והאדם — כאשר ראה שלא יחיה בגופו בעצמו לעולם, הוצרך להחיות המין. על כן אמרה: קניתי איש את ה', ואין שם זכר למלת 'אלהים'. כי הנה נמצא בארץ במין, כאשר הוא במעלה בעצמים. ומלת טוב, כלל, וכן כתוב: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א לא). ו'רע', חלק:
ויהי מקץ ימים — שעבד קין את האדמה, הביא המנחה אל המקום שקבע לתפילתו. ולא ישרו בעיני דברי האומרים כי המנחה הביאה אל אביו. ובעבור שכתוב מבכורות צאנו, יש סמך כי לא הביא קין מן הביכורים:
ימים — ראה פירוש רבינו לפסוק ד.
וישע — על משקל "ויחר לקין" (בראשית ד ה). וטעמו כמו 'קבל'. והקרוב אליו "שעו מני" (ישעיהו כב ד), כדרך סוד הקרבן. ויתכן שירדה האש ודשנה מנחת הבל ולא מנחת קין.
ועל דעתי, כי נקראת השנה תמימה "ימים" (בראשית ד ג), וכן כתוב: "ימים תהיה גאולתו" (ויקרא כה כט), בעבור שישובו הימים באורך או בקוצר כאשר היו בתחילה. וכן "מימים ימימה" (שמות יג י). ופירוש "שנתים ימים" (בראשית מא א), ימים שלמים שנתים; ואם נכתב 'שנתים', יתכן שאינן שלימות מיום אל יום. וכן "עד חדש ימים" (במדבר יא כ), שישוב החדש כאשר היה. על כן אמרתי בפירוש דניאל, כי "ימים אלף ומאתים ותשעים" (דניאל יב יא) שהם ימים ולא שנים, בעבור שהם במספר:
הלוא. ופירוש שאת — על דעת מפרשים רבים, שאת עונך. והנכון בעיני, שאת פנים, כי כתוב בתחילה: "ויפלו פניו" (פסוק ה), וזה דרך בושה, כטעם "ואיך אשא פני" (שמואל ב ב כב). וטעמו, אם עשית טוב – תשא פניך; וכן: "כי אז תשא פניך ממום" (איוב יא טו):
חטאת רובץ — יש אומר שחטא תחת עון. גם יש מפרשים, לפתח הקבר ירבץ עוניך ביום הדין, ויפרשו וי"ו תשוקתו על הבל. וטעם, למה חרה לך שקבלתי מנחת הבל, והוא סר אל משמעתך ואתה כמו מושל בו. ואחרים אמרו על היצר, ואיננו כתוב. ואלה אמרו כי לפתח ביתך חטאתך רובצת והיא הולכת עמך. ויש אומר, לפתח הפה, כטעם "שמור פתחי פיך" (מיכה ז ה). והנכון בעיני שחטאת סמוך, ויצר לב האדם הוא רובץ עמו:
ואליך תשוקתו — כי היצר ישוב אל משמעתך ברצונך, גם יש בך כח למשול בו:
ויאמר קין — הקרוב אלי, שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו השם. ושואלים נולדו ביום סגריר ישאלו: איך הכהו ואין חרב? וזאת שאלת תהו, כי יהרגנו בידו בחנק, ואלף עץ ואבן נמצאים:
צועקים אלי — איננו דבק עם קול, וכן: "קול דודי הנה זה בא" (שיר השירים ב ח), אל "דודי" הוא שב "בא" כאשר פירשתי בשיר השירים. והטעם, כי שמע צעקת דמיו שנשפכו על האדמה. והמתרגם אמר, על בניו שהיה בכחו להולידם:
ועתה ארור אתה מן האדמה — שיבוא לו חסרון מפאת האדמה שיזרע ויטע, כי הוא היה עובד אדמה, ולא תתן האדמה עוד קציר ופרי, ויצטרך ללכת אל ארץ רחוקה ממקום אדם אביו, שהוא קרוב אל הגן, ולא ישקוט במקום אחד, רק ינוע:
פירוש "גדול עוני מנשוא" על דעת כל המפרשים, שהודה חטאו. ופי' "נשוא" כטעם סלוח כמו "נושא עון" (שמות לד, ז). וכפי דעתי שהעברים יקראו העקב שכר, והעונש הרע הבא בעבור העון חטאת. וכן "כי לא שלם עון האמורי" (בראשית טו, טז), "אם יקרך עון" (שמואל א כח, י), "ויגדל עון בת עמי" (איכה ד, ו). והטעם, כי זה העונש גדול לא אוכל לסבלו. ויורה על אמיתת זה הפירוש הפסוק הבא אחריו.
ופירוש "פצתה", פתחה. וכן "הבל יפצה פיהו" (איוב לה, טז):
"שבעתים", עד שבעה דורות. כי אין זאת המלה ארבעה עשר ולא שלש מאות ושלשה וארבעים. והעד, "ואור החמה יהיה שבעתים" (ישעיה ל, כו), ואחר כן ביאר הנביא דבריו, ואמר "כאור שבעת הימים" (שם).
וטעם "יֻקָם", שתלקח נקמתו. וכן "לא יקם" (שמות כא, כא). והטעם, כי השם האריך אפו על קין עד שבעה דורות. ואל תתמה לחשוב איך חיה כל אלה השנים. והנה שת אחיו היה עם נח שנים רבות. גם יתכן, שיקרא זרע קין בשם אביהם, כמו ישראל.
ויש אומרים, כי האות - קרן. ואחרים אמרו, שנתן חוזק בלבו והסיר פחדו ממנו. והנכון בעיני שהשם עשה לו אות עד שהאמין, והכתוב לא גלה האות:
"בארץ נוד". קראו כן בעבור שהיה נע ונד.
"קדמת עדן". מזרח עדן, והוא צפון מהגן. ונקרא שם העיר חנוך כשומרון על שם שמר (מלכים א טז, כד), וכן מצרים. ולמך שישי לקין ושביעי לאדם.
ודע, כי ויאמר למך מאוחר בפרשה, וכבר הזכרתי כמוהם שנים. וכמוהו: "ויקח האיש נזם זהב" (בראשית כד כב); וכן: "אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף" (שמות לג ה); וכן "ואתחנן" (דברים ג כג). והטעם, כאשר אמרו חכמינו, כי עדה וצלה נמנעו, כי פחדו להוליד בנים, בעבור שיהיו שביעיים לקין וייהרגו או ימותו. ועל כן אמר למך לנשיו: אני הוא באמת השביעי, ואם יפצעני אדם שהוא גדול, או ילד יעשה לי חבורה, אז הרגתיו. ומלת הרגתי – תמורת 'אהרוג'; וכמוהו: "נתתי כסף השדה" (בראשית כג יג); "אשר לקחתי מיד האמורי" (בראשית מח כב), ורבים כמוהם:
ואם עד שבעתים יקם קין — למך עד שבעים ושבעה, בעבור שהוא הרג בזדון, ואני לא הרגתי. והטעם, שאמר לנשיו כי כבר בטלה הגזרה על קין. ובאמת כי בני למך וכל זרעו מתו במבול, ולא נשאר לקין שם מחמס אחיו:
