קטגוריה:בראשית לח טו
נוסח המקרא
ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה
וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ.
וַיִּרְאֶ֣הָ יְהוּדָ֔ה וַֽיַּחְשְׁבֶ֖הָ לְזוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽיהָ׃
וַ/יִּרְאֶ֣/הָ יְהוּדָ֔ה וַֽ/יַּחְשְׁבֶ֖/הָ לְ/זוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽי/הָ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַחֲזַהּ יְהוּדָה וְחַשְׁבַּהּ כְּנָפְקַת בָּרָא אֲרֵי כַסִּיאַת אַפַּהָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְחַמְיָהּ יְהוּדָה וַהֲוָה מְדַמָה בְּאַנְפּוֹי כְּנַפְקַת בָּרָא אֲרוּם כְּעִיסַת אַפִּין הֲוַת בְּבֵיתֵיהּ דִיהוּדָה וְלָא הֲוָה יְהוּדָה רָחֵים יָתָהּ: |
ירושלמי (קטעים): | אֲרוּם צִמְצְמַת אַפָּהָא: |
רש"י
"כי כסתה פניה" - ולא יכול לראותה ולהכירה ומדרש רבותינו כי כסתה פניה כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה לפיכך לא חשדה
ובמסכת סוטה (דף י.) בפרק (נוטל) [המקנא] 'אמר ר' שמואל בר נחמני מאי "ותשב בפתח עינים" (פסוק יד), שנתנה עינים לדבריה, גיורת אני פנויה אני יתומה אני טהורה אני', ופירש רש"י 'יתומה אני' - שהייתי קטנה במיתת אבי והשיאוני אמי ואחי, ואין נשואי ער ואונן לאסור עליו משום כלתו, ומשמע דאסורה משום כלתו, ובשביל שהיתה יתומה קטנה ומיאנה לא היתה אסורה משום כלתו, ולכך הפקירה עצמה ליהודה. אך קשיא דאם קטנה היתה - למה הוצרכו ער ואונן לשמש שלא כדרכה כדאיתא בפרק ד' אחים (יבמות דף לד:), ולב"ר (פה, ה) דש מבפנים וזורה מבחוץ, והלא קטנה היא ולא מתעברת כלל (יבמות דף יב:), ואין שייך לומר שתכחיש יפיה, ויש לומר דודאי גדולה היתה, אך כשנשאת היתה יתומה, וסבירא ליה דעל דעת קדושין ראשונים בועל, וכדסבירא ליה לשמואל בפרק מצות חליצה, ואין כאן קדושין כלל. אף על גב דשמואל מודה דמדרבנן אסורה למאן כשבעל, דהא אמרינן (נידה דף נב.) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא סימנים, מכל מקום דבר זה לא שייך גבי בן נח, לכך הותרה לו. ולפי זה הא דאמר יהודה "בא אל אשת אחיך וייבם אותה" (פסוק ח) לאו ייבום גמור הוא, דהא לאו אשתו של ער היתה, אלא כיון דלא מיאנה יש כאן מצות ייבום כל זמן שלא מיאנה. אף על גב דכשנשאה אונן היתה גדולה - כיון שלא היה רוצה ער לשמש עמה כדרכה, אם כן גדולה היתה בשעה שנשאה אונן, סוף סוף על דעת ייבום נשאה, ולא על דעת קדושין, וכיון דלא היה לער קדושין בה - לא היה לאונן בה אישות מן התורה. אלא דקשיא לי הלשון דקאמר 'יתומה אני', דהוי לה למימר 'יתומה הייתי', ועוד קשיא לי וכי שוטים היו ער ואונן דלא היו בועלים לשם קדושין בפירוש גמור כדי שלא תמאן בהן, כל אדם חכם בודאי בועל בפירוש לקדושין. ואם לא דפרש"י (שם בסוטה) דקדושי ער ואונן לאו קדושין היתה - הייתי אומר דודאי קדושין הם, והא דאמרה 'יתומה אני' לא בשביל היתר כלתו, שאם לא כן היתה אסורה משום כלתו, אלא 'יתומה אני' וברשות עצמי אני להנשא לכל מי שארצה, לאפוקי אם לא היתה יתומה לא היתה ברשות עצמה להנשא רק ברשות אביה, דשמא אביה קדשה במקום אחר. אף על גב דכבר נשאת ויצאת מרשות אביה - אמרה 'יתומה אני' כלומר שנעשה בה מעשה יתומה בחיי אביה, דכיון דיצאה מרשות אביה הרי היא 'יתומה' נקראת כדאמרינן בכמה דוכתי, ובהדיא קאמר התם (סוטה דף י.) 'שמא קבל אביך בך קדושין - יתומה אני', ולא קאמר 'שמא קדושין היו', אלא רוצה לומר 'שמא קבל אביך קדושין' במקום אחר - 'יתומה אני', פירוש שנעשה בי מעשה יתומה בחיי אבי, שכבר נשאת ויצאת מרשות אביה. וכן יש להוכיח בהדיא מדברי התוספות כדלקמן. והשתא הדרא קושין לדוכתיה שהיתה אסורה ליהודה משום כלתו, ויראה שלא היתה אסורה ליהודה משום כלתו למאן דאמר כלתו אסורה לבני נח - דכל דיש בה איסור מיתה לישראל אסורה לבן נח - יש לומר דכמו שאיסור אשת אח (ויקרא י"ח, ט"ז) - נדחה משום ייבום דהוא מצוה, אף איסור כלתו נדחה משום ייבום דהוא מצוה. אף על גב דאין ייבום אלא באחים (דברים כ"ה, ה') - קודם מתן תורה היה הייבום אף באב, וכן פירש הרמב"ן (פסוק ח), ולפיכך היה אסור כלתו נדחה מפני מצות ייבום:
[י] ומדרשו כי כסתה פניה בבית חמיה. דאם לא כן הא כבר כתיב (פסוק יד) "ותתעלף" - שרוצה לומר כדי שלא יכיר אותה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ – וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹתָהּ וּלְהַכִּירָהּ. וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ, כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ. כְּשֶׁהָיְתָה בְּבֵית חָמִיהָ – הָיְתָה צְנוּעָה, לְפִיכָךְ לֹא חֲשָׁדָהּ (סוטה י' ע"ב).
רשב"ם
מתוך: רשב"ם על בראשית לח (עריכה)
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויראה יהודה ויחשבה לזונה [כי כסתה פניה], משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה? אמר ר' אלעזר: שכסתה פניה בבית חמיה, דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה שיוצאים ממנה מלכים ונביאים, מנלן? מתמר. מלכים מדוד; נביאים דכתיב: "חזון ישעיהו בן אמוץ", ואמר ר' לוי, מסורת בידנו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחי הוו.
ויראה יהודה ויחשבה לזונה. צריך אדם להזהר עצמו [באחות אשתו] ובקרובותיו, שלא יכשל באחת מהן. ממי את למד? מיהודה, ויראה יהודה, למה? כי כסתה פניה עד שהיא בבית חמיה. דבר אחר: ויראה יהודה, לא השגיח; כיון שכסתה פניה, אמר: אילו היתה זונה לא היתה מכסה פניה. אמר ר' יוחנן: ביקש לעבור, וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה; אמר לו: להיכן אתה הולך, יהודה? מהיכן מלכים עומדים? מהיכן גואלים עומדים?בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
לזונה. ב' במסורה ויחשבה לזונה. איכה היתה לזונה. מה תמר בבזיון ולבסוף בכבוד אף ירושלים סופה בכבוד כדכתיב ולכבוד אהיה בתוכה וזהו זאת קומתך דמתה לתמר:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח טו.
וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה
כמובן שגבר עשיר וחזק, שאשתו נפטרה לפני זמן מה, מסתכל על נערות, המתאימות לבניו, ומקווה שהן זונות למענו.
ייתכן שבגלל שהיא "כִסְּתָה פָּנֶיהָ", ונמצאה על הדרך (ליד אוהל), ללא גבר אחר, מקובל היה לחשוב שהיא "קְדֵשָׁה" או "זוֹנָה" וחופשיה בתשלום לגברים.
יהודה לא התפלא למה אין תור של גברים לפני האוהל? למה אין נערות נוספות? ובדיוק למזלו הרב, היא פנויה במיוחד בשבילו ורק בשבילו. הוא לא היה מסוגל לחשוב שזו מלכודת. בשלב זה יהודה היה בשבי של יצריו ודבר לא היה עומד כנגדו.
יהודה בא לקראתה ומיד אומר: "הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ" (ביאור:בראשית לח טז), ואנו מקבלים אישור איך יהודה ראה את המצב.
האם תמר רצתה לבקש את שלה?
ייתכן שתמר רצתה למשוך את יהודה לבוא אליה כדי לדבר איתו בעניין שלה ביחידות, אבל כאשר הוא בא ומיד אמר: "הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ", לתמר לא היתה ברירה אלא להסכים לפתרון שהוא הציע איך לייבם אותם.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית לח טו"
קטגוריה זו מכילה את 15 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 15 דפים.