מ"ג בראשית מט ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית מט · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
עַל דַּאֲזַלְתְּ לָקֳבֵיל אַפָּךְ הָא כְמַיָּא בְּרַם לָא אַהְנֵיתָא חוּלָק יַתִּיר לָא תִּסַּב אֲרֵי סְלֵיקְתָּא בֵּית מִשְׁכְּבֵי אֲבוּךְ בְּכֵין אַחֵילְתָּא לְשִׁיוָיִי בְּרִי סַלֵּיקְתָּא׃
ירושלמי (יונתן):
מְדַמִינָא לָךְ לְגִינָא קַלִילָא דְעָלוּן לְגַוָוהּ נַחֲלִין מוֹחִין מִתְגַבְּרִין וְלָא יְכִילַת לְמִסוֹבְלָא יְהוֹן וְאִסְתְּחִיפַת כֵּן אִיתְרָעַת רְאוּבֵן בְּרִי דִי חַטְיַת לָא תוֹסִיף וְעַל דִי חַטְיַת יִשְׁתְּבֵיק לָךְ אֲרוּם אִתְחַשֵׁב לָךְ כְּאִילוּ עָלְתָה לְאִיתָא דְשַׁמֵשׁ עִמָהּ אָבוּךְ בְּעִידַן דְבַלְבֵּילְתָּא שִׁווּיִי דִסְלֵיקַת עֲלָהּ:
ירושלמי (קטעים):
מְדַמֵי אֲנָא לָךְ בְּרִי רְאוּבֵן לְגַנָא זְעֵירָא דְעָלוּן לְגַוָוהּ נַחֲלִין שַׁטְפִין דְלָא יְכִלַת לְסוֹבְרָא יַתְהוֹן וְאִתְרְעַת מִן קֳדָמֵיהוֹן כֵּן אִתְרְעַת רְאוּבֵן בְּרִי בְּעוֹבָדָךְ טַבְיָא דְחַטְיַית לָא תוֹסִיף לְמֵיחְטִי וְעַל דְחַטְיַית יִשְׁתְּבֵק לָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פחז כמים" - הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך כמים הללו הממהרים למרוצתם לכך

"אל תותר" - אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך ומהו הפחז אשר פחזת

"כי עלית משכבי אביך אז חללת" - אותו שם שעלה על יצועי והיא השכינה שהיה דרכה להיות עולה על יצועי

"פחז" - שם דבר הוא לפיכך טעמו למעלה וכולו נקוד פת"ח ואלו היה לשון עבר היה נקוד חציו קמ"ץ וחציו פת"ח וטעמו למטה

"יצועי" - ל' משכב ע"ש שמציעים אותו ע"י לבדין וסדינין והרבה דומים לו (תהלים סג) אם זכרתיך על יצועי (שם קלב) אם אעלה על ערש יצועי

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

פחז — בעבור שפחזת כמים אל תותר, לא יהיה לך יתרון. והיה ראוי להיות אל תוּתר בשורק הוי"ו.

ואחרים אמרו: רק אתה פחזת כמים הנשפכים ולא הותרת כלום. רק על דעתי, שלא תמצא מלת אַל, רק במקום צווי; ואף על פי שנמצא: "ודרך נתיבה אל מות" (משלי יב, כח), ואיננו צווי. ופירושו, אל תבקש יתרון, אפילו פחז כמים. ויהיה משקל תותר, "זכור מלחמה אל תוסף" (איוב מ, לב).

והגאון אמר: אפילו דבר ריק כמים, לא יהיה לך יתרון; ופחז, מגזרת "אנשים ריקים ופוחזים" (שופטים ט, ד). ואין פוחזים הפוך.

אז חללת — מיום שחללת נסתלק יצועי, כאילו אמר "עלה מעלי". גם תמצא מלת עלה – כרת, כמו: "אומר אלי אל תעלני בחצי ימי" (תהלים קב, כה).

וזאת הפרשה מפורשת בדברי הימים: "ובחללו יצועי אביו" (דברי הימים א ה, א). ואמר על יהודה שהוא הנגיד, והבכורה ליוסף. ויש מפרשים: "ולא להתייחס לבכורה" (שם), שיהא תחילת המספר מראובן:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פחז כמים אל תותר" - פחז שם דבר מן אנשים רקים ופוחזים (שופטים ט ד) ריקים ונמהרים קלי הדעת ורבותינו משתמשים בו תדיר (נדרים ט) נסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי כלומר קפץ יצרי עלי ואמרו עוד (סנהדרין נז) אפיחזיהו הוא דקא מגלי כלומר קלות דעתם עמא פחיזא דאקדמיה פומיה לאודניה עדין בפחזותיכו קימיתו (שבת פח) נמהרים קלי דעת ויתכן שהוא הפוך מן חפזון יאמר שטף הבא כמים אל תותר בו כי עלית משכבי אביך בפחזותיך וקלות דעתך אז חללת אותם כאשר יצועי עלה הפחז שלך שהוא כמים העולים ושוטפים וזה כלשון הכתוב במים הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו וחלף ביהודה ושטף ועבר (ישעיה ח ז ח) ורבותינו אמרו (עיין שבת נה) אז חללת יצועי עלה שכינה שדרכה לעלות על יצועי והכתוב אומר (דהי"א ה א) ובחללו יצועי אביו שהיצוע הוא המחולל ואולי יכנה אותו שם ואם בדרך כנוי יתכן שיהיה העולה יעקב עצמו כלשון אם אעלה על ערש יצועי (תהלים קלב ג) ויאמר אז חללת אותי רק דבר בנסתר דרך כבוד וכן ובחללו יצועי אביו כנוי בחללו העולה על יצועי אביו ומן הכתוב הזה כפי פשוטו נראה כמו שפירשתי בסדר וישלח (לעיל לה כב) כי ראובן נתכוון לפסול את בלהה מאביו כדי שלא תלד לו עוד בנים וימעיטו בכורתו על כן אמר לו שהוא פחיזות וקלות דעת שיחשוב להרויח ולא יבא לו ממנו יתרון רק הפסד

<< · מ"ג בראשית · מט · ד · >>