מ"ג אסתר ג טו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃

תרגום

תרגום אסתר (כל הפרק)

ריהוטנין נפקו זריזין בפתגמא דמלכא וגזרתא אתיהיבת בשושן בירנתא ומלכא והמן הוו יתבין למשתי חמרא וקרתא דשושן מתערבלא בחדות עממין נוכראין ובקל בכיתא דעמא בית ישראל:

תרגום שני (כל הפרק)

ורהטיא נפקו טרידין ודחיפין במילתיה דמלכא ודיטגמא איתפרסמת בשושן בירתא ומלכא והמן יתיבו למיכל ולמשתי וקרתא דשושן הות בכיא.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"והדת נתנה בשושן" - מקום שהיה המלך שם ניתן החוק בו ביום להיות עתידים ליום י"ג לחדש אדר לכך "והעיר שושן נבוכה" - היהודים שבה

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן – מָקוֹם שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ שָׁם נִתַּן הַחֹק בּוֹ בַיּוֹם, לִהְיוֹת עֲתִידִים לְיוֹם שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר. לְכַךְ, וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה – הַיְּהוּדִים שֶׁבָּהּ.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

השאלות:

למה לא נתנה הדת בשושן עד שיצאו הרצים והלא שושן קודם לכל מקום,

איך ישב המלך לשתות אחר שמכר עם גדול להשמיד ולאבד, אין זה כי אם לב אכזר,

ומה זה מה שאמר והעיר שושן נבוכה, שלא נודע באורו :

הרצים, גם הערים למהר על הרצים שיצאו תיכף כדי שלא יוכל המלך לחזור, ולא עוד אלא הדת לא נתנה בשושן עד צאת הרצים כדי שלא יוודע להמלך תחלה, כי חשש פן ישלח המלך אחר כתב הדת וירצה להחזירו, וספר עוד לראיה, שהמלך לא ידע מכל זאת מאומה כי ישב עם המן לשתות, ואם היה זה בידיעתו ליתן דת לאבד אומה שלמה ואיך ישב אז לשתות, הלוא גם בין הדנים דיני נפשות הנימוס שלא לשתות יין ביום שגזרו על איש עונש מיתה, אף כי בעת נמכרה אומה שלמה להשמיד, וסיפר שהעיר שושן היו נבוכים בדבר כי לא ידע שום איש מה נכתב בהספרים החתומים, והפתשגן אין מבואר על מה יהיו עתידים, באופן שעלתה עצתו, אם במה שנעלם דבר מן המלך, אם במה שנשאר דבר סתר בכל עיר, רק ה' הפיר עצתו ע"י מרדכי כמו שיבואר :

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק •

(טו) "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת וכו'". אמרו ז"ל (אסתר רבה ז כה) והעיר שושן נבוכה, שהיה כל איש משושן אומר ליהודי מחר אני חונקך ונוטל ממונך כו'. והנה קשה כשאול יעיזו פנים טרם בא ימי הרעה ואיה איפה אימת מלך במקום מושבו, בל יחסרו כח להמתין עד יום מועד קץ שם לחשך בשלשה עשר לחדש אדר ולא יתקוממו להעיז פנים מעתה. על כן הקדים ואמר כי בני שושן המה ראו שלשה דברים, כי בתלתא הויא חזקה להורות היות חפץ המלך רעתם יותר מהמן, על כן התאזרו גם המה להתקומם ביד רמה נגד ישראל, והם, אחת כי הרצים יצאו דחופים בדבר המלך, כי אם לא היה המלך עושה הדבר זולתי להפיק רצון המן, היה די במה שיצוה ילכו הרצים לעשות את דבר המן, אך היות הרצים דחופים על פי מאמרו אליהם, יראה כי במצותו חפץ מאד למהר לשלחם כי להשמיד בלבבו עד גדר אומר הוא לרצים בעצמו ימהרו מאד, וזהו הרצים יצאו דחופים בדבר המלך כי המלך בעצמו דחף מרוצתם. שנית כי הדת ניתנה בשושן כי הלא מה צורך היה להנתן דת בשושן מקום מושב כסא מלכותו אשר שם המלך והמן ולא ייחלו עד תשובת השנה בשלשה עשר באדר, ואז יצוו לעשות גזרתם, ולא להעביר קול מעתה, אך הוא כי המלך והמן לא נתקררה דעתם ולא שקטו עד הדת נתנה בשושן. שלישית, כי משמחת לבבם על פתגם מעשה הרעה מהרה, המלך והמן ישבו לשתות מה שלא עשו מקודם, על כן אמרו בלבם בני העיר שושן הנה גם כי עשות כלה באומה שלימה הוא דבר גדול, ודרך המלך על הדומה לכיעור הזה להשיב אל לבו כי יהיה רע עליו המעשה וחוזר בו, עתה על ידי שלש אלה יורה כי אמיץ לב המלך על הדבר בעצם, לא ישוב ממנה, כי כלתה הרעה מאת המלך, לכן העיר שושן נבוכה שנתפרצו נגד היהודים, באמור לכל אחד מחר אחנוק אותך ואשלול שללך, כמאמר רבותינו ז"ל:

ואמר והעיר שושן עם היותה כרך גדול, אך היא כי כל גבול בתי המלך והחצרים הנוגעים אליו כי רב הוא יכנה אותו לבירה, אך שאר העיר יקרא שושן ושניהם יחד שושן הבירה, ואמר כי העיר שושן לבד שהוא מקום החצוני היתה נבוכה, אך מקום הבירה לא כן, מאימת מלך בצד מה, לא היו מצערים עד עת מועד וקץ:

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

טו. [ עריכה ]
"וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" אמר ר' יוחנן באותה שעה אמר הקב"ה למלאך הממונה על החמה חות פח זיקא בכרסיה ונפח בקיטמיה וזרוק גופריתא באתוניה אמר ר' יוחנן כל אותן השנים משעה שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר לא שככה חמתו של אחשורוש איתיבון והכתיב (אסתר ב, א): "כשוך חמת המלך אחשורוש" אמר להם בשוך חמת המלך אין כתיב כאן אלא כשוך חמת המלך שכיכה שאינה שכיכה אימתי שככה חמתו כשנצלב המן הה"ד (שם ז, י) "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה" חמתו של ממ"ה הקדוש ברוך הוא.

אור חדש

פרק ג/פסוק טו

והמלך והמן ישבו לשתות (אסתר ג, טו) נראה כי המעשה כמו זה להמית אומה שלימה אין זה שמחה לאדם לפי הטבע ולפי הסדר של עולם רק אבל וצער ובשביל להוציא זה מדעתם ישבו לשתות ולכך כתיב ג"כ והעיר שושן נבוכה כי יש לשאול למה כל העיר שושן נבוכה הרי עיקר בשושן היו האומות לא ישראל רק כי לא ידעו למה יעשה כך וכך לאומה שלימה והיה פליאה בעיניהם ולכך כתיב נבוכה שהיו נבוכים בזה ואמרו היום מסר המן אומה זאת להריגה ולמחר ימסר המן אומה אחרת אם כך הוא שיגמור כל מחשבותיו ולכך כתיב (שם) והמלך והמן ישבו לשתות להוציא זה מדעתם אבל העיר שושן נבוכה, ובמדרש (אסתר רבה ז, כה) והמלך והמן ישבו לשתות (שם) כו' א"ר חנינא מאן דאמר הקב"ה וותרן הוא יוותרו מעוהי אלא מאריך אפיה וגביה דיליה אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל ומשתה שנאמר (בראשית לז, כה) וישבו לאכול לחם הרי המן לוקח אתכם מתוך מאכל ומשתה הדא הוא דכתיב (שם) והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה הפיל הקב"ה בכיה וערבוביה בתוך שושן אשה הולכת לשטוח פירות נופלת מן הגג ומתה האדם הולך לשאוב מים מן הבור נופל בו ומת שנאמר (שם) והעיר שושן נבוכה, ונראה כי המדרש הזה פירושו כמו שבארנו כי לכך ישבו המלך והמן לשתות כי כל העיר שושן נבוכה כמ"ש ומפני כך המלך והמן ישבו לשתות להוציא זה מדעתם ולכך אמרו כי בשביל שהיה מכירות יוסף ע"י אכילה ושתיה למכור אחיהם דבר אשר אין הדעת סובל ואלו לא היה אכילה ושתיה אשר בשביל אכילה ושתייה האדם דעתו קלה עליו לא הי' נעשה המעשה הזה לפי שיוסף אחיהם ולכך גם אחשורוש שמכר את ישראל להמן לכלות אומה שלימה ואין זה כסדר העולם ישבו לשתות להוציא מדעתם המעשה הזה, ומ"ש שהפיל הקב"ה בכייה כו' כי נגזרה גזירה זאת לכלות את ישראל ודבר זה היה מביא חורבן לעולם כי אם אין ישראל אין העולם נחשב דבר שכל העולם נברא בשביל ישראל (בראשית רבה א, ד) ולכך העיר שושן נבוכה ואשה הולכת לשטוח פירות על הגג ונפלה כי כליון ישראל ח"ו הוא בטול כל העולם כולו כמו שפרשנו ולכך והעיר שושן נבוכה כמו שמפרש.

ובמדרש (אסתר רבה ז, יג) מפרש כי כאשר נגזרה הגזירה יצאה התורה בבכיה לפני הקב"ה גם המלאכים זעקו לקולה שאם אין ישראל למה אנו צריכים בעולם ואמר שם כי אליהו ז"ל רץ לאבות ולמרע"ה למה אינם אתם עומדים בפרץ ואמר מרע"ה אם הגזירה בטיט היא חתומה תפילתינו נשמעת ואם בדם היא חתומה אין תפילתינו נשמעת ואמר אליהו ז"ל בטיט היא חתומה א"ל מרע"ה לך והודיע למרדכי שיתפלל וכ' והאריך שם, וביאר מדרש זה כי התורה היא לישראל דוקא ואם ישראל בטלים א"כ התורה בטילה וכדאיתא בגמ' בפרק ר' עקיבא (שבת דף פט.) שלא רצה הש"י לתת התורה למלאכים ולכך התורה הרבה בכייה (ספר אור חדש עמוד קמד) כי הבכייה מורה על הפסד בכל מקום כי כאשר מת לו מת שהוא הפסד יש כאן בכייה והדמע אפיסת כח העין לכך הבכייה מתייחס להפסד וזה ידוע בכל מקום וכן המלאכים צעקו לקולם כי המלאכים משמשים לתחתונים בפרט כאשר האדם שומר התורה דכתיב (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך ולמה יהיו העליונים משמשים לתחתונים אין זה כי אם שיש מעלה בתחתונים שאין למלאכים והוא התורה וכאשר אין ישראל שיש להם התורה א"כ למי הם משמשים לכך צעקו ג"כ ואמר כי חמה ולבנה אספו נגהם ופי' זה כי ע"י חמה והלבנה העולם הוא בשלימות בפעל וזה ע"י אור חמה ולבנה כי כמו העין שמוציא האדם אל הפעל בראייה כך חמה ולבנה מוציאין את העולם אל הפעל השלימות ואמר כי משה אמר אם הגזרה חתומה בטיט יש לגזירה זאת בטול פי' כי החטא הזה שנעשה מה שהלכו לסעודת אחשורוש אם נעשה זה ע"י אנשים שהם בעלי חומר והם עמי הארץ שהם חמריים כי הטיט הוא חומר בלבד ונחשב המעשה הזה כאלו היה שגגה בלבד וכדאמרינן בפרק ב' במסכת בבא מציעא (דף לג:) והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם (ישעיה נח, א) לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונוה ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות שלהם נעשו כשגגות ולפיכך אם בטיט שהוא חומר נחתם יש לגזירה זאת ביטול כי כפי מה שהוא החוטא כך החתימה.

ואם בדם היא כי הדם הוא הנפש ור"ל אם החטא הוא מן אותם שהם בעלי נפש כמו הת"ח שאינם חמריים ואף השגגות נעשו להם כזדונות לכך אין לגזירה זאת בטול והכל הוא כפי מה שראוי כי החומו הוא בעל שנוי ולכך הגזרה שבא על החוטאים אנשים שהם חמריים והם בעלי שנוי יש לגזירה השתנות ג"כ שהגזירה הוא כפי ערכם ואם החטא הוא מצד בני אדם שהם בעלי נפש והם ת"ח ואין מתיחס להם השנוי שהוא חמריי שהוא מתייחס לו השנוי לכך אין הגזירה משתנה, ועוד יש לפרש כי אמר כך אם החותם הוא בטיט היינו שהלכו אחר יצרם ותאוותם החמרית וכאשר החטא היה מצד החמרי ודבר כמו זה יש לו השתנות ולכך הגזירה אפשר להתבטל אבל כאשר היא חתומה בדם כלומר שהחטא הוא מצד הנפש שהנפש הוא הדם ואינו מצד תאותו החמרית דבר זה אין השתנות לו כאשר עושה במרד ובמעל והוא ענין הראשון ג"כ, ויש לפרש ג"כ והוא עיקר כלומר אם החתימה היא מצד מדת אמתת הש"י אז מפני שהיא מצד מדת אמתת שלו היא קיימת ואין לה שנוי וזה נקרא דם כי הדם הוא הנפש והוא אמתת האדם ולכך אמר אם בדם היא חתומה כלומר כי הגזירה נגזרה מן מדה אמתת שלו היא קיימת כי האמת קיים ויש רמז לפי' זה כי השם המיוחד הוא מורה על אמיתתו יתברך ומספרו מ"ה והוא אחד יותר מן דם וזה מפני כל חותם יש בו הצורה ודבר המקבל הצורה והצורה הזאת היא זולת המקבל הצורה שהדם והצורה מ"ה במספר השם המיוחד ואמר ואם בטיט היא חתומה כלומר שלא באה הגזירה רק משם אל שם כנוי שזה אינו שם המיוחד ודבר זה אפשר שע"י תפלה ישתנה ובטיט ל' עם הב' אחד יותר אבל אל הוא שהוא נגד צורת החותם ואע"ג כי אצל בדם היא חתומה אין הב' שהיא ב' השמוש בכלל המספר בודאי היכי שאין צריך אין לחשוב במספר אבל היכי שצריך יש לתרץ הב' אל זה אע"ג שהיא ב' השמוש.

<< · מ"ג אסתר · ג · טו