קטגוריה:בראשית כח יז
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים.
וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.
וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃
וַיִּירָא֙ וַ - ו' החיבור
יִּירָא֙ - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/3372
מורפ': HC/Vqw3ms וַיֹּאמַ֔ר וַ - ו' החיבור
יֹּאמַ֔ר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms מַה מַה - מילית, ה' השאלה
צורת יסוד: 4100
מורפ': HTi־נּוֹרָ֖א נּוֹרָ֖א - פועל, נפעל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 3372
מורפ': HVNrmsa הַמָּק֣וֹם הַ - מילית, ה' הידיעה
מָּק֣וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/4725
מורפ': HTd/Ncmsa הַזֶּ֑ה הַ - מילית, ה' הידיעה
זֶּ֑ה - כינוי גוף, רומז, זכר, יחיד
צורת יסוד: d/2088
מורפ': HTd/Pdxms אֵ֣ין אֵ֣ין - מילית, שלילה
צורת יסוד: 369
מורפ': HTn זֶ֗ה זֶ֗ה - כינוי גוף, רומז, זכר, יחיד
צורת יסוד: 2088
מורפ': HPdxms כִּ֚י כִּ֚י - ו' החיבור
צורת יסוד: 3588 b
מורפ': HC אִם אִם - ו' החיבור
צורת יסוד: 518 b
מורפ': HC־בֵּ֣ית בֵּ֣ית - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 1004 b
מורפ': HNcmsc אֱלֹהִ֔ים אֱלֹהִ֔ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: 430
מורפ': HNcmpa וְזֶ֖ה וְ - ו' החיבור
זֶ֖ה - כינוי גוף, רומז, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/2088
מורפ': HC/Pdxms שַׁ֥עַר שַׁ֥עַר - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 8179
מורפ': HNcmsc הַשָּׁמָֽיִם הַ - מילית, ה' הידיעה
שָּׁמָֽיִם - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: d/8064
מורפ': HTd/Ncmpa׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וַיִּירָא֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
וַיֹּאמַ֔ר זקף קטן (מלך, דרגא 2)
מַה־נּוֹרָ֖א טפחא (מלך, דרגא 2)
הַמָּק֣וֹם מונח (משרת, דרגא 5) הַזֶּ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
אֵ֣ין מונח (משרת, דרגא 5) זֶ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)
כִּ֚י יתיב (משנה, דרגא 3)
אִם־בֵּ֣ית מונח (משרת, דרגא 5) אֱלֹהִ֔ים זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְזֶ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
שַׁ֥עַר מרכא (משרת, דרגא 5) הַשָּׁמָֽיִם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיִּירָא פחד, בגלל שישן במקום קדוש וַיֹּאמַר: "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה! אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם".
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּדְחֵיל וַאֲמַר מָא דְּחִילוּ אַתְרָא הָדֵין לֵית דֵּין אֲתַר הִדְיוֹט אֱלָהֵין אֲתַר דְּרַעֲוָא בֵּיהּ מִן קֳדָם יְיָ וְדֵין תְּרַע קֳבֵיל שְׁמַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְחִיל וַאֲמַר מַה דָחִיל וּמְשַׁבַּח אַתְרָא הָדֵין לֵית דֵין אֲתַר חוֹל אֲרוּם אֱלָהֵן בֵּית מִקְדָשׁ לִשְׁמֵיהּ דַיְיָ וְדֵין כָּשַׁר לִצְלוֹ מְכֻוָון כָּל קְבֵיל תְּרַע שְׁמַיָא מְשַׁכְלַל תְּחוֹת כּוּרְסֵי יְקָרָא: |
רש"י
(בית אל לא זה הוא הסמוך לעי אלא לירושלים ועל שם שהיתה עיר האלהים קראה בית אל. והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא השדה שהתפלל בו יצחק וכן אמרו בסוטה (ישעיהו ב ג) "לכו ונעלה וגו'" לא כאברהם שקראו הר, ולא כיצחק שקראו שדה, אלא כיעקב שקראו בית אל. ע"כ פרש"י מדוייק).
"מה נורא" - תרגום מה דחילו אתרא הדין דחילו שם דבר הוא כמו סוכלתנו וכסו למלבש
"וזה שער השמים" - מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה ומדרשו שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה
ומסתייעא לן דבר זה ממאמר קדישין עליונים (עפ"י דניאל ד, יד), מאן מלאכי אלקים רבנן (נדרים דף כ:), דבפרק קמא דכתובות (דף ה.) אמרו גדול מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו שמים וארץ נברא ביד אחת, שנאמר (ישעיהו מ"ח, י"ג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", ואילו במקדש כתיב (שמות ט"ו, י"ז) "מקדש ה' כוננו ידיך". והנה הורו בזה כי העליונים [והתחתונים] נבדלים זה מזה ומתחלקים זה מזה,ובשביל שהם נבדלים זה מזה, אין אחד הכל, ולפיכך נברא שמים ביד ימין וארץ נבראת ביד שמאל, כי סתם יד הוא שמאל (מנחות דף לז.), וכמו שיש חלוף צד בין ימין ושמאל, והימין יותר משובח במה שיש לה כח ימין, כך העליונים נבדלים מן התחתונים, והבדל שלהם שיש להם יותר מעלה ומדריגה. ואילו בית המקדש נברא בשתי ידים במה שהוא כולל הכל, והוא החבור בין עליונים ותחתונים, ראוי שיהיה נברא בשתי ידים, שהידים הם מורים על חלוק והבדל צד, ואילו בית המקדש יש בו כח הכל כמו שנתבאר, שהוא הוועד בין עליונים ותחתונים, והיה ראוי שיהיה בית המקדש תחת אמצע השפוע:
ומה שרגלי הסולם היו עומדים בבאר שבע והראש בבית אל, זהו מפני כי באר שבע הוא מקום משובח בארץ לקבל ברכה, כמו שראוי לתחתונים שהם מקבלים ברכה, והיתה שם ברכה רובצת תחת (עפ"י בראשית מט, כה), ולפיכך היה שם ברכה של בארות, שהיה התהום והמקור מתברך, וזהו ברכה רובצת תחת, ולפיכך נקרא 'באר שבע'. ולפיכך שם רגלי הסולם להתעלות מלמטה למעלה. ובית אל היה שם ענין אלקי, ולפיכך נקרא 'בית אל', וכמו שאמרו על בית אל שלא שלט שם מלאך המות, שמלאך [המוות] הוא בתחתונים, ואין להאריך בזה. ובית המקדש שכלול מהכל - הוא תחת אמצע הסולם. הנה התבאר לך דברים גדולים ועמוקים, והם דברים אמיתיים בצד עצמם:
ומכל מקום דברי ב"ר לא יסבול זה, כי כך שם המדרש (סט, ז); אמר ר' יוסי בן זמרא הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש, מאי טעמא "ויצא יעקב מבאר שבע ויחלום ויאמר מה נורא המקום הזה". ואמר ר' יהודה בר סימן הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל, טעמיה דר' יהודה "מה נורא המקום הזה - ויקרא שם המקום הזה בית אל", ולא אמרו שיהא הסולם הולך מן באר שבע עד בית אל, רק שנאמר שהתחלת הסולם הוא בבאר שבע וסופה בבית המקדש, או התחלה בבית המקדש וסופה בבית אל, והטעם כיון שהתחתונים נבדלים מן העליונים, אין ראוי שתהיה סולם אחת מן התחתונים לעליונים לגמרי, בעבור שלא ישתתפו, ולפיכך או שרגלי הסולם עומדים בבאר שבע וראש הסולם בבית המקדש כדעת ר' יוסי, ולדעת ר' יוסי ראה יעקב ההתעלות מן התחתונים עד בית המקדש שהוא המקום הכלול משתיהן, הוא רשות הגבוה, ויותר לא ראה. ולדעת ר' יהודה היו רגלי הסולם עומדים בבית המקדש שהוא המקום המשותף, וראש הסולם הוא בית אל, ורצה לומר שראה הכל עד תכלית מעלת מדריגות העליונים. אבל בדבר זה הכל שוים; שאין לתת הסולם מן באר שבע עד בית אל מטעם אשר התבאר למעלה, כי הם מתחלפים במדריגתם, ואין המדרגות משתתפים מתחברים יחד. ורש"י שפירש כי רגלי הסולם בבאר שבע ועובר על בית המקדש וראש הסולם בבית אל - דבר שאין הדעת נותן כן, כמו שנתבאר למעלה. ועוד כי ראוי שיהיה מקום בית המקדש מסויים, ואמצע הסולם אינו מסויים, לכן פירוש הנכון הוא דעת רבותינו ז"ל, וכמו שאמרנו למעלה:
[כד] וכלפי שאמרו רז"ל וכו'. פירוש מדברי רז"ל (חולין דף צא:) שאמרו 'צדיק זה בא וכו שהיה יעקב במקום בית המקדש, ולא שהיה מכוון שפועה נגד בית המקדש בית אלקים, אלא שהוא עצמו היה במקום בית המקדש, שהרי אמרו 'צדיק זה בא לבית מלוני', שהוא בית המקדש:
[כה] ועוד וכו'. כלומר עוד קשה, שהרי אמרו רז"ל (פסחים דף פח.) כי יעקב קרא לירושלים 'בית אל', וזו לוז היא מה שקרא יעקב 'בית אל', כדכתיב (פסוק יט) "ואולם לוז שם העיר לראשונה", ומהיכן למדו רבותינו ז"ל כי קרא לירושלים 'בית אל', לכך 'אמר אני', והשתא יתורץ מה שאמרו רז"ל כי קרא לירושלים 'בית אל', היינו בשעת הקפיצה שהיה לשם ירושלים. וכן 'צדיק זה בא לבית מלוני' היינו בזמן הקפיצה, שהיה לשם ירושלים. והשתא גם כן יתורץ מה שקרא יעקב שם המקום "אין זה כי אם בית אלקים", היינו על מקום ששכב יעקב, שהיה במקום בית המקדש:
[כו] וקפצה לו הארץ. והקשה הרמב"ן למה לא קפצה לו הארץ אלא עד אחר שבא לבית אל, ולא קודם ביאתו לבית אל, ותירץ הרא"ם שהיה זה כדי שיתפלל בשני מקומות יחד, שהם שניהם חשובים; ירושלים ובית אל, ומה טוב ומה נעים שבתם יחד. ולי יראה דלא יתכן בענין אחר, כי איך יתכן כי תקפץ בית המקדש לאדמה טמאה בחוצה לארץ, לפיכך הוצרך לחזור עד בית אל שהוא מקום נכבד גם כן מאד, ושם בא בית המקדש. וקשה לי מי דחק רש"י לפרש דחזר עד בית אל, הוי ליה לפרש דקפצה לו הארץ עד בית אל, והוא בא בקפיצה עד בית אל, ושם בא בית המקדש לקראתו עד שם, והשתא היה מתורץ כל קושיות הרמב"ן, שהקשה למה תקפוץ לו הארץ אחר שחזר אל בית אל, ועוד הקשה דהרי משמע דהך קפיצה היתה כמו קפיצה של אליעזר עבד אברהם ואבישי בן צרויה שאמרו (סנהדרין דף צה.) שקפצה להם הארץ, לא שתבא בית המקדש אליו, ואם היה רש"י מפרש שקפצה לו הארץ עד שבא ברגע אחת לבית אל, אז לא הוי קשה מידי, דהרי היה קפיצה זו כמו שאר קפיצות, ואולי רש"י נדחק לזה מפני שהוקשה לו דאם קפצה לו הארץ לבא ברגע אחת - למה לא בא ברגע אחת לגמרי אל הר המוריה. בשלמא אם נפרש שבית המקדש בא לקראתו, לא היה בא רק עד בית אל ולא לחוץ לארץ, מפני שהיה אדמה טמאה. אבל לפירוש הרא"ם דפירש טעמיה דמילתא מפני שמה טוב ומה נעים להתפלל בשני מקומות כאחד, הוי מצי לפרש שפיר כך, שקפצה לו הארץ - שבא לבית אל, ושם בא לו הר המוריה גם כן, שיתפלל בשניהם כאחד. ומכל מקום לפרוש שני אתי שפיר, ולא קשיא מידי. אלא שכל זה הוא נראה בעיני רחוק הך קפיצה שבא לשם הר המוריה, כי הוי ליה לתלמודא לפרש דבר זה, אך הפירוש שנראה בענין זה כמו שאמרנו למעלה, כי קפצה לו הארץ עד בית אל, ושם בא בית המקדש לקראתו, כי בית המקדש ובית אל שניהם מקומות קדושות בארץ, והשתא יתורץ הכל:
[כז] וקפצה לו הארץ. וקשה ויעקב מתחילה כאשר היה שם למה לא היה מתפלל במקום שהתפללו אבותיו, ונראה שבדרך היה מתיירא מעשו שלא ירדוף אחריו, ולפיכך לא היה רוצה להתפלל שהיה טרוד ולא יוכל לכוין, וכשבא עד חרן אמר בוודאי אינו רודף אחרי עוד, שהרי עשו לא יהיה רודף אחרי יותר אלא כשיעור שיש לילך עד חרן, ולפיכך כשהגיע לחרן חזר להתפלל בבית המקדש:
[כח] דחילו שם דבר. ואינו לשון עבר לרבים שיהיה פירושו כמה היו יראים זה המקום. ומפני שהוקשה הוי"ו של 'דחילו' שהוא משמע לשון רבים, אמר כמו 'סוכלתנו' שהוא שם דבר. אבל הא ליכא למימר שהוא שם דבר לרבים, דהא בודאי אין לומר, דהא המקום לשון יחיד הוא. אבל אי איכא למימר לשון רבים - היינו שפירושו שבני אדם היו יראים את המקום הזה, ולשון עבר הוא, וזה אינו. ומה שפירש שהוא 'שם דבר' רצה לומר שם התואר למקום, ונקרא 'שם דבר' אף שם התואר, כיון שאינו פעל עבר. והרא"ם פירש שהוא שם דבר, ואינו נכון:
[כט] ומדרשו שבית המקדש וכו'. "וזה שער השמים" קאי על בית המקדש של מעלה, והכי קאמר - זה שבארץ "הוא בית אלהים", וזה שכנגדו הוא "שער השמים":בד"ה ושאמרו רבותינו כו' ועוד אמרו יעקב נ"ב ול'נ כלל כפירושו חדא דבגי' שלנו כתוב ועוד אמרו שיעקב קרא לירושלים בית אל ולפי פירש הרא"ם אין צירך לזה וג"כ לא מצינו שאמרו זה לוז היא ולא ירושלים שנקשה מניין להם ועוד אפי' לפי התירוץ עדיין קשה מניין להם שזו לוז היא ולא ירושלים דלמא לעולם ירושלים היא ומה שקפצה לו הארץ היינו שלא היה הולך עד חצי הדרך וקפצו לו כנגדו ועוד מאחר שרש"י מפרש שראשה בלוז ואמצעה בירושלים משמע שברור לו שלוז אינו ירושלים ואח"כ יקשה מהיכן למדו לומר כן לכן נ"ל שרש"י התחיל להקשות מתחילה כלפי שאמרו רבותינו צדיק זה בה לבית מלוני דהיינו ירושלי' ומקרא משמע שהיה לן בלוז שהוא שער השמים בעבור שהוא ראש הסולם ועוד ק' שאמרו רבותינו ז"ל שיעקב קראו לירושלים בית אל ובקרא משמע שקרא ללוז בית אל וזו לוז היא ואינה ירושלים ובזה אין ספק לרש"י שלוז אינה ירושלים ועוד ק' אפי' אם תוכל לתרץ מה שנ' בקרא ויקרא שם המקום בית אל לא קאי אלוז אלא אירושלים ס"ס מהיכן למדו לומר כן דלמא אלוז קאי כפשוטו ומשני שקפצה ירושלים ללוז ואז לק"מ ולעולם לוז אינה ירושלים ודוק מהרש"ל:בד"ה בגבול שבין כו' מה דחילו דאתר' נ"ב ולי נראה אדרבה בעבור זה הביא רש"י התרגום כדי להוכיח שהמורא קאי על המקום עצמו מדלא תרגם דאתרה וק"ל מהרש"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּכְלַפֵּי שֶאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (חולין צ"א ע"ב): "צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה?", וְאָמְרוּ (פסחים פ"ח ע"א): יַעֲקֹב קָרָא לִירוּשָׁלַיִם "בֵּית אֵל" – וְזוֹ לוּז הִיא וְלֹא יְרוּשָׁלַיִם, וּמֵהֵיכָן לָמְדוּ לוֹמַר כֵּן? אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנֶּעֱקַר הַר הַמּוֹרִיָּה וּבָא לְכַאן, וְזוֹ הִיא קְפִיצַת הָאָרֶץ הָאֲמוּרָה בִּ"שְׁחִיטַת חֻלִּין" (חולין צ"א ע"ב): שֶׁבָּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ לִקְרָאתוֹ עַד בֵּית אֵל, וְזֶהוּ "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" (לעיל פסוק יא).
וְאִם תֹּאמַר: כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַדּוּעַ לֹא עִכְּבוֹ שָׁם? אִיהוּ לָא יָהֵב לִבֵּיהּ לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּהוּ. אִיהוּ עַד חָרָן אֲזַל, כִּדְאַמְרִינָן בְּפֶרֶק "גִּיד הַנָּשֶׁה". וּקְרָא מוֹכִיחַ (לעיל פסוק י): "וַיֵּלֶךְ חָרָנָה". כִּי מְטָא לְחָרָן, אָמַר: אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בוֹ? יָהַב דַּעְתֵּיהּ לְמֶהְדַּר, וְחָזַר עַד בֵּית אֵל, וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ.
[הַאי "בֵּית אֵל", לֹא הַסָּמוּךְ לָעַי הוּא אֶלָּא לִירוּשָׁלַיִם, וְעַל שֵׁם "יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים" קְרָאוֹ "בֵּית אֵל". וְהוּא הַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ אַבְרָהָם, וְהוּא שָׂדֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל בּוֹ יִצְחָק, כְּדִכְתִיב (לעיל כד,סג): "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה". דְּהָכִי אַמְרִינָן בִּפְסָחִים (פ"ח ע"א): "אֶל הַר ה' וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" (מיכה ד,ב) – מַאי שְׁנָא "יַעֲקֹב"? אֶלָּא לֹא כְאַבְרָהָם שֶׁקְּרָאוֹ "הָר", דִּכְתִיב (לעיל כב,יד): "בְּהַר ה' יֵרָאֶה". וְלֹא כְיִצְחָק שֶׁקְּרָאוֹ "שָׂדֶה", דִכְתִיב: "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה". אֶלָּא כְיַעֲקֹב שֶׁקְּרָאוֹ "בָּיִת".]
מַה נּוֹרָא – תַּרְגּוּם: "מָא דְּחִילוּ אַתְרָא הָדֵין". "דְּחִילוּ" שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ "סוּכְלְתָנוּ", "וּכְסוּ לְמִלְבָּשׁ".
וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם – מְקוֹם תְּפִלָּה לַעֲלוֹת תְּפִלָּתָם הַשָּׁמָיְמָה. וּמִדְרָשׁוֹ: שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה (בראשית רבה סט,ז).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ויתכן לפרש שיש בכתוב רמז לשלשה מקדשים ממה שידוע כי מלת זה רמז לשכינה כמו (שמות טו) זה אלי ואנוהו. ואמר מה נורא המקום הזה, על בהמ"ק הראשון ששרתה בו שכינה. אין זה, על בית שני שלא שרתה בו שכינה כן כתוב בנבואת חגי (חגי א) וארצה בו ואכבדה. ואכבד כתיב, כי השכינה שהיא הה"א נחסרה משם. וזה שער השמים, על הבית הג' שיבנה במהרה בימינו שתחזור העבודה והשכינה לירושלים כימי קדם. ומזה הזכיר כאן שמים שיהיה מעשה שמים לא בנין אדם כמו הראשונים שהזכיר בהם מקום ובית. וכן רמז משה בברכות בנימן שבהמ"ק בחלקו, הוא שאמר (דברים לג) ישכון לבטח עליו זה בית ראשון ששרתה בו שכינה שנקראת ידיד ה'. חופף עליו כל היום, זה בית שני שלא שרתה בו שכינה. ובין כתפיו שכן, זה בית ג' העתיד שתשרה בו שכינה. וכן תמצא במסכת נזיר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה, זה מקדש ראשון ומקדש שני ומקדש שלישי ש"מ תרי חרוב וג' יעמוד לעולם ע"כ.
ונראה שהזכיר בשלישי לשון המה שהוא לשון מורה על דבר נצחי וקיים כלשון (יחזקאל י) ואדע כי כרובים המה. וכן (תהלים כה) כי מעולם המה. וכן דרשו רז"ל בלשון (שמות כז) כתית למאור. בית ראשון עמד ת"י שנה ובית שני ת"ך והכל כמנין כתי"ת, והענין הזה נרמז בלשון כתית לפי ששני המקדשים היו מרמס ושניהם נחרבו, אבל בית שלישי להעלות נר תמיד כלומר מעלתו תמידית ואורו לא יפסק לעולם.
ובמדרש וזה שער השמים, מכאן אתה למד שהמתפלל בירושלים כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא פתוח לשמוע תפלתן של ישראל שנאמר וזה שער השמים. והכונה כי הוא שער השמים לעלות משם התפלות והקרבנות.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" אין זה" זה המקום שראיתי במראה שהיה הסלם נצב בו אינו כי אם בית אלהים. מקום בית המקדש כאמרם ז"ל יעקב קראו בית:
" וזה שער השמים" וזה הסלם שראיתי מורה שמן המקום שהיה בו הסלם ישמע האל ית' הנצב עליו את תפלת המתפללים ותעל תפלתם למעון קדשו השמים:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הערות
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. הסולם הזה עומד בבאר שבע, ושיפועו מגיע בבית המקדש; מה טעם? ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, וכתיב: "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל". אמר ר' יוחנן: הסולם הזה עומד בבית המקדש, ושיפועו מגיע עד בית אל; מה טעם? ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, וכתיב: "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל".
אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. אמר ר' אחא: עתיד השער הזה להפתח לכמה צדיקים כיוצא בו. אמר ר' שמעון בן יוחאי: אין בית המקדש של מעלה גבוה מבית המקדש של מטה אלא שמונה עשר מיל; מה טעם? וזה שער השמים, מנין וז"ה. דבר אחר: מלמד שהראהו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. מה נורא המקום הזה, הרי בנוי, כמה דאת אמר: "נורא אלהים ממקדשיך". אין זה, הרי חרב, כמה דאת אמר: "על זה היה דוה לבנו". וזה שער השמים, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, כמה דאת אמר: "כי חזק בריחי שעריך".בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
מה נורא מה דחילו. נראה דבא לפרש דלא נימא דמה נורא קאי להקב"ה ויאמר ויירא ויאמר מה נורא הקב"ה דאל המקום לא שייך לומ' נורא כמו שאמ' רז"ל את מקדשי תיראו וכי מן המקדש היה ירא ולכך פי' מה דחילו דאי הוה קאי אדלעיל היה מתורגם דחילא כמו שמתורגם האל הגדול הגבור והנורא מהר"ר:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כח יז"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.