רש"י על במדבר ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על במדבר · ז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי ביום כלות משה" - (במדרש רבה) כלות כתיב (ר"ל בפת"ח ולא כלות בשו"א ודו"ק) יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה

"כלות משה" - בצלאל ואהליאב וכל חכם לב עשו את המשכן ותלאו הכתוב במשה לפי שמסר נפשו עליו לראות תבנית כל דבר ודבר כמו שהראהו בהר להורות לעושי המלאכה ולא טעה בתבנית אחת וכן מצינו בדוד לפי שמסר נפשו על בנין בהמ"ק שנא' (תהלים קלב) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וגו' לפיכך נקרא על שמו שנא' (מלכים א יב) ראה ביתך דוד

"ביום כלות משה להקים" - ולא נאמר ביום הקים מלמד שכל שבעת ימי המלואים היה משה מעמידו ומפרקו ובאותו היום העמידו ולא פרקו לכך נאמר ביום כלות משה להקים אותו היום כלו הקמותיו וראש חודש ניסן היה (גיטין ס) בשני נשרפה הפרה בשלישי הזו הזיה ראשונה ובשביעי גלחו

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הם נשיאי המטת" - (ספרי) שהיו שוטרים עליהם במצרים והיו מוכים עליהם שנאמר (שמות ה) ויכו שוטרי בני ישראל וגו'

"הם העומדים על הפקודים" - שעמדו עם משה ואהרן כשמנו את ישראל שנא' (במדבר א) ואתכם יהיו וגו'

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שש עגלת צב" - אין צב אלא מחופים וכן (ישעיהו סו) בצבים ובפרדים עגלות מכוסים קרוים צבים

"ויקריבו אותם לפני המשכן" - שלא קבל משה מידם עד שנאמר לו מפי המקום אמר רבי נתן מה ראו הנשיאים להתנדב כאן בתחלה ובמלאכת המשכן לא התנדבו תחלה אלא כך אמרו הנשיאים יתנדבו צבור מה שיתנדבו ומה שמחסרין אנו משלימין כיון שראו שהשלימו צבור את הכל שנא' (שמות לו) והמלאכה היתה דים אמרו מעתה מה לנו לעשות הביאו את אבני השוהם והמלואים לאפוד ולחשן לכך התנדבו כאן תחלה

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כפי עבודתם" - שהיה משא בני גרשון קל משל מררי שהיו נושאים הקרשים והעמודים והאדנים

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי עבדת הקדש עליהם" - משא דבר הקדושה הארון והשלחן וגו' לפיכך בכתף ישאו

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח" - לאחר שהתנדבו העגלות והבקר לשאת המשכן נשאם לבם להתנדב קרבנות המזבח לחנכו

"ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח" - כי לא קבל משה מידם עד שנא' לו מפי הגבורה

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יקריבו את קרבנם לחנכת המזבח" - (זבחים כא) ועדיין לא היה יודע משה האיך יקריבו אם כסדר תולדותם אם כסדר המסעות עד שנאמר לו מפי הקב"ה יקריבו למסעות איש יומו

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ביום הראשון" - אותו היום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים וכו' כדאי' בסדר עולם

"למטה יהודה" - יחסו הכתוב על שבטו ולא שגבה משבטו והקריב או אינו אומר למטה יהודה אלא שגבה משבטו והביא ת"ל זה קרבן נחשון משלו הביא

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שניהם מלאים סלת סד" - למנחת נדבה

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עשרה זהב" - כתרגומו משקל עשר שקלי הקדש היה בה

"מלאה קטרת" - לא מצינו קטרת ליחיד ולא על מזבח החיצון אלא זו בלבד והוראת שעה היתה

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פר אחד" - מיוחד שבעדרו

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שעיר עזים אחד לחטאת" - לכפר על קבר התהום (עיין ברא"ם) וטומאת ספק

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הקרב את קרבנו" - מה ת"ל הקריב בשבטו של יששכר מה שלא נאמר בכל השבטים לפי שבא ראובן וערער ואמר די שקדמני יהודה אחי אקריב אני אחריו אמר לו משה מפי הגבורה נאמר לי שיקריבו כסדר מסען לדגליהם לכך אמר הקרב את קרבנו והוא חסר יו"ד שהוא משמע הקרב לשון צווי שמפי הגבורה נצטווה הקרב ומהו הקריב הקריב ב' פעמים שבשביל ב' דברים זכה להקריב שני לשבטים אחת שהיו יודעים בתורה שנאמר (ד"ה א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואחת שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו וביסודו של ר' משה הדרשן מצאתי אמר רבי פנחס בן יאיר נתנאל בן צוער השיאן עצה זו

"קערת כסף" - מנין אותיותיו בגימ' תתק"ל כנגד שנותיו של אדם הראשון

"שלשים ומאה משקלה" - על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ול' שנה היה שנא' (בראשית ה) ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו וגו'

"מזרק אחד כסף" - בגימ' תק"כ על שם נח שהעמיד תולדות בן ת"ק שנה ועל שם עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו כמו שפירשתי אצל (שם ה) והיו ימיו מאה ועשרים שנה לפיכך נאמר מזרק א' כסף ולא נאמר מזרק כסף אחד כמו שנא' בקערה לומר שאף אותיות של אחד מצטרפות למנין

"שבעים שקל" - כנגד שבעים אומות שיצאו מבניו

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כף אחת" - כנגד התורה שנתנה מידו של הקב"ה

"עשרה זהב" - כנגד עשרת הדברות

"מלאה קטרת" - גימ' של קטרת תרי"ג מצות ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת על ידי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פר אחד" - כנגד אברהם שנאמר בו (בראשית יח) ויקח בן בקר

"איל אחד" - כנגד יצחק (שם כב) ויקח את האיל וגו'

"כבש אחד" - כנגד יעקב (שם ל) והכשבים הפריד יעקב

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שעיר עזים" - לכפר על מכירת יוסף שנאמר בו (שם לז) וישחטו שעיר עזים

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולזבח השלמים בקר שנים" - כנגד משה ואהרן שנתנו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים

"אלים עתודים כבשים" - ג' מינים כנגד כהנים ולוים וישראלים וכנגד תורה נביאים וכתובים שלש חמשיות כנגד חמשה חומשין וחמש הדברות הכתובין על לוח אחד וחמש הכתובין על השני ע"כ מיסודו של ר' משה הדרשן

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ביום השלישי נשיא וגו'" - ביום השלישי היה נשיא המקריב לבני זבולון וכן כולם אבל בנתנאל שנא' בו הקריב נתנאל נופל אחריו הלשון לומר נשיא יששכר לפי שכבר הזכיר שמו והקרבתו ובשאר שלא נאמר בהן הקריב נופל עליהן לשון זה נשיא לבני פלוני אותו היום היה הנשיא המקריב לשבט פלוני

פסוק פד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ביום המשח אותו" - בו ביום שנמשח הקריב ומה אני מקיים אחרי המשח שנמשח תחלה ואח"כ הקריב או אחרי המשח לאחר זמן ולא בא ללמד ביום המשח אלא לומר שנמשח ביום כשהוא אומר (ויקרא ז) ביום משחו אותם למדנו שנמשח ביום ומה ת"ל ביום המשח אותו ביום שנמשח הקריב

"קערת כסף שתים עשרה" - (ספרי במ"ר) הם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול

פסוק פה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שלשים ומאה הקערה האחת וגו'" - מה ת"ל לפי שנא' שלשים ומאה משקלה ולא פירש באיזו שקל לכך חזר ושנאה כאן וכלל בכולן כל כסף הכלים בשקל הקדש

"כל כסף הכלים וגו'" - (ספרי) ללמדך שהיו כלי המקדש מכוונים במשקלן שוקלן אחד אחד ושוקלן כולן כאחד לא ריבה ולא מיעט

פסוק פו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כפות זהב שתים עשרה" - למה נאמר לפי שנא' כף אחת עשרה זהב היא של זהב ומשקלה עשרה שקלים של כסף או אינו אלא כף אחת של כסף ומשקלה עשרה שקלי זהב ושקלי זהב אין משקלם שוה לשל כסף ת"ל כפות זהב של זהב היו (ספרי)

פסוק פט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובבא משה" - שני כתובים המכחישים זה את זה בא שלישי והכריע ביניהם כתוב אחד אומר (ויקרא א) וידבר ה' אליו מאהל מועד והוא חוץ לפרכת וכתוב אחד אומר (שמות כח) ודברתי אתך מעל הכפרת בא זה והכריע ביניהם משה בא אל אהל מועד ושם שומע את הקול הבא מעל הכפרת

"מבין שני הכרובים" - הקול יוצא מן השמים לבין שני הכרובים ומשם יצא לאהל מועד

"מדבר" - כמו מתדבר כבודו של מעלה לומר כן מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו

"וידבר אליו" - (ספרי) למעט את אהרן מן הדברות

"וישמע את הקול" - יכול קול נמוך ת"ל את הקול הוא הקול שנדבר עמו בסיני וכשמגיע לפתח היה נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל (במדבר רבה) חסלת פרשת נשא