שו"ת חתם סופר/יורה דעה/רלג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · שו"ת חתם סופר · יורה דעה · רלג· >>

<< · שו"ת חתם סופר · יורה דעה · רלג · >>

שלום וברכה מאלקי המערכה ליושבי ארץ נכוחה וביחוד י"נ וחמדת לבי ורב חביבי הרב הגאון חסידא ופרישא המופלג בתורה תכנית חותם זאת בריתי אותם וחד מינן דאזיל להתם אמרי רבנן בכפילא וישבעו במראיתם קורא על אדמת הקדש שמותם שם המיוחד כק"ש מו"ה עמרם ני' נשיא אלקים בתוך הנשיאים לאומתם ה' עליהם יחי.

עיניו הבדלוחים יביטו בהעתק תשובתי לגאון ישראל מהר"ז מרגליות בהא דהכל מעלין לירושלים ומשם יבין דכל מ"ש דקדושת מקום המקדש לא בטיל והחונים סביב מקרוב מקודשי' טפי וקרובים אל אלקינו לא כוונתי לענין קיום המצות התלוי' בארץ או במקדש דאדרבא כל מגמות כוונתי להראב"ד פ"ו מהל' בית הבחירה דהכל בטל בזה"ז בעו"ה דלאותה דיעה יותר יש חיוב לעלות בזה"ז דליכא תירוצא דרבינו חיים שבתוס' כתובות ק"י ע"ב ד"ה הוא אמר וכו' דמ"מ עכ"פ קדושת בית אלקי' וזה שער השמים לא בטל ולא יתבטל כי אין אנו עוסקים אם חייב כרת הנכנס להר הבית בזה"ז או לא כי מאי איכפת לן בזה אך עיקור הוא במה שבמקום הר המוריה הוא שער השמים אשר לזה נתכוון מהרי"ק בתשובה שאביא למטה וטרם נתקדש הארץ ע"י יהושע ועזרא כבר הקריב שם אדה"ר ונח ונעקד יצחק וחלם יעקב סולם ושוב נעלם עד שהאיר ה' עיניהם בימי דהע"ה הנה שמענוהו באפרתה מצאנוהו בשדי יער. [ואגב אשמיעהו מה ששמעתי מפה קדוש מ"ו החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלר זצ"ל במ"ש תוספו' בע"ז פר"י במתני' כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה בידוע שיש שם ע"ז וכ' תוס' בשם ירושלמי דמקדש היכן נבנה למ"ד שנעבד במחובר לגבוה ותי' בירושלמי עפ"י נביא נבנה שם ופי' מורי זצ"ל הנ"ל עפ"י מדרש וירא את המקום מרחוק שראה אותו מקום עמק ולא הר והתפלל ואמר אין כבודו של מלך לשכון בעמק ונעשה באותו היום הר אשר יאמר היום בהר ה' יראה והשתא י"ל דכל ההרים שהעמידו עליהם ע"ז ושעבדם קודם שהחזיק אאע"ה בארץ אותם נאסרו לגבוה אך הר המורי' שהי' עמק ולא העמידו עליהם ע"ז שם לעבדו עד אחר שנעשה הר ע"י תפלתו של אאע"ה ואז כבר ניתן לו הארץ ואין האדם אוסר דבר שאינו שלו והנה ידע דהע"ה שאין לך הר גבוה וכו' וא"א לבנות בהמ"ק בהר ואין כבודו של מלך לשכון בעמק היינו מקום וע"כ אמר אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לד' ויהיה משכנות לאביר יעקב שלזה צריך הר ולא מקום ולזה צריך נביא שגילה להם שזה ההר הי' מקום בתחלה ונעשה הר אח"כ אלו דבריו ז"ל ודפח"ח].

ולזה כוונתי שם וכמ"ש בס' חסד לאברהם בענין שער השמים והפריסה ואיך מקום אבן שתיה הנקודה שבתוך העיגול וכל א"י סביבותי' יונקים ממנה ולהרמב"ם הרי קמן אע"ג דס"ל דקדושת יהושע בטלה לע"ל מ"מ מקום מקדש לא בטלה מקרא והשימותי אני את מקדשיכם והרי כולל ירושלים עם מקדשיכם והוה בכלל מקדש לדידי' והיינו מטעם הנ"ל וכיון שמרוב קדושתו בכלל מקדש ס"ל דאפי' לענין חיוב מצות ובכור ומעשר לא בטל קדושתו ולענין השגת הראב"ד יפה תי' מג"א סוף הלכות ט"ב עפ"י גי' תוס' והגאון לח"ש סוף ספרו כ' זה מדעתו ולא הזכיר שכבר קדמו מג"א ושם תמה על הראב"ד שאם היה לו במכות י"ט גי' רש"י היה לו להסתייע מסוגיא זו וגם על התי"ט דמסכת עדיות תמה שלא זכר אותו סוגי' יע"ש.

אמנם מה שהסביר הרמב"ם דכיבוש יהושע בטל וחזקה דימי עזרא לא בטלה ותמה כ"מ מאי אולמא דחזקת עזרא מכיבוש יהושע נלע"ד עפ"י מה שפירש רש"י פ' ד"מ בסוגיא דנאמרה ונשנית דלעמלק לא ניתן רשות לכבוש ארצות ולכה"פ צריך להבין מזה בא"י ולאחר מתן תורה דלא תיקשי לן מעמון ומואב טהרו בסיחון ועוג וכל הסוגי' דפ' השולח ויע"ש בחי' הרשב"א ובאמת פירש"י בחומש פ' כי תצא דבמלחמות הרשות דיבר הכתוב דיפ"ת והוא מספרי א"כ משמע אפי' בח"ל אין להם דין כיבוש ממתן תורה ואילך עמד ויתר וכו' ודוחק לומר אע"ג דאין להם רשות לכבוש מ"מ אם עבר קנה בכיבוש אע"ג דאמר רחמנא לא תעבוד מ"מ מהני כמו שינוי קונה זה דוחק ועכ"פ אומר אני דנ"נ וכורש שעפ"י ה' כבשו א"י נ"נ מישראל וכורש מבלשטצר והנביא קרא להם בגרון הוראת שעה היתה ולהם נקנה בכבוש ונתבטלה קדושתה ע"י כיבוש העמים אך החזקה של עזרא מכורש מלך פרס מי מרמי ליה מיניה דכורש כי מה שכבשוהו ממנו והעכו"ם מישראל אע"ג שהמה ד' חיות שראה דניאל לא ניתן להם רשות לכבוש ולא נשלחו מאת הקב"ה ולא קנה בכיבושיו ונשאר החזקה שהחזיקנו כורש בתוקפו זה נ"ל לדעת רמב"ם ז"ל ואולי יטעון הראב"ד הא כתיב ובאו בה פריצים וחללוהו כיון שבאו פריצים נתחללה בקדושתה והוא בש"ס ע"ז דף נ"ב ע"ב ונעלם לשעה מהר"י אכסנדרי שבב"י י"ד סס"י רע"ו יע"ש ומאז אמרתי מאי דאר"י במס' תענית אלו הוינא התם הוה קבענא בעשירי שרובו של היכל בו נשרף וכ"כ תוס' פ"ק דמגלה שזה היה דעת רבי לעקור ט"ב מתשיעי ולקבעו בעשירי ולא הודו לו חכמים די"ל משו"ה לא הודו לו משום שכיון שהציתו בו האש מיד יצא לחולין ע"י שליטת פריצים ומה שנשרף רובו הוא בית חול ולא קודש ע"כ ההתחלה היא עיקור וראוי' לקבוע בט' ויעיי' הרז"ה ורמב"ן במס' ע"ז שם בענין מעילת גוים ומחובר ואין להאריך יותר בזה.

ומ"ש פר"מ בישוב הרי"ף דמס' קידושין ל"ב ע"ב דפסק כאיסי בן יהודא מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע ופסק כת"ק דריה"ג דלא מחייב לכבד יניק וחכים וא"כ זקן למאי אתי' וכתב הר"ן דס"ל איצטריך זקן למיסמך לויראת כר"ש בן אלעזר שם ופר"מ כ' בפשיטות דס"ל לחלק בין שיבה שהוא בן שבעים לשיבה אפי' אשמאי וזקן בן ששים לזקנה צריך עכ"פ שיהיה כשר והגון ולא אשמאי ובזה נתישב לו ממה שהקשו אהרי"ף ממאי דמשמע בכל הש"ס לקום בפני ת"ח והיינו כשהגיע לזקנה ולא לשיבה זהו תוכן כוונתו דפר"מ ני'.

והנה רחוק בעיני תי' זה ממה שלא הוזכר שום רמיזה ברי"ף מזה דלפני אשמאי קם בשיבה ולפני חכם בזקנה ואי הוה כ' להדיא ברי"ף היה ק' לן מנ"ל לרי"ף מה שלא הזכיר התלמוד וע"כ ס"ל לכ"ע סתם שיבה כל שיבה משמע וסתם זקן כל זקן משמע ואי נימא שיבה בר שבעים וזקן בר ששים ונחלק ביניהם מדאיצטריך ש"מ האי באשמאי והאי בחכם זה לא נראה להש"ס אלא לת"ק אתי זקן לפרש שיבה דאלת"ה הי' לנו לומר כל שיבה וריה"ג ס"ל באמת כל שיבה כאיסי וזקן הוא נוטריקין זה שקנה חכמה אפי' יניק וחכי' ולא תיקשי הא סתם זקן כל זקן במשמע ז"א כיון דמפורש בקרא בנוטריקון שלו ובחי' תורה שלי אמרתי ליישב מה דמדקדקים זקן נוטריקון זה קנה אבל חכמה היכי רמיזא ואמרתי יש ב' מיני שיבה א' בעצם שהגיע לשבעים שנה כמ"ש הרא"ש בשמעתין וכמה הרפתקאו' דעדו עלי' ויש שקנה השיבות בקנין ולא בעצם דהיינו שיגע התלמיד ותיק בינקותו וזכה מטעם זקנים והיינו דאמר מפני שיבה בעצם תקום ומפני זקן זה שקנה השיבה שבתחלת קרא גם כן תקום והדרת ואין כאן דוחק כלל בדרשת ריה"ג יהיה איך שיהיה ישובו דפר"מ בדעת הרי"ף לא נהיר.

ולפע"ד לקיים דברי הרמב"ן בדעת הרי"ף דאע"ג דאמת נכון הדבר ריה"ג ס"ל בפי' שיבה כאיסי מ"מ איסי לא ס"ל בפי' זקן כריה"ג אלא מוקי זקן למסמך לויראת וכנ"ל מטעם שאומר ובלאה"נ יש לעיי' מה ראה ר' יוחנן ובעלי תלמוד לקבוע הלכה כאיסי בלי שום טעם וסברא על כן נלע"ד דיש לעיי' ל"ל קרא כלל למיקם ולהדר ת"ח ת"ל את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח ואם יתעקש ויאמר דלא הוה ידעי' מסברא דקימה והידור כבוד יראת ה' הוא גם שהוא עיקוש מ"מ לבתר דכתי' מפני שיבה תקום ויראת מאלקיך א"כ ממילא נדע שבפני ת"ח שהוקם לאלקיך גופי' פשיטא דתקום ויראת מאלקיך והגע עצמך או"א דלא כתי' בהו קימה והידור ואפ"ה פשוט לש"ס דחיי' לקו' מפניה' עד דמספקא בנו והוא רבו מי קם לפני מי והיכי רמיזא קימה והידור באו"א וע"כ מדכתיב כיבוד ומורא והכא גלי קרא קימה והידור בשיבה וזקן ה"ה באו"א וא"כ בת"ח אשר הוקשו למקום ית"ש ל"ל קרא מיותר וצ"ע לכאורה וע"כ צ"ל דהרי שמעון העמסוני פירש באת ה' אלקיך תירא עד שבא ר"ע וי"ל ריה"ג וחכמים דילי' שהיה בזמן ר"ע ומבעלי מחלוקתו לא קים להו עדיין לרבות ת"ח ע"כ איצטריך קרא לקימה והידור דדהו אבל למאי דקיי"ל לרבות ת"ח ע"כ פסק ר' יוחנן הלכה כאיסי כל שיבה במשמע דלחכם לא צריך קרא וזקן א"א לפרש יניק וחכים דהוא בכלל את ה' אלקיך תירא ולולי דמסתפינא הייתי אומר היינו טעמא דשיבולי לקט דמייתי ב"י דס"ל יניק וחכים דלא הגיע למצות דהאי לא אתי' מאת ה' אלקיך אך להרי"ף לא נ"ל זה דליקום לפני מי שאינו בעל מעשים ומסברא שכ' הר"ן דכל עיקור מצות כיבוד ת"ח משום שהתלמוד מביא לידי מעשה ואיך יקום בעל מעשה לפני מי שאינו בעל מעשים אע"כ צריך לומר דזקן לא אתי' אלא לכדרשב"א למסמך לויראת.

ואגב אכתוב מ"ש בחי' תורה שלי במ"ש בזוהר קדושים ר"ה סבא כד חמי ס"ת הוה קם מקמי' ואמר מפני שיבה תקום כד הוה חמי חומש דאוריי' עביד לי' הידורא והוה אמר והדרת פני זקן ע"ש הנה ס"ל לחלק דלשיבה עביד קימה ולזקן היינו יניק וחכים עביד הידורא וס"ל האי יניק הוא עכ"פ בעל מעשים שהגיע לי"ג שנים ויום א' היינו שנת י"ד והוא חלק חומש משיבה שהוא בר שבעים ה' פעמים י"ד הוא שבעים ע"כ ס"ת שלם עביד לי' קימה כלשיבה ולחומש מן התורה עביד לי' הידור כליניק שהוא חומש מן השיבה.

נחזור לענינינו הנה מסברא נראה דברי הר"ן לקום מפני בעל מעשים טפי דהתלמוד מביא לידי מעשה ועיי' ספ"ק דב"ק ואמנם רמב"ן פליג כמ"ש ר"ן בשמו ובחידושי' לקידושין והנה מגמ' נראה לכאורה כרמב"ן בפי' הש"ס קידושין ל"ג ע"ב גבי רב יחזקאל דבעל מעשים הוה דאפי' מר שמואל נמי קם מקמי' וק' מאי פסקי' דשמואל הוה בעל מעשים טפי מרב יהודא וקצת משמע להיפך ממ"ש תוספות ב"ב יו"ד ע"ב ד"ה עליונים וכו' ועכ"פ אין הכרח בדבר וא"כ דלמא שמואל לא הוה בעל מעשים כרב וקם מטעם הר"ן הנ"ל אבל רב יהודא הוה כרעיה דאבוה בעל מעשים כמותו ואין לו לעמוד מפניו כיון שהוא רבו ואיך מייתי ש"ס בפשיטות דהרי אפי' מר שמואל וכו' וצ"ע לכאורה אבל לרמב"ן ניחא דאין שום מעלה לבעל מעשים אלא שאם הוא שב מותר לת"ח לעמוד מפני שיבתו ולא הוי כזקן ואינו לפי כבודו והשתא י"ל אפי' לו יהי' רב יהודא בעל מעשי' כאביו ויותר ממנו מ"מ יכול לקום מפני שיבת אביו אעפ"י שהוא רבו של אביו ואינו לפי כבודו מ"מ כיון שרבו שמואל קם מפני אביו מפני ששמואל לא היה בעל מעשים כמותו והי' קם מפני שיבת רב יחזקאל ממילא שוב אין חוץ לכבודו של ר' יהוד' אם קם מפני רב יחזקאל דדיו לתלמיד שיהיה כרבו מר שמואל ויעיי' ב"ק פ' ע"ב גבי רב ורב אסי ושמואל ועיי' ר"פ כל התדיר צ' ע"ב גבי חטאת עוף ועולת בהמה ובתוס' שם ד"ה חטאת וכו' ועמג"א סס"י רי"א ויעיי' כה"ג בירושלמי דמייתי תוס' ב"ב ק"מ ע"ב סוף הדבור ע"ש. בהא סלקינן דאע"ג דבפי' הש"ס נראה כהרמב"ן מ"מ בגוף הדין הלכה כבתראי כהר"ן דראה דבריו ופליג עליו דבעל מעשה שלו קדימה על מי שאינו בעל מעשה אם עכ"פ שניהם שווים בחכמה ודתריצנא הרי"ף כוותי' בריווח בעזה"י ומה"ט גופיה דהר"ן מבואר דגם להחיותו קודם דכשם שקדום בעל התלמוד לע"ה משום שמביא לידי מעשה ה"ה וכ"ש בעל מעשה למי שאינו בעל מעשה והשתא נהי דאין בעל מעשה ניכר ונראה דהצנע לכת כתי' ומש"ה לא ביארה תורה להדי' קדימת בעל המעשים ומש"ה התנו הפוסקים שיהי' חסיד מוחזק ומפורסים כרב יחזקאל מ"מ במעשה ידוע שעינינו רואות שזה מקומו ולא זה כגון מאן דמיתדר לי' בירושלים ושביק לי' ואזיל למקום אחר אפי' בא"י א"כ אנשי ירושלים מוקדמים לפענ"ד ובפ"ק דסנהדרין ר"ג דיבנה שהיה אחר החורבן היה יושב ע"ג מעלה בהר הבית בחורבנו ויעיי' שאיל"ת יעב"ץ ח"א סי' פ"ז שנתעורר שם עמ"ש אימרי' רכיכין והלא חרב ואין כאן קרבן ובתחלת התשובה שם כ' מהמדרש הנה זה עומד אחר כתלינו דלא זזה שכינה משם ומזוהר שמות ה' ע"ב ובסוף סי' פ"ט מייתי בעל כפתור ופרח פ"ו כ"ב ע"ב ופלפל שם יע"ש וכפי המבואר באותו תשובה שהבאתי במכתבי הראשון בימי הגאונים היה עולים לירושלי' ברגלים ולמה לא יחשב בעל מעשה טפי ואולי י"ל אדרבא הדר חוצה לה ועולה עלי' לרגל שכר פסיעות יש ויש לי עיון בלשון רשב"ם בב"ב קכ"ב ע"ב ד"ה לקרובה ורחוקה שדבריו צ"ע א' הרי בשעת חלוקה לא ידעו מקום הנבחר עד בימי דהע"ה ותו הרי כתי' ולא יחמוד איש את ארצך ואין לו לדאוג מארץ העמים וכיון שכן א"כ שכר פסיעות יש ורחוקה עדיף טפי וצ"ע מ"מ היינו חוץ לירושלים אבל בירושלים גופי' לדור סמוך לקדושת הר אלקים חורבה בחורבנה אפי' אשרי הזוכה.

אמנם ידעתי כי שמעתי שעכשיו אכשיר דרי וממרחק יבואו ידרושו את ה' בעה"ק צפת ביום ל"ג בעומר בהלולא דרשב"י ז"ל ואם כי כל כוונתם לש"ש שכרם רב בלי ספק ע"ד ודיגולו ודליקו נרות עלי אהבה כמ"ש תוס' ר"פ אין מעמידין אבל מטעם זה בעצמו הייתי אני מן הפרושים כבן דרותאי שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה כי כבר כמה כרכורי' כרכר בפר"ח א"ח סי' תצ"ו בקונטרס מנהגי איסור שלו אות י"ד על המקומות שעושים י"ט ביום שנעשה להם נס מהא דאמרי' פ"ק דר"ה קמייתא בטיל אחרינייתא מוסיפי' בתמי' [ובמקומו טרחתי הרבה לקיים מנהג עיר מולדתי ק"ק פפד"מ העושים פורים ביום כ' אדר א'] ומנהג מצרי' ביום כ"ג אדר שלפע"ד דאמרי' הוא מהאי ק"ו משעבוד לחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כ"ש אבל לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ופוסקים בשום מקום ורמז ורמיזה רק מניעת הספד ותענית מנהגא הוא וטעמי' גופא לא ידענא ובסידור מהר"יעבץ כ' ע"פי נסתר דהוה כב"ד שכלו חייב והוה זכאי דהיינו הוד שבהוד יע"ש אלא לפ"ז הי' ראוי' לקבוע כל טוב בהגיענו לגבורות ביום תשעה למב"י אלא שבלא"ה ימי ניסן הם ואין מספידים בו ואי אתיהיב רשותא לכמוני לדבר מה שהי' נ"ל י"ל דכשם שסופרים דרך ירידה ממעלה למטה ויהי' יום הראשון חסד שבחסד לעומת זה מן נוקבי' עולים ביום הראשון מלכות שבמלכות וכן לעולם חתן וכלה יוצאים זה לקראת זה ופוגשי' זה בזה בנצח שבנצח ויום כ"ה למב"י יו"ד אייר יום בחור פסח שני ולפ"ז ביום ל"ג הוא הוד שבהוד להורדות הניצוצות ולעומת זה הוא תפארת שבתפארת להיורדים להעלות בקדש ויש לבחון כי רגילים להתחיל מנהג קצת אבילות מיום ב' אייר עד יום ל"ג לעומר והנה יום ב' אייר הוא ממש ההיפך מיום ל"ג כי אז הוא הוד שבהוד להעולים ותפארת שבתפארת להיורדי' מתחילים להתאבל וביום ח"י אייר הוא היפך [מיו' ב' אייר כי אז הוא הוד שבהוד להעולים] ושמחים בו ומה שכתבתי מהעלאה ממטה למעלה כן הוא כי כל ימי הספירה מונחים בין יום שבת ליום נון כי ממחרת השבת תספרו עד יום נון וידוע מדת שבת התחתונה ונון אימא עילאה הרי שעולים בו וכנ"ל ולפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב. אך הוא נגד ש"ס פר"ע ושם הארכתי מ"מ לעשותו יום שמחה והדלקה ובמקום ידוע דוקא שיהי' תל תלפיות שהכל נפנים לשם לא ידעתי אם רשאים לעשות כן והוה כעין מ"ש רלב"ח במי שנדר לקבר שמואל הנביא יע"ש וכבר עלה בלבי לומר לפמ"ש רמב"ן באגרת הנפלא שלו שכל מקום המקודש יותר מחברו חרוב ושמם יותר מחברו ע"כ הואיל ובעו"ה עדיין לא הגיע עד עתה זמן בנינו ע"כ הי' זאת כדי שלא יתישב ירושלים ביתר עז כי לא זכינו לכך מי יתן ויזכני הי"ת להיות ממישבים של ירושלים ועכ"פ לא ממהרסים וממחריבים ח"ו להאריך גלות ישראל.

ומאוד תמהתי על דברי י"נ הגאון מהו' עמרם נ"י מוחזקני בו שהוא בקי בחדרי תורה ואך הפעם לא כיון יפה במ"ש ורמז לעיין בתשו' מהרמ"פ סימן כ"ט דבזה"ז אין חילוק מקומו' הנה הגאון הנ"ל כ' כן מאיטליא למהר"מ אלשקר בירושלים שאין לו להשתרר עליו ותלמידי' אע"פי שהוא יושב ירושלים ומעתה אם נבין הדברי' כפשוטן ואין בין ירושלים לאיטליא כלום א"כ מכ"ש שאין מעלה ליושבי א"י שבשארי קהלו' דעכ"פ איכא פלוגתא אי קדשה לע"ל ומקום מקדש ודאי קדשה לע"ל ואנשי ירושלים קרובים עכ"פ טפי למקו' מקדש ההוא משארי יושבי א"י אבל חלילה לא היתה כך כוונת הגאון ז"ל אלא לענין השתררת התורה שיהי' בני ח"ל מחייבים להיות נגררים אחר בני א"י בגזרותיהם ותקנו' ומכ"ש יושבי ירושלים שנאמ' מציון תצא תורה וזה בטל עתה בעו"ה ואדרבה אפשר בבל עדיף מא"י מפני שהוא מקום ישיבה טפי ויעיין בלח"מ ספ"ה ממלכי' ומימי הר"יף ואילך אין מעלה גם לארץ שנער לשארי ארצות לענין שררו' התורה אבל מענין קדושת המקום לא דבר הגאון ז"ל וכיון שלא דיבר הגאון מהרמ"פ ז"ל מזה נחזי אנן דתנן הכל מעלין לירושלים אפילו אם רובא גוים כמבואר שם ופסקו בש"ע ש"מ אפי' בזה"ז הדין כן ומהרי"ק שרש ה' כ' בזמנו אין לך מצוה גדולה כזו לבנות בה"כנ בירושלים עה"ק מקום מוכן לעשות תפלה השמימה וכו' ובסוף השרש ההוא כ' וז"ל כדי שיהי' להם בזכות העמידה שם כי רב הוא כי שם ציוה ה' את הברכה לברך בשמו ולשרתו עכ"ל ובתשו' מו"ה בצלאל אשכנזי סי' ט"ו ד"ה וגם שדמי בתים הללו וכו' כ' שיערערו על הדירה בירושלים ושוב אפי' על עולי' רגלים ואם אין ירושלים ח"ו אין חברון (כצ"ל) עכ"ל ע"ש לא הבנתי איך תלה ישיבת חברון בירושלים אבל עכ"פ מבואר דמשונה למעליותא ישיבת ירושלים מישיבת שארי מקומות שבא"י א"כ ממילא י"ל אפי' יהי' הת"ח שבשארי מקומו' שוים לירושלים אבל עכ"פ ממילא אינהו טובי' במעשה המצוה בישיבת ירושלים ויעיין בס' ברכי יוסף סימן רנ"א מענין קדימת בעל מעשים ומכ"ש כששניהם חכמים דיש קדימה לבעל המעשים.

איברא דהרמב"ם בהל' אשות מייתי הך מתני' הכל מעלין לא"י והכל מעלין לירושלים ואמנם לא מצאתי לו בהל' מתנות עני' הך ספרי פ' ראה דיש להקדים עניי א"י ולא מייתי רק קדימת דפ' איזה נשך קרוביך מעניי עירך וכשאני לעצמי אמרתי דקרא אם כסף תלוה לא מיירי בפורענות ח"ו שידורו ישראל בח"ל בזמן שיושביה של א"י בתוכה דנראה דאפי' כשעושי' רצונו של מקום לא הובטח שיהי' בהם עניים שצריכים להלוות לפי שעה אע"ג שהובטחו אפס כי לא יהי' בך אביון שיצטרך ליטול מתנות באדם אבל שלא יהי' עני שיצטרך להלוות לא הובטחו א"כ מיירי קרא דאם כסף תלוה בשעושי' רצונו וכולם יושבים בא"י ולא הוצרך קרא לקדימה לעניי א"י אבל קרא דפ' ראה מיירי להדי' בשאין עושי' רצונו ולא יחדל אביון וכמו שהי' בזמן בית שני ואז יש קהלות ישראל בח"ל הוצרך לומר בארציך להקדים עניי ע"י לעניי ח"ל כך הי' נלע"ד אלא שמרמב"ם נראה דלא פסקו כלל להך ספרי וצ"ע.

וכבר הארכתי יותר מדי ולסיים בנחמה אומר מ"ש לעיל דקביעת יום מועד ביום עשיית נס הוא ק"ו דאורייתא ולפע"ד לפ"ז יום פורים וימי חנוכה דאוריי' הם אך מה לעשות בהם אם לשלוח מנות או להדליק נרו' או לעשות זכר אחר זהו דרבנן והעובר ואינו עושה שום זכר לימי חנוכה ופורים עובר על מ"ע דאוריי' אך העושה שום זכר יהי' מה שיהי' עכ"פ ביום א' מימי חנוכה ואפי' לא הדליק נרות ולא שלח מנות בפורים וכדומה אינו אלא עבריין דרבנן ואפשר קריאת הלל ומגילה הוה ק"ו דאו' לומר שירה כמו שציוה בפסח לספר י"מ בפה ה"נ ממות לחיים חייב לומר שירה בפה דוקא וא"כ הי' יוצדק קצת דברי בה"ג שהאריכו בו רמב"ם ורמב"ן בשערים דס' המצות אלא עכ"פ לא הי' לו למנותו מ"ע בפ"ע כיון שהוא כלול בכלל ספור י"מ וכימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות ונזכה לישועת הנבאות בב"א הכ"ד יתיב בארעא דחשוכא ומילין לצד עילאה ממלל ברוח נמוכה ואולי לכשיגיעו הדברים לארץ נכונה יתעלו ויתקדשו פי שנים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה ועד"ז נתעלה תלמוד בבלי על ירושלמי אחר שנתקבל שם והיתה הרוחה בדין ובהלכה א"נ.