אַךְ אבל בניגוד לרשעים הבוטחים על חילם אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי את נפש הצדיק ככותב המזמור מִיַּד שְׁאוֹל, כִּי יִקָּחֵנִי כאשר יאסוף אותי אליו, סֶלָה.
עם טעמים:
אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִפְדֶּ֣ה נַ֭פְשִׁי מִֽיַּד־שְׁא֑וֹל כִּ֖י יִקָּחֵ֣נִי סֶֽלָה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
אך - כבר הזכרתי בספר כי הנפש והנשמה והרוח שם אחד לנשמת אדם העליונה העומדת לעד ולא תמות ונקראה נפש גם רוח, בעבור שלא תראה לעין כי אם עם אלה, ובעבור היותו המשורר מלא רוח חכמה ומכתב השם חרות על נשמתו, על כן אמר: אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול, שלא יתכן שהוא אומר שלא ימות כשאר בני אדם, כי מי גבר יחיה ולא יראה המות, וזה טעם יקחני, שתדבק נשמתו בנשמה העליונה שהיא נשמת השמים וכמוהו: כי לקח אותו אלהים ואחר כבוד תקחני.
"אך" - אולם אנכי לא נמשכתי אחרי החומר, "ואלהים יפדה נפשי" הרוחנית "מיד שאול, כי יקחני" אליו להיות נפשי צרורה בצרור החיים עם ה' אלהי הרוחות. "סלה" - סיום הענין:
ביאור המילות
"כי יקחני" - כמו (בראשית ד): "כי לקח אותו אלהים", (מלכים ב ב): "היום ה' לוקח את אדוניך", שהוא עלות הצדיק אל צרור החיים את ה':
