קטגוריה:בראשית לא כב

אנו יודעים את הסיפור ובמילה אחת "וַיֻּגַּד" אנחנו יודעים מה אמרו ללבן. אבל כדי להבין את הסיפור חייבים לקרוא מה ידע האיש שאמר ללבן.

"וַיֻּגַּד" מופיע בזכר, יחיד, פעיל. ניתן להבין שאיש אחד בא ללבן והגיד לו.

• איש מאנשי ביתו של לבן? האנשים ראו שנשותיו של יעקב יצאו ליעקב, ואחרי מספר לילות הנשים לא חוזרות. ייתכן שהאנשים דאגו שקרה לנשים דבר בדרך. ייתכן שאנשי הבית ראו שהתרפים נעלמו מהבית. האנשים חיכו יום יומים ואז הם שלחו איש ללבן, שהיה במרחק יום יומים מביתו.
• כאשר יעקב התחיל במסע, אחד מאנשי יעקב נמלט חזרה ללבן. אבל אז איך האיש ידע שיעקב בורח, הן לבטח יעקב לא הסביר לכל אנשיו את תוכניתו. יעקב פשוט יכול לשנות מקום. כמובן חצית הנהר, ככתוב: "ויַָּקָם ויַַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר" (ביאור:בראשית לא כא) עם הנשים והילדים היא סימן ברור של בריחה, כי לבטח אדמתו של לבן לא היתה בשני צידי הנהר.
• אנשים זרים ראו שיעקב חוצה את הנהר, הלכו לביתו של לבן שמעו על התרפים והמשיכו ללבן שהיה עם הצאן.
• במחנה של יעקב היו עבדים של לבן שלא היו שייכים לו, והיו גם צאן של לבן והצמר שיעקב גזז. יעקב השאיר את העבדים של לבן עם הרכוש של לבן. וכך כאשר יעקב עזב אותם, אחד מעבדיו של לבן רץ ללבן להודיע לו מה קרה.
• יעקב שלח שליח ללבן להודיע לו: אני שב עם משפחתי וצאני לכנען. לא נראה שיעקב עשה זאת כי לבן טוען שיעקב לא הגיד לו (ביאור:בראשית לא כ).

סביר שאמרו ללבן שיעקב עזב את מקומו הקבוע בכיון מערב עם נשותיו וילדיו. ייתכן שהודיעו ללבן שהתרפים נעלמו והוא מייד התקדם למחנה של יעקב והתחיל במרדף בעקבות יעקב. ייתכן שלבן שב לביתו, גילה שהתרפים מביתו נעלמו, אירגן צבא ויצא למרדף.

"בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" זה רק יומים ועוד חלק של יום. ב"דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" של הליכה מגיעים ביום הרביעי. כמובן שאת המרחק "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים" בין צאן יעקב וצאן בני-לבן אפשר לעבור בריצה או רכיבה בפחות משלושה ימים.

לבן יצא לרדוף אחרי יעקב. הוא חזר לביתו ואחרי עוד כשלושה ימים לבן הגיע למחנה יעקב העזוב, ואז לבן התחיל את "דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים; ויַַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד" (ביאור:בראשית לא כג) כאשר הוא הולך בעקבות גללי הצאן של יעקב.

שליח של יעקב הודיע ללבן שיעקב עזב לכנען. למעשה יעקב היה חופשי להאכיל את צאן לבן בכל מקום, כרצונו, ואין כאן לא גנבה ולא בריחה.

ללבן היו מספר רב של בעיות שהוא רצה לפתור:

1. לוודא שבנותיו לא נלקחו נגד רצונן, ככתוב: "וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב" (ביאור:בראשית לא כו). כאשר לבן ביקר באוהלי הבנות הוא נתן להן הזדמנות להתלונן על יעקב.
2. למנוע מבניו/אחיו להאשים את יעקב בגנבת הצאן, ולהרוג את יעקב, ולכן הוא מודיע לבניו: "וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר, הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (ביאור:בראשית לא כט).
3. ללוות את יעקב כל הדרך לכנען, להגן על יעקב מפני שליטים רודנים שירצו לפגוע בו או בבנותיו בדרך, וכך, בזמן שהוא רדף אחריו, למעשה הוא שמר עליו.
4. לדרוש מיעקב שישבע שהוא לא יפגע בבנותיו בצורה פיזית או נפשית, ככתוב: "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי" (ביאור:בראשית לא נ).
5. לדרוש מיעקב לוותר על זכויותיו בחרן - שליש מאדמת לבן כירושת תרח לאברהם, חצי מצאנו כירושת רבקה מצאן בתואל (חוקי חמורבי). ולכן הוא אומר ליעקב להשבע: "וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת, לְרָעָה" (ביאור:בראשית לא נב).
6. לתת מתנת נשואין לבנותיו בנוכחות בניו ואחיו, את כל הצאן שיעקב לקח מחרן, חצי לכל בת, ככתוב: "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי, וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לִי הוּא, וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ" (ביאור:בראשית לא מג).
7. להציל את בניו ממות, לאחר שהם השתתפו בהאשמה שיעקב גנב את התרפים ולא הצליחו להוכיח, לפי חוקי חמורבי ענשם מוות. כך גרם לבן לבניו לוותר על הרצון להרוג את יעקב ולקחת את הצאן חזרה.
8. להציל את עצמו מיד בניו הכועסים שהוא מנע מהם לקחת את הצאן חזרה, ושהם לא יתקיפו אותו ויהרגו אותו כדי להצליח במזימתם, שניתן להבין מדבריהם: "לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ, וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה" (ביאור:בראשית לא א).
9. להשאר באזור הגלעד כדי לעזור ליעקב, במידה ועשו יבוא עם כוונות רעות ויתקיף את יעקב ומשפחתו.
10. לפרסם בכנען שלבן ישוב ויעניש את מי שיפגע בבנותיו וילדיהן האהובים עליו. כאשר יעקב ולבן עשו גל מצבה, וזבחו בהר במשך הלילה (ביאור:בראשית לא נד), אור הלהבות הודיע ליושבי כנען אודות הארוע הזה.