ביאור:דברים יב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




לאבד עבודה זרה מהשטח ומהתודעה[עריכה]

התורה מצווה על בני ישראל, כאשר הם נכנסים לארץ ישראל, להשמיד כל זכר לעבודת אלילים:

(דברים יב ג): "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן; וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא"

החצי הראשון של הפסוק מדבר על השמדה פיסית של כלים ומבנים שנעשו לשם עבודה זרה:

ונתצתם את מזבחותם   - מבנים העשויים מאבנים רבות;

ושיברתם את מצבותם - מבנה העשוי מאבן אחת גדולה;

ואשריהם תשרפון באש - עצים שנשתלו לשם עבודת אלילים;

ופסילי אלהיהם תגדעון .

החצי השני של הפסוק מדבר על השמדה מסוג אחר - איבוד השם:

ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא - יש לשנות את השמות שנתנו עובדי האלילים למקומות הפולחן שלהם, כך שהאלילות תאבד גם ממחשבותיהם וליבם של בני האדם.

המאבק התודעתי חשוב לא פחות מהמאבק הפיסי; כל עוד האלילות קיימת בתודעה, היא עלולה לצוץ ולחזור אל המציאות ביום מן הימים; ולכן התורה מדגישה שצריך להאביד את האלילות גם מהתודעה.

פסוקים דומים וקשורים[עריכה]

מזבחות, מצבות, אשרים ופסילים[עריכה]

בפסוק שלנו נאמר שיש להשמיד אשרות, אך בפסוק הקודם נאמר שיש להשמיד אלילים רק אם הם נמצאת "תחת כל עץ רענן", ולא את העץ עצמו ; לכן פירשנו כאן, שהאשרות הן עצים שנשתלו מלכתחילה לשם עבודת אלילים, או (לפי חלק מהדעות) נשתלו על-ידי אדם ונעבדו מאוחר יותר, והפסוק הקודם מדבר על עצים שצמחו באופן טבעי.

ויש שפירשו, שהפסוק שלנו מדבר על עצים שהם עצמם נעבדים, והפסוק הקודם מדבר על עצים ששימשו רק כתפאורה לעבודת אלילים: " "ואשריהם תשרפון באש - זו אשרה שנטעה מתחלה לעבודת כוכבים. ופסילי אלהיהם תגדעון - זו שהיתה נטועה ועבדה לעבודת" "כוכבים... ג' אשרות הם: אילן שנטעו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר ואשריהם תשרפון באש . גדעו ופסלו לעבודת כוכבים והחליף - נוטל מה שהחליף, שנאמר ופסילי אלהיהם תגדעון . העמיד תחתיה עבודת כוכבים וסלקה - הרי זה מותר" " ( ספרי )

גם בפרק ז ישנו פסוק המדבר על השמדת מזבחות, מצבות, אשרים ופסילים; כמו בפסוק שלנו, נאמר שם שיש לנתץ את המזבחות ולשבר את המצבות, אך בניגוד לפסוק שלנו, נאמר שם שיש לשרוף את הפסילים ולגדע את האשרות. ייתכן שההבדל נובע מכך, שהפסוק בפרק ז מדבר על השמדת כלי עבודת אלילים בבתים פרטיים, והפסוק שלנו מדבר על השמדת כלי עבודת אלילים ציבוריים ( פירוט והסברים נוספים ).

ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא[עריכה]

הראשונים שקיימו מצוה זו בתורה היו בני ראובן, לאחר שנחלו את עבר הירדן המזרחי יחד עם בני גד, (במדבר לב לז): "ובני ראובן בנו... ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שם , ואת שבמה; ויקראו בשמת את שמות הערים אשר בנו": נבו ובעל-מעון הם שמות אליליים, ובני ראובן הסבו , שינו את שמם.

" "ר' אליעזר אומר: מנין לקוצץ את האשרה שצריך לשרש אחריה? - ת"ל: ואבדתם את שמם מן המקום ההוא . אמר לו ר' עקיבא: מה אני צריך? הלא כבר נאמר (בפסוק הקודם) אבד תאבדון ! ומה ת"ל ואבדתם את שמם - לשנות את שמם" " ( ספרי , בבלי עבודה זרה מה ב ) . לדעת רבי אליעזר, גם החצי השני של הפסוק מדבר על השמדה פיסית, והוא בא ללמד שההשמדה צריכה להיות מוחלטת; והפירוש שהבאנו בגוף המאמר מתאים לפירושו של רבי עקיבא, בהבדל אחד:

ע"פ פירושנו, יש לשנות את שמות המקומות לשמות שאינם קשורים כלל לעבודת האלילים שהיתה שם, על-מנת שהשם המקורי יאבד לגמרי; אולם, רבי עקיבא פירש, בהסתמך על פסוק אחר, שיש להפוך את שמות המקומות כך שיהפכו לכינויי גנאי לאותה עבודת אלילים שהיתה שם: " "מה תלמוד לומר ' ואבדתם את שמם מן המקום ההוא '? - לכנות לה שם; יכול לשבח? לשבח סלקא דעתא? אלא יכול לא לשבח ולא לגנאי? - תלמוד לומר: (דברים ז כו): שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא ; הא כיצד? היו קורין אותה 'בית גליא' (לשון גובה) - קורין אותה 'בית כריא' (לשון חפירה ושפלות); 'פני מלך' - 'פני כלב'; 'עין כל' – 'עין קוץ '." " ( בבלי עבודה זרה מו. ) .

משמעות זו של הפסוק הייתה, כנראה, הבסיס לשינויי שמות רבים אחרים במהלך ההסטוריה היהודית, כגון:

  • החלפת המילה בעל במילה בושת בשמותיהם של אנשים בתנ"ך, כגון: ירובעל -> ירובושת, מריבעל -> מפיבושת, אשבעל-> אישבושת וכו'.
  • כינוי גנאי לברית החדשה - ה"אוונגליון": " "רבי מאיר הוה קרי ליה: אָוֶן גליון. רבי יוחנן הוה קרי ליה: עֲוֹן גליון" " ( שבת קטז א ; ראו: הברית החדשה על-פי היהדות ; ראו גם אמא שלום ורבן גמליאל - האוונגליון בתלמוד / בניה טרבלסי ) ; ויש שכינו אותה "הברית החלשה" (פינחס שוורץ) .
  • כינוי גנאי לאלמנטים של התרבות המערבית, כגון "טמבלויזיה", "תל ביזיון", "טיפשורת", "תשקורת", "קן - יָוָן", ועוד (הרב אמנון יצחק, גיא צבי מינצ ועוד) .

מהמילים המקום ההוא למדו חז"ל, שהמצוה לאבד עבודה זרה חלה רק בארץ ישראל. אמנם גם לגויים שבחו"ל אסור לעבוד אלילים, אבל הם כבר לא באחריותנו, ולא מוטל עלינו לטהר את ארצותיהם מאלילות.

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל[עריכה]


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-08-08.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:לאבד עבודה זרה מהשטח ומהתודעה

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-12-03