שולחן ערוך חושן משפט קכה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך חושן משפט · א· >>

שולחן ערוך חושן משפט · קכה · א · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

ראובן שהיה חייב מנה לשמעון או שהיה לו פקדון בידו ואמר ללוי הולך מנה זה לשמעון אם בא לחזור וליטלו ממנו אינו יכול דהולך כזכי דמי ומיד כשהגיע ליד לוי זכה בשבילו לשמעון לפיכך בין מת לוה או מלוה יתנוהו ליורשי שמעון ומ"מ ראובן חייב באחריותו עד שיגיע ליד שמעון:

הגה: וה"ה אם אמר שא מנה זו לפלוני או יהא מנה זו לפלוני כולם הוי כהולך והוי כזכי (ר"ן ספ"ק דגיטין) אבל אמר החזר לפלוני לא הוי כהולך ולא הוי כזכי (ב"י בשם הריטב"א)

ואם החזיר לוי המנה לראובן והעני (ראובן) אח"כ ולא היה לו ממה לפרוע בענין שהפסיד שמעון שלו לוי חייב לשלם שהוא פשע במה שהחזירו לראובן ואם מחמת אונסו החזירו לראובן שאיים עליו בדבר שיש בידו לעשות עד שהוצרך להחזיר פטור ויש אומרים שכשהחזיר לו המנה לראובן שניהם חייבים באחריותו עד שיגיע ליד שמעון כל חובו:

הגה: ראובן שהיה לו מעות ביד שמעון ואמר ללוי לקבלן משמעון והלך לוי וקבלן ואח"כ אמר שמעון ללוי שיחזיר לו מעותיו שקבל בשביל ראובן [כי בטעות פרעו] ואם לא יחזירם יכפור לו חוב שחייב שמעון ללוי ממקום אחר והנה לוי אומר לראובן לא קבלתי בשבילך כדי שאפסיד את שלי ורוצה להחזירם וראובן אומר שלא יחזירם מאחר שכבר עשה שליחותו וזכה בשבילו הדין עם ראובן (מרדכי והגהות אשירי ספ"ק דגיטין):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

הולך מנה כו'. וכתב רי"ו נכ"ח ח"א ☜ דה"ה אם נתן לשלוחו שטר מתנה או שום שטר שיתננו לפלוני אזי זכה והיינו כשאומר לו זכה לפלוני כמ"ש המחבר בס"ו עד"מ ח' וע"ל סי' ס"ה סי"ג:

דהולך כזכי דמי דוקא בחוב ופקדון ולא במתנה וכמ"ש בסמוך ס"ה מילתא בטעמא:

זכה בשבילו. בסמוך ס"ב יתבאר דבפקדון לא אמרי' הכי כ"א כשהנפקד הוחזק כפרן עיין שם מ"ש:

בין מת לוה. פי' ולא מצו יורשי הלוה לומר נתבטל שליחתך כדאמרינן בשליח דעלמא כמ"ש הט"ו ר"ס שכ"ב דשאני הכא דכבר זכה זה להמקבל:

או מלוה. פי' ואין המשלח יכול לומר לא נתתי בידך אלא כדי לתת לשמעון לא ליורשיו וע"ז סיים וכתב אלא יתנוהו ליורשי שמעון דכיון דמיד זכהו לשמעון ממילא יורשיו יורשין זכותו:

ומ"מ ראובן חייב באחריותו עד כו'. פי' ואין לשמעון המקבל עם לוי כלום אלא עם ראובן שהיה לוה או נפקד שלו ועל אחריותו קבלו בידו ולא נתנו לו רשות ליתנם ליד לוי:

אבל אמר החזיר כו'. ק"ק דהמעיין בתשובת הריטב"א בעל דין זה (והביאו הב"י בסי' זה סס"ט) יראה דשם בתשובה איירי ממתנה מדהביא ראיה מההיא דהלך ובקשו ולא מצאו כו' דאיירי במתנה וכמ"ש בסי' זה בפרישה וא"כ י"ל דדוקא במתנה דלא מהני גם ל' הולך כתב בה נמי דלא מהני בה ל' החזיר אבל בחוב ופקדון מהני כמו דמהני ל' הולך ובאמת דכתב שם בת' ז"ל החזיר הוא גרע מהולך אבל נר' דלא כתב כן אלא של"ת דל' החזר יהנה טפי במתנה מל' הולך קמל"ן אבל בחוב ופקדון קרוב לודאי דס"ל דמהני גם ל' החזיר ע"ש וצ"ע:

והעני. פי' ראובן:

ואם מחמת אונסו החזירו כו' פטור. ול"ד למ"ש מור"ם בסמוך בהג"ה והוא מהמרדכי שכתב שבכזה הדין עם המפקיד ודוחק לחלק דשם לא אמרו אלא שלכתחל' לא יחזיר וכאן אמר שאם החזיר בדיעבד פטור אלא נראה דשאני התם דראובן עשה ללוי שליח לקבלם ומיד שקבלו לוי לידו הרי הוא ממון של ראובן ואם יחזירו לשמעון מחמת האיום הרי מציל נפשו בממון של חבירו וע"ל ס"ס קכ"ו ובסי' רצ"ב ס"ח ובסי' שפ"ח ס"ז מ"ש בחילוקי דינים הללו:

וי"א דכשהחזיר כו'. פי' אפי' לא העני ראובן אפ"ה הרשות ביד שמעון לגבות ממונו מאיז' שירצ' מלוי או מראובן וז"ש שניהם חייבים באחריותו ר"ל מאיזה שירצ' גובה כלו וכ"כ המ"מ ועפרו"ד:

הדין עם ראובן. ומסיק שם וכתב ז"ל ואע"ג דשמעון לא הוחזק כפרן מ"מ הואיל ועשאו ראובן שליח לקבל זכה לו והא דאמר לוי לא זכיתי לך ע"מ דאפסיד את שלי הוה דברי' שבלב ואינן דברים עכ"ל:

ש"ך - שפתי כהן

(א) שהי' חייב כו' בפקדון כו'. אבל במתנ' לא הוי הולך כזכי כדלקמן סעיף ה':

(ב) הולך מנה זו כו'. וכן אם אמר תן מנה זו בחוב ופקדון הוי כזכי וי"א דבתן והולך בעינן דוקא שנותן לו עתה וכמש"ל ס"ק כ"ח מיהו אף בזכי לכ"ע בעינן שיגיע לרשות השליח קודם שיחזור בו הנותן וכמש"ל ס"ק ל' ע"ש:

(ג) מנה זה כו'. כתב ר' ירוחם נכ"ח ח"א דה"ה אם נתן לשלוחו שטר מתנה או שום שטר שיתננו לפלוני אזי זכה בו ומביאו ב"י וכתב בד"מ דהיינו כשאומר זכה לפלוני וכדלקמן סעיף ה' ו' וכ"כ הסמ"ע וז"ל המרדכי והג"א ספ"ק דגיטין תוספת' תן מנה זו לפלוני הולך מנה לפלוני תן שטר מתנה זו לפלוני זכה בשטר מתנה זו לפלוני התקבל שטר מתנה זו לפלוני אם רצה להחזיר יחזיר ואני תמי' זכה בשטר מתנה אמאי יכול לחזור ויש תוספתא שכתב בהן לא יחזור וליתא דא"כ לערבינהו וליתנינהו בהדי מלוה ופקדון עכ"ל אביאסף עכ"ל ולפי התוספתא שכתוב לא יחזור צ"ל דהד"מ והסמ"ע לא קאי אלא אסוף דברי ר' ירוחם שהיינו כשנותן לו שטר אחר אבל בנתן לשלוחו שטר מתנה מועיל כמו בחוב וכן נראה ממ"ש הבית יוסף בשם הריטב"א וז"ל גרסינן בירושלמי בחוב תן מנה זו לפלוני הולך מנה זו לפלוני תן שטר מתנה זו לפלוני הולך שטר מתנה והלך ומצאו שמת יתן ליורשיו ע"כ:

(ד) בין מת לוה כו'. פי' דאע"ג דבשאר שליחות כשמת הלוה [השולחן יכולים היורשים לבטל השליחות כדלעיל ר"ס קכ"ב שאני הכא כיון שזכה זה בשבילו [עיין בתשו' מהרשד"ם ס"ס קמ"ג]:

(ה) לוה או מלוה כו' אע"ג דהתחיל בחוב ופקדון סיים רק בלוה ומלוה משום דפסיקא ליה אבל בפקדון איכא גוני דיכול לחזור כדלקמן ס"ב:

(ו) או מלוה פי' ואין המשלח יכול לומר לא נתתי לך אלא כדי לתת לשמעון ולא ליורשיו כדלקמן סוף סעיף ח' גבי מתנה דהלואה או פקדון שאני:

(ז) ומ"מ ראובן חייב באחריותו כו' פי' בסמ"ע דלסברא זו אין לוי חייב אא"כ העני שמעון [ראובן] הא לא"ה אע"פ שהחזירו אין שמעון יכול לתבוע אלא לראובן וכן פי' הב"ח וכתב דהכי מסתברא ודלא כמ"ש בש"ע דלא הכריע עכ"ל ואיני רואה טעם להכרעתו דאדרב' איפכ' מסתבר' כיון שזה זכה לו ואלו היה הלוה רוצה לחזור לא היה יכול נמצא שהוא ממש מעות של שמעון א"כ זה שהחזירו הרי כאלו נתן מעות של שמעון לראובן ושמעון יכול לחזור על איזו שירצה ונלפע"ד דגם הסברא הראשונה מודה לזה דאל"כ ה"ל להטור והמחבר לפרש כן בסבר' הראשונה דוקא כשהעני חייב דזה דוחק לומר דסברא האחרונה חולקת על הדיוק ועוד דא"כ ק' מנ"ל להטור כן דדוקא העני ולחלוק על הרמב"ם והלא לא נזכר סברא זו בשום פוסק וכן בהגהת אשר"י ספ"ק דגטין משם א"ז פסק דיכול לתבוע מי שירצה. ומ"ש הטור והעני אורחא דמילתא נקט דאל"כ אין דרך שהמלוה יתבע את לוי דפשיטא דניחא לי' לחזור על ראובן שהלוהו אבל אה"נ שיכול לתבוע את לוי אם ירצה. אלא דעל מ"ש הטור לכתחל' דאם איים עליו כו' פטור והוא מדברי הרשב"א כתב אח"כ והרמב"ם כתב החזירו לו שניהם חייבים באחריותו כו' ר"ל דהרמב"ם כ' סתם כשהחזירו שניהם חייבים באחריותו ולא חילק בין איים עליו או לא משמע דאפי' איים עליו חייב וכן יש לפ' דברי הרמב"ם (המחבר):

(ח) חייב באחריותו כו' כתב בתשו' מהר"ר שלמה כהן ספר ב' סי' צ"ט מי שהי' חייב מעות לחבירו ובתוך זמן הלך המלוה למדינת הים ובהגיע זמן יש חשש מחמת נפילת המטבע מהני ללוה כשיזכ' המעות למלוה ע"י אחר בהולך או זכי לפוטרו מאונסים דנפילת המטבע שיגיע ודמי לשואל שאע"פ שחייב בגניבה ואבידה כשהחזירו שלא מדעת אחר זמן השאל' מ"מ פטור מאונסים (וכדלקמן סי' ש"ס סעיף ח') א"כ ה"ה לענין לוה נהי דלא מפטר מחיוב גניבה ואבדה בזיכוי ע"י אחר שלא מדעתו מ"מ מועיל לפטור מאונס גזירת המלך ובב"י סי' ע"ד בשם מ"כ דאם אמר לו הלוה טול מעותיך והרי הם צרורים ומונחים ונגנבו או נאבדו חייב דאלו מתרמי לי' עיסקא מי לא זבין בהו והכא כיון שהוציא' מרשותו וזיכה לו ע"י אחר תו ליכא למיחש לאיתרמי לי' עיסקא ופטור ועוד דכיון שאינו ניכר ההיזק שהמטבע לא נשתנה מצורתו י"ל לו הרי שלך לפניך כמו בגזל מטבע ונפסל עכ"ל ואין דבריו נ"ל דל"ד כלל לשואל דהדרא בעיני' א"כ מיד שכלה זמן השאל' כל היכא דאי' ברשותא דמרא איתא אבל הכא כיון דפשיטא דחייב באונסים אע"ג שמסרן ליד אחר וא"ל הולך או זכי וכדפירש"י להדיא ספ"ק דגיטין וכמו שמשמע ג"כ להדיא מכל הפוסקים שכתבו סתמא חייב באחריותו משמע בכל מיני אחריות אפי' דאונסים והיינו ע"כ כיון דהלואה להוצא' ניתנ' א"כ המעות הוא לעולם ברשות הלוה וא"כ ה"ה לענין אונס דגזר' המלך וגם לא דמי לגזל מטבע דהתם דוקא כשהמטבע עצמו שגזל בעין וכמ"ש לקמן ר"ס שס"ג ע"ש וא"כ כ"ש בהלואה כשאינו משלם לו אותו מטבע עצמו שהלוהו שהוא באחריות הלוה ועוד דבהלוא' נראה דאפי' משלם לו אותו מעות עצמו הוא באחריות הלוה כיון דלהוצא' ניתנה וכה"ג כתבתי לעיל סי' מ"ד [ע"ד] ס"ז בשם התוס' והפוסקים ע"ש והא דאצטריך הב"י בשם מ"כ בסי' ע"ד לטעם דאלו מתרמי ליה עיסקא כו' היינו משום שאמר להמלו' ליקח והוא מסרב משא"כ הכא כן נ"ל:

(ט) אבל אמר החזר כו'. בסמ"ע הניח זה בצ"ע דנ"ל דלא כ"כ הריטב"א אלא גבי מתנ' דל"ת דל' החזר יהנה טפי במתנ' מל' הולך קמ"ל אבל בחוב ופקדון מהני החזר' כמו הולך עכ"ל ולפענד"נ כדעת הר"ב דז"ל הריטב"א רחל לא זכתה בגוף השטר ואע"פ שיש שם קנין כיון שלא הגיע לידה מחיים ולא זיכהו לה במיני הזכייה ולא אמר לשליח אלא החזר שאינו זיכוי כלל שהיא לא זכתה בשטר אין לשליח הזה ליתן השטר ליורשים ומתחוור הדין פסקא מדגרסי' בפ"ק דגיטין הולך מנה לפלוני והלך ובקש ולא מצאו כלומר שמת יחזיר למשלח כו' וזה הוא הנדון שלפנינו אלא דהתם הולך והכא החזר שהוא גרוע ממנו והתם מנה והכא נייר וגרסינן בירושלמי בחוב תן מנה זה לפלוני הולך מנה לפלוני תן שטר מתנ' זו לפלוני הולך שטר מתנ' זו לפלוני והלך ומצאו שמת יתן ליורשיו ע"כ למדנו מהירושלמי הזה דמנה ושטר אחד עד כאן לשונו והרי מסוף דבריו שהביא הירושלמי מבואר דהולך שטר מתנ' לפלוני יתן ליורשים כמו בחוב ואם כן ע"כ דהחזר שטר מתנ' זה לפלוני גרע מהולך ואם כן ה"ה בהחזר מנה זה לפלוני דהרי הדין מנה ושטר אחד אלא דהחזר גרע מהולך וכן משמע נמי ממה שכתב בתחלת דבריו ולא אמר לשליח אלא החזר שאינו זיכוי כלל. דלשון שאינו זיכוי כלל משמע דלא הוי זיכוי בשום ענין ומה שכתב ומתחוור הדין פסקא מדגרסינן כו' דמשמע דמיירי במתנ' נראה ודאי דשטר מתנה הוי כחוב כיון שכתו' המתנ' בשטר המתנ' או אפשר דמיירי כיון שהי' חייב ליתן לה שטר זה ואפ"ה אינו מועיל כיון שלא אמר אלא ל' החזר ולא מייתי ראי' מפרק קמא דגטין אלא כשהיא לא זכת' אין ליתן שטר ליורשים כדאמרי' התם יחזרו למשלח ודו"ק. וכך כתבתי לעיל סי' קכ"ד ס"ק מ"ד בשם ראב"ן דאם א"ל צא ופרע לפלו' בע"ח לא הוי כזכי ופשיטא דהחזר לא עדיף מצא ופרע ודו"ק:

(י) ואם מחמת אונסו כו' פטור. ול"ד למ"ש מור"ם בסמוך בהג"ה והוא מהמרדכי שכ' שבזה הדין עם המפקיד ודוחק לחלק דשם לא אמרו אלא שלכתחל' לא יחזיר וכאן אמר שאם החזיר בדיעבד פטור אלא נרא' דשאני התם דראובן עשה ללוי שליח לקבלם ומיד שקבלו לוי לידו הרי הוא ממין של ראובן ואם יחזירו לשמעון מחמת האיום הרי מציל נפשו בממון של חברו עכ"ל סמ"ע ואין דברים אלו נכונים לפע"ד דכיון שזה זכה בשבילו והרי הוא של המלו' או המפקיד מה לי שעשאו שליח או לא ס"ס עכשיו הוא של המפקיד לגמרי וכן משמע להדיא במרדכי והג"א ספ"ק דגטין שמשם מקור דין זה דאפי' לא עשאו שליח רק שזכה לו כגון בהולך מנה של מלו' לפלוני דינא הכי והבאתיו לקמן ס"ס י"א ע"ש ודוק ועוד דאפי' עשאו שליח אם החזירו מחמת שהוא אנוס או מחמת האיום שבידו להכריחו להחזיר פטור ול"ד למציל נפשו בממון חבירו דהיינו שאין אונסו על זה הממון עצמו כגון בנרדף ששבר כלים של אחר שחייב מטע' מציל נפשו בממון חבירו לקמן סימן ש"פ ס"ג אבל כאן שהוא רק שומר על המעו' וזה מכריחו שיחזיר לו המעות פשיטא דאונס רחמנא פטריה ובזה אתי נמי שפיר דל"ד למה שכתב מור"ם בסמוך דהתם אין האונס ע"ז הממון עצמו שהרי א"י לנגשו שיחזיר לו זה הממון עצמו שנתן לו רק שרוצ' לכפור לו חובו וזה לא מיקרי אונס וכן משמע בע"ש דלקמן בהג"ה היינו טעמא משום דלא מיקרי אונס ע"ש וכן מחלקים לקמן ס"ס קכ"ו עיין שם ודו"ק:

(יא) וי"ח כו'. עיין ס"ק ח' במאי פליגי ועיין בתשובת מהרשד"ם ס"ב:

(יב) הדין עם ראובן. שהרי זכה לו כיון שחוב מלוה היה ואפי' אם פקדון היה זכה לו ולא מצי למהדר דכי פרכינן התם גבי פקדון לימא ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ומוקמי' ליה בשהוחזק כפרן ה"מ היכא דמדעתי' א"ל הנפקד הולך אבל אמר ליה המפקיד הבא לי פקדון ונפקד א"ל תן ה"ל כזכי ולא מצי הדר ביה ומה שאמר לוי לא זכיתי לך ע"מ שאפסיד דברים שבלב הם ואינן דברים עכ"ל מרדכי והג"א שם:


ט"ז

באר היטב

(א) הולך:    ז"ל הש"ך וכן אם אמר תן מנה זו בחוב ופקדון הוי כזכי וי"א דבתן והולך בעינן דוקא שנותן לו עתה מיהו אף בזכי לכ"ע בעינן שיגיע לרשות השליח קודם שיחזור בו הנותן וכמ"ש בס"ו ע"ש (ובעובד כוכבים דלאו בר שליחות הוא תן והולך לאו כזכי דמי מהר"א גאליקו בתשובת כ"י ועיין במבי"ט ח"א סי' קמ"ה כמו שהלוה א"י לחזור בו ה"נ אין שאר בע"ח יכולין לגבות ממנה הה"מ ז"ל בפט"ז מה"מ. כנה"ג).

(ב) ליורשי:    והמשלח א"י לומר לא נתתי לך אלא כדי לתת לשמעון ולא ליורשיו כמ"ש סוף סימן ח' גבי מתנה. דהלואה או פקדון שאני ועיין בתשובת מהרשד"ם סוף סימן קמ"ג. ש"ך.

(ג) באחריותו:    עיין בש"ך שהביא תשובת רש"ך במי שהיה חייב מעות לחבירו ובתוך הזמן הלך המלוה למדה"י ובהגיע הזמן יש חשש מחמת נפילת המטבע אם מהני ללוה שיזכה המעות להמלוה ע"י אחר כו' עיין שם.

(ד) החזר:    הסמ"ע הניח זה בצ"ע דנ"ל דלא כ"כ הריטב"א אלא גבי מתנה דל"ת דלשון החזיר יהנה טפי במתנה מלשון הולך קמ"ל אבל בחוב ופקדון מהני גם ל' החזיר ע"כ והש"ך כ' דנ"ל כדעת הרמ"א וגם לשון הריטב"א מורה כן דכתב שאינו זיכוי כלל משמע דלא הוי זיכוי בשום ענין כו' ע"ש (וכ"כ הט"ז).

(ה) פטור:    ול"ד למ"ש הרמ"א בהג"ה בסמוך שבכזה הדין עם המפקיד ודוחק לחלק דשם לא אמרו אלא שלכתחלה לא יחזיר וכאן אמר שאם החזיר בדיעבד פטור אלא נראה דשאני התם דראובן עשה ללוי שליח לקבלם ומיד שקבל לוי לידו הרי הוא של ראובן ואם יחזיר לשמעון מחמת האיום הרי מציל נפשו בממון חבירו וע"ל סוף סימן קכ"ו ובסימן רצ"ב ס"ח ובסימן שפ"ח ס"ז מ"ש בחילוקי דינים הללו עכ"ל הסמ"ע ואין דבריו נכונים לע"ד דכיון שזה זכה בשבילו מה לי שעשאו שליח או לא ס"ס עכשיו הוא של המלוה או המפקיד לגמרי וכ"מ להדיא במרדכי והג"א ספ"ק ששם מקור דין זה ועוד דאפי' עשאו שליח אם החזיר מחמת אונסו או מפני האיום שבידו להבריחו להחזיר פטור ול"ד למציל נפשו בממון חבירו דהיינו שאין אונסו על זה הממון עצמו כגון בנרדף ששבר כלים של אחר שחייב כמ"ש בסי' ש"פ ס"ג אבל כאן שאינו רק שומר על המעות פשיטא דאונס רחמנא פטריה ובזה אתי נמי שפיר דל"ד למ"ש הרמ"א בסמוך דהתם אין האונס ע"ז הממון רק שרוצה לכפור חובו וזה לא מיקרי אונס וכן מחלקים לקמן סוף סימן קכ"ו ע"ש. ש"ך.

(ו) שניהם:    פי' אפי' לא העני ראובן אפ"ה הרשות ביד שמעון לגבות מאיזה שירצה מלוי או מראובן כ"כ הסמ"ע ועיין בש"ך ובט"ז.

(ז) ראובן:    ומסיק שם וז"ל ואע"ג דשמעון לא הוחזק כפרן מ"מ הואיל ועשאו ראובן שליח לקבל זכה לו והא דאמר לוי לא זכיתי לך ע"מ שאפסיד את שלי הוי דברים שבלב ואינן דברים עכ"ל. סמ"ע.



קצות החושן

(א) שאם בא השליח להחזיק בהם בשביל חוב ע' טור שכ' וז"ל אבל הרמ"ה כתב אם השליח בא להחזיק בהם בשביל חוב שיש לו ביד המלו' או המפקיד אינו יכול דכיון דא"ל תן לו הולך כמאן דא"ל זכי דמי או הולך על מנת שתתני לפ' דמיו אי מקיים תנאיה זכי ואי לא לא זכי וכאלו לא יצא מיד הלו' או הנפקד עכ"ל. מיהו נרא' דהיינו דוק' באומר לו הילך או תן דזה הוי כאומר בפי' הולך לפ' או תן לפ' דצריך ליתן ולהוליך דוק' אלא דהוי כזכי לענין חזר' אבל מ"מ כיון דה"ל לשון הולך ותן צריך ליתן דוקא ליד המפקיד והמלו' וה"ל כאלו התנ' עמו שיזכ' לפ' בתנאי שיתנו לידו וכמו שמבואר אצלינו לקמן אי"ה אבל באומר לו זכה לו נרא' דאין כאן שום תנאי ותיכף זכה לו וא"כ יכול השניה לתופסו בעד (ביד) המלו' והנפקד:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש