רש"י על תהלים מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על תהלים · מט · >>

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"שמעו זאת כל העמים" - לפי שמזמור זה מיוסד על בני אדם הבוטחים בעשרם, אמר "כל העמים", שכלם צריכים ייסור.

"חלד" - היא הארץ, על שם שהיא נושנת וחלודה, רדוייליי"א בלע"ז. ורבותינו פירשו על שם החולדה, שהיא ביבשה ואינה בים, דתנו רבנן: 'כל שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החולדה'.

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"גם בני אדם" - בני אברהם, שנקרא (יהושע יד): "האדם הגדול בענקים"; בני ישמעאל ובני קטורה.

"גם בני איש" - בני נח, שנקרא (בראשית ו): "איש צדיק".

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"והגות לבי" - מחשבות לבי - "תבונות" הם.

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"אטה למשל אזני" - לדברי תורה, שנקראת (שמואל א כד): "משל הקדמוני".

"אפתח" - לכם חידתי זאת בכינור. וזו היא החידה -

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

- וזאת היא החידה: "למה" אני צריך "לירא בימי רע", ביום פקודת עול? - לפי ש"עוון עקבי יסובני" - עונות שאני דש בעקב, שאני מזלזל בהם, שהם בעיני עברות קלות, הם מרשיעות אותי בדין; וכל שכן העשירים.

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"הבוטחים על חילם" - ומה בצע בממונם? הלא -

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

- "אח לא" יוכל "לפדות" את אחיו בממונו, לפי שאם באים לפדות איש את אחיו -

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

- "יתייקר פדיון נפשם" מכל הון, לפיכך על כורחו "חדל הוא לעולם" מלפדותו (שיחיה לנצח ולא יראה השחת).

"ויקר" - ומנחם חברו לשון מניעה, כמו (ישעיהו יג): "אוקיר אנוש מפז", (ויקרא כו): "והלכתי עמכם בחמת קרי", כלומר וימנע פדיון נפשם.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כי יראה חכמים ימותו" - ואין ניצולין מן המות, לפיכך על-כורחו הוא חדל ליגע ולטרוח על פדיון אחיו.

"חילם" - ממונם.

בחכמים נאמר מיתה, שאינם מתים בעולם הזה אלא הגוף בלבד; ובכסיל ובער נאמר אבידה.

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"קרבם בתימו לעולם" - מחשבותם לבנות להם בתים שיתקיימו לעולם.

"קראו בשמותם" - את בתיהם שהם בונים, למען יהיה להם לזיכרון, (בראשית ו): "ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך", אנטיוכוס בנה אנטוכיא, סליקוס בנה סליקיא.

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ביקר" - לשון יקר ותפארת (סא"א).

"נמשל" - לשון משל.

"נדמו" - לשון דממה.

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כסל" - שטות.

"ואחריהם בפיהם ירצו סלה" - והבאים אחריהם ידברו בהם, ויספרו בפיהם מה אירע לראשונים.

"ירצו" - לשון הרצאת דברים, רטרירונ"ש בלע"ז.

וחז"ל פירשו: "זה דרכם" של רשעים, שסופם אבודים, אבל "כסל למו" - חלב יש להם על כסליהם, ומכסות את כליותיהם, ואינן יועצות אותם לשוב מרעתם. ושמא תאמר: שכחה היא להם, על ששכחו שסופם למות - ת"ל "ואחריהם בפיהם ירצו", כלומר: יום אחריתם תמיד בפיהם, ואין חרדים ממנו.

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כצאן לשאול שתו" - כצאן המתאסף לדיר, כן הם לשאול שתו. דגשות התי"ו במקום תי"ו שנייה, לשאול שותתו, לשון שתותיה של שאול, למדרגה התחתונה. וכן (תהלים עג): "שתו בשמים פיהם" גם הוא לשון שתות, קבעו בשמים פיהם לשונם הרע.

"מות ירעם" - מלאך המוות יאכלם. ואל תתמה על לשון אכילה זו, שכן מצינו במקום אחר (איוב יח): "יאכל בדיו בכור מות". לשון אחר: לשון רציצה, כמו (ירמיהו טו): "הירוע ברזל".

"וירדו בם ישרים לבקר" - ליום הגאולה, כשיזרח בקרם של ישראל, יהיו רודים בהם, כמו שנאמר (מלאכי ג): "ועסותם רשעים וגו'".

"וצורם לבלות שאול" - צורתם של רשעים תבלה את השאול: גיהנם כלה והם אינם כלים.

"מזבול לו" - מהיות להם מדור. והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומלהטת אותם, שנאמר (מלאכי ג): "וליהט אותם היום הבא". ורבותינו פירשו: "מזבול לו" - על שפשטו ידיהם בזבול, שהחריבו את בית המקדש.

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"אך אלהים יפדה נפשי" - אבל אני, שהטיתי למשל אזני, אלהים יפדה נפשי, שלא אלך אל שאול, "כי יקחני" בחיי ללכת בדרכיו.

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כי נפשו בחייו יברך" - הרשע מברך את נפשו בחייו, ואומר 'שלום עליך נפשי, לא יאונך שום רעה'; אבל אחרים אין אומרים עליו כן.

"ויודך כי תיטיב לך" - ואתה, אם תשמע לדברי, הכל יודוך, כי תטיב לנפשך, לישר את דרכך.

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"תבא עד דור אבותיו" - כשתשלים ימיך ותמות, תבוא ותראה את דור הרשעים אבותיו של רשע נידונים בגיהנם, אשר "עד נצח לא יראו אור".

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"אדם ביקר ולא יבין" - דרך החיים נתונה לפניו, שאם ילך בה הרי נכבד, אינו מבין את הטוב.