ביאור:מ"ג בראשית לח טו
וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ:
[עריכה]ויחשבה לזונה. לפי שיושבת בפרשת דרכים: כי כסתה פניה. ולא יכול לראותה ולהכירה. ומדרש רבותינו כי כסתה פניה כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה לפיכך לא חשדה:
ויחשבה לזונה. לפי שיושבת בפרשת דרכים, כי כסתה פניה ולא יכול לראותה. ומדרש רבותינו, כי כסתה פניה, כשהיתה בביתו היתה צנועה לפיכך לא חשדה, לשון רש"י. ופשוטו של הרב יתכן, כי דרך הזונה לישב בפתח עינים, כדכתיב (משלי ט יד טו) וישבה לפתח ביתה על כסא מרומי קרת לקרוא לעוברי דרך וגו', ואמר כי כסתה פניה ולא הכירה. אבל מדרש רבותינו "שכסתה פניה בבית חמיה" לומר שהצניעה עצמה ממנו בביתו ולא ראה פניה מעולם ואיך יכירנה: והנכון בעיני עוד לפי הפשט שיאמר שחשבה לזונה בעבור שתכסה הפנים, כי אחרי כן אמר: כי לא ידע כי כלתו היא. והטעם, כי דרך הזונה לשבת בפתח עינים מעולפת הצעיף, מכסה קצת השער וקצת הפנים, ומשקרת בעינים ושפתים ומגלה הגרון והצואר, כי בעבור שתעיז פניה ותאמר לו ותחזק בו ונשקה לו תכסה קצת הפנים. ועוד, כי הקדשות היושבות על דרך בעבור שתזננה גם עם הקרובים יכסו פניהן, וכן יעשו הקדשים גם היום בארצותם, ובשובם לעיר לא נודעו: ושנינו (כלים כד טז) שלש שבכות הן של ילדה טמאה מדרס, ושל זקנה טמאה טמא מת, ושל יוצאת חוץ טהורה מכלום. "יוצאת חוץ" היא הזונה, נפקת ברא, ונותנת שבכה על קצת הראש, לא שתשכב עליה ותהיה טמאה מדרס, ולא לכסות בה ראשה ותטמא טמא מת, אבל לקשוט קווצותיה ולהיותן מתחת השבכה נראין ואינן נראין, ולכך טהורה מכלום:
כי כסתה פניה. עכשיו לפי הפשט כדכתיב ותתעלף:
כי כסתה פניה. פירוש ותתעלף. והמפרש כי כסתה פניה במיני צבעונין והביא ראיה מבתו הבל הוא. כי אין מביאין ראיה מן השוטים. גם נכון הוא מה שדרשו רז"ל שהיתה צנועה בבית חמיה:
כי כסתה פניה. על דרך הפשט לפי שכסתה פניה חשבה לזונה כי כן דרך הזונות לכסות פניהן כדי שתזנינה אפילו מן הקרובים ולא יכירום: וע"ד המדרש כי כסתה פניה בבית חמיה כלומר שמעולם לא גלתה פניה בבית יהודה, ולפיכך לא היה יהודה מכירה. על זה דרשו רז"ל לעולם יהא אדם רגיל בקרובותיו:
[מובא בפירושו לדברים פרק כ"ג פסוק י"ח] לא תהיה קדשה מבנות ישראל. (...) אבל נראה שדעת בעל הברייתא הזו כענין שהזכרנו, יזהיר לב"ד שלא תעמוד האשה על אם הדרך לזנות, כי שם תנאפנה מאיסורי הביאות קרובים ורחוקים, ולכן מכסות פניהן לזנות גם מאחיהם וקרוביהם, והוא מה שאמר (בראשית לח טו) ויחשבה לזונה כי כסתה פניה.
ויחשבה לזונה. וכי מה איכפת ליה אלא בקש לילך לו נשאה עיניה למרום ואמרה רבון העולמים וכי לא אני זוכה להוציא חכם מגופו של צדיק זה מיד שלח לו הקב"ה מיכאל והחזירו כתיב הכא ויט אליה וכתיב ותט לפני מה התם על ידי מלאך הכא נמי על ידי מלאך: