מ"ג בראשית לח יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית לח · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאשה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתָּ֩סַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל־דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאַעְדִּיאַת לְבוּשֵׁי אַרְמְלוּתַהּ מִנַּהּ וְאִתְכַּסִּיאַת בְּעִיפָא וְאִתַּקַּנַת וִיתֵיבַת בְּפָרָשׁוּת עֵינַיִם דְּעַל אוֹרַח תִּמְנָת אֲרֵי חֲזָת אֲרֵי רְבָא שֵׁלָה וְהִיא לָא אִתְיְהֵיבַת לֵיהּ לְאִתּוּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאַעֲדַת לְבוּשֵׁי אַרְמְלוּתָהּ מִינָהּ וְכַסְיַית בִּרְדִידָא וְאַעַטְפַת וִיתֵיבַת בְפַרְשַׁת אָרְחִין דְכָל עַיְינִין מִסְתַּכְּלִין תַּמָן דְעַל שְׁבִילָא דְתִמְנַת אֲרוּם חָמַת אֲרוּם רַבָּא שֵׁלָה וְהִיא לָא אִתְיְהִיבַת לֵיהּ לְאִנְתּוּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותתעלף" - כסתה פניה שלא יכיר בה

"ותשב בפתח עינים" - בפתיחת עינים בפרשת דרכים שעל דרך תמנתה (סוטה י) ורבותינו דרשו בפתחו של אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו

"כי ראתה כי גדל שלה וגו'" - לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה שהיתה מתאוה להעמיד ממנו בנים

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותכס — פועל יוצא, וטעמו: ותכס עצמה.

ותתעלף — טעמו שהסתירה פניה. וכן "ויתעלף" (יונה ד, ח), הסתיר פניו בבגדיו. וקרוב מהם, "מעולפת ספירים" (שיר השירים ה, יד).

בפתח עינים — שם מקום. ויש אומרים כי שני מעיינות מים היו בדרך, ויש להם כדמות פתח, ומשם יעבור יהודה בשובו אל מקומו:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד) "ותסר את בגדי אלמנותה". להורות שאינה רוצה להיות זקוקה ליבום, אחר שלא נתנה לשלה אף שגדל שלה, בזה נפטרה מן הזקוק ליבום, ורצתה לדבר אל יהודה שהוא ישא אותה, ועל כוונה זו ישבה בפתח עינים: