מ"ג דברים יב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות דברים


<< · מ"ג דברים יב · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְתַיְתוֹן לְתַמָּן עֲלָוָתְכוֹן וְנִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן וְיָת מַעְשְׂרֵיכוֹן וְיָת אַפְרָשׁוּת יַדְכוֹן וְנִדְרֵיכוֹן וְנִדְבָתְכוֹן וּבְכוֹרֵי תוֹרֵיכוֹן וְעָנְכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וְתַיְיתוּן תַּמָּן עַלְוַותְכוֹן וְנִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן וְיַת מַעֲשַרְתֵּיכוֹן וְיַת אַפְרָשׁוּת יְדֵיכוֹן וְנִדְרֵיכוֹן וְנִיסְבָתֵיכוֹן וּבְכוֹרֵי תוֹרֵיכוֹן וְעָנֵיכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וזבחיכם" - שלמים של חובה

"מעשרתיכם" - מעשר בהמה ומעשר שני לאכול לפנים מן החומה

"תרומת ידכם" - אלו הבכורים שנאמר בהם (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך

"ובכורות בקרכם" - לתתם לכהן ויקריבום שם

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מעשרתיכם" - מעשר בהמה ומעשר שני לאכול לפנים מן המחיצה ואת תרומת ידכם אלו הבכורים שנאמר בהם (להלן כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך לשון רש"י מדברי רבותינו (ספרי יב) ועל דרך הפשט יזכיר הכתוב העולות והזבחים שחייב לאוכלן שם במחיצה לפני ה' והזכיר גם כן שיביא שם המעשר והתרומה שיתן אותם לכהנים וללוים משרתי המקדש וישמחו גם הם עמכם ועם בתיכם כענין שנאמר (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר השם צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די וכן יסדו בבית שני בתרומה ובתרומת המעשר שיביאום למקדש שנאמר (נחמיה י לח) ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלהינו ונאמר (שם פסוק לט) לבית אלהינו אל הלשכות לבית האוצר וטעם "תרומת ידכם" מפני שהתרומה לא נתנה בה התורה שיעור אבל היא כאשר תרים ידו וכן מה שאמר (פסוק יז) לא תוכל לאכול בשעריך יזהיר על הישראלי שלא יאכל בשעריו המעשר והבכורות והנדרים והתרומה וחזר והפריש ביניהם (בפסוק יח) כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו אתה ובנך ובתך הנאכל לכם והלוי אשר בשעריך יאכל שם בשעריך הראוי אליו כמו שנאמר בהם (במדבר יח לא) ואכלתם אותו בכל מקום ויקצר הכתוב בדברים המפורשים במקום אחר ואני סובר בפשוטו של מקרא זה כי "תרומת ידכם" מה שירים אדם לה' מכספו ומזהבו לעשות אותו קרבן עולה או זבח והזכיר בקרבן שלשת מינין הנדרים אשר הם הרי עלי קרבן שור או כשב או עז והנדבה אשר יאמר בשור ושה הרי זה עולה ואביא אותה למקדש והתרומה אשר ירים מכל אשר לו כסף או זהב או שהביא בהמתו חולין לעזרה ויאמר לכהנים הרי זו מידי לשם והוא מלשון כל מרים תרומת כסף ונחשת הביאו את תרומת ה' (שמות לה כד) וכן כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' (במדבר יח יט) קרבנות הם וכך אמר בשקלים (שמות ל יג) מחצית השקל בשקל הקדש וגו' תרומה לה' והם לקרבנות (מגילה כט) כי כל מה שירים אדם לה' מכל אשר לו בין לקרבנות בין לבדק הבית כענין ויקחו לי תרומה (שם כה ב) בין לכהנים משרתי ה' הכל יקרא תרומה כענין שכתוב במכס (במדבר לא כט) ונתת לאלעזר הכהן תרומת ה' והיו חולין גמורין בידו וכן ואשקלה להם את הכסף ואת הזהב ואת הכלים תרומת בית אלהינו ההרימו המלך ויועציו (עזרא ח כה) ולא אמר הכתוב "תרומותיכם" שלא נטעה בתרומת הכהנים אבל אמר "תרומת ידכם" מה שתרימו ברצונכם מן הבא בידכם והנה כל הנזכרים בכאן חייבים במחיצה כי פירוש מעשרותיכם מעשר בהמה ומעשר שני הנאכלים לפני השם כי מעשר ראשון מעשר הלוים ומעשר עני להם הוא

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

ובאת שמה והבאתם שמה, למה נאמר? לפי שנאמר (במדבר כט) ( אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם ) [ אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו ].

יכול אין לי שקרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד. מנין לקרבנות צבור ולקרבנות יחיד שהוקדשו לפני הרגל (שיבואו לפני הרגל וקרבנות יחיד) ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל - ת"ל ( אלה תעשו לה' במועדיכם ) [ מלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לה' ] לרבות עופות ומנחות, לרבות שכולם יבואו ברגל.

יכול רשות - ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם. אם להתיר (הבאתם ברגל) כבר התיר, אם כן למה נאמר אלה תעשו לה' במועדיכם - לקבעם חובה, שכולם יבואו ברגל.

יכול באיזה רגל שירצו ת"ל ובאת שמה והבאתם שמה. אם להתיר כבר התיר, ואם לקבוע (כחובה) כבר קבע. אם כן למה נאמר ובאת שמה , והבאתם שמה - לקבעם חובה, שלא יהא אלא ברגל ראשון (שקבע) [שפגע] בו.

יכול אם עבר רגל (אבד) [אחד] ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר - ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם , הא אינו עובר עליו משום בל תאחר, עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה.

עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור.

וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.

מעשרותיכם, (בכורות נג) ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר - אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה.

ותרומת ידכם, (יבמות כב) אלו בכורים, שנאמר (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' א-להיך .

ובכורות, (תמורה כא) זה הבכור.

בקרכם וצאנכם, אלו חטאות ואשמות.

<< · מ"ג דברים · יב · ו · >>