ביאור:בראשית כח יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית כח יא: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא."



ראה: השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק

המקום של יעקב[עריכה]

כשיעקב יצא מביתו שבארץ כנען אל בית דודו שבארם נהריים, הוא הגיע למקום בהר שהתאים לשינה.
יעקב יצא בחוסר כל כדי לעבור ניסיון שמטרתו לקבוע אם אלוהים יציל ויברך אותו. המקום הזה היה מקום עקדתו של יעקב. יעקב שכב על האבנים כמו שיצחק שכב על העצים והמזבח, וכמו שהמלאך התגלה לאברהם ויצחק, כאן מלאכים רבים התגלו ליעקב ואלוהים נתן לו את הברכה.

למרות שיעקב היה קרוב לעיר, הוא העדיף לישון בהר על אבנים. ניתן לחשוב שיעקב חשש לישון בעיר או שלא היה לו כסף לשלם עבור מקום לינה.

ויפגע במקום / אראל[עריכה]

1. יש שפירשו פגע = פגש ונתקל, בַּמָּקוֹם = ב-הַמָּקוֹם = מקום ידוע ומיוחד. יעקב הגיע, מבלי לדעת, למקום מיוחד ומקודש; מכיוון שבא השמש - השמש שקעה בדיוק כשהגיע לשם, הוא הלך לישון שם; ומכיוון שהמקום היה מקודש - הוא זכה לחלום נבואי, כמו שמתואר בפסוקים הבאים.

2. אולם, קשה להניח שה' התגלה ליעקב רק בגלל שהגיע "במקרה" למקום מסויים, ה' בוודאי רצה להתגלות אל יעקב בכל מקרה כדי לברך אותו בברכת הדרך. לפי זה אפשר לפרש שהכוונה " בְּמָקוֹם כלשהו שבו היה במקרה כאשר שקעה השמש": "אירע לו דרכו במקום אחד חוץ מעיר לוז" (רשב"ם) , או " בַּמָּקוֹם הידוע למי שקורא את הסיפור": "וטעם פתחות בי"ת במקום - דברי משה, והטעם - במקום הידוע היום" (אבן עזרא) . לפי זה ייתכן שהמקום אינו מיוחד, והוא נקבע כמקום מקודש רק לזכר ההתגלות שהיתה שם; וראו גם שני הפירושים הראשונים על אכן יש ה' במקום הזה (פסוק טז) .

  • אולם, אם מדובר במקום סתמי, לא ברור מדוע בכלל הפסוק מזכיר אותו, היה אפשר פשוט לכתוב "וילן כי בא השמש".

3. וחז"ל שילבו את שני הפירושים: המקום אכן היה מקום מיוחד וקדוש, אך יחד עם זה ה' גם רצה להתגלות אל יעקב, ולכן בא השמש - ה' השקיע את השמש קודם זמנה כדי שיעקב יישן דווקא במקום הקדוש: "היה לו לכתוב "ויבא השמש וילן שם"! כי בא השמש משמע ששקעה לו חמה פתאום, שלא בעונתה, כדי שילין שם" ( רש"י ) . בקריאה ראשונה הפירוש נראה תמוה ורחוק מפשט הכתוב, אולם בהמשך הספר, כשיעקב חוזר מארם נהריים לארץ כנען, אנו מוצאים פסוק מאד דומה, (בראשית לב לב): "וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל, וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ"; המילה לו רומזת שה' הזריח את השמש קודם זמנה, במיוחד בשביל יעקב, כדי לרפא את הצליעה שלו. והאירועים מקבילים:

  • כשיעקב יצא מארץ כנען, ה' השקיע את השמש בדיוק כשיעקב הגיע למקום שבו ה' רצה להתגלות אליו, מקום שנקרא לאחר מכן בית אל;
  • וכשיעקב חזר לארץ כנען, ה' הזריח את השמש בדיוק כשיעקב עבר את המקום שנקרא פנואל, לאחר שה' התגלה אליו כשנאבק עם המלאך.

4. הסבר מפורט יותר על המשמעות של שקיעת השמש דווקא במקום מקודש נמצא בפירוש כלי יקר: "לכך קראו [מקום] סתם, לפי שהוא מקומו של עולם... כי ממנו יוצא השפע כל העולם. ויעקב הרגיש כי זה יהיה מקום המקדש, לפי שראה ששקעה עליו השמש שלא בעונתה, לפי שמקום קדוש זה מכהה גלגל חמה ואינו צריך אל השמש, ואדרבה, השמש צריכה אליו... על כן כהה אור השמש מייד בבואו אל מקום הקדוש, והיה לעת ערב יהיה אור, כי האיר ה' אור העליון ממקום קדוש זה, עד שנראה ה' אליו במחזה בלילה ההוא" (כלי יקר, פירוש שני) . ישנם מקורות נוספים המלמדים, שהנוכחות האלהית מפיצה אור המעמיד בצל את אור השמש:

  • (מלכים א ו ד): "וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים"- החלונות בבית המקדש היו צרים כלפי פנים ורחבים כלפי חוץ, כי האור יוצא מבית המקדש אל העולם ולא להיפך ( פירוט ).
  • (ישעיהו ס יט): "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ"
  • (יחזקאל מג ב): "וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ"

איפה בדיוק היה המקום הזה? נראה בפירוש על פסוק יט.

5. ובכיוון אחר לגמרי, פירשו חז"ל פגע = התפלל, כמו ב (ירמיהו כז יח): "וְאִם נְבִאִים הֵם, וְאִם יֵשׁ דְּבַר ה' אִתָּם, יִפְגְּעוּ נָא בה' צְבָאוֹת לְבִלְתִּי בֹאוּ הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים... בָּבֶלָה"; יעקב התפלל לפני שהלך לישון, "ולמדנו שתקן תפלת ערבית" ( רש"י ע"פ בראשית רבה סח ט ) . הפועל המלא המציין תפילה הוא פגע בה', ובפסוק נאמר שיעקב פגע במקום, ולפי זה יש לפרש, ש"המקום" הוא כינוי לה'.

ויפגע במקום / מיכאל עזרא[עריכה]

יש להתבונן בפירוש רש"י על הלשון המיוחדת בפסוק: " "ויפגע -"

"1. לשון הגעה ופגישה, כמו שנאמר ' ויפגע ביריחו' (יהושע טז)."

"2. ורבותינו פירשו לשון תפלה ' ואל תפגע בי' (ירמיהו ז), ולמדנו שתקן יעקב תפלת ערבית. ושינה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא)" "

רש"י מביא שתי משמעויות בביאור השורש פ.ג.ע.:

1. לפירוש הראשון פ.ג.ע=פ.ג.ש, כדוגמת הפסוק "כי תפגע שור איבך או חמרו תועה השב תשיבנו לו" (שמות כג). ישנם מצבים שהאפשרות ליצור מגע ומפגש עם דבר שמורגש כמרוחק היא דווקא באמצעות פגיעה בו (כמו כשיורים חץ למטרה מרוחקת). נחשפתי לכך לפני חודשים אחדים כאשר פגשתי במישהי שחשה כי איני קשוב ומבין לרצונה.  בהרגשה של 'לית ברירה', וכדי לפרוץ את ה'אטימות', היא בחרה (בתת המודע) לפגוע בי בדרכים שונות ששיאם היה העלבה קולנית במקום ציבורי - למרבה הפלא זה עבד ונוצר מפגש בהיר ועניני!

2. להתפלל - השורש פ.ל.ל בבנין התפעל, מורה על פעולה סובייקטיבית וחוזרת (מבצע הפעולה מהווה בעצמו גם את מקבלה). נמצא שתפילה זו עבודה על העצמי, אשר בונה בו רצון מתחדש ומשתכלל לנוכח עבודת התפילה. לפעמים הרצון האלוקי ('האני האמיתי') מרוחק משטף החיים, וכדי לגעת בו יש צורך לקפוץ מעל מכשולים ומעכבים שנוצרו בדרך. כח אמונה בתפילה מאפשר לדלג ולקפץ מעל הפער הקיים, לפגוע ואף ליצור מפגש ממשי עמו!

אני מניח שהתוצאות של מפגש כזה נעימות מאופן של פגיעה, ולענ'ד לזה כיוון רש'י בפירושו השני.

מאבני המקום / אראל[עריכה]

בפסוקנו נאמר שיעקב לקח מאבני המקום, אבל בהמשך נאמר:

(בראשית כח יח): "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה, וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ"

האם יעקב לקח אבן אחת או כמה אבנים?

1. "ויקח מאבני המקום" - אפשר לפרש שיעקב לקח אבן אחת מקבוצת אבני המקום, כמו בראשית כח א: " "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ 'לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן" '" - אישה אחת מקבוצת בנות כְּנָעַן (דוד אקסלרוד).

  • אולם, דווקא מתוך ההקבלה בין הפסוקים ניתן לראות שיש הבדל ביניהם - שם נאמר " אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן" ואצלנו לֹא נאמר " אבן מאבני המקום" אֶלֹא רק "מאבני המקום".
  • גם בפסוקים נוספים, כאשר לֹא נזכר שם עצם ביחיד לפני אות היחס מ, הכוונה לרבים, למשל:

2. אפשר לפרש: "לקח יותר מאבן, ועשה אותן כעין כסת לראשו, ולא הספיק לו באבן אחת לבד, שמא בהיותו ישן יתנועע ויפול ראשו לארץ; אמנם לבסוף לקח את האבן אשר שם מראשותיו, כלומר אותה שהיתה עיקר הנחת ראשו עליה" ( שד"ל ) .

  • אולם, ה הידיעה לפני המילה "אבן" מלמדת שמדובר באותה אבן - האבן הידועה - ששם מראשותיו, ולא באחת מתוך רבות.

3. ואפשר לפרש, שיעקב לקח כמה אבנים, ו"עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות..." (רש"י) .

אם כך, מדוע בבוקר היתה שם אבן אחת - "האבן אשר שם מראשותיו"?: - "...התחילו מריבות זו את זו, זאת אומרת 'עלי יניח צדיק ראשו', וזאת אומרת 'עלי יניח'; מייד עשאן הקב"ה אבן אחת..."

מאבני המקום / הרב יהודה גנון ז"ל[עריכה]

היו היה יהודי שמן וכבד. יום אחד בא היהודי לבקר את הרב. הכניס אותו הרב לביתו, נתן לו שתיה והזמין אותו לשבת על הכורסה, שתחתיתה היתה עשויה מעשה רשת. איך שהאיש התיישב על הכורסה - נקרעה הרשת ונפער חור גדול בכורסה. ראה הרב שהיהודי נבוך, ואמר לו: "אתה כמו יעקב אבינו." "כמו יעקב אבינו?!" "כן! יעקב אבינו היה כל-כך צדיק, שכל אבן ואבן אמרה: ' "עליי יניח אותו צדיק את ראשו" ', עד שהקב"ה עשה מכולן אבן אחת גדולה. גם כאן - כל חור וחור שברשת אמר: 'עליי יניח אותו צדיק את ישבנו', מה עשה הקב"ה? עשה מכל החורים חור אחד גדול..."


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:המקום של יעקב


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-01-18.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-28-11