מ"ג תהלים מט טו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצירם [וצורם] לבלות שאול מזבל לו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כַּצֹּ֤אן ׀ לִ֥שְׁא֣וֹל שַׁתּוּ֮ מָ֤וֶת יִ֫רְעֵ֥ם
וַיִּרְדּ֘וּ בָ֤ם יְשָׁרִ֨ים ׀ לַבֹּ֗קֶר
וצירם וְ֭צוּרָם לְבַלּ֥וֹת שְׁא֗וֹל
מִזְּבֻ֥ל לֽוֹ׃
רש"י
"מות ירעם" - מלאך המוות יאכלם. ואל תתמה על לשון אכילה זו, שכן מצינו במקום אחר (איוב יח): "יאכל בדיו בכור מות". לשון אחר: לשון רציצה, כמו (ירמיהו טו): "הירוע ברזל".
"וירדו בם ישרים לבקר" - ליום הגאולה, כשיזרח בקרם של ישראל, יהיו רודים בהם, כמו שנאמר (מלאכי ג): "ועסותם רשעים וגו'".
"וצורם לבלות שאול" - צורתם של רשעים תבלה את השאול: גיהנם כלה והם אינם כלים.
"מזבול לו" - מהיות להם מדור. והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומלהטת אותם, שנאמר (מלאכי ג): "וליהט אותם היום הבא". ורבותינו פירשו: "מזבול לו" - על שפשטו ידיהם בזבול, שהחריבו את בית המקדש.אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
והטעם: שמו עצמם במחשבתם שהם כצאן.
מות ירעם - כי סופם לטבח.
וירדו בם ישרים - זה אחר מותם והם ארבעה יסודים שאינם מורכבים: שהאש מורכבת בו תשוב אל האש, והרוח אל הרוח, והמים אל המים, והעצמות שהם ממתכונת העפר אל העפר.
טעם לבקר – כנגד ילין והטעם אחר חצי יום אז יחלו.
וצורם – כמו וצורותם וכמוהו: כתבונם עצבים כתבונתם . והטעם: כי השאול, שהוא למטה ששם הגוף הוא יכלה הצורה.
וטעם מזבול – מהזבול שהוא דר בו כל אחד, משם יבוא לו הכילוי. ורבי משה אמר: כי תחסר מלת הרודים וישרים שלא יוכלו בני אדם להמלט.
ורבי יונה אמר: מזבול לו, משפט שמים על כל אחד.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כצאן" - ועומדים המה למיתה לכלות הנפש עם הגוף. וכמו הצאן הנאסף אל הדיר הגופות עם נפשותם - כן יאספו כולם להשימם בשאול. וה"מוות" ישברם מכל וכל, כי בקבר תכלה הנפש עם הגוף.
"וירדו" - אף בחייהם, כאשר יבוא עתם, ימשלו בם הישרים, בבוא עת "בקרם" וזריחתם.
"וצורם" - וחזקם יובא להרקב ב"שאול", ולא יישאר מהם מאומה, לא מהגוף ולא מהנפש.
"מזבול לו" - מן המדור שלו יובא אל השאול.
מצודת ציון
"שתו" - שמו.
"ירעם" - ישברם.
"וירדו" - וימשלו, כמו (במדבר כד): "וירד מיעקב".
"וצורם" - מלשון צור, ור"ל רוצה לומר, כלומר חזקם.
"לבלות" - מלשון בליה ורקבון.
"מזבול" - ענין מדור, כמו (מלכים א ח): "בית זבול לך".מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"וירדו" - אולם נגד כחות החיים, הממירים מזגיהם תמיד ונתכים ומתקרבים אל המוות, נמצא גם-כן כוחות "ישרים", שהם הכוחות הנפשיות והשכליות כמו כוח הבינה והדעת ויתר המידות הטובות, שהם כולם ישרים ותמימים, והם "ירדו" בצאן האלה שהם כוחות החיים, וימשלו בם על-ידי כוח הממשלה אשר בנפש בכל "בוקר", ויבקרו אותם כבקרת רועה עדרו, "וצורם" שהוא הצור החזק שלהם, שהיא הנפש הנצחיית (שנקראת בשם צור, כמ"ש כמו שכתוב, כמו שכתב, כמו שכתבתי "ויעתק צור ממקומו", וכמ"ש כמו שכתוב, כמו שכתב, כמו שכתבתי שם) הוא ירדה בם "לבלות שאול מזבול לו", שהוא יבלה את השאול בל יהיה זבול ומעון לו להצור הזה, שנפשו הרוחנית תתגבר על כחות החומריים וישיבם אל היושר והשיווי ואל הנצחיות, וימשול על כוח ההעדר, שהוא השאול הכרוך בטבע החומר, ויגבר השכל והצורה והרוחני על בני השאול ואבדון אלה:
ביאור המילות
"וצורם" - מעניין צור וסלע. הצור שלהם יבלה וישחית את השאול, שלא יהיה זבול ומעון להצור, שהיא הנפש הרוחנית שנקראת צור (לקמן ע"ג כ"ו, איוב י"ח ד'):