ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק כ
פרק כ
[עריכה]פסוק א
[עריכה]ההצדקה לדרישות של הקב"ה מישראל מבוססת על הסכמתם ועל קבלתם את עול המצוות. המשל של רבי עוסק באשה שלא הורגלה לנפץ צמר, אבל משנלקחה לאשה ע"י בעלה – התחייבה לכך. |
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" – אָמַר לָהֶם: דִּין אֲנִי נוֹהֵג בֵּינֵיכֶם וּבֵין כָּל הַדְּבָרִים; שֶׁאִלּוּ לֹא קִבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם – לֹא הָיִיתִי נִפְרָע מִכֶּם! אֵינוֹ דּוֹמֶה מְקַבֵּל לְשֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל.
רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה. אֲמָרוּן לָהּ: הִתְלַקַּחַתְּ לֵיהּ? פִּיסִי עַמְרֵיהּ! אמרו לה: נלקחת לו? – נפצי צמרו!
כָּךְ אַתֶּם יִשְׂרָאֵל: נִמְשַׁכְתֶּם לִי, נִתְמַשְׁכַּנְתֶּם לִי, נָקוּי שֶׁתַּעֲשׂוּ לִי רְצוֹנִי!
ראו מכילתא בחדש סוף ד. שם טוענים שכל עשר הדיברות נאמרו בדיבור אחד. כאן מתיחס להבדלים בין שמות לדברים, ודורש וידבר אלוקים – דבר אלוקים. |
דָּבָר אַחֵר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים" – מְלַמֵּד שֶׁדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּאן הֵן שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְהַלָּן, בדברים ה – שְׁנֵיהֶם לְעִנְיָן אֶחָד, מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַפֶּה לוֹמַר וְאִי אֶפְשָׁר לָהּ לָאֹזֶן לִשְׁמֹעַ.
כָּאן הוּא אוֹמֵר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" (תהלים סב, יב), וְאוֹמֵר: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'" (ירמיה כג, כט); מָה אֵשׁ זֶה, נֶחֱלָק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת – כָּךְ דִּבּוּר אֶחָד יוֹצֵא לְכַמָּה מִקְרָאוֹת.
דָּבָר אַחֵר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים" – אֲנִי שֶׁנִּפְרָע עַל יְדֵי כָּךְ וַאֲנִי שֶׁמְּשַׁלֵּם שָׂכָר עַל יְדֵי כָּךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם" (דברים ה, ד).
דָּבָר אַחֵר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים" – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן.
דָּבָר אַחֵר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים". יָכוֹל בָּאַחֲרוֹנָה אָמְרוּ לוֹ 'קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ'? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ". 'אָנֹכִי' הָיָה בַּכְּלָל, וְיָצָא מוּצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל: מָה 'אָנֹכִי' הָיָה לוֹ דִּבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְקַבָּלָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – כָּךְ כָּל דִּבֵּר וְדִבֵּר הָיָה לוֹ דִּבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְקַבָּלָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר"? מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶן עַל כָּל דִּבֵּר וְדִבֵּר, עַל לָאו לָאו וְעַל הֵין הֵין.
פסוק ב–ג
[עריכה]"אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ" – אֲנִי הוּא זֶה, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת – יָבוֹאוּ וְיִמְחֶה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְעִנְיַן הַשְׁחָתַת עוֹלָם נֶאֱמַר "וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם" (בראשית ז, ד), אֲנִי הוּא זֶה וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת יָבוֹא וְיִמְחֶה.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר: "לֹא בַסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי בִּמְקוֹם אֶרֶץ חֹשֶׁךְ... אֲנִי ה' דֹּבֵר צֶדֶק" (ישעיה מה, יט), אֲנִי הוּא זֶה וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת יָבוֹא וְיִמְחֶה.
דרשה על המתח בין אלוהות אוניברסלית לאלוהות פרטיקולרית: למרות שהקב"ה הוא אלוהי כל העולם יש לו יחס מיוחד ודרישות מיוחדות מעם ישראל דווקא. |
דָּבָר אַחֵר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", אֱלוֹהַּ אֲנִי עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם! יָכוֹל אַף אַתָּה כַּיּוֹצֵא בָּהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֱלֹקֶיךָ".
יָכוֹל עָלֶיךָ בִּפְנֵי עַצְמְךָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אָנֹכִי ה'" – אֱלוֹהַּ אֲנִי עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם.
הָא כֵּיצַד? אֱלוֹהַּ אֲנִי עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, וּשְׁמִי יָחוּל עָלֶיךָ.
כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'" (שמות לד, כג), אָדוֹן אֲנִי עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם;
יָכוֹל אַף אַתָּה כַּיּוֹצֵא בָּהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר "ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל".
יָכוֹל עָלֶיךָ בִּפְנֵי עַצְמְךָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל". הָא כֵּיצַד? אָדוֹן אֲנִי עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם – וְחָל שְׁמִי עָלֶיךָ.
כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (ירמיה לב, טו), "הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹקֵי כָּל בָּשָׂר" (שם פס' כז).
אֱלוֹהַּ אֲנִי עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם; יָכוֹל אַף אַתָּה כַּיּוֹצֵא בָּהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל".
יָכוֹל עָלֶיךָ בִּפְנֵי עַצְמְךָ? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲנִי ה' אֱלֹקֵי כָּל בָּשָׂר"! הָא כֵּיצַד? אֱלוֹהַּ אֲנִי עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם – וְחָל שְׁמִי עָלֶיךָ.
דָּבָר אַחֵר: "ה'", מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֱלֹקֶיךָ"?
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם עוֹשִׂין אַתֶּם רְצוֹנִי – הֲרֵי "אָנֹכִי ה'", שֶׁנֶּאֱמַר בִּי "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן" (שמות לד, ו).
וְאִם לָאו – "אֱלֹקֶיךָ", אֲנִי נִפְרָע מִשּׂוֹנְאֵיכֶם! לשון נקיה: מכם שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "אֱלֹקֶיךָ", אֶלָּא לְשׁוֹן דַּיָּן!
לעניין הצעת התורה לכל האומות ראו מכילתא בחדש ה. לעניין התביעה מישראל לקבל את התורה כתוצאה של יציאת מצרים ראו שם בתחילת הפרשה. |
דָּבָר אַחֵר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָתוֹ עַל כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְלֹא קִבְּלוּ הֵימֶנּוּ.
חָזַר לוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", אֲפִילּוּ אֵין לִי עָלֶיךָ אֶלָּא שֶׁהוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – כְּדַאי.
"מִבֵּית עֲבָדִים", אֲפִילּוּ אֵין לִי עָלֶיךָ אֶלָּא שֶׁפְּדִיתִיךָ מִבֵּית עֲבָדִים – דַּי.
החובה להשמיד גם ע"ז השייכת לאחרים, וכן להחזיק בפסל שאחרים עובדים אותו. |
"לֹא יִהְיֶה לְךָ" – יָכוֹל לֹא יְקַיֵּם לְעַצְמוֹ, אֲבָל יְקַיֵּם לַאֲחֵרִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא יִהְיֶה".
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא יִהְיֶה לְךָ"? מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּם עֲבוֹדָה זָרָה לְעַצְמוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם "לֹא יִהְיֶה" וּמִשּׁוּם "לְךָ".
"אֱלֹהִים" – יָכוֹל לְפִי שֶׁנִּקְרְאוּ אֱלֹהִים, יָכוֹל יֵשׁ בָּהֶן צֹרֶךְ לְפָנַי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֲחֵרִים".
דָּבָר אַחֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֱלֹהִים אֲחֵרִים"? שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם אֱלוֹהַּ שֶׁל כֶּסֶף וֶאֱלוֹהַּ שֶׁל זָהָב,
וְיֹאמַר: לֹא שִׁקּוּץ אֶלָּא לֶאֱלוֹהַּ! לֹא גִּלּוּל אֶלָּא לֶאֱלוֹהַּ! כביכול אין איסור בהחזקת הפסל אלא אם עובדים אותו
תַּלְמוּד לוֹמַר "אֱלֹהִים אֲחֵרִים", אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה מַחֲזִיק בּוֹ לְשֵׁם אֱלוֹהַּ – אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְקַיְּמוֹ.
דָּבָר אַחֵר: "אֲחֵרִים" – אַחֲרוֹנִים; בָּאַחֲרוֹנָה נַעֲשׂוּ! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דברים לב, יז).
לֹא הוֹעִילוּ לְךָ, וְלֹא הוֹעִילוּ לַאֲבוֹתֶיךָ, וְלֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם מִימֵיהֶן!
דָּבָר אַחֵר: "אֲחֵרִים" – שֶׁמְּאַחֲרִין אֶת הַטּוֹבָה מִלָּבוֹא לָעוֹלָם.
דָּבָר אַחֵר: "אֲחֵרִים" – שֶׁעוֹשִׂין אֶת עוֹבְדֵיהֶן אֲחֵרִים.
דָּבָר אַחֵר: "אֲחֵרִים" – שֶׁאֲחֵרִים הֵן לְעוֹבְדֵיהֶן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה" (ישעיה מו, ז).
"עַל פָּנָי" – לֹא בִּדְמוּתִי וְלֹא בִּדְמוּת שַׁמָּשַׁי.
דָּבָר אַחֵר: "עַל פָּנָי" – מְלַמֵּד שֶׁמְּבִיאִין אַף לָעוֹלָם.
פסוק ד
[עריכה]איסור עשיית פסלים ותמונות הוא כולל כל צורה שניתן לעבוד לה, אפילו אם בונה הפסל אינו עובד אותו, וגם צורת מלאכים וחיות הקודש אסורה. בסוף הדרשה דורש 'פסל – פוסל', שהפסל מרחיק את הקב"ה מן העולם, וגורם למותו של העובד אותו. |
"לֹא תַעֲשֶׂה" – שֶׁמָּא תֹּאמַר אֶעֱשֶׂה צוּרָה וְאֶעֱבֹד אוֹתָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תַעֲשֶׂה".
יָכוֹל צוּרַת אָדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה" (דברים ד, טז).
יָכוֹל צוּרַת אֶבֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית" (ויקרא כו, א).
יָכוֹל צוּרַת עֵץ? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ" (דברים טז, כא).
יָכוֹל צוּרַת דָּג? תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּבְנִית כָּל דָּגָה" (דברים ד, יח).
יָכוֹל צוּרַת עוֹף? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמַיִם" (שם פס' יז).
יָכוֹל צוּרַת בְּהֵמָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה" (שם).
יָכוֹל צוּרַת מַלְאָכִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמָּעַל".
יָכוֹל תְּהוֹם וְחֹשֶׁךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר "וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ".
יָכוֹל הַבּוּבְיָא בבואה של אדם? תַּלְמוּד לוֹמַר "וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם".
יָכוֹל צוּרַת סַרְסְרוֹיְרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר "וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם".
יָכוֹל צוּרַת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה" (דברים ד, יט).
"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ" – מְלַמֵּד שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה לְעַצְמוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם "לֹא תַעֲשֶׂה" וּמִשּׁוּם "לְךָ".
"פֶּסֶל": אֵין לִי אֶלָּא "פֶּסֶל", כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "כָּל תְּמוּנָה" – לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.
"אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם" – לְרַבּוֹת שָׁמַיִם עַצְמָם.
"מִמָּעַל" – לְרַבּוֹת מַלְאֲכֵי שָׁרֵת.
"וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ" – לְרַבּוֹת הָרִים וּגְבָעוֹת נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים.
"מִתַּחַת" – לְרַבּוֹת אֶת הַתְּהוֹמוֹת.
"וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם" – לְרַבּוֹת אֶת חַיּוֹת הַיָּם וְאֶת הַדּוֹלְפָנִין.
"מִתַּחַת" – לְרַבּוֹת אֶת הַשִּׁלְשׁוּלִין.
"לָאָרֶץ" – לְרַבּוֹת אֶרֶץ עַצְמָהּ.
כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "כָּל תְּמוּנָה" – לֹא בִּדְמוּתָן וְלֹא בִּדְמוּת בָּבוּאָה שֶׁלָּהֶן, וְלֹא בִּדְמוּת חַיּוֹת רָעוֹת וְלֹא בִּדְמוּת חַיּוֹת שֶׁלְּמַעְלָה!
אִם סוֹפֵנוּ לְרַבּוֹת כֻּלָּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "פֶּסֶל"? אֶלָּא אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן נִמְצֵאתָ פּוֹסֵל עוֹלָם מִמֶּנִּי, וַהֲרִינִי פּוֹסֵל עוֹלָם מִמְּךָ!
פסוק ה
[עריכה]אסור להשתחוות בהקשר דתי, אבל מותר להשתחוות כהבעת כבוד לאדם מכאן מרחיבים את איסורי ע"ז לכל מה שנהוג במקדש, וראו מכילתא בחדש ו. |
"לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם", מִשְׁתַּחֲוֶה אַתָּה לְאָדָם. יָכוֹל אֲפִילּוּ נֶעֱבָד כְּהָמָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם" – לֹא תִּשְׁתַּחֲוֶה דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה.
"לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם" – הִשְׁתַּחֲוָיָה בִּכְלָל הָיְתָה; לָמָּה יָצָאת? לְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ:
מָה הִשְׁתַּחֲוָיָה, מְיוּחֶדֶת, מַעֲשֶׂה יְחִידִי, וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ בֵּין שֶׁהוּא עוֹבְדוֹ בֵּין שֶׁאֵינוֹ עוֹבְדוֹ –
כָּךְ כָּל עֲבוֹדָה הַמְיוּחֶדֶת לַשֵּׁם, אִם עָשָׂה אוֹתָהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּיבִין עָלֶיהָ, בֵּין שֶׁהוּא עוֹבְדוֹ בֵּין שֶׁאֵינוֹ עוֹבְדוֹ.
"כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" – מְלַמֵּד שֶׁרָאוּ פָּנִים שֶׁעֲתִידוֹת לְשַׁלֵּם שָׂכָר לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.
וּכְלַפֵּי שֶׁהַנְּבִיאִים מַשְׁמִיעִים אוֹתָם בִּלְשׁוֹנוֹת הַרְבֵּה,
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר" (דניאל ז, ט) וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ" (ישעיה סג, ב).
וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁלְּפִי שָׁעָה הֵם רוֹאִים שהנביאים רואים את בגדי הקב"ה כתוצאה של זמנים שונים? – לְכָךְ נֶאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל: "וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א, א).
אָמַר לָהֶם: הַרְבֵּה רְאָיוֹת רָאִיתִי עַד שֶׁזָּכִיתִי לְהַקְבִּיל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה!
"אֵל קַנָּא" – מְלַמֵּד שֶׁרָאוּ פָּנִים עֲתִידוֹת לִיפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבוֹא. "אֵל קַנָּא" – אֵל דַּיָּין, אֵל קָשֶׁה, אֵל אַכְזָרִי.
ראו מכילתא בחדש ו. הקנאה מופנית לעובדי ע"ז ולא לאלילים. הקב"ה נפרע מהם כי החליפו את עבודתו בעבודתם. אגריפס שואל מדוע אין הקב"ה פוגע בפסילים, ור"ג עונה לו שהכעס אינו כלפי האלילים, שאינם בני תחרות עם הקב"ה אלא כלפי עובדיהם; וראו במכילתא שם. |
דָּבָר אַחֵר: "אֵל קַנָּא" – וְכִי יֵשׁ לְפָנָיו קִנְאָה? וְכִי נִפְרָע עַל יְדֵי קִנְאָה? הָא אֵין נִפְרָע לֹא עַל יְדֵי אֶבֶן וְלֹא עַל יְדֵי חֵץ וְלֹא עַל יְדֵי חַלְקוֹק! קלע
כִּבְיָכוֹל הָיָה לְךָ אַחֵר – חִילַּפְתַּנִי בּוֹ!
שָׁאַל אַגְרִיפַּס סָבָא אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֵין מִתְקַנֵּא אֶלָּא בַּאֲחֵרִים, בגויים שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים" (דברים ד, לט).
אָמַר לוֹ: אֵין מִתְקַנֵּא לֹא בְּגָדוֹל מִמֶּנּוּ וְלֹא בְּכַיּוֹצֵא בּוֹ אֶלָּא בְּקָטָן מִמֶּנּוּ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי, אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים" (ירמיה ב, יג).
אִלּוּ עָזְבוּ אוֹתִי, מְקוֹר מַיִם חַיִּים – עֲלוּבִין הָיוּ; עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה "לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" (שם).
"פֹּקֵד", אֵין פּוֹקֵד אֶלָּא מַזְכִּיר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה" (בראשית כא, א) וְאוֹמֵר: "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם" (שמות ג, טז).
ר' יהודה הופך את המשמעות של הפקידה ומפרש אותה כהכלה ואי מתן עונש. |
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹנֵס אֲנִי עֲוֹנוֹתֵיהֶם לְיָדִי, וְתוֹלֶה אוֹתָן עַד אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת, כְּיֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר "בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב טו, יב) – וְהָיָה לוֹ כֵּן.
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "אָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן וּבֵן לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב" (יחזקאל יח, כ)!
אִם הָיוּ אָבוֹת זַכָּאִין – תּוֹלֶה לָהֶן, וְאִם לָאו – אֵין תּוֹלֶה לָהֶן. מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?
לְאֶחָד שֶׁלָּוָה מִן הַמֶּלֶךְ מֵאָה מָנֶה וְכָפַר בּוֹ. בָּא בְּנוֹ וְלָוָה מִן הַמֶּלֶךְ מֵאָה מָנֶה וְכָפַר בּוֹ.
וּבָא בֶּן בְּנוֹ וְלָוָה מִן הַמֶּלֶךְ מֵאָה מָנֶה וְכָפַר בּוֹ; לָרְבִיעִי – אֵין מַלְוִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי אֲבוֹתָיו שֶׁהָיוּ כַּפְרָנִין!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ" (איכה ה, ז).
אַל תְּהִי קוֹרֵא "עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ" אֶלָּא "עֲוֹנֹתֵינוּ סָבָלְנוּ"! מִי גָּרַם לָנוּ לִסְבּוֹל עֲוֹנוֹת נַפְשֵׁינוּ? – אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ כַּפְרָנִין!
"פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים" מכיל את העוון ואינו פוגע בבנים, יָכוֹל עַל יוֹצְאֵי יָרֵךְ בִּלְבַד? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְעַל בְּנֵי בָנִים".
יֵאָמֵר זֶה, שֶׁאִלּוּ כֵּן הָיִיתִי אוֹמֵר: הָא אֵין תּוֹלֶה אֶלָּא לָהֶן בִּלְבַד. מִנַּיִן לִשְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי".
פסוק ו
[עריכה]ראו לעיל יט יז: להודיע כמה מעלות בין תלמוד למעשה. כלומר עדיפה עבודה מאהבה על עבודה מיראה, ועדיף התלמוד על המעשה! |
"וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים" – יָכוֹל לְיוֹצְאֵי יָרֵךְ בִּלְבַד? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְאֶלֶף דּוֹר"(דברים ז, ט)!
יֵאָמֵר זֶה, שֶׁאִלּוּ כֵּן הָיִיתִי אוֹמֵר: הָא אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא לְאֶלֶף דּוֹר; וּמִנַּיִן לַאֲלָפִים וּלְאַלְפֵי אֲלָפִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים"!
"לְאֹהֲבַי" – לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה לְפָנַי מֵאַהֲבָה.
"וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי" – לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה לְפָנַי מִיִּרְאָה.
לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה מַעֲלוֹת יֵשׁ בֵּין הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה לָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה, וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁמִּדַּת הַטּוֹב מְרֻבָּה יוֹתֵר מִמִּדַּת הַפּוּרְעָנוּת עַל אַחַת חֲמֵשׁ מֵאוֹת.
פסוק ז
[עריכה]להגדרת שבועת שוא ראו שבועות ג ח בשבועת שוא יש חילול שם הקב"ה, ואינה כשבועת ביטוי שיש בה גם עבירה בין אדם לחברו. ראו תוספתא שבועות ד סוף ב. |
"לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא". אֵין "לַשָּׁוְא" אֶלָּא דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בעבר, וְלֹא נִהְיָה בהווה, וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת.
"כִּי לֹא יְנַקֶּה ה'". לְתוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּחוֹרֵב תְּשׁוּבָה "וְנַקֵּה", יָכוֹל תְּהֵא תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי לֹא יְנַקֶּה ה'".
אֵין זֶה קַל וָחֹמֶר מֵעַתָּה, שֶׁלֹּא תְּהֵא תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתָה לַשָּׁמַיִם?
אוֹ עַל כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא תְּהֵא תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא", עַל זֶה אֵין תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת! מְכַפֶּרֶת הִיא עַל כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה!
הֲרֵי זֶה קַל וָחֹמֶר מֵעַתָּה, שֶׁתְּהֵא תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קִיּוּם עֲשֵׂה.
אֱמֹר מֵעַתָּה: כֹּל שֶׁהוּא מִ'לֹא תִשָּׂא' וּלְמַטָּה – עֲבֵרוֹת קַלּוֹת, וּתְשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת. וְכֹל שֶׁהוּא מִ'לֹא תִשָּׂא' וּלְמַעְלָה – עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת, וְאֵין תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת.
יָכוֹל לֹא יְהֵא יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם".
פסוק ח
[עריכה]השוו לעיל פס' א. |
"זָכוֹר" וְ"שָׁמוֹר" – שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ לְעִנְיָן אֶחָד; מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְדַבֵּר וּמַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לָאֹזֶן לִשְׁמֹעַ.
כֵּן הוּא אוֹמֵר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", וְאוֹמֵר: "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹקִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" (תהלים סב, יב).
שַׁמַּאי הַזָּקֵן אוֹמֵר: זָכְרָהּ עַד שֶׁלֹּא תָּבוֹא, וְשָׁמְרָהּ מִשֶּׁתָּבוֹא.
אָמְרוּ עָלָיו עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן שֶׁלֹּא הָיָה זִכְרוֹן שַׁבָּת זָז מִתּוֹךְ פִּיו: לָקַח חֵפֶץ טוֹב – אָמַר 'זֶה לַשַּׁבָּת'.
כְּלִי חָדָשׁ – אוֹמֵר 'זֶה לַשַּׁבָּת'.
"זָכוֹר", רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכְּשֶׁאַתָּה מוֹנֶה – הֱוֵי מוֹנֶה 'אֶחָד בַּשַּׁבָּת' וְ'שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת', 'שְׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת', 'רְבִיעִי בַּשַּׁבָּת', 'חֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת' וְ'עֶרֶב שַׁבָּת'?
תַּלְמוּד לוֹמַר "זָכוֹר".
"אֶת יוֹם" – אֵין לִי אֶלָּא יוֹם; לַיְלָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לְקַדְּשׁוֹ". אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "יוֹם"? כְּבוֹד יוֹם קוֹדֵם לִכְבוֹד לַיְלָה.
"לְקַדְּשׁוֹ" – בַּלַּיְלָה קַדְּשׁוֹ. מִנַּיִן שֶׁאִם לֹא קִדֵּשׁ בַּלַּיְלָה – מְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"!
יש להבחין בין בגדי החול לבין בגדי השבת, וכן בין סעודות החול לסעודות השבת. ההבחנה נדרשת לעניים, הנתבעים לאכול בשבת מאכלים מיוחדים – ולעשירים, האוכלים סעודה יפה בכל יום. |
דָּבָר אַחֵר: "לְקַדְּשׁוֹ", בַּמֶּה אַתָּה מְקַדְּשׁוֹ? בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה וּבִכְסוּת נְקִיָּה,
שֶׁלֹּא תְּהֵא סְעוּדָתְךָ שֶׁלַּשַּׁבָּת כִּסְעוּדַת הַחֹל, וְלֹא עֲטִיפָתְךָ שֶׁלַּשַּׁבָּת כַּעֲטִיפָתְךָ בַּחֹל.
וּמִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ עָנִי לֹא יְהֵא מַאֲכָלוֹ שֶׁלַּשַּׁבָּת כְּמַאֲכָלוֹ שֶׁלַּחֹל, וְעָשִׁיר לֹא יְהֵא מַאֲכָלוֹ שֶׁלַּשַּׁבָּת כְּמַאֲכַל הַחֹל?
תַּלְמוּד לוֹמַר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ".
פסוק ט
[עריכה]רבי רואה את העבודה והמלאכה בימי החול כמצווה; |
"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד" – רַבִּי אוֹמֵר: הֲרֵי זוֹ גְּזֵרָה אַחֶרֶת; שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל שַׁבָּת – כָּךְ נִצְטַוּוּ עַל הַמְּלָאכָה.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה, שֶׁלֹּא שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁעָשׂוּ מְלָאכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח).
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה, שֶׁלֹּא קָנַס הַמָּקוֹם מִיתָה עַל אָדָם אֶלָּא מִתּוֹךְ בַּטָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית כה, יז).
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה, שֶׁהֲרֵי נֶהֱנֶה שָׁוֶה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ – מֵבִיא מְעִילָה וְחֻמְשָׁהּ, וּמֵבִיא אָשָׁם בִּשְׁתֵּי סְלָעִים; וְהַפּוֹעֲלִין שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בַּהֶקְדֵּשׁ – נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה!
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה, שֶׁאֲפִלּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה – חַיָּב מִיתָה; וּבִשְׁעַת עֲבוֹדָה – טְמֵאִין וּבַעֲלֵי מוּמִין מֻתָּרִין לְהִכָּנֵס.
השוו שבת א ה-י, שם קיבלו בית הלל את דעתם של בית שמאי בעניין הבישול והצליה, ובית שמאי הודו לבית הלל בעניין קורת בית הבד ועיגולי הגת. וראו תוספתא שבת א ט: בית שמאי רואים את זמן השבת כקדוש ולכן אוסרים להשתמש בו (אלא אם המלאכה התחילה להתבצע מבעוד יום). בית הלל רואים את הקדושה כעניינו של האדם, ואוסרים עליו לעשות מלאכה בשבת אבל מתירים לו לעשות מלאכה כרצונו ביום ששי עד כניסת השבת. |
"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" – זוֹ הִיא שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין: "אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמָּנִין וְכַרְשִׁינִין אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם;
וְאֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיּוֹת וְעוֹפוֹת אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם;
וְאֵין טוֹעֲנִין בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד וּבְעִגּוּלֵי הַגַּת אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ מִבְּעוֹד יוֹם;
וְאֵין פּוֹתְקִין מַיִם לְגַנּוֹת אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּתְמַלֵּא מִבְּעוֹד יוֹם;
וְאֵין נוֹתְנִין בָּשָׂר, בָּצָל וּבֵיצָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ, וְלֹא תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצָּלוּ מִבְּעוֹד יוֹם.
וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין בְּכֻלָּן!"
אֶלָּא שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" – שֶׁתְּהֵא מְלַאכְתְּךָ גְּמוּרָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד" – עוֹשֶׂה אַתָּה כָּל שִׁשָּׁה, וּשְׁאָר מְלַאכְתְּךָ הִיא נַעֲשֵׂית מֵאֵילֶיהָ בַּשַּׁבָּת;
"וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" – שֶׁתְּהֵא בַּשַּׁבָּת כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ מְלָאכָה.
פסוק י
[עריכה]הדרשה מסבירה את הצורך באיזכורים רבים של השבת: מצוות היום החלות גם בלילה, עונש ואזהרה, עשה ולא תעשה, וחיוב מיתה בסקילה. וראו מכילתא בחדש ז. |
"וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת" – אֵין לִי אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה; מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה".
אֵין לִי אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה; מִיתָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת" (שמות לא, טו)!
עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה לֹא שָׁמַעְנוּ! תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" (שם פס' ט"ז)!
אֵין לִי אֶלָּא עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה לִמְלֶאכֶת יוֹם; עֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה לִמְלֶאכֶת לַיְלָה מִנַּיִן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב" (ויקרא כג, לב). אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים – תְּנֵהוּ עִנְיָן לְלֵילֵי שַׁבָּתוֹת!
אֵין לִי אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה וּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה; מִיתָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא, יד).
בעניין הקשר בין איסורי השבת למלאכת המשכן ראו לעיל בדרשה לפס' ט, וכן לעיל יב טז. |
"לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה", יָכוֹל לֹא יְקַנֵּב אֶת הַיָּרָק וְלֹא יָדִיחַ אֶת הַכֵּלִים וְלֹא יַצִּיעַ אֶת הַמִּטּוֹת?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "מְלָאכָה". נֶאֶמְרָה כָּאן 'מְלָאכָה' וְנֶאֶמְרָה 'מְלָאכָה' בַּמִּשְׁכָּן (שמות לה, כא).
מַה מְּלָאכָה הָאֲמוּרָה בַּמִּשְׁכָּן – מְלָאכָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ מַחֲשָׁבָה, אַף מְלָאכָה הָאֲמוּרָה בַּשַּׁבָּת – מְלָאכָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ מַחֲשָׁבָה וְכוּ' כִּי הֵיכִי דִּכְתִיבָא לְעֵיל. הפנייה לעיל יב טז
"אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבִתֶּךָ", יָכוֹל בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אַתָּה" – הֲרֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים אֲמוּרִין.
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "בִּנְךָ וּבִתֶּךָ"? אֵלּוּ בְּנוֹ וּבִתּוֹ קְטַנִּים, שֶׁלֹּא יֹאמַר לִבְנוֹ קָטָן: 'הַכְנֵס לִי כְּלִי זֶה מִן הַשּׁוּק', 'הַכְנֵס לִי כַּלְכָּלָה זוֹ מִן הַשּׁוּק'.
יָכוֹל יְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶן שֶׁלֹּא יְשַׁבְּרוּ חֲרָסִים, שֶׁלֹּא יַנְתִּיזוּ צְרוֹרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אַתָּה". מָה אַתָּה, מִדַּעַת עַצְמְךָ מְלֶאכֶת עַצְמְךָ – אַף הֵן, מִדַּעַת עַצְמָן מְלֶאכֶת עַצְמָן.
יֵאָמֵר בֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בַּת? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בַּבֵּן מַה שֶּׁאֵין בַּבַּת, וְיֵשׁ בַּבַּת מַה שֶּׁאֵין בַּבֵּן.
בֵּן – אָבִיו חַיָּב בּוֹ מִצְווֹת: לְמוּלוֹ וְלִפְדּוֹתוֹ, וּלְלַמְּדוֹ תּוֹרָה וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת, וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה – מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבַּת.
בַּת – אָבִיהָ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהָפֵר נְדָרֶיהָ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּבֵּן.
הֵא, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בַּבֵּן שֶׁאֵין בַּבַּת, וּבַבַּת שֶׁאֵין בַּבֵּן – נִצְרַךְ לוֹמַר בַּבֵּן וְצָרַךְ לוֹמַר בַּבַּת.
נראה שהדרשה על הבהמה דומה לדרשה על הקטן: אין להורות לה או לגרום לה לעשות מלאכה, אבל מותר לה לעשות כרצונה. עשיית המלאכה של הבהמה, כמו זו של הקטן, אינה נחשבת "מלאכה שיש עמה מחשבה". |
"וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ", יָכוֹל בְּעֶבֶד וְאָמָה הָעִבְרִיִּים הַכָּתוּב מְדַבֵּר? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ" – יֵשׁ עֶבֶד וְאָמָה שֶׁאֵינוֹ כָּמוֹךָ,
וְאֵיזֶה זֶה? עֶבֶד וְאָמָה הַתּוֹשָׁבִים המכונים בדרך כלל "כנעניים"! לְאֵיזוֹ שְׁבִיתָה אַתָּה מְחַיְּבָם?...
מֻתָּרִין בִּמְלָאכָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבְהֶמְתֶּךָ" א... יָכוֹל הֵן יְהוּ אֲסוּרִין בִּמְלָאכָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ" (שמות כג, יב)
...הַבְּהֵמָה. אֱמֹר מֵעַתָּה: גֵּר וְתוֹשָׁב וְעֶבֶד וְתוֹשָׁב עוֹשִׂין מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ" – הִרְוִיחַ לָהֶן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָפֹשׁוּ עַמֵּךְ עַל הֶהָרִים" (נחום ג, יח).
...אֱמֹר מֵעַתָּה: גֵּר תּוֹשָׁב וְעֶבֶד תּוֹשָׁב עוֹשִׂין מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּחוּלוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד!
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "גֵּרְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ" וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר" – הַנַּח לוֹ!
אֱמֹר מֵעַתָּה: גֵּר תּוֹשָׁב עוֹשֶׂה מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּחוּלוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד; עֶבֶד תּוֹשָׁב עוֹשֶׂה מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹל!
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד גֵּר תּוֹשָׁב וְאֶחָד עֶבֶד תּוֹשָׁב, עוֹשִׂין מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹל.
"וּבְהֶמְתֶּךָ", לָמָּה אֲנִי צָרִיךְ? אִם לִלַּמֵּד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה – הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה"!
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וּבְהֶמְתֶּךָ"? לֹא יַשְׂכִּיר אָדָם בְּהֶמְתּוֹ לְגוֹי וְלֹא יַשְׁאִילֶנּוּ, וְשֶׁלֹּא תֵּצֵא בְּמַשּׂוֹי בַּשַּׁבָּת.
יָכוֹל יַרְכִּין לָהּ יֶתֶר וְתֹאכַל, וְיֹאחַז לָהּ עֲשָׂבִים וְתֹאכַל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אַתָּה".
יָכוֹל יְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה תּוֹלֶשֶׁת וְעוֹקֶרֶת?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "אַתָּה". מָה אַתָּה, מִדַּעַת עַצְמְךָ מְלֶאכֶת עַצְמְךָ – אַף הִיא, מִדַּעַת עַצְמָהּ מְלֶאכֶת עַצְמָהּ!
"וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" – אִם בְּגֵר צֶדֶק הַכָּתוּב מְדַבֵּר – כְּבָר אָמוּר: "הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר" (במדבר טו, טו)!
הֵא, מָה אֲנִי מְקַיֵּם "וְגֵרְךָ"? בְּגֵר תּוֹשָׁב הַכָּתוּב מְדַבֵּר!
פסוק יא
[עריכה]ראו מכילתא בחדש ז. כאן מרחיבים את הטענה "שהים שקול..." ומחילים אותה גם על בריאת הלוויתן. |
"אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם", וַהֲלֹא יָם בִּכְלַל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הָיָה? אֶלָּא מַגִּיד שֶׁיֵּשׁ שֶׁבַח בַּיָּם כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר: "זֶה הַיָּם גָּדוֹל... לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ" (תהלים ק"ד, כ"ה-כ"ו), וַהֲלֹא לִוְיָתָן בִּכְלַל מַעֲשִׂים שֶׁבַּיָּם הָיָה? אֶלָּא מַגִּיד שֶׁיֵּשׁ שֶׁבַח בְּלִוְיָתָן כְּנֶגֶד כָּל מַעֲשִׂים שֶׁבַּיָּם.
"וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִבְרֵאת הֲנָחָה אֶלָּא עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי. יָכוֹל אַף מִן הַדִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר "וַיִּנָּפַשׁ", מַגִּיד שֶׁאֵין הַדִּין בָּטֵל מִפָּנָיו לְעוֹלָם! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ" (תהלים פט, טו).
"עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ", בַּמֶּה בֵּרְכוֹ? בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן:
בְּכָל יוֹם הוּא אוֹמֵר "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" (שמות טז, טז) – וּבַשַּׁבָּת הוּא אוֹמֵר "שְׁנֵי הָעֹמֶר" (שם פס' כב)!
בְּכָל יוֹם הוּא אוֹמֵר "וַיִּבְאַשׁ" (שם פס' כ) – וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הוּא אוֹמֵר "וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ" (שם פס' כד);
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה" (שם פס' כב) וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "שְׁנֵי הָעֹמֶר"; מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהָיָה מְשֻׁנֶּה בְּטַעְמוֹ וּבְרֵיחוֹ מִשְּׁאָר יָמִים!
פסוק יב
[עריכה]ראו מכילתא בחדש ח. הפסוק ממשלי מלמד שיש להשקיע גם כסף כדי לכבד את אביו ואמו. |
"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" – כִּבּוּד זֶה, אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּא! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" (משלי ג, ט), אֱמֹר מֵעַתָּה: מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, וּמַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא!
נֶאֱמַר כֵּן: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ"; שָׁקוּל כִּבּוּד אָב וָאֵם כְּכִבּוּד הַמָּקוֹם!
נֶאֱמַר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ג), וְנֶאֱמַר: "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו, יג); שָׁקוּל מוֹרָא אָב וָאֵם כְּמוֹרָא הַמָּקוֹם.
נֶאֱמַר: "מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא, יז), וְנֶאֱמַר: "וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת" (ויק' כד טז); שְׁקוּלָה קִלְלַת אָב וָאֵם כְּקִלְלַת הַמָּקוֹם. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר מַכֶּה כְּלַפֵּי מַעְלָה. וְכֵן בַּדִּין, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלָשְׁתָּם שֻׁתָּפִים בּוֹ!
"לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה" – וְלֹא בַּגּוֹלָה וְלֹא בְּתוֹשָׁבוּת.
פסוק יג
[עריכה]ראו מכילתא בחדש ח. כאן מוסיפים שתים מהמשמעויות של ההתראה: איסור הרצח חל גם על מי שמוכן לשאת בעונש, וכן על מי שלא ניתן להרוג אותו כי כבר חרצו את דינו למוות. |
"לֹא תִּרְצָח", מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר "מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ" (במדבר לה, טז) לָמַדְנוּ עֹנֶשׁ, אַזְהָרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִּרְצָח".
מִנַּיִן אָמַר 'הֲרֵינִי רוֹצֵחַ עַל מְנָת לֵיהָרֵג' הֲרֵי זֶה מֻתְרֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִּרְצָח"!
מִנַּיִן לַיּוֹצֵא לֵיהָרֵג, וְאָמַר 'הֲרֵינִי רוֹצֵחַ' - הֲרֵי זֶה מֻתְרֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִּרְצָח"!
גם כאן יש שתי משמעויות להתראה: אסור לנאוף אפילו אם הנואף מוכן לשאת בעונש; אסור הניאוף כולל גם ניאוף במחשבה: אסור לאדם להעלות בדמיונו שאשתו, שאיתה הוא שוכב - היא אשת חברו. |
"לֹא תִּנְאָף", מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר "מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת" (ויקרא כ, י) לָמַדְנוּ עֹנֶשׁ, אַזְהָרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִּנְאָף".
מִנַּיִן אָמַר 'הֲרֵינִי נוֹאֵף עַל מְנָת לֵיהָרֵג' הֲרֵי זֶה מֻתְרֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִּנְאָף"!
מִנַּיִן הָאוֹכֵל בִּקְעָרוֹ, וְרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אוֹכֵל בִּקְעָרָה שֶׁלַּחֲבֵירוֹ, וְהָיָה שׁוֹתֶה בְּכוֹסוֹ, וְרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹתֶה בְּכוֹסוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ, הֲרֵי זֶה מֻתְרֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִּנְאָף"!
אסור לגנוב אפילו אם הגנב מוכן לשאת בעונש; ואסור לאדם גם לגנוב את רכושו שמגיע לו בדין! וראו ספרא קדושים פרשה ב ב. |
"לֹא תִּגְנֹב" עַל מְנָת לְמֵיקַט! "לֹא תִּגְנֹב" עַל מְנָת לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה!
בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: אַל תִּטֹּל אֶת שֶׁלְּךָ מִבֵּית אֲחֵרִים, שֶׁמָּא תֵּרָאֶה גּוֹנֵב, אֶלָּא שְׁבֹר אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ 'שֶׁלִּי אֲנִי נוֹטֵל'!
גם אם העד מעיד שאכן היה פיקדון – הוא חייב לדייק מה היה הפיקדון בדיוק. |
"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" - אֵין 'שֶׁקֶר' אֶלָּא מִבְדֶּה. כֵּי צַד? הִפְקִיד לוֹ זָהָב - לֹא יֹאמַר לוֹ מַרְגָּלִית, מַרְגָּלִית - לֹא יֹאמַר לוֹ זָהָב.
מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו" (דברים יט, יט), אִם מָמוֹן - מָמוֹן, וְאִם מַכּוֹת - מַכּוֹת, וְאִם עֳנָשִׁין – עֳנָשִׁין.
עֹנֶשׁ שָׁמַעְנוּ, אַזְהָרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר"!
פסוק יד
[עריכה]תאווה היא רצון להשיג מה ששייך לאחר. חימוד הוא תחילת המעשים כדי להשיג זאת. הדרשה אוסרת להתאוות כי בהמשך לתאווה מתפתחת חמדה, אבל מותר להתאוות ואף לחמוד את מה שנתון למכירה או את בת האחר הנתונה לאירוסין. בכך מתירה הדרשה את קיומו של שוק, הן במובן הכלכלי הן במובן המשפחתי. |
"לֹא תַחְמֹד", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "לֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ" (דברים ה, יח) – לְחַיֵּב עַל תַּאֲוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְעַל חֶמְדָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.
אֵיזוֹ הִיא תַּאֲוָה? הָאוֹמֵר 'לְוַאי הלואי' שֶׁ... חֶמְדָּה – הַכּוֹבֵשׁ כִּבּוּשִׁין לִיטְּלָן.
מִנַּיִן הִתְאַוָּה אָדָם – סוֹפוֹ לַחְמֹד? שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִתְאַוֶּה" וְ"לֹא תַחְמֹד".
מִנַּיִן חָמַד אָדָם – סוֹפוֹ לִגְזֹל? שֶׁנֶּאֱמַר "וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ" (מיכה ב, ב).
יָכוֹל לֹא יִתְאַוֶּה עַל בִּתּוֹ לִיטְּלָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֵשֶׁת רֵעֶךָ"; מָה "אֵשֶׁת רֵעֶךָ", שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ – אַף כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְךָ!
אוֹ מָה "אֵשֶׁת רֵעֶךָ", שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין – אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִיתַת בֵּית דִּין?
תַּלְמוּד לוֹמַר "בֵּיתוֹ" וְ"שָׂדֵהוּ".
אוֹ מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁנִּקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה – אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁנִּקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "עַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ".
אוֹ מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּקַרְקַע – אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא כְּקַרְקַע? תַּלְמוּד לוֹמַר "שׁוֹרוֹ וַחֲמוֹרוֹ".
אוֹ מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁשְּׁמִירָתָן עָלֶיךָ – אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁשְּׁמִירָתוֹ עָלֶיךָ!
מִנַּיִן לֹא יִתְאַוֶּה לְמַקְלוֹ וְלֹא יִתְאַוֶּה לְמַנְעָלוֹ וְלֹא יִתְאַוֶּה לְפֻנְדָּתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".
יָכוֹל לֹא יֹאמַר 'לְוַאי עֵינִי כְּעֵינוֹ', 'לְוַאי שְׂעָרִי כִּשְׂעָרוֹ'? תַּלְמוּד לוֹמַר "שׁוֹרוֹ וַחֲמוֹרוֹ עַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ בֵּיתוֹ" וְ"שָׂדֵהוּ";
מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, דְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לָהֶן לָבוֹא תַּחַת יָדֶיךָ וַחֲבֵרְךָ חֲסֵרָן – אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לָבוֹא תַּחַת יָדֶיךָ וַחֲבֵרְךָ חֲסֵרָן.
החזרה על המילה "לא" מלמדת שכל איסור עומד בפני עצמו; באיסור "לא תחמוד" אין הפסקות בין מושא חמדה אחד לאחר, ולכן מסיטה הדרשה את האיסור לחימוד הנפוץ של אשת רעך, שאם הוליד ממנה בן – הוא יורש את כל המושאים הללו גם יחד. וראו גם במכילתא בחדש ח, "שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא חוֹמֵד - סוֹף מוֹלִיד בֶּן שֶׁהוּא מְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וּמְכַבֵּד לְמִי שֶׁאֵינוֹ אָבִיו. בשתי המכילתות זוהה החומד עם הנואף. |
דָּבָר אַחֵר: "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ..." יֵשׁ לְךָ מִי שֶׁהוּא חוֹמֵד אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ גם יחד?
אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהוּא בָּא עַל אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ וְיוֹלֶדֶת בֵּן זָכָר – בַּעְלָהּ סָבוּר שֶׁהוּא בְּנוֹ, נִמְצָא מוֹרִישׁ לוֹ בֵּיתוֹ וְשָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמוֹרוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ.
יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲבֹר עַל כֻּלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִּרְצָח, לֹא תִּנְאָף, לֹא תִּגְנֹב, לֹא תַעֲנֶה, לֹא תַחְמֹד" – לְחַיֵּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר לְהַלָּן "לֹא תִרְצָח וְלֹא תִנְאָף וְלֹא תִגְנֹב וְלֹא תַעֲנֶה וְלֹא תַחְמֹד"? (דברים ה, יז) מַגִּיד שֶׁכֻּלָּן תְּפוּשִׁין זֶה בָּזֶה.
פָּרַץ אָדָם בְּאֶחָד מֵהֶן – סוֹפוֹ לִפְרֹץ בְּכֻלָּן! מִנַּיִן רָצַח אָדָם – סוֹפוֹ לִנְאֹף? תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא. אִם יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ נֶאֶרְבָה לְדָם... גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל... {ב
פסוק טו
[עריכה]כל הפצעים והפגעים רופאו ע"י הקב"ה לפני מעמד הר סיני. לדברי ר' אליעזר על גודל ההתגלות ראו גם מכילתא שירה ג. הדרשה מייחסת לישראל ואף לשפחותיהם את ראיית ההתגלות כדבר אובייקטיבי, והוא ראיית הכבוד של הקב"ה, וכתוצאה מכך את התנועה שלהם אנה ואנה. |
"וְכָל הָעָם רֹאִים" – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן סוּמִין!
מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים" (דברים ד, לה) – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן טִפְּשִׁים!
כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ" (שם פס' לו) – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶם חֵרְשִׁים!
מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו" – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן אִלְּמִים!
מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר "אַתֶּם נִצָּבִים" (דברים כט, ט) – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן חִגְּרִים!
וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן אֶחָד חוֹשֵׁשׁ בְּרֹאשׁוֹ וְחָשׁ בְּשִׁנָּיו? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל" (תהלים קה, לז).
"אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם" – בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הַקּוֹל, אֲבָל כֵּן "אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם". כְּשֵׁם שֶׁרָאוּ אֶת הַלַּפִּידִים – כָּךְ רָאוּ אֶת הַקּוֹלוֹת!
"וַיַּרְא הָעָם" – מָה רָאוּ? כָּבוֹד גָּדוֹל רָאוּ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁרָאֲתָה שִׁפְחָה בְּיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁלֹּא רָאָה גָּדוֹל שֶׁבַּנְּבִיאִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "וַיַּרְא הָעָם"; מָה רָאוּ? כְּבוֹד גָּדוֹל רָאוּ!
"וַיָּנוּעוּ" – אֵין לְשׁוֹן נִיעָה אֶלָּא טֵרוּף! כֵּן הוּא אוֹמֵר: "נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר" (ישעיה כד, כ), וְאוֹמֵר: "וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ" (ישעיה ז, ב).
פסוק טז
[עריכה]הנביאים, שתווכו לעם את דברי הקב"ה, מוצגים כגמול טוב לישראל. סוף הנבואה נגרם מהביוש שלהם. |
"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה" – בָּזוֹ זָכוּ שֶׁיַּעַמְדוּ לָהֶם נְבִיאִים; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים יח, טו).
אֲבָל מִשֶּׁהָיוּ "מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי אֱלֹקִים" – פָּסְקָה מֵהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ; כֵּן הוּא אוֹמֵר: "וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹקִים" (דברי הימים ב לו, טז).
"וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹקִים פֶּן נָמוּת" – אִם נִתּוֹסְפָה לָהֶם דָּבָר אֶחָד מֵתִים הָיוּ... אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲיִין בְּיָדָם... שֶׁהָרוּחַ נִבְזֶקֶת בָּהֶם מ... רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁהָיוּ שׁוֹחִין עִמ...
פסוק יז
[עריכה]לתחילת הדרשה ראו שופטים יג כג. בהמשך דורש נסות – נשאות, לעשות אתכם לנשיאים ושולטים; או לנישאים וגבוהים, וראו גם מכילתא בחדש ט. |
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ" – אָמַר לָהֶם: לֹא נָתַן לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא עָשָׂה לָכֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת לָבוֹא וּלְמוֹתְכֶן,
"כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם" – לְגַדֶּלְכֶם עַל כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ..." (מלכים ב כה, כז)
דָּבָר אַחֵר: "כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם..." – לְגַדֶּלְכֶם בְּמִצְווֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת" (זכריה ט, טז)
וְאוֹמֵר: "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס" (תהלים ס, ו).
דורש "נסות" להקשות. משה טוען שאין דרך בחזרה מהידיעה: אדם היודע את התורה מחוייב לה יותר ממי שלא למדה מעולם. לשורה האחרונה ראו מכילתא שם: "יראתו – זה בושת פנים". |
דָּבָר אַחֵר: "כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם" – לְשֶׁעָבַר הֱיִיתֶם שׁוֹגְגִין, עַכְשָׁיו אַתֶּם מְזִידִין;
לְשֶׁעָבַר לֹא הֱיִיתֶם יוֹדְעִין מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים וּמַחַת פּוּרְעָנוּתָן שֶׁלָּרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבוֹא,
עַכְשָׁיו אַתֶּם יוֹדְעִין מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁלַּצַּדִּיקִים וּמַחַת פּוּרְעָנוּתָן שֶׁלָּרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבוֹא.
"וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ" – כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בּוֹשֶׁת פָּנִים, לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא.
פסוק יח
[עריכה]התיאור של שתי חומות ערפל דומה לתיאור שתי הפרוכות במקדש, ראו דברי ת"ק ביומא ה א. לשיר התהילה למשה בן עמרם השוו מלכים א יב טז. |
"וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל" – יָכוֹל לָעֲרָפֶל הַפְּנִימִי אוֹ לָעֲרָפֶל הַחִיצוֹן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹקִים". אֱמֹר מֵעַתָּה: שְׁתֵּי חוֹמוֹת שֶׁל עֲרָפֶל הָיוּ, וְהָיָה מֹשֶׁה מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲרָפֶל הַפְּנִימִי!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר בִּשְׁלֹמֹה: "אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל" (מלכים א ח, יב). אַשְׁרֶיךָ מֹשֶׁה, אַשְׁרֶיךָ בֶּן עַמְרָם!
פסוק כא
[עריכה]"מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" זה מה שנאמר למשה – ראו בסוף הפסוק הקודם – יָכוֹל אֲדָמָה וַדַּאי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז, ו) – כְּשֶׁתִּכָּנֵס לָאָרֶץ עֲשֵׂה לִי מִזְבֵּחַ הַמְּחֻבָּר בָּאֲדָמָה; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: תַּחַת עֲזָרוֹת הָיָה חָלוּל, וְהַמִּזְבֵּחַ הָיָה מְחֻבָּר בָּאֲדָמָה.
"וְזָבַחְתָּ עָלָיו" – יָכוֹל שֶׁתְּהֵא זְבִיחָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יב, כז) – בָּשָׂר וְדָם עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאֵין זְבִיחָה עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ! אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "עָלָיו"? בְּסָמוּךְ לוֹ; כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה" (במדבר ב, כ).
אם אין מקום על המזבח, ניתן גם להקטיר את החלבים בעזרה, כשם שהשחיטה מתקיימת שם; (אבל את קומץ המנחה ואת הנסכים יש להקריב ולהקטיר על המזבח, שאינם תופסים מקום.) התקדים הוא מחנוכת המקדש הראשון בימי שלמה. |
מִנַּיִן: לֹא יָכֹלְתָּ לְהַקְטִיר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – הַקְטֵר עַל גַּבֵּי אֲדָמָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי".
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר... כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' קָטֹן מֵהָכִיל" (מלכים א ח, סד). וְכִי מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהוּא קָטָן? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא" (מלכים א ג, ד) – כְּשֶׁאַתָּה בָּא לְחֶשְׁבּוֹן אַמּוֹת וּלְמִנְיַן עוֹלוֹת, הֲרֵי הוּא גָּדוֹל מִזֶּה! אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "קָטֹן"? נִפְסַל; כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר 'כֹּהֵן קָטָן הוּא'.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה קָטָן הָיָה וַדַּאי, וּמַקְטִיר בָּעֲזָרָה הָיָה, שֶׁכָּל הָעֲזָרָה כְּשֵׁרָה לְהַקְטִיר חֲלָבִים! וּמִנַּיִן שֶׁאִם הָיוּ אֵמוּרִין מְרֻבִּים, וּקְמָצִין מְרֻבִּים, וּנְסָכִים מְרֻבִּים – עוֹשֶׂה לָהֶם הַבְעָרָה אַחַת שֶׁתַּחֲזִיק אֶת כֻּלָּם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ".
הזכרת ה', האפשרית "בכל מקום" מתפרשת כברכת כהנים, ולכן אינה מוגבלת למקום מסוים. דורש "את שמו"- "את שמי", וראו גם במדבר ו כז. |
"בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי" – מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר "לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם" (דברים יב, ה), יָכוֹל לֹא תְּהֵא בִּרְכַּת כֹּהֲנִים נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ? בַּגְּבוּלִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ".
אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן: מִנַּיִן לִשְׁלֹשָׁה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (תהלים פב, א).
רַבִּי חֲלַפְתָּא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: מִנַּיִן לִשְׁנַיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע" (מלאכי ג, טז).
אֶחָד מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי"!
פסוק כב
[עריכה]ראו דברי ר' יהודה בספרא נדבה פרשה יג א: הסיוג "ואם" מלמד שבזמן החורבן לא יהיה מזבח אבנים (כשם שתהיה תקופה שלא יחול היובל ושלא יקריבו את העומר). |
"מִזְבַּח אֲבָנִים" – יָכוֹל רְשׁוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּבְנֶה". וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְאִם"? מְלַמֵּד שֶׁעָתִיד לִפְסֹק וְלַחֲזֹר!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לו, ד) – מְלַמֵּד שֶׁעָתִיד הַיּוֹבֵל לִפְסֹק וְלַחֲזֹר!
"תַּעֲשֶׂה לִּי" – שֶׁתְּהֵא חֲצִיבָתָן וְהֲבָאָתָן וּבְנִיָּתָן לִשְׁמִי!
"לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" – מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ", יָכוֹל לֹא יְהוּ פְּסוּלוֹת אֶלָּא אִם כֵּן נִתְגַּזְּזוּ בְּחֶרֶב?
תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל" – הֲרֵי בַּרְזֶל כְּחֶרֶב!
אִם סוֹפֵנוּ לַעֲשׂוֹת בַּרְזֶל כְּחֶרֶב, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי חַרְבְּךָ"?
זוֹ הִיא שֶׁרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר: מָה רָאָה בַּרְזֶל לִפָּסֵל מִכָּל מִינֵי מַתָּכוֹת כֻּלָּן?
מִפְּנֵי שֶׁהַחֶרֶב נַעֲשֵׂית מִמֶּנּוּ, וְחֶרֶב סִימַן פּוּרְעָנוּת, וּמִזְבֵּחַ סִימַן כַּפָּרָה; מַעֲבִירִין דָּבָר שֶׁהוּא סִימַן פּוּרְעָנוּת מִפְּנֵי דָּבָר שֶׁהוּא סִימַן כַּפָּרָה.
השוו לכאן את דברי ריב"ז במכילתא שם, המנוסחים "שמטילות שלום" במקום "שמטילות כפרה", ובצד השני "המטיל שלום בין אדם לחברו" במקום "בני תורה". ההבדל דומה לזה שהופיע לעיל, פס' כא, שהדרשן מחליף את כל הערכים בתלמוד תורה. |
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֲבָנִים, שֶׁאֵינָן לֹא רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת,
עַל שֶׁמְּטִילוֹת כַּפָּרָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל" –
בְּנֵי תּוֹרָה, שֶׁהֵן כַּפָּרָה לָעוֹלָם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהֶם אֶחָד מִכָּל מַזִּיקִין שֶׁבָּעוֹלָם.
מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל" (דברים כז, ה), יָכוֹל אִם הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל יְהוּ פְּסוּלוֹת?
הֲרֵי אַתָּה דָּן: נֶאֱמַר כָּאן הֲנָפָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן הֲנָפָה; מַה הֲנָפָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן – מַגָּע, אַף הֲנָפָה הָאֲמוּרָה כָּאן – מַגָּע.
מַה הֲנָפָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן – חִסָּרוֹן, אַף הֲנָפָה הָאֲמוּרָה כָּאן – חִסָּרוֹן.
ראו מדות ג ד. לגבי אבני ההיכל והעזרות ראו מכילתא בחדש יא. ושם מכשירים גם מזבח ששתים מאבניו הן גזית, שנאמר "אתהן" בלשון רבים. |
מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר: בַּרְזֶל פּוֹסֵל בִּנְגִיעָה, וּפְגִימָה בְּכָל דָּבָר, וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים בְּחִסָּרוֹן.
יָכוֹל אַבְנֵי הֵיכָל וַעֲזָרוֹת לֹא יְהוּ כְּשֵׁרוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ שְׁלֵמוֹת? דִּין הוּא: וּמַה מִּזְבֵּחַ, שֶׁאַבְנֵי הֵיכָל וַעֲזָרוֹת מַכְשִׁירוֹת אוֹתוֹ,
אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא בַּאֲבָנִים שְׁלֵמוֹת –
אַבְנֵי הֵיכָל וַעֲזָרוֹת, שֶׁמַּכְשִׁירוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהוּ כְּשֵׁרוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ שְׁלֵמוֹת?
תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" – אֶתְהֶן אִי אַתָּה בּוֹנֶה גָּזִית; בּוֹנֶה אַתָּה הֵיכָל וַעֲזָרוֹת בַּאֲבָנִים שֶׁנִּפְגְּמוּ אוֹ שֶׁנִּגְמְמוּ.
יָכוֹל אִם נִפְגְּמָה אֶבֶן אַחַת מִלְּמַעְלָה יְהֵא מִזְבֵּחַ כֻּלּוֹ מְחֻלָּל? תַּלְמוּד לוֹמַר "וַתְּחַלְלֶהָ": הִיא מְחֻלֶּלֶת וְאֵין הַמִּזְבֵּחַ מְחֻלָּל.
פסוק כג
[עריכה]ראו מכילתא בחדש יא. |
"וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי" – יָכוֹל לֹא יַעֲלֶה, אֲבָל מֻתָּר לֵירֵד אם עלה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו".
יֵאָמֵר זֶה, שֶׁאִלּוּ כֵן הָיִיתִי אוֹמֵר: יָכוֹל יְהֵא מִזְבֵּחַ קָטָן, וְיַעֲמֹד בָּאָרֶץ וְיַקְטִיר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה הַמִּזְבֵּחָה" (ויקרא יד, כ).
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת"? שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה לוֹ מַעֲלוֹת.
"אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו" – מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה" (שמות כח, מב).
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו"? שֶׁכְּשֶׁתַּעֲלֶה לַמִּזְבֵּחַ לֹא תְּהֵא פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה גַּסָּה, אֶלָּא מְהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדָל.
אֵין לִי אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ, עֲזָרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי".
וְנֶאֱמַר "עָלָיו", אֵין "עָלָיו" אֶלָּא בְּסָמוּךְ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה" (במדבר ב, כ).
יָכוֹל לֹא נַעֲשֶׂה מַעֲלוֹת לַהֵיכָל וְלָעֲזָרוֹת?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי" – לַמִּזְבֵּחַ אִי אַתָּה עוֹשֶׂה מַעֲלוֹת, לַהֵיכָל וְלָעֲזָרוֹת אַתָּה עוֹשֶׂה מַעֲלוֹת!