יריעות שלמה על רש"י/בראשית/כח
פסוק ג[עריכה]
בד"ה ואל שדי מי שדי בברכותיו נ"ב פי' זה השם הוא טוב להזכיר בעת צרה ובמקום דשכיח היזק שהרי עשו עומד עליו ודוק מהרש"ל:
פסוק י[עריכה]
בד"ה ה"ג כו' סבת החזרה נ"ב ונ"ל שכפל הלשון שיבוש גדול הוא כי ע"י קאי על ההפסקה שהפסיק כו' ושבשביל לא קאי על שום קושיא אלא על שרעות שכתו' אחריו וכן קבלתי מאמ"ז וכאלו נכת' ע"י שהלך עשו אל ישמעאל בשביל שרעות וק"ל מהרש"ל: בד"ה מגיד כו' ליציאת גופו נ"ב ולא נ"ל כלל פירושו שיהיה כאלו כתוב ב' פעמים וחד לגופה כו' גם מה שהוא מבין הב"ר כפשוטו שדייק מלשון ויצא שמשמע הוא לבדו יצא והלא כמה גמלים וחמורים יצאו קושיא של הבל הוא אלא הב"ר נמי דייק דויצא הכתוב כאן הוא מיותר כדפרש"י ובא להודיע לנו הכתוב כאלו הוא לבדו יצא אע"פ שכמה גמלים וחמורים יצאו אלא יציאתו ניכרת ודוק מהרש"ל:
פסוק יא[עריכה]
בד"ה ושינ' כו' תפגע בי נ"ב ולי נראה דאל תפגע דהתם נמי קצת לשון פגישה היא כלומר אל תפגשי נגדי להתפלל מה שאין שייך הכא כלפי המקום וק"ל מהרש"ל: בד"ה עשאן כמין כו' מועטין שבאו בחירק נ"ב ול"נ דמ"ה כתב מראשותיו בשו"א ולא בציר"י להודיע שתחת מראשותיו היה ושניהם אמת שלקח כמה אבני' לשכב עצמו מפני החיות וג"כ אחת תחת מראשותיו וא"כ כל האבנים היו מקנאין בזה שתחת מראשותיו ובעבור זה נתווכחו כל האבנים עד שנבלעו כולן כאחת וק"ל מהרש"ל:
פסוק יז[עריכה]
בד"ה ושאמרו רבותינו כו' ועוד אמרו יעקב נ"ב ול'נ כלל כפירושו חדא דבגי' שלנו כתוב ועוד אמרו שיעקב קרא לירושלים בית אל ולפי פירש הרא"ם אין צירך לזה וג"כ לא מצינו שאמרו זה לוז היא ולא ירושלים שנקשה מניין להם ועוד אפי' לפי התירוץ עדיין קשה מניין להם שזו לוז היא ולא ירושלים דלמא לעולם ירושלים היא ומה שקפצה לו הארץ היינו שלא היה הולך עד חצי הדרך וקפצו לו כנגדו ועוד מאחר שרש"י מפרש שראשה בלוז ואמצעה בירושלים משמע שברור לו שלוז אינו ירושלים ואח"כ יקשה מהיכן למדו לומר כן לכן נ"ל שרש"י התחיל להקשות מתחילה כלפי שאמרו רבותינו צדיק זה בה לבית מלוני דהיינו ירושלי' ומקרא משמע שהיה לן בלוז שהוא שער השמים בעבור שהוא ראש הסולם ועוד ק' שאמרו רבותינו ז"ל שיעקב קראו לירושלים בית אל ובקרא משמע שקרא ללוז בית אל וזו לוז היא ואינה ירושלים ובזה אין ספק לרש"י שלוז אינה ירושלים ועוד ק' אפי' אם תוכל לתרץ מה שנ' בקרא ויקרא שם המקום בית אל לא קאי אלוז אלא אירושלים ס"ס מהיכן למדו לומר כן דלמא אלוז קאי כפשוטו ומשני שקפצה ירושלים ללוז ואז לק"מ ולעולם לוז אינה ירושלים ודוק מהרש"ל: בד"ה בגבול שבין כו' מה דחילו דאתר' נ"ב ולי נראה אדרבה בעבור זה הביא רש"י התרגום כדי להוכיח שהמורא קאי על המקום עצמו מדלא תרגם דאתרה וק"ל מהרש"ל:
פסוק כ[עריכה]
בד"ה אם שמור לי כו' אבל הבגד אעפ"י כו' נ"ב ול'נ דה"ק שיתן לי לחם בריוח שלא אצטרך למכור בגדי וכן פירש מהרא"י והוסיף שהבגדים הם עיקר לאדם יותר מאכילה ע"ד עשיק לגבך ושוי לכריסך כו' מהרש"ל: בא"ד המתחייב בחן נ"ב ולי נראה דפשיטא על החטא לא הבטיחו לפי שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ומ"ה נאמר ושבתי ולא והשבני כמו שנאמרו כולן אלא הושבתי קאי על בשלום כלומר בעצמי אשוב מן החטא ודוק מהרש"ל:
פסוק כא[עריכה]
בד"ה והיה ה' כו' יוציא המעשר ל"ק נ"ב ולי נראה דה"ק אם לא תתן לא אעשר שני פעמים ועכשיו עשר אעשרנו לך כמו שדרשו רבותינו ז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מן החומש ולמדו מיעקב וק"ל מהרש"ל: בא"ד מצינו שקיים נ"ב פיר' מאחר שראובן נמי הבכור א"כ תתחיל המניין משמעון וא"כ נכה עוד ג' בכורים ויחזור העשירי ללוי ודוק מהרש"ל: