קטגוריה:אסתר ג טו
הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
הָֽ/רָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּ/דְבַ֣ר הַ/מֶּ֔לֶךְ וְ/הַ/דָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּ/שׁוּשַׁ֣ן הַ/בִּירָ֑ה וְ/הַ/מֶּ֤לֶךְ וְ/הָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִ/שְׁתּ֔וֹת וְ/הָ/עִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
תרגום אחד (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י (כל הפרק)
"והדת נתנה בשושן" - מקום שהיה המלך שם ניתן החוק בו ביום להיות עתידים ליום י"ג לחדש אדר לכך
"והעיר שושן נבוכה" - היהודים שבהרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
השאלות:
- למה לא נתנה הדת בשושן עד שיצאו הרצים והלא שושן קודם לכל מקום,
- איך ישב המלך לשתות אחר שמכר עם גדול להשמיד ולאבד, אין זה כי אם לב אכזר,
- ומה זה מה שאמר והעיר שושן נבוכה, שלא נודע באורו :
אלשיך (כל הפרק)
(טו) "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת וכו'". אמרו ז"ל (אסתר רבה ז כה) והעיר שושן נבוכה, שהיה כל איש משושן אומר ליהודי מחר אני חונקך ונוטל ממונך כו'. והנה קשה כשאול יעיזו פנים טרם בא ימי הרעה ואיה איפה אימת מלך במקום מושבו, בל יחסרו כח להמתין עד יום מועד קץ שם לחשך בשלשה עשר לחדש אדר ולא יתקוממו להעיז פנים מעתה. על כן הקדים ואמר כי בני שושן המה ראו שלשה דברים, כי בתלתא הויא חזקה להורות היות חפץ המלך רעתם יותר מהמן, על כן התאזרו גם המה להתקומם ביד רמה נגד ישראל, והם, אחת כי הרצים יצאו דחופים בדבר המלך, כי אם לא היה המלך עושה הדבר זולתי להפיק רצון המן, היה די במה שיצוה ילכו הרצים לעשות את דבר המן, אך היות הרצים דחופים על פי מאמרו אליהם, יראה כי במצותו חפץ מאד למהר לשלחם כי להשמיד בלבבו עד גדר אומר הוא לרצים בעצמו ימהרו מאד, וזהו הרצים יצאו דחופים בדבר המלך כי המלך בעצמו דחף מרוצתם. שנית כי הדת ניתנה בשושן כי הלא מה צורך היה להנתן דת בשושן מקום מושב כסא מלכותו אשר שם המלך והמן ולא ייחלו עד תשובת השנה בשלשה עשר באדר, ואז יצוו לעשות גזרתם, ולא להעביר קול מעתה, אך הוא כי המלך והמן לא נתקררה דעתם ולא שקטו עד הדת נתנה בשושן. שלישית, כי משמחת לבבם על פתגם מעשה הרעה מהרה, המלך והמן ישבו לשתות מה שלא עשו מקודם, על כן אמרו בלבם בני העיר שושן הנה גם כי עשות כלה באומה שלימה הוא דבר גדול, ודרך המלך על הדומה לכיעור הזה להשיב אל לבו כי יהיה רע עליו המעשה וחוזר בו, עתה על ידי שלש אלה יורה כי אמיץ לב המלך על הדבר בעצם, לא ישוב ממנה, כי כלתה הרעה מאת המלך, לכן העיר שושן נבוכה שנתפרצו נגד היהודים, באמור לכל אחד מחר אחנוק אותך ואשלול שללך, כמאמר רבותינו ז"ל:
ואמר והעיר שושן עם היותה כרך גדול, אך היא כי כל גבול בתי המלך והחצרים הנוגעים אליו כי רב הוא יכנה אותו לבירה, אך שאר העיר יקרא שושן ושניהם יחד שושן הבירה, ואמר כי העיר שושן לבד שהוא מקום החצוני היתה נבוכה, אך מקום הבירה לא כן, מאימת מלך בצד מה, לא היו מצערים עד עת מועד וקץ:מדרש רבה
"וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" אמר ר' יוחנן באותה שעה אמר הקב"ה למלאך הממונה על החמה חות פח זיקא בכרסיה ונפח בקיטמיה וזרוק גופריתא באתוניה אמר ר' יוחנן כל אותן השנים משעה שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר לא שככה חמתו של אחשורוש איתיבון והכתיב (אסתר ב, א): "כשוך חמת המלך אחשורוש" אמר להם בשוך חמת המלך אין כתיב כאן אלא כשוך חמת המלך שכיכה שאינה שכיכה אימתי שככה חמתו כשנצלב המן הה"ד (שם ז, י) "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה" חמתו של ממ"ה הקדוש ברוך הוא.
תרגום ויקיטקסט: הרצים (השליחים המהירים) יצאו עם ההעתקים לאחר שקיבלו דחיפה החוצה בדבר המלך, והנוסחה הרשמית של הדת (החוק החדש) ניתנה (הופקדה למשמרת בארכיון) בשושן הבירה; והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן היתה במבוכה (מהומה ובהלה).
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג טו.
הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים - מניין המילה "דחוף"?
השר האחראי על שליחת הרצים דחף (הדף) אותם החוצה, כדי להמריץ אותם לרוץ במהירות; לכן הרצים יצאו דחופים.
מכאן בא הביטוי דחוף בלשון ימינו, המציין עניין שיש לבצע במהירות רבה.
וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה
בפסוק הקודם נאמר, שהפתשגן - העותק של החוק החדש - נשלח לכל מדינה ומדינה. כאן נאמר, שהמקור - הדת עצמה - ניתנה והושמה בארכיון של המסמכים הרשמיים, שהיה בשושן הבירה.
וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת - מדוע?
לשתיה לשכרה היה תפקיד חשוב בחקיקת חוקים בפרס הקדומה. היה אפשר להעלות הצעת חוק על שולחן הדיונים, רק במצב של שיכרות. אולם, כדי למנוע טעויות ושטויות בשל השיכרות, נבדק החוק למחרת בעת שסר יינם. אם בעת פיכחון הם ראו את החוק בעין יפה, סימן שבשיכרות היתה להם השראה נכונה והחוק אושר. חוק זה טרם נכנס לתוקפו, כל זמן שלא היו מאשרים אותו בחתימה נוספת בלילה או למחרת שוב במצב של שיכרות (הרודוטוס: ספר א', 133).
היום זה נשמע אבסורד, אך אין זה האבסורד היחיד שבזמנים קדומים נחשב לנורמה מחייבת. [1]
כעת מובנת ישיבתם של אחשוורוש והמן לשתות, שהרי היה צריך להכניס לתוקפה את ההחלטה הסופית על השמדת היהודים (ראו ביאור:השתיה בפרס).
מתי הם הספיקו לשתות?
סדר האירועים לפי הפסוקים:
- המלך אישר את בקשתו של המן ונתן לו את הטבעת (ג י).
- המן כתב את פקודת ההשמדה (ג יב).
- המתורגמנים (עבדי המלך בשער המלך) תרגמו איש לשפת עמו.
- המן חתם בטבעת המלך שבידיו (ג יב).
- הרצים יצאו דחופים.
- הדת ניתנה בשושן הבירה.
- המלך והמן ישבו לשתות.
- העיר שושן נבוכה.
אילו המן היה כותב את הפקודה לאחר האישור, והפקודה היתה מתורגמת לכל השפות ולכל המדינות, וכל הפקודות היו נחתמות בטבעת המלך - הדבר היה לוקח זמן רב, והמלך היה עסוק כבר במשהו אחר ולא היה יושב לשתות עם המן. אלא שהמן כבר הכין את הפקודה וכל תרגומיה מראש, וכל שנשאר לעשות זה רק לחתום. כידוע המן בחר את יום הפור מראש (ג ז), הכין את העץ מראש (ה יד), וגם אסתר הכינה את המשתה מראש (ה ד).
וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה - מדוע?
אם מדובר על היהודים בשושן, מדוע רק "נבוכו" - מדוע לא נאמר שהתאבלו כמו בפרק ד? ואם מדובר על שונאי היהודים, מדוע הם נבוכו ולא שמחו? ראינו שאשת המן ואוהביו לא נבוכו (אסתר ה יד), הם חשבו שבאמת המלך נעשה שונא יהודים ולא היתה להם בעייה מצפונית! כמה תשובות.
1. נבוכה, כמו מבוכה, אין עניינם בלבול, אלא מהומה ובהלה, כמו ב(ישעיהו כב ה): "כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לד' ה' צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן, מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר", וכן (מיכה ז ד): "יוֹם מְצַפֶּיךָ פְּקֻדָּתְךָ בָאָה, עַתָּה תִהְיֶה מְבוּכָתָם". והכוונה ליהודי העיר שושן, כמו ב(אסתר ח טו): "וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה". ועוד: ייתכן ששונאי היהודים לא חיכו - הם התחילו כבר עכשיו להתעלל ביהודים, והדבר גרם למהומות, (אסתר רבה ז כה): "הָיָה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא לַשּׁוּק וּמְבַקֵּשׁ לִקַּח לִטְרָא בָּשָׂר אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק, הָיָה הַפַּרְסִי חוֹנְקוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ לְמָחָר אֲנִי הוֹרֶגְךָ וּמְבַזְבֵּז אֶת מָמוֹנְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה".
2. על-פי הסבר 2 לפסוק הקודם, התקציר הגלוי של הפקודה היה מעורפל בכוונה תחילה, הוא אמר שכולם צריכים "להיות עתידים ליום הזה" אבל לא אמר מה בדיוק יקרה ביום הזה, ולכן כולם - היהודים והגויים - היו מבולבלים. "כי דברי הפתשגן הסתומים והחתומים גורמין בלבול הדעת לשומעיהם, ואין צורך לומר היהודים שבה, כי כולם נבוכים מפני העלם דבר" (רמ"ד וואלי). לאחר שמרדכי גילה את הסוד (בפרק הבא), המבוכה התחלפה באבל גלוי.
3. כיוון שהיהודים חיו בתוך העם, ללא סימני הכר, ביום הפור המתקיפים ישדדו ויהרגו אנשים ללא הבחנה. אף שודד לא יאמין לטענת המותקף שהוא לא יהודי. לכן אנשי העיר ההגונים נבוכו מה יקרה ביום הפור.
4. היהודים בשושן היו מקורבים לשלטון. הם ראו את הגזירה, אבל האמינו שהיא לא תתבצע בפועל, או שהיא לא נוגעת להם - הם ישתמשו בקשרים שלהם כדי להינצל. לכן לא התאבלו אלא רק "נבוכו" (אמנם היהודים במקומות אחרים התאבלו - אסתר ד ג).
הקבלות
לאחר ביטול הגזירות, (אסתר ח טו): "וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה":
- בשעת הגזירה היתה מבוכה - מהומה של בהלה;
- לאחר ההצלה יש צהלה - מהומה של שמחה. ואכן, המהומה וה"בלגאן" מאפיינים את חג הפורים עד היום.
הערות שוליים
- ^ כניגוד לנורמה זו, נאמר ב(משלי לא ד): "אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל, אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן, וּלְרוֹזְנִים או[אֵי] שֵׁכָר".
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "אסתר ג טו"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.