ביאור:מ"ג בראשית לח ה
וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה[עריכה]
ועל דעתי: שלה, לשון דבר הפוסק והכוזב, וכן לא תשלה אותי (מ"ב ד כח) אמר בו התרגום לא תכדב פתגמך באמתך. ואולי יתיחס ללשון שגגה שלו, כי השוגג כוזב במחשבתו, ואמר הכתוב כי קראתו שלה על שם המקום, כי היה בכזיב בלדתה אותו, כדרך והיה הנערה (לעיל כד יד). וזה מאמרם בבראשית רבה, פסקת:
ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב וגו'. פי' על כן קראה שמו שלה על שפסקה מלדת כי לשון שלה ולשון כזיב אחד שהרי כתוב אחד אומר אל תכזב בשפחתך וכתוב אחר אל תשלה בי וכזיב לשון הפסקה הוא כמו וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו.
והיה בכזיב. והטעם שקראתו "שלה" לשון "לא תשלה" (מלכים ב ד, כח), שהוא שם בלתי נאות, מפני שיהודה היה אז בכזיב ותוחלתה נכזבה מראות פני אישה בעת לדתה, והוא אם היה שם לא היה מסכים בקריאת שם בלתי נאות.
וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ:[עריכה]
והיה בכזיב. (פסחים ג) (ב"ר) שם המקום ואומר אני על שם שפסקה מלדת נקרא כזיב לשון (ירמיה יח) היו תהיה לי כמו אכזב. (ישעיה נה) אשר לא יכזבו מימיו. דאם לא כן מה בא להודיענו. ובב"ר ראיתי ותקרא שמו שלה וגו' פסקת:
ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אותו. כתב רש"י, אומר אני על שפסקה מלדת נקרא כזיב, לשון היה תהיה לי כמו אכזב (ירמיה טו יח), שאם כן מה בא ללמדנו. ולא ידעתי למה יקרא שם המקום על זה, ואין במאורע ההוא כל חדש, כי די לה שתלד שלשה בנים. ובעת לדתה לא נודע אם פסקה או תוליד אחרי כן, רק בעת מותה נודע הדבר: ויש אומרים (הרד"ק, ומהר"ם מרוטנברג) כי היה דרכם שיקרא האב שם הבכור, ותקרא האם שם השני, על כן הראשון ויקרא את שמו, והשני ותקרא, ואמר בשלישי ותקרא, כי יהודה היה בכזיב בלדתה אותו ואיננו שם שיקרא לו שם. ואין בזה טעם או ריח. ודעת רבי אברהם שסיפר הכתוב אנה נולדו, ואמר בלדתה אותו כאילו אמר בלדתה אותם, כי במקום אחד נולדו כולם: ועל דעתי: שלה, לשון דבר הפוסק והכוזב, וכן לא תשלה אותי (מ"ב ד כח) אמר בו התרגום לא תכדב פתגמך באמתך. ואולי יתיחס ללשון שגגה שלו, כי השוגג כוזב במחשבתו, ואמר הכתוב כי קראתו שלה על שם המקום, כי היה בכזיב בלדתה אותו, כדרך והיה הנערה (לעיל כד יד). וזה מאמרם בבראשית רבה, פסקת:
והיה בכזיב. יהודה, ושם נולד לו בן:
בכזיב. שם מקום:
ומפי מורי ז"ל שמעתי כי כך היה מנהגם הוא היה קורא שם לבנו ראשון והיא קוראה שם לבנו שני. וא"כ מן הדין היה לו ליהודה לקרוא שם לשלישי. והיא קראה לו שם כדכתיב ותקרא לכך הוצרך לומר שהיה יהודה בכזיב בלדת אותו ולא היה באותו מעמד לקרוא לו שם וכזיב שם מקום:
והיה בכזיב בלדתה אותו. מה בא הכתוב להודיענו שהיה יהודה במקום פלוני בלדתה אותו, פי' רש"י על שם שפסקה מלדת נקרא המקום כזיב. והרמב"ן ז"ל כתב כי קראתו שלה מלשון שגגה על שם המקום כי היה בכזיב בלדתה אותו, והשוגג הוא כוזב במחשבתו: ויתכן לומר כי יש בכתוב הזה נסתר, ומלת כזיב הוא מספר המתחלף בשם הגדול המיוחד, (כוזו), והוא טוב לתפלה, בשכבר ידעת כי הוא נחקר מן השלישית ששם מקום הבנים, כידוע ממצות שלוח הקן ומתפלת חנה. וגלה לך הכתוב בזה כי אחר שילדה שלה שהוא השלישי היה יהודה מתפלל בכח השם ההוא כשילדה אותו, ושיתן לו בנים הגונים זרע אנשים כענין שנאמר (שמואל א א) בחנה ונתת לאמתך זרע אנשים, לפי שהיה יודע ברוח הקדש שאין עיקר זרעו מאותן השלשה. והנה נתגלגל הדבר בתמר כלתו וילדה לו תאומים, וזהו שדרשו רז"ל ותהר לו, צדיקים כיוצא בו גבורים כיוצא בו. והנה מלת בכזיב לעד ב"כח כ"וזו ז"כה י"הודה ב"תאומים:
והיה בכזיב. והטעם שקראתו "שלה" לשון "לא תשלה" (מלכים ב ד, כח), שהוא שם בלתי נאות, מפני שיהודה היה אז בכזיב ותוחלתה נכזבה מראות פני אישה בעת לדתה, והוא אם היה שם לא היה מסכים בקריאת שם בלתי נאות.