(תהלים קלב א): "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: זְכוֹר, ה', לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ; אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לה', נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב"...

בימי דוד, ארון ה' היה באוהל מועד - אותו אוהל שבנו בני ישראל במדבר, כמה מאות שנים לפני כן.

אבל איכות החיים של בני ישראל השתפרה בהרבה - הם כבר לא גרו באוהלים אלא בבתים מבוססים.

ודוד הרגיש, שמשהו כאן לא בסדר - לא ייתכן שהוא עצמו יישב בבית ארזים, כאשר ארון ה' נמצא באוהל, (שמואל ב ז ב): "ויאמר המלך אל נתן הנביא 'ראה נא! אנכי יושב בבית ארזים, וארון האלהים ישב בתוך היריעה!'".

דוד החליט לבנות בית-מקדש בהתאם לרמת החיים הנוכחית של בני ישראל - בית ארזים. אבל ה' שלח את נתן הנביא לעצור אותו - בטענה שהוא אינו ראוי לכך כי היה איש מלחמה, ורק בנו שיהיה איש שלום יוכל לבנות את הבית.

אולם דוד לא ויתר: הוא לא יכל לשבת בשקט בביתו, כל זמן שלה' אין בית. ולכן הוא נדר, תהלים קלב ג: " "אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם" "אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי; אִם" "אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי" "תְּנוּמָה; עַד אֶמְצָא" "מָקוֹם לה', מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" ", כלומר, שלא יבוא לישון בביתו, (תהלים קלב ה): "עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה',  מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב", עד שימצא מקום שבו יוכל בנו לבנות את בית המקדש לה'. דוד לא היה רשאי לבנות את המקדש בעצמו - אז הוא לפחות השתדל להכין את המקום.

דורות רבים לאחר מכן, לאחר שבית המקדש חרב, ובני ישראל חזרו מהגלות, עמד חגי הנביא ואמר להם, (חגי א ד): "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים, והבית הזה חרב?!"( פירוט ): קחו דוגמה מדוד המלך! הוא לא ישב בביתו בשקט, עד שעשה ככל יכולתו כדי לבנות את בית המקדש!