ומה טעם להזכיר: ויולד בדמותו כצלמו? שנתן בו השם כח תולדות להוציא דמותו, עד שידמה מעשהו לעליון. ולא הזכיר כן על קין והבל, גם לא הזכיר כמה שנים חיה קין, ובן כמה שנים היה כשהוליד בנו חנוך, בעבור שנמחה שם הבל גם קין במבול. והזכיר הריגת קין, להראות צדקת השם, ואם האריך אפו – הענישו בסוף, כטעם "ונקה לא ינקה" (שמות לד ז):
חנוך בן ירד, נכתב עליו: ויתהלך חנוך את האלהים, כטעם "אחרי ה' אלהיכם תלכו" (דברים יג ה), וכן כתוב על נח: "את האלהים התהלך נח" (בראשית ו ט). ויש מפרשים "התהלך נח", כמו הִרְגִיל:
כי לקח אותו אלהים — מת, וכן: "קח נא את נפשי" (יונה ד ג); "הנני לוקח ממך את מחמד עיניך" (יחזקאל כד טז), ואחר כך פירש מה היה: "ותמת אשתי" (שם שם, יח). וזאת הלקיחה על חנוך, אין שם זכר מגפה, ולא "וימת". והטעם, אשר כתוב בדברי אסף: "ואחר כבוד תקחני" (תהלים עג כד), וכן במזמור בני קרח: "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה" (שם מט, טז), והמשכיל יבין:
וטעם זה ינחמנו ממעשינו, שידע על ידי אדם, כי נביא היה, כי על יד זה הנולד תחיה האדמה; או ראו זה בדרך חכמה. וכן היה, כי על ידו נתקיים העולם. גם הוא היה איש האדמה, כי כן כתוב (בראשית ט כ). גם יתכן שנקרא שמו נח, כמו ירובעל, אחר שעבד האדמה והצליחה. ונח הפך העצבון; והטעם, זה ינחמנו וננוח מעצבון ידינו. גם נחמה, מנוחה מעצבון הלב, כי העברים ישמרו הטעמים ולא המלות; והעד: "ירבשת" (שמואל ב יא כא) ו"ירבעל" (שופטים ו לב). והשואלים מי היתה אשת קין ושת, מה טעם לשאלה הזאת? כי כתוב באדם "ויולד בנים ובנות" (בראשית ה ד), וכן כולם:
