משנה נדרים ג
נדרים פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת נדרים • פרק שלישי ("ארבעה נדרים") • >>
פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
- ארבעה נדרים התירו חכמים:
- נדרי זירוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסים.
- נדרי זירוזין כיצד?
- היה מוכר חפץ, ואמר: "קונם שאיני פוחת לך מן הסלע", והלה אומר: "קונם שאיני מוסיף לך על השקל";
- שניהן רוצין בשלושה דינרין.
- נדרי זירוזין כיצד?
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו, אומר:
- כל נדר שאני עתיד לידור הוא בטל;
- ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
- אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו, אומר:
- נדרי הבאי:
- אמר: "קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים";
- "אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד".
- נדרי שגגות:
- "אם אכלתי" ו"אם שתיתי", ונזכר שאכל ושתה;
- "שאני אוכל" ו"שאני שותה", ושכח ואכל ושתה;
- אמר: "קונם אשתי נהנית לי, שגנבה את כיסי" ו"שהיכתה את בני", ונודע שלא היכתו ונודע שלא גנבתו.
- ראה אותן אוכלים תאנים, ואמר: "הרי עליכם קרבן", ונמצאו אביו ואחיו, והיו עמהן אחרים. [נ"א: ...ונמצאו אביו ואחיו. היו עמהן אחרים, בית שמאי וכו']
- בית שמאי אומרים:
- הן מותרין, ומה שעמהן אסורין.
- ובית הלל אומרים:
- אלו ואלו מותרין.
- בית שמאי אומרים:
- נדרי אונסים:
- הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא, או שחלה בנו, או שעיכבו נהר,
- הרי אלו נדרי אונסין.
- הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא, או שחלה בנו, או שעיכבו נהר,
- נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין,
- שהיא תרומה, אף על פי שאינה תרומה;
- שהן של בית המלך, אף על פי שאינן של בית המלך.
- בית שמאי אומרים, בכל נודרין, חוץ מבשבועה;
- ובית הלל אומרים, אף בשבועה.
- בית שמאי אומרים, לא יפתח לו בנדר;
- ובית הלל אומרים, אף יפתח לו.
- בית שמאי אומרים, במה שהוא מדירו;
- ובית הלל אומרים, אף במה שאינו מדירו.
- כיצד? אמרו לו: אמור "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "קונם אשתי ובני נהנין לי",
- בית שמאי אומרים, אשתו מותרת, ובניו אסורין;
- ובית הלל אומרים, אלו ואלו מותרין:
- הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות,
- טלית זו קרבן אם אינה נשרפת,
- יש להן פדיון.
- הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו,
- טלית זו קרבן עד שתישרף,
- אין להם פדיון.
- הנודר מיורדי הים, מותר ביושבי היבשה.
- מיושבי היבשה, אסור ביורדי הים, שיורדי הים בכלל יושבי היבשה.
- לא כאלו שהולכין מעכו ליפו, אלא במי שדרכו לפרש:
- הנודר מרואי החמה, אסור אף בסומין;
- שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותו.
- הנודר משחורי הראש,
- אסור בקרחין ובבעלי שיבות,
- ומותר בנשים ובקטנים;
- שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים.
- הנודר מן הילודים, מותר בנולדים.
- מן הנולדים, אסור בילודים.
- רבי מאיר מתיר אף בילודים.
- וחכמים אומרים: לא נתכוין זה אלא במי שדרכו להוליד:
- הנודר משובתי שבת, אסור בישראל ואסור בכותים.
- מאוכלי שום, אסור בישראל ואסור בכותים.
- מעולי ירושלים, אסור בישראל ומותר בכותים:
- "קונם שאיני נהנה לבני נוח", מותר בישראל ואסור באומות העולם.
- "שאיני נהנה לזרע אברהם", אסור בישראל ומותר באומות העולם.
- "שאיני נהנה לישראל", לוקח ביותר ומוכר בפחות.
- "שישראל נהנין לי", לוקח בפחות ומוכר ביותר, אם שומעין לו.
- "שאיני נהנה להן והן לי", יהנה לנכרים.
- "קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות.
- "קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם,
- שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט);
- ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז);
- ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א).
- רבי אליעזר בן עזריה אומר: מאוסה ערלה, שנתגנו בה הרשעים, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים".
- רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה, שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות.
- רבי יוסי אומר: גדולה מילה, שדוחה את השבת החמורה.
- רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלוא שעה.
- רבי נחמיה אומר: גדולה מילה, שדוחה את הנגעים.
- רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז).
- דבר אחר: גדולה מילה, שאלמלא היא – לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג):
(א)
- אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים:
- נִדְרֵי זֵרוּזִין, וְנִדְרֵי הֲבַאי, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אֳנָסִים.
- נִדְרֵי זֵרוּזִין כֵּיצַד?
- הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ, וְאָמַר: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי פּוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע", וְהַלָּה אוֹמֵר: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לְךָ עַל הַשֶּׁקֶל";
- שְׁנֵיהֶן רוֹצִין בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִין.
- נִדְרֵי זֵרוּזִין כֵּיצַד?
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, אוֹמֵר:
- כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִדּוֹר הוּא בָּטֵל;
- וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר.
- אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, אוֹמֵר:
(ב) נִדְרֵי הֲבַאי:
- אָמַר: "קוֹנָם אִם לֹא רָאִיתִי בַדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם";
- "אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד".
- נִדְרֵי שְׁגָגוֹת:
- "אִם אָכַלְתִּי" וְ"אִם שָׁתִיתִי", וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה;
- "שֶׁאֲנִי אוֹכֵל" וְ"שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה", וְשָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה;
- אָמַר: "קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי" וְ"שֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי",
- וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הִכַּתּוּ וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גְּנָבַתּוּ.
רָאָה אוֹתָן אוֹכְלִים תְּאֵנִים, וְאָמַר: "הֲרֵי עֲלֵיכֶם קָרְבָּן", וְנִמְצְאוּ אָבִיו וְאֶחָיו, וְהָיוּ עִמָּהֶם אֲחֵרִים,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- הֵן מֻתָּרִין, וּמַה שֶּׁעִמָּהֶן אֲסוּרִין.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין.
(ג) נִדְרֵי אֳנָסִים:
- הִדִּירוֹ חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ,
- וְחָלָה הוּא, אוֹ שֶׁחָלָה בְּנוֹ, אוֹ שֶׁעִכְּבוֹ נָהָר,
- הֲרֵי אִלּוּ נִדְרֵי אֳנָסִין.
(ד)
- נוֹדְרִין לֶהָרָגִין וְלֶחָרָמִין וְלַמּוֹכְסִין,
- שֶׁהִיא תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּרוּמָה;
- שֶׁהֵן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בַּכֹּל נוֹדְרִין, חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף בִּשְׁבוּעָה.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִפְתַּח לוֹ בְּנֶדֶר;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף יִפְתַּח לוֹ.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּמַה שֶּׁהוּא מַדִּירוֹ;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ.
- כֵּיצַד? אָמְרוּ לוֹ: אֱמוֹר "קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי", וְאָמַר: "קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי",
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת, וּבָנָיו אֲסוּרִין;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין.
(ה)
- הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת,
- טַלִּית זוֹ קָרְבָּן אִם אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת,
- יֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן.
- הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן עַד שֶׁיִּקָּצֵצוּ,
- טַלִּית זוֹ קָרְבָּן עַד שֶׁתִּשָּׂרֵף,
- אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן.
(ו) הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם, מֻתָּר בְּיוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה.
- מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה, אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם,
- שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה.
- לֹא כָּאֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִין מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ, אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ.
(ז) הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה, אָסוּר אַף בְּסוּמִין;
- שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ.
(ח) הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ,
- אָסוּר בְּקֵרְחִין וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת,
- וּמֻתָּר בְּנָשִׁים וּבִקְטַנִּים;
- שֶׁאֵין נִקְרָאִין שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אֶלָּא אֲנָשִׁים.
(ט) הַנּוֹדֵר מִן הַיִּלּוֹדִים, מֻתָּר בַּנּוֹלָדִים.
- מִן הַנּוֹלָדִים, אָסוּר בַּיִּלּוֹדִים.
- רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר אַף בַּיִּלּוֹדִים.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהוֹלִיד.
(י) הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים.
- מֵאוֹכְלֵי שׁוּם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים.
- מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בַּכּוּתִים.
(יא)
- "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ", מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם.
- "שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם", אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם.
- "שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְיִשְׂרָאֵל", לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת.
- "שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי", לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת וּמוֹכֵר בְּיוֹתֵר, אִם שׁוֹמְעִין לוֹ.
- "שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָהֶן וְהֵן לִי", יֵהָנֶה לְנָכְרִים.
- "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לַעֲרֵלִים", מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי הָאֻמּוֹת.
- "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְמוּלִים", אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּמוּלֵי עַכּוּ"ם, שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם עַכּוּ"ם,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב".
- וְאוֹמֵר: "וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה".
- וְאוֹמֵר: "פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים".
- רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מְאוּסָה הָעָרְלָה, שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים".
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלָשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה.
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לוֹ לְמֹשֶּׁה הַצַּדִּיק עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה.
- רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים.
- רַבִּי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ, לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֱּאֶמַר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים".
- דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא – לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה': אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".
נוסח הרמב"ם
(א) ארבעה נדרים - התירו חכמים:
- נדרי זירוזין,
- נדרי הבאי,
- נדרי שגגות,
- נדרי אונסין.
- נדרי זירוזין -
- היה מוכר לו חפץ,
- ואמר: "קונם שאיני פוחת לך - מן הסלע",
- והלה אומר: "קונם שאיני מוסיף לך - על השקל",
- ושניהם רוצים - בשלשה דינרין.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- אף הרוצה להדיר את חברו שיאכל אצלו,
- ואמר לו: "כל נדר שאני עתיד לידור - הרי הוא בטיל",
- ובלבד שיהא זכור - בשעת הנדר.
(ב) נדרי הבאי - כיצד?
- אמר: "קונם אם לא ראיתי בדרך הזו - כעולי מצרים",
- "אם לא ראיתי נחש - כקורת בית הבד".
- נדרי שגגות -
- אמר: "אם אכלתי, ואם שתיתי",
- ונזכר - שאכל ושתה.
- "שאיני אוכל, שאיני שותה",
- ושכח - ואכל ושתה.
- "קונם אשתי נהנית לי,
- שגנבה - את כיסי,
- ושהכת - את בני",
- ונודע - שלא הכתו,
- ונודע - שלא גנבה.
- אמר: "אם אכלתי, ואם שתיתי",
- ראה אותם אוכלים תאנים,
- ואמר להן: "הרי הן עליכם קרבן",
- ונמצאו - אביו, ואחיו,
- והיו עמהן - אחרים,
- בית שמאי אומרין:
- הן מותרין - ואלו שעמהן אסורין.
- בית הלל אומרין:
- אלו ואלו - מותרין.
- בית שמאי אומרין:
(ג) נדרי אונסין -
- הדירו חברו שיאכל אצלו,
- וחלה הוא, או שחלה בנו,
- או שעיכבו נהר,
- הרי אלו - נדרי אונסין.
(ד) נודרין - להרגין, ולחרמין, ולמוכסין,
- שהיא תרומה - אף על פי שאינה תרומה.
- שהן של בית המלך - אף על פי שאינה שלהם.
- בית שמאי אומרין: בכל נודרין - חוץ מבשבועה.
- בית הלל אומרין: אף בשבועה.
- בית שמאי אומרין: לא יפתח לו נדר.
- בית הלל אומרין: אף יפתח לו.
- בית שמאי אומרין: במה שהוא מדירו.
- בית הלל אומרין: אף במה שאינו מדירו.
- כיצד?
- אמרו לו: אמור, קונם אשתי נהנית לי.
- ואמר: קונם אשתי ובני נהנין לי.
- בית שמאי אומרין: אשתו מותרת - ובניו אסורין.
- ובית הלל אומרין: אלו ואלו - מותרין.
(ה) [ד] *הערה 1: הרי הנטיעות האלו קרבן - אם אינן נקצצות,
- וטלית זו קרבן - אם אינה נשרפת,
- יש להן פדיון.
- וטלית זו קרבן - אם אינה נשרפת,
- הרי הנטיעות האלו קרבן - עד שיקצצו,
- וטלית זו קרבן - עד שתישרף,
- אין להן פדיון.
- וטלית זו קרבן - עד שתישרף,
(ו) [ה] הנודר מיורדי הים - מותר ביושבי היבשה.
- מיושבי היבשה - אסור ביורדי הים,
- שיורדי הים - בכלל יושבי היבשה.
- לא כאלו - ההולכים מעכו ליפו,
- אלא - ממי שדרכו לפרש.
(ז) [ו] הנודר מרואי החמה - אסור אף בסומין,
- שלא נתכוון זה, אלא - ממי שחמה רואה אותו.
(ח) הנודר משחורי הראש -
- אסור - בקירחים, ובבעלי שיבות,
- ומותר - בנשים, ובקטנים,
- שאין נקראין שחורי הראש - אלא אנשים.
(ט) [ז] הנודר מן הילודים - מותר בנולדים.
- מן הנולדים -
- רבי מאיר - מתיר אף בילודים.
- וחכמים אומרין: לא נתכוון זה, אלא - ממי שדרכו להיוולד.
(י) [ח] הנודר משובתי שבת -
- אסור בישראל - ואסור בכותים.
- מאוכלי השום -
- אסור בישראל - ואסור בכותים.
- מעולי ירושלים -
- אסור בישראל - ומותר בכותים.
(יא) [ט] קונם שאיני נהנה לבני נוח -
- מותר בישראל - ואסור באומות.
- שאיני נהנה לזרע אברהם -
- אסור בישראל - ומותר באומות.
- שאיני נהנה לישראל -
- לוקח ביתר - ומוכר בפחות.
- שאין ישראל נהנין לי -
- לוקח בפחות - ומוכר ביתר, אם שומעין לו.
- שאיני נהנה להן, והן לי -
- יהנה לאומות.
[י] קונם שאיני נהנה לערלים -
- מותר בערלי ישראל - ואסור במולי האומות.
- קונם שאיני נהנה למולים -
- אסור בערלי ישראל - ומותר במולי האומות.
- שאין הערלה קרואה - אלא לשם הגוים,
- שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיהו ט כה),
- ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז לו),
- ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א כ).
- רבי אלעזר בן עזריה אומר:
- מאוסה היא ערלה - שנתגנו בה רשעים,
- שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב".
- רבי ישמעאל אומר:
- גדולה היא מילה - ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה.
- רבי יוסי אומר:
- גדולה היא מילה - שהיא דוחה את השבת החמורה.
- רבי יהושע בן קורחה אומר:
- גדולה היא מילה - שלא נתלה למשה הצדיק עליה, מלוא שעה.
- רבי נחמיה אומר:
- גדולה היא מילה - שהיא דוחה את הנגעים.
- רבי אומר:
- גדולה היא מילה -
- שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם - עד שמל,
- שנאמר: "התהלך לפני, והיה תמים" (בראשית יז א).
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה נדרים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב