אין הוא אומר "טוב עשיתם", אלא זו הבעת בטחון בתכנית על, המוליכה בסופו של דבר אל היעד.

לו עוינותם לא הייתה מגיעה לרמה של מכירת אחיהם, העלילה יכולה היתה להגיע לאותה נקודה בצורה אחרת, יוסף היה יכול להיחטף על ידי אותה ארחת ישמעאלים, לדוגמה, ולא היו צריכים האחים לעבור אותה בושה.

ואם גם הוא לא היה מספר חלומותיו (דבר שלא היה בו כל צורך, יהיה בטחונו בנכונותם אשר יהיה, למה לומר לאדם שהוא עתיד להשתחוות לו?), השמועה על צפנת פענח הייתה יכולה להגיע לפרעה באופן אחר, והיה מוזמן אליו, ולא היה צריך לעבור עבדות ומאסר.

הכל נעשה ברצון אלוהים: מטרת אלוהים היתה להראות את גדולתו ליוסף ולאחיו.

בעיה לוגית - איך יכול להיות שאותו מעשה יהיה גם טוב וגם רע:

• האחים עשו מעשה רע כאשר הם מכרו את אחיהם לעבדות.
• ובסוף מתברר להם שהם עשו מעשה טוב ועשו את רצון אלוהים. אפילו הקנאה והשנאה שלהם נדרשו לעשות את רצון אלוהים.

לכן רבי נחום איש גמזו היה נוהג להגיד על כל דבר "גם זו לטובה". במשמעות, לאלוהים יש דרכים שונות ומשונות לקיים את רצונו במסגרת חופש הבחירה של בני האדם.

כל מה שיוסף ידע היה שהאחים הפשיטו אותו וזרקו אותו לבור (ביאור:בראשית לז כד).
האחים רצו למכור לישמעאלים (ביאור:בראשית לז כז), אבל המדינים עשו זאת, ככתוב: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף" (ביאור:בראשית לז כח). יוסף שמע כאשר ראובן האשים את אחיו: "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ" (ביאור:בראשית מב כב), אבל ראובן לא הזכיר מכירה לעבדות. ייתכן שהבור היה קרוב לאחים כאשר הם אכלו ויוסף שמע אותם, או שיוסף שמע את דברי המדינים שמכרו אותו והם ציינו שהם עושים זאת לפי פקודת האחים, או שהישמעאלים סיפרו ליוסף איך הם קיבלו בעלות עליו.

למחיה של מי?

• מחיה של יוסף?
• מחיה של בני יעקב במאכל?
• איחוד האחים לאחר הפשע שהם עשו. אח לא היה יכול לעזוב את השבט כי אז האחים היו מאשימים אותו. בני יעקב לא נפרדו כישמעאל ויצחק, או עשו ויעקב - הם נשארו כולם מאוחדים.
• קייום דבר אדוני לאברם: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו יג)
• איחוד העם ביציאת מצרים, ככתוב: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם, זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות יג ג).

יוסף לא מזכיר את 13 שנות העבדות שלו: עבדות בבית פוטיפר, ואחר כך שנים רבות בכלא. בדבריו הוא משמיט את העבדות, והוא משאיר את האפשרות שהוא הפך לשליט בבית פרעה מיד כשהגיע למצרים, ולא סבל. ולכן הם לא גרמו לו אסון גדול. האחים לא שאלו פרטים איך השנים עברו עליו, וקיבלו שהוא לא רוצה לנקום בהם, לפחות כל עוד יעקב חי.

אלוהים רצה שאגיע למצרים, ואתם הייתם הכלי שכפה עלי את רצון אלוהים.
סביר שיהודה שמח שהוא היה הכלי שאלוהים בחר, ושעוונו נמחל.
הוא שמח שאלוהים העניק לו, ולא לאחיו, את הרעיון הזה.
לא בטוח שיוסף ידע שזה היה הרעיון והביצוע של יהודה, ולכן הוא כולל את כל האחים בדבריו. כל אחד מהאחים תרם, במידה מסוימת, לתהליך שהביא אותו למצרים, וכולם היו כלים בידי אלוהים.

1. נבואה שאחיו יבואו לפניו לאכול, והוא יציל אותם מרעב.
2. נבואה שאלוהים יוציא אותם ממצרים "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה" (שמות יב יב) - אל השמש (און), הירח, ואחד עשר אלי הכוכבים ישתחוו לאלוהינו.

וכך נוצר עם ישראל - עם ישראל למחיה ולחיים טובים.