לדלג לתוכן

מ"ג בראשית מט ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג בראשית · מט · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
עַל דַּאֲזַלְתְּ לָקֳבֵיל אַפָּךְ הָא כְמַיָּא בְּרַם לָא אַהְנֵיתָא חוּלָק יַתִּיר לָא תִּסַּב אֲרֵי סְלֵיקְתָּא בֵּית מִשְׁכְּבֵי אֲבוּךְ בְּכֵין אַחֵילְתָּא לְשִׁיוָיִי בְּרִי סַלֵּיקְתָּא׃
ירושלמי (יונתן):
מְדַמִינָא לָךְ לְגִינָא קַלִילָא דְעָלוּן לְגַוָוהּ נַחֲלִין מוֹחִין מִתְגַבְּרִין וְלָא יְכִילַת לְמִסוֹבְלָא יְהוֹן וְאִסְתְּחִיפַת כֵּן אִיתְרָעַת רְאוּבֵן בְּרִי דִי חַטְיַת לָא תוֹסִיף וְעַל דִי חַטְיַת יִשְׁתְּבֵיק לָךְ אֲרוּם אִתְחַשֵׁב לָךְ כְּאִילוּ עָלְתָה לְאִיתָא דְשַׁמֵשׁ עִמָהּ אָבוּךְ בְּעִידַן דְבַלְבֵּילְתָּא שִׁווּיִי דִסְלֵיקַת עֲלָהּ:
ירושלמי (קטעים):
מְדַמֵי אֲנָא לָךְ בְּרִי רְאוּבֵן לְגַנָא זְעֵירָא דְעָלוּן לְגַוָוהּ נַחֲלִין שַׁטְפִין דְלָא יְכִלַת לְסוֹבְרָא יַתְהוֹן וְאִתְרְעַת מִן קֳדָמֵיהוֹן כֵּן אִתְרְעַת רְאוּבֵן בְּרִי בְּעוֹבָדָךְ טַבְיָא דְחַטְיַית לָא תוֹסִיף לְמֵיחְטִי וְעַל דְחַטְיַית יִשְׁתְּבֵק לָךְ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"פחז כמים" - הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך כמים הללו הממהרים למרוצתם לכך

"אל תותר" - אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך ומהו הפחז אשר פחזת

"כי עלית משכבי אביך אז חללת" - אותו שם שעלה על יצועי והיא השכינה שהיה דרכה להיות עולה על יצועי

"פחז" - שם דבר הוא לפיכך טעמו למעלה וכולו נקוד פת"ח ואלו היה לשון עבר היה נקוד חציו קמ"ץ וחציו פת"ח וטעמו למטה

"יצועי" - ל' משכב ע"ש שמציעים אותו ע"י לבדין וסדינין והרבה דומים לו (תהלים סג) אם זכרתיך על יצועי (שם קלב) אם אעלה על ערש יצועי

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

פַּחַז כַּמַּיִם – הַפַּחַז וְהַבֶּהָלָה אֲשֶׁר מִהַרְתָּ לְהַרְאוֹת כַּעַסְךָ, כַּמַּיִם הַלָּלוּ הַמְּמַהֲרִים לִמְרוּצָתָם. לְכָךְ–
אַל תּוֹתַר – אַל תַּרְבֶּה לִטֹּל כָּל הַיְּתֵרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהָיוּ רְאוּיוֹת לְךָ (מדרש תנחומא ויחי ט). וּמַהוּ הַפַּחַז אֲשֶׁר פָּחַזְתָּ?–
כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ. אָז חִלַּלְתָּ – אוֹתוֹ שֶׁעָלָה עַל יְצוּעִי, וְהִיא הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיָה דַּרְכָּהּ לִהְיוֹת עוֹלָה עַל יְצוּעִי (שבת נ"ה ע"ב).
פַּחַז – שֵׁם דָּבָר הוּא; לְפִיכָךְ טַעֲמוֹ לְמַעְלָה, וְכֻלּוֹ נָקוּד פַּתָּח. וְאִלּוּ הָיָה לְשׁוֹן עָבַר, הָיָה נָקוּד חֶצְיוֹ קָמַץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח, וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה.
יְצוּעִי – לְשׁוֹן מִשְׁכָּב, עַל שֵׁם שֶׁמַּצִּיעִים אוֹתוֹ עַל יְדֵי לְבָדִין וּסְדִינִין. וְהַרְבֵּה דּוֹמִים לוֹ: "אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי" (תהלים סג,ז); "אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי" (שם קלב,ג).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

יצועי עלה: כלומר יצועי הייתה עולה, הרבה לשון פעל מתפרשים לשון פועל כמו נתתי כסף השדה נותן אני:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

פחז — בעבור שפחזת כמים אל תותר, לא יהיה לך יתרון. והיה ראוי להיות אל תוּתר בשורק הוי"ו.

ואחרים אמרו: רק אתה פחזת כמים הנשפכים ולא הותרת כלום. רק על דעתי, שלא תמצא מלת אַל, רק במקום צווי; ואף על פי שנמצא: "ודרך נתיבה אל מות" (משלי יב, כח), ואיננו צווי. ופירושו, אל תבקש יתרון, אפילו פחז כמים. ויהיה משקל תותר, "זכור מלחמה אל תוסף" (איוב מ, לב).

והגאון אמר: אפילו דבר ריק כמים, לא יהיה לך יתרון; ופחז, מגזרת "אנשים ריקים ופוחזים" (שופטים ט, ד). ואין פוחזים הפוך.

אז חללת — מיום שחללת נסתלק יצועי, כאילו אמר "עלה מעלי". גם תמצא מלת עלה – כרת, כמו: "אומר אלי אל תעלני בחצי ימי" (תהלים קב, כה).

וזאת הפרשה מפורשת בדברי הימים: "ובחללו יצועי אביו" (דברי הימים א ה, א). ואמר על יהודה שהוא הנגיד, והבכורה ליוסף. ויש מפרשים: "ולא להתייחס לבכורה" (שם), שיהא תחילת המספר מראובן:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"פחז כמים אל תותר" - פחז שם דבר מן אנשים רקים ופוחזים (שופטים ט ד) ריקים ונמהרים קלי הדעת ורבותינו משתמשים בו תדיר (נדרים ט) נסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי כלומר קפץ יצרי עלי ואמרו עוד (סנהדרין נז) אפיחזיהו הוא דקא מגלי כלומר קלות דעתם עמא פחיזא דאקדמיה פומיה לאודניה עדין בפחזותיכו קימיתו (שבת פח) נמהרים קלי דעת ויתכן שהוא הפוך מן חפזון יאמר שטף הבא כמים אל תותר בו כי עלית משכבי אביך בפחזותיך וקלות דעתך אז חללת אותם כאשר יצועי עלה הפחז שלך שהוא כמים העולים ושוטפים וזה כלשון הכתוב במים הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו וחלף ביהודה ושטף ועבר (ישעיה ח ז ח) ורבותינו אמרו (עיין שבת נה) אז חללת יצועי עלה שכינה שדרכה לעלות על יצועי והכתוב אומר (דהי"א ה א) ובחללו יצועי אביו שהיצוע הוא המחולל ואולי יכנה אותו שם ואם בדרך כנוי יתכן שיהיה העולה יעקב עצמו כלשון אם אעלה על ערש יצועי (תהלים קלב ג) ויאמר אז חללת אותי רק דבר בנסתר דרך כבוד וכן ובחללו יצועי אביו כנוי בחללו העולה על יצועי אביו ומן הכתוב הזה כפי פשוטו נראה כמו שפירשתי בסדר וישלח (לעיל לה כב) כי ראובן נתכוון לפסול את בלהה מאביו כדי שלא תלד לו עוד בנים וימעיטו בכורתו על כן אמר לו שהוא פחיזות וקלות דעת שיחשוב להרויח ולא יבא לו ממנו יתרון רק הפסד

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כי עלית משכבי אביך. באר בכאן כי מה שכתוב וישכב את בלהה אין הכונה שכיבה ממש אלא שבלבל יצועי אביו כמדרש רבותינו ז"ל. וזהו שלא תפש אותו כי אם על העליה. אז חללת מי שעלה על יצועי. ובאור הכתוב כשעלית משכבי אביך אז חללת אביך עליון שעלה על יצועי זו שכינה שדרכו לעלות על יצועי ולכך הזכיר משכבי לשון רבים ודרשו רז"ל בפרק במה בהמה יוצאה אחרים אומרים שתי מצעות בלבל אחת של אביו ואחת של שכינה שנאמר כי עלית משכבי אביך. והוצרכו אחרים לומר כן לפי שהשכינה מצויה תמיד עמו ולא תפרד ממחשבתו לעולם. וכמו שדרשו רז"ל (בראשית ל׳:ט"ז) וישכב עמה בלילה הוא. לא אמר ההוא אלא הוא מלמד שהקב"ה סייעו באותו מעשה. ומכאן אתה למד שכל המכבד את אביו מכבד הש"י וכל המבזה כבוד אביו הרי זה מחלל את השם. וזהו שהזכיר כאן חללת שהרי כבוד אביו ואם ומוראם שקלם הכתוב בכבודו של מקום ומוראו. וכמו שדרשו רז"ל ג' שותפין יש בו באדם הקב"ה ואביו ואמו, וכשאדם מכבד אביו ואמו אמר הקב"ה מעלה אני עליכם כאלו דרתי ביניכם וכבדתוני.

ובמדרש אז חללת יצועי עלה. אמר לו יעקב בני אין לך רפואה עד שיבא מי שכתוב בו (שמות י"ט:ג׳) ומשה עלה אל האלהים. וכיון שבא משה ועמד בהר עיבל ומנה שבטו של ראובן תחלה על הקללות ופתח פיו שבטו של ראובן ואמר ארור שוכב עם אשת אביו ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי עד כאן.

וצריך שתשכיל כי ראובן ירמוז למדת הדין שלמטה וכבר הזכרתי זה בלידת השבטים ושם כתבתי מה שנרמז בשמו של כל אחד ואחד. וזהו לשון כחי וראשית אוני. וכן פחז כמים לשון חפזון כשטף מים.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

" אז חללת יצועי עלה" אז חללת כבוד אביך או כבוד שכינה שכבר עלה על יצועי וכנגד זה יחולל כבודך ולא יהיה במדרגתו הראשונה:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"פחז כמים". אבל ע"י שחפזת כמים השוטפים בחפזון באין מעצור, לכן "אל תותר", לא יהיו לך יתרונות אלה, "כי עלית "וסלקת את "משכבי אביך "[מלשון סלוק כמו השחר

"עלה "או כעלות גדיש בעתו]. "אז חללת "את "יצועי "אשר "עלה "ונסתלק על ידך, וכבר בארנו בפ' וישלח שהיה ראוי שיעקב יוליד עוד בן ואז היה י"ג שבטים, וע"י בלבול יצוע נשארו רק י"ב שבטים, והגם שיעקב לקח את מנשה ואפרים וחלקם לב' שבטים, נשארו תמיד רק י"ב שבטים, שכ"מ שיחשב מנשה ואפרים לשנים לא נחשב לוי בפ"ע לשבט, כמו בדגלים ובנשיאים ובנחלה וכדומה, עד לעתיד שאז יהיה ללוי חלק בארץ כמ"ש ביחזקאל ואז יהיו י"ג שבטים כמספר אחד, שהוא מעלה עליונה נגד מספר י"ב שהוא למטה במרכבה

ומספר י"ג עומד למעלה במלכות שמים:

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

פחז כמים וגו'. פירוש אתה פחזת לבלבל יצועי ולא כבשת יצרך אלא שמהרת כאיש הפוחז ולא עכבת עצמך לנצוח ניצוץ הרע שנשרש בך, לזה לא יהי' לך יתרון מכל הג' יתרונות ונעשה פשוט, עוד רמז באומרו אל תותר שהפחיזות שנהג לעשות דבר בלתי הגון לא נהג לעשותו בדבר שיש בו יתרון, כי לענין תשובה לא קדם הוא לעשות תשובה כאומרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ד) מי גרם לראובן שיודה יהודה. והגם שאמרו ז"ל וז"ל לא היה אדם שפתח בתשובה עד שבא ראובן וכו' עד כאן, עם כל זה וידוי לא אמר עד שבא יהודה ואמר צדקה ממני באותה שעה קפץ ראובן ואמר אני בלבלתי מיטת אבי כך הובא במדרש (תנחומא) שכך קבלה בידם. ולדבריהם אלו יש לנו לומר כי לטעם זה נתנה מלכותו של ראובן ליהודה בעד גמר ההודאה אשר גרמו לראובן להודות. והכהונה שנתנה ללוי נראה כי לא זכה בה אלא באמצעות מעשיו אחר כך כאומרו (ברכה ל"ג ח') לאיש חסידך אשר נסיתו במסה וגו' ואז הוא שנתנה ללוי הכהונה, ועל כל פנים מימי יעקב ניטלו כל המעלות מראובן כאומרו אל תותר ונתן יעקב ב' מעלות א' ליוסף וא' ליהודה והג' תלויה ועומדת עד שנתנה הקדוש ברוך הוא לראוי לה אשר ניסהו וגו':

וכנגד מה שנוגע למעשה בנין שורשו אמר כי עלית וגו' פירוש טעם עשותך כן הוא כי בעת שזרעו ועלה בבטן אמו היה בלבול בעליתו כי עלה בב' משכבות לאה ורחל א' במעשה וא' במחשבה, כי במעשה היתה לאה ובמחשבה חשב יעקב כי היא רחל, והוא אומרו משכבי אביך, וזה היה סיבה שאז חללת יצועי עלה, כי בחינת הרע תוליד בדמותה כשם שעלה בבלבול כמו כן בלבל יצועי אביו, ולזה דקדק לומר אז לרמוז כי לא על זמן שעלה משכבי אביו הוא אומר שחלל יצועי כי הם ב' זמנים שזמן שעלה משכב הוא זמן שעלה בבטן אמו וזמן שחלל הוא אחרי כן:

<< · מ"ג בראשית · מט · ד · >>