מ"ג בראשית מט ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג בראשית · מט · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִין גּוּבְרִין גִּבָּרִין בַּאֲרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן עֲבַדוּ גְּבוּרָא׃
ירושלמי (יונתן):
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אָחִין תְּלָאמִין מָאנֵי זַיְינָא שְׁנִינָא לְמַחְטוֹב הוּא אִשְׁתְּמוֹדְעוּתְהוֹן:
ירושלמי (קטעים):
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִין תַּלְמִין גִבָּרִין מָרֵי זְיָינָא שְׁנִינָא עֲבָדוּ קְרַב מִן טַלְיוּתְהוֹן בְּאַרְעָא בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן עֲבָדוּ נִיצְחַנֵי קְרָבֵיהוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(בראשית מט ה): "שמעון ולוי אחים"- בעצה אחת על שכם ועל יוסף.

(בראשית לז יט): "ויאמרו איש אל אחיו... ועתה לכו ונהרגהו" - מי הם?

  1. אם תאמר ראובן או יהודה - הרי לא הסכימו בהריגתו;
  2. אם תאמר בני השפחות - הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (בראשית לז ב): "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה...";
  3. יששכר וזבולן - לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם;
  4. על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם "אחים".

"כלי חמס" - אומנות זו, של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו.

"מכרתיהם" - לשון כלי זיין, הסייף בלשון יוני מכי"ר.

דבר אחר: "מכרתיהם" - בארץ מגורתם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו (יחזקאל טו ג): "מכורותיך ומולדתיך"; וזה תרגום של אונקלוס "בארע תותבותהון". 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים – בְּעֵצָה אַחַת עַל שְׁכֶם וְעַל יוֹסֵף: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו... וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (לז,יט-כ). מִי הֵם? אִם תֹּאמַר: רְאוּבֵן אוֹ יְהוּדָה, הֲרֵי לֹא הִסְכִּימוּ בַּהֲרִיגָתוֹ. אִם תֹּאמַר: בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הֲרֵי לֹא הָיְתָה שִׂנְאָתָן שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה" (שם,ב). יִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים בִּפְנֵי אֲחֵיהֶם הַגְּדוֹלִים מֵהֶם. עַל כָּרְחֲךָ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי; הֵם שֶׁקְּרָאָם אֲבִיהֶם "אַחִים".
כְּלֵי חָמָס – אֻמָּנוּת זוֹ שֶׁל רְצִיחָה – חָמָס הוּא בְּיֶדְכֶם; מִבִּרְכַּת עֵשָׂו הִיא זוֹ, אֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ הִיא וְאַתֶּם חֲמַסְתֶּם אוֹתָהּ הֵימֶנוּ (מדרש תנחומא ויחי ט; ב"ר צט,ו).
מְכֵרֹתֵיהֶם – לְשׁוֹן כְּלֵי זַיִן, הַסַּיִף בִּלְשׁוֹן יְוָנִי מכי"ר (תנחומא שם). דָּבָר אַחֵר: מְכֵרֹתֵיהֶם – בְּאֶרֶץ מְגוּרָתָם נָהֲגוּ עַצְמָן בִּכְלֵי חָמָס, כְּמוֹ: "מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ" (יחזקאל טז,ג); וְזֶה תַּרְגּוּם שֶׁל אוֹנְקְלוֹס [="בַּאֲרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן עֲבַדוּ גְּבוּרָא", בְּאֶרֶץ מוֹשָׁבָם עָשׂוּ גְּבוּרָה].

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מכירותיהם: אחותיהם כפל לשון של שמעון ולוי אחים, כלומר שמעון ולוי אחים היו לרעה, כלי חמס היתה אחותם, מכרותיך ומולדתיך לשון קרובים, אבל מכרותיהם משקל דגש הוא כמו מסיבותיהם, לשון קורבה, אבל הריש במקום האות הדגושה ולפיכך החירק נהפך לצרי, הוא קמץ קטן, כמו ברך תחת ברך, איבד ושיבר, וכן חרף ה', ושרת את אחיו כלם משקל דגש מכרותיהם לור פרנטייש ב"ל:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

שמעון ולוי אחים — בעבור מעשה שכם.

מכרותיהם — יש אומרים, מן "הכרת פניהם" (ישעיהו ג, ט). ואיננו נכון בדקדוק. ויש אומרים, קנייניהם, כמו: "תכרו מאתם" (דברים ב, ו). ואין "תכרו" כי אם מלשון חפירה. ויש אומרים, מלשון מכירה, שמכרו עצמן, כמו: "עם חרף נפשו למות" (שופטים ה, יח).

והנכון בעיני שהוא מגזרת "מכרתיך" (יחזקאל טז, ג). והוא חסר בי"ת, כמו: "הנמצא בית ה'" (מלכים ב טז, ח); "אשר צויתי [מעון]" (שמואל א ב, כט). והטעם – על החמס שעשו, שאחר שהכניסו אנשי שכם בברית, הרגום במרמה:

שיטה אחרת

(בראשית מט ה): "שמעון ולוי אחים" — ובארץ מכרותם עשו חמס שלא בעצתי. כי –

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(בראשית מט ה): "שמעון ולוי אחים" - יאמר בעלי אחוה, כי יחם לבם על אחותם. ילמד עליהם זכות, כי בקנאתם על האחוה עשו מה שעשו, לומר שאין ראוים לעונש גדול, ולא החטא ראוי לימחל, כי הוא "חמס".

והנכון בעיני, שאמר כי "שמעון ולוי אחים" גמורים, דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם.

וכבר פירשתי (בראשית לד יג), כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר בעבור שעשו חמס, כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונמולו, ואולי ישובו אל ה' ויהיו כולם בכלל אנשי בית אברהם, ומן הנפש אשר עשו בחרן. ועוד חרה לו, שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר, ויהיה חילול השם שיעשה הנביא חמס ושוד. וזה טעם (בראשית מט ו): "בסודם אל תבא נפשי" - התנצלות שלא היה בסודם בענותם במרמה, ובקהלם לא נתיחד כשבאו על העיר והרגום. ולכן יקלל (בראשית מט ז): "אפם ועברתם". וכן תרגם אונקלוס: "ברזיהון לא הות נפשי באיתכנשיהון למהך וכו'".

ופירוש "כלי חמס מכרותיהם" - על דעת אונקלוס וכל המפרשים (ראב"ע, רש"י, רד"ק) כלי חמס מגורותיהם, וכן (יחזקאל טז ג): "מכורותיך ומולדתיך", וכן (יחזקאל כט יד): "על ארץ מכורתם", אמרו כי פירושו שעשו חמס בארץ מגורותיהם. ואם כן, יהיה שיעור הכתוב: כלי חמס להם במגורותיהם. ויקרא אותה "ארץ מגורותיהם", שגרו בה אחרי כן.

אבל לפי דעתי יאמר "כלי חמס" הם מגורותיהם, חייהם, כלשון (בראשית מז ט): "ימי מגורי"; יאמר, כי כלי החמס עצמם הם מגוריהם, כי בם יחיו ויזונו. ודומה לזה (איוב כד ה): "ערבה לו לחם לנערים".

ובעבור זה (בראשית מט ז): "יחלקם ביעקב", שלא יוסדו; "ויפיצם בישראל", שלא יקהלו, ויהי להם כן, כי נחלת שמעון בתוך בני יהודה, כדכתיב (יהושע יט א): "ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה", והיו עריהם מחולקות זו מזו בכל שבט יהודה, ונחלת לוי, ערי מקלט, מנופצות בכל ישראל.

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שמעון ולוי אחים. ידוע כי אחים היו. אבל על דרך הפשט שנתאחוו כאחד בכלי חמס במעשה שכם. ולשון מכרותיהם סעודותיהם מלשון (איוב מ׳:ל׳) יכרו עליו חברים. והכונה בכלי חמס יחיו ויזונו. ובאר בזה כי חמס עשו כשהרגו שכם שלא חטאו להם אבל באו בברית ונמולו ולא היה ראוי לעשות כן ועל כן יתנצל שלא היה בעצתם זהו שאמר בסודם אל תבא נפשי.

וע"ד המדרש שמעון ולוי אחים בדינה ולא אחים ביוסף. אחים בדינה שנאמר (בראשית ל"ד:כ"ה) אחי דינה ולא אחים ביוסף, שהם מכרוהו. תדע לך ראובן שמעון לוי ויהודה היו הגדולים. ראובן כתיב (בראשית ל"ז:כ"ב) למען הציל אותו. יהודה כתיב (שם) מה בצע כי נהרוג. הא למדת ששמעון ולוי מכרוהו לפיכך כשירדו למצרים לא לקח מאתם אלא שמעון ע"כ בב"ר.

כלי חמס מכרותיהם. כלים שבידם חמוסים וגזולים הם מעשו שנאמר (עובדיה) מחמס אחיך יעקב תכסה בושה.

וע"ד הקבלה שמעון ולוי אחים. כבר כתבתי כי יש בהם רמז לשש קצוות עם מה שלמעלה מהם כי הכל אחד ומיוחד זה בזה והרמז עליה בודאי שמעון ולוי אחים.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

(בראשית מט ה): "אחים" - והיה הכבוד הראוי לראובן ראוי להם בנפלו ממנו; אמנם, "כלי חמס מכרותיהם", וזה לא ייאות למלך אשר במשפט יעמיד ארץ, לכן לא ייאות מלכות לשום אחד משניכם.

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ואחר זה עשה חקירה בשמעון, שנולד אחר ראובן, ובלוי, שנולד אחר שמעון.

ושיתף שניהם יחד, לפי שהסיבה אשר זכר בשניהם היא אחת, שווה ומתדמה, והוא אמרו (בראשית מט ה): "שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרותיהם". ובאמרו "אחים" הורה שהיו תכונותיהם שוות, כי הם אחים בטבעם.

ואפשר לפרש "אחים" בערך דינה, ואמר ששמעון ולוי הראו עצמן באחוה רבה לדינה אחותם, לנקום נקמתה, כי ייחם לבבם על כבודה, אבל "כלי חמס מכרותיהם".

ומילת "מכרותיהם" היא זרה, אך לפי העניין ראוי לפרש, אם מעניין מקח וממכר, או מעניין מחשבה, רוצה לומר, כל סחורותיהם וכל מכירותם וקניינם, או כל מחשבותיהם, אינם כי אם לעשות חמס וגזל, כאילו מחשבותם כלי חמס.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"שמעון ולוי". שאחר שאמר שלא יכול לתת העוז והמשרה דהיינו המלכות לראובן, הנה ראוי לתתו לשמעון או ללוי שהם האחים שאחריו בתולדה, אומר שגם להם לא יאות

המשרה כי הם אחים במדת הכעס והנקמה, שזה לא יאות לאשר לו המשרה שבזה ישחית רבים ועצומים, כי "כלי חמס מכרתיהם", כלי מענין נכלי, ויתנכלו אותו להמיתו, "ומכרתיהם", היינו מגורותיהם וגדרו מקום שדר שם בקביעות כמ"ש ביחזקאל סימן ט"ז, שבתוכם יגורו נכלי חמס במדור קבוע, ובלבם כלי חמס מצאו בית ומושב תמידי, וזה ממה

שהרגו את עיר שכם וממה שעשו ליוסף שהיה ע"י אף וכעס ונקמה:

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שמעון ולוי אחים". שניהם כאח לצרה יולד, התחיל בשבחם כדרך שנאמר (לד.כה) ויקחו שמעון ולוי אחי דינה, פירש"י לפי שמסרו עצמם עליה נקראו אחי דינה, וזה באמת שבח להם שנכנסו בעובי הקורה בעבור אחותם, אך שלא יפה עשו מה שגזלו כל העיר כי זה כלי חמס הוא ואין הנקמה תלוי בזה, ועל שהמתיקו סוד יחד ונקהלו על כל העיר אמר בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי, כי באפם הרגו איש זהו טעם על שהתחיל בשבח לומר שלבשו קנאה בעבור אחותם והרגו כולם כאיש אחד, וברצונם עקרו שור. היינו החומה כתרגומו וזה טעם על שמסיים בגנות, ואמר כלי חמס מכרותיהם כי דבר זה אינו תלוי באף ובנקמה אלא מרצונם הטוב עקרו החומה לקעקע כל העיר ולחמוס כל אשר להם.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שמעון ולוי וגו'. אומרו אחים כי ישנם באחוה בטבעם ודעת אחת שוה כדעת אחים ודבר זה לא ישוה בכל אחים, או ירצה לתת טעם למעשיהם אשר עשו במעשה שכם ובמעשה יוסף ואמר שטבעם בתגבורת יסוד האש. ותמצא שאמרו ז"ל (יומא דף כב.) שאול באחת ועלתה לו המלוכה ממנו ודוד בכמה ולא עלתה לו, והטעם הוא לצד כי שאול טבעו מזוג ודוד טבעו חם כאומרו (ש"א, טז) והוא אדמוני, וה' דן את האדם כפי הרכבתו, כי מי שגובר בו יסוד האש עם היות שיתעצם בכל עוצם הזריזות בעבודת ה' לא ימלט מהשגיון, ובחלק מועט מהתעצמותו שיעשה אדם מזוג ירויח עצמו משגיאות. ואמר כי שמעון ולוי אחים לשון חום, ולזה קלל לאפם ועברתם כי קשתה, וידוע הוא כי האף והעברה תגדל מיסוד האש כשיתרבה. ואמר כי לצד שהם בתגבורת החום לזה כלי חמס מכרותיהם. ודימה מעשיהם לכלי חמס, לומר כי לא ירשו כליהם משורש נפש המוליד אלא כלי חמס הם דברים המוכרים להם. ופי' מכרותיהם לשון הכרה שלא פעל בה להם מאביהם אלא הגברת האש אבל הם מאמצעות דבר זה עשו מעשים בלתי נכונים כמעשה יוסף: עוד ירצה באומרו כלי חמס וגו', פירוש המכר שמכרו את יוסף חמס מכרוהו על מה שלא נתחייב להם בדין. והגם שכל האחים מכרוהו כשתשכיל תראה שהם היו העיקר, מתחלה בבואו אמרו איש אל אחיו וגו' ואמרו ז"ל (ב"ר פ' צ"ט) שהם שמעון ולוי והם שיעצו עליו הריגה והכל היה מהם וכן הוא בדברי רבותינו ז"ל:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

שמעון ולוי אחים. בגימטריא אין להם חלק בארץ:

רבי עובדיה מברטנורא

לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

מכרותיהם כלי זיין וכו' ד"א בארץ מגורתם וכו'. קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון אין לו דומה במקרא כי הוא לשון יוני וזה דבר זר מעט לכך פי' ד"א לשון גרות שדומה לו מכרותיך ומולדותיך והוא לשון עברי ממש ויש לו דמיון במקרא:

<< · מ"ג בראשית · מט · ה · >>