קטגוריה:דברים יב ה

ח.

כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו' לשכנו תדרשו , בכ"מ קורא מקום המקדש מקום אשר יבחר ה', כי נתודע ע"י נביא שהוא מקום הנבחר. כמ"ש ויבא גד אל דוד וגו' וכן אמר בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.

ובכ"ז מצאנו שדוד דרש אחרי המקום כמ"ש עד אמצא מקום לה' , ולא המתין עד שבא אליו נביא. ולמד ממ"ש לשכנו תדרוש , ושהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר. וז"ש דרוש ומוצא, למד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר, רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו. ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחרי ההכנה הראויה.

ט.

אשר יבחר מכל שבטיכם, ובפסוק י"ד אמר אשר יבחר ה' באחד שבטיך . ויש בזה פלוגתא (במגלה דף כו וביומא דף יב), שר' יהודה סבר שירושלים נתחלקה לשבטים, ות"ק שם ס"ל שלא נתחלקה לשבטים.

ונראה שכן סבר ר' שמעון (=שלא נתחלקה) , דהא בתוספתא [דמ"ש פי"ז] אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינו שלהם. ר"א בר' שמעון אומר אף לא מיטות. ומסתמא כן ס"ל לר"ש אביו.

עפ"ז פליגי פה ר"י ור"ש במ"ש ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים - שלר"י לשטתו שירושלים נבנה בחלקו של שבט א', ס"ל שיחדו דושנה של יריחו, לשבט שיבנה בהמ"ק בחלקו. ומ"ש ש עלו מעיר התמרים , הוא נאמר על העתיד, שאחר שנבנה הבית נסעו והלכו להם. ור' שמעון לשטתו שירושלים לא נתחלקה לשבטים, ולא נבנה המקדש בחלקו של שבט אחד, אי אפשר לומר כן, דהא נשאר דושנה של יריחו בידם גם אח"כ? וע"כ מפרש שהלכו ליעבץ ללמוד תורה.

ועפ"ז אמר שני תרוצים על סתירת הכתובים: שתי' הראשון הוא לר"ש שס"ל שירושלים לא נתחלקה לשבטים, מ"ש באחד שבטיך מדבר במשכן שילה שהיה בחלקו של שבט מיוחד, ומ"ש מכל שבטיכם מדבר בירשלים שלא נתחלקה לשבטים.

ור' יהודה לשטתו שגם ירושלים נתחלקה לשבטים מתרץ שהכסף היה מכל השבטים והמקום היה משבט א'. וכן אמר בפי' לקמן ( ראה כג ): ר' יהודה אומר כסף מכל שבטיכם בית המקדש משבט א', ובזה מתרץ ג"כ הסתירה שיש בין הכתובים של מלכים וד"ה, כמו שנזכר תירוץ זה בסיפרי [ נשא מב ] (ובזבחים קיח).

י.

לשום את שמו שם. השם בא לפעמים (=במשמעות כללית) על הפרסום והשבח; ובדיוק (=במשמעות מדויקת), מורה על שם העצם. ששם המפורש לא ניתן לאמר רק במקדש, ועז"א בברכת כהנים ושמו את שמי על ב"י . משא"כ מ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי - הם יתר שמותיו. וע' בזה מכלתא (יתרו ו) ובספרי ( נשא קמד ) עי' בפי' שם.