מ"ג בראשית מט ה
<< · מ"ג בראשית · מט · ה · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִין גּוּבְרִין גִּבָּרִין בַּאֲרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן עֲבַדוּ גְּבוּרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אָחִין תְּלָאמִין מָאנֵי זַיְינָא שְׁנִינָא לְמַחְטוֹב הוּא אִשְׁתְּמוֹדְעוּתְהוֹן: |
| ירושלמי (קטעים): | שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִין תַּלְמִין גִבָּרִין מָרֵי זְיָינָא שְׁנִינָא עֲבָדוּ קְרַב מִן טַלְיוּתְהוֹן בְּאַרְעָא בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן עֲבָדוּ נִיצְחַנֵי קְרָבֵיהוֹן: |
רש"י
(בראשית לז יט): "ויאמרו איש אל אחיו... ועתה לכו ונהרגהו" - מי הם?
- אם תאמר ראובן או יהודה - הרי לא הסכימו בהריגתו;
- אם תאמר בני השפחות - הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (בראשית לז ב): "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה...";
- יששכר וזבולן - לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם;
- על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם "אחים".
"כלי חמס" - אומנות זו, של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו.
"מכרתיהם" - לשון כלי זיין, הסייף בלשון יוני מכי"ר.
דבר אחר: "מכרתיהם" - בארץ מגורתם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו (יחזקאל טו ג): "מכורותיך ומולדתיך"; וזה תרגום של אונקלוס "בארע תותבותהון".
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כְּלֵי חָמָס – אֻמָּנוּת זוֹ שֶׁל רְצִיחָה – חָמָס הוּא בְּיֶדְכֶם; מִבִּרְכַּת עֵשָׂו הִיא זוֹ, אֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ הִיא וְאַתֶּם חֲמַסְתֶּם אוֹתָהּ הֵימֶנוּ (מדרש תנחומא ויחי ט; ב"ר צט,ו).
מְכֵרֹתֵיהֶם – לְשׁוֹן כְּלֵי זַיִן, הַסַּיִף בִּלְשׁוֹן יְוָנִי מכי"ר (תנחומא שם). דָּבָר אַחֵר: מְכֵרֹתֵיהֶם – בְּאֶרֶץ מְגוּרָתָם נָהֲגוּ עַצְמָן בִּכְלֵי חָמָס, כְּמוֹ: "מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ" (יחזקאל טז,ג); וְזֶה תַּרְגּוּם שֶׁל אוֹנְקְלוֹס [="בַּאֲרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן עֲבַדוּ גְּבוּרָא", בְּאֶרֶץ מוֹשָׁבָם עָשׂוּ גְּבוּרָה].
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מכרותיהם — יש אומרים, מן "הכרת פניהם" (ישעיהו ג, ט). ואיננו נכון בדקדוק. ויש אומרים, קנייניהם, כמו: "תכרו מאתם" (דברים ב, ו). ואין "תכרו" כי אם מלשון חפירה. ויש אומרים, מלשון מכירה, שמכרו עצמן, כמו: "עם חרף נפשו למות" (שופטים ה, יח).
והנכון בעיני שהוא מגזרת "מכרתיך" (יחזקאל טז, ג). והוא חסר בי"ת, כמו: "הנמצא בית ה'" (מלכים ב טז, ח); "אשר צויתי [מעון]" (שמואל א ב, כט). והטעם – על החמס שעשו, שאחר שהכניסו אנשי שכם בברית, הרגום במרמה:
שיטה אחרת
(בראשית מט ה): "שמעון ולוי אחים" — ובארץ מכרותם עשו חמס שלא בעצתי. כי –רמב"ן
והנכון בעיני, שאמר כי "שמעון ולוי אחים" גמורים, דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם.
וכבר פירשתי (בראשית לד יג), כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר בעבור שעשו חמס, כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונמולו, ואולי ישובו אל ה' ויהיו כולם בכלל אנשי בית אברהם, ומן הנפש אשר עשו בחרן. ועוד חרה לו, שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר, ויהיה חילול השם שיעשה הנביא חמס ושוד. וזה טעם (בראשית מט ו): "בסודם אל תבא נפשי" - התנצלות שלא היה בסודם בענותם במרמה, ובקהלם לא נתיחד כשבאו על העיר והרגום. ולכן יקלל (בראשית מט ז): "אפם ועברתם". וכן תרגם אונקלוס: "ברזיהון לא הות נפשי באיתכנשיהון למהך וכו'".
ופירוש "כלי חמס מכרותיהם" - על דעת אונקלוס וכל המפרשים (ראב"ע, רש"י, רד"ק) כלי חמס מגורותיהם, וכן (יחזקאל טז ג): "מכורותיך ומולדתיך", וכן (יחזקאל כט יד): "על ארץ מכורתם", אמרו כי פירושו שעשו חמס בארץ מגורותיהם. ואם כן, יהיה שיעור הכתוב: כלי חמס להם במגורותיהם. ויקרא אותה "ארץ מגורותיהם", שגרו בה אחרי כן.
אבל לפי דעתי יאמר "כלי חמס" הם מגורותיהם, חייהם, כלשון (בראשית מז ט): "ימי מגורי"; יאמר, כי כלי החמס עצמם הם מגוריהם, כי בם יחיו ויזונו. ודומה לזה (איוב כד ה): "ערבה לו לחם לנערים".
ובעבור זה (בראשית מט ז): "יחלקם ביעקב", שלא יוסדו; "ויפיצם בישראל", שלא יקהלו, ויהי להם כן, כי נחלת שמעון בתוך בני יהודה, כדכתיב (יהושע יט א): "ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה", והיו עריהם מחולקות זו מזו בכל שבט יהודה, ונחלת לוי, ערי מקלט, מנופצות בכל ישראל.רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד המדרש שמעון ולוי אחים בדינה ולא אחים ביוסף. אחים בדינה שנאמר (בראשית ל"ד:כ"ה) אחי דינה ולא אחים ביוסף, שהם מכרוהו. תדע לך ראובן שמעון לוי ויהודה היו הגדולים. ראובן כתיב (בראשית ל"ז:כ"ב) למען הציל אותו. יהודה כתיב (שם) מה בצע כי נהרוג. הא למדת ששמעון ולוי מכרוהו לפיכך כשירדו למצרים לא לקח מאתם אלא שמעון ע"כ בב"ר.
כלי חמס מכרותיהם. כלים שבידם חמוסים וגזולים הם מעשו שנאמר (עובדיה) מחמס אחיך יעקב תכסה בושה.
וע"ד הקבלה שמעון ולוי אחים. כבר כתבתי כי יש בהם רמז לשש קצוות עם מה שלמעלה מהם כי הכל אחד ומיוחד זה בזה והרמז עליה בודאי שמעון ולוי אחים.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מתוך: אברבנאל על בראשית מט (עריכה)
ואחר זה עשה חקירה בשמעון, שנולד אחר ראובן, ובלוי, שנולד אחר שמעון.
ושיתף שניהם יחד, לפי שהסיבה אשר זכר בשניהם היא אחת, שווה ומתדמה, והוא אמרו (בראשית מט ה): "שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרותיהם". ובאמרו "אחים" הורה שהיו תכונותיהם שוות, כי הם אחים בטבעם.
ואפשר לפרש "אחים" בערך דינה, ואמר ששמעון ולוי הראו עצמן באחוה רבה לדינה אחותם, לנקום נקמתה, כי ייחם לבבם על כבודה, אבל "כלי חמס מכרותיהם".
ומילת "מכרותיהם" היא זרה, אך לפי העניין ראוי לפרש, אם מעניין מקח וממכר, או מעניין מחשבה, רוצה לומר, כל סחורותיהם וכל מכירותם וקניינם, או כל מחשבותיהם, אינם כי אם לעשות חמס וגזל, כאילו מחשבותם כלי חמס.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
המשרה כי הם אחים במדת הכעס והנקמה, שזה לא יאות לאשר לו המשרה שבזה ישחית רבים ועצומים, כי "כלי חמס מכרתיהם", כלי מענין נכלי, ויתנכלו אותו להמיתו, "ומכרתיהם", היינו מגורותיהם וגדרו מקום שדר שם בקביעות כמ"ש ביחזקאל סימן ט"ז, שבתוכם יגורו נכלי חמס במדור קבוע, ובלבם כלי חמס מצאו בית ומושב תמידי, וזה ממה
שהרגו את עיר שכם וממה שעשו ליוסף שהיה ע"י אף וכעס ונקמה:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · מט · ה · >>