לדלג לתוכן

משנה נדרים ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


נדרים פרק ג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נשיםמסכת נדריםפרק שלישי ("ארבעה נדרים")>>

פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


ארבעה נדרים התירו חכמים:
נדרי זירוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסים.
נדרי זירוזין כיצד?
היה מוכר חפץ, ואמר: "קונם שאיני פוחת לך מן הסלע", והלה אומר: "קונם שאיני מוסיף לך על השקל";
שניהן רוצין בשלושה דינרין.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו, אומר:
כל נדר שאני עתיד לידור הוא בטל;
ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
נדרי הבאי:
אמר: "קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים";
"אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד".
נדרי שגגות:
"אם אכלתי" ו"אם שתיתי", ונזכר שאכל ושתה;
"שאני אוכל" ו"שאני שותה", ושכח ואכל ושתה;
אמר: "קונם אשתי נהנית לי, שגנבה את כיסי" ו"שהיכתה את בני", ונודע שלא היכתו ונודע שלא גנבתו.
ראה אותן אוכלים תאנים, ואמר: "הרי עליכם קרבן", ונמצאו אביו ואחיו, והיו עמהן אחרים. [נ"א: ...ונמצאו אביו ואחיו. היו עמהן אחרים, בית שמאי וכו']
בית שמאי אומרים:
הן מותרין, ומה שעמהן אסורין.
ובית הלל אומרים:
אלו ואלו מותרין.
נדרי אונסים:
הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא, או שחלה בנו, או שעיכבו נהר,
הרי אלו נדרי אונסין.
נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין,
שהיא תרומה, אף על פי שאינה תרומה;
שהן של בית המלך, אף על פי שאינן של בית המלך.
בית שמאי אומרים, בכל נודרין, חוץ מבשבועה;
ובית הלל אומרים, אף בשבועה.
בית שמאי אומרים, לא יפתח לו בנדר;
ובית הלל אומרים, אף יפתח לו.
בית שמאי אומרים, במה שהוא מדירו;
ובית הלל אומרים, אף במה שאינו מדירו.
כיצד? אמרו לו: אמור "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "קונם אשתי ובני נהנין לי",
בית שמאי אומרים, אשתו מותרת, ובניו אסורין;
ובית הלל אומרים, אלו ואלו מותרין:
הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות,
טלית זו קרבן אם אינה נשרפת,
יש להן פדיון.
הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו,
טלית זו קרבן עד שתישרף,
אין להם פדיון.
הנודר מיורדי הים, מותר ביושבי היבשה.
מיושבי היבשה, אסור ביורדי הים, שיורדי הים בכלל יושבי היבשה.
לא כאלו שהולכין מעכו ליפו, אלא במי שדרכו לפרש:
הנודר מרואי החמה, אסור אף בסומין;
שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותו.
הנודר משחורי הראש,
אסור בקרחין ובבעלי שיבות,
ומותר בנשים ובקטנים;
שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים.
הנודר מן הילודים, מותר בנולדים.
מן הנולדים, אסור בילודים.
רבי מאיר מתיר אף בילודים.
וחכמים אומרים: לא נתכוין זה אלא במי שדרכו להוליד:
הנודר משובתי שבת, אסור בישראל ואסור בכותים.
מאוכלי שום, אסור בישראל ואסור בכותים.
מעולי ירושלים, אסור בישראל ומותר בכותים:
"קונם שאיני נהנה לבני נוח", מותר בישראל ואסור באומות העולם.
"שאיני נהנה לזרע אברהם", אסור בישראל ומותר באומות העולם.
"שאיני נהנה לישראל", לוקח ביותר ומוכר בפחות.
"שישראל נהנין לי", לוקח בפחות ומוכר ביותר, אם שומעין לו.
"שאיני נהנה להן והן לי", יהנה לנכרים.


"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות.
"קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם,
שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט);
ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז);
ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א).


רבי אליעזר בן עזריה אומר: מאוסה ערלה, שנתגנו בה הרשעים, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים".
רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה, שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות.
רבי יוסי אומר: גדולה מילה, שדוחה את השבת החמורה.
רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלוא שעה.
רבי נחמיה אומר: גדולה מילה, שדוחה את הנגעים.
רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז).
דבר אחר: גדולה מילה, שאלמלא היא – לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג):

(א)

אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים:
נִדְרֵי זֵרוּזִין, וְנִדְרֵי הֲבַאי, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אֳנָסִים.
נִדְרֵי זֵרוּזִין כֵּיצַד?
הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ, וְאָמַר: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי פּוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע", וְהַלָּה אוֹמֵר: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לְךָ עַל הַשֶּׁקֶל";
שְׁנֵיהֶן רוֹצִין בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִין.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, אוֹמֵר:
כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִדּוֹר הוּא בָּטֵל;
וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר.

(ב) נִדְרֵי הֲבַאי:

אָמַר: "קוֹנָם אִם לֹא רָאִיתִי בַדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם";
"אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד".
נִדְרֵי שְׁגָגוֹת:
"אִם אָכַלְתִּי" וְ"אִם שָׁתִיתִי", וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה;
"שֶׁאֲנִי אוֹכֵל" וְ"שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה", וְשָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה;
אָמַר: "קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי" וְ"שֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי",
וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הִכַּתּוּ וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גְּנָבַתּוּ.

רָאָה אוֹתָן אוֹכְלִים תְּאֵנִים, וְאָמַר: "הֲרֵי עֲלֵיכֶם קָרְבָּן", וְנִמְצְאוּ אָבִיו וְאֶחָיו, וְהָיוּ עִמָּהֶם אֲחֵרִים,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
הֵן מֻתָּרִין, וּמַה שֶּׁעִמָּהֶן אֲסוּרִין.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין.

(ג) נִדְרֵי אֳנָסִים:

הִדִּירוֹ חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ,
וְחָלָה הוּא, אוֹ שֶׁחָלָה בְּנוֹ, אוֹ שֶׁעִכְּבוֹ נָהָר,
הֲרֵי אִלּוּ נִדְרֵי אֳנָסִין.

(ד)

נוֹדְרִין לֶהָרָגִין וְלֶחָרָמִין וְלַמּוֹכְסִין,
שֶׁהִיא תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּרוּמָה;
שֶׁהֵן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בַּכֹּל נוֹדְרִין, חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף בִּשְׁבוּעָה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִפְתַּח לוֹ בְּנֶדֶר;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף יִפְתַּח לוֹ.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּמַה שֶּׁהוּא מַדִּירוֹ;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ.
כֵּיצַד? אָמְרוּ לוֹ: אֱמוֹר "קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי", וְאָמַר: "קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי",
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת, וּבָנָיו אֲסוּרִין;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין.

(ה)

הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת,
טַלִּית זוֹ קָרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת,
יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן.
הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן עַד שֶׁיִּקָּצֵצוּ,
טַלִּית זוֹ קָרְבָּן עַד שֶׁתִּשָּׂרֵף,
אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן.

(ו) הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם, מֻתָּר בְּיוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה.

מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה, אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם,
שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה.
לֹא כָּאֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ, אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ.

(ז) הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה, אָסוּר אַף בְּסוּמִין;

שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ.

(ח) הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ,

אָסוּר בְּקֵרְחִין וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת,
וּמֻתָּר בְּנָשִׁים וּבִקְטַנִּים;
שֶׁאֵין נִקְרָאִין שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אֶלָּא אֲנָשִׁים.

(ט) הַנּוֹדֵר מִן הַיִּלּוֹדִים, מֻתָּר בַּנּוֹלָדִים.

מִן הַנּוֹלָדִים, אָסוּר בַּיִּלּוֹדִים.
רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר אַף בַּיִּלּוֹדִים.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהוֹלִיד.

(י) הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים.

מֵאוֹכְלֵי שׁוּם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים.
מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בַּכּוּתִים.

(יא)

"קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ", מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם.
"שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם", אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם.
"שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְיִשְׂרָאֵל", לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת.
"שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי", לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת וּמוֹכֵר בְּיוֹתֵר, אִם שׁוֹמְעִין לוֹ.
"שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָהֶן וְהֵן לִי", יֵהָנֶה לְנָכְרִים.


"קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לַעֲרֵלִים", מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי הָאֻמּוֹת.
"קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְמוּלִים", אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּמוּלֵי עַכּוּ"ם, שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם עַכּוּ"ם,
שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב".
וְאוֹמֵר: "וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה".
וְאוֹמֵר: "פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים".


רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מְאוּסָה הָעָרְלָה, שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים".
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלָשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לוֹ לְמֹשֶּׁה הַצַּדִּיק עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים.
רַבִּי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ, לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֱּאֶמַר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים".
דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא – לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה': אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".


נוסח הרמב"ם

(א) ארבעה נדרים - התירו חכמים:

נדרי זירוזין,
נדרי הבאי,
נדרי שגגות,
נדרי אונסין.
נדרי זירוזין -
היה מוכר לו חפץ,
ואמר: "קונם שאיני פוחת לך - מן הסלע",
והלה אומר: "קונם שאיני מוסיף לך - על השקל",
ושניהם רוצים - בשלשה דינרין.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
אף הרוצה להדיר את חברו שיאכל אצלו,
ואמר לו: "כל נדר שאני עתיד לידור - הרי הוא בטיל",
ובלבד שיהא זכור - בשעת הנדר.


(ב) נדרי הבאי - כיצד?

אמר: "קונם אם לא ראיתי בדרך הזו - כעולי מצרים",
"אם לא ראיתי נחש - כקורת בית הבד".
נדרי שגגות -
אמר: "אם אכלתי, ואם שתיתי",
ונזכר - שאכל ושתה.
"שאיני אוכל, שאיני שותה",
ושכח - ואכל ושתה.
"קונם אשתי נהנית לי,
שגנבה - את כיסי,
ושהכת - את בני",
ונודע - שלא הכתו,
ונודע - שלא גנבה.
ראה אותם אוכלים תאנים,
ואמר להן: "הרי הן עליכם קרבן",
ונמצאו - אביו, ואחיו,
והיו עמהן - אחרים,
בית שמאי אומרין:
הן מותרין - ואלו שעמהן אסורין.
בית הלל אומרין:
אלו ואלו - מותרין.


(ג) נדרי אונסין -

הדירו חברו שיאכל אצלו,
וחלה הוא, או שחלה בנו,
או שעיכבו נהר,
הרי אלו - נדרי אונסין.


(ד) נודרין - להרגין, ולחרמין, ולמוכסין,

שהיא תרומה - אף על פי שאינה תרומה.
שהן של בית המלך - אף על פי שאינה שלהם.
בית שמאי אומרין: בכל נודרין - חוץ מבשבועה.
בית הלל אומרין: אף בשבועה.
בית שמאי אומרין: לא יפתח לו נדר.
בית הלל אומרין: אף יפתח לו.
בית שמאי אומרין: במה שהוא מדירו.
בית הלל אומרין: אף במה שאינו מדירו.
כיצד?
אמרו לו: אמור, קונם אשתי נהנית לי.
ואמר: קונם אשתי ובני נהנין לי.
בית שמאי אומרין: אשתו מותרת - ובניו אסורין.
ובית הלל אומרין: אלו ואלו - מותרין.


(ה) [ד] *הערה 1: הרי הנטיעות האלו קרבן - אם אינן נקצצות,

וטלית זו קרבן - אם אינה נשרפת,
יש להן פדיון.
הרי הנטיעות האלו קרבן - עד שיקצצו,
וטלית זו קרבן - עד שתישרף,
אין להן פדיון.


(ו) [ה] הנודר מיורדי הים - מותר ביושבי היבשה.

מיושבי היבשה - אסור ביורדי הים,
שיורדי הים - בכלל יושבי היבשה.
לא כאלו - ההולכים מעכו ליפו,
אלא - ממי שדרכו לפרש.


(ז) [ו] הנודר מרואי החמה - אסור אף בסומין,

שלא נתכוון זה, אלא - ממי שחמה רואה אותו.


(ח) הנודר משחורי הראש -

אסור - בקירחים, ובבעלי שיבות,
ומותר - בנשים, ובקטנים,
שאין נקראין שחורי הראש - אלא אנשים.


(ט) [ז] הנודר מן הילודים - מותר בנולדים.

מן הנולדים -
רבי מאיר - מתיר אף בילודים.
וחכמים אומרין: לא נתכוון זה, אלא - ממי שדרכו להיוולד.


(י) [ח] הנודר משובתי שבת -

אסור בישראל - ואסור בכותים.
מאוכלי השום -
אסור בישראל - ואסור בכותים.
מעולי ירושלים -
אסור בישראל - ומותר בכותים.


(יא) [ט] קונם שאיני נהנה לבני נוח -

מותר בישראל - ואסור באומות.
שאיני נהנה לזרע אברהם -
אסור בישראל - ומותר באומות.
שאיני נהנה לישראל -
לוקח ביתר - ומוכר בפחות.
שאין ישראל נהנין לי -
לוקח בפחות - ומוכר ביתר, אם שומעין לו.
שאיני נהנה להן, והן לי -
יהנה לאומות.


[י] קונם שאיני נהנה לערלים -

מותר בערלי ישראל - ואסור במולי האומות.
קונם שאיני נהנה למולים -
אסור בערלי ישראל - ומותר במולי האומות.
שאין הערלה קרואה - אלא לשם הגוים,
שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיהו ט כה),
ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז לו),
ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א כ).
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
מאוסה היא ערלה - שנתגנו בה רשעים,
שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב".
רבי ישמעאל אומר:
גדולה היא מילה - ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה.
רבי יוסי אומר:
גדולה היא מילה - שהיא דוחה את השבת החמורה.
רבי יהושע בן קורחה אומר:
גדולה היא מילה - שלא נתלה למשה הצדיק עליה, מלוא שעה.
רבי נחמיה אומר:
גדולה היא מילה - שהיא דוחה את הנגעים.
רבי אומר:
גדולה היא מילה -
שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם - עד שמל,
שנאמר: "התהלך לפני, והיה תמים" (בראשית יז א).

הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם