קטגוריה:בראשית מב כב

<< | ספר בראשית • פרק מ"ב • פסוק כ"ב | >>

ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש.

וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ.

המהדורה המוטעמת:

וַיַּ֩עַן֩ רְאוּבֵ֨ן אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר הֲלוֹא֩ אָמַ֨רְתִּי אֲלֵיכֶ֧ם ׀ לֵאמֹ֛ר אַל־תֶּחֶטְא֥וּ בַיֶּ֖לֶד וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְגַם־דָּמ֖וֹ הִנֵּ֥ה נִדְרָֽשׁ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיַּעַן֩ וַ - ו' החיבור
יַּעַן֩ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/6030 b
מורפ': HC/Vqw3ms רְאוּבֵ֨ן רְאוּבֵ֨ן - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 7205
מורפ': HNp אֹתָ֜ם אֹתָ֜ - מילית, מושא ישיר (את)
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3mp לֵאמֹ֗ר לֵ - מילת יחס
אמֹ֗ר - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/559
מורפ': HR/Vqc הֲלוֹא֩ הֲ - מילית, ה' השאלה
לוֹא֩ - מילית, שלילה

צורת יסוד: i/3808
מורפ': HTi/Tn אָמַ֨רְתִּי אָמַ֨רְתִּי - פועל, קל, עבר, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 559
מורפ': HVqp1cs אֲלֵיכֶ֧ם אֲלֵי - מילת יחס
כֶ֧ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp2mp׀ לֵאמֹ֛ר לֵ - מילת יחס
אמֹ֛ר - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/559
מורפ': HR/Vqc אַל אַל - מילית, שלילה

צורת יסוד: 408
מורפ': HTn־תֶּחֶטְא֥וּ תֶּחֶטְא֥וּ - פועל, קל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 2398
מורפ': HVqj2mp בַיֶּ֖לֶד בַ - מילת יחס, ה' הידיעה
יֶּ֖לֶד - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/3206
מורפ': HRd/Ncmsa וְלֹ֣א וְ - ו' החיבור
לֹ֣א - מילית, שלילה

צורת יסוד: c/3808
מורפ': HC/Tn שְׁמַעְתֶּ֑ם שְׁמַעְתֶּ֑ם - פועל, קל, עבר, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 8085
מורפ': HVqp2mp וְגַם וְ - ו' החיבור
גַם - מילית, חיוב

צורת יסוד: c/1571
מורפ': HC/Ta־דָּמ֖וֹ דָּמ֖ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 1818
מורפ': HNcmsc/Sp3ms הִנֵּ֥ה הִנֵּ֥ה - מילית, הצבעה

צורת יסוד: 2009
מורפ': HTm נִדְרָֽשׁ נִדְרָֽשׁ - פועל, נפעל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1875
מורפ': HVNrmsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיַּעַן֩ תלישא קטנה (משרת, דרגא 5) רְאוּבֵ֨ן קדמא (משרת, דרגא 5) אֹתָ֜ם גרש (שליש, דרגא 4)

לֵאמֹ֗ר רביעי (משנה, דרגא 3)

הֲלוֹא֩ תלישא קטנה (משרת, דרגא 5) אָמַ֨רְתִּי קדמא (משרת, דרגא 5) אֲלֵיכֶ֧ם דרגא (משרת, דרגא 5) ׀ פסיק (לא מנוגן, דרגא 6) לֵאמֹ֛ר תביר (משנה, דרגא 3)

אַל־תֶּחֶטְא֥וּ מרכא (משרת, דרגא 5) בַיֶּ֖לֶד טפחא (מלך, דרגא 2)

וְלֹ֣א מונח (משרת, דרגא 5) שְׁמַעְתֶּ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וְגַם־דָּמ֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

הִנֵּ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) נִדְרָֽשׁ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר: "הֲלוֹא אָמַרְתִּי "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם, וַיֹּאמֶר: לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ... הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ... לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם... וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר: הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא" (פרק לז) אֲלֵיכֶם לֵאמֹר: 'אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד', וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ הנה ה' דורש עונש עבור שפיכת דמו (האחים חשבו שיוסף מת)".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲתֵיב רְאוּבֵן יָתְהוֹן לְמֵימַר הֲלָא אֲמַרִית לְכוֹן לְמֵימַר לָא תִּחְטוֹן בְּעוּלֵימָא וְלָא קַבֵּילְתּוּן וְאַף דְּמֵיהּ הָא מִתְבְּעֵי׃
ירושלמי (יונתן):	עָנָא יַתְהוֹם רְאוּבֵן וְאָמַר הֲלָא אֲמָרִית לְכוֹן לְמֵימַר לָא תֵיחְטוּן בְּטַלְיָא וְלָא קַבֵּילְתּוּן מִינִי וְאוּף אַדְמֵיהּ הָא מִתְבָּעֵי מִינָן:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"וגם דמו" - אתין וגמין רבויין דמו וגם דם הזקן

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְגַם דָּמוֹ – אֵתִין וְגַמִּין רִבּוּיִין (ב"ר א,יד): דָּמוֹ, וְגַם דַּם הַזָּקֵן (שם צא,ח).

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם: פירוש אמרתי לכם בשעת מעשה שלא תחטאו כי ילד הוא ומפני נערותו חטא בכם וראוי לכם להעביר עונו: וגם דמו: האכזריות שהיה לכם בשעה שהשלכתם אותו לבור הנה הדרש כי אף על פי שלא הרגתם אותו בידים הנה השם יתעלה ידרוש מכם דמו ונחשב לכם המעשה כאלו שפכתם את דמו כי אולי כבר מת בהיותו ילד שעשועים ולא נסה ללכת ארח ברגליו, כך פירש הרמב"ן ז"ל:

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"הלא אמרתי אליכם א 'ל תחטאו בילד" שלא היה מתכוין להמיתכם כשעשה מה שעשה כאשר חשבתם אבל היו מעשיו באשר הוא ילד בלתי פועל לתכלית מכוון: " וגם דמו הנה נדרש" אין החטא הנדרש עתה האכזריות בלבד כאשר חשבתם אבל גם דמו שחטאתם לשפוך דם נקי שלא היה בן מות כאשר חשבתם והנה בלי ספק מת בעבדותו:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(כב) "ויען ראובן אתם". ראובן לשטתו שחשב גם אז שיוסף צדיק בהשפטו ורצה להצילו מידם, ענה להם אל תחשבו שגוף המעשה מה ששפטתם אותו שהוא רשע למות היה בצדק ושהעונש הבא עליכם הוא רק על צדדי הענין מה שלא רחמתם, לא כן הוא כי המשפט בעצמו היה שלא כדין מפני ג' טעמים.

א] "הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד", שלא היה מגיע לו שום עונש מצד שהיה ילד וכל מעשהו היה מעשה נערות.

ב] "ולא שמעתם". שאני הזהרתי אתכם ואתם לא רציתם לשמוע וזה מגדיל העונש.

ג] "וגם דמו הנה נדרש". שגם לשטתכם שהיה חייב עונש לא חייב מיתה ועבדות שהוא כמיתה, וגם זה נדרש מה' להעניש אתכם ע"ז, וזה חטא עצמי לא חטא צדדי כדבריכם:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

"וגם דמו הנה נדרש". לשון גם נראה לפרש לפי שהאחים חשבו שיוסף היה חייב מיתה בדין, כי לשון הרע תלתא קטיל ויוסף הביא דבתם רעה דומה כאילו הרגם, ועוד בא לרגל אותם בבואו דותינה, על כן בקשו נכלי דתות ע"פ התורה להמיתו בטרם יקרב הוא אליהם וימיתם, כי הבא להרגך השכם להרגו, וא"כ מצד שבקשו להרגו אין להם אשמה לפי סברתם, אך עיקר האשמה היא מדת האכזריות שהיתה בהם שלא שמעו בהתחננו אליהם, כמו שאמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו ע"כ באה אלינו הצרה הזאת, ולא הזכירו שבקשו להרגו, לפי שחשבו שמצד בקשת ההריגה או המכירה והשלכה לבור אין עליהם אשמה. ויען אותם ראובן הלא אמרתי אל תחטאו בילד, מאחר שהוא כילד ואינו בר עונשין עדיין בבית דין של מעלה, א"כ אין לו משפט מות וא"כ יש בידכם שני עבירות, כי הקדוש ב"ה דורש ממכם מדת האכזריות, כי ע"כ אדון ומושל זה אינו שומע תחינתינו כי כולנו מדברים תחנונים והוא יענה עזות, ונוסף על זה גם דמו הנה נדרש, שהרי המושל אמר ויאמנו דבריכם ולא תמותו ש"מ שאם לא יבא אחינו הרי אנחנו בני מות, ומי יודע אם לעת כזאת יגיע אחינו הקטן אליו, כי אולי יקרה מקרה שלא יוכל לבא אליו והרי אנו נדונין למות, ובאמת אנחנו נקיים מעלילתו אין זה כ"א לפי שגם דמו הנה נדרש, נוסף על דרישת מדת האכזריות מידינו.

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ויען ראובן אותם וגו'. צריך לדעת איך יוצדק לומר מענה על זה, גם אומרו לאמר ב' פעמים גם אומרו וגם דמו וגו'. אכן הכוונה היא שבא להשיב למה שאמרו שהצרה באה על אשר לא רחמו על אחיהם בהתחננו וגו' ולטעם זה יכנס גם ראובן, לזה ענה ואמר, והוא אומרו ויען ראובן אותם לאמר כי הוא לא יחשבו לו עון על זה כי הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד וגו', והגם שלא אמר להם כן בפירוש אלא ויד אל תשלחו בו השליכו אותו (ל"ז כ"ב) וגו', עם כל זה כוונתי היתה לאמר לכם אל תחטאו בילד, והוא אומרו לאמר אל תחטאו, וכמו שהעיד הכתוב באומרו להשיבו אל אביו: ואם תאמר ועל מי סמך ראובן שיכירו אחיו כוונתו שכן היתה ואדרבה לדעתם עשו יותר רחמנות במכירתו מהניחו בבור כמו שכן אמר הכתוב (שם כ"ז) שאמר להם יהודה לכו ונמכרנו וגו' וידינו אל תהי בו ומה תרעומת מתרעם ראובן באומרו הלא אמרתי וגו' כיון שכדבריו עשו והוסיפו לרחם כנזכר. דע כי עיקר טענת ראובן היתה באומרו ויד אל תשלחו בו כמו שפירשתי שם שנתכוון להצילו מידי אדם שהוא בעל בחירה ורצון זה הוא עיקר הכוונה, וטענה זו צודקת גם כן לבל ימכרוהו לנכרים שמעשיהם מעשה בחירי, והמכר גם כן מכניסו בגדר סכנת מות מהנכרים, וגם שישנו בספק דבר רע. וצא ולמד מה שאמרו ז"ל (ב"ר פ' פ"ו) שקנה אותו פוטיפר למשכב זכור ועל זה נסתרס, והוא אומרו אל תחטאו אתם בילד לעשות בו דבר אלא השליכוהו אל הבור וממה נפשך אם הוא חייב מיתה חיות הנמצאות שם יהרגוהו ואם לאו יהיה לאות החיים מה שאין דבר זה בשליחות ידי אדם, ולא שמעתם פירוש לא הבינותם דברי, ומה שאמרו שהצרה באה על האכזריות ושלא קבלו התחננותו ולעולם בגוף המעשה לא עשו עולה לא כן הוא אלא גם דמו הנה נדרש כי חייבים הם בשליחות ידם בו ונתונים היו בסכנת מרגלים שהוא משפט מות, ולצד זה גם כן לא יכנס ראובן באשם עמהם כי הוא לא היה במכר, ומעתה ראובן נלכד להיות עמהם לבד, ובגמר הדרישה יתחייב המחוייב ויפטר הזכאי בדינו. וגם למה שפירשתי באומרו אבל אשמים שהתעוררותם היתה לצד תפיסת שמעון לבד יהיה פירוש הכתוב גם כן כדרך זה: