יריעות שלמה על רש"י/בראשית/כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פסוק ג[עריכה]

בד"ה לפי שהאבן כו' גדולה כמו שפי' נ"ב פירש מדכתיב אבן גדולה ולא כתיב אבן סתם ש"מ כו' מהרש"ל:

פסוק יא[עריכה]

מה שפירש"י שצפה ברוח הקדש שאינה נכנסת עמו בקבורה קשה א"כ איך בכה נגדה וכי גילה לה אותה הבכייה על מה היתה לכן פירש ד"א בעבור שבא בידים ריקנים וזה גילה לה אבל חלילה שצדיק יבכה על איבוד ממון ואדרבה יודה לה' שהציל גופו כי היה בסכנה גדולה וגם אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות וצריך האדם לשמוח על איבוד ממונו כי לכפרה הוא לו אלא הוא בכה מפני הנבוא' שראה וק"ל ולפיכך לא צריכין אנו להאבן עזרא שמהפך הפסוקים עיין שם מהרש"ל:

פסוק יג[עריכה]

בד"ה אמר שמא כו' יש בפיו ורבי' מן המתמיהין הלא אין מן הדרך להביא אבנים טובות בפיו לכן נראה לפרש בפיו כלומר לנשק לו ולהראות לו פנים יפות עד אשר יגלה כל מה שבפיו שדרך מרגלית ואבנים טובות להיות לו לאדם צרורות בהסתר ודוק מהרש"ל:

פסוק יח[עריכה]

ברחל בתך הקטנה מה שלא אמר בתך הקטנה לחוד כי היה מתיירא שמא יש לו עוד בת קטנה ביותר ולא היה מתיירא שמא יחליף שמה כי בלי טעם אין לו להחליף בשלמא גבי לאה יחליף משום אין דרך וכו' ע"כ אמר נמי קטנה כי משום אין דרך אין לו לעשות אלא רמאות להחליף שם אבל אין שייך לומר על הגדולה קטנה בשקר ואפ"ה לא הועיל וק"ל מהרש"ל:

פסוק כ[עריכה]

בד"ה שהרי כו' שפי' כימים נ"ב ונ"ל כימים שהם במספר אחדים דהיינו ז' ימי השבוע לאפוקי ח' ימים ודוק ומסתמא רבקה לא על ז' ימים שלחה אותו אלא על מספר שנים כימים אחדים וק"ל מהרש"ל:

פסוק כה[עריכה]

מה שפירש"י ויהי בבוקר והנה היא לאה כו' שלמדה רחל סימנים דלמא כפשוטו הוא נ"ל דדייק מדכתיב והנה היא לאה ולא כתיב והנה לאה דמשמע עכשיו היתה לאה ולא בלילה לכך פי' שלמדה לה הסימנים וא"כ דומה היתה בלילה לרחל ולא ללאה וק"ל מהרש"ל:

פסוק ל[עריכה]

מה שפרש"י שבעה שנים אחרי' הקשן לראשוני' מקשין העולם אדרבה לישנ' משמע דאחירות היו שלא היו דומין לראשונים. ונ"ל דאף רש"י כפשוטו ס"ל דאחירות אינן דומות לראשונו' שבאו לו בלב טוב והיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה משא"כ באותן ז' שנים האחירות שבאו לו בצער ומ"מ כתב המקרא עוד ז' שנים דמשמע שבא להקישן שאעפ"י שבצער באו לו מ"מ היו באמונה ודוק מהרש"ל:

פסוק לד[עריכה]

בד"ה לפי שהאמהות כו' ששאר האמהו' נ"ב ול"נ דכל אותן הנביאים מפורסמין היו במקרא וגם אפשר נביאותן היתה גלויה לרבים משא"כ הכא שכל נביאתן היתה מה שצפו בינם לבין עצמם וגם אינן מפורסמין במקרא וק"ל מהרש"ל: מה שפירש"י מדברי רז"ל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלסין נ"ל משום דדרשינן על כנו ל' בסיס וכן כלומר ריבוי עם שעומדין בחוזק על בסיסן וק"ל מהרש"ל: