצה. וכן מדתנן: "מת הבן - מלמדין את האב לומר אינו רוצה", משמע סתמו רוצה. אמר רבי יוחנן° בר נפחא לרבי ינאי° הכהן: ואית מתניתא אמרה כן שהסיפא סותרת את הרישא? אמר ליה ולינאילינאי: "עליבא את שאיל מילה בקידושין". חזר רבי ינאי° הכהן ופתר מתניתא: "על מנת שירצה אבא" - רצה האב מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת, באומר "על מנת ד ואמרשיאמרהאבוהואשהוארוצה. ואם שתק - הרי הוא לא אמר ואינה מקודשת. בסיפא באומר "על מנת שלא ימחה": מת האב
📖 באר משה — דף לז עמוד ב
תנן, לא אמרינן משנה - לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת. אמר רבי יוסי בי רבי בון: מתניתא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך, אבל אם אמר לאחר שימות יבמיך - הרי זו מקודשת, כי מיתת יבם בעצם מגלה שהיא מעולם לא היתה לה זיקה אליו. כן, חליצה זה אומר שהיא היתה מקושרת אליו והוא נתן לה חליצה כמו גירש אותה, אבל אם הוא מת בעצם התגלה למפרע שמעולם לא היתה זיקה, אז לכן כן תהיה מקודשת.
ועתה, תני רבי חייה: בת יומה מתקדשת בכסף, בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה. אמר רבי מנא: מתניתא אמרה כן, דתנן וכן האומר לחבירו: אם ילדה אשתך נקיבה הרי היא מקודשת לי - לא אמר כלום. למה לא אמר כלום? מפני שאינה בעולם. משמע שאם היתה בעולם אפילו בת יומה - הרי מקודשת.
והגמרא לחברה, מתניתא: אומר לאשה: התקדשי לי על מנת שאדבר עלייך לשלטון ואעשה עמך כפועל - אם דיבר עליה השלטון ועשה עמה כפועל, מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. אם אמר לה על מנת שירצה אבא - אם רצה האב, מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. מת האב - הרי זו מקודשת. מת הבן - מלמדין את האב לומר שאינו רוצה, כדי שלא תזכה להיות זקוקה ליבום.
ועתה, רב אמר: והוא שנתן לה שוה פרוטה. כלומר, הוא אמר: נתן לה פרוטה ואמר לה את זה - כן.
רבי אימי בעי קומי רבי: בכל הדברים, כל מה שהזכרנו עד עכשיו, כל התנאים שאמרנו - האם לא, שם, לא מדובר שנתן לה פרוטה על כן? אז מה מיוחד כאן? אלא כיני: במה שאדבר עליך לשלטון ודיבר עליה לשלטון בשוה פרוטה - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. במה שאעשה עמך כפועל ועשה עמה כפועל שוה פרוטה - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. באמת פה במשנה מדובר שהוא לא נתן לה כסף, אלא עשה עמה שווה פרוטה או דיבר עליה לשלטון בשווי שווה פרוטה.
אמר רבי אבא בשם רב: והוא שייחדה לו סלע במגדל. כלומר, אם אומרת לו שיעשה כפועל בסלע, מדובר שייחד לו סלע שכר עבודתו באיזה מגדל, כן, שאם לכן הרי זה כמו מקדש בחוב - אם בעצם הוא עובד בשבילה אז היא חייבת לו כסף, אז זה בעצם מקדש בחוב - הרי היא לא מקודשת.
שואלת הגמרא: אם זה ככה, הרי הסלע זה שלה, אז במה הוא זכה בסלע שבו קידש אותה? במה קידשה? כההיא דתנינן תמן: כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה - נתחייב בחליפיו. אז גם כאן, כיוון שהוא עשה שליחותה וזכתה היא בפעולתו, אז זכה הוא בסלע, בכל מקום שהוא, בחליפיו.
ועתה למדנו: על מנת שירצה אבא - רצה האב מקודשת, לא רצה - אינה מקודשת. משמע מכאן שאם הוא שותק - לא מקודשת, כי סתמו אינו רוצה. והתנן מת האב - הרי זו מקודשת, משמע סתמו רוצה - לכאורה סתירה. וכן תנן מת הבן - מלמדין את האב לומר אינו רוצה, משמע שסתם זה רוצה.
אמר רבי יוחנן לרבי ינאי: ואית מתניתא אמרה כן? יש מקרה כזה, מה אפשר להסביר את זה? אמר ליה: עליבא את שאיל מילה בקידושין - אתה שואל שאלות בקידושין. ומיד אחרי זה הוא חזר וגם פתר לו את זה.
חזר רבי ינאי ופתר מתניתא: על מנת שירצה אבא - כלומר שהוא אמר על מנת שירצה אבא, אז פה אם רצה - מקודשת, אם לא רוצה - לא מקודשת, צריך שהוא ירצה. אבל אם הוא אומר לה על מנת שיאמר האבא שהוא רוצה, אז כל עוד שהוא שתק והוא לא אמר - אז אינה מקודשת. בסיפא מדובר שהוא אמר על מנת שלא ימחה, כן, כלומר בהתחלה במה שאמרנו שירצה אבא, מדובר שהוא אמר לה על מנת שיאמר אבא שהוא רוצה, אז לכן אם הוא שתק, כן, סתמא זה כאילו שהוא לא אמר, אז לא מקודשת. אבל בסיפא שהוא אמר על מנת שלא ימחה, אז אם האבא מת - הרי מקודשת, כי הוא שתק וכאילו שאמר "רוצה אני" שהרי לא מיחה.
עכשיו מה זה אומר במשנה, שאם מת הבן מלמדין את האב שיאמר "איני רוצה"? למה? כיוון ששתיקה קאמר דאמר "רוצה אני", שהרי לא מיחה.
אמר רבי זירא לרבי יוסי: יכין רבי ינאי מיתו מתניתא איך תהוא בעי? מה זאת אומרת - מה יכול להעמיד, איך שהוא רוצה, את המשנה? אמר ליה, אמר רבי שמעון בן לקיש: למה תמנה - רבי מכלל בת אחת ופרט בת אחת. הרבה פעמים רבי אומר דברים סתומים במקום אחד ובמקום אחר אומר בפירוט, אז לכן רבי ינאי יכול להעמיד את זה איכשהו, כן. יכול להיות שהוא יודע ממקומות אחרים שככה צריך להעמיד את המשנה. אז למרות שהמשנה פה היא סתומה, במקום אחר אולי יותר מפורטת, לכן רבי ינאי כן יכול להעמיד את זה ככה.
אמר רבי יוסי: מתניתא אמרה כן - על מנת שיש לי בית כור עפר, כן, אני אומר סתם, לא אמר איפה, ולאחר מכן הוא אמר "למקום פלוני" - אז אתה רואה שהוא מפרט איפה בדיוק.
- הרי זו מקודשת, ששתיקה כמאן דאמר "רוצה אני", שהרי לא מיחה. "מת הבן - מלמדין את האב שיאמר איני רוצה", ששתיקה כמאן דאמר "רוצה אני", שהרי לא מיחה. אמר רבי זעירא° לרבי יוסי° בר זבידא: יכיל רבי ינאי° הכהן מיפתור מתניתא היך דו בעי איך שהוא רוצה? אמר ליה: כן, אמר רבי שמעון בן לוי°: לא מיתמגעמיתמנע°רבי מיכלל באתר חד ופרט באתר חד לא נמנע רבי מלכתוב משנה אחת שהאש נכתב באופן כללי וסתום והסוף בפירוט. אמר רבי יוסי° בר זבידא: מתניתא אמרה כן - "על מנת שיש לי בית כור עפר" - כלל, "במקום פלוני" - פרט.
ג_מב§האומר: "קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה", ובא אאחד ואמר "אני קידשתיה" - נאמן. ג_מג§זה אומר "אני קדשתיה" וזה אומר "אני קידשתיה" - שניהן נותנין גט, ואם רצו: אאחד נותן גט ואחד כונס. גמ':תנן: האומר "קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה", ובא אחד ואמר "אני קידשתיה" - נאמן. מהו נאמן? שמואל° בר אבא בר אבא אמר: נאמן ליתן גט אבל לא לכנוס. אסי° אמר: ג_מדנאמן לכנוס. רב הונא°אמר בשם רב°: אמר נאמן לכנוס. רבי יוחנן° בר נפחא אמר: נאמן לכנוס, ואין למידין ממנוהימינו דבר אחר. מהו "אין למידין ממנו דבר אחר"? כגון האומר "אחת משדותי מכרתי ואינוואיני יודע למי מכרתיה", ובא אאחד ואמר "אני לקחתיה" - לא הכל ממנו. אף בקדושין כן: "אחת מבנותי קידשתי ואיני יודע למי קידשתיה", ובא אחד ואמר "אני קידשתיה" - לא הכל ממנו ואין זה דומה לאומר "קידשתי את ביתי ואיני יודע למי". ששם הוא מודה שיצאה מרשותו רק לא יודע מי זכה בה. ואילו כאן לגבי כל שדה או בת ספק אם יצאה מידו, והמוציא מחברו עליו הראיה. מתניתא פליגא על רב° שאמר נאמן לכנוס, דתנן: ג_מה§המביא גט ממדינת הים ואמר "בפני נכתב ובפני נחתם" - לא ישא את אשתו רואים שאינו נאמן לכונסה. תמן הוחזקה אשת איש בפני הכל ועל ידי גט זה באנו להוציאה מחזקתה, הלכך לא ישאנה משום לזות שפתים. ברם הכא לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים עדי הנשואין, ואולילכשיבואולכשיבאוהשנים ויאמרויאמרו"זהו"זההוא שקידש". מתניתא פליגא על שמואל° בר אבא בר אבא שאמר שאינו נאמן לכנוס, דתנן: "זה אומר 'אני קידשתיה' וזה אומר 'אני קידשתיה' - שניהן נותנין גט, ואם רצו: אחד נותן גט ואחד כונס" משמע שנאמן לכנוס. פתר לה: באומר "לאחד משני אלו קידשתיה ואיני יודע אי זהו". רבי זעירא° ורבי יוסי° בר זבידא אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא: קדם אחד מהן וכנס קדם שהשני נתן גט - מוציאין מידו. הדא דאת אמר - בשזה אומר "אני קידשתיה" וזה אומר "אני קידשתיה" וקדם אחד מהן וכנס. ג_מו§אבל אם אמר "אני קידשתיה" וכנסה, ובאואחר כך בא אחר ואמר "אני קידשתיה" - לא כל הימנו להוציא אותה ממנו. ותני כן: אם משכנסה בא אחר ואמר "אני קידשתיה" - לא כל הימינו.
למדנו במשנה: האומר: "קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה", ובא ואמר "אני קידשתיה" - נאמן.זה אומר "אני קדשתיה" וזה אומר "אני קידשתיה" - שניהן נותנין גט, ואם רצו: נותן גט ואחד כונס.
עכשיו אתה אומר: למדנו במשנה "האומר קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה, ובא אחד ואמר אני קידשתיה נאמן". מה הוא נאמן? שמואל אמר נאמן ליתן גט אבל לא לכנוס. אסי אמר נאמן גם לכנוס. רב הונא אמר בשם רב נאמן לכנוס. רבי יוחנן אמר נאמן לכנוס, אבל אין למדים ממנו דבר אחר.
שמעתם מה זה "אין למדים ממנו דבר אחר"? הכוונה: אם הוא אמר "אחת משדותי מכרתי יודע למי מכרתיה", ובא אחד ואמר "אני לקחתיה" - אז לא הכל ממנו, כי הוא רק בא לחזק את מה שהיה. גם בקידושין כן: אם קידשתי ואיני יודע למי קידשתיה, ובא אחד ואמר "אני קידשתיה" - לא הכל ממנו. זה לא דומה למקרה של "קידשתי את בתי ואיני יודע למי". כי שם הרי הוא מודה שיצאה מרשותו, רק הוא לא יודע מי זכה בה. אבל כאן לגבי כל שדה או לגבי הבת - הוא בספק אם יצא בכלל מרשותו, אז אין ללמוד מזה.
מתניתא פליגא על רב שאמר שנאמן לכנוס, דתנן: המביא גט ממדינת הים ואמר "בפני נכתב ובפני נחתם" - לא ישא את אשתו. כלומר את הגרושה. למה? כי חוששים שמא הוא זמם את זה בעצם. אז רואים מכאן שהוא לא נאמן לכונסה.
ואת אומרת: תמן הוחזקה אשת איש בפני הכל. כלומר בעצם היא הייתה אשת איש, ועל ידי הגט שהוא הביא רוצים להוציא אותה מחזקתה. אז לכן לא הוציא אותה משום עד אחד. במאי חזא? הרי כאן מדובר שלא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים, כן, על ידי הנישואים. אז מי אמר בכלל שהעדים האלה יבואו ויגידו שזה אותו איש שקידש אותה? אין לנו ראיה שלא.
ואת אומרת: מתניתא פליגא על שמואל שאמר שאינו נאמן לכנוס, דתנן: זה אומר "אני קידשתיה" וזה אומר "אני קידשתיה" - שניהן נותנין גט, ואם רצו: אחד נותן גט ואחד כונס. מה שמשמע שהוא נאמן לכנוס. אז פתר לה: באומר "לאחד משני אלו קידשתיה ואיני יודע אי זהו", אבל לא אומר שהוא סתם קידש אותה. הוא אומר קידשתי לאחד משני אלו ורק איני יודע מי מהם.
רבי זעירא ורבי יוסי אמרו בשם רבי יוחנן: קדם אחד מהן וכנס - מוציאין מידו, אם קדם אחד מהם וכנס קודם ששני נתן גט. הדא דאת אמר - בשזה אומר "אני קידשתיה" וזה אומר "אני קידשתיה" וקדם וכנס. אבל אם אמר "אני קידשתיה" וכנסה, ורק לאחר מכן בא השני ואמר "אני קידשתיה" - אז לא כל הימנו להוציא אותה ממנו. ותני כן: אם משכנסה בא אחר ואמר "אני קידשתיה" - לא כל הימנו.
ג_מז§קידשתי את בתי הקטנה, ג_מח§קידשתיה וגירשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה נאמן שבידו לקדשה - נאמן קידשתיה וגירשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה - אינו נאמן. נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה - אינו נאמן. ג_מט§מי שאמר בשעת מיתתו "יש לי בנים" - נאמן שהרי יכול לפוטרה מיבום על ידי גט. ג_נ§"יש לי אחים" - אינו נאמן. ג_נא§המקדש את בתו סתם - אין הבוגרות בכלל. גמ': "קידשתי את בתי" - הקטנות בכלל שבידו לקדשן, הגדולות אינן בכלל. "נתקדשה בתי" - אפילו קטנות אינן בכלל, שאין בידן לקדש עצמן ועל הגדולות אינו נאמן. "גירשתי את בתי" - הקטנות בכלל שהאב מקבל את גיטה של ביתו קטנה, והגדולות אינן בכלל. "נתגרשה בתי" - אפילו קטנות אינן בכלל, שאין לה יד לקבל גט. "קידשתיה לאחד מן הפסולין לה" נאמן שבידו לקדשה. "נאמן הבעלתיה"הבעלתיה לאחד מכל הפסולין לה" - אינו נאמן. ג_נב§"נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה ובין שהיא גדולה, או שנבעלה לאחד מן הפסולין לה" - לא כל הימינו לפוסלה. תנן: מי כיני מתניתא שאמר בשעת מיתתו "יש לי בנים" - נאמן. כיני מתניתא: בשהיה בחזקת שאין לו בנים ואין לו אחים, אמר "יש לי בנים" - נאמן שנשארה בחזקתה שאינה זקוקה ליבום. "יש לי אחים" - אינו נאמן שבה לשנות חזקתה להצריכה יבום. רב° אמר: אפילו יש לו אחים - מאחר שבידו לגרש ולפוטרה מן היבום נאמן לאמר "יש לי בנים" לפוטרה מן היבום. מילתיה דשמואל° בר אבא בר אבא אמרה כן: דחד פרסאה מי דמך כשעמד למות, אמרו ליה: "הב לאיתתך גיטא". אמר לון הבו לאיתתיה דההוא גברא גיטא אמרון ליהלהם: "ולמה?" אמרו ליה: "בגין ההוא אחוך עליבא". אמר לון: "כבר מת". כד דמך כשמת, אתא עובדא קומי שמואל° בר אבא בר אבא, אמר: "מאחר שיש בידו לגרש - נאמרנאמןלאמר שמת אחיו". רבי יוחנן° בר נפחא אמר: אינו נאמן, ומה שנאמר במשנה שנאמן זה בשלא היה מוחזק שיש לו אחים. אבל כאן שהוחזק שיש לו אח וחייבת אשתו ביבום - אינו נאמן לאמר מת ואינה זקוקה ליבום. נחת עולא לתמן ואמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא דאינו נאמן, וחברון עלוי תלמידירב° ושמואל° בר אבא בר אבא, ואמרו לו: "מדוע אינו נאמן? הרי יש לו מיגו שיכול לגרשה". אמר להם: "הגע עצמך שהיה כהן ואינו יכול לגרש" שאם יגרשנה ויעמוד מחליו אינו יכול להחזירה. רב° אמר: ג_נג§המקדש בעד אחד - לא עשה כלום. התיב רב ששת°: והא מתניתא פליגא! דתנן: ג_נד§"קידשתני", והוא אומר "לא קידשתיך" - הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. ועל כרחך מדובר שקידש בלא עדים, אחרת איך היא יכולה לטעון "לא קידשתני"? רואים שקידושין תופסים גם בלא עדים! אמרין: הכין הוה עובדא דשמעון בר אבא° - אייתי גיטא ונתנו לה בעד אחד. אתא עובדא קומי רבי יוחנן° בר נפחא, אמר: "אין עד אחד באשת איש כלום". רבי חייה בר אסי° אמר בשם אסי°: "אין עד אחד באשת איש כלום". שמואל° בר אבא בר אבא אמר: המקדש בלא שידוכים
📖 באר משה — דף לח עמוד ב
פרק "האומר" (אחריך), דברי המשנה: קידשתי את בתי הקטנה, קידשתיה וגירשתיה כשהיא קטנה והרי היא קטנה - אז נאמן, כי גם עכשיו בידו לקדשה. קידשתיה וגירשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה - אינו נאמן. עכשיו, אם הוא יאמר נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה - אינו נאמן, כי בעצם הוא פוסל אותה.
עכשיו, מי שאמר בשעת מיתתו "יש לי בנים" - נאמן, שהרי יכול לפדות ולפטור מיבום על ידי גט אם רוצה. אבל אם הוא אמר "יש לי אחים", כלומר אין לו בנים, "יש לי אחים" - אינו נאמן, לאסור את אשתו. המקדש את בתו סתם - אין הבוגרות בכלל, כי הוא לא יכול לקדש בתו הבוגרת.
בגמרא: "קידשתי את בתי" - הקטנות בכלל, כיוון שבידו לקדשן. אבל הגדולות אינן בכלל. "נתקדשה בתי" - אפילו קטנות אינן בכלל, כי הרי קטנה לא יכולה לקדש את עצמה, ולגדולות הרי הוא לא נאמן. "גירשתי את בתי" - הקטנות בכלל, כי הוא מקבל את גיטה של בתו הקטנה, אבל הגדולות אינן בכלל. "נתגרשה בתי" - אפילו קטנות אינן בכלל, כי הרי אין לה יד לקבל גט.
אם אומר "קידשתיה לאחד מן הפסולין לה" - הוא נאמן כיוון שבידו לקדשה. "לאחד מכל הפסולין לה" - אינו נאמן. "נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה ובין שהיא גדולה, או שנבעלה לאחד מן הפסולין לה" - לא כל הימינו לפוסלה. הוא לא נאמן, כי הוא קרוב שלה - הוא לא נאמן עליה.
שאמר בשעת מיתתו "יש לי בנים" - נאמן. מתני' כרייתא - מדובר שהייתה בחזקה שאין לו בנים אבל גם אין לו אחים, אז בעצם היא עומדת לשוק. ואז הוא אמר "יש לי בנים" - אז הוא נאמן, כי נשארה בחזקתה שהיא לא זקוקה ליבום. עכשיו אם הוא אמר "יש לי אחים" הוא לא נאמן, כי הרי הוא בא לשנות את החזקה שלה להצריכה יבום.
רב° אמר: - מאחר שבידו לגרש נאמן. אפילו אם היה לו אחים, מאחר ובידו לגרש ולפטור מן היבום, הוא נאמן לומר "יש לי בנים" ולפטור מן היבום.
מילתיה דשמואל° אמרה כן: חד פרסאה - מדמך שעמד למות, אמרו לו "תן לאשתך גט". אמר להם: "למה?" אמרו לו: "בגין ההוא אחוך עליבא" - יש לך איזה אח אחד שלא נמצא במקום, והיא תהיה מסכנה, תהיה עגונה. אמר להם: "הוא כבר מת". כד דמך, אתא עובדא קומי שמואל°, אמר: "מאחר שיש בידו לגרש" - הוא נאמן לומר שאחיו מת.
רבי יוחנן° אמר: אינו נאמן, כי מה שנאמר במשנה שהוא נאמן זה רק בשלא היה מוחזק שיש לו אחים. אבל כאן הרי הוא הוחזק שיש לו אח, אז אשתו חייבת ביבום - הוא לא נאמן לומר שהוא מת ולא זקוקה ליבום.
נחת עולא לתמן ואמר בשם רבי יוחנן° שלא נאמן. וחברון עלוי רב° ושמואל° ואמרו לו: למה אינו נאמן? הרי יש לו מיגו שיכול לגרשה. אמר להם: "הגע עצמך שהיה כהן" - אך הוא לא יכול לגרש, כי אם הוא יגרש אותה ואחרי זה ימות מחוליו הוא לא יכול להחזיר אותה.
רב° אמר: המקדש בעד אחד - לא עשה כלום. היכי משמע? התיב רב ששת°: והא מתניתא פליגא! דתנן: "קידשתני", והוא אומר "לא קידשתיך" - הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. על ככה מדובר שהוא קידש בלא עדים, אז איך יכול לומר "לא קידשתיך"? אז רואים שקידושין תופסים גם בלא עדים.
אמרין: הכין הוה עובדא - דשמעון בר אבא° אייתי גיטא ונתנו לה בעד אחד. אתא עובדא קומי רבי יוחנן°, אמר: "אין עד אחד באשת איש כלום". רבי חייה בר אסי° אמר בשם אסי°: "אין עד אחד באשת איש כלום".
שמואל° אמר: המקדש בלא שידוכים לוקה, ותופסים הקידושין. כלומר תופסים אם הוא קידש בלי שידוך, אבל מלקים אותו. ואמור בשם שמואל: היה מלקה בשלושה מקרים - המקדש בלא שידוכין לוקה, הבעל אשר רשותו בבית חמיו לוקה, והמבזה שליחי בית דין לוקה. שלושה מקרים היה מלקה.
- לוקה ותופשין קידושין. אמרמר עוקבא° בשם שמואל° בר אבא בר אבא: אמר תלת: ג_נה§המקדש בלא שידוכין - לוקה, ג_נו§והבא על ארוסתו בבית חמיו - לוקה, ג_נז§והמבזה שליח בית דין - לוקה.
ג_נח§מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר: "קידשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות, אם גדולה שבקטנות, אם קטנה שבגדולותשהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות" - כולן אסורות, דברי °רבי מאיר, חוץ מן הקטנה שבקטנות שאדם מכניס עצמו לספק וכוונתו לכל מה שיכול לצאת מדבריו. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: ג_נט§כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות לפי שאין אדם מכניס עצמו לספק והתכוון רק למה שבודאי יוצא מדיבורו. "קידשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות, אם קטנה שבגדולות, אם גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות" - כולן אסורות, דברי °רבי מאיר, חוץ מן הגדולה שבגדולות שאדם מכניס עצמו לספק וכוונתו לכל מה שיכול לצאת מדבריו. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: ג_סכולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות לפי שאין אדם מכניס עצמו לספק והתכוון רק למה שבודאי יוצא מדיבורו. גמ':רב חמא° בר חנינא אמר: מתניתין בדאית ליה תריי כיתי בנות מן תריי נשים. אמר רבי יעקב בר אחא°: כגון אנא דאית לי תריי מן תריי. מתניתא: בשיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים, אבל אם אין לו אלא כת אחת - אם אמר "גדולה" לא קידש אלא גדולה, ואם אמר "קטנה" לא קידש אלא קטנה. תמן תנינן: אמר "קונם יין שאיני נהנה עד לפני הפסח": °רבי מאיר אומר: ג_סא§עד שיגיע הפסח לפי שאין אדם מכניס עצמו לספק והתכוון רק למה שבודאי יוצא מדיבורו. ו"עד לפני הפסח" ודאי התכוון. רבי יוסי° בר זבידא אומר: עד שיצא הפסח לפי שאדם מכניס עצמו לספק והתכוון לכל מה שיכול לצאת מדבריו, ואולי התכוון גם לפסח עצמו. רבי ירמיה°בעאבעי קומי רבי זעירה°: מחלפה שיטתיה ד°רבי מאיר שמשמע שלשיטתו אדם לא מכניס עצמו לספק והתכוון רק למה שבודאי יוצא מדיבורו? מחלפה שיטתיה ד°רבי יוסי שמשמע שלשיטתו אדם מכניס עצמו לספק והתכוון לכל מה שיכול לצאת מדבריו? מחלפהדתנן התם: מי שהיו לושיטתיהשתיכיתי בנות משתי נשים ואמר "קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות" וכו', "כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות" - דרבידברי°רבי מאיר שמשמע שאדם מכניס עצמו לספק והתכוון לכל מה שיכול לצאת מדבריו. °רבי יוסי בן חלפתא אומר: "כולן מותרות חוץ מהגדולה שבגדולות" שמשמע שאין אדם מכניס עצמו לספק והתכוון רק למה שבודאי יוצא מדיבורו? תמן הוא אמר: עד שיצאו כל הרשויות הגדולות, עד שיצאו כל הרשויות הקטנות לפי שאדם מכניס עצמו לספק, והכא הוא אמר הכין. אמר ליהלו: משמת °בן עזאי ו°בן זומא בטלו השקדנים, ולא עמד שוקד עד שעמד ירמיה°. אמר רבי אבא בריה דרבי חייה בר ווא°: למהוהואהוא מקנתר להון? לא כבר קשיתההקשה הרי עולם לא כבר קשיתהרבי אלעזר° בן פדת את אותה שאלה קומי רבי יוחנן° בר נפחא: מחלפה שיטתיה ד°רבי יוסהמאיר? ואמר לו:ןלית היא מחלפה - מתניתא היא מחלפה בין°רבי מאיר ו°רבי יוסי בן חלפתא. ותני דבית°רביכן: "עד לפני הפסח" - °רבי מאיר אומר: עד שיצא, °רבי יוסי בן חלפתא אומר: עד שיגיע. אמר ליה אנן בעיי: מה הדין כשהוא אמר במפורש "עד לפני הפסח", ואת אמר שלדעת°רבי מאיר אכין הכוונה עד שיצא הפסח? אמר רבי זעירא°: לשון ניוותיניותי הוא שהיו אומרים "עד לפני פיסחא", וכוונתם עד שיתפני הפסח ויעבור. אמר רבי אבין°: הכל מודין שאם אמר שלא ישתה יין עד לפני הפסח שבפסח מותר, שהרי הכל יודעים שחובה לשתות יין בפסח. שהוא מותר מה פליגין? בפרוס הפסח שבועים לפני פסח: מה הדין אם אמר שלא ישתה יין עד לפני פרוס הפסח? ההין אמר: עד שיגיע פרוס הפסח ראש חדש ניסן, וההין אמר: עד שיצא פרוס הפסח וההן אמר עד שיגיע עד ערב פסח.
📖 באר משה — דף לט עמוד א
אנחנו לומדים ירושלמי מסכת קידושין, דף לט. נתחיל מהמשנה.
אומרת המשנה: מי שהיו לו שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר: "קידשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות, אם גדולה שבקטנות, אם קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות" - אז כולן אסורות, דברי רבי מאיר, חוץ מן הקטנה שבקטנות, כי רבי מאיר סובר שאדם מכניס עצמו לספק. בעצם הוא כולל בדבריו כל מה שיכול לצאת מהדברים שלו. ורבי יוסי אומר: כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות, כיוון שהוא סובר שאדם לא מכניס עצמו לספק ורק דבר שבטוח יצא מהדברים שלו - רק לזה הוא מתכוון.
אם אמר: "קידשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות, אם קטנה שבגדולות, אם גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות" - אז כולן אסורות, דברי רבי מאיר, חוץ מן הגדולה שבגדולות, כן, כיוון שהיא ודאי ודאי לא בספק. ורבי יוסי אומר: כולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות. שוב, כי הוא סובר שאדם לא מכניס עצמו לספק.
רב חמא אמר: תריי מן תריי - שיש לו שתי בנות משתי נשים. אמר רבי יעקב בר אחא: כגון אנא דאית לי תריי מן תריי - יש שתי בנות מכל אישה, יש שתי נשים ושתי בנות מכל אישה. מתניתא בשיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים, אבל אין לו אלא כת אחת - אם אמר "גדולה" לא קידש אלא גדולה, ואם אמר "קטנה" לא קידש אלא קטנה.
תמן תנינן: אם אמר קונם יין שאני נהנה עד לפני הפסח, אז רבי מאיר אומר: עד שיגיע פסח, לפי שאין אדם מכניס עצמו לספק, ומסתמא הוא התכוון רק למה שוודאי יוצא מדבריו - לכן מסתמא הוא התכוון עד לפני פסח. רבי יוסי אומר: עד שיצא פסח, לפי שאדם כן מכניס עצמו לספק, וודאי הוא התכוון לכל מה שיכול לצאת מתוך דבריו.
רבי ירמיה קומי רבי זעירה: מחלפה שיטתיה דרבי מאיר? מחלפה שיטתיה דרבי יוסי? - הליכות בדיוק הפוך ממה שלמדנו במשנה שלנו. אצלנו במשנה, כששני קטי בנות משתי נשים, הוא אמר קידשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות - אז כולם אסורות חוץ מקטנה שבקטנות, דברי רבי מאיר. משמע מכאן שדווקא לפי רבי מאיר אדם מכניס עצמו לספק, והוא התכוון לכל מה שיכול לצאת מדבריו. זה בדיוק הפוך ממה שלמדנו כאן. ורבי יוסי אומר: כולם מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות - משמע מדבריו שהוא סובר שאין אדם מכניס עצמו לספק, הוא התכוון רק למה שוודאי יוצא מדיבורו, וגם זה הפוך ממה שלמדנו כאן.
אם אמר קידשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות וכולי - כולם אסורות חוץ מהגדולה שבגדולות, רבי מאיר, אותו דבר. ורבי יוסי אומר כולם מותרות חוץ מהקטנה שבקטנות - שוב אותו דבר. רואים מכאן שלפי רבי מאיר אדם מכניס עצמו לספק, ולפי רבי יוסי לא מכניס. אז לכאורה סתירה, וקשה.
תמן הוא אמר: עד שיצא כל רשויות הגדולות, עד שיצא כל רשויות הקטנות, כי סובר שאדם לא מכניס עצמו לספק, וכאן הוא אומר שאדם מכניס עצמו לספק.
אמר: משמת בן עזאי ובן זומא בטלו השקדנים, ולא עמד שקדן עד שעמד ירמיה - אתה חושב שהמצאת את אמריקה רק לך? אם זה היה קשה, אחרים לא היו שואלים את זה. אמר רבי אבא בריה דרבי חייה בר ווא: מקנתר להון? - למה הוא מקנטר בהם? הרי כבר שאל את הקושיה הזאת אחד מגדולי עולם. לא כבר רבי אלעזר קומי רבי יוחנן: מחלפה שיטתיה דרבי יוסה?ואמר לו: רבי מאיר ורבי יוסי - כלומר, לא רבי מאיר ורבי יוסי חזרו בהם, אלא הגירסה במשנה יש להחליף אותה. כן.
ודבית רבי תנו כהנה: עד לפני הפסח, רבי מאיר אומר: עד שיצא פסח, כי רבי מאיר סובר כמו אצלנו במשנה שאדם מכניס עצמו לספק, ורבי יוסי אומר: עד שיגיע פסח, כי הוא סובר שאדם לא מכניס עצמו לספק, כמו אצלנו במשנה.
אנן בעיי: "עד לפני הפסח", ואתה אומר שרבי מאיר הכוונה כשיצא פסח? איך זה יכול להיות? אמר רבי זעירא: לשון הוא - אולי הוא דיבר בלשון של אנשי ניות, שהיו אומרים "עד לפני הפסח" הכוונה עד שיתפנה הפסח, כלומר שיעבור.
אמר רבי אבין: הכל מודין בפסח - שאם אמר עד לפני הפסח, כן לא ישתה יין שבפסח מותר. למה? כי כולם יודעים שחובה לשתות יין בפסח, אז מסתמא הוא התכוון לזה. מה פליגין? בפרוס הפסח - חולקים אם הוא אמר שלא ישתה יין עד פרוס הפסח: יש אומר עד שיגיע פרוס הפסח, כלומר עד שיגיע חודש ניסן, שזה חצי חודש לפני פסח, ויש אומר עד שיצא פרוס הפסח - הכוונה ערב פסח.
מתני':ג_סב§האומר לאשה: "קידשתיך", והיא אומרת "לא קידשתני" - הוא אסור בקרובתיובקרובתיה והיא מותרת בקרוביו. ג_סג"קידשתני", והוא אומר "לא קידשתיך" - היא אסורה בקרוביו והוא מותר בקרובותיה. ג_סד"קידשתיך", והיא אומרת "לא קידשת אלא בתי" - הוא אסור בקרובות הגדולה וגדולה מותרת בקרוביו, הוא מותר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו. גמ':תנן: "קידשתיך", והיא אומרת "לא קידשת אלא את בתי". אמר °רבי יוסי בן חלפתא: האומר על אשה ובנותיה "קדשתי את הגדולה מהם ואיני יודע אם קדשתי את האם שהיא גדולה מבנותיה או את הבת הגדולה שהיא גדולה מאחותה הקטנה", אף על גב דפליג°רבי מאירברישא "בקידשתי את בתי הגדולה" - מסתברא דלא יהוי °רבי מאיר פליג הכא ויודה דלא קידש אלא האם שהיא הגדולה שבהן ולא מכניס עצמו לספק. אמר רבי מנא° בן יונה: כל גרמיה אמרה דהוא פליג. מהומה אין תמן שבכלוםשבכולם בכל כת גדולות וקטנות ויש ספקות הרבה את מי קידש, את אמר °רבי מאיר: פליג? כאן שהספק רק בין האם והבת שכאילו ישנם שני כתות: בכת אחת רק האם ובכת שניה רק הבת, בכת אחת שבה רק האם שבכלוםכולם גדולות אצל קטנות הכת השניה שבה רק הבת, ובכת השניה שבה רק הבת וכלוםוכולם קטנות אצל גדולות אצל הכת שבה רק האם - לא כל שכן שיהא °רבי מאיר פליג?
מתני':ג_סה§"קידשתי את בתך", והיא אומרת "לא קידשת אלא אותי" - הוא אסור בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו, הוא מותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו. גמ':רב הונא° אמר: ג_סו§מפתים אותו ליתן גט כיון שאינו רוצה להיאסר על קרובותיה אבל אין כופין אותו. ואחר שנתן גט - וכופיןכופין אותו ליתן קנס כתובה. הגע עצמך שהיה חבר והיה יודע שחייבשאם יתן גט וקנסיתחייב בקנס, האם כופים אותו לתת גט? והלךהלך ונשא את אחותה האם גם כאן מפתים אותו ליתן גט. ואחר שנתן גט, כופין אותו לגרש את אחותה? וכי מוציאין את הוודאי מפני הספק?
ג_סז§כל מקום שיש קידושין ואין עבירה - הוולד הולך אחר הזכר. אי זו זו? זו כהנת, לוייה וישראלית שנישאת לכהן, ללוי ולישראל. ג_סח§וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה - הוולד הולך אחר הפגום שבשניהן. ואי זו זו? זו אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר. כל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים - הוולד ממזר. ואי זו זו? זו ג_סט§הבא על אחת מכל העריות שבתורה. ג_ע§וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין - הוולד כמוה. ואי זו זו? זו וולד
📖 באר משה — דף לט עמוד ב
פרק חמישי, הלכה א'. אומרת המשנה: האומר לאשה: "קידשתיך", והיא אומרת "לא קידשתני" - הוא אסור בקרובותיה, כי הוא מודה, אז הוא שם נפשו חטאה בלי סרה, והיא מותרת בקרוביו. "קידשתני", והוא אומר "לא קידשתיך" - היא אסורה בקרוביו והוא מותר בקרובותיה. "קידשתיך", והיא אומרת "לא קידשת אלא בתי" - הוא אסור בקרובות הגדולה- כלומר בקרובות האישה - וגדולה מותרת בקרוביו כי לא מודה, הוא מותר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו כי בעצם האישה לא נאמנת לגביה.
אומרת הגמרא: למדנו במשנה אם הוא אומר קידשתך ואומרת לא קידשת אלא את בתי. אמר רבי יוסי: האומר על אישה ובנותיה קידשתי את הגדולה מהן, ואיני יודע אם קידשתי את האם שהיא גדולה מבנותיה או את הבת הגדולה שהיא גדולה מאחותה הקטנה - מסתברא דלא יהוי רבי מאיר פליג הכא, למרות שרבי מאיר במשנה הקודמת חולק, מסתבר שכאן הוא לא חולק. ועוד, זה שלא קידש את האם שהיא הגדולה שבהן, ולא מחית נפשה לספיקה.
אמר רבי מנא: כל גרמיה אמרה דהוא פליג - דווקא כאן ודאי הוא חולק. למה? אין תמן גדולות וקטנות - שבכל כת יש גדולות וקטנות ויש הרבה ספיקות, את מי הוא קידש - הגדולה שבגדולות, הגדולה שבקטנות וכולי - את אמר רבי מאיר: פליג? ואומר שאדם מכניס עצמו לכל הספיקות האלה. כאן הספק הוא רק בין האם והבת, אז זה כאילו יש גדולות אצל קטנות, קטנות אצל גדולות - כלומר בעצם יש כת אחת שיש בה רק את האמא, וכת אחת רק את הבת - לא כל שכן שיהא רבי מאיר פליג?
פרק חמישי, הלכה ב'. אומרת המשנה: "קידשתי את בתך", והיא אומרת "לא קידשת אלא אותי" - האם הוא אומר קידשת אותי? כן. אז הוא אסור בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו כי הרי הקטנה לא מודה, והוא מותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו, כי היא אומרת שהוא קידש אותה, אז היא אסורה.
אומרת הגמרא: רב הונא אמר: מפתים אותו ליתן גט, אבל אין כופים. למה? כיוון שהוא לא רוצה - הרי הוא אומר שהוא לא קידש אותה, אז הוא לא רוצה להיאסר בקרובותיה. אבל אחרי שהוא ייתן גט, כופים אותו ליתן קנס - הוא נותן לה את הכתובה.
הגע עצמך שהיה חבר והיה יודע - שהוא תלמיד חכם והיה יודע שאחרי שהוא ייתן את הגט יחייבו אותו בקנס, ונשא את אחותה? האם גם כאן מפתים אותו ליתן גט, ואחרי שיתן גט כופים אותו לגרש את אחותה? מוציאין את הוודאי מפני הספק? כלומר, יש כאן שתי שאלות: הראשונה - אם הוא היה חבר והוא יודע שאם ייתן גט יחייבו אותו לתת קנס; והשנייה - מה יקרה אם הוא נשא את אחותה. האם כאן מפתים אותו ליתן גט, ואחרי שנתן גט כופים אותו לגרש גם את אחותה, כי מוציאים וודאי מפני הספק? נשאלת השאלה.
פרק חמישי, הלכה ג'. אומרת המשנה: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה - הוולד הולך אחר הזכר. ואיזה זו? כהנת, לוייה וישראלית שנישאו לכהן, ללוי ולישראל - שהולכים אחר הזכר. וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה - הוולד הולך אחר הפגום שבשניהן. ואיזה זו? אלמנה לכהן גדול, גרושה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר. כל מי שאין לה עליו קידושין, אבל יש לה קידושין על אחרים - הוולד ממזר - כדוגמת קרובים. ואיזה זו? הבא על אחת מכל העריות שבתורה. וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין - הוולד כמוה. ואיזה זו? הוולד שבחה ונוכרית.
שפחה ונכרית. גמ':תנן: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה - הוולד הולך אחר הזכר. רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° בר נפחא: ג_עא§הרי גר שנשא ממזרת - הרי יש קידושין ואין עבירה, והוולד הולך אחר הפגום שבשניהן! אמר ליה: בכל מקום ששנה °רביברישא כלל - פירש בסיפא את הפרטים ורק עליהם נאמר הכלל. וכאן אחר שנאמר הכלל "כל מקום שיש קידושין ואין עבירה - הוולד הולך אחר הזכר", אמר לך בסיפא "ואי זה זה? זה כהנת ולויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי ולישראל". רבי אבין° שמע לה מן דבתרה, דתנן: "בכל מקום שיש קידושין ויש עבירה - הוולד הולך אחר הפגום". רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° בר נפחא: הרי גר שנשא ממזרת - הרי יש קידושין ואין עבירה, והוולד הולך אחר הפגום שבשניהן! אמר ליה: כל מקום ששנה °רבי כלל ברישא - פירש פרטיו בסיפא "ואי זה זה? זה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין". ויתיביניה: הרי חלל שנשא לבת ישראל ג_עב§הרי קידושין ואין עבירה - הוולד הולך אחר הפגום שבשניהן! הרי המחזיר גרושתו משנישאת - הרי קידושין ויש עבירה והוולד כשר! דאמר רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בשם רבי יוחנן° בר נפחא: ג_עג§המחזיר גרושתו משנישאת - בתה כשירה לכהונה. מה טעמא? דכתיב "לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה אחרי אשר הטמאה, כי תועבה היא" - היא תועבה ואין בניה תועבין. אמררבי יוסי בי רבי בון° בשם רב°: ג_עד§גר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת. מאי טעמא? כשירין הוזהרו על הפסולות ופסולות על הכשירין, אבל לא כשירות על הפסולין ולא פסולין על הכשירות. והא תני כתיב ((ויקרא כ"א, ז')) "אישה גרושה זונה וחללה לא יקחו" - "לא יקחו" מלמד שאף האשה מוזהרת על ידי איש! חכמים ששאלו סברין מימר שהכוונה להזהיר בכשירות על הפסולין, ואינן אלא בפסולות על הכשירים. חד גיור אתא לגבי רבי יוסא°, אמר ליה: "מהו מינסוב ממזרתא?" האם מותר לי לשאת ממזרת אמר ליה: ג_עה§שרי. חזר ואתא לגבי °רבי יהודה בר עילאי, אמר ליה: שרי, אלא "הוי ידע דבנוי דההוא גברא ממזירין קומי שמייא". חזר ואתא קומי רבי יוסי° בר זבידא, אמר ליה: "הוית ידע דהוא כן, ולמה שרית לי מן קדמייתא?" ידעתך שזה כך ולמה התרתה לי אמר ליה: "מה דשאלת לי - אגיבונך". אמר רבי יוסה° אסי: ההן גיורא מדמי לעמרתאלעמרא גופנא לצמר גפן: אין בעית למיתניה בעמרא - שרי, בכיתנא - שרי אם תרצה לתנו בצמר מותר, בפישתן מותר. ניחאתנן: יש קידושין ויש עבירה - הולד הולך אחר הפגום. ואיזהו? ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין וממזר. מנין שבת ישראל לממזר ולנתין הוולד הולך אחר הפסול? דכתיב ((דברים כ"ג, ג')) "לא יבא ממזר בקהל י"י". מה תלמוד לומר "לא יבוא"? לו לפסול הבנים מלמד שהבנים הולכים אחר הפסול. אמר רבי אבהו°: מהו ממזר? מום זר. ופליג על ההוא דאמר רבי יהודה בר פזי°: (תהלים ס"ח, ז') "אלהים מושיב יחידים ביתה" - אפילו ממזר בסוף העולם וממזרת בסוף העולם, הקדוש ברוך הוא מביאן ומזווגן זה בזה כך שלא יתכן שממזר יתחתן עם ישראלית כשרה. רב הונא° אמר: אין ממזר חייה יותר משלשים יום. ביומוי דרבי ברכיה° הכהן סלק הדחד בבלאי להכא והוה ידע ביה דהוא ממזר, אמר ליה: "רבי,
📖 באר משה — דף מ עמוד א
עורך:
אנחנו נתחיל במסכת קידושין דף מ. אומרת הגמרא, למדנו במשנה: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה, הוולד הולך אחר הזכר. רבי שמעון בן לקיש בעי קומי רבי יוחנן: הרי גר שנשא ממזרת, הרי יש קידושין ואין עבירה, ואף על פי כן הוולד הולך אחרי הפגום שבשניהם.
אמר ליה: בכל מקום ששנה רבי ברישא את הכלל ופירש בסיפא את הפרטים - לומר לך שרק אלו, רק בהם הוולד הולך אחר הזכר. ואי זה זה? זה כהנת ולויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי ולישראל.
רבי אבין שמע לה מן דבתרה: בכל מקום שיש קידושין ויש עבירה, הוולד הולך אחר הפגום. רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן: הרי גר שנשא ממזרת, הרי יש קידושין ואין עבירה, ואף על פי כן הוולד הולך אחר הפגום שבשניהם.
אמר ליה: כל מקום ששנה רבי כלל ברישא ופירש פרטיו בסיפא - וזה שייך לקבוצה הזאת. ואי זה זה? זה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין.
ותיביניה: הרי חלל שנשא לבת ישראל, הרי קידושין ואין עבירה, ואף על פי כן הוולד הולך אחר הפגום שבשניהם, והבן חלל. הרי המחזיר גרושתו משנישאת, הרי קידושין ויש עבירה - אבל הוולד כשר. דאמר רבי חייא בשם רבי יוחנן: המחזיר גרושתו משנישאת - בתה כשירה לכהונה. מה טעמא? דכתיב "לא יקח בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה, כי תועבה היא" - היא תועבה ואין בניה תועבין.
אמר רבי יוסי בי רבי בון בשם רב: גר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת. מאי טעמא? כשירין הוזהרו על הפסולות - לכהן אסור לקחת חללה, גרושה או חלוצה - אבל פסולות על הכשירין, כלומר חללה אזהרה שלא להתחתן עם כהן, אבל לא כשירות על הפסולין ולא פסולין על הכשירות.
והא תני: "לא יקחו" - לא יקחו מלמד שאף האשה מוזהרת על ידי איש. אומרת הגמרא: חכמים שאלו, סברין מימר בכשירות על הפסולין - משמע מכאן שכהנת אסורה בחלל - ואינן אלא בפסולות על הכשירים, כלומר מי שפסולה לו, כמו כהן שאסור בגרושה, הגרושה שהיא פסולה מוזהרת שלא תתחתן עם הכשר, עם הכהן.
חד גיור אתא לגבי רבי יוסא, אמר ליה: "מהו מינסוב ממזרתא?" - האם אני יכול להתחתן עם ממזרת? אמר ליה: שרי - מותר לך. חזר ואתא לגבי רבי יהודה, אמר ליה: שרי, אלא הוי ידע דבנוי דההוא גברא ממזירין קומי שמייא - הבנים שלך יהיו ממזרים. חזר ואתא קומי רבי יוסי, אמר ליה: "הוית ידע דהוא כן, ולמה שרית לי מן קדמייתא?" - למה אמרת לי בהתחלה שמותר? אמר ליה: "מה דשאלת לי - אגיבונך" - שאלת אם מותר, ועניתי לך שמותר.
אמר רבי יוסה: ההן גיורא מדמי גופנא - גיור הוא דומה לצמר גפן. אין בעית למיתניה בעמרא - שרי - אתה רוצה לשים אותו ביחד עם צמר? מותר, זה לא כלאים. בכיתנא - שרי - אתה רוצה לשים אותו עם פשתן? מותר. כך גם הממזר מותר גם בכשרים וגם בפסולים, והגר מותר בכשרים ומותר בפסולים.
תני: יש קידושין ויש עבירה, הוולד הולך אחר הפגום. בת ישראל לממזר ולנתין - מנין? דכתיב "לא יבא ממזר בקהל י"י". מה תלמוד לומר "לא יבוא"? לו לפסול - זאת אומרת שהבנים הולכים אחר הפסול.
אמר רבי אבהו: מהו ממזר? מום זר. ופליג על ההוא דאמר רבי יהודה בר פזי - זה שאומר שיש אפשרות שממזר יתחתן עם ישראלית, חולק על רבי יהודה בר פזי שאמר: "אלהים מושיב יחידים ביתה" - אפילו ממזר בסוף העולם וממזרת בסוף העולם, הקדוש ברוך הוא מביאן ומזווגן זה בזה - כך שבעצם לא ייתכן שממזר יתחתן עם ישראלית כשרה.
רב הונא אמר: אין ממזר חייה יותר משלשים יום. ביומוי דרבי ברכיה סלק בבלאי להכא - בבלי אחד הגיע לכאן - והוה ידע ביה דהוא ממזר. אמר ליה: "רבי, זכה עימי" - צריך אני צדקה, אין לי מה לחיות. אמר ליה: "למחר את קאים בציבורא ואנא עביד לך פסיקא" - אני אבקש מהציבור שיתנו לך צדקה.
זכה עימי במצוות צדקה". אמר ליה: "למחר את קאים בציבורא כשאני דורש ואנא עביד לך פסיקא" שאבקש מהציבור לתת לך צדקה. אתא יתיב דריש, מן דחסיל מידרש כשסיים לדרוש, אמר לון: "אחונן""אחינו" זכון עם הדין דהוא ממזר. מן דאזל ליה קהלא כשהלכו הציבור, אמר ליה: "רבי, חיי שעה בעית גבך ואובדתא חיין דההוא גברא". אמר ליה: "חייך - ההין יהבית לך" חיים זה בדיוק מה שנתתי לך, דאמר רבי אבא°: אמררב הונא° בשם רב°: אין ממזר חיה אלא שלשים יום. אימתי? בזמן שאינו מפורסם, אבל אם היה מפורסם - חיי הוא. רבי זעירא° כד סליק להכא שמע קלין קריי לאנשים מבוגרים "ממזרה" ו"ממזרתא" משמע שחיו יותר משלושים יום, אמר לון: מהואיך יכל להיות כן? הא אזלה ההיא דרב הונא°, דרב הונא° אמר: אין ממזר חיי יותר משלשים יום! אמררבי עוקבא בר אחא°: עמו הייתי כד אמררבי אבא° אמר רב הונא°בשםרב°: אין ממזר חיי יותר משלשים יום. אימתי? בזמן שאינו מפורסם, אבל אם היה מפורסם - חיה הוא. תני: עובד כוכבים ומזלות ועבד הבא על בת ישראל - הוולד ממזר. °רבי שמעון בן יהודה אומר בשם °רבי שמעון בן יוחאי: ג_עו§אין הוולד ממזר, שאין ממזר אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה כרת. ושניהם מקרא אחד דרשו: דכתיב ((דברים כ"ג, א')) "לא יקח איש את אשת אביו וגו'", וסמיך ליה "לא יבא ממזר". °רבי מאיר דרש: מה אשת אביו מיוחדת שאין לו עליה קידושין והוולד ממזר - אף כל שאין לה עליו קידושין הוולד ממזר, ואף עבד וגוי כיוצא בהם. °רבי שמעון בן יהודה דרש: מה אשת אביו מיוחדת שאין לה עליו קידושין אבל אם יש לה קידושין על אחרים - הוולד ממזר, יצא עובד כוכבים ומזלות ועבד שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין. התיב רבי שמואל בר אבא° על ההיא תנייא קדמייא °רבי מאיר שאמר כל שאין לו עליה קידושין והוולד ממזר: הרי יבמה שזינת - הרי אין לה עליו ולא על אחרים קידושין, דכתיב "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", והוולד כשר! אמררבי ינאי° הכהן בשם °רבי: עובד כוכבים ומזלות ועבד שבאו על בת ישראל - הוולד ממזר. רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין: הוולד ממזר. רבי יעקב בר אחא°, רבי שמעון בר אבא° ורבי יהושע בן לוי°אמרו בשם רבי ינאי ברבי°: הוולד אינו כשר ולא פסול, ג_עזאלא מזוהם פסול לכהונה. רבי יונתן° סלק עם רבי יהודה נשייא° לחמתא דגדר והורי תמן הוולד כשר. אמר רבי זעירא°: ההן וולד של עובד כוכבים ומזלות ועבד - כל מה דהוא אזיל הוא מתעלה. °רבי עבד ליה ממזר, רבן גמליאל ברבי° בריה עבד ליה מזוהם, רבי יהודה נשיאה° בן גמליאל בן רבי בר בריה עבדהעבדליה כשר. הורי רבי אבא בר זבדא° במקום בפני כל רבנין: הוולד כשר. רב ביבי° אמר קומי רבי זעירא° בשם רבי חנינה°: הוולד כשר. אמר רבי זעירא°: אין באים להתיר מן הדא - אין למידין מעשה מהברה שמוע ללא עדות ברורה. אמר חזקיה°: אנא ידע ראשה וסופה. רבי חמא בר חנינה° הוה אזיל מיסוק לחמתה דגדר, אתא לגבי אבוי, אמר לו: "הב דעתך דאית תמן מן אינון פסולייא" תן דעתך שיש שם בנים של גוי ועבד שבאו על אימן שהיא ישראלית, "דלא תפגע בהון" לאמר שהם פסולים שהלכה שהם כשרים רק שפסולים לכהונה. אעגדאף על גב ד°רבי שמעון בן יהודה אמר משום °רבי שמעון בן יוחי: גוי ועבד שבאו על בת ישראל - הולד כשר, מודה שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה. אף על גב ד°רבי יהושע בן חנניה אמר: הבא על אחותו - הוולד כשר שאין ממזר אלא מחייבי מיתה, מודה שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה. חד בר נש אתא לגביהלגבירב°, אמר: "ליה בגין"בגיןדלידתיהדילידתאימיהאמהמןדההוא גבראמארמאי" אימו ילדה אותו מגוי, "האם מותר הוא לבא בקהל?" אמר ליה: כשר. אמר ליה רב חמא בר גוריא°לאותו אדם תברח מהר: "הן דעיימך מגליך"רגליך" כל עוד יש לך רגלים, עד דאתידלאייתישמואל° בר אבא בר אבא ויפסלינך. אף על גב דרב° אמר: גוי ועבד שבאו על בת ישראל - הוולד כשר, מודה שאם היתה נקיבה שפסולה מן הכהונה. אמר רבי יעקב בר אחא°: תניי תמן גבי גוי ועבד שבאו על ישראלית: הפוסל פוסל אפילו בפנויה, והמכשיר מכשיר אפילו באשת איש. רבי תנחום בר פפא° שלח שאל לרבי יוסי° בר זבידא תרין עובדין מן אלכסנדריאה בגוי ועבד שבא על אשה - אחד בפנויה ואחד באשת איש. באשת איש - שלח כתב ליה: "לא יבוא ממזר בקהל י"י". בפנויה - שלח כתב ליה: טועים מבדין אתם שאיןשהיא פסולה, אבל היא כשרה, ואין אתם מוזהרין על בנות ישראל הקדושות. אמר לרבי מנא° בן יונה: "סב וחתים" שאף אתה מסכים להיתר, וחתם. אמר לרבי ברכיה° הכהן: "סב וחתים",
📖 באר משה — דף מ עמוד ב
אתא יתיב דריש, מן דחסיל מידרש, אמר לון: זכון עם הדין דהוא ממזר - תנו לו צדקה. מן דאזל ליה קהלא, אמר ליה: "רבי, חיי שעה בעית גבך ואובדתא חיין דהוא גברא" - אתה הרסת לי את החיים לגמרי. אמר ליה: "חייך - ההין יהבית לך" - דווקא נתתי לך חיים, דאמר רבי אבא: רב הונא בשם רב: אין ממזר חיה אלא שלשים יום. אימתי? בזמן שאינו מפורסם, אבל אם היה מפורסם - חיי הוא - לכן פרסמתי אותך כדי שתחיה.
רבי זעירא כד סליק להכא שמע קלין קריי "ממזרה" ו"ממזרתא" - קוראים לאנשים גדולים בשמות כאלה - אמר לון: כן? הא אזלה ההיא דרב הונא, דרב הונא אמר: אין ממזר חיי יותר משלשים יום! רבי עוקבא בר אחא: רבי אבא אמר רב הונא רב: אימתי? בזמן שאינו מפורסם, אבל אם היה מפורסם - חיה הוא.
תני: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הוולד ממזר. רבי שמעון בן יהודה אומר בשם רבי שמעון: אין הוולד ממזר, שאין ממזר אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה כרת.
ושניהם מקרא אחד דרשו: "לא יקח איש את אשת אביו..." וסמיך ליה "לא יבוא ממזר". רבי מאיר דרש: מה אשת אביו מיוחדת שאין לו עליה קידושין והוולד ממזר - אף כל שאין לה עליו קידושין הוולד ממזר, וגם גוי בכלל. רבי שמעון בן יהודה דרש: מה אשת אביו מיוחדת שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים - הוולד ממזר, יצא עובד כוכבים ועבד שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין.
התיב רבי שמואל בר אבא על ההיא תנייא קדמייא: הרי יבמה שזינת, הרי אין לה עליו ולא על אחרים קידושין, והוולד כשר!
רבי ינאי בשם רבי: עובד כוכבים ועבד שבאו על בת ישראל - הוולד ממזר. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין: הוולד ממזר. רבי יעקב בר אחא, רבי שמעון בר אבא ורבי יהושע בן לוי בשם רבי ינאי ברבי: הוולד אינו כשר ולא פסול, אלא מזוהם - כלומר פסול לכהונה.
רבי יונתן סלק עם רבי יהודה נשייא לחמתא דגדר, הורי תמן הוולד כשר. אמר רבי זעירא: ההן וולד - כל מה דהוא אזיל הוא מתעלה. רבי עבד, רבן גמליאל ברבי בריה מזוהם, רבי יהודה נשיאה בר בריה כשר. הורי רבי אבא בר זבדא במקום כל רבנין: הוולד כשר. רב ביבי אמר קומי רבי זעירא בשם רבי חנינה: הוולד כשר. אמר רבי זעירא: אין מן הדא - אין למידין מעשה מהברה - זה שמועה ולא עדות ברורה.
אמר חזקיה: אנא ידע ראשה וסופה - אני מכיר את כל הסיפור. רבי חמא בר חנינה הוה אזיל מיסוק לחמתה דגדר, אתא לגבי אבוי, אמר לו: "הב דעתך דאית תמן מן אינון פסולייא", "דלא תפגע בהון" - אל תגיד עליהם שהם פסולים, כי באמת הם כשרים, רק פסולים לכהונה.
ד'רבי שמעון בן יהודה אמר משום רבי שמעון בן יוחי: גוי ועבד שבאו על בת ישראל - הולד כשר, מודה שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה. אף על גב דרבי יהושע אמר: הבא על אחותו - הוולד כשר, כי הוא סובר שאין חייב מיתה, מודה שאם היתה נקיבה שהיא פסולה מן הכהונה.
חד בר נש אתא לגבי רב, אמר: "אמי ילדה אותי מגוי, האם מותר הוא לבא בקהל?" אמר ליה: כשר. אמר ליה רב חמא בר גוריא: "הן דעי מך" - כל כוח שיש לך ברגליים, ברח - "עד שמואל ויפסלינך" - תברח לפני שיפסול אותך.
אף על גב דרב אמר: גוי ועבד שבאו על בת ישראל - הוולד כשר, מודה שאם היתה נקיבה שפסולה מן הכהונה.
אמר רבי יעקב בר אחא: תניי תמן: הפוסל פוסל בפנויה, והמכשיר מכשיר אפילו באשת איש. רבי תנחום בר פפא שלח שאל לרבי יוסי תרין עובדין מן אלכסנדריאה - אחד בפנויה ואחד באשת איש. באשת איש - שלח כתב ליה: לא יבוא ממזר בקהל י"י. בפנויה - שלח כתב ליה: אתם אתם מוזהרין על בנות ישראל הקדושות.
אמר לרבי מנא: "סב וחתים" - אתה מסכים לדין הזה? וחתם. אמר לרבי ברכיה: "סב וחתים" - וגם הוא לא הסכים לחתום.
ולא קיבל עלוי. מן דקמון קם רבי מנא° בן יונה עם רבי ברכיה° הכהן, אמר ליה: "למה לא חתמתה?" אמר ליה: "לא כן אמר רבי יעקב בר אחא°: 'תניי תמן - הפוסל פוסל אפילו בפנויה, והמכשיר מכשיר אפילו באשת איש'? ולמהרבי יוסי° בר זבידא חילק בניהן?" אמר ליה: "בריך רחמנא דלא הוינא שמיע הדין אולפנא, דאילו הוינא שמיע הדין אולפנא - לא הוינן מחתים והוון אמרין: תלמידא פליג על רביה". אמר מר עוקבן°: לאו הכי אתאמרת, אלא הכי איתאמרת: הפוסל פוסל בפנויה, והמכשיר מכשיר בפנויה, ברם באשת איש - לא איתמר כלום. כד שמערבי ברכיה° הכהן הא דמר עוקבא°ברומשא סלק ברמשא בא בערב בעי מחתים, אמר ליה: "לית הכא אמרשכבר" הלכו השליחים עם התשובה. רבי חייה בר אבא° אזל לצור, אתא לגבי רבי יוחנן° בר נפחא, אמר לו: "מה מעשה בא לידיך?" אמר ליה: "גר שמל ולא טבל". אמר ליה: "ולמה לא פגעתה ביה" והכרזתה עליו שהוא גוי? אמר ליה: רבי יהושע בן לוי°שהוא מרה דאתרא ארפי הקל והכשיר ליה. אמר לו: "אם כך" יאות עבדת דלא פגעת ביה. מחלפא שיטתיה דרבי יהושע בן לוי°! תמן רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° ורבי יהושע בן לוי°אמרו בשם רבי גמליאל ברבי°: הוולד אינו לא כשר ולא פסול אלא מזוהם, והכא הוא אמר הכין שהולד כשר שהרי התיר גר שלא טבל שישא בת ישראל משמע שסובר שבניו כשרים! ולא כן תני: גר שמל ולא טבל, טבל ולא מל - הכל הולך אחר המילה, דברי °רבי אליעזר בן הורקנוס. °רבי יהושע בן חנניה אומר: ג_עח§אף הטבילה מעכבת. אלא רבי יהושע בן לוי° כהדא דתני בר קפרא°, דתני בר קפרא°: גר שמל ולא טבל - הרי זה כשר, שאין גר שלא טבל לקירויו, וקשיא עלת לו טבילתו לטומאה קלה של קרי לטהרו מטומאה גוי שהיא חמורה? אמר רבי יוסי בי רבי בון°: כיון שזו וזו לשום קדושת ישראל - עלת לו. תנן: וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין - הוולד כמוה. ואי זה זה? זה וולד שפחה ונכרית. תמן תנינן: מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבוםג_עט§חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. שפחה - דכתיב ((שמות כ"א, ד')) ג_פ§"האשה וילדיה תהיה לאדוניה". נכרית מנין? רבי יוחנן° בר נפחא אמר בשם °רבי שמעון בן יוחי: כתיב ((דברים ז', ג'-ד')) "לא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו וכתיבובתו לא תקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחרי". לא נאמר "כי יסירו" או "כי תסיר" אלא "כי יסיר" - מלמד שבנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך מן הנכריות קרוי בנך אלא בנה. יעקב איש כפר גבורייא אזל לצור, אתון שאלון ליה: "מהו מיגזור ברה דארמייתא בשבתא?" האם מותר למול בן של ישראל מגויה בשבת וסבר למישרי להון מן הדא דכתיב(במדבר א', י"ח)"ויתיילדו"ויתילדו על משפחותם לבית אבותם". שמע רבי חגיי°, אמר: "כי ייתי אייתוניה וילקי". אמר ליה: "מהיכן"מאיכן אתה מלקיני?" אמר ליה: "מן הדיןהדאדכתיב(עזרא י', ג') 'ועתה נכרות ברית לאלקינו להוציא כל הנשים הנכריות והנולד מהן וגו'". אמר ליה: "ומן"מן הקבלה את מלקיני" אולי היתה זו הוראת שעה? אמר ליה: כתיב ((עזרא י', ג')) "וכתורה יעשה" משמע שעשו על פי דין תורה. אמר ליה: "מן הדין אוריתא" מה המקור בתורה? אמר ליה: "מן ההיא דאמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם °רבי שמעון בן יוחי: כתיב ((דברים ז', ג'-ד')) 'לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנווכוובתולא תקח לבנך - לא נאמר "כי יסירו" ולא "כי תסיר" אלא "כי יסיר" - מלמד שבנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה". אמר ליה: "חבוט חבוטך"חבטך" הכני דהיאדהוא טבא בקלטה שההלכה תקלט ולא תשכח.
°רבי טרפון אומר: ג_פא§יכולין ממזרין ליטהר. כיצד? ממזר שנשא שפחה - הוולד עבד, שיחררו - נמצא הבן בן חורין. °רבי אליעזר בן הורקנוס אומר: הרי זה עבד וממזר. גמ':תנן: כיצד? ממזר שנשא שפחה וכ"ו. כיני מתניתא כך כוונת המשנה: נושא דממזר מותר לו לישא שפחה לכתחילה. אמררב יהודה° נשיאה בשם שמואל° בר אבא בר אבא: הלכתא כ°רבי טרפון. רבי שמלאי° הורי באנטוכיא ו°רבי סימאי הורי בכפר ספורייא: הלכה כ°רבי טרפון. תני משם °רבי מאיר: יש איש ואשה שמולידין חמשה אומות. כיצד? מיגוי שיש לו
📖 באר משה — דף מא עמוד א
אנחנו תלמידי משנה מסכת קידושין, דף מ"א. נתחיל מהשורה השישית.
רבי חייא בר אבא אזל לצור. אתא לגביה רבי יוחנן, אמר ליה: מה מעשה בא לידך? אחרי שהוא חזר, כלומר איזה מעשה בא לידיך בצור? אמר ליה: היה שם גר שמל ולא טבל. אמר ליה: ולמה לא פגעתה ביה? ויכסה שהוא גוי. אמר ליה: רבי יהושע בן לוי הרפה ליה, הרפה אותו, הכשיר אותו. אמר ליה: יאות עבד דלא פגע ביה.
מחלפא שיטתיה דרבי יהושע בן לוי. תמן רבי יעקב בר אחא ורבי שמעון בר אבא ורבי יהושע בן לוי אמרו בשם רבי גמליאל ברבי: הוולד אינו לא כשר ולא פסול אלא מזוהם. מה הוא פסול? פסול לקהילה. ואכתי, אם כן, לגמרי הרי הוא התיר לגר שלא טבל שאין לו... משמע שהוא סובר שבניו כשרים לגמרי.
ולא כן תני: גר שמל ולא טבל, טבל ולא מל - הכל הולך אחר המילה, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: אף הטבילה מעכבת. אז מכאן שלפי כולם, אם הוא מל ולא טבל, כן, יש דעות שהוא פסול. כמו מסובב על רבי יהושע בן לוי.
אלא רבי יהושע בן לוי כהדא דתני בר קפרא. תני בר קפרא: גר שמל ולא טבל הרי זה כשר, שאין גר שלא טבל לקירויו. כלומר כיוון שהוא טובל ממילא לקרי שלו, ממילא זה יעלה לו גם לטבילת הגרות. וקשיא עלת לו טומאה קלה מטומאה חמורה? אתה אומר שזה יעלה לו טהרה מטומאה של גוי שהיא חמורה? אמר רבי יוסי בי רבי בון: כיון שזו וזו לשום קדושת ישראל - עלת לו. הרי טבילת קרי זה קדושת ישראל, וגם כן העניין של גירות זה קדושת ישראל, אז לכן עלתה לו.
ואי זה זה? זה וולד שפחה ונכרית. תמן תנינן: מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשתו מן היבום, חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. כלומר אפילו יש לו בן ממזר פוטר מיבום, אלא אם יש לו בן משפחה או נכרית לא נקרא בן שלו וממילא לא פוטר אותו מיבום. שפחה - דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה. נכרית מנין? רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: דכתיב לא תתחתן בם, בתך לא תתן לבנו... כי יסיר את בנך מאחרי. הרי לא נאמר "כי יסירו" ולא נאמר "כי תסיר" אלא "כי יסיר". מלמד שבנך מישראלית קרוי בנך, ואין בנך מן הנכריות קרוי בנך אלא בנה. כלומר אם הבן שלך יתחתן עם גויה אז זה כבר לא הבנים שלך, אבל אם הבת שלך התחתנה עם גוי, הבן עדיין נקרא שלך. החשש שהגוי יסיר את בנך מאחרי.
יעקב איש כפר גבורייא אזל לצור. אתון שאלון ליה: מהו מיגזור ברה דארמייתא בשבתא? כלומר אם האב יהודי והאם גויה, האם מותר למול אותו בשבת? וסבר למישרי להון מן הדא, על משפחותם לבית אבותם. משמע שבעצם הולכים אחר האב.
שמע רבי חגיי, אמר: ייתי וילקי. אמר ליה: את מלקיני? אמר ליה: מן "ועתה נכרות ברית להוציא כל הנשים הנכריות והנולד מהן". זה בגלל שהבנים שלהם הם גויים. אמר ליה: הקבלה את מלקיני? לא, זה היה תקנת שעה. אמר ליה: וכתורה יעשה. משמע שהוא עשה על פי דין תורה. אמר ליה: מן הדין אורייתא? כלומר איפה בדיוק זה מרומז בתורה? אמר ליה: מן ההיא דאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: לא תתחתן בם. אמר ליה: חבוט טבא בקלטה. כי ככה ההלכה תיקרא ותישכח.
פרק ג', למדנו במשנה: רבי טרפון אומר: יכולין ממזרין ליטהר. כיצד? ממזר שנשא שפחה - הוולד עבד, שיחררו - נמצא הבן בן חורין. ואז הוא יהודי כשר. רבי אליעזר אומר: הרי זה עבד וממזר.
כיני מתניתא: ממזר מותר לו לישא שפחה לכתחילה. רב יהודה בשם שמואל: הלכתא כרבי טרפון. אמר בתר משנה שמואל, אחר כך רבי טרפון שבעצם ממזר יכול לטייל את הבנים שלו עד שהוא ישא שפחה ואז ישחרר את הבנים. רבי שמלאי הורי באנטוכיא ורבי סימאי הורי בכפר ספורייא: הלכה כרבי טרפון.
עבד ושפחה והולידו בנים - הרי הם גוים. נתגייר אחד מהן - אחד גר ואחד גוי. נתגייר רבוהאדון הגויוגיירווגייר לשני עבדיםעבדיולשם עבדות והולידו בנים - הרי אילו עבדים. אמר רבי זעירא°: הדא אמרא: גוי שבא על שפחה והוליד בן - הוולד עבד. שיחרר שפחה והולידה בן מבעלה העבד - הוולד ממזר. ואחר כך שיחרר את העבד והוליד בן - הרי זה בן עבד משוחרר שהוא כישראל גמור. נמצאו חמישה אומות: גוי, גר, עבד, ממזר, עבד משוחרר. יש מוכר לאביו לתת לאמו כתובתה. כיצד? מי שיש לו עבד ושפחה והוליד בן ממנה, שיחרר את השפחה ונשאה וכתב כל נכסיו לבנה - זהו שהוא מוכר לאביו לתת לאמו כתובתה. °רבי מאיר אומר: אין ממזרין טהורין לעתיד לבוא, שנאמר (זכריה ט', ו') "וישב ממזר באשדוד" - מוליכין טינה רפש אצל טינה וסריות ודבר מסריח אצל סריות. רבי יוסי° בר זבידא אומר: ממזרים טהורים לעתיד לבוא, שנאמר (יחזקאל ל"ו, כ"ה) "וזרקתי עליכם מים טהורים וגו"וטהרתם מכל טמאתכם ומכל גילולכם אטהר אתכם". אמר לו °רבי מאיר: והלא אינו אומר אלא "מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם"! אמר לו °רבי יוסי בן חלפתא: אילו נאמר "וכל"מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם" ושתק - הייתי אומר כדבריך. שכבר נאמר "וטהרתם", ולמה חזר ואמר "אטהר אתכם"? הא אינו אומר "אטהר אתכם" אלא מן הממזירות. אמררבי חונא° בשם רבי יוסף°: אמר אין הלכה כ°רבי יוסי בן חלפתא לעתיד לבוא.
