קטגוריה:שמואל א יז מו

• לדף התרגום על כל הפרק •

ראו פסוק מז

גוליית אמר: "הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי, וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל ... וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים, וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ ... אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל א יז י), והמשמעות היא:

• אלוהיכם הוא חסר ערך, ראו את עוצמת הפלישתים.
• מלככם הוא הוא חסר ערך ולא יכול למצוא אחד שיעמוד ויגן עליו.
• אתם כולכם מוזמנים להיות פלישתים.

דוד הבין שהעם נמצא במבוכה, ולא קם להגן על אלוהים.
דוד הבין שהאנשים לא מסוגלים לחשוב על פתרון שונה מאשר להלחם בחרב ובחנית, ולהפסיד לענק הפלישתי.
דוד ידע שבעזרת הקלע הוא ינצח ויחזיר את הכבוד לאלוהים ולעם ישראל.
דוד הבין שהוא יראה לעם שבני ישראל הם אנשים חושבים, פותרים בעיות, ואלוהים יעזור להם.
דוד ידע שהוא לא ימות לפני שהוא יהיה מלך ישראל, כהבטחת אלוהים ביד שמואל.

וכך דוד אומר: "וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל". זאת היתה מטרתו של דוד: לשמור על העם היהודי, לשמור על אלוהים, ולשמור על הממלכה שאלוהים הבטיח לו.

כשם שגוליית אמר: "לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה" כך ענה לו דוד "וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ" וגם את כל מחנה פלישתים.

בשלב זה גוליית חשב שדוד מצחיק אותו. הוא ראה נער עם מקל. גוליית נע לכיוון דוד מוכן למלחמה.
לבטח כאשר הוא ראה את הקלע ואת חלוק הנחל הוא הבין שסופו קרוב אם הוא לא יגיע לדוד לפני שהאבן תפגע בו.
הפחד גרם לו פיק ברכים וחוסר יציבות. הוא כבר לא היה בטוח אם הוא רוצה להתקיף או לברוח. הוא כבר לא ענה לדוד.

גוליית טען שאלוהיו חזק מאלוהי ישראל, הן הוא חזק מכל בני ישראל ויש לו ציוד צבאי טוב יותר. גוליית הזמין את בני ישראל לעזוב את אלוהים, להפסיק להיות עבדים לשאול ולהצטרף לפלישתים.
אמנם הפלישתים היו חזקים בכוחם, אבל העובדה שחייל מבוגר וחזק יוצא להרוג נער הבא נגדו עם מקל, מראה שהם ואלוהיהם היו חסרי מוסר.
בני ישראל ראו שאלוהי הפלישתים אינם ראויים להיות אלוהים, ואין סיבה להפוך לפלישתים.