אבן עזרא על בראשית מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על בראשית · מט · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

את אשר יקרא אתכם — דיבר הנביא לעתיד. ותעו האומרים שהם ברכות, בעבור שמצאו בסוף: "ויברך אותם"; ואיה ברכת ראובן ושמעון ולוי? ועל דרך הנבואה אמר: וזאת אשר דבר להם אביהם. ואחר כן ברך אותם, ולא הזכיר הכתוב הברכות:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראובן בכורי אתה כחי — בך נראה בתחילה כוחי. והבכור יקרא ראשית און; וכמוהו: "ראשית אונים" (תהלים עח, א).

יתר שאת — ראוי היית ליתרון על הכל, שתהיה נישא.

ויתר עז — כפול בטעם, כדרך כל הנבואות; ופירוש עז, תקיף:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

פחז — בעבור שפחזת כמים אל תותר, לא יהיה לך יתרון. והיה ראוי להיות אל תוּתר בשורק הוי"ו.

ואחרים אמרו: רק אתה פחזת כמים הנשפכים ולא הותרת כלום. רק על דעתי, שלא תמצא מלת אַל, רק במקום צווי; ואף על פי שנמצא: "ודרך נתיבה אל מות" (משלי יב, כח), ואיננו צווי. ופירושו, אל תבקש יתרון, אפילו פחז כמים. ויהיה משקל תותר, "זכור מלחמה אל תוסף" (איוב מ, לב).

והגאון אמר: אפילו דבר ריק כמים, לא יהיה לך יתרון; ופחז, מגזרת "אנשים ריקים ופוחזים" (שופטים ט, ד). ואין פוחזים הפוך.

אז חללת — מיום שחללת נסתלק יצועי, כאילו אמר "עלה מעלי". גם תמצא מלת עלה – כרת, כמו: "אומר אלי אל תעלני בחצי ימי" (תהלים קב, כה).

וזאת הפרשה מפורשת בדברי הימים: "ובחללו יצועי אביו" (דברי הימים א ה, א). ואמר על יהודה שהוא הנגיד, והבכורה ליוסף. ויש מפרשים: "ולא להתייחס לבכורה" (שם), שיהא תחילת המספר מראובן:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

שמעון ולוי אחים — בעבור מעשה שכם.

מכרותיהם — יש אומרים, מן "הכרת פניהם" (ישעיהו ג, ט). ואיננו נכון בדקדוק. ויש אומרים, קנייניהם, כמו: "תכרו מאתם" (דברים ב, ו). ואין "תכרו" כי אם מלשון חפירה. ויש אומרים, מלשון מכירה, שמכרו עצמן, כמו: "עם חרף נפשו למות" (שופטים ה, יח).

והנכון בעיני שהוא מגזרת "מכרתיך" (יחזקאל טז, ג). והוא חסר בי"ת, כמו: "הנמצא בית ה'" (מלכים ב טז, ח); "אשר צויתי [מעון]" (שמואל א ב, כט). והטעם – על החמס שעשו, שאחר שהכניסו אנשי שכם בברית, הרגום במרמה:

שיטה אחרת

(בראשית מט ה): "שמעון ולוי אחים" — ובארץ מכרותם עשו חמס שלא בעצתי. כי –

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(בראשית מט ו): "בסודם אל תבוא נפשי" — אמר רב אהרן, שפירוש "אל תבוא נפשי" כמו (קהלת א ה): "ובא השמש", והטעם, שלא ארצה להיות חוץ מעצתם. והנה פירושו הפך הדבר, כי מה טעם לכלי חמס? והלא אמר לשניהם (בראשית לד ל): "עכרתם אותי". ובאמת כי הסתכן יעקב וביתו על ידם, לולי חתת אלהים היו מסבבים להשחית הכל.

וכן פירש (בראשית מט ז): "ארור אפם", "וברצונם עקרו שור ארור", כי אפם עז. ואלה פירושים קרים, "בסודם אל תבא נפשי".

אמר רבי משה הכהן ז"ל, כי כבודי כמו נפשי, ורבים בספר תהלות כמוהו. ויפה פירש, כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות: (דברים לב ז): "שאל אביך"; (במדבר כג ח): "מה אקוב". והנה:

  • "בסודם" כמו "בקהלם",
  • ו"תבא" כמו "תחד",
  • ו"נפשי" כמו "כבודי".

ויאמר רבי יהודה בן בלעם הספרדי, שטעה רבי משה, כי כבוד הנפש הוא הגוף, כמו עדי בצואר, כטעם (תהלים קג ה): "המשביע בטוב עדיך". וראייתו: (תהלים ז ו): "וכבודי לעפר ישכן סלה".

ואני אומר, שרבי יהודה טעה, כי הנה הכתוב אומר: (תהלים ל יג): "למען יזמרך כבוד"; (תהלים טז ט): "לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי", שהוא הגוף. וזה "כבודי לעפר" הוא על דרך משל, שיכניע נפשו עד העפר שאין למטה הימנו. והנה אתן לו עד נאמן, והוא: (תהלים קיט כה): "דבקה לעפר נפשי".

"תחד" מלשון יַחַד. ועל דעת רבי משה הכהן המדקדק ז"ל, שהנח הנעלם תחת אלף "אחד", וכן אמר על (בראשית מז יט): "לא תשם".

וטעם "בסודם" כמו (תהלים לא יד): "בהוסדם יחד עלי"; אחר שכליהם הם חמס, אל תבא נפשי בסודם.

"הרגו איש" — שם המין, כמו (בראשית לב ו): "שור וחמור". והרמז על אנשי עיר שכם.

"שור" — חומה, וכן (בראשית מט כב): "צעדה עלי שור". וכבר ביארתי בספר מאזנים, כי החולם והשורק יתחלפו זה בזה.

ו"עקרו" — כמו (יהושע יא ו): "סוסיהם תעקר".

וזה אות כי עיר שכם גדולה היתה, כי היא מוקפת חומה:


שיטה אחרת

בסודם ובקהלם לא באה נפשי וכבודי. והנה הברכה שברכם, כי לא בא יעקב אבינו לקלל את בניו, רק לברכם, על כן אמר:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז" – דרך נבואה או דרך תפילה, שיחסר אפם וטוב להם, כי ארור – הפך ברוך, וכאשר הברכה תוספות, הארירה מגרעת.

"ועברתם" — כפול הטעם; וכן: "אחלקם... ואפיצם".

והטעם, שהם אלה ראויים שיפרדו ולא יתחברו יחדיו.

והנה:

  • מצאנו כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה, והנה הוא ברשות אחר. וגם עריו לא היו דבקים זו לזו, רק מפוזרות בינות גורל יהודה.
  • גם כן לוי, שהיו לו שמונה וארבעים עיר, והן מפוזרות בינות השבטים.

שיטה אחרת

(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה" - הנה, שקילל האף והעברה שתסור מהם.

ואני "אחלקם ביעקב" - לא תהיה נחלתם מיוחדת כשאר השבטים. וכן היה:

  • כי שמעון כל נחלתו בחלקו של יהודה ותחת יד יהודה היה.
  • גם לוי אין לו חלק ונחלה, רק מה שנתנו לו השבטים.

על כן:

  • משה לא הזכיר בברכתו שמו של שמעון, כי היה בלבו על דבר זמרי; וכשברך יהודה, הנה שמעון עמו, כי ביחד היו.
  • גם הוא לא ברך לוי, רק על הכהנים דבר, וישם אהרן כנגד כל השבט: (דברים לג ח): "תומיך ואוריך לאיש חסידך..." - וזהו אהרן. (דברים לג ט): "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו" - כאלו לא ראו, גם "אחיו" - כאילו לא הכירם, "ואת בניו" - כאילו לא ידעם, כי (ויקרא כא יב): "מן המקדש לא יצא" בעבור כל אלה, "כי שמרו אמרתך" שצויתים (ויקרא כא יא): "על כל נפשת מת לא יבא". "ובריתך ינצרו" - ברית הכהנים והקרבנות, רק (דברים לג י): "ישימו קטרת באפך" ועולות כליל "על מזבחך". והנה, כל ברכת משה על הכהנים אמרה.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

יהודה אתה — כשמך, וכן יודוך אחיך, וכאשר יראו כי ידך בעורף אויביך, ישתחוו לך בני אביך כמו למלך; וכן מצאנו:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

גור אריה — המשילו לגור אריה, הקטן שהוא במין אריה כאשר יגדל. ואין בו כ"ף הדמות, כמו "ועיר פרא" (איוב יא, יב).

מטרף בני עלית — דמית לי בני לגור אריה כאשר עלית מהטרף. והטעם מטרף, אחר; וזהו פשוטו. ואם נפרשנו על דבר יוסף, היה ראוי שיהיה תחת "עלית" "העלית", כי "עלית" פועל עומד. והנה הפסוק הבא אחריו לעד. והלא תראה: "ותעל אחד מגוריה" (יחזקאל יט, ג).

וטעם כרע רבץ כארי — שמנהג האריה, אחר שטרף, ישב על כרעיו וירבץ. ואילו היה עובר כל מין חיות, לא יקום מפניהם שיברח:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא יסור שבט מיהודה — לא יסור שבט גדולה מיהודה, עד שבא דוד, שהוא תחילת מלכות יהודה. וכן היה, הלא תראה כי דגל יהודה נוסע בראשונה (במדבר י, יד). גם אמר ה': יהודה יעלה תחילה (שופטים א, ב).

ופירוש מחוקק — סופר, שיחוק על הספר. וטעם מבין רגליו — שכן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי הקצין.

שילה — יש אומרים, כדרך המתרגם ארמית, כטעם "שָלוּ". ויש אומרים שהוא מגזרת "ובשליתה" (דברים כח, נז). ויש מי שהוציאו מלשון קדמונינו ז"ל, "שליל". ויש מי שפירש אותו על עיר שילה, ויפרש יבוא כמו "ובא השמש" (ויקרא כב, ז), או "עד כי יבוא קץ שילה"; כי כן כתוב: "ויטוש משכן שילה" (תהלים עח, ס) ואחר כן "ויבחר בדוד עבדו" (שם שם, ע). גם זה איננו רחוק. או יהיה שילה כמו בנו, והה"א תחת וי"ו, כמו "בתוך אהלה" (בראשית ט, כא); מגזרת "לא תשלה אותי" (מלכים ב ד, כח), שפירושו לא תוליד.

ומלת יקהת — כמו "ליקהת אם" (משלי ל, יז), והיו"ד משרת לעתיד; וטעמו, שיסורו גוים אל משמעתו. וכן היו עמים רבים תחת יד דוד ושלמה בנו. ואין טעם עד כי יבא שילה, שיסור השבט ממנו בבוא שילה; רק טעמו, כמו "לא יחסר לפלוני לחם עד שיגיע עת שיהיו לו שדות וכרמים רבות". וכמוהו "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" (בראשית כח, טו), שישיבהו אל הארץ:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אסרי — היו"ד נוסף, כמו "היושבי" (תהלים קכג, א); "לסוסתי" (שיר השירים א, ט).

עירה — כמו "על שלשים עירים" (שופטים י, ד).

ויו"ד בני אתונו נוסף, או יהיה פירושו כי אסרי ישרת עצמו ואחר עמו.

ולשרקה — כפול, כי היא כגפן, ועיר כאתון גם כן.

ובדם ענבים סותה — ויש אומרים שהוא כמו "כסותו", והוא חסר כ"ף. והנכון בעיני שהוא מגזרת מסוה.

והטעם, שתרבה תבואת כרמיו עד שיאסור עירה לגפן, ולא יחוש אם יאכל ענבים; ותחת מים יכבס ביין לבושו. ודימהו לדם, בעבור שיתאדם. וזה על דרך משל, כמו "יטפו ההרים עסיס" (יואל ד, יח):

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עד שיקרא חכלילי עינים מרוב היין שהוא שותה, כי החכלילות יראה בעין משכרות היין. ושניו לבנות מרוב אכלו חלב.

ולבן שנים — שם התואר. ונקראו שנים על שם מערכות שנים, בעבור היותם שתי מערכות.

ואמר הגאון ז"ל: חכלילי עינים יותר מהיין, וכן אמר מחלב.

ואחרים אומרים, כי לבן שנים, שלא יאכל דבר טמא ולא יתור אחרי עיניו. וזה דרך דרש משובש:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

והזכיר בתחילה השבטים כאשר נולדו, רק הקדים זבולון על יששכר, בעבור נפול נחלתו בין זבולון ובין דן.

לחוף ימים — גם זה לאות כי זאת דרך נבואה. ופירוש לחוף, מחוז. והוא מגזרת "חופף עליו כל היום" (דברים לג, יב), כי האניות לא תעמדנה במקום מגולה לרוח.

וירכתו על צידון — שיגיע ירכו על צידון:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

חמֹר גרם — דימהו לחמור שיש לו עצם עבה. והנה חמור סמוך, על כן רובץ.

בין המשפתים — בין המערכות. ויתכן היותו מגזרת "ה' תשפות שלום לנו" (ישעיהו כו, יב):

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירא מנוחה — כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים, נטה שכמו לסבול כל משא כאשר ישא החמור, ושב כעבד נותן מס. וזה הטעם על יששכר, שלא היו גבורים ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם, וכן אמר משה: "ויששכר באהליך" (דברים לג, יח). והיו נותנים מס למלך ישראל שלא יצאו, או לגוים שלא יבאו להלחם עליהם:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

דן ידין עמו — רמז שיהיה בעל דגל, כאחד בני הגבירות. והנה היה כקצין על כל עם מהשפחות:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ודימהו ברוב גבורתו לנחש. גם יתכן להיות פירוש שפיפון מגזרת "הוא ישופך ראש" (בראשית ג, טו); וטעם, כפול:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם לישועתך קויתי ה׳ — בעבור שהוא נושך עקבי סוס, יפחד מרוכב הסוס, שלא ישוף ראשו בחרבו; על כן אמר הנביא: לישועתך קויתי ה׳, והכ"ף לנוכח דן. ופירושו, "קויתי השם להיות ישועתך"; או בא שם תחת שם הפועל, והטעם, להושיעך. וכן "נרננה בישועתך" (תהלים כ, ו), אם הכ"ף לנוכח דוד, או המשיח בנו.

ויאמר הנגיד, כי תחסר מלת "ויאמר", וכן ראוי להיות: "ויאמר לישועתך קויתי ה׳". ורבי יצחק אמר: כאשר ראה הנביא בנו דן בדמות נחש בדרך הנבואה, מיד פחד יעקב ואמר: "הושיעני, השם!":

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

גד — התנבא שיבוא עליו גדוד, והוא ינצחנו באחרונה.

יגודנו — כמו "לעם יגודנו" (חבקוק ג, טז).

גם יגוד — מפעלי הכפל, והשורק תחת חולם, כמו "ירוּן ושמח" (משלי כט, ו).

ואנחנו לא נדע היום כל התלאות העוברות על אבותינו:

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

מאשר — יש אומרים כי המ"ם נוסף. והנכון בעיני, שמארץ אשר יבוא לחם ושמן.

ופה לחם לשון נקבה. וכן בית, ומקום, ויד, ואש, ועין, ורוח, וארץ, וארון, ועם.

וטעם מעדני מלך — ידוע. וכן אמר משה: "וטובל בשמן רגלו" (דברים לג, כד):

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

נפתלי אילה שלוחה — על דרך דורון; והמקבל הדורון, נותן אמרי שפר.

ויש אומרים שאילה, רמז לדבורה; הנותן אמרי שפר, רמז לשירת ברק עמה. ואמר נפתלי, בעבור נחלתו:

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

בן פורת יוסףבן כמו "סעיף", והוא לשון נקבה; וכן: "ועל בן אמצת לך" (תהלים פ, טז).

ודקדוק פורת — פועלת. כי על שני דרכים ימצא הפועל, כמו "אויביה" (ירמיהו יב, ז) גם "אויבתי" (מיכה ז, ח). וכן "פורה" ו"פורת", מלשון פריה.

ויש מי שפירש אותה מלשון "ותשלח פארות" (יחזקאל יז, ו). והזכיר בן פורת פעמיים, כדרך אנשי לשון הקודש: "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך" (תהלים צב, י); והטעם, פעם אחר פעם, תמיד. ועל הפירוש השני יהיה התי"ו תחת ה"א, כתי"ו "ושבת לנשיא" (יחזקאל מו, יז).

וטעם בנות צעדה עלי שור — שיוסף היה כבן פרת, ועשה בנות, צעדה כל אחת ואחת מהן על החומה. והטעם, שגבהו מאד על החומות הבצורות.

בנות צעדה — על דרך "זבובי מות" (קהלת י, א):

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וימררהו — אמר הנגיד שפירושו: שמו מררתו כמו מטרה, ואחר כך יורו בעלי חצים. וככה "השמיעו אל בבל רבים" (ירמיהו נ, כט). וכטעם וימררוהו, "יסבו עליו רביו" (איוב טז, יג ושם: 'עלי'), בסוף "ישפוך לארץ מררתו" (שם, ושם: 'מררתי').

וישטמהו — מוקדם קודם וימררוהו, כאילו אמר: וכבר שטמוהו.

וזה רמז על אחיו שמכרוהו:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותשב באיתן — במקום איתן קשתו.

ויפוזו — ויתחזקו; והקרוב אלי, מפ.ז.ז. ויש מפרשים אותו מ'פז', ואין טעם לו.

והטעם, ששטמוהו בעלי חצים והתחברו לשפוך מררתו, וקשתו היתה חזקה, ופחדו ממנו ולא יכלו, כי היו ידיו חזקים.

מידי אביר יעקב משם — רמז אביר יעקב, שהוא השם מאותו הכח, יכול, והיה רועה אבן ישראל. וכן היה, "ויכלכל יוסף" (בראשית מז, יב). וטעם אביר יעקב, שהוא ידע אהבתו את יוסף.

וטעם אבן — כעצם הדבר.

ויש אומרים כי משם – כמו 'מאז'; וכזה לא מצאנוהו בכל המקרא. גם אבן ישראל, שמת לבו והיה כאבן, ושב לרעות; והטעם, לחיות במאכל. וזאת דרך רחוקה:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מאל אביך — על דעתי שהוא דבק עם הפסוק שהוא למעלה; והטעם, זה הכח שהיה בידך – מאל אביך היה והוא יעזרך. ומ"ם מאל – משרת עצמו ואחר עמו, כמו: "באל שדי ושמי ה׳" (שמות ו, ג).‏[1] והנה הטעם כפול: ומאת שדי, והוא יברך אותך.

והגאון פירש: אשאל מאל אביך.

ויתכן היות ברכות שמים דבק עם מאל אביך. והטעם יתברר במלת תהיין.

ברכות תהום — כאשר אמר משה: "וממגד ארץ" (דברים לג, טז). גם תהום לשון נקבה, וכן: "תהום רוממתהו" (יחזקאל לא, ד). וכן טעמו, שירדו גשמים ממעל בארצו, וירבו המעיינות והנחלים מהתהום, שהיא רובצת מתחת לארץ.

ברכות שדים ורחם — דימה השדים לשמים והרחם לתהום. והטעם, שירבו בניו, והפך זה – "רחם משכיל ושדים צומקים" (הושע ט, יד):

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ברכות אביך — אלה הברכות שברכתיך, עצומים הם, ויתחברו עם ברכות הורי שברכוני.

והורי — כמו "יולדי"; וכן: "ותהר את מרים" (דברי הימים א ד, יז); "הורה גבר" (איוב ג, ג).

תאות — מגזרת "והתאויתם" (במדבר לד, י). והטעם, שתגבהנה הברכות.

נזיר אחיו — מגזרת "נזר"; והוא סמוך, כמו: "נדיב לב" (שמות לה, כב):

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

בנימין. דימהו לזאב, כי גיבור היה; והאות, אנשי הגבעה (שופטים כ).

עד — תרגום "שלל". וכן "אז חלק עד שלל" (ישעיהו לג, כג); "ליום קומי לעד" (צפניה ג, ח); "בגד עדים" (ישעיהו סד, ה). ולערב יחלק הטרף ששלל לבניו.

וישועה אמר כי זה רמז לשאול, שניצח את עמלק. וטעם בבוקר — בתחילת המלכות; ולערב – בגלות, על דבר מרדכי. וזהו דרך דרש. ודעת המתרגם ארמית ידוע:

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

איש אשר כברכתו — כאשר באה לכל אחד מהברכות, כן ברך אותם. כטעם "איש כפתרון חלומו" (בראשית מ, ה):

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצו אותם — שילכו כולם עם יוסף לקברו:

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאסף רגליו אל המטה — כי בתחילה ישב על המטה ורגליו תלויות, כמנהג ארץ אדום היום. ולא כן מיטות הישמעאלים:

  1. ^ שהוא כמו: "ובשמי ה׳".