קטגוריה:בראשית מט ד
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה
המהדורה המנוקדת: פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | עַל דַּאֲזַלְתְּ לָקֳבֵיל אַפָּךְ הָא כְמַיָּא בְּרַם לָא אַהְנֵיתָא חוּלָק יַתִּיר לָא תִּסַּב אֲרֵי סְלֵיקְתָּא בֵּית מִשְׁכְּבֵי אֲבוּךְ בְּכֵין אַחֵילְתָּא לְשִׁיוָיִי בְּרִי סַלֵּיקְתָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מְדַמִינָא לָךְ לְגִינָא קַלִילָא דְעָלוּן לְגַוָוהּ נַחֲלִין מוֹחִין מִתְגַבְּרִין וְלָא יְכִילַת לְמִסוֹבְלָא יְהוֹן וְאִסְתְּחִיפַת כֵּן אִיתְרָעַת רְאוּבֵן בְּרִי דִי חַטְיַת לָא תוֹסִיף וְעַל דִי חַטְיַת יִשְׁתְּבֵיק לָךְ אֲרוּם אִתְחַשֵׁב לָךְ כְּאִילוּ עָלְתָה לְאִיתָא דְשַׁמֵשׁ עִמָהּ אָבוּךְ בְּעִידַן דְבַלְבֵּילְתָּא שִׁווּיִי דִסְלֵיקַת עֲלָהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | מְדַמֵי אֲנָא לָךְ בְּרִי רְאוּבֵן לְגַנָא זְעֵירָא דְעָלוּן לְגַוָוהּ נַחֲלִין שַׁטְפִין דְלָא יְכִלַת לְסוֹבְרָא יַתְהוֹן וְאִתְרְעַת מִן קֳדָמֵיהוֹן כֵּן אִתְרְעַת רְאוּבֵן בְּרִי בְּעוֹבָדָךְ טַבְיָא דְחַטְיַית לָא תוֹסִיף לְמֵיחְטִי וְעַל דְחַטְיַית יִשְׁתְּבֵק לָךְ: |
רש"י
"אל תותר" - אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך ומהו הפחז אשר פחזת
"כי עלית משכבי אביך אז חללת" - אותו שם שעלה על יצועי והיא השכינה שהיה דרכה להיות עולה על יצועי
"פחז" - שם דבר הוא לפיכך טעמו למעלה וכולו נקוד פת"ח ואלו היה לשון עבר היה נקוד חציו קמ"ץ וחציו פת"ח וטעמו למטה
"יצועי" - ל' משכב ע"ש שמציעים אותו ע"י לבדין וסדינין והרבה דומים לו (תהלים סג) אם זכרתיך על יצועי (שם קלב) אם אעלה על ערש יצועירש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אַל תּוֹתַר – אַל תַּרְבֶּה לִטֹּל כָּל הַיְּתֵרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהָיוּ רְאוּיוֹת לְךָ (מדרש תנחומא ויחי ט). וּמַהוּ הַפַּחַז אֲשֶׁר פָּחַזְתָּ?–
כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ. אָז חִלַּלְתָּ – אוֹתוֹ שֶׁעָלָה עַל יְצוּעִי, וְהִיא הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיָה דַּרְכָּהּ לִהְיוֹת עוֹלָה עַל יְצוּעִי (שבת נ"ה ע"ב).
פַּחַז – שֵׁם דָּבָר הוּא; לְפִיכָךְ טַעֲמוֹ לְמַעְלָה, וְכֻלּוֹ נָקוּד פַּתָּח. וְאִלּוּ הָיָה לְשׁוֹן עָבַר, הָיָה נָקוּד חֶצְיוֹ קָמַץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח, וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה.
יְצוּעִי – לְשׁוֹן מִשְׁכָּב, עַל שֵׁם שֶׁמַּצִּיעִים אוֹתוֹ עַל יְדֵי לְבָדִין וּסְדִינִין. וְהַרְבֵּה דּוֹמִים לוֹ: "אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי" (תהלים סג,ז); "אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי" (שם קלב,ג).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ואחרים אמרו: רק אתה פחזת כמים הנשפכים ולא הותרת כלום. רק על דעתי, שלא תמצא מלת אַל, רק במקום צווי; ואף על פי שנמצא: "ודרך נתיבה אל מות" (משלי יב, כח), ואיננו צווי. ופירושו, אל תבקש יתרון, אפילו פחז כמים. ויהיה משקל תותר, "זכור מלחמה אל תוסף" (איוב מ, לב).
והגאון אמר: אפילו דבר ריק כמים, לא יהיה לך יתרון; ופחז, מגזרת "אנשים ריקים ופוחזים" (שופטים ט, ד). ואין פוחזים הפוך.
אז חללת — מיום שחללת נסתלק יצועי, כאילו אמר "עלה מעלי". גם תמצא מלת עלה – כרת, כמו: "אומר אלי אל תעלני בחצי ימי" (תהלים קב, כה).
וזאת הפרשה מפורשת בדברי הימים: "ובחללו יצועי אביו" (דברי הימים א ה, א). ואמר על יהודה שהוא הנגיד, והבכורה ליוסף. ויש מפרשים: "ולא להתייחס לבכורה" (שם), שיהא תחילת המספר מראובן:רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש אז חללת יצועי עלה. אמר לו יעקב בני אין לך רפואה עד שיבא מי שכתוב בו (שמות י"ט:ג׳) ומשה עלה אל האלהים. וכיון שבא משה ועמד בהר עיבל ומנה שבטו של ראובן תחלה על הקללות ופתח פיו שבטו של ראובן ואמר ארור שוכב עם אשת אביו ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי עד כאן.
וצריך שתשכיל כי ראובן ירמוז למדת הדין שלמטה וכבר הזכרתי זה בלידת השבטים ושם כתבתי מה שנרמז בשמו של כל אחד ואחד. וזהו לשון כחי וראשית אוני. וכן פחז כמים לשון חפזון כשטף מים.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"עלה "או כעלות גדיש בעתו]. "אז חללת "את "יצועי "אשר "עלה "ונסתלק על ידך, וכבר בארנו בפ' וישלח שהיה ראוי שיעקב יוליד עוד בן ואז היה י"ג שבטים, וע"י בלבול יצוע נשארו רק י"ב שבטים, והגם שיעקב לקח את מנשה ואפרים וחלקם לב' שבטים, נשארו תמיד רק י"ב שבטים, שכ"מ שיחשב מנשה ואפרים לשנים לא נחשב לוי בפ"ע לשבט, כמו בדגלים ובנשיאים ובנחלה וכדומה, עד לעתיד שאז יהיה ללוי חלק בארץ כמ"ש ביחזקאל ואז יהיו י"ג שבטים כמספר אחד, שהוא מעלה עליונה נגד מספר י"ב שהוא למטה במרכבה
ומספר י"ג עומד למעלה במלכות שמים:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
וכנגד מה שנוגע למעשה בנין שורשו אמר כי עלית וגו' פירוש טעם עשותך כן הוא כי בעת שזרעו ועלה בבטן אמו היה בלבול בעליתו כי עלה בב' משכבות לאה ורחל א' במעשה וא' במחשבה, כי במעשה היתה לאה ובמחשבה חשב יעקב כי היא רחל, והוא אומרו משכבי אביך, וזה היה סיבה שאז חללת יצועי עלה, כי בחינת הרע תוליד בדמותה כשם שעלה בבלבול כמו כן בלבל יצועי אביו, ולזה דקדק לומר אז לרמוז כי לא על זמן שעלה משכבי אביו הוא אומר שחלל יצועי כי הם ב' זמנים שזמן שעלה משכב הוא זמן שעלה בבטן אמו וזמן שחלל הוא אחרי כן:
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מט ד.
פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר
מטרת הברכות של יעקב
יעקב מודיע מה יקרה "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מט א), ולא 'בקץ הימים', והכוונה כאשר הם יגיעו לארץ המובטחת.
- ומטרתו להציג את אופי הבנים, ולהנחות מי ימלוך עליהם בהצלחה. ("אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה" (יחזקאל יח ב), מעשה אבות סימן לבנים.)
- ראו הרצאת הרב אורי שרקי: |האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים.
מה עשה ראובן בחייו
- ראובן נולד ראשון ליעקב מלאה. יעקב מציין את זה בגאוה וכבוד: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז" (בראשית מט ג).
- ראובן הכין לאימו דודאים שהוא אסף בשדה, ככתוב: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם, אֶל לֵאָה אִמּוֹ" (בראשית ל יד). לא ברור מה היה צמח הדודאים אבל סביר שרחל חשבה שיש להם ערך רפואי שעזר ללאה להכנס להריון והיא ביקשה לאכול. לאה הסבירה ליעקב את עניין דודאי בנה ושהיא קנתה אותו בלילה ההוא.
- ראובן לא הוביל את ההתקפה על שכם.
- ראובן שכב עם בלהה פלגש אביו, ככתוב: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (ביאור:בראשית לה כב). מעשה זה היה עבירה חמורה, וייתכן שהיה נסיון לתפוס את השלטון כשם שאבשלום עשה לפלגשי דוד (שמואל ב טז כב)
- ראובן הציל את יוסף מידי אחיו והציע להם: "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ" (ביאור:בראשית לז כב). אבל לא נשאר לשמור על יוסף או האחים.
- ראובן כעס והתאבל שיוסף נעלם, והבין שאחיו לא כיבדו את פקודתו. ראובן אמר: "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא" (ביאור:בראשית לז ל), והדגש היה על עצמו ולא יוסף.
- ראובן התלונן על אחיו שלא שמעו לו, כדבריו: "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ" (ביאור:בראשית מב כב), וכך ראובן מנסה לתפוס את השלטון על אחיו ולהכריח אותם להשמע לו.
- ראובן, כראש לאחיו, ניסה לשכנע את יעקב לתת לו את בנימין כדי להראותו במצרים ולשחרר את שמעון, כדבריו: "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית, אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ; תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי, וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ" (ביאור:בראשית מב לז). יעקב לא מקבל את הצעתו של ראובן.
- ראובן לא זכה לקחת את בנימין למצרים ולהגן עליו במצרים.
- יעקב ויוסף נתנו ליהודה את הכבוד להיות ראש האחים (ביאור:בראשית מו כח).
ניתן לראות שראובן נאבק על הבכורה וניסה להיות האח הבכור, החזק והחכם. נראה שראובן נכשל במאמציו והמשפחה לא קיבלה את מרותו כי הוא לא הביא מספיק רעיונות טובים בזמן הנכון.
פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר
"פַּחַז", איש פוחז - ממהר לעשות ללא מחשבה, שטחי וחסר אחריות; קונדס. (ויקימילון), ככתוב: "וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו" (שופטים ט ד).
"פַּחַז כַּמַּיִם" נע ורץ מהר כמים שנשפכים ונאבדים באדמה ורצים לים.
"אַל תּוֹתַר" לא נותר, ולא נשאר מהם דבר.
זאת קללה איומה לראובן הבכור ופתיחה איומה לדברי יעקב. יעקב מאחל לראובן שהוא לא ראוי להיות שבט בישראל, כי הוא פזיז ולא הצליח להיות בכור מכובד.
יעקב מחסל את שבט ראובן בדבריו והוציא את הכבוד מכל בני ראובן לדורות עד שחלקם התאחדו עם שבט יהודה והשאר נכחדו.
- ראובן מתנהג בעוצמה ומוכן להיות חלוץ לפני המחנה (ביאור:בראשית ד יב-יג), אולם הוא פזיז ונחפז. אביו נזף בו, ואחיו לא מקבלים אותו כמנהיגם.
לכן ראובן לא מתאים להיות מלך על בני ישראל.
כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה
יעקב מקלל את משפחת ראובן בשמד כי אביהם עלה על יצועו ושכב עם בלהה פילגשו. קשה להבין למה בני ראובן לדורות חייבים לסבול. אפילו אלוהים אמר שהוא: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי" (שמות כ ד). ניתן להבין מדברי אלוהים, שאלוהים פוקד עוון על הבנים, אבל מאפשר להם לעשות בנים נוספים. אלוהים לא מעניש את בני ישראל בהכחדה.
יעקב מעניש את בני ראובן בגלל מעשה חמור של ראובן. בהיסטוריה באמת שבט ראובן נפגע כאשר הוא היה צריך לקבל נחלה באזור גרר ואשקלון איפה שהפלישתים גרו, ושבט ראובן וויתר על נחלה בכנען ולקח חלק בעבר הירדן המזרחי (יהושע יג ח), וכך תוך מספר דורות חלק משבט ראובן הצטרף לשבט יהודה והשאר אבדו. שבט יהודה ושמעון כבשו את נחלתו של שבט ראובן, ככתוב: "וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ, וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ, וְאֶת עֶקְרוֹן, וְאֶת גְּבוּלָהּ" (שופטים א יח).
עונשם של בני לאה
ללאה היו ששה בנים. ולרחל שני בנים.
יעקב התאמץ לאזן את הכבוד.
יעקב הכפיל את יוסף לשבט אפרים ומנשה - כך היו לרחל שלושה שבטים.
יעקב חיסל שלושה שבטים מבני לאה - את ראובן, שמעון ולוי - ואיחל להם פיזור ואובדן (בראשית מט ז) - כך נשארו ללאה רק שלושה שבטים. משה הציל את שבט לוי והשאיר אותו בחיים אבל מפוזר.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית מט ד"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.