תולדות תנאים ואמוראים/ז/ר' זירא, ובירושלמי ר' זעירא
ר' זירא, ובירושלמי ר' זעירא (הכהן)[עריכה]
דבר זה מוסכם שרב זירא ור' זירא אמורא אחד הוא אך כשהיה בבבל היה נקרא רב זירא, ובא"י כשנסמך קראוהו רבי זירא כדעת רש"י בכתובות מג: ומו"ק כה: ד"ה ר"ז ובמנחות מ: מצינו מחלוקת רב זירא ור' זירא ומזה הוציאו שם התוס' שלא כדעת רש"י, אבל בחלופי גרסאות במו"ק שם תרצו דברי התוס' נגד רש"י והפשט שקודם שבא לא"י אמר טעם אחר ואח"כ אמר טעם אחר, ומה גם לגרסת רש"י במנחות שם אין שום מחלוקת.
וכן דבר זה מוסכם שר' זירא בבבלי ור' זעירא בירושלמי אחד הוא ומצינו גם בבבלי שקראוהו ר' זעירא כברכות יד. א"ר יונה א"ר זירא כל הלן שבעת ימים בלא חלום וכו', והמאמר מובא שם נה: ע"ש ר' זעירא, וכן ברכות כט: א"ר זירא מאי קרא ייראוך עם שמש, והמאמר בירושלמי שם פ"ג ה"ה ע"ש ר' זעירא, ובחולין קז: כי סליק ר' זירא אשכחינהו לר' אמי ור' אסי דקאכלי בבלאי חמתות, והמאמר הזה בירושלמי ברכות פ"ח ה"ב ע"ש ר' זעירא כד סליק להכא וכו', ובכתובות יז: א"ר זירא על רב שמואל בר יצחק קא מכסיף לן סבא, ובפאה פ"א ה"א-ג: ר' זעירא.
אבי ר' זירא אע"פ שהיה גבאי המלך אבל היה איש צדיק תמים, ופרסנתו אע"פ שהיתה בזויה בעיני החכמים אבל הוא היה אחד מאלף ובכח ולאל שבידו השתדל תמיד להקל את עול המס מעל ת"ח כסנהדרין כה:, ולפי חד לישנא במו"ק כ. היה שמו איסי, והיה ת"ח כתענית כו: שמתקיף על דברי רי"בל, והנה יען שמצינו מגילה כח. שר' זירא האריך ימים לכן לא רחוק הדבר לומר שזכה עוד לראות את רב ושמואל ולכן מצינו במקומות הרבה אר"ז אמר רב כשבת כא: קכה. קל:, עירובין צא:, יומא נד., ביצה ז:, סוטה יח., ב"מ כג:, ב"ב קמה: קמז:, סנהדרין ל: ק:, חולין קז: קט:, (ובבכורות לט: וזבחים כה: גרס ר"ז אמר רבי וצ"ל אמר רב), ברכות ספ"ג, מעשרות פ"ד ה"א, ערלה פ"א ה"ז, יבמות ספ"ט, גיטין פ"ט סה"ח.
וכן מצינו ר"ז אמר שמואל כעירובין כט: פא., כתובות צו., גיטין לה., חולין ח., ובשבת נג. אמר לר' בנימין בר יפת יישר וכן תרגמא אריוך בבבל ומנו שמואל, ובחולין עו: אמר כן לר' ירמיה [בר אבא].
אך רביותיו המובהקים היו ר"ה ורב יהודה כברכות לט. אר"ז כי הוינן בי ר"ה וכו', ובמנחות כט. אמר לדידי מפרשה לי מיניה דר"ה, וברכות מט. יתיב ר"ז אחורי דרב גידל ויתיב ר"ג קמיה דר"ה, וכן ר"ז אר"ה כב"ק ט., חולין נז:, ובתענית יא: ר' זעירא אמר רב הונא, וכן ברכות פ"ד ה"ב, שבת פ"ז ה"ב-כח ר' זעירא בשם ר"ה כמה הלכות, ומה שמצינו ברכות לא. רב הונא אמר ר' זעירא צ"ל אמר זעירא כגרסת דק"ס וכן הוא ברי"ף.
וכן קיבל הרבה מרב יהודה כיבמות עח: שאמר לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה, וברכות לט. אמר כי אתאן לבי רב יהודה, ובע"ז טז: אמר כי הוינן בי רב יהודה, ובע"ז טז: אמר כי הוינן בי רב יהודה, וברכות מח., נדה יב. בעי מרב יהודה, ובשבת עז: מצאו ר"ז לרב יהודה דקאי אפתחא דבי חמוה וחזייה דהוה בדיחא דעתיה ושאלו כמה דברים בחכמת הטבע ורב יהודה השיב לו, ר"ז אמר רב יהודה שבת ז., שבת רפ"ב, תענית פ"ג ה"י, כתובות פ"ט ה"א ועוד בכמה מקומות בירושלמי.
וכן קיבל הרבה מרב חסדא כביצה לג:, כתובות צה., סוטה לט. לט: מג:, זבחים קט:, ובברכות מט. בקשו ר"ז ניתי מר ונתני, ובירושלמי שביעית פ"י ה"ב, שבת פ"ז ה"א, עירובין פ"א ה"א פ"ה ה"ז, ר"ה פ"ב ה"א, מגילה פ"א ה"ט-יא., נדרים פ"ו ה"ח ר"ז בשם רב חסדא, וכן צ"ל בברכות פ"ט ה"ב (ושם ר' חסדאי), ומה שמצינו בהוריות ו. רב חסדא אר"ז א"ר ירמיה, באמת בדק"ס ליתא תיבת רב חסדא.
וכן קיבל הלכות רב ושמואל מכל גדולי תלמידיהם, כדמצינו אר"ז א"ר אבא בר ירמיה נדה יא:, ברכות פ"א ה"א-ו., פ"ב ה"ג פ"ז ה"א, מגילה ספ"ג, תענית פ"א ה"ו, כתובות פ"יג ה"א, ב"ב פ"ט ה"א, מד' תהלים פ"ד-ט.
ובבבלי נקרא רבה או רבה בר ירמיה, ור"ז אמר הלכות משמו כברכות מג., פסחים לו., מו"ק ד., כתובות קט., גיטין עד., וכן צ"ל בב"מ יב:.
ובע"ז טז: אר"ז כי אתאי לסורא אשכחתיה לרבה בר ירמיה דקאמר משמיה דרב.
וכן ר"ז א"ר חייא בר אשי כשבת קמה., נדה מב., ברכות פ"ה ה"ב, שבת פ"טו ה"ג, רב זעירי אמר רב חננאל אמר רב מנחות לא: ר"ז בשם רב המנונא מעשרות פ"ד ה"ג, כלאים פ"ד ה"ד, כתובות פ"ד ה"ה, וברכות כד: אר"ז הא מלתא איבעי לי בי רב המנונא ותקילי עלי כי כולי תלמודאי, ובזבחים קה: א"ל רב המנונא לא תיתוב אכרעך עד דאמרת לי הא מלתא וכו'.
ר"ז בשם ר' חייא בר יוסף מגילה פ"א ה"ט, וכן שאל לר' יאשיה שבת רפ"יח, שקלים פ"ג רה"ב.
ר"ז א"ר ירמיה בר אבא ככתובות קיב:, גיטין לה., ב"ב מז:.
ואמר לדידי מיפרשא לי מיניה דר"י בר אבא כתענית יב:.
ולר' יצחק בר שמואל בר מרתא אמר למדתנו רבינו כחולין ל:.
ובע"ז פ"ב רה"ט ר"ז כהנא בר תחליפא חנן בר בא בשם רב.
ר"ז אמר רב מתנה ברכות לו., שבת כא: קח:, מגילה לב., כתובות מג:, מנחות לג. מ:, ובשבת קח: אר"ז זימנין א"ל משמיה דרב מתנה וזימנין א"ל משמיה דמר עוקבא (ופרש"י שקיבל משניהם).
ר"ז אמר רב נחמן ר"ה כ: (בענין חשבון המולדות), כתובות צח., גיטין לט: מג:, ב"ב יא., חולין יח:, ובירושלמי עירובין פ"ז ה"ה, ר' יעקב בר אחא ור"ז תריהון חד בשם מר עוקבן וחד בשם רב נחמן בר יהודה [ונראה שצ"ל ר"נ בר יעקב].
וכן היה לו דיבורא עם עולא (שהיה בימי ר"ה ורב יהודה מן הנחותי) כפסחים לז: שיתיב קמיה ורבה ורב יוסף בקשוהו שישאלו, ובע"ז מ. רמי ליה עולא לר' דוסתאי דמן בידי - א"ל ר"ז לא תיסמי וכו', ובירושלמי מע"ש פ"ב ה"ג שאל ר' זעירא לעולא בר ישמעאל (הוא סתם עולא) ובחגיגה פ"א ה"ד אר"ז עד דאנא תמן (בבבל) שמעי תנא עולא בר ישמעאל. וכן מצינו שבעי ר"ז מרב ששת כסנהדרין לג:, הוריות יא., חולין קכא., יבמות פ"ב ה"ב, ובעירובין סו. אמר רב ששת גברא רבה כר"ז לא ידע מאי תהי בה ר"א, וזה יען שכולם ישבו לפני ר"ה ורב יהודה.
וכל גדולי תלמידי דר"ה ורב יהודה היו חבריו כמו רבה ורב יוסף כדמצינו רבה ור' זירא דאמרי תרוייהו שבת עד: עה:, מחלקותם שבת קלח., עירובין כה. פח:, ובמגילה ז: יסופר שרבה ור"ז עבדו סעודת פורים ביחד וקם רבה ושחטיה לר"ז למחר בעי רחמי ואחייה, לשנה האחרת בקשו רבה שיעשו הסעודה ביחד והשיב לו לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, ובברכות מב., שבת מח. איקלעו שניהם לבי ריש גלותא וקרא לרבה מר, ובפסחים לז: יתיב רבה ורב יוסף אחודי דר"ז ויתיב ר"ז קמיה דעולא, ובגיטין עא. אמר לרב יוסף אלם קאמרת? ובעירובין קב. אמר רב יוסף מאי תיבעי לר"ז, ובחולין יח: קראו יוסף בר חייא.
ובחולין מו. יסופר שפ"א באו פולמוסא (חיל השלטון) לפומבדיתא וערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר"ז א"ל ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה, והיטב דברו התוס' שם שר"ז לא ברח יען שאביו היה גבאי המלך, ובלי שום ספק שזה היה כשישבו כולם ביחד לפני רב יהודה ואך יען שחיל המלך באו התייראו רבה ורב יוסף פן יבוזו אותם לכן ברחו.
ובספר חקרי לב ח"ב צד 28 עירבב המעשה הזה עם המעשה דב"מ פו: שברח רבה מפני אימת המלכות שהלשינו עליו ונפטר עי"ז, וטעה בזה טעות גדול וכאשר אמרנו כי המעשה עם ר"ז זה היה בהיותם כולם תלמידי דרב יהודה, ואח"כ הלך ר"ז לא"י בחיי ר' יוחנן ולא שב עוד, ורבה מלך אח"כ כב שנה ואז אירע המעשה דב"מ, וא"כ בין המעשה הראשונה והשניה היתה לערך קרוב לשלשים שנה. וכן טעה בזה החכם גרעץ בח"ב צד 411.
עמלו בתורה גדולה כ"כ עד שכמה פעמים חלש מגרסיה כעירובין כח: ר"ז כי הוה חלש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דרב יהודה בר אמי אמר כי נפקי ועיילי רבנן איקום מקמייהו ואקבל בהו אגרא, וכששאלו לו מחדדן שמעתך השיב להו דיממי נינהו, כעירובין סה., ובספר חקרי לב ח"ב צד 56 יאמר שר"ל שאלו כן וטעה בפשט הגמרא.
ובימיו עלו כמה מתלמידי ר"ה ורב יהודה לא"י ללמוד תורה מפי זקן הדור ר' יוחנן ובל"ס גרמו להם הנחותי שבאו מא"י לבבל וספרו מגדולת ישיבת ר"י ומגודל קדושת הארץ, וזה שמצינו ב"מ מג: שא"ל ר"ז לר' אבא בר פפא כי אזלת להתם (לא"י, רש"י) אקיף אסולמא דצור ועול לגביה דר' יעקב בר אידי ובעי מיניה אי שמיעא ליה לר' יוחנן הלכה וכו', וכן עירובין פ. כשאמר ההוא מרבנן בשם ר' יוחנן, א"ל ר"ז לר' יעקב ברה דבת יעקב כי מטית התם אקיף וזיל לסולמא דצור ובעיא מר"י בר אידי, וזה יען שרי"בא היה תלמידו המובהק דר' יוחנן ולכן כל שמעתתא שהיה מסופק להן אם אמרה ר"י אם לא שלחו לתלמידו המובהק אם יש בידו הקבלה האמיתית.
וגדלה תשוקתו מאוד לעלות לא"י ולזכות לקבל בעצמו מפי רבן של כל ישראל ר' יוחנן, אך קודם שגמר בדעתו פשפש במעשיו שמא אינו ראוי לזה, וזה שאמר ר"ז ברכות נז. אנא לא סלקי לא"י עד דחזאי שערי בחלום ואמרו שם הרואה שעורים בחלום סרו עונותיו, אך רבו היקר רב יהודה היתה דעתו נגד העולים מבבל לא"י ואמר שכל העולה – עובר בעשה, ולכן השתמיט ר"ז ממנו פן יגזור עליו רבו שלא ילך, אבל לא נשאו לבו לעזוב את רבו ולא לראותו טרם נסיעתו לכן הלך אליו ואשכחיה בי באני ושמע דקאמר (בלשון הקודש) הביאו לי נתר – מסרק, פתחו פומייכו ואפיקו הבלא ואשתו ממיא רבי באני, אמר אלמלא באתי אלא לשמוע דבר זה די כשבת מא..
והלך מפומבדיתא לעיר קורקוניא ומשם לסורא ומשם עלה לא"י, כמפורש ע"ז טז: שאמר ר"ז כי הוינן בי רב יהודה אמר לן גמירו מינאי וכו' כי אתאי לקורקוניא אשכחתיה לרב חייא בר אשי דיתיב וקאמר משמיה דשמואל – כי אתאי לסורא אשכחתיה לרבה בר ירמיה דיתיב וקאמר משמיה דרב וכו', כי סליקת להתם אשכחתיה לר' אסי דיתיב וקאמר וכו', (ודרכם היה לילך מבבל לא"י דרך סורא כדמצינו שבת ס: גבי ר' חייא ברש"י שם ד"ה עד דאתא).
ועלה ר"ז דרך הים כעירובין יב. שאמרו כי סליק ר"ז מימי וכו' (ואפשר שהוא שם עיר כדמצינו קידושין מד. כמין ימא לטיגנא ופי' ר"ת שהם ב' מקומות), ותשוקתו גדלה כ"כ לראות את ארצנו הקדושה עד שאמרו כתובות קיב. כי הוה סליק ר"ז לא"י (והיה צריך לעבור נהר) ולא אשכח מברא נקט במצרא וקעבר, א"ל ההוא מינא עמא פזיזא – אכתי בפזיזותייכו קיימיתו א"ל דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה?.
וכשבא לא"י יסופר בברכות פ"ב ה"ח שהלך להקיז דם ואח"כ הלך לקנות אצל טבח ליטרא בשר וכששאלו מחיר הבשר א"ל חמשין מניי וחד קורסם (הכאה אחת בברזל) א"ל ר"ז אתן לך ששים או שבעים – עד מאה אך אל תכני ולא רצה א"ל עביד כמנהגך. ברמשא נחת לבית ועדא, א"ל לרבנן מה ביש מנהגא דהכא? וסיפר להם המעשה ושלחו אחרי הטבח אך מצאו אותו מת, וא"ל לר"ז רבי, כ"כ כעסת עליו והשיב להם יבא עלי שלא כעסתי עליו וסברתי שכן מנהג המקום.
ותיכף נתוודע שגדול הדור וחסיד בא לא"י, וענין ביאתו לא"י מצינו הרבה פעמים וזה אות כי ביאתו עשתה רושם בישיבה הגדולה דר' יוחנן, וכאשר הבאנו לעיל כי תיכף אחרי שהקיז דם הלך בערב לבית ועדא (וידוע שבית הועד היה אך בטבריא אצל ר"י) ולא התמהמה אף רגע לראות פני רבו החדש כקידושין נב. כי סליק ר"ז אמרה להא שמעתא (דרב) קמיה דר' יוחנן ור"י שמח מאוד בשמועת ר"ז יען כי ר' יוחנן כיון ג"כ לפסוק הדין כרב, ובגיטין מ. א"ר זירא א"ר אסי א"ר חנינא אמר רבי (כן הוא הגרסא האמיתית כדמובא ברי"ף והרא"ש ביבמות פ"ב מ"ג) עבד שנשא בת חורין בפני רבו יצא לחירות א"ל ר' יוחנן כל כך יש בידך (קבלות משמיה דרבי) ואני שונה וכו', וכן מצינו תרומות פ"ג ח"א[1] אר"ז מתיבין קומי ר' יוחנן, ובנדה כה: אר"ז אנא ורב ביבי הוינן יתבינן קמיה דר' יוחנן, וברכות לג: אמר נקוט דר"ח בר אבא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומא "דמרא" (ולא אמר מפומא דמריה), ר"ז אר"י ברכות מז:, תענית ז., ב"ב קלז., ובבכורות ל. ר' זעירא תלמיד ר"י.
ור"ז היה עניו כ"כ עד שתלה שכל חכמתו היתה יען שאוירא דא"י מחכים כב"ב קנח: כי כשעלה לא"י חזר בו ממה שאמר בבבל וכיון אל האמת, ומרוב חביבותיה לא"י אמר בביצה טז. ונדרים מט: הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא.
ובב"מ פה. יסופר כי סליק ר"ז לא"י יתיב מאה תעניתא (ברש"י חולין קכב. גרס ארבעין תעניתא) דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה (ופשט הפשוט כדאמר ר' יוחנן חגיגה י. וליוצא ולבא אין שלום זה הפורש מש"ס לש"ס ופרש"י מש"ס ירושלמי לש"ס בבלי כידוע שסגנון הבבלי משונה מסגנון הירושלמי) וצם מאה תעניתא אחרניתא דלא לשכוב ר' אלעזר בשניה ונפלין עלויה מילי דציבורא, ונראה הכונה יען שר"א היה מרי דא"י כנדה כ: כי היה בקי בדמים ור' יוחנן שהיה אז כבר זקן גדול ולכן התיירא פן ימות ר"א ויהיה חל עליו שהוא ימלא מקום ר"א בבקיאת הדמים וכמו שאמר שם ר"ז טבעה דבבל גרמה לי דלא חזאי דמא – ומה רבה דידע בטבעה לא חזא דמא ואנא אחזי? ועוד צם מאה תעניתא דלא נישלוט ביה נורא דגיהנם, כל תלתין יומי הוה בדק נפשיה – ולא הוה שלטא ביה נורא יומא חד יהבו ביה רבנן עינה ואחרכו שקיה וקרו ליה קטין חריך שקיה (ופרש"י דאינש גוצא הוה, ואפשר שלכן נקרא בירושלמי ר' זעירא).
וכן קיבל מרש"בל כדמצינו ר"ז אר"ל עירובין פ., פסחים עב:, שקלים פ"ד ה"ד. ובקידושין מד. יסופר ר' אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה לר"ז א"ל מאי אמור בב"מד א"ל אף אנא לא עייל, ר' אבין הוא דעייל ואמר חברותא כולה כר' יוחנן וצווח ר"ל כי כרוכיא וליבא דאשגח ביה.
ומר' אלעזר קיבל הרבה כי ר"א למדו כל דיני תרומות וטהרות כמפורש תרומות פ"יא סה"ג, ולא על על חנם אר"ז עליו ב"ב פב: מדברי "רבינו" נלמד, ועוד בהיותו בבבל כשר' יצחק נחמני אמר הלכה בשם ר' אלעזר אר"ז אזכה ואיסק ואגמר לשמעתא מפומיה דמרא, כי סליק אשכחיה לר"א א"ל אמרת, א"ל מסתברא אמרי, נדה מח., ר"ז אר"א נדרים ח:, שקלים ספ"ד, ומה שמצינו כתובות עז. כי סליק ר"ז אשכחיה לר' בנימין בר יפת – א"ל על דא אכסוה שעורין "לאלעזר" ולא אמר "לר' אלעזר", או שחסר תיבת "רבי" או שר"ז יספר את לשון שמואל שאמר על ר"א.
וכן קיבל הלכות כל גדולי הדור שלפניו כדמצינו ר"ז א"ר אושעיא א"ר ינאי כתובות עט., ר"ז א"ר חנינא שבת קכה:, ר"ה יג..
ר' זעירא בשם ר' יונתן כלאים פ"ה ה"ו, כתובות פ"ה ה"א.
ושאל לר' יצחק בר נחמן כיבמות פ"ח ה"א.
בשם ר' אבדימי דחיפה תרומות פ"ג ה"ג.
ושלח ושאל לר' אלכסנדרי דצדוקי כדמאי רפ"ב.
בשם ר' אלעזר בן אנטיגנוס ברכות פ"ה סה"ב.
בשם אשיאן בר נדבה מגילה פ"א ה"ט־יא.
ואמר משום חד דבית ר' ינאי שבת מז: וירושלמי ר"פ במה טומנין, וברכות פ"ו ה"א שלח רב זעירא לדבית ר' ינאי.
וכמו שכתבנו לעיל שר"ז כשבא לא"י הביא תורתו עמו וכשעלה לא"י התרועע עם כל גדולי תלמידי דר' יוחנן אע"פ שכמה מהן היו קשישים ממנו לימים וכל מחשבותיו שם אך לקבל מכל אחד את שמועותיו והלכותיו מה שקיבלו מרבן ר"י, וזה שמצינו חולין קז: כי סליק ר"ז אשכחינהו לר' אמי ור' אסי דקא אכלי בבלאי חמתות אמר, תרי גברי רברבי כוותייכו ליטעו בדרו"ש? ובגיטין עד. וקידושין ס: אר"ז כי הוינא בבבל אמרינן – כי סליקי אשכחתיה לר' אסי דיתיב וקאמר משמיה דר"י, וכן ע"ז טו: אמר כי סליקת להתם אשכחתיה לר' אסי דיתיב וקאמר וכו', אמרי ליה ולא סבר לה מר דמאן מרא דשמעתתא רבה בר ירמיה? אמר ליה פתיא אוכמא מינאי ומינך תסתיים שמעתא, ובחולין עה: כי סליק ר"ז אשכחיה לרב אסי (וגרסת רש"י שר' אסי אשכחיה לר"ז) דיתיב וקאמר להא שמעתא א"ל יישר וכן אמר ר' יוחנן.
ובאמת קיבל הרבה מר' אסי (כי ר' אסי ישב כמה עשרות בשנים לפני ר' יוחנן) וזה שמצינו בעי ר"ז מר' אסי שבת עא. קל:, ובב"ב פד: א"ר אסי אר"י – א"ל ר"ז שמא לא שמע רבי אלא – א"ל דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא – וע"פ המסקנא שלא קיבל ר"ז מיניה (ומה שקראו רבי הוא כמו מר בבבלי), ובנדה נג: א"ל ר"ז לר' אסי זימנין סגיאין בעא מינך – דלמא אגב שיטפך וכו', ובשבת פ"א ה"ב א"ל ר"ז חכים רבי לבר פדא? ובמעילה ז. א"ל ר"ז כבר שנית לנו (ובתוס' שם גורס שקראו "רבי").
ופסחים קו. יתיב קמיה דר' אסי, ובחולין לד: קכט: אותיב לר' אסי.
ובחולין ו. ר"ז ור' אסי איקלעו לפונדקי דיאי אייתו לקמייהו ביצים – ר"ז לא אכל ר' אסי אכל א"ל לר' אסי ולא חייש מר לתערובות דמאי? א"ל לאו אדעתאי (ור"ז חשב בדעתו אפשר שגזרו על תערובות דמאי ור' אסי יאכל איסורא? עד שמצא היתר לזה).
ובעירובין יב. אמר לר' אסי והא את הוא דאמרת וכו'.
וכן הקשה לר' אסי מי אמר ר' יוחנן הכי כעירובין יב., תענית ד:, גיטין נ:, קידושין לט., ב"מ יז..
ר"ז א"ר אסי ברכות כז:, שבת מז., ביצה לה:, חולין לד:.
ובירושלמי פאה פ"ד סה"ב א"ר אבהו כל אילן תתובתה דהוה ר' זעירא אותיב קומי ר' יסא, ובכתובות פ"א ה"י פ"ט סה"ה, סוטה פ"ו ה"א ר"ז בעי קומי ר' יסא, ובעירובין פ"א סה"א א"ר זעירא עד דאנא תמן אצטריכית לי וכד סליקת להכא שמעית ר' יסא בשם ר"י.
ונראה שהכיר את ר' אסי עוד טרם שעלה ר"ז לא"י כחולין מט. כי סליק ר"ז אשכחיה לרב ביבי דיתיב וקאמר א"ר מלוך ארי"בל – א"ל ר' זירא חיי דמר דאנא ורב חייא בר אבא ור' אסי איקלעינן לאתריה דר' מלוך וכו', וזה היה אך כשירד ר' אסי ורחב"א לבבל בעוד היה ר' זירא אצל רב יהודה, כי א"א לומר שזה היה קודם שעלה ר' אסי לא"י, יען כשעלה בפעם הראשונה היה עוד ר' חנינא חי וזה היה עוד בחיי רב, וא"א לומר שר"ז חזר לבבל כי ידוע שר"ז הלך לא"י ע"מ שאין דעתו לחזור כמפורש חולין יח: כי סליק ר"ז אכל מוגרמת דרו"ש – ופריך ור"ז לית ליה נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם – אמר רב אשי – ר"ז אין דעתו לחזור הוה, וזה יען כי בימי רב אשי היה ידוע שר"ז לא חזר לכן מתרץ כן, אבל אביי שהיה ר"ז חי עדיין בימיו תירץ תירוץ אחר שלא היה יכול לומר כן פן ישוב עוד לבבל, ומה שמצינו שבת קיד: שאר"ז כי הוינא בבבל – כי סליקת "להתם" משמע שחזר לבבל, וכן ע"ז טז: אר"ז כי סליקת להתם, זה ניתוסף בבבלי, וכן הוא דעת מבוא הירושלמי ערך ר"ז.
וכן מצינו אותו תמיד עם ר' אסי כחולין קכח: ר' אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה לר"ז א"ל מאי אמור בב"מד א"ל מאי קשיא לך – א"ל אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לר' אבא בר ממל, ובע"ז לו: אר"ז צער גדול היה לי אצל ר' אסי ור' אסי אצל ר' יוחנן וכו'.
וכן עם ר' אמי כחולין כא. קז: כי סליק ר"ז אשכחיה לר' אמי וכו', חולק עם ר' אמי כתובות פ"י ה"ה, ובחולין פו: א"ל ר' אמי שלא יצא לחוץ בעידן בי מדרשא דלמא איכא אינש דמצטרך שמעתא וכו'.
וכן ר' אבא שהיה חבירו בבבל כב"מ יא: ועלה לא"י אחרי ר"ז היה גם בא"י תמיד עם ר"ז כחולין נז: כי סליק ר' אבא אשכחיה לר"ז וא"ל חיי דמר וכו', ובכתובות כב. אר"ז הא מלתא מר' אבא שמיע לי ואי לאו ר' אבא דמן עכו שכחתה, וביצה לח. כי סליק ר' אבא אשכחיה לר' יוחנן (צ"ל אבין או ר' אבהו) ולר' חנינא בר פפי ור' זירא – אמר להו – אחיכו עליה.
ור' אבא בר זבדא כשבת פ"א ה"ב שא"ל ר"ז חכים רבי לרב?
ועם ר' אבא בר ממל כחולין קכט. שאמר לר' אסי ששאל לר' אבא ממל, מחלקותם מצינו סוכה כא:, מו"ק ד:, ועיין ערכו.
ר' אבא בריה דר' חייא בר אבא מפורש חולין פו: שהיה חבירו, ור"ז קראו מר כמו"ק כב. וחולין נ., ובשבת קכא: ששניהם ישבו אקילעא דבי ר' ינאי.
ר' אבא בר כהנא כשבת קכא: שר' זירא שאלו והשיב לו כאותן של בית אביך, ובתענית פ"ג ה"יב ר' ברכיה ר"ז ר' אבא בר כהנא בשם רב יהודה, ומעשרות ספ"ג ר"ז ור' אבא בר כהנא ור' לוי הוו יתבין והוה ר"ז מקנתר לאילין דאגדתא וצוח להון סופרי קיסמי א"ל ר' אבא ב"כ למה את מקנתר לון וכו', ובתרומות פ"ח ה"ג ר' ינאי בר' ישמעאל חלה סלקין לגביה ר"ז ור' הושעיא ור' בון ב"כ ור' חנניא חבריהון דרבנן מבקרתיה חמין לר' הושעיא בר זידל יתיב וכו'.
ר' אבהו, ר"ז היה כתלמיד חבר שלו וקיבל ממנו הרבה הלכות דר' יוחנן כנדרים לו., גיטין נז., הקשה לר' אבהו מו"ק ג:, גיטין ט:, זבחים יב., ור"ז קראו רבי כירושלמי ברכות פ"ח סה"ב (והוא כמו מר בבבלי), ובשבת מ: יספר ר"ז ואמר אנא חזיתיה לר' אבהו דשט באמבטי, בעי מיניה ר"ז (ור' אבהו קראו יארוד נאלא) כסנהדרין נט:.
ר"ז א"ר אבהו ברכות מו. נא., סוכה מד., פאה פ"ה ה"א, תענית ספ"ג, ע"ז רפ"ב, ור' אבהו נהג בו כבוד גדול כביצה פ"א ה"ט שר' אבהו עבד לחומרא יען שידע דר"ז מחמיר, ואח"כ כשהביא ר' אבהו את ישיבת ר' אמי תחת כנפיו לקיסרין היה שם ר"ז אוהבו וידידו, ופ"א חלש ר"ז על לגביה ר' אבהו קביל עליה אי מתפח קטינא חריך שקי עבידנא יומא טבא לרבנן כברכות מו. אתפח עבד סעודתא לכולהו רבנן כי מטא למשרי א"ל לר"ז לישרי לן מר וכו'.
ר' אבין כביצה לח. כי סליק ר' אבא אשכחיה לר' אבין (כצ"ל) ורחב"פ ור"ז, ובקידושין מד. אר"ז לר' אסי שר' אבין בר סמכא הוא, אבל ר' אבין היה צעיר ממנו לימים וזה שמצינו שקלים ספ"ד בעי ר' אבין קומי ר"ז, ובנדה מב. אר"ז לר' ירמיה זיל שייליה לר' אבין דאנא אסבריה ניהליה והודה לדברי.
ר' אבינא ישב עם ר"ז ביחד כפסחים פ"ה ה"ה, יומא פ"א ה"א-ד: ור"ז שאלו ככתובות פ"ט סה"ה, ובשבת פ"א סה"ד אר"ז בר אבונה צ"ל בשם ר' אבונה.
ר' אילא חבירו כשבת פ"ז ה"א שתרוייהון אמרין, מחלקותם חגיגה כג., ב"ב נט. קנח., ובברכות מ: ר"ז ור' אילעא.
רב ביבי שניהם ישבו לפני ר' יוחנן כנדה כה: ור"ז אמר זכה בה רב ביבי בשמעתיה, ובפסחים א"ל ר"ז והאמר ר"י, ובחולין מט. כי סליק ר"ז אשכחיה לרב ביבי דיתיב וקאמר – א"ל חיי דמר – א"ל ואת מה בידך וכו'.
רבי בנימין בר יפת כשבת נג., כתובות עז..
רב גידל היה קשיש מר"ז כברכות מט. יתיב ר"ז אחוריה דרב גידל ויתיב ר"ג קמיה דר"ה, וביצה פ"א ה"א מצינו ר"ז בשם גידול.
אבל בהיותם בא"י היו כחברים כקידושין נט. שרב גידל רצה לקנות שדה אחת ואזל ר' אבא וקנה השדה, אזל ר"נ קבלה לר"ז, ור"ז קבלה לר"י נפחא.
ר' הושעיא (חברון דרבנן) כתרומות פ"ח ה"ה.
ר' זריקא בא לא"י אחרי ר"ז כביצה כז. כי סליק ר' זריקא אשכחיה לר"ז וקראו מר, וביצה פ"א ה"ו א"ל ר' זריקא כד תיעול לדרומא את שאיל לה, אבל היה צעיר מר"ז וקיבל ממנו כדמצינו בכורים פ"א ה"ד, פסחים פ"א ה"ח ר' זריקן בשם ר"ז.
ר' חייא בר אבא היו חברים עוד בהיות ר"ז בבבל כחולין מט. אך רחב"א עלה לא"י הרבה קודם ר"ז והיה תלמיד מובהק דר"י כברכות לג: שאמר ר"ז נקוט דרחב"א בידך דדייק וגמר שמעתא מפומא דמרה שפיר, ור"ז קראו מר כברכות ל:, והוא קרא לר"ז מר כברכות כה:, וקרא לר"ז תרדא כזבחים כה:, ומצינו אותם ביחד כברכות פ"ז ה"ג, ושניהם היו בפטירת ר"י נשיאה, ורחב"א דחף לר"ז וטמאו כברכות פ"ג ה"א, ור"ז שאלו כשביעית פ"ו ה"א־יח..
ר' חלפתא בן שאול כן מביא בספר חקרי לב ח"ב צד 32 ומפלפל הרבה אם היה חבירו מירושלמי פאה פ"ב ה"ו[2] וטעה טעות גדול כי בירושלמי שם הוא התנא הנודע ר' חלפתא בן שאול, ור"ז מתרץ אך מה שהקשה הגמרא מהמשנה על ר' חלפתא ב"ש, ומה שמביא שם מסופרים פ"א שהלך ר' חלפתא אצל ר"ג ומצאו יושב על שלחנו של ר' זעירא, לא ראה שהוא טעות וצ"ל של יוחנן הנזוף כשבת קטו..
ר' חיננא בר פפא מחלקותם מו"ק כח..
ר' חנניה חברון דרבנן היו ביחד כברכות פ"ז ה"ג, ונראה שמה שאמרו ר"ה יג. מתקיף לה ר' חנינא – א"ר זירא הא מלתא הואי בידן ואתא ר' חנינא ושדא ביה נרגא הוא ר' חנינא חברון דרבנן חבירו.
יהודה בריה דר' שמעון בן פזי חבירו כשבת קיד:, סוכה נד:.
ר' יעקב בר אחא היו חברים בבבל ולמדו יחד אצל ר"ה כיבמות פ"ח סה"ג, וברכות פ"ז ה"ג קרא ר' יעקב ב"א את ר"ח בר אבא נוקדנא וכעס עליו ר"ז, ובאמת קיבל הרבה מר"ז כדמצינו ברכות כג., מע"ש פ"א ה"א, מו"ק פ"ג ה"ה־יב: אמר בשם ר"ז וישבו ביחד כפסחים פ"ה ה"ה, יומא פ"א ה"א־ד:, מחלקותן מצינו עירובין פ"ו ה"ח.
ר' יעקב בר אידי בהיות ר"ז בבבל שלח תמיד את חבריו לשאול מרי"בא כעירובין פ., ב"מ מג: וכשבא ר"ז לא"י שאלו תמיד בפירוש שמיע לך או מכללא כעירובין מו., יבמות ס:, גיטין לט., וקראו ר"ז רבי כחולין ה: והוא אמר לר"ז דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא, ובחולין ח. קראו ר"ז גדול הדור, שהיה באמת קשיש הרבה מר"ז ותלמיד מובהק לר"י.
ר' יעקב בר זבדי ור"ז הוו יתבי וכו' ברכות פ"ג ה"ו.
ר' ירמיה בר אבא ב) כחולין עו: כי סליק ר"ז אשכחיה לר' ירמיה [בר אבא וכן הוא ברש"י] דיתיב וקאמר להא שמעתא (דרב) א"ל (ר"ז) יישר וכן תרגמה אריוך בבבל, (ורש"י כתב שזה ר"י בר אבא היה תלמידו דרב אבל כבר כתבו התוס' קידושין מז. ששנים היו והצדק אתם שאחד היה תלמיד חבר דרב ואחד תלמיד ר"ה ועלה לא"י והיה תלמידו דר"י) אבל מה שמצינו ר"ז אר"י בר אבא הוא הראשון.
ר' לוי הדרשן הנודע היה חבירו כמעשרות ספ"ג שר"ז ור' אבא בר כהנא ור' לוי הוו יתבי ור"ז מקנתר לאילין דאגדתא, אבל דרשות ר' לוי מצאו חן בעיניו מאוד כר"ה פ"ד ה"א וסנהדרין פ"ב ה"ג שר"ז מפקד לחבריא עלון ושמעון קליה דר' לוי, ובברכות פ"ח ה"ה ר' לוי בשם ר' בזירה וצ"ל ר' זעירא כב"ר פ"יא־ב.
ר' סימון כשבת נה. שבקשו ר"ז שיוכיח להני דבי ריש גלותא, ומד' תהלים פ"יב־ב שלח לו ר"ז את סיפק בידך למחות, וביצה פ"א ה"ו א"ל ר' זריקן לר"ז כד תיעול לדרומא את שאיל לה, אישתלית לר' סימון.
ר' פדת (בנו של ר"א) בנדה ח. א"ל ר"ז חזי דמינך ומאביך קשריתו.
ר' שמואל בר רב יצחק כפסחים עב: ששניהם ישבו וקאמרי ארש"בל, אך היה קשיש מר"ז ככתובות יז. שאמר ר"ז קמכסיף לן סבא, וכשמת אמר ר"ז אהנייה ליה שוטיתיה לסבא, וברכות פ"ג ה"א־כ: שקיבל ר"ז עליו אבילא ואכל טלופחי, מחלוקתם זבחים סה:, נדה ט:, ורב שמואל בר יהודה אמר עליהם שהם שני גדולי הדור כגיטין כג:.
ר' שמואל בר נחמני היה כבר זקן גדול בימי ר"ז כמו"ק יז. כשמת רב יהודה ובא הצורבא מרבנן לר"י נשיאה שיתיר לו השמתא ושלחו לר' אמי עמד רש"בג ואמר יהודה חברנו שמתיה אנן לא נתירו אר"ז מאי האי דקמן דאתא האידנא האי סבא בבי מדרשא?, ובחולין צח. קראו ר"ז גדול הדור, ואמר בשמי תענית ספ"ג.
רב שמן בר אבא חולין צח. א"ל ר"ז ראה שאתה מטיל בה גבול.
ר' תחליפא קסריא בסוטה ספ"ה א"ל ר"ז ומאן דלית – אלא וכו'.
ומשם שלח ר"ז שאילותיו לר"נ בר יעקב ולר' אימי בר פפי ככתובות פ"ד ה"ב ושם הי"ג, וכן הוא כתובות מג: אך שם לא נזכר ששלח להם, וכן שלח שאיל לרב דניאל בר' קטינא כסוכה פ"ד ה"ג.
מדותיו היקרות[עריכה]
מלבד מה שהעיד בעצמו מגילה כח. מ"מ האריך ימים שאמר מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ד"א בלא תורה ובלא תפלין ולא ישנתי בב"המד לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קראתי לחברי בחכינתו.
מצינו ענותנותו הגדולה שבת פ"א רה"ה שאמר אילולי דלא מעלה רישי ביני ארייותא הוינא אמר טעמא, ובדמאי פ"ג ה"ב אמר לא מפני שאני כשר כ"כ אלא מילין דיוצרן שמע לן ניעבדינן.
ולא שחק מעולם כדמשמע נדה כג. כעדות ר' אחא בר יעקב שאמר עד כאן הביאו ר' ירמיה לר"ז לידי גיחוך ולא גחיך.
והיה נקרא חסיד דבבל כחולין קכב..
והיה נזהר בגלוי כתרומות פ"ח ה"ג.
ואף שהיה חריך שקיה והיה קשה עליו המרוץ אך כששמע להא דר' תנחום ארי"בל שמצוה לרוץ אפילו בשבת לדבר מצוה היה רץ לפרקא, ולכן אמר אגרא דפרקא רהיטא ברכות ו:.
ועמלו בתורה כל ימיו גדלה כ"כ עד שחלש וגם אז לא דרש ברופאים אך רפואתו היתה שישב אפתחא דבי ר' נתן בר טובי אמר, כי חלפי רבנן אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא, נפק אתא רב נתן ב"ט א"ל מאן אמר הלכה בי מדרשא א"ל הכי אר"י – א"ל (ר"ז) ר' יוחנן אמרה? א"ל אין תני מיניה ארבעין זימנין יען שהיתה דבר חדש לו, ברכות כח..
והיה מיטמר מלמיסמכיה עד ששמע דאמר ר"ה דאין אדם עולה לגדולה אא"כ מוחלין לו כל עונותיו אז אמצי נפשיה כסנהדרין יד., וכן הוא בירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג, וכבוד גדול נעשה לו אז כי שרי לכבודו לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן, וכפי הנראה מלשון שאמרו "כי סמכוהו רבנן" שלא נסמך מר' יוחנן אך אח"כ תחת ישיבת ר' אמי.
ועליו דרשו ואיש אמונים מי ימצא זה ר"ז שלא אמר שמועה בשם פלוני אך אם נתאמת לו אם יצאו הדבר מפלוני כדמובא שבת פ"א ה"ב, שקלים ספ"ב, קידושין פ"א ה"ז, ובאמת כן מצינו בכך הש"ס כברכות כח. ששאל ר"נ בר טוביא אם אמת שר"י אמרה משום דמספקי ליה ברי"בל.
וכן שאל תמיד מר"י בר אידי בפירוש שמיע לך או מכללא כעירובין מו., יבמות ס., גיטין לט., וב"ב פד: אמר לר' אסי שמא לא שמע רבי אלא במודד וכו', וכן נדה מח. כשאמר ר' יצחק בר נחמני משום ר"א, אר"ז אזכה ואיסק ואגמר לשמעתא מפומיה דמרא וכשבא שאלו אם אמר כן, וכן סוכה פ"ד ה"ה.
ומדתו היקרה סוכה מו: שאמר לא לימא אינש לינוקא יהיבנא לך מידא.
והיה מצתת צתותי (לכבוד שבת) שבת קיט.
והיה דן את כל האדם לכף זכות ובפרט לאדם גדול כחולין ו. עם ר' אסי, וגם אנשים רעים וחטאים היה מקרב פן ואולי יחזרו בתשובה כסנהדרין לז..
ואם אחד חטא נגדו השתדל להמציא א"ע לפניו כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה כיומא פז..
ולא נהנה משום אדם כמגילה כח. דכי הוה משדרי ליה מבי נשיאה לא הוה שקיל, ואך כי הוה מזמני ליה הוה אזיל שאמר אתייקורי דמתייקרי בי, ומצא פרנסתו מכיתנא כב"מ ספ"ד.
וכפי הנראה כשבא לא"י מתו עליו אביו ואמו והתאונן ואמר הלואי הוה לי אבא ואמא דאיקר להון כירושלמי קידושין פ"א ה"ז־יז. ובספר חקרי לב ח"ב צד 25 יאמר כשעברתו אמו מת אביו וטעה בזה טעות גדול כאשר הבאנו לעיל כשהיה גדול הדור גם אז היה אביו בחיים.
והיה נזהר מאוד לסמוך גאולה לתפלה כברכות ה: וירושלמי שם, ונתקדש כ"כ עד שיסופר בירושלמי ברכות פ"ג סה"א שפ"א נפסק דבורו וכשבאו להחזיקו ומצאוהו נתעלף ושאלוהו אח"כ מהו כן והשיב להם יען שהיינו עסוקין בענין הספד ונתתי מחשבותי אל הפסוק והחי יתן אל לבו.
תלמידיו ואומרי מאמריו[עריכה]
כפי הנראה כשבא לא"י כ"ז שר' יוחנן ור"א היו קיימין ישב לפניהם וכן אח"כ כשמלך ר' אמי גם כשהלך ר' אמי וישיבתו לקיסרין מצינו את ר"ז תמיד עמהם, אבל אח"כ כששקטו מעט מהגזירות התיישב שנית בטבריה ונהג שמא ישיבתו יען כי מצינו שנפטר בטבריא כמגילה ו..
הריש והראשון היה ר' ירמיה וקרוב מאוד לומר שעלה עם רבו מבבל כמפורש בערך ר' ירמיה שגם הוא זכה עוד לראות את ר' יוחנן, ור"ז הראה לו חיבתו וקראו בני כמו"ק ד., ובירושלמי מעשרות ספ"ג א"ל ברי שלא תעסוק באגדה אך בהלכה, יתיב ר' ירמיה קמיה דר"ז שבת קמז., סנהדרין ק., ומנחות פא: וא"ל רבי אתא אמור כן וכו'.
בעי מר"ז שבת עא., ביצה לד., נדרים לו., ב"ק יט., ובנדרים יג. וסוטה טז: כשבעי מר"ז א"ל לאו אמינא לך לא תיפוק נפשך לבר מהלכתא, ובתענית ז. א"ל ר' ירמיה ליתי מר ליתני א"ל חלש לבאי ולא יכילנא, לימא מר מלתא דאגדתא וכו'.
הקשה לר' זירא ברכות ל: מח:, ר"ה יג. נדה ח..
ובירושלמי דמאי פ"א ה"ג שר' ירמיה שלח לר"ז מסאנא דתאנים דלא מתקנא ור' ירמיה סבר שר"ז בודאי יתקנם קודם שיאכל ור"ז סבר שר' ירמיה בודאי תיקנם קודם ששלח, בין כך ובין כך נאכלו הפירות בטבלם וע"ז אמר ר' אבא בר זבינא בשם ר"ז אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם.
ר' אבא בר זבינא בירושלמי כלאים פ"ט ה"ד שר"ז מפקד ליה – דלא יחוט ליה מסאנא בכיתן וכו', ובשבת קיב: מצינו אר"ז אמר רבא בר זימונא אך צ"ל להיפוך כדמובא דמאי פ"א ה"ג, ר' אבא בר זבינא אר"ז, ונזכר תמיד בירושלמי בשם ר' אבא או רבא בר זמינא, כסנהדרין פ"ז ה"ט שבעי קומי ר"ז, ושמש לר"ז כברכות פ"ז ה"ג, והלך אתו לבית המרחץ כשבת פ"ז ה"ב, ואמר בשם ר"ז כברכות פ"ז ה"ו, דמאי פ"א ה"ג, כלאים פ"ט ה"ד, ר"ה פ"ג ה"ג ה"ו פ"ד ה"ו, שקלים פ"ה ה"א.
אבוה דר' אבין תני קמיה דר"ז גיטין פה..
אבוה דרב ספרא שאל לר"ז כלאים פ"ט ה"ד, והא ברוב ענותנותו השיבו מכיר רבי לרב הונא דר"ה אמר אסור וכו'.
ר' בון בר חייא בעי קומי ר"ז כתובות פ"ד ה"ה, ר"ה פ"א ה"א, ביצה פ"א ה"א, כלאים פ"ד ה"ג, דמאי פ"א ה"ג, מעשרות רפ"ב, ור"ז הספידו הספר גדול כברכות פ"ב ה"ח ואמר יגע ר' בון בתורה בכ"ח שנה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד למאה שנה.
ר' אדא בר אבימי תלמידו כברכות פ"ט ה"ב־נח:.
רב אחא בר יעקב אר"ז יומא נה., ובנדה כג. אמר עד כאן הביאו ר' ירמיה לר"ז לידי גיחוך ולא גחיך.
בר מרינא קומי ר"ז ברכות פ"ו ה"א.
בר רב זביד בברכות לח. משתבחין ליה רבנן לר"ז את בר"ז אחוה (או אבוה) דר"ש בר"ז דאדם גדול הוא – א"ל לכשיבא לידכם הביאוהו לידי זמנא חדא איקלע לגביה – אמר זה שאומרים עליו דאדם גדול הוא? וכו'.
ר' ברכיה בשמו תענית פ"ג ה"יב.
ר' הונא בשמו כתובות פ"ט ה"ב־נח:.
ר' זריקן בשר"ז פסחים פ"א ה"ח.
ר' חגי היה מסתמך לר"ז דמאי פ"ג ה"ב, אמר בשמו פסחים פ"ח ה"ח, תענית פ"ד ה"ג.
ר' חייא בר אבין שאל לר"ז ברכות לג: ר"ז הוה רכיב חמרא ורחב"א אזל בתריה א"ל וכו'.
ר' חייא בר פפא קמיה ר"ז ברכות פ"ו ה"א־לח:
ר' חיננא בר פפא תני קומי ר"ז תרומות פ"ז סה"ב.
רב חנין אמר רב זעירא מעילה יז: אך בשיטה מקובצת מוחק תיבת זעירא וצ"ל אמר רב.
ר' יונה בשמו חלה פ"ג ה"ה, כלאים פ"ה ה"ו, כתובות פ"ה ה"א, וכן מצינו ברכות יד., גיטין נט., ע"ז יד. ר' יונה אר"ז. ובחולין מג: יונה אר"ז (ולפרש"י הוא שם חכם), ובבכורות ל. ר' יונה ור' ירמיה תלמידי ר"ז ואמרי לה ר' יונה ור"ז תלמידי דר' יוחנן.
ר' יוסי (חבירו דר' יונה) מעשרות פ"א ה"ד ר' יוסי ור' יונה בשם ר"ז, ובחלה פ"ג ה"ו־יב: ר' יוסי הוה מסמיך לר"ז.
ר' יושיע בר גיזורה הוה משמש קומי ר"ז שבת רפ"ג.
ר' יצחק בריה דר' חייא עטישיא אמר קומי ר"ז פאה פ"ח ה"ד, ובסוטה פ"ג ה"א אייתי ר"ז לר' יצחק עטושיא ותנא ליה, ובתרומות פ"י ה"ו כשחלה נכנס ר"ז לבקרו.
ר' ינאי א"ר זירא סוכה נ. והוא ר' ינאי ב) ובברכות נה: והאמר ר"ז גרסת דק"ס ר' ינאי אר"ז, ובסה"ד מביא שר"ז בעי מר' ינאי וכונתו לשבת קכא: אך כבת הארכתי בערך ר' ינאי שצ"ל כגרסת דק"ס ר' אמי, ובתרומות פ"ח ה"ה[3] ר"ז סליק לגביה ר' יהושע בר זידל עם ר' ינאי וכו'.
ר' מיישא הקשה לר"ז מעשרות פ"ה ה"א ערלה פ"א ה"ג.
מנשא יתיב קומי ר"ז מגילה פ"ב ה"ב.
ר' נחום, בברכות פ"ד סה"ג ר"ז שלח לר' נחום גבי ר' ינאי בר' ישמעאל.
ניקומכי תני קמיה דר"ז פסחים פ"ח ה"ח, מו"ק פ"א ה"ה, סנהדרין פ"ו ה"ט.
עולא שכפא תני קומי ר' דוסא – א"ל חזור בך א"ל ר"ז לא תחזור ע"ז פ"ב ה"ט. ר' פולטא בר פריטה התיב קומי ר"ז תענית פ"ד ה"ג.
רבין בר חיננא כתלמיד לפניו חולין קכב..
רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקולא – אתא לקמיה דר"ז מנחות כט..
ר' שמואל בשם ר"ז שקלים פ"ב סה"ד.
שמואל בר אבא בעי קומי ר"ז שבת פ"ז ה"ב־כו:.
רב שמואל בר אמי, בפסחים טז: קבלה מר"ז.
ר' שמעון דיינא תני קומי ר"ז נדרים פ"ד ה"י.
וכן מצינו סתם בשם תלמידיו כברכות ה:, מגילה כח..
אשתו ובניו[עריכה]
בסוכה כה: שר"ז נשא אשה קודם סוכות ואכל בסוכה וחדי בחופה, והיה לו בן גדול בתורה בשם אהבה או כאשר נקרא בירושלמי אחוא או אחא ואביו השתעשע עמו כעירובין צו: שא"ל ר"ז לאהבה בריה פוק תני להו.
והיה כהן כמפורש ברכות פ"ז ה"ג, פ"ח ה"ה, שביעית פ"ו ה"א־יח, ובברכות פ"ג ה"א־כא: כשמת ר' יודן נשיא בר בריה דר' יודן נשייא דחף ר' חייא [בר אבא] לר"ז בכנישתא דגופנא דציפורין ומסאביה, (ובנזיר פ"ז ה"א נפל טעות ששם נדפס דחף ר' חייא לר' זעירא בר בא וצ"ל דחף ר"ח בר בא לר"ז).
ממקראיו הפרטים מצינו ברכות ט: וירושלמי שם שכפאוהו פ"א להביא הדסים לבית המלך והתאונן ע"ז ואמר והלא אני נזהר לסמוך גאולה לתפלה ור"י בן אליקים העיד שכל הסומך וכו' אינו ניזוק כל היום, והשיבו לו תלמידיו רבי, הלא גדולה היא לך כי כמה ב"א היו נותנין כסף לראות את פלטי המלך.
ובתענית ח: יספור שבימיו גזרו גזרה וגזור דלא למיתב בתעניתא א"ל ר"ז נקבליה עילוון ולכי בטלי הגזירה ליתביה.
פטירתו[עריכה]
יסופר מו"ק כה: כי נח נפשיה דר"ז פתח עליה ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי גידלה שעשועיה, אוי נא לה אמרת רקת (טבריה) כי אבדה כלי חמדתה, וכן הוא מגילה ו. דברים המעטים האלו די והותר לידע את גודל קדושת חיי ר' זירא.
ומעשיו היקרים הועילו גם לאחר פטירתו כאשר יסופר סנהדרין לז. הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דר"ז דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו בתיובתא והוו קפדי רבנן, כי נח נפשיה דר"ז אמרי, עד האידנא הוה קטינא חריך שקיה דהוה בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה.
ובירושלמי ברכות פ"ג ה"א־כ. שר"ז צוה לפני מותו לא תקבלון עלי יומא דין אבלא ולמחר מזרחייא, והיטב פי' בחרדים שלא יעשו סעודת הבראה ביום פטירתו אלא יתענו ואך למחר יעשו סעודת הבראה.
הלכותיו ומאמריו מלאים בכל הש"ס בבלי וירושלמי, ונביא אך מאמרו הנודע מה שנקבעה על שמו בנות ישראל החמירו על עצמן וכו' שהיא הלכה פסוקה כברכות לא..