קטגוריה:בראשית ד כד
כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה.
כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
כִּ֥י שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקַּם־קָ֑יִן וְלֶ֖מֶךְ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃
כִּ֥י כִּ֥י - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 a
מורפ': HC שִׁבְעָתַ֖יִם שִׁבְעָתַ֖יִם - שם עצם, נקבה, זוגי, נפרד
צורת יסוד: 7659
מורפ': HNcfda יֻקַּם יֻקַּם - פועל, הופעל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5358
מורפ': HVHi3ms־קָ֑יִן קָ֑יִן - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 7014 b
מורפ': HNp וְלֶ֖מֶךְ וְ - ו' החיבור
לֶ֖מֶךְ - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: c/3929
מורפ': HC/Np שִׁבְעִ֥ים שִׁבְעִ֥ים - תואר, מספר מונה, זכר ונקבה, רבים, נפרד
צורת יסוד: 7657
מורפ': HAcbpa וְשִׁבְעָֽה וְ - ו' החיבור
שִׁבְעָֽה - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: c/7651
מורפ': HC/Acmsa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
כִּ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) שִׁבְעָתַ֖יִם טפחא (מלך, דרגא 2)
יֻקַּם־קָ֑יִן אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְלֶ֖מֶךְ טפחא (מלך, דרגא 2)
שִׁבְעִ֥ים מרכא (משרת, דרגא 5) וְשִׁבְעָֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי שִׁבְעָה דָּרִין אִתְּלִיאוּ לְקָיִן הֲלָא לְלֶמֶךְ בְּרֵיהּ שִׁבְעִין וְשִׁבְעָה׃ |
| אונקלוס (דפוס): | אֲרֵי שַׁבְעָא דָרִין אִתְלִי[א]וּ לְקָיִן הֲלָא לְלֶמֶךְ בְּרֵיהּ שַׁבְעִין וְשַׁבְעָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם קַיִן דְחַב וְתַב בִּתְיוּבְתָּא עַד שׁוּבְעָא דָרִין אִתְלִיוּ לֵיהּ וְלֶמֶךְ בַּר בְּרֵיהּ דְלָא חַב דִינָא הוּא דְיִתְלֵי לֵיהּ עַד שׁוּבְעִין וְשַׁבְעָא: |
רש"י
"שבעים ושבעה" - לשון רבוי שביעיות אחז לו כך דרש רבי תנחומא ומדרש בראשית רבה לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורביה לפי שנגזרה גזירה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות אמרו מה אנו יולדות לבהלה למחר המבול בא ושוטף את הכל והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי וכי אני הרגתי את הבל שהיה איש בקומה וילד בשנים שיהא זרעי כלה באותו עון ומה קין שהרג נתלה לו שבעה דורות אני שלא הרגתי לא כ"ש שיתלו לי שביעיות הרבה וזה ק"ו של שטות א"כ אין הקב"ה גובה את חובו ומקיים את דברו
והקשה הרא"ם דהא פריה ורביה לא נצטוו בני נח כלל, ותירץ דהא בודאי נצטווה כדלקמן בהדיא שנאמר שני פעמים "פרו ורבו" (להלן ט - א, ז) ופירש רש"י (ר' שם פסוק ז) חד למצוה וחד לברכה, ומה שלא נמנה זה בכלל המצות שהם ז' מצות של בני נח - יש לומר כמו שתרצו התוספות בפרק ד' מיתות דלא חשיב רק מצות לא תעשה, אבל קום עשה לא חשיב. ולא מצאתי דבר זה בתוספות, אך הפך זה מצאתי בתוספות בפרק ד' מיתות (סנהדרין נט ע"ב ד"ה והא), דפריך והרי פריה ורביה דנאמרה לבני נח דכתיב (להלן ט, ז) "ואתם פרו ורבו" ונשנית בסיני "שובו לכם לאהליכם" (דברים ה', כ"ז) ולישראל נאמרה ולא לבני נח, והקשה בתוספות מנלן דלבני נח לא נאמרה, אילימא דלא חשיב אותה בהדי ז' מצות - הא אמרינן למעלה (סנהדרין דף נח:) דקום ועשה לא חשיב, ויש לומר דשב ואל תעשה נמי הוא, כמו שהוא מצווה על פריה ורביה - מצווה שלא להשחית זרע. עד כאן דברי התוספות. הרי לך בהדיא דמצות לא תעשה הוא. ואי לאו תירוץ התוספות היה נראה דתלמודא דריש מדכתיב גבי פריה ורביה "לא תוהו בראה וגו'" וזה לא יתכן בבני נח שנאמר עליהם "כל הגוים כאין נגדו אפס ותוהו נחשבו לו" (ר' ישעיה מ, יז). ומכל מקום קודם מתן תורה בודאי נצטוו בני נח על פריה ורביה, כדכתיב "פרו ורבו" ב' פעמים, חדא למצוה וחד לברכה. אבל בתירוץ זה לא יתורץ, דאף על גב שנצטוו אחר המבול, מנלן שנצטוו קודם המבול, אמנם לא קשיא מידי, דודאי שכר יש להם כמי שאינו מצווה ועושה, תדע דהא נשים אינם מצוות, אלא על כרחך כדלעיל:
[כח] ומחר בא המבול. אין פירושו המבול שבא בימי נח, דהא באותו מבול נשטפו הכל (להלן ז, כג) אף שלא היו תולדות של קין, אלא המבול בא על תולדות קין לשטוף אותו, כדפירש רש"י לקמן (ו, ד) עלה הים בימי קין ובימי דור אנוש:
[כט] וזה ק"ו של שטות. תימה לי למה זה קל וחומר של שטות, דיגבה הקב"ה מבנים שיהיו רשעים, אבל לצדיק למה לא יתלה לו כמו שיתלה לקין ז' דורות בשביל שעשה תשובה או הרהר תשובה בלבו, הכי נמי יתלה לבנו בשביל שיהיה צדיק יותר וגובה חובו בבנים רשעים, ונראה דקל וחומר של שטות הוא, דאחר שהוא תולה בתשובה - שמא קין היה עושה תשובה יותר, ולא יוכל ללמוד קל וחומר, ומדלמד קל וחומר שמע מינה דלא תלה בשום דבר, לכך קאמר דהוי 'קל וחומר של שטות':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה – לְשׁוֹן רִבּוּי שְׁבִיעִיּוֹת אָחַז לוֹ, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (בראשית יא). וּמִדְרַשׁ בְּרֵאשִׁית רַבָּה (כג): לֹא הָרַג לֶמֶךְ כְּלוּם, וְנָשָׁיו פּוֹרְשׁוֹת מִמֶּנּוּ מִשֶּׁקִיְּמוּ פְּרִיָה וּרְבִיָּה, לְפִי שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה לְכַלּוֹת זַרְעוֹ שֶׁל קַיִן לְאַחַר שִׁבְעָה דוֹרוֹת. אָמְרוּ: מָה אָנוּ יוֹלְדוֹת לַבֶּהָלָה? לְמָחָר הַמַּבּוּל בָּא וְשׁוֹטֵף אֶת הַכֹּל! וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן: "וְכִי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי"? וְכִי אֲנִי הָרַגְתִּי אֶת הֶבֶל, שֶׁהָיָה אִישׁ בְּקוֹמָה וְיֶלֶד בַּשָּׁנִים, שֶׁיְּהֵא זַרְעִי כָּלֶה בְּאוֹתוֹ עָוֹן? וּמַה קַּיִן שֶׁהָרַג נִתְלָה לוֹ שִׁבְעָה דוֹרוֹת, אֲנִי שֶׁלֹּא הָרַגְתִּי לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּתְלוּ לִי שְׁבִיעִיּוֹת הַרְבֵּה? וְזֶה קַל וָחֹמֶר שֶׁל שְׁטוּת, אִם כֵּן אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹבֶה אֶת חוֹבוֹ וּמְקַיֵּם אֶת דְּבָרוֹ.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
ואפשר יצא לו החשבון הזה, כי הנה קין חטא מזיד והוא חטא שוגג, ועלה בדעתו כי עשר ידות למזיד על השוגג, על כן יתלו לו עשר פעמים שבעה על מה שתלו לקין, ועוד שבעה על שהיה קרוב לאונס, כי היה סומא ואינו דומה לשוגג זולתו. וזהו "כי איש הרגתי" בשביל "פצע" שבי, כי סומא אנכי, "וילד" בשביל "חבורתי" שעשיתי באיש, שעל כן חרה לי מצד דאגת "חבורתי" ספקתי כפי, ופגעו בילד ועל בחינה זו יגרע משוגג:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ד כד"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.