מ"ג תהלים מט טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים מט · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצירם [וצורם] לבלות שאול מזבל לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כַּצֹּ֤אן ׀ לִ֥שְׁא֣וֹל שַׁתּוּ֮ מָ֤וֶת יִ֫רְעֵ֥ם
  וַיִּרְדּ֘וּ בָ֤ם יְשָׁרִ֨ים ׀ לַבֹּ֗קֶר
    וצירם וְ֭צוּרָם לְבַלּ֥וֹת שְׁא֗וֹל
    מִזְּבֻ֥ל לֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כצאן לשאול שתו" - כצאן המתאסף לדיר כן הם לשאול שתו דגשות התי"ו במקום תי"ו שנייה לשאול שותתו לשון שתותיה של שאול למדרגה התחתונה וכן שתו בשמים פיהם (לקמן ע"ג) גם הוא לשון שתות קבעו בשמים פיהם לשונם הרע

"מות ירעם" - מלאך המות יאכלם ואל תתמה על לשון אכילה זו שכן מצינו במקום אחר (איוב יח) יאכל בדיו בכור מות ל"א לשון רציצה כמו הירוע ברזל (ירמיהו טו)

"וירדו בם ישרים לבקר" - ליום הגאולה כשיזרח בקרם של ישראל יהיו רודים בהם כמו שנאמר ועסותם רשעים וגו' (סוף מלאכי)

"וצורם לבלות שאול" - צורתם של רשעים תבלה את השאול גיהנם כלה והם אינם כלים

"מזבול לו" - מהיות להם מדור והקב"ה מוציא חמה מנרתקה ומלהטת אותם שנאמר (שם) וליהט אותם היום הבא ורבותינו פירשו מזבול לו על שפשטו ידיהם בזבול שהחריבו את בית המקדש

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כצאן לשאול שתו", כחות החיים דומים כצאן שסוף בהמה לשחיטה כן "לשאול שתו, והמות ירעה אותם" כמו שהצאן מפטמין אותם בכדי לטבחם ולהמיתם, כן סבת רעיתם ומזונם הוא המות, שע"י המות וההעדר הכרוך בטבע החומר יותכו ליחותיו תמיד ויצטרך אל המזון להשלים תמורת הניתך, ואחר שהתמורה חלושה מן הליחות השרשי יופסד הליחות השרשי ויתמעט תמיד עד שימות, "וירדו", אולם נגד כחות החיים הממירים מזגיהם תמיד ונתכים ומתקרבים אל המות, נמצא ג"כ כחות "ישרים", שהם הכחות הנפשיות והשכליות כמו כח הבינה והדעת ויתר המדות הטובות שהם כולם ישרים ותמימים, והם "ירדו", כצאן האלה שהם כחות החיים וימשלו בם ע"י כח הממשלה אשר בנפש בכל "בקר", ויבקרו אותם כבקרת רועה עדרו, "וצורם" שהוא הצור החזק שלהם שהיא הנפש הנצחיית (שנקראת בשם צור כמ"ש ויעתק צור ממקומו וכמש"ש) הוא ירדה בם "לבלות שאול מזבול לו", שהוא יבלה את השאול בל יהי' זבול ומעון לו להצור הזה, שנפשו הרוחנית תתגבר על כחות החומריים וישיבם אל היושר והשיוי ואל הנצחיות, וימשול על כח ההעדר שהוא השאול הכרוך בטבע החומר ויגבור השכל והצורה והרוחני על בני השאול ואבדון אלה:


ביאור המילות

"וצורם". מענין צור וסלע, הצור שלהם יבלה וישחית את השאול שלא יהיה זבול ומעון להצור שהיא הנפש הרוחנית, שנקראת צור (לקמן ע"ג כ"ו, איוב י"ח ד'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מזבול לו" - מן המדור שלו יובא אל השאול

"וצורם" - וחזקם יובא להרקב בשאול ולא ישאר מהם מאומה לא מהגוף ולא מהנפש

"וירדו" - אף בחייהם כאשר יבוא עתם ימשלו בם הישרים בבוא עת בקרם וזריחתם

"כצאן" - ועומדים המה למיתה לכלות הנפש עם הגוף וכמו הצאן הנאסף אל הדיר הגופות עם נפשותם כן יאספו כולם להשימם בשאול והמות ישברם מכל וכל כי בקבר תכלה הנפש עם הגוף

מצודת ציון

"שתו" - שמו

"ירעם" - ישברם

"וירדו" - וימשלו כמו וירד מיעקב (במדבר כ"ד)

"וצורם" - מלשון צור ור"ל חזקם

"לבלות" - מלשון בליה ורקבון

"מזבול" - ענין מדור כמו בית זבול לך (מלכים א ח)

<< · מ"ג תהלים · מט · טו · >>