מפרשי רש"י על בראשית כט יג
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק כ"ט • פסוק י"ג |
• ב • ג • ו • י • יא • יב • יג • יח • כ • כא • כה • כז • ל • לד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת־שֵׁ֣מַע ׀ יַעֲקֹ֣ב בֶּן־אֲחֹת֗וֹ וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתוֹ֙ וַיְחַבֶּק־לוֹ֙ וַיְנַשֶּׁק־ל֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
רש"י
"וירץ לקראתו" - (ב"ר) כסבור ממון הוא טעון שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים
"ויחבק" - כשלא ראה עמו כלום אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו (ב"ר)
"וינשק לו" - אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו (ב"ר)
"ויספר ללבן" - שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטלו ממונו ממנו
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ – כַּסָּבוּר מָמוֹן הוּא טָעוּן, שֶׁהֲרֵי עֶבֶד הַבַּיִת בָּא לְכָאן בַּעֲשָׂרָה גְּמַלִּים טְעוּנִים (שם).
וַיְחַבֶּק [לוֹ] – כְּשֶׁלֹּא רָאָה עִמּוֹ כְּלוּם, אָמַר: שֶׁמָּא זְהוּבִים הֵבִיא וְהִנָּם בְּחֵיקוֹ.
וַיְנַשֶּׁק לוֹ – אָמַר: שֶׁמָּא מַרְגָּלִיּוֹת הֵבִיא וְהֵם בְּפִיו (שם).
וַיְסַפֵּר לְלָבָן – שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא מִתּוֹךְ אֹנֶס אָחִיו, וְשֶׁנָּטְלוּ מָמוֹנוֹ מִמֶּנּוּ.
מפרשי רש"י
[י] שגוהנם בחיקו כו'. נראה שרוצה לומר כי יעקב הטמין הממון והנם בחיקו בהסתריו, כי מקום החיק הוא בסתר יותר - שאין נראה, וכאשר הוא מחבק אותו אז הוא מתדבק בו לגמרי, ובשביל זה ימשוך אליו אהבתו, ולא יעלים ממנו. וכן 'שמא הם בפיו', ורוצה לומר כי הפה הוא יותר נסתר מן החיק, שהוא תוך האדם, ועל ידי נשיקה רצה הוא למשוך אותו אליו עד כי דבר שהוא בפה - דהיינו בסתר לגמרי - ימצא. ומתחלה היה מחבקו להדבק בו באהבה יתירה עד שיגלה לו אם הם טמונים בחיקו, ואינו כל כך הסתר. ועוד הוסיף אם הם טמונים בפיו, דהיינו הטמנה גמורה והעלמה יתירה, ובשביל זה שהיה מתדבק בו באהבה יתירה, שנשק לו, לא יעלים ממנו. וזה שאמרו (ב"ר ע, יג) אם הם טמונים בפיו ימצא, רוצה לומר אם יש לו פנימות וסוד בהם - בשביל כי הנשיקה בפה הוא דבוק גמור, וימשוך אליו פנימיותיו, וימצא דבר שהוא בפיו נסתר גמור: [יא] והנם בפיו כסבור ממון הביא וכו'. דאם לא כן אין דרכו של רשע לחזור על האורחים, ואף על גב שהיה קרוב לו:
בד"ה אמר שמא כו' יש בפיו ורבי' מן המתמיהין הלא אין מן הדרך להביא אבנים טובות בפיו לכן נראה לפרש בפיו כלומר לנשק לו ולהראות לו פנים יפות עד אשר יגלה כל מה שבפיו שדרך מרגלית ואבנים טובות להיות לו לאדם צרורות בהסתר ודוק מהרש"ל: