לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת עבודה זרה/פרק ראשון

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק ראשון – לפני אידיהן

[עריכה]
כולל שיעורי שמע

ירושלמי מאיר עבודה זרה א



^[דף א עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד א1

==ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה א==

מתני':

א_א§לפני אידיהן של נכרים שלשה ימים אסורין מלשאת ומלתת עמהן, מלהשאילן ומלשאול מהן, מלהלוותן ומלהלוות מהן, מלפורעם ומלהפרע מהן. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: נפרעין מהן מפני שהוא מיצר. אמרו לו: אף על פי שהוא מיצר עכשיו, שמח הוא לאחר זמן. °רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע אומר: שלשה לפניהן ושלשה לאחריהן אסור. וחכמים אומרים: לפני אידיהן אסור, לאחר אידיהן מותר.
גמ': רבי חמא בר עוקבהרבי חמא בר עוקבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חמא בר עוקבארבי יוסי בר חנינא° שמע רמז לכולהון מהכא, שנאמר (עמוס ד', ד') "והביאו לבוקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרותיכם". מכאן שדרך עובדי כוכבים להתכונן לפני יום אידם ג' ימים. אמר לו רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: אין כיני אפילו בגליות דתנייהיה אסור שלושה ימים. ותני °נחום המדינחום המדי תנאנחום המדי אומר: יום אחד בגליות אסור. מאי כדון? למה בארץ ישראל נאסרו שלושה ימים בחוץ לארץ רק יום אחד תמן בחוץ לארץ בדקו ומצאו שהן עושין צרכיהן ליום אחד ואסרו יום אחד. ברם הכא בארץ ישראל בדקו ומצאו שעושין צרכיהן לשלשת ימים ואסרו להן שלשת ימים. מה מקיים רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא אהן קרייה "והביאו לבוקר זבחיכם וגו"לשלשת ימים מעשרותיכם"? במלכות ירבעם הכתוב מדבר. כיון שמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל ואמר להן: בואו ונעבוד עבודה זרה. עזדעבודה זרה וותרנית היא. הדא היא דכתיב (ישעיהו ז', ו') "נעלה ביהודה ונקיצינה ונבקיענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל". ואמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°: חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום או אדם ששמו טבאל, אלא אין זה אלא כינוי לעבודה זרה שעושה טובה עם עובדיועובדיה. התורה אמרה (שמואל א ב כח) "ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן" רק כהנים יכולים להקריב, ועבודה זרה אומרה (מלכים א' י"ב, ל"א) "ויעש כהנים מקצות העם". ואמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא: לא מן הקוצים שבעם, מפסולת שבעם. התורה אמרה (שמות כ"ג, י"ח) "לא ילין חלב חגי עד בוקר". ועבודה זרה אמרה "והביאו לבוקר זבחיכם". התורה אמרה (ויקרא קדושים יט ו) "ביום זבחכם יאכל וממחרת". ועבודה זרה אמרה "לשלשת ימים מעשרותיכם". התורה אמרה (שמות משפטים כג יח) "לא תזבח על חמץ דם זבחי". ועבודה זרה אמרה (עמוס ד', ה') "וקטר מחמץ תודה". התורה אמרה (דברים כ"ג, כ"ב) "כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו". ועבודה זרה אמרה (עמוס ד', ה') "וקראו נדבות השמיעו" שתוכלו להביא מתי שרק תחפצו. כתיב (הושע ז ה) "יום מלכינו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לוצצים כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם בוקר הוא בוער כאש להבה". אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייהרבי יודן אבי ר' מתניא אמורא א״י · דור ד׳רבי יודן אבי ר' מתניא°: לא בא הכתוב אלא להזכיר גניין של ישראל. יום מלכינו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לוצצים יום שמלך ירבעם על ישראל אתון כל ישראל לגביה בפאתי רמשא לפנות ערב, אמרו ליה: קום עבוד עבודה זרה. אמר לון: אפתי רמשא לפנות ערב הוא, ואני אשתי ולא אשתי. וכל עמא שתו ואמר כך שלא יאמרו אנוסים מחמת שיכרות היינו. אלא אם אתון בען אזלון ואתון בצפרא אם אתם רוצים לכו ושובו בבקר. הדא הוא דכתיב (הושע ז', ו') "כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם בוקר הוא בוער כאש להבה". כל הלילה לא ישן אופיהם יצרם (הושע ז', ו') "בוקר הוא בוער כאש להבה". בצפרא אתון לגביה בבקר באו אליו, אמר לון: כדון אנא ידע דאתון בען עכשיו אני יודע שאתם רוצים, אלא דאנא דחיל מפחד מסנהדרין דידכון דלא יקטלונני. אמרו ליה: אנן קטלין לון אנו נהרוג אותם. הדא הוא דכתיב (הושע ז', ז') "כולם יחמו כתנור ואכלו את שופטיהם". רבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין° אמר: הרגום היך מה דאת אמר (דברים שופטים כא א) "כי ימצא חלל". רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא אמר: הורידן מגדולתן, דכתיב "יום מלכינו החלו" מלשון חולין "שרים חמת מיין משך ידו את לוצצים". יום שנעשו בו שרים חולין

📖 באר משה — דף א עמוד א

בעזרת השם אנחנו פותחים תלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה, דף א'. מתני': לפני אידיהן של נכרים שלשה ימים אסורין מלשאת ומלתת עמהן, מלהשאילן ומלשאול מהן, מלהלוותן ומלהלוות מהן, מלפורעם ומלהפרע מהן. רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר. כי הוא צריך לשלם כסף אז הוא מיצר. אמרו לו אף על פי שהוא מיצר עכשיו, שמח הוא לאחר זמן שהוא נפטר מהחוב. רבי ישמעאל אומר שלשה לפניהן ושלשה לאחריהן אסור. וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור, לאחר אידיהן מותר.

הגמרא מבקשת רמז לדין הזה. רבי חמא בר עוקבה שמע כולהון מן הכתוב "והביאו לבוקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרותיכם", מכאן שדרך עובדי עבודה זרה להתכונן לפני יום עידן שלושה ימים. אמר לו רבי יוסי אין כיני אפילו בגליות, יעשו שלושה ימים? ותני נחום המדי אומר יום אחד בגליות אסור. אז מה נעביד? למה בארץ ישראל אסור שלושה ימים ובחוצה לארץ רק יום אחד? אלא שאלת הגמרא: תמן בחוץ לארץ בדקו ומצאו שהן עושין צרכיהן ליום אחד ואסרו יום אחד. ברם הכא בארץ ישראל בדקו ומצאו שעושין צרכיהן לשלשת ימים ואסרו להן שלשת ימים, כלומר מתכוננים לחג שלושה ימים לכן אסרו להם שלושה ימים.

שואלת הגמרא: מה מקיים רבי יוסי אהן קרייה, "והביאו לבוקר זבחיכם"? הרי אם אומר שזה בגלל עניין של כמה זמן שמתכוננים לחג ובכל מקום זה משתנה, אז מה זה הפסוק הזה? אלא במלכות ירבעם הכתוב מדבר. כיון שמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל ואמר להן: בואו ונעבוד עבודה זרה. וותרנית היא. הדא היא דכתיב "נעלה ביהודה ונקיצינה ונבקיענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל". אמר רבי אבא: חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו טבאל, אלא אין זה אלא כינוי לעבודה זרה שעושה טובה עם עובדיה.

התורה אמרה "ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן", כלומר צריך רק כוהנים שהם מיוחסים ולא בעלי מומים וכדומה. ועבודה זרה אומרה "ויעש כהנים מקצות העם". אמר רבי אילא: לא מן הקוצים שבעם, מפסולת שבעם. התורה אמרה "לא ילין חלב חגי עד בוקר", חגיגה עד בוקר. ועבודה זרה אמרה "והביאו לבוקר זבחיכם". התורה אמרה "ביום זבחכם יאכל וממחרת", כלומר רק יום ולילה, או שני ימים ולילה אחד אם זה שלמים. ועבודה זרה אמרה "לשלשת ימים מעשרותיכם" — מותר שלושה ימים. התורה אמרה "לא תזבח על חמץ דם זבחי". ועבודה זרה אמרה "וקטר מחמץ תודה". התורה אמרה "כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו". ועבודה זרה אמרה "וקראו נדבות השמיעו", כלומר תאמר דבר שתוכל ותביא.

כתיב "יום מלכינו החלו שרים חמת מיין, משך ידו את לוצצים. כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם, בוקר הוא בוער כאש להבה". אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה: לא בא הכתוב אלא להזכיר גניין של ישראל. יום שמלך ירבעם על ישראל אתון כל ישראל לגביה בפתי רמשא, כלומר לקראת הערב, ואמרו ליה: קום עבוד עבודה זרה. אמר לון: אפתי רמשא הוא, אשתי ולא אשתי — עדיין זה ערב, תחילת הלילה, ואני אשתה ולא אשתה, וכולם אשתה. הוא לא רצה שיגידו שעשו זאת מחמת שכרות. אלא אם אתון בען, אזלון ואתון בצפרא — לכו תחזרו בבוקר ונראה אתכם באמת רציניים.

הדא הוא דכתיב "כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם" — כלומר יצרם לא ישן כל הלילה. "בוקר הוא בוער כאש להבה". בצפרא אתון לגביה, בבוקר הם באו אליו. אמר לון: כדון אנא ידע דאתון בען, עכשיו אני יודע שאתם באמת רוצים את זה. אלא דאנא דחיל מסנהדרין דידכון דלא יקטלונני — אני מפחד מהסנהדרין שיהרגו אותי. אמרו ליה: אנן קטלין לון — אנחנו נהרוג אותם. הדא הוא דכתיב "כולם יחמו כתנור ואכלו את שופטיהם". רבי לוי אמר: הרגום היך מה דתמר "כי ימצא חלל". רבי אילא אמר: הורידן מגדולתן, "יום מלכינו החלו שרים חמת מיין" — יום שנעשו בו שרים חולין, מי גרם להן? חמת מיין שהיו להוטין אחר היין.

"משך ידו את לוצצים" — כד הוה חמי בר נש כשר, שהיה לו אדם שהוא כשר, הוה מייתיב גביה תרין ליצנין, ואמרין ליה: אי זה דור חביב מכל הדורות? אמר להן: דור המדבר, שקיבלו את התורה. ואינון אמרין ליה: ולא עבדון עבודת כוכבים? והוא אמר לון: בגין דחביבין לא איתענשון. והינון אמרין ליה: חשי, דמלכא בעי מיעבד כן, קבל מיניה ושתוק, כי גם המלך רוצה לעשות זאת. ולא עוד אלא אינון עבדין חד ודין עבד תרין, "וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן". ואתה אומר: גסות רוחו של ירבעם היא החליטתו.



^[דף א עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף א עמוד ב2

מי גרם להן? חמת מיין שהיו להוטין אחר היין. "משך ידו את לוצצים" - כד ירבעם הוה חמי היה רואה בר נש כשר הוה מייתיב גביה תרין ליצנין ואמרין ליה: אי זה דור חביב מכל הדורות? אמר להן: דור המדבר שקיבלו את התורה. ואינון אמרין ליה: ולא עבדון עבודת כוכבים ומזלות? והוא אמר לון: בגין דחביבין לא איתענשון. והינון אמרין ליה: חשי תשתוק דמלכא בעי למיעבד כן. ולא עוד אלא אינון עבדין עגל אחד ודין עבד תרין, דכתיב (מלכים א' י"ב, כ"ט) "וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן". גסות רוחו של ירבעם היא החליטתו. אמר רבי יוסי בר יעקברבי יוסי בר יעקב אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר יעקב°: במוצאי שמיטה מלך ירבעם על ישראל. הדא הוא דכתיב (דברים וילך לא י) "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם". אמר: אנא מיתבעי מיקרי אני צריך לקרא? קאים אנא ואינון אמרין: מלכא דאתרא רחבעם קדם. ואין מיקרי תיניין גנאי הוא לי. ואין לא ניקרי ביזיון הוא לי. ואין מרפינוןארפינון אזלון ואם אני מניח את העם לעלות לבדם ולא אעלה עימם סלקין אינון ושבקין יתי ואזלין לון גבי רחבעם בן שלמה. הדא הוא דכתיב (מלכים א' י"ב, כ"ז) "אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלם ישוב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם". מה עשה? עשה שני עגלי זהב וכתב על ליבן "והרגוך" לרמוז שאילו יעלו ישראל לרגל לירושלים סוף שיבקשו לחזור למלכות בית דוד, ויהרוגו אותו. אמר: כל מלך דיקום אחרי יסתכל בון. אמר רבי חונהרב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3° (תהלים נ"ח, ו') "חובר חברים מחוכם" - כל מי שהיה חוברו שנהיה מלך אחריו היה מבין את הרמז וחוברו לעבודה זרה. אמר רבי חונהרב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3° (הושע ה', ב') "ושחטה שטים העמיקו" - שהעמיק ברשע. אמר: כל דמפרסיםדמפרסם מה פירוש והרגוך אנא קטיל ליה ועמי הארץ חשבו שהעגל יהרוג כל מי שלא יעבוד אותו. אמר רבי אבין בר כהנארבי בון בר כהנא אמורארבי בון בר כהנא°: אף שבתות וימים טובים מצינו שבדה להם ירבעם מלבו. הדא הוא דכתיב (מלכים א' י"ב, ל"ב) "ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש, בחג אשר ביהודה, ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבוח, בחדש אשר בדה מליבו" קוראים מליבו אבל מלבד כתיב כמה דאת אמר (ויקרא אמור כג לח) "מלבד שבתות ה'" שגם במקום שבת בחר יום אחר. תנן: לפני אידיהן של נכרים שלשה ימים אסורין מלשאת ומלתת עמהן תני: עבר ונשא ונתן עמו א_ב§מותר. רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° ורבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: ואפילו ביום אידו. ותני כן: במה דברים אמורים בנכרי שאינו מכירו, אבל בנכרי המכירו מותר מפני שהוא כמחניף להן לשמור איתם קשרים שלא יעזוב אותו וילך לסחור עם אחר. תני: נכנס לעיר ומצאן שמחין יכול לשמח עמהן מפני שאינו אלא כמחניף להן לשמור איתם קשרים שמא יזדקק להם. חד דוקינר גוי אוקיר לרבי יודן נשייארבי יהודה נשיאה אמורא א״י · דור א׳רבי יהודה נשיאהרבי אפסרבי חנינא בר חמארבי שמלאי° חד דיסקיה מלא דינרין, נסב לקח רבירבי° חד מינהון שלא יפגע, ושלח ליה שאראאת השאר. שאל לרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° מה לעשות באותו דינר, אמר: יוליך הנייה לים המלך.ח וקשה הרי מדובר במכירו ובלשעבר ולמה הרי לשעבר אמר רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° שהכסף אסור ויוליך הנאה לים המלח? אמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°: ואני לא שאלני רבן גמליאל ברבי° מהו לילך ליריד ואסרתי לו? והתני א_ג§הולכין ליריד ולוקחין משם עבדים ושפחות. רל אמרואמר ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: לא סוף דבר עבדים ישראל אלא אפילו נכרים מפני שמקרבין תחת כנפי השכינה. מאי כדון? למה באמת הוא אסר רבן גמליאל ברבי° אדם קטן היה וביקש רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° לגודרו. אבל רבי יודן נשייארבי יהודה נשיאה אמורא א״י · דור א׳רבי יהודה נשיאהרבי אפסרבי חנינא בר חמארבי שמלאי° אדם גדול היה ולמה רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אסר עליו שלא יראו אחרים וירגילו עצמם בכך, ויבואו להתיר גם בעובד כוכבים ומזלות שאינו מכירו וביקש רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° לגדור הדבר. תנן: ואסורים מלהשאילן ומלשאול מהן ניחא מלהשאיל

📖 באר משה — דף א עמוד ב

אמר רבי יוסי בר יעקב: במוצאי שמיטה מלך ירבעם על ישראל. הדא הוא דכתיב "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם". אמר: אנא מיתבעי מיקרי? כלומר, אם יקראו לי לבוא לקרוא בתורה — קאים אנא, אני אעמוד, ואינון אמרין: מלכא דאתרא קדם, מלך של המקום הוא הקודם. ואין מיקרי תיניין גנאי הוא לי, ואם אני אקרא שני זה גנאי לי. ואין לא ניקרי ביזיון הוא לי, ואם לא אקרא בכלל זה ביזיון. ואין אזלון סלקין אינון שבקין יתי, אם יעלו הם יעזבו אותי, אזלין לון גבי רחבעם בן שלמה.

הדא הוא דכתיב "אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלם ישוב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם". מה עשה? עשה שני עגלי זהב וכתב על ליבן "והרגוך", לרמוז שאם יעלו ישראל לרגל לירושלים בסוף יבקשו לחזור למלכות בית דוד ויהרגו אותו. אמר: כל מלך דיקום יסתכל בון — יסתכל בפסלים האלה ויבין מה כתוב שם.

אמר רבי חונה: "חובר חברי מחוכם" — כל מי שהיה חוברו היה חוברו, כל מי שמלך אחריו היה מבין את הרמז וחובר לעבודה זרה. אמר רבי חונה: "ושחטה שטים העמיקו" — שהעמיק ברשע. אמר: כל אנא קטיל ליה — כל מי שלא יעבוד אותי אהרוג אותו, זו הכוונה.

אמר רבי אבין בר כהנא: אף שבתות וימים טובים מצינו שבדה להם ירבעם מלבו. הדא הוא דכתיב "ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש, בחג אשר ביהודה, ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבוח, בחדש אשר בדה מליבו". "מלבד" כתיב, כמה דאת אמר "מלבד שבתות ה'", לרמוז שגם שבת הוא בחר יום אחר.

תני: עבר ונשא ונתן עמו מותר. רבי יעקב בר אחא ורבי יוסי בשם רבי יוחנן: ואפילו ביום אידו, כלומר השכר שהרוויח מזה מותר, לא נאסר. ותני כן: במה דברים אמורים בנכרי שאינו מכירו, אבל בנכרי המכירו מותר מפני שהוא כמחניף להן. הוא צריך לשמור איתם קשרים כדי שלא יעזבו אותו וילכו לסחור עם אחר, לכן זה מותר. תני: נכנס לעיר ומצאן שמחין שמח עמהן מפני שאינו אלא כמחניף להן.

מספרת הגמרא: חד דוקינר, גוי אחד, אוקיר לרבי יודן נשייא חד דיסקי מלא דינרין — הביא לו שק מלא דינרים. נסב רבי חד מינהון, כלומר לקח אחד כדי שלא ייפגע, ושלח ליה, השאיר את שאר הדינרים. שאל לרבי שמעון בן לקיש מה לעשות בדינר הזה, אמר: יוליך הנייה לים המלח — אסור בהנאה.

קשה לכאורה, הרי מדובר במכירו, ועוד מדובר בשעבר — למה אמר רבי שמעון בן לקיש יוליך הנאה לים המלח? אמר רבי אבהו: ואני לא שאלני רבן גמליאל ברבי מהו לילך ליריד ואסרתי לו? גם אותי שאלו ואמרתי לו שאסור לו ללכת ליריד. שואלת הגמרא: והתני הולכין ליריד ולוקחין משם עבדים ושפחות. ואמר ריש לקיש: לא סוף דבר עבדים ישראל אלא אפילו נכרים מפני שמקרבין תחת כנפי השכינה — העבד שמלים אותו לעבדות מחויב במצוות כנשים, ובעצם מקרבו תחת השכינה, אז מותר.

אז למה בכל זאת אסור לרבן גמליאל ללכת ליריד? אומרת הגמרא: רבן גמליאל ברבי אדם קטן היה וביקש רבי אבהו לגודרו. אבל רבי יודן נשייא אדם גדול היה, ובכל זאת ביקש רבי שמעון בן לקיש לגדור הדבר — שלא יראו אחרים וירגילו עצמם בכך, ויבואו להתיר גם במקום שאינו מכירו.

ואת אמרת: אסורין... מלהשאילן ומלשאול מהן. ניחא מלהשאיל, אבל למה אסור לשאול מהן? אומרת הגמרא: מפני שהוא משיאו שם טוב — כי רואים שהוא מלווה להרבה אנשים, מלווה ליהודים, אז זה ייתן לו שם של אדם מכובד ועשיר, ואז הוא ילך בעבודה זרה שלו וישוב לו וישאיל ליהודים.

ירושלמי מאיר עבודה זרה ב



^[דף ב עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד א3

אבל למה אסור מלשאול מהן? מפני שהוא כמשיאו שם טוב וילך ויודה לעבודה זרה שלו שזכה לעושר ויכול להשאיל ליהודים. תנן: ואסורים מלהלוותן ומלהלוות מהן. ניחא שאסור מלהלוותולהלוותו. אבל למה אסור מלהלותללות מהן? מפני שהוא כמשיאו שם טוב וילך ויודה לעבודה זרה שלו שזכה לעושר ויכול להלוות ליהודים. ואסורים מלפורעם ומלהפרע מהן. ניחא שאסור מלפורעןלפורען. אבל למה אסור מליפרעליפרע מהן? שלא יאמר עבודת כוכבים ומזלות שלו סייעה לו להיפטר מהחוב. אמר רבי אבא בר טבליירבי אבא בר טבליי° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: אם היתה מלוה אובדת מותר שאם לא יגבה עכשיו יאבד את כספו. מאי ותני כן מלוה אובדת? מאי מלוה שאינה אובדת? אובדת בעל פה ואפילו בעדים, ואין מלוה אובדת א_ד§בשטר. והא אפילו מלוה בשטר פעמים שאובדת היא שלא בכל שעה אדם זוכה לפרוע חובו. מאי כדון? מלוה אובדת שלא במשכון, אין מלוה אובדת במשכון. אשכח תני על קדמייתאכקדמייתא: מלוה אובדת בעדים, אין מלוה אובדת בשטר. תנן °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר. אמרו לו אף על פי שהוא מיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן. תמן תנינן: °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: אשה לא תסוד מפני שניבול הוא לה. רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° ורבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה חד אמר: בסיד שהיא מתירתו במועד נחלקו, אבל בסיד שמתירתו לאחר המועד דברי הכל אסור. וחרנא אמר: בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד נחלקו, אבל בסיד שמתירתו בתוך המועד דברי הכל מותר שאף שמצטערת עכשיו שמחה לאחר זמן. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי כדעתיה. כמה ד°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אמר תמן: ניבול שעה ניבול ואסורה לטפול עצמה בסיד אף שאחר כך שמחה כיוון שמצטערת עכשיו, כן הוא אמר הכא: צרת שעה צרה ואף על פי ששמח לאחר זמן מותר להפרע ממנו מפני שהוא מיצר עכשיו. הווי דרבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° דוהוא דאמר בסיד שהואשהיא מותרמתירתו א_ה§בתוך המועד נחלקו, אבל בסיד שהואשהיא מותרמתירתו לאחר המועד דברי הכל אסור. אומנים ישראל שהיו עושין עם הנכרי ביום באידןאידן בקבלנות בתוך ביתו של הנכרי אסור, בתוך בתיהן של ישראל מותר. °רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר אומר: במה דברים אמורים בתלוש מן הקרקע, אבל במחובר לקרקע אסור. בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר. מהו בין כך ובין כך מותר? בין בתלוש בין במחובר או בין בשכיר בין בקיבולת. אמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא: בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת. אמר רבי שמעון בר ברסנהרבי שמעון בר ברסנה° בשם °רבי אחארבי אחא (תנא) תנא · דור ד׳רבי אחא (תנא): בשבת שהתיר שנכרי יעשה מלאכת ישראל בקבלנות בביתו של הגוי ובאבל שהתיר שאחרים יעשו מלאכת האבל ובעבודה זרה שהתיר לישראל לעשות מלאכת נכרי ביום אידם בקבלנות בביתו של ישראל הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר. תנן °רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע אומר שלשה לפניהן ושלשה לאחריהן אסור. וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר. חברייא אמרי: טעמא ד°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע שאוסר אף לאחריהן משום בריה דמועדא כמו איסור חג שלנו שעדין שמחים במה שנשאר מיום אידם, וחשוב כיום אידם.

📖 באר משה — דף ב עמוד א

תמלול מתוקן אנחנו קוראים בירושלמי מסכת עבודה זרה דף ב. נתחיל מהשורה השנייה. אומרת הגמרא: למדנו במשנה "ואסורים להלוותן ולהלוות מהם". אז נחשוב, אסור להלוותם, אבל למה אסור ללוות מהם? מסבירה הגמרא מפני שהוא כמשיאו שם, כי הוא הולך להודות לעבודה זרה שלו שהוא זכה לעושר, והוא יכול בעצם ללוות ליהודים.

כתוב במשנה "ואסורים להיפרע מהם". אז נחשוב אסור לפרוע, אבל למה אסור להיפרע מהם? למה אסור לקחת מהם את החובות שהם חייבים? ואת אמר שלא יאמר עבודת כוכבים שלו סייעה, שיאמר שהעבודה זרה סייעה לו להיפטר מהחוב, ואז הוא הולך להודות לעבודה זרה.

אמר רבי אבא בר טבליי בשם רב: אם היתה מלוה אובדת מותר, כי אם הוא לא יגבה עכשיו יכול לאבד את כספו. שואלת הגמרא: מה הגדרה של מלוה אובדת? מלוה אובדת? בעדים, אין מלוה אובדת בשטר — מלווה בעל פה, אפילו בעדים, ואין מלוה אובדת בשטר, בשטר זה לא נקרא מלוה אובדת.

שואלת הגמרא: ואפילו מלוה בשטר, הרי בכל זאת היא אובדת! ואת אמר אפילו מלוה בשטר אובדת היא, שלא בכל שעה אדם זוכה לפרוע חובו. אז מה הגדרה? מהו כדון? מלוה אובדת שלא במשכון, אין מלוה אובדת במשכון, כי ברגע שיש לו כבר חפץ, הוא לא יפסיד את ההלוואה שלו.

אשכח תני — כלומר מצאנו ברייתא דווקא שמסייעת לדעה הראשונה, מלוה אובדת בעדים, אין מלוה אובדת בשטר.

תמן תנינן: רבי יהודה אומר: אשה לא תסוד מפני שניבול הוא לה — ואסור לסוד בכל המועד מפני שהניבול לה הוא צער, כי סיד על הפנים כדי שהפנים יהיו אדומות, או להסיר את השיער, זה בעצם גורם צער.

רבי חנינה ורבי מנא: חד אמר בסיד שהיא מתירתו במועד נחלקו, כן, שבעצם סיד תוריד אותו במועד, אז זה גם כן תהנה מהתוצאה במועד, ובזה המחלוקת, אבל בסיד שמתירתו לאחר המועד אסור — פה דברי הכל אסור.

וחרנא אמר בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד נחלקו, אבל בסיד שמתירתו בתוך המועד מותר, כי למרות שהיא מצטערת עכשיו היא שמחה לאחר זמן.

ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי חנינה, רבי יוסי בשם רבי יוחנן: רבי יהודה כדעתיה — שבעצם רבי יהודה כדעתו, כמה דרבי יהודה אמר תמן: ניבול שעה ניבול, ואסור לסייד עצמה בסיד למרות שאחר כך היא שמחה, כיוון שהיא מצטערת עכשיו. כן הוא אמר הכא: צרת שעה צרה — אף על פי שמשמח לאחר זמן, מותר ליפרע ממנו מפני שהוא מצר עכשיו.

הווי דרבי חנינה אמר בסיד בתוך המועד נחלקו, אבל בסיד לאחר המועד אסור — כי לשיטתו של רבי יהודה, אפילו אם תסיר אותו בתוך המועד ותהנה מזה, אף על פי כן, כיוון שהיא מצרה עכשיו, ואפילו אם תשמח אחר כך — לא אכפת לנו, וזה אסור.

אז אותו דבר לגבי העניין של הגויים. שאומר רבי יהודה, כרגע הם מצירים, אז יהיה מותר, אך אומרים שהוא מצר עכשיו ומותר, ואחר כך הוא ישמח — אז לכן אסור.

אומרת הגמרא: אומנים ישראל שהיו עושין עם הנכרי בתוך ביתו אסור, בתוך בתיהן מותר. רבי שמעון בן אלעזר אומר: במה דברים אמורים בתלוש מן הקרקע, אבל במחובר לקרקע אסור. בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר — כלומר, לגבי אותה עיר שבה הגוי גר, אז במחובר לקרקע אסור, בתלוש מהקרקע יהיה מותר, ובעיר אחרת בין כך ובין כך מותר.

שואלת הגמרא: מהו בין כך ובין כך מותר? האם בין בתלוש בין במחובר יהיה מותר, או הכוונה בין בשכיר בין בקיבולת? אמר רבי אילא: בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת — כלומר, זה חייב להיות בקבלנות, אבל אם זה לא בעיר עצמה אז זה מותר בין בתלוש בין במחובר.

רבי שמעון בר ברסנה בשם רבי אחא: בשבת ובאבל ובעבודה זרה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר — הוא התיר שנוכרי יעשה מלאכה במדינת ישראל בקבלנות בביתו של הגוי, ובאבל שהוא התיר שאחרים יעשו מלאכת אבל בבית שלהם, ובעבודה זרה שהוא התיר לישראל לעשות מלאכת נוכרי ביום עידם בקבלנות בביתו של ישראל. בכל אלה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.

תנן, רבי ישמעאל אומר שלושה ימים לפניהם ושלושה לאחריהם אסור, ולפני עידם אסור, ולאחר עידם מותר. חברייא אמרי: טעמא דרבי ישמעאל משום בריה דמועדא — כמו איסור חג, כי עדיין שמחים במה שנשאר מיום עידם, ולכן זה חשוב כמו יום עידם.



^[דף ב עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ב עמוד ב4

רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° אמר: רבי בא כיון שהוא יודע שאסור לך לישא וליתן עמו שבעה ימים שלושה לפני ושלושה אחרי, אף הוא ממעט בשמחת אידו ודואג ממה יתפרנס ויאכל פחות כדי שישאר לו לימים שאחרי. מה מפקתמפקה מביניהון? למכור לו דברים שאינן מתקיימין. על דעת חברייא אסור שמשתמש בהם בסעודות של החג וישמח. על דעת רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° מותר שאין מתקיימים והוא דואג מה יוכל אחרי יום אידו. אמר רבי יודןרבי יודן אמורא א״י · דור ד׳רבי יודן°: קרייא מסייע למה דאמרי חברייא שיש עניין לשמוח בבריה דמועדה היינו באיסור חג, שנאמר (נחמיה ט', א') ויקרא בספר תורת אלקים וגו' ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט "וביום עשרים וארבעה לחדש השביעי נאספו בני ישראל בצום ובכי ובשקים ואדמה עליהם". ולמה לא אמר בעשרים ושלשה שהרי החג הסתיים בעשרים ושתים בתשרי? משום בריה דמועדא שהיו רגילים לשמוח למחרת החג ולנוח בו. איןאולי נימאנימר שהסיבה שלא קבעו צום בכ"ג תשרי כיוון דהוה בשובתא? לית יכיל דאתדאדם כ"ג תשרי היה בשבת את מחשב ואת משכח צומא רבא בחד בשובא. ומה בהבכך שיחול בראשון? ולית רבי חוניהרב חנא אמורא בבל · דור ג׳רב חנא° מיקל למאן דמעבר ליה ליום הכיפורים מן אתריה כשחל בשישי או בראשון. אמר רבי יוחנן בר מדייארבי יוחנן בר מדייא°: אנא חשב יתה וכ"ג תשרי בימי עזרא ולאלא הוה בשובתא נמצא שהטעם שלא קבעו צום בכ"ג תשרי הוא משום בריה דמועדא.

מתני':

אילו הן אידיהן של עובדי כוכבים ומזלות: קלנדס וסטרנלייא וקרטסים ויום גינוסיא של מלכים ויום הלידה ויום המיתה. דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: כל מיתה שיש בה א_ו§שריפה יש בה עבודה זרה, ושאין בה שריפה אין בה עבודה זרה.
גמ': רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר: עידיהן. ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר: אידיהן. מאן דאמר עידיהן מדכתיב (ישעיהו מ"ד, ט') "ועידיהם המה". מאן דאמר אידיהן מדכתיב (דברים ל"ב, ל"ה) "כי קרוב יום אידם". רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר: מאברים את העיר. ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר: מעברין את העיר. מאן דאמר מאברין שמוסיפין לה אבר. מאן דאמר מעברין כאשה מעוברה. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר אין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו. ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר: יעותו. מאן דאמר יאותו דכתיב (בראשית וישלח לד טו) "אך בזאת נאות לכם". מאן דאמר יעותו דכתיב (ישעיהו נ', ד') "לדעת לעות את יעף דבר". רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר: קלנדס אדם הראשון התקינו כשגורש מגן עדן. כיון דחמא לילייא אריך אמר: אוי לי! שמא מי שכתוב בו (בראשית בראשית ג טו) "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" שמא יבוא לנשכיני בחשך כשאיני יכול לראותו, דכתיב (תהלים קל"ט, י"א) "ואומר אך חושך ישופני".

📖 באר משה — דף ב עמוד ב

רבי אבא אמר: כיון שהוא יודע שאסור לך לישא וליתן עמו שלושה ימים לפני, שלושה ימים אחרי, והיום עצמו, הוא ממעט בשמחת אידו — הוא דואג ממה הוא יתפרנס, ולכן הוא אוכל פחות, כדי שיישאר לו לימים שאחרי.

שואלת הגמרא: מה מביניהון? — מהו דרך יציאה בין שתי הדעות? למכור לו דברים שאינן מתקיימין: על דעת חברייא אסור — כי הרי הוא ישתמש בהם בסעודה שאחר החג, וזה בכלל בריה דמועדא. על דעת רבי אבא מותר, כי דברים כאלה שלא מתקיימים אין בהם פרנסה כל כך, הרווח לא כל כך גדול כמו בדברים שמתקיימים, ולכן יהיה מותר.

אמר רבי יודן: קרייא מסייע למה דאמרי חברייא שיש עניין לשמוח בבריה דמועדא, מה שנקרא אצלנו איסור חג. כנאמר: "ועשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט" — חג סוכות שמונה ימים, כלומר שבעת ימי חג ועוד שמיני עצרת, ולאחר מכן כתוב: "וביום עשרים וארבעה לחדש השביעי נאספו בני ישראל בצום ובכי ובשקים ואדמה עליהם".

ולמה לא אמר בעשרים ושלשה? הרי החג הסתיים בעשרים ושניים, כ"ב בתשרי הסתיים החג, אז בעשרים ושלושה יכול לעשות. למה עשו את זה ביום עשרים וארבעה? משום בריה דמועדא — ישבו וקיימו שישמח גם למחרת החג ולנוח בו.

ואת אומר, מי אמר? אולי נאמר שהסיבה שהם לא קבעו צום בכ"ו בתשרי, כיוון שזה היה בשבת. ואת מעלה תיקו, אי אפשר להגיד דבר כזה. למה? דהוה בשובתא? לית יכיל מחשב, ואת משכח צומא רבא בחד בשובא — כלומר, אם תעשה חשבון, יצא שיום כיפור יהיה ביום ראשון.

שואל תלמידו: מה בכך? אם יחול יום כיפור ביום ראשון? ולית רבי חוניה מיקל למאן דמעבר ליה מן אתריה — רבי חוניא היה מקל למי שהיה דואג להעביר את יום הכיפורים אם היה חל ביום שישי או ראשון, אז אומרים שאין בזה בעיה.

אמר רבי יוחנן בר מדייא: אנא חשב יתה הוה בשובתא — חישבתי את הזמן הזה, וכ"ו בתשרי בימי עזרא לא היה בשבת, כך שנמצא שהטעם שלא קבעו צום בכ"ו בתשרי — זה לא בגלל יום כיפור, אלא פשוט כמו שאמרנו, משום בריה דמועדא, בגלל איסור חג.

מתני': אילו הן אידיהן של עובדי כוכבים: קלנדס וסטרנלייא וקרטסי ויום גינוסיא של מלכים ויום הלידה ויום המיתה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: כל מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודה זרה, ושאין בה שריפה אין בה עבודה זרה.

הגמרא תסביר את כל הימים האלה. ואת אומר, רב אמר עידיהן עם עין, ושמואל אמר אידיהן עם א'. מאן דאמר עידיהן — "ועידיהם המה". מאן דאמר אידיהן — "כי קרוב יום אידם".

רב אמר מאברים, שמוסיפים לעיר — כן, שאם יש בית או משהו כזה במרחק של שש מאות אמה, שבע מאות אמה, מכניסים אותו לעיר, זה נקרא מאברין את העיר. ושמואל אמר מעברין עם ע'. מאן דאמר מאברין — מוסיפין לה איבר. מאן דאמר מעברין — כאשה מעוברה.

רב אמר: אין מברכין עליה עד שיהא יאותו עם א'. ושמואל אמר: יעותו עם ע'. מאן דאמר יאותו — דכתיב "אך בזאת נאות לכם". ומאן דאמר יעותו — דכתיב "לדעת לעות את יעף דבר".

רב אמר: קלנדס אדם הראשון התקינו — שגורש מגן עדן. כיון דחמא לילייא אריך אמר: אי לי! שמא שכתוב בו "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" — שמא יבוא הנחש להכיש אותי בחושך שאני לא יכול לראות. ואומר: "אך חושך ישופני".

ירושלמי מאיר עבודה זרה ג



^[דף ג עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד א5

כיון דחמא איממא ארך כאשר ראה שהיום מתארך אמר: קלנדס! קלון דיאו שבח לאל שהשתחררתי מזה! ואיתא כמאן דאמר בתשרי נברא העולם. ברם כמאן דאמר בניסן נברא העולם ידע הוה שכך טבע הבריאה שהימים מתארכים בקיץ ומתקצרים בחרף. אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: מאן סבר בראש השנה נברא העולם? רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו דתני בתקיעתא תפילות מוסף ראש השנה דבי רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון" וכו'. הוי אומר בראש השנה נברא העולם. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא לא אמר כן שזה הטעם שהם חוגגים את קלנדס אלא מלכות מצרים ומלכות רומי היו עושין מלחמה אילו עם אילו. אמרו: עד מתי אנו הורגין בפולמוס זה עם זה? בואו ונתקין שכל מלכות שתאמר לשר צבא שלה "פול על חרבך" וישמע לה, תתפוס המלכות תחילה. שר צבא דמצרים לא שמע לון. דרומי הוה תמן חד גבר סב והוה שמיה יינובריס ינואר והוו ליה תריסרי בני. אמרו ליה: שמע לן ואנו עושין בניך דוכוסין ואיפרכין ואיסטרטליטין. ושמע לון. בגין כן צווחין ליה קלנדס לתחילת קלנדר- שנה יינובריס ינואר. מן יומא דבתריה מתאבלין עליו ונקרא מילני אימירא מות הזקן. אמר רבי יודן ענתודרייארבי יודן ענתודריא אמורא א״י · דור ה׳רבי יודן ענתודריא° והיו אומרים: מאן דזרע טלופחין עדשים בההוא יומא לא מצלחין. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר: קלנדס אסורה מלשאת ומלתת לכל עם כל הגוים. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר: אין אסורה א_ז§אלא לפלחין בה. סטרנלייה אסורה מלשאת ומלתת לכל עם כל הגוים. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר: בין קלנדס בין סטרנלייה אינה אסורה אלא לפלחין בה. חברייא בעי האם הנשים של אלו דפלחין לעבודה זרה אם באו מאומה שלא עבדו לה כפלחין ואסור לשאת ולתת עימן? רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בעי: והדא טקסיסטקסים שנערכים דקיסריןבקיסרין מכיון דסוגייא הרבה מהם שמרייןשומרונין שהם עובדי עבודה זרה כפלחין היא. הדא טקסיסטקסים דדוקים צריכה כיוון שרק מיעוט בהם עובד עבודה זרה. רבי ביבירב ביבי אמורא בבל · דור ד׳רב ביבי° שלחיה רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° דיזבון שיקנה ליה עזיל קטן גליל חוטים ובטעות קנה לו בזמן סטרנלייה דביישן. אתא גבי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא, סבר דמורה ליה כהדא דרבי יהושע בן לוי° דשרי שרק עם העובדים אותה אסור והורי ליה כהדא דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא שסטרנלייה אסור לכולם. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר: קלנדס לפני תקופהתקופת טבת שמונה ימים, סטרנלייא לאחר תקופה ח' ימים. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: פרוקטו ראשה של תקופה. אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: שלשה זמנים בבבל ושלשה זמנים במדיי. שלשה זמנים בבבל: מהורי וכנוני ובנוותה. שלשה במדיי: נוסרדי ותירייסקי ומהירקנה. אמר רבי הונהרב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3° בשם רב נחמן בר יעקברב נחמן אמורא בבל · דור ג׳רב נחמןשמואל° יום אידם הנקרא נרוס חל בב' באדר בפרס ובעשרים באדר במדי. סטרנלייה נוטריקון שנאה טמונה שונא נוקם ונוטר היך מה דאת אמר (בראשית תולדות כז מא) "וישטם עשו את יעקב". אמר רבי יצחק בי רבי אלעזררבי יצחק בן אלעזר אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחק בן אלעזר°: ברומי צווחין ליה ליעקב סנטורייה דעשו. וקרטוסים יום שתפשה בו רומי מלכות. ולא כבר תניתה קלנדס שלקחו המלכות מהמצרים? אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° שלקחו מלכות פעם שנייה. אמר רבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין°: יום שנתחתן שלמה לפרעה נכה מלך מצרים, ירד מיכאל ונעץ קנה בים והעלה שלעטוט שירטון ונעשה חורש גדול וזה הוא כרך גדול שברומי. יום שהעמיד ירבעם שני עגלי זהב באו רומס ורומילס ובנו שני צריפים ברומי. יום שנסתלק בו אליהו הועמד מלך ברומי דכתיב (מלכים א' כ"ב, מ"ח) "ומלך אין באדום נצב מלך". תנן: ויום גנוסיא לידה של מלכים כדכתיב

📖 באר משה — דף ג עמוד א

רבי יוחנן לא אמר כן, אומר לא זו הסיבה שבגללו חגגו את חג קלנדס, אלא מלכות מצרים ומלכות רומי היו עושין מלחמה אילו עם אילו. אמרו: עד מתי אנו הורגין בפולמוס זה עם זה? בואו ונתקין שכל מלכות שתאמר לשר צבא שלה "פול על חרבך" וישמע לה, תתפוס המלכות תחילה. אז שר צבא מצרים לא שמע לון, אבל דרומי, שר צבא של רומי, הוה תמן חד גבר סב והוה שמיה יינובריס - זקן, והוו ליה תריסרי בני, היו לו שנים עשר בנים. אמרו ליה: שמע לן ואנו עושין בניך דוכוסין ואיפרכין ואיסטרטליטין, נהפוך את הבנים שלך למנהיגים. ושמע לון, הוא שמע והסכים, ומת. בגין כן צווחין ליה קלנדס יינובריס, כלומר לתחילת לוח השנה קוראים "ינואר" על שמו. מן יומא דבתריה מתאבלין עליו מילני אימירא, ביום שלמחרת מתאבלים עליו, כי מדברים על מותו של הזקן הזה ששמו יינובריס.

אמר רבי יודן ענתודרייא: מאן דזרע טלופחין בההוא יומא לא מצלחין. מקובל לומר שבאותו יום שבו הם מתאבלים, מי שזורע עדשים - לא יצליח.

רב אמר: קלנדס אסורה לכל, כלומר לכל הגויים אסור, כי כולם בעצם קיבלו את זה. רבי יוחנן אמר: אין אסורה אלא לפלחין בה, רק מי שעובד אותה באמת - רק לו אסור. אבל סטרנלייה אסורה לכל, עם כל הגויים אסור. ורבי יוחנן אמר: בין קלנדס בין סטרנלייה אינה אסורה אלא לפלחין בה, רק מי שעובד אותה.

חברייא בעי נשי דפלחין כפלחין? - האם אלו שנשואות למי שעובד עבודה זרה, אבל הן עצמן לא עבדו לה, האם הן נחשבות כעובדות ואסור לעשות עמן שאסור, או שמותר? רבי אבהו בעי, עדת טקסים בקסרין, מכיון דסוגייא - שומרונים, שם היו הרבה שומרונים עובדי עבודה זרה - כפלחין היא? האם זה כמו כאילו שהם עובדים עבודה זרה, ואז אסור בקלנדס ובסטרנלייה הזה? הדא דדוקים צריכה, טקסים שעושים במקום שרק מיעוט מהם עובדי עבודה זרה - יש מקום לשאול.

רבי ביבי שלחיה רבי זעירא דיזבון ליה עזיל קטן מן סטרנלייה דביישן, ששיגר לו שיקנה לו חבילת חוטים. ובטעות קנה בזמן הסטרנליא, בעיר בישן, בדיוק בזמן החג. אתא גבי רבי יוסי לדעת אם היה מותר או אסור. סבר דמורה ליה כהדא דרבי יהושע בן לוי שרי, הוא חשב שיתיר לו, שיגיד לו שמותר כי רק אם עובדים אותה אסור. והורי ליה כהדא דרבי יוחנן אסור, שסטרנליא אסור לכולם.

רב אמר: קלנדס לפני שמונה ימים - לפני תקופת טבת שמונה ימים - סטרנליא לאחר תקופה ח' ימים. אמר רבי יוחנן: פרוקטו ראשה של תקופה.

אמר רבי אבא בשם רב: שלשה זמנים בבבל ושלשה זמנים במדיי. שלשה זמנים בבבל: מהורי וכנוני ובנוותה. שלשה במדיי: נוסרדי ותירייסקי ומהירקנה. רבי הונה בשם רב נחמן בר יעקב: יום עיד שנקרא נרוס, הוחל בב' באדר בפרס ובעשרים באדר במדי.

סטרנלייה שנאה טמונה שונא נוקם ונוטר, זה בעצם נוטריקון. היך מה דאת אמר "וישטם עשו את יעקב". אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר: ברומי צווחין ליה סנטורייה דעשו.

וקרטוסים יום שתפשה בו רומי מלכות. שואל ולא כבר תניתה? - הרי אמרנו כבר שיש יום אחר, קלנדס. אמר רבי יוסי בי רבי בון פעם שנייה.

אמר רבי לוי: יום שנתחתן שלמה לפרעה נכה מלך מצרים, ירד מיכאל ונעץ קנה בים והעלה שלעטוט, כלומר סרטון, ונעשה חורש גדול וזה הוא כרך גדול שברומי. יום שהעמיד ירבעם שני עגלי זהב באו רומס ורומילס ובנו שני צריפים ברומי, אלו בעצם האבות המייסדים של רומי. יום שנסתלק בו אליהו הועמד מלך ברומי, דכתיב "ומלך אין באדום נצב מלך".



^[דף ג עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ג עמוד ב6

(בראשית מ', כ') "ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה". והא תנן: ויום גינוסיא של מלכים ויום הלידה ויום המיתה? עד כאן יום גנוסיה יום איד לציבור, מיכן ואילך היינו יום הלידה והמיתה יום איד ליחיד. וכתיתנן: ויום המיתה דכתיב (ירמיהו ל"ד, ה') "בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים" וגו'. כיני מתניתא כך כוונת המשנה: כל מיתה שיש בה עישון ושריפה יש בהן עבודה זרה, ושאין בה עישון ושריפה אין בה עבודה זרה.

מתני':

א_ח§יום תגלחת זקנו ובלוריתו, יום שעלה בו מן הים, יום שיצא בו מבית האסורים, ונכרי שעשה משתה לבנו, אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש.
גמ': תנן: יום תגלחת זקנו ובלוריתו וכו'. מה אותו היום בלבד בשנה ראשונה או אותו היום בכל שנה? והתני: תגלחתו ותגלחת בנו אסורה אם שניהם גילחו לראשונה באותו יום האם אין הכוונה שהמלך הסתפר ביום מסוים, ובשנה אחרת גם בן המלך הסתפר באותו יום, ומכאן ראיה שחוגגים יום איד כל שנה? תיפתר שגילחו שניהן כאחת. והתני: משתהו יום נישואין ומשתה בנו אסורה אם שניהם נשאו באותו יום? תיפתר שגילחו שניהן כאחת שנשאוונשאו נשים כאחת. והתני: לידתו ולידת בנו אסורה? אית לך מימר שנולדו שניהן כאחת? תיפתר בההוא דלא אספיק מיעברמיעבד ביומיה עד דאיתיליד ליה בר ועבד כחדא. תני שבעה גנבים הן. הראשון שבכולן גונב דעת הבריות. והמסרהב בחבירו לארחו ואין בלבו לקרותו. והמרבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל. והמפתח לו חבית שמכורות לחנווני שנראה כפותח לכבודו. והמועל במדות. והמשקר במשקלות. והמערב את הגרדן בתלתן והחול בפול והחומץ בשמן. תני: לא ישלח לו חביות מכורות לחנווני מפני שהוא כטוענו טענת חנם. א_ט§לא יסרהב אדם בחבירו לארחו בשעה שאינו רוצה. לא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מבקש. מהו לא ירבה לו בתקרובת שזימן הרבה ארחים ואין לו מקום לארח ויודע שחברו יס רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו ואומר לו בו רחוץ שהשארתי לך מקום בזווית אוחריאחרת. ובירושלם היה מנהג יפה כאשר זימנו אורחים לסעודה תלו מפה בצד ימין של הפתח לסימן שיש מקום לאורחים נוספים. וכאשר לא היה מקום לאורחים נוספים היה הופך

📖 באר משה — דף ג עמוד ב

תנן יום גנוסיא של מלכים, יום הלידה, דכתיב "ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה". ושואלת הגמרא יום הלידה ויום המיתה? - רואים מכאן שגנוסיא זה לא יום הלידה. עד כאן לציבור, זה בעצם מסיבה לכולם, מיכן ואילך ליחיד, רק המלך חגג את זה. תנן ויום המיתה, דכתיב "בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים" וגו'.

כיני מתניתא: כל מיתה שיש בה עישון ושריפה יש בהן עבודה זרה, ושאין בה עישון ושריפה אין בה עבודה זרה. כלומר הגמרא מתקנת ואומרת ששריפה לבד לא בהכרח עבודה זרה.

מתני': יום תגלחת זקנו ובלוריתו, יום שעלה בו מן הים, יום שיצא בו מבית האסורים, ונכרי שעשה משתה לבנו, אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש.

גמ': שואלת הגמרא מה אותו היום בלבד או אותו היום בכל שנה? והתני: תגלחתו ותגלחת בנו אסורה? - הרי אם שניהם גילחו, שמא הכוונה שהמלך הסתפר ביום מסוים, ושנה אחר כך בנו יסתפר באותו יום? אז רואים מכאן שחוגגים אותו יום כל השנה. תיפתר שגילחו שניהן כאחת, באותה שנה, באותו יום.

והתני: משתהו ומשתה בנו אסורה? האם מדובר ששניהם נישאו באותו יום? אז לכאורה רואים מכאן ראיה שחוגגים את זה כל שנה. תיפתר שגילחו שניהן כאחת - נשאו נשים כאחת.

והתני: לידתו ולידת בנו אסורה? - זה הרי בלתי אפשרי, ששניהם נולדו כאחד. אית לך מימר שנולדו שניהן כאחת? תיפתר בההוא דלא אספיק ביומיה עד דאיתיליד ליה בר ועבד כחדא. מדובר במלך כזה שלא הספיק לחגוג, מלחמות וכדומה, עד שנולד לו בן, ואז חגג ביחד. אין לנו כאן ראיה.

תני: לא ישלח לו חביות מכורות לחנווני מפני שהוא כטוענו טענת חנם. כלומר הוא פותח את החבית בשביל למכור אותה בחנות, לא בשבילו - אז זה כאילו נותן לו טענת חינם.

לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שאינו רוצה. לא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מבקש. מה פירוש "לא ירבה לו בתקרובת"? דוגמה: אם הוא זימן הרבה אורחים ואין לו מקום לארח, והוא יודע שחברו יסרב - הוא אומר לו "בוא, תתארח, ישבו לך מקום בזווית אחרת", למרות שהוא יודע שאין באמת מקום, אבל הוא יודע שהחבר הזה יסרב - זה אסור.

ובירושלם היה הופך - היה מנהג יפה שכשיש מקום לאורחים לסעודה, היו תולים מפה בצד ימין של הפתח לסימן שיש מקום לאורחים נוספים, וכשלא היה מקום היו הופכים - מזיזים את המפה מצד ימין לצד שמאל, וככה האורחים ידעו שאין יותר מקום.

ירושלמי מאיר עבודה זרה ד



^[דף ד עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד א7

עיכליה מפה זו דימינא לשמאלא. תני: עיר שיש בה נכרים וישראל אם נותנין הנכרים לגבאין גובין מהן ומישראל, ומפרנסין א_י§עניי נכרים ועניי ישראל א_יא§ומבקרין חולי נכרים וחולי ישראל, נוחמים אבילי נכרים ואבילי ישראל, וקוברין מיתי נכרים ומיתי ישראל, ומכניסין כלי נכרי וכלי ישראל שלא יתקלקלו או יאבדו מפני דרכי שלום. גירדאי שאלון לרבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן: יום משתה של נכרים מהו לבקרם? וסברסבר מישרי לון מן הדא מפני דרכי שלום. אמר לו רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°: והתני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°: יום משתה של נכרים אסור. אמר רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן: אילולא רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° היה לנו להתיר עבודה זרה שלהן, וברוך המקום שריחקנו מהם.

מתני':

א_יב§עיר שיש בה עבודה זרה חוצה לה מותר. היה חוצה לה עבודה זרה תוכה מותר. מהו לילך לשם? בזמן א_יג§שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור, ואם יכול לילך בה למקום אחר מותר. עיר שיש בה עבודה זרה והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות, זה היה מעשה בבית שאן ואמרו חכמים א_יד§המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות.
גמ': תנן: עיר שיש בה עבודה זרה חוצה לה מותר. הא תוכה אסור מפני שיש בה צלם אחד יהא תוכה אסור. ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר: ביריד שעשו באותו יום לכבודה שנו. ומה בין תוכה לחוצה לה? תוכה שעבודה זרה שנהנהנהנה מן המכס אסור. חוצה לה שלא נהנה מן המכס מותר. שלא נהנה מן המכס ואם היה חוצה לה נהנה מן המכס אף חוצה לה אסור.

📖 באר משה — דף ד עמוד א

אנחנו תמיד ירושלמי מסכת עבודה זרה, דף ד. נתחיל מהמשנה, פרק אחד, ד'. אומרת המשנה: עיר שיש בה עבודה זרה חוצה לה מותר. היה חוצה לה עבודה זרה תוכה מותר. שמעת המשנה אומרת: מהו לילך לשם, בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אסור, אבל אם יכול לילך בה למקום אחר מותר, כלומר משם הולכים למקומות אחרים אז זה מותר.

עיר שיש בה עבודה זרה והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות, וזה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות.

ואז התנא: עיר שיש בה עבודה זרה חוצה לה מותר, עד תוכה אסור. למה? מפני שיש בה צלם אחד יהא תוכה אסור. אז ריש לקיש אמר: ביריד שנו, שעשו באותו יום לכבודה שלה, כלומר מדובר באותו יום. אני אמרתי לך בתחילה שחשבתי שהכוונה שאסור לעולם, אז אומר לא, מדובר באותו יום. היו עושים יריד לכבודה, אבל באותו יום אסור.

עכשיו ומה בין תוכה לחוצה לה? מה ההבדל בין תוכה לחוצה לה? הרי אם זה יריד אז באים מכל המקומות, מה זה משנה? אז התנא: תוכה מן המכס אסור, חוצה לה מותר, כי בתוכה היה מקובל שנותנים מיסים לעבודה זרה. עכשיו, ואם היה חוצה לה נהנה מן המכס אף חוצה לה אסור. כלומר, גם אם בחוץ היו לוקחים מיסים אז גם חוצה לה אסור.



^[דף ד עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ד עמוד ב8

והתני: הולכין ליריד א_טו§ולוקחין משם עבדים ושפחות ובהמה. רל אמר ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° כל מה שהתירו זה רק עבדים ושפחות ובהמה. ולא סוף דבר עבדים ישראל אלא אפילו עבדים נכרים שמקרבן תחת כנפי שכינה ובהמה שתשמור שבת אצלו. והתני: לקח משם כסות תשרף, בהמה תיעקרתעקר, מעות יוליכם לים המלח. ניחא כסות תישרף, מעות יוליכם לים המלח. אבל בהמה אמאי תיעקר? והתני: הולכין ליריד ולוקחין מהן עבדים ושפחות ובהמה. רשבל אמרואמר ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: לא סוף דבר עבדים ישראל אלא אפילו עבדים נכרים שמקרבן תחת כנפותכנפי שמיםשכינה ובהמה שתשמור שבת אצלו. תיפתר בישראל שלקח הבהמה מישראל שמוכר שם דחיישינן שקיבל בהמה תמורת עבודה זרה דהוי דמי עבודת כוכבים ומזלות, וגם לא קיים הטעם של ההיתר שתשמור שבת אצלו. והתני: המוכר עבדו לנכריםליריד של גוים דמיו אסוריןאסורים וכופין אותו לפדותו. ואם אסור לקנות ביריד מפני שנותנים מכס לעבודה זרה איך כופים אותו לפדותו מהם? עוד היא תיפתר בישראל שמכר לישראל שמוכר ביריד. א_טז§ישראל שהולך ליריד לוקחין ממנו מפני שהוא כמציל מידן שמונע ממנו מלמכור ביריד. ובחזירה אסור דחיישינן שנתנה לו מחמת עבודה זרה והוי דמי עבודה זרה בידו ודמי עבודה זרה ביד ישראל אסור. א_יז§ובנכרים בין הולכין בין באין מותר שדמי עבודה זרה ביד גוי מותרים. רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבארבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא° אמר בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אם היה פונדק מותר קא סלקא דעתין שמותר לשכור פונק שמעלה מיסים לעבודה זרה. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בעי: ביריד אסור ובפונדק מותר? דילמא שמותר לקנות בפרגמטיאפרגמטיא בפונדק אמרהאמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא כיוון שלא נוטלים מכס אלא ממי שסוחר ביריד. אתא רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבארבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא° אמר בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אם היה פונדק מותר. בפרקמטיא אמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: החליף בהמה בעבודה זרה אסורה. רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° בעי: אילו השתחוה לה לא אסרה, מפני שהחליף בהמה בעבודה זרה אסרה? דילמא בפרגמטיא שנכנסה קודם ליריד איתאמרת דחיישינן שקיבל הבהמה תמורת עבודה זרה דהוי דמי עבודת כוכבים ומזלות ביד ישראל.

📖 באר משה — דף ד עמוד ב

והתני: הולכין ליריד ולוקחין משם עבדים ושפחות ובהמה. אמר ריש לקיש: כל מקום שהתירו זה רק עבדים ושפחות ובהמה - לא סוף דבר עבדים ישראל אלא אפילו עבדים נכרים שמקרבן תחת כנפי שכינה. כן, כי בעצם עבד חייב במזונות כמו אישה ובהמה כדי שתשמור שבת אצלו.

והתני: לקח משם כסות תשרף. בהמה תעקר? מה אתה אומר עם המלח? נכון שהכסות תישרף, מעות יוליכם לים המלח. אבל בהמה? למה היא תיעקר? הרי אתה אמרת הולכין ליריד ולוקחין מהן עבדים ושפחות ובהמה. ואמר על זה ריש לקיש: לא סוף דבר עבדים ישראל, אפילו עבדים נכרים שמקרבן תחת כנפי שכינה, ובהמה כמו שאמרנו כי היא תשמור שבת.

אז הבנתי - מה, תיפתר בישראל שלקח בהמה מישראל שמוכר שם? כן, שפה יש בעיה אחרת, כי חוששים שמא ישראל הזה שמוכר שמה כן קיבל אותה בעצם מאיזה עקום. ואז בעצם, כן, יש פה שתי בעיות. מצד אחד יש פה דמי עקום מעבודה זרה ביד ישראל, וגם התם של ההיתר כמו שאמרנו שתשמור שבת - לא קיים אצלו, אז לכן זה אסור יותר.

והתני: המוכר עבדו - דמיו אסורים וכופין אותו לפדותו. עכשיו אם אסור לקנות ביריד מפני שנותנים משם מכס לעבודה זרה, אז איך כופים אותו לפדותו? פירושו ללכת ליריד ולקנות אותו מהם. אבל אתה אומר: עוד היא תיפתר - גם פה מדובר בישראל שמכר לישראל שמוכר ביריד. כלומר לא שהוא מכר את זה לגויים, אלא מכר את זה לישראל שימכור אותו ביריד, המחייב אותו ללכת לישראל הזה ולפדות אותו ממנו.

ישראל שהולך ליריד לוקחין ממנו מפני שהוא כמציל מידן. כלומר ישראל שבדרך ליריד, אז קונים ממנו כדי שלא יגיע למכור ביריד. בעצם מונעים ממנו, מצילים אותו. אבל ובחזירה אסור שנתנה מחמת עבודה זרה. כלומר, אולי הוא נתן עבודה זרה וקיבל את החפצים האלה, אז זה בעצם דמי עבודה זרה בידו, ודמי עבודה זרה ביד ישראל אסור.

ובנכרים בין הולכין בין באין מותר, כי בגוי הרי דמי עבודה זרה ביד גוי מותרים.

רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא בשם רבי יוחנן: אם היה פונדק מותר. הגמרא חשבה לומר שמותר לשכור פונדק למרות שהוא מלא מיסים לעבודה זרה. אז אתה אומר רבי זעירא בעי: ביריד אסור ובפונדק מותר? מה יגרם בזה? אז אומר: דילמא רבי יוחנן מתכוון שמותר גם בפרגמטיא בפונדק, כלומר מותר לסחור סחורה בפונדק. הכוונה כי בפונדק שמה לא היו משלמים מיסים.

אתא רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא בשם רבי יוחנן: אם היה פונדק מותר - כיוון שלא נותנים מכס על מי שסוחר ביריד, ומי שבפונדק, כך דרך אגב, מוכר משהו קטן - על זה לא היו לוקחים מיסים. אז לכן בעצם עבודה זרה לא נהנת מזה ומזה, מותר.

בפרקמטיא אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: החליף בהמה בעבודה זרה אסורה. רב חסדא בעי: אילו השתחוה לה לא אסרה. כן, כלומר אם אדם השתחווה לבהמה, בהמה לא נאסרת, מפני שהחליף בהמה בעבודה זרה אסרה? אז דין מה - בפרגמטיא שנכנסה קודם ליריד איתאמרת, כי חוששים שמא הוא קיבל את הבהמה תמורת עבודה זרה, ואז זה בעצם דמי עקום ביד ישראל.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

10 א_י מיי' פ ז' מהל' מתנות עניים הלכה ז', מיי' פ י' מהל' עבודה זרה הלכה ה', מיי' פ"י מהל' מלכים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"א סעיף י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"א סעיף א', סמ"ג לאוין סה :

11 א_יא מיי' פ ז' מהל' מתנות עניים הלכה ז', מיי' פ"י מהל' מלכים הלכה א'-הכל, מיי' פי"ד מהל' אבל הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"א, טור ושו"ע יו"ד סי' של"ה סעיף ט', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ז סעיף א', סמ"ג לאוין קסב :

12 א_יב מיי' פ ט' מהל' עבודה זרה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ט סעיף א', סמ"ג לאוין מה :

13 א_יג מיי' פ ט' מהל' עבודה זרה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ט סעיף א', סמ"ג לאוין מה :

14 א_יד מיי' פ ט' מהל' עבודה זרה הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ט סעיף א', סמ"ג לאוין מה :


[ע"ב]

15 א_טו מיי' פ ט' מהל' עבודה זרה הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ט סעיף ג', סמ"ג לאוין מה :

16 א_טז מיי' פ ט' מהל' עבודה זרה הלכה י"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ט סעיף ה', סמ"ג לאוין מה :

17 א_יז מיי' פ ט' מהל' עבודה זרה הלכה י"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ט סעיף ה', סמ"ג לאוין מה :

ירושלמי מאיר עבודה זרה ה



^[דף ה עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד א9

כי אתא רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° אמר מה שאמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא שאם החליף בהמה בעבודה זרה אסרה בפרגמטיא שנכנסה קודם ליריד איתאמרת. אמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° אפילו במקרה שמותר לבא ליריד: אסור לעשות חבילה קבוצה של ישראל ביריד מפני שבזה מכבדים לעבודה זרה שמתקבצים הרבה ליריד שנעשה לכבודה. ותני כן א_יח§לא ישאל בשלומו במקום שהוא מתחשב, מצאו לפי דרכו שואל בשלומו בכובד ראש. רבי חייה בר ווהרבי חייא בר ווא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר ווא° שלח מיזבון לקנות ליה סנדל מן ירידה דצור. אמר לו רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא°: ואת מלוקחי יריד? אמר לו: ואתה לא לקחת קלוסקין לחמניה מימיך? אמר לו: שנייא היא, דאמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: לא אסרו דבר שהוא חיי נפש. °רבי שמעון בן יוחנןרבי שמעון בן יוחנן שלח שאל לרבי שמעון בן יהוצדק° ליתאית את בדיק ליהלי האם תוכל לבדוק לי אהן ירידה דצור מהו האם יש בו משום עבודה זרה? אמר ליה: אין אני אבדוק עבורך. יהב תרתין ליטרא דפילפלין לאיסקרנדה לשומר העיר שיבדוק עבורו. עאל ואשכח כתיב תמן: "אנא דיקלטיאנוס מלכא שכנית הקדשתי אהן ירידה דצור לגדיה לעבודה זרה שהיא המזל של דארקליס אחי תמניא יומין". רבי יצחק בר נחמןרבי יצחק בר נחמני אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחק בר נחמני° שאל לרבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°: יריד עזה מהו? אמר לו: הלכת לצור מימיך לא וראיתראית ישראל ונכרי שהן שותפין בקדירה ואינו חושש שמא ניער הנכרי בקדירה? וקשיא הוא שאל ליה דא ומגיב ליה דא. אלא בגין דלית רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° אמר מילה דבר דלא שמעה מיומוי בגין כן דואהוא שאל ליה דא ומגיב ליה דא. כי אתא רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° אמר אבא בר בר חנהרבה בר בר חנה אמורא א״י · דור ג׳רבה בר בר חנהרבי יוחנן° אמר בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: לא אסרו אלא כגון ירידהיריד של בוטנה. ותני כן: שלשה ירידין הן שאסורים יריד עזה, יריד עכו, ירידה של בוטנה. והמחוור שבכולן שהוא של עבודה זרה יריד בוטנה. מהו לילך לשם לעיר שיש בה יריד? אם היה אכסנאי אסור שכיוון שאין מכירים אותו יחשבו שבא ליריד. בן העיר ההיא מותר. א_יטשיירה מותר שכן דרך שיירה לילך בכל מקוםממקום למקום. תנן: עיר שיש בה עבודה זרה והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות. זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים: המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות. במה מעוטרות? רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר: בהדס לפי שדרך לשוטחן קדם לפני העבודה זרה כתקרובת, ואסור משום שנהנה מהריח מתקרובות עבודה זרה. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר אף בשאר כל המינין שהיו מוסיפים פירות וחפצים ואילו נמכרים רק בחגא ומהם מעלים מכס לעבודה זרה. על דעתיה דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא הכל א_כ§אסור. על דעתיה דריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אינו אסור אלא התוספת. היך עביד? היה למוד להוציא ה' קופות והוציא עשר. אין תימר משם עיתור שיש שם הדסים שהיו תקרובת לעבודה זרה אסור. אין תימר משם פרקסים שהוסיפו פירות לנוי ועל התוספת משלמים מכס לעבודה זרה מותר לקחת מהשאר.

📖 באר משה — דף ה עמוד א

לכאורה בירושלמי מסכת עבודה זרה, דף ה, נתחיל מהשורה השנייה. אומרת הגמרא: אמר רבי אבהו, ואפילו במקרה שמותר לרדת ליריד, כלומר ללכת ליריד, אסור לעשות חבילה ביריד. כלומר עשו לך קבוצה של ישראלים ביחד ביריד, כי בזה מכבדים את העבודה זרה שמתקבצים הרבה לכבודה. ותני כן, לא ישאל בשלומו במקום שהוא מתחשב. כלומר אם זה נותן לו חשיבות. מצאו לפי דרכו שואל בשלומו בכובד ראש. כלומר אם פוגש אותו שלא יוריד את הראש ויברח ממנו, כי אז הוא יפגע בו, וסך הכל רוצים לשמור קשרים עם הגויים, אז לכן שואל בשלומו בכובד ראש.

רבי חייה בר ווה שלח מיזבון ליה סנדל מן ירידה דצור. כלומר שיקנו לו סנדל מהיריד בצור. אמר לו רבי יעקב בר אחא: ואת מלוקחי יריד? אמר לו: ואתה לא לקחת קלוסקין מימיך? לא לקחת אף פעם לחמנייה מימיך? אז גם אתה קונה. אמר לו: שנייא היא, דאמר רבי יוחנן, לא אסרו דבר שהוא חיי נפש. כן, לחמנייה זה חיי נפש, אבל סנדל אתה יכול להסתדר ולקנות במקום אחר.

שלח רבי שמעון בן יוחנן שאל לרבי שמעון בן יהוצדק, את בדיק אהן ירידה דצור מהו? כלומר אם יש בו שום עבודה זרה או לא. אמר לו הנה נבדוק בשבילך. יהב תרתין ליטרא דפילפלין לאיס רנדה. כלומר נתן איזה שני ליטרים של פלפל לשומר של העיר שיבדוק עבורו. עאל ואשכח כתיב תמן - מצא שכתוב שם: "אנא דיקלטיאנוס מלכא שכנית אהן ירידה דצור לגדיה דארקליס אחי תמניא יומין". כלומר הקדשתי את היריד של צור לגדיה, כלומר לעבודה זרה של המזל, לארקליס אחיו, לשמונה ימים. כלומר שמונה ימים בשנה זה היה הזמן של העבודה של העבודה הזרה הזאת ביריד הזה.

אומרת הגמרא: רבי יצחק בר נחמן שאל לרבי חנינה, יריד עזה מהו? אמר לו: הלכת לצור מימיך? ישראל ונכרי שהן שותפין בקדירה ואינו חושש שמא ניער הנכרי בקדירה? שואלת הגמרא וקשיא, הוא שאל ליה דא ומגיב ליה דא - מה הקשר? כלומר הוא שואל אותו האם מותר ללכת ליריד בעזה, האם יש שם עבודה זרה או לא, והוא עונה לו האם ראה ישראל ונכרי שיושבים ביחד בקדירה אחת ולא חוששים שמניח הגוי בקדירה. אז אומרת הגמרא, באמת הסיבה שהוא אמר את זה ככה, אלא בגין דלית רבי חנינה אמר מילה דלא שמעה מיומוי, בגין כן שאל ליה דא ומגיב ליה דא. כלומר כיוון שהוא לא ענה אף פעם דבר שהוא לא שמע מרבותיו, לכן הוא שאל אותו משהו והוא ענה לו משהו אחר.

אומרת הגמרא: אתא רבי יוסי בי רבי בון, אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן, לא אסרו אלא כגון של בוטנה. ותני כן: שלשה ירידין הן, יריד עזה, יריד עכו, ירידה של בוטנה. והמחוור שבכולן זה עבודה זרה ממש - יריד בוטנה. שואלת הגמרא: מהו לילך לשם? לעיר שיש בה יריד, האם מותר ללכת ליריד או לא? אז אומרת הגמרא: אם היה אכסנאי אסור. כן, כיוון שלא מכירים אותו, הוא בא לשמה אז כולם חושבים שהוא בא ליריד. אבל בן עיר מותר, כי כולם מכירים אותו, מבינים שהוא לא הולך לעבודה זרה שמה. שיירה מותר שכן דרך שיירה לילך, כן, כיוון שדרך השיירה ללכת מכל מקום, אז מבינים שהם רק חונים שמה, הם לא באים ליריד.

תנן, איזה יש בעבודה זרה והיו בו חנויות מעוטרות ושאינה מעוטרות. זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו: חנויות מעוטרות אסורות ושאינה מעוטרות מותרות. שואלת הגמרא: במה מעוטרות? רבי יוחנן אמר: בהדס. כיוון שהדרך היתה קודם כל להביא את ההדסים האלה ולשטוח אותם לפני עבודה זרה בתור תקופה, ולאחר מכן היו מפזרים את זה למזל בכל החנויות. אז בעצם זה תקופת עבודה זרה. אז מי שבא ונהנה מהריח, הוא נהנה מריח עבודה זרה, לכן זה אסור. רבי שמעון בן לקיש אמר בשאר כל המינין. כלומר הם מוסיפים פירות ועוד מיני כל מיני חפצים שהיו מוכרים אותם רק בזמן הזה, בחג שלהם, ומזה הם היו מעלים מכס לעבודה זרה. אז אומרת הגמרא: על דעתיה דרבי יוחנן הכל אסור. כי הרי לפי רבי יוחנן בכל החנויות פזרו הדס לריח, אסור בכלל להיכנס לשמה, כל מי שנכנס שם ומריח הוא בעצם נהנה מתקופת עבודה זרה. אבל על דעתיה דריש לקיש אינו אסור אלא התוספת. אז זה היה חבית. כלומר מה זה נקרא תוספת שאסורה? היה למוד להוציא ה' קופות והוציא עשר. אז אין תימר משם עיתור אסור, כלומר אם תאמר שיש שם הדסים - זה תקופת עבודה זרה - אז הכל אסור, מכל העשרה אסור, כי הרי הוא נכנס ומריח את הריח של תקופת עבודה זרה. ואין תימר משם פרקסים מותר, כלומר שכאילו הוסיפו רק ליופי לנוי, ועל התוספת הם היו משלמים מכס, אז פה מותר לקחת מהשאר.



^[דף ה עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ה עמוד ב10

==ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה ה==

מתני':

א_כא§אילו דברים אסור למכור לנכרים: איצטרובילין ובנות שוח בפטוטרותיהן ולבונה ותרנגול לבן. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: מוכר הוא לו א_כב§תרנגול לבן בין התרנגולין. בזמן שהוא בפני עצמו קוטע אצבעו ומוכרו שאין מקריבין חסר לעבודה זרה. ושאר כל הדברים א_כג§סתמן מותר ופירושן אסור. °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר: אף דקל טב וחצרוחצד ונקלביס אסור למכור לנכרים.
גמ': אמר שמעון בר אבארבי שמעון בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בר אבארבי חנינא בר חמארבי יוחנן° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: בנות שוח בפטוטרותיהן העלים שלהם לנוי שכך נהגו להביא תקרובת לעבודה זרה ואיצטרובילין במטוטלותיהן חתיכה מהענף ולבונה. תני: אם היתה חבילה מותר שמסתמא קנה למסחר. וכמה היא חבילה? °רבי יהודה בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא אומר: חבילה של לבונה אין פחות מחמשה מנין. אם היה כומר אסור, רופא מותר שצריך הרבה לרפואה, תגר מותר, תגר חשוד אסור. אנן תנן שאם ביקש הנכרי לקנות תרנגול לבן אסור. תני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° אפילו ביקש תרנגול סתם אסור למכור לו לבן. מתניתין צריכה למתניתא דרבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° ומתניתא דרבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° צריכה למתניתין. אילו תנינן ולא תני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°, הוינן אמרין: לא אמרון אלא אם הגוי ביקש לקנות תרנגול לבן, אבל אם ביקש תרנגול סתם מותר למכור לו תרנגול לבן אפילו בינו לבין עצמו. מותר הוי צורכה למתניתא דרבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°. או אילו תנא רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° ולא תנינן אנן, הוינן אמרין: לא אמר אלא תרנגול סתם, הא אם ביקש תרנגול לבן אפילו בינו לבין התרנגולין אסור למכור תרנגול לבן. הוי צורכה למתניתין וצורכה למתניתא דרבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°. אמר רבי בון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא° אם שאל הגוי למי יש תרנגול למכור, מוכר לו תרנגול לבן. למי יש תרנגול לבן למכור, נימר בינו לבין עצמו אסור, בינו לבין התרנגולין מותר. רבי בון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא° בעי: ראה תרנגולין רועין באשפה ותרנגול לבן ביניהן ואמר "של מי?" כמיהאם אסור אף שלא שסייםסיים היהדבריו ואמר "של מי תרנגול לבן זה"? תנן "בזמן שהוא בפני עצמו קוטע אצבעו ומוכרו שאין מקריבין חסר לעבודה זרה". קרייא אמר שמקרבין חסר לעבודה זרה, דכתיב (מלאכי א', ח') "וכי תגישון עור לזבוח אין רע" כפי שהיו רגילים להקריב לעבודה זרה. הדא אמרה שמקריבין חסר לעבודה זרה. תנן °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר: אף דקל טב וחצד ונקלביס אסור למכור לנכרים. רבי חמא בר עוקבהרבי חמא בר עוקבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חמא בר עוקבארבי יוסי בר חנינא° אמר נקליבס זה קורייטה. חצד ר לעזר בי רבי אלעזר ברבי יוסירבי אלעזר ברבי יוסי תנא · בנו של רבי יוסי בן חלפתארבי אלעזר ברבי יוסי° אמר: מין הוא ושמו חצראחצדא. עבר ומכר, האם הכסף מותר? ייבה כיי דאמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת אין בונין עימם בסילקי עבר ובנה א_כד§מותר. וכאאף הכא עבר ומכר מותר.

📖 באר משה — דף ה עמוד ב

פרק א' הלכה ה'. אומרת המשנה, מתני': אילו דברים אסור למכור לנכרים: איצטרובילין ובנות שוח בפטוטרותיהן ולבונה ותרנגול לבן. רבי יהודה אומר: מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולין. בזמן שהוא בפני עצמו קוטע אצבעו ומוכרו. כלומר אם הוא רוצה למכור לבד, צריך לשבור את האצבע, שאין מקריבין חסר לעבודה זרה. אבל שאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור. כלומר אם הוא אומר לו אני רוצה לעבודה זרה - אסור, אבל אם פשוט למכור - מותר. רבי מאיר אומר: אף דקל טב ונקלביס אסור למכור לנכרים.

אומרת הגמרא: שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן, בנות שוח בפטוטרותיהן ואיצטרובילין במטוטלותיהן ולבונה. כלומר העלים בנות שוח - אמרנו בנות שוח זה התאנים הלבנות - ביחד עם העלים שלהם לנוי, אז זה אסור למכור, כי ככה היו נוהגים להביא לתקופת עבודה זרה. ואיצטרובלין במטוטלותיהם, כלומר חתיכה מהענף שלהם, זה גם אסור. ולבונה - תני: אם היתה חבילה מותר. כלומר אם זה כמות גדולה, מסתמא הוא קונה את זה למסחר. שואלת הגמרא: וכמה היא חבילה? רבי יהודה בן בתירה אומר: חבילה של לבונה אין פחות מחמשה מנין. אם היה כומר אסור - אם הוא כומר עבודה זרה, זה אסור, כי ודאי הוא רוצה את כל זה לעבודה זרה. רופא מותר, כי הוא צריך הרבה לרפואה. תגר מותר גם כן, כיוון שהוא קונה הרבה ומוכר מעט מעט לאנשים. תגר חשוד אסור.

אנן תנן תרנגול לבן. תני רבי חייה תרנגול סתם. אז אומרת הגמרא: מתני' צריכה למתניתא דרבי חייה, ומתניתא דרבי חייה צריכה למתניתין. כלומר צריך את שניהם כדי לקבל את ההלכה הנכונה. אילו תנינן ולא תני רבי חייה, הוינן אמרין: לא אמרון אלא תרנגול לבן, אבל תרנגול סתם אפילו בינו לבין עצמו. כלומר אם ביקש תרנגול סתם, מותר למכור תרנגול לבן אפילו לבד. אז לכן צריך את הברייתא של רבי חייה שאומר שלא מוכרים בכלל תרנגול לבן - הוי צורכה למתניתא דרבי חייה. או אילו תנא רבי חייה ולא תנינן אנן, הוינן אמרין: לא אמר אלא תרנגול סתם, הא תרנגול לבן אפילו בינו לבין התרנגולין אסור. כלומר כל מה שאמרנו שלא מוכרים לו זה דווקא אם ביקש תרנגול סתם - את זה לא מוכרים לו לבד, אבל בתוך קבוצה מותר. אבל אם ביקש תרנגול לבן, אז אפילו בינו לבין תרנגולים יהיה אסור למכור. אז לכן הוי צורכה למתניתין וצורכה למתניתא דרבי חייה.

אמר רבי בון בר חייה: תרנגול למכור, מוכר לו תרנגול לבן. אבל תרנגול לבן למכור, בינו לבין עצמו אסור, בינו לבין התרנגולין מותר. רבי בון בר חייה בעי: ראה תרנגולין רועין באשפה ותרנגול לבן ביניהן ואמר "של מי?" האם אסור, למרות שלא סיים דבריו ואמר שביקש את התרנגול הלבן הזה - נשאר בשאלה.

אמר תנן, בזמן שהוא בפני עצמו קוטע אצבעו ומוכרו, למה? כיוון שמקרבין חסר לעבודה זרה. אומרת הגמרא, לפי הפסוק דווקא משמע שכן מקריבים חסר לעבודה זרה, דכתיב: "וכי תגישון עור לזבוח אין רע". למה הוא יגיד שאין רע? כי ככה זה כאילו היה עבודה זרה - בלי כן, עיוור פסח מקריבים עבודה זרה. הדא אמרה שמקריבין חסר לעבודה זרה.

רבי מאיר אומר: אף דקל טב וחצד ונקלביס אסור למכור לנכרים. רבי חמא בר עוקבה אמר קורייטה. חצד - רבי אלעזר ברבי יוסי אמר: מין הוא ושמו. עבר ומכר, מה דין עם הכסף? מותר? אומרת הגמרא, כי הא דאמר רבי אלעזר: אין בונים ממנו בסיליקי, כי אסור לבנות במה לעבודה זרה, אבל עבר ובנה מותר - עם הכסף מותר. אז הפוכה - עבר ומכר מותר.

ירושלמי מאיר עבודה זרה ו



^[דף ו עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד א11

מתני': א_כה§מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנכרים מוכרין, מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחים שלימין ושבורין. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי מתיר בשבורה. °בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא א_כו§מתיר בסוס.
גמ': תנן: מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנכרים מוכרין. וכי ומותרמותר לגדל בהמה דקה? אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°: כגון מהיר מקום מרעה שהוא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל ששם מותר. תנן: אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים מפני שהן חשודין על ההרבעה. הוון בעיי מימר חשבו לומר: מאן דאמר מותר למכור, מותר לייחד.לגדל ומאןמאן דאמר אסור למכור א_כז§אסור לייחד. רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° ורבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת אמרו בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: ואפילואפילו כמאן דאמר מותר למכור, אסור לייחד. מה בין למכור מה בין לייחד? בשעה שמוכרה לו כבהמתו של העובד עכוםכוכבים ומזלות היא וחס עליה שלא תעקר ואינו רובעה. בשעה שהוא מייחדה לו כבהמתובהמתו של ישראל היא והוא חשוד עליה. תנן מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. אם לא חוששים לרביעה למה מפניאסור למכור בהמה דקה שהוא שמוציאהמוציאה מידי גיזה ראשית הגז? הגע עצמך שהיתה עז מפנישאין חייבת בראשית הגז, שהוא שמוציאהמוציאה מידי בכורה? הגע עצמך שהיה זכר מפנישהוא שמוציאומוציאו מידי מתנות כהונה? מעתה חיטין אל ימכור לו מפנישהוא שמוציאומוציאן מןמידי החלהחלה. ויין ושמן אל ימכור לו מפנישהוא שמוציאןמוציאן מןמידי הברכהברכה. תנן בכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. מה בין גסה לבהמה דקה? בהמה גסה יש בה חיוב חטאת ובהמהשכשהבהמה עובדת היהודי עובר על שביתת בהמתו, בהמה דקה אין בה חיוב חטאת. וכי ואינואינו חולב ואינו גוזז? אמר תמן הוא החולב או הגוזז מתחייב ואם הגוי עושה את זה אין איסור. ברם הכא היא מתחייבת בשביתה וחובת הבעלים שבהמתו תשבות.ברם הכא הוא מתחייב מכיוןכיון שהוא מוכרה לו לא כבהמתובהמתו של נכרי היא? אמר רבי אימי בבליירבי אימי בבליי°א בשם רבנין דתמן: פעמים שהוא א_כח§שמוכרהמוכרה לו לניסיון והוא מחזירה לו לאחר שלשה ימים, ונמצא עובד עבודה בבהמתו של ישראל. מעתה לניסיון אסור, שלא לניסיוןלנסיון מותר. גזרה זו מפני זו. עבר ומכר מהו קונסין לו? שכשם שקונסין לו להלכה, כך קונסין לו למנהג. ומנייןמניין שקונסין לו למנהג?

📖 באר משה — דף ו עמוד א

אנחנו פותחים בירושלמי מסכת עבודה זרה, דף ו', תחילת המשנה פרק א' עד סוף העמוד.

אומרת המשנה: "מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנוכרים מוכרים, מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרים. ובכל מקום אין מוכרים להם בהמה גסה, עגלים, סייחים שלמים ושבורים. רבי יהודה מתיר בשבורה. בן בתירא מתיר בסוס."

אומרת הגמרא: תנן, "מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנוכרים מוכרים." שואלת הגמרא: איך מותר? וכי מותר לגדל בהמה דקה? אמר רבי אבא, כגון מקום מהיר. כלומר, יש מקומות שמותר בהם מקום שהוא מרעה. אם יש שם שישה עשר מיל על שישה עשר מיל, במקרה כזה מותר.

"הוו בעי מימר: מאן דאמר מותר למכור מותר לייחד, מאן דאמר אסור למכור אסור לייחד." כך חשבו. "אמר רבי יונה ורבי אלעזר בשם רב: כמאן דאמר מותר למכור, אסור לייחד." שואלת הגמרא: למה? מה בין למכור מה בין לייחד? אומרת הגמרא: "בשעה שמוכרה לו כבהמתו של גוי היא." אז הוא חס עליה ולכן לא רובע אותה. אבל "בשעה שהוא מייחדה לו של ישראל היא והוא חשוד עליה."

תנן: "מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין." שואלת הגמרא: אם לא חוששים לרביעה, אז למה שאסור למכור בהמה דקה? אומרת הגמרא שהוא מוציא מידי גיזה. בעצם על ידי זה שהוא מוכר אותה לגוי לא יקיימו יותר מצוות גיזה, לכן אסור. אומרת הגמרא: "הגע עצמך שהיתה עז" - שהיא לא חייבת בגיזה. אז מוציא אותה מידי בכורה. אומרת הגמרא: "הגע עצמך שהיה זכר" - שהוא לא מוליד, אז אין פה עניין של בכורה. ואומרת שהוא מוציא מידי מתנות כהונה.

"מעתה חיטין אל ימכור לו" - שהוא מוציא מידי חלה. "יין ושמן אל ימכור לו" - שהוא מוציא מידי ברכה.

אומרת הגמרא: תנן, "בכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה." מה בין גסה לדקה? למה בהמה גסה בכל מקום אסור, בהמה דקה תלוי במנהג? אומרת הגמרא: "בהמה גסה יש בה חיוב חטאת, דקה אין בה חיוב חטאת." כי אם הבהמה תעבוד בשבת היהודי יעבור על שביתת בהמתו. בהמה דקה - אין בה חיוב חטאת, שהרי לא עושים בה מלאכה.

שואלת הגמרא: "חולב ואינו גוזז?" - וכי אינו חולב ואינו גוזז? הרי הוא כן עושה, כן עובר עבירות. אומרת הגמרא: "תמן היא מתחייבת" - כלומר אם הגוי עושה את זה, אין שום איסור. הגוי חולב, הגוי גוזז, אבל לגוי לא - אין איסור. אבל אם הגוי חורש בבהמה גסה, אם הוא מביא את החורש איתו, בעצם היא מתחייבת בשביתה, ואז חובת הבעלים שבהמתו תשבות.

שואלת הגמרא: "שהוא מוכרה לו לא של נכרי היא?" - כיוון שהוא מכר לו, לא בהמתו של נכרי, אז למה שבכלל יהיה בעיה? אמר רבי אימי בבלאי בשם רבנין דתמן: "פעמים לו לניסיון והוא מחזירה לאחר שלשה ימים, ונמצא עובד עבודה בבהמתו של ישראל." כלומר, אם הוא מוכר אותה לניסיון, ואם לא רוצה אותה מחזיר לו אותה, בעצם היא לא נמכרה מעולם, ויצא שבהמת ישראל עבדה בשבת.

אומרת הגמרא: אם ככה, "מעתה לניסיון אסור, שלא לניסיון מותר?" אומרת הגמרא: "זו מפני זו."

שואלת הגמרא: עבר ומכר, מהו? אומרת הגמרא: "קונסין לו. כשם שקונסין לו להלכה, כך קונסין לו למנהג." שואלת הגמרא: מניין שקונסין למנהג? הגמרא מספרת סיפור: "חד ברנש זבין גמליה לארמאי" - מכר את הגמל שלו לגוי. "אתא עובדא קומי ריש לקיש וקנסיה בגין דיחזר ליה גמלא." ישלם אפילו כפליים עד שיחזור לו הגמל.

ואומר רבי יוסה בי רבי בון: מדובר שמסר את הגמל לסרסור שימכור עבורו, והסרסור מכר את זה לגוי, "וריש לקיש קנס. והוו צווחין ליה ברא דמסרסר." כי היו מכנים אותו "בר דמסרסר לארמאי". והסיבה שגם בסרסור קונסים - זה כבר מנהג, כי רק לבעלים אסור למכור לגוי, אבל המנהג היה שגם סרסור לא ימכור.



^[דף ו עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ו עמוד ב12

חד ברנש זבין מכר גמליה לארמאי. אתא עובדא קומי ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° וקנסיה בדיפלאשישלם לגוי אפילו כיפלה בגין דיחזר ליה גמלא. ואמר רבי יוסה בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°י מדובר שבעל הגמל מסר את הגמל לסרסור שימכור עבורו והוא מכר לגוי. וריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° קנס את הסרסור וזה מדין מנהג, שרק לבעלים אסרו למכור לגוי אבל נהגו שלא ימכור אפילו סרסור. והוון צווחין והיו קראים לו ליה ברא דמסרסר לארמאילארמאה. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° סבר כ°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי דתני בשם °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי: הלוקח בהמה מןעם הנכרי וילדה בכור קונסים אותו ומעלה עמו בשוייו ונותן חצי דמים לכהן. נתנה לו לגוי בקבלה מעלה עמו עד כמה דמים בשוייו ונותן כל הדמים לכהן. וחכמים אומרים: הואיל ואצבע א_כט§הנכרי באמצע נפטרה מן הבכורה. רובה חידוש גדול יותר דרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° מד °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. מה דאמר °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי שקנסו זה משום שמפקיעה מהילכות בכורה שזה מדין תורה. ומה דאמר רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° שקנסו זה משום שעובר על הילכות בכורה ומה דמר רש בן לקיש להילכות בהמה גסה שזה רק מנהג. תנן °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי מתיר בשבורה. לא אמר °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי: אלא בשבורה שאינושאינה יכולה להתרפאות. אמרו לו: והרי לא הוא מביאין לה זכר ונרבעת ממנו. אמר לו: אף אני לא אמרתי אלא בשבור זכר שאינו יכול להתרפאות. אמרו לו: והרי מביאין לו נקיבה והוא רובעה והיא יולדת. אמר להן: אף אני לא אמרתי אלא בסוס זכר שאינו יכול להתרפות. אמרו לו: והלא מביא לו נקיבה והיא רובעת ממנו והיא יולדת. אמר רב אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° בשם רבנין דתמן: זאת אומרת שאסור להמציא להן עוברין שיצא ממנו בהמה. תמן תנינן א_ל§הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה. רבי חגיירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי° בעא קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: לית הדא אמרה האין זה אומר שאסור להמציא להן עובריןעוברים? אמר ליה: כבר קדמך רב אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° דאמר רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° בשם רבנין דתמן: זאת אומרת שאסור להמציא להן עוברין. תנן °בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא מתיר בסוס. לא אמר °בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא: אלא בסוס זכר שיש בו סכנה וצריך להוציאו מביתו. מאי סכנה שהוא שהורגהורג בעליו במלחמה. ויאיש אומרים שמסכן את בעליו שהוא שרץרץ אחר הנקיבותנקיבה. ויש אומרים שהוא שעומדעומד ומשתין באמצע קרב והאויב פוגע ברוכבו. מה נפק מן ביניהון? הסריס. מאן דאמר שהוא שרץרץ אחר הנקיבנקיבה,ות זה אינו רץ אחר נקיבה. ומאןמאן דאמר שהוא עומד ומשתין, אף זההוא עומד ומשתין. ולמה חכמים אוסרים? אמר °רבי אחארבי אחא (תנא) תנא · דור ד׳רבי אחא (תנא) בשם רבי תנחום בר חייהרבי תנחום בריה דרבי חייא אמורא א״י · דור ג׳רבי תנחום בריה דרבי חייא° לכשיזקיןאף בסוס יש מקום לגזור משום מלאכה שחייב עליה חטאת. דכיוון שכשיזקין הוא כודנו בריחיים. אמר רבי יוסה בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°י בשם רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°: °בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא ו°רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן שניהם אמרו דבר אחד שחי נושא את עצמו. °בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא שהתיר למכור סוס שמלאכתו להרכיב אנשים דחי נושא את עצמו הכוונה שבמלאכת המשכן לא הרכיבו בעלי חיים על בעלי חיים אחרים, אלא רק הנהיגו אותם. ו°רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן דתני א_לא§הוציא מןבשבת הבהמה ומןבהמה החיה ומןוחיה העופותועופות בין חיים בין מתים חייב. °רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן אומר: מתים חייב, חיים פטור שהחי נושא את עצמו. ורבנןרבנין אית להון שחייב חטאת כשרוכב על הסוס ואינון מתיבין ליה איך מותר למכור סוס? הרי גם בו שייך איסור תורה דכשיזקין כדנו ברחיים. הרי לשיטתם כבר עכשיו יכול לעבור איסור תורה.אכן בשיטתוכשיטתו השיבוהו בשיטתך שאתה אומר שמותר למכור סוס משום שאין בו איסור חטאת. כיוון שרכיבה אינה אלא משום שבות, אוף אנאבו יש איסור אית ליחטאת לכשיזקין כודנו לריחים. °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אומר: אומר אני שאסור למכור סוס משום שני דברים: משום כלי זיין שאסרו חכמים למכור כלי נשק לגוי ומשום הלכות בהמה גסה. ותני כן: חיה גסה א_לב§כבהמה דקהגסה. מאן תניתה? °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5. דבריאבל לחכמים כדאמרי רבי ביסנארבי ביסנא אמורא א״ירבי ביסנא° וחנין בר אבארב חנן בר אבא אמורא בבל · תלמיד רברב חנן בר אבא° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: חיה גסה כבהמה גסהדקה והאיסור תלוי במנהג.

📖 באר משה — דף ו עמוד ב

רבי שמעון בן לקיש סבר כרבי יהודה, דתני בשם רבי יהודה: "הלוקח בהמה הנכרי וילדה בכור, מעלה עמו בשוייו ונותן חצי דמים לכהן." כלומר, קנסו אותו לקנות את הבכור מהגוי ולתת חצי מהדמים לכהן. "נתנה לו בקבלה, מעלה עמו עד כמה דמים בשוייו ונותן כל הדמים לכהן." "וחכמים אומרים: הואיל ואצבע הנכרי באמצע נפטרה מן הבכורה."

אומרת הגמרא: "רובה דרבי שמעון בן לקיש מרבי יהודה" - כלומר רבי שמעון בן לקיש יותר מחמיר מרבי יהודה. כי מה דאמר רבי יהודה - שקנסו זה בשביל שהוא מפקיע מלחיוב בכורה, שבכורה עצמה זה בדין תורה, לכן קנסו אותו. ומה דאמר ריש לקיש - שקנסו שהוא אווה לחיוב בהמה גסה, זה רק מנהג.

תנן "רבי יהודה מתיר בשבורה." אומרת הגמרא: "לא אמר רבי יהודה, אלא בשבורה יכולה להתרפאות." "אמרו לו: והלא מביא לה זכר והוא רובעה והיא יולדת." "אמר להן: אף אני לא אמרתי אלא בסוס זכר שאינו יכול להתרפאות." "אמרו לו: והלא מביא לו נקיבה והיא רובעת ממנו והיא יולדת."

אמר רב אבין בשם רבנין דתמן: "זאת אומרת שאסור להמציא להן עוברין." כלומר אסור לעזור להם שיהיה להם עוברים מבהמה - להביא להם את הזכר שירביע וכדומה.

"תמן תנינן: הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה." כלומר, כל מקום שיש יד של הגוי באמצע, לדעת חכמים פטור מן הבכורה.

רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי: "לית הדא אמרה שאסור להמציא להן?" כי הרי אמרת המוכר לו אף על פי שאינו רשאי. אמר ליה: "כבר קדמך רב אבין: זאת אומרת שאסור להמציא להן עוברין." זה כבר לא חידוש גדול, כבר שמענו את זה קודם.

מתניתין: "בן בתירה מתיר בסוס." הסיבה שהוא מתיר, כיוון שסוס עשוי רק לסחוב בני אדם, לא לחרוש וכדומה, ולסחוב בני אדם זה רק דרבנן, כיוון שחי נושא את עצמו.

אומרת הגמרא: "לא אמר בן בתירה אלא בסוס זכר." בעליו במלחמה - שהוא הורג את בעליו במלחמה. "ויש אומרים ומשתין" - שהוא עומד ומשתין באמצע הקרב, ואז האויב פוגע ברוכבו.

שואלת הגמרא: "מה ביניהון? סריס." מה נדמה שהוא רץ אחרי הנקבה - זה לא רץ אחרי הנקבה. "מאן דמר אחר, אינו רץ. דמר עומד ומשתין, אף עומד ומשתין."

שואלת הגמרא: ולמה החכמים אוסרים? אמר רבי אחא בשם רבי תנחום בר חייה: "כודנו בריחיים" - אף בסוס יש מקום לגזור בשביל מלאכה שחייב עליו חטאת. הרי כשהוא יזקין, קודנו בריחיים - ירתמו אותו לריחיים, וזה כן מלאכה שהתחייב עליה בשבת.

אמר רבי יוסה בי רבי בון בשם רב הונא: "בן בתירה ורבי נתן שניהם אמרו דבר אחד." בן בתירה שהתיר למכור סוס - סובר שחי נושא את עצמו. "ורבי נתן דתני: הוציא בין חיים בין מתים חייב. רבי נתן אומר: מתים חייב, חיים פטור." כיוון שהוא סובר שחי נושא את עצמו.

שואלת הגמרא: זה כלל לא מובן. "אית להון חייב חטאת ואינון מתיבין ליה" - החכמים חולקים, סוברים שאסור לרכב על סוס כי זה נחשב משא, ולדעתם רוכב על סוס חייב חטאת. "השיבוהו בשיטתך שאתה אומר משום שבות, אוף לכשיזקין כודנו לריחים." אז אומרת הגמרא: כשיטתו השיבוהו - אתה, כשאתה אומר שהסוס נועד לרכיבה ואין בו איסור חטאת, אנחנו אומרים לך שגם יש איסור חטאת כשיזקין וירתמוהו לריחיים.

"רבי אומר: אומר אני שאסור משום שני דברים: משום כלי זיין ומשום בהמה גסה." משום כלי זין - חכמים אסרו למכור לגוי כלי נשק, וסוס משמש למלחמה זה כמו כלי נשק. "ותני כן: חיה גסה כבהמה."

שואלת הגמרא: "מאן תניתה? רבי." אבל חכמים - "רבי ביסנא וחנין בר אבא בשם רב: חיה גסה כבהמה" - כלומר חיה גסה זה כמו בהמה דקה, ואז האיסור תלוי במנהג.

ירושלמי מאיר עבודה זרה ז



^[דף ז עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד א13

==ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה ז==

מתני': א_לג§אין מוכרין להם דובים ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים. אין בונין עמהן בסילקי וגרדון ואיסטדייא ובימה. אבל בונין עמהן דימוסיאות ומרחצאות א_לד§הגיעו לכיפה שמעמידין בה עבודה זרה אסור לבנותה.
גמ': תנן: אין מוכרין להם דובים ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים. הא דבר שאין בו ניזקא לרבים מותר. תנן: אין בונין עמהן בסילקי וגרדון ואיסטדייא ובימה מקומות שהורגים בהם. הא לשבת שם ולצפות עימם מותר? מתני' דברי °רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן דתני: הרואה את הנחשים ואת החברים, מוקיון, מופייון, מוליון, מילרין, מילריה, סגירלון, סגילריה — הרי זה אסור משום מושב לצים, שנאמר (תהלים א', א') "ובמושב לצים לא ישב". וכולןשכולן מביאין לידי ביטול תורה שנאמר (תהלים א', ב') "כי אם בתורת ה' חפצו". העולה לתיאטרון אסור משום עבודה זרה דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: בשעה שהן מזבניןמזבלין אסור משום עבודה זרה, ואם לאו אסור משום ומושבמושב לצים בלבד. העולה לתיאטרון וצווח אם לפקח על לצורךצורך הרבים מותר, ואם כדי להראות עצמו מתחשב הואחשוב אסור. היושב באיצטדין הרי זה שופך דמים. °רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן מתיר מפני שני דברים: משום שצווח ומציל את הנפשות שמבריח את החיות הטורפות, וגם מפני שהקיסר שואל את הקהל האם להרוג את היהודי, ופוסק על פי הרוב ומעיד על האשה שתינשא. תנן: הגיעו לכיפה שמעמידין בה עבודה זרה אסור לבנותה. א_לה§עבר ובנה רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת אמר מותר. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: לא מסתברא שיהיה מותר לבנות את שאר הבנין מלבד הכיפה שבה מניחים עבודה זרה כאהיןבאהין סוברה דלא אסור דהוא חייד כל הדא כיפתא שמבנה שכולו נעשה לעבודה זרה.

מתני': אין מוכרין להן במחובר לקרקע אבל מוכר הוא משיקצץ. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: מוכר הוא לו על מנת א_לו§לקוץ.
גמ': רבי בון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא° בעי: האם אף בהמה גסה במחלוקת ול °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי מוכר לו על מנת לשחוט? אשכח תני: אף בהמה גסה במחלוקת °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר מוכר לו א_לז§על מנת לשחוט.

מתני':

אין משכירין להן בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות. ובסורייא משכירין בתים אבל לא שדות. ובחוצה לארץ מוכרין בתים ומשכירין שדות. דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר א_לח§אף בארץ ישראל משכירין להן בתים. ובסוריא מוכרים בתים

📖 באר משה — דף ז עמוד א

אנחנו מדברים בירושלמי מסכת עבודה זרה, דף ז', תחילת המשנה, פרק א', הלכה ז'. אומרת המשנה: אין מוכרים להם דובים ואריות ולא כל דבר שבו נזק לרבים. אין בונים להם בסידקי וגרדון ואיסטדיא, מקום שבו נלחמים, ובימה, אבל בונים להם דימוסיות ומרחצאות, הגיעו לכיפה שמעמידים בה עבודה זרה אסור לבנותה. בכל מקום כזה גם היו עושים איזו כיפה שבתוכה היו מעמידים עבודה זרה. כשמגיע לשמה, זה אסור לבנותה.

בגמרא: תנן: אין מוכרין להם דובים ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים. מה שם מכאן? הא דבר שאין בו ניזקא לרבים מותר. תנן: אין בונין עמהן בסילקי וגרדון ואיסטדייא ובימה. כלומר, כל מיני מקומות שבהם הורגים - לשבת שם לצפות בה מותר.

מתני' דברי רבי נתן, דתני: הרואה את הנחשים ואת החברים, אנשים שמתעסקים עם חיות, "מוקיון, מופייון, מוליון, מילרין, מילריה, סגירלון, סגילריה — הרי זה אסור משום מושב לצים, שנאמר "ובמושב לצים לא ישב"", כיוון שכולם מביאים לידי ביטול תורה, שנאמר "כי אם בתורת ה' חפצו". העולה לתיאטרון אסור משום עבודה זרה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: בשעה שהן מזבחים משום-- אסור משום עבודה זרה, ואם לאו אסור. כלומר, היו מגיעים לפני כן להקריב קורבנות לעבודה זרה שלהם, אז אסור. אבל אם לאו, אסור משום לצים בלבד.

העולה לתיאטרון וצווח לפקח על צורך הרבים - מותר, ואם כדי להראות עצמו חשוב, כמו להיות עם כל העשירים וכל המכובדים, זה אסור. היו באיצטדין הרי זה שופך דמים. תראה, לוקחים שם אנשים כדי להילחם עד מוות, ובעצם הוא משלם על זה, אז בעצם יש לו חלק בשפיכות דמים. רבי נתן מתיר מפני שני דברים: משום שצווח ומציל את הנפשות, גם כשהוא מבריח את החיות או שהוא מתרה לאדם הזה שנלחם שהחיות מתקרבות, וגם בגלל שהקיסר שואל את הקהל האם להרוג את היהודי הזה שנלחם נגד החיות או לא, והוא פוסק על פי הרוב, אז לכן אם הוא צועק כדי להצילו, זה מותר. וגם מעיד על האשה שתינשא, כי אחרי שבעלה מת, הוא מעיד כדי להתיר אותה מהעגינות שלה.

תנן: הגיעו לכיפה שמעמידין בה עבודה זרה אסור לבנותה. עב"ד. ובנה - רבי אלעזר אמר: מותר, כי מהכיפה מותר. ואמר רבי מנא: לא מסתברא - סוברה דהוא חייד כל הדא כיפתא? כלומר, אם גם במקום שבו מניחים את העבודה זרה היה חלק שהוא סתמי ורק חלק קטן שבו מונח עבודה זרה, אז האם לא מסתבר שרק אותו מקום יהיה אסור? אלא הכוונה: מדובר על מבנה שכולו לעבודה זרה, ובזה באמת אסור הכול. אבל במקומות שרק קטע קטן ממנו מונח שם עבודה זרה, אז רק אותו יהיה אסור.

פרק א' הלכה ח'. תנן: אין מוכרין להן במחובר לקרקע אבל מוכר הוא משיקצץ. רבי יהודה אומר: מוכר הוא לו על מנת לקוץ. כלומר, מותר גם למכור לו מחובר לקרקע על מנת שיקצץ את זה.

רבי בון בר חייה בעי: אף בהמה גסה במחלוקת רבי יהודה מוכר לו על מנת לשחוט? כמו שמותר למכור לו עצים על מנת לקוצם. אשכח תני: אף בהמה גסה במחלוקת רבי יהודה אומר מוכר לו על מנת לשחוט.

פרק א' הלכה ט'. תנן: אין משכירין להן בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות. ובסורייא משכירין בתים אבל לא שדות. ובחוצה לארץ מוכרין בתים ומשכירין שדות, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: אף בארץ ישראל משכירין להן בתים, ובסוריא מוכרים בתים ומשכירין שדות. ובחוצה לארץ מוכרין אילו ואילו.



^[דף ז עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ז עמוד ב14

ומשכירין שדות. ובחוצה לארץ מוכרין אילו ואילו.
גמ': תנן: אין משכירין להן בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות. מאי טעמא? אמר רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בשם רבי יוסי בן חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° ורבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° ורבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא דכתיב (דברים ואתחנן ז ב) "לא תחנם" - לא תתן להם חן. דבר אחר לא תחנם - לא תתן להם א_לט§מתנת חנם. דבר אחר לא תחנם - לא תתן להם א_מ§חניה בארץ. והתנינן °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר: אף בארץ ישראל משכירין להם בתים? בית אין מצוי להתברך מתוכו, שדה מצוי להתברך מתוכו. הורי רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° שאסור להשכיר להן קבורה בארץ ישראל על שם לא תחנם לא תתן להם חניה בארץ. אמר מר לא תחנם - לא תתן להם מתנת חנם. והתני: מעשה ב°רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה שהיה מהלך בדרך וראה קלוסקין לחמניה אחת מושלכת בדרך אמר לטבי עבדו: "טול לך קלוסקין זו". ראה נכרי אחד בא כנגדו אמר לו: "מבניי"מבגיי, טול לך קלוסקין זו". רץ אחריו °רבי אילעאירבי אלעאי (תנא) תנא · דור ג׳רבי אלעאי (תנא) אמר לו: מה שמך? אמר לו: מבניימבגיי. ומאיין אתה? אמר לו: מן העיירות של בורגנין. ומכירך הוא °רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה מימיך? אמר לו: לא. באותה שעה ידע שכיוון °רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההללר דיבנה ברוח הקודש ולמדנו ממנו שלשה דברים. מזה שאמר לטבי להרים הקלוסקין למדנו א_מאשאין מעבירין על האוכלין. ולמדנו ושחמיצושחמיצו של נכרי א_מב§מותר לאחר הפסח מיד שמעשה זה היה מיד לאחר הפסח. ולמדנו ושהולכיןשהולכין אחר רוב עוברי דרכים ולכן לא נתן ליהודי את הכיכר כי שם היו רוב גויים והפת אסורה משום פת עובדי כוכבים ומזלות. אמר רבי יעקב בר זבדירבי יעקב בר זבדי אמורא א״י · דור ד׳רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°: הדא דתימר בראשונה אבל עכשיו מעבירין על האוכלין מפני הכשפים. עם כשהוא יוצא מגזיב בא אחד להישאל לו על נדרו, אמר לזה שהיה מהלך עמו תאמרהאם ששתינושתינו רביעית יין באיטלקי? אמר לו: הין. אמר לשואל: "טייל עמנו עד שנפיק את ינינו". כיון שהגיע לסולמה של צור ירד °רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה ונתעטף וישב לו והתיר לו את נדרו. מדבריו למדנו שרביעית יין משכרת, ושהדרך מפיגה את היין, ואין נשאלין נדרים ולא מורים שתויי יין, ולא מפירין נדרים מהלכין אלא עטופין א_מגויושבין. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כך פתח לו כתיב (משלי י"ב, י"ח) "יש בוטה כמדקרות חרב" וגו'. לאחרלאחד שנדר מן הככר: ווי דייכול ווי דלא יכול. אין אכיל הוא עבר על נידריה. ואין לולא אכיל הוא חטא על נפשיה שהוא רעב ורוצה לאכול. כיצד יעשה? ילך אצל חכמים ויתירו לו את נדרו דכתיב (משלי י"ב, י"ח) ו"לשון חכמים מרפא". אמר מר "לא תחנם" - לא תתן עליהם חן. והתני: מעשה ב°רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה שהיה מטייל בהר הבית וראה אשה אחת נכרית ובירך עליה. וכי דרכו של °רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה להביט בנשים? אלא דרך עקמומית היתה

📖 באר משה — דף ז עמוד ב

תנן: אין משכירין להן בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות. מאי טעמא? רבי זעירה בשם רבי יוסי בן חנינה ורבי אבא ורבי חייה בשם רבי יוחנן: דכתיב לא תחנם - לא תתן להם חן. דבר אחר: לא תחנם - לא תתן להם מתנת חנם. דבר אחר: לא תחנם - לא תתן להם חניה בארץ.

והתנינן: רבי יוסי אומר: אף בארץ ישראל משכירין להם בתים? אז לכאורה מותר. אמר: בית אין מצוי להתברך מתוכו, שדה מצוי להתברך מתוכו. בית הוא רק ישן בו ומוציא עליו הוצאות, אבל שדה הוא גם מרוויח ממנו, אז לכן זה יותר ילך לכלל חנייה.

הורי רבי יוסי בי רבי בון: שאסור להשכיר להן קבורה בארץ ישראל על שם לא תתן להם חניה בארץ. אמר מר: לא תחנם - לא תתן להם מתנת חנם. והתני: מעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך בדרך וראה קלוסקין אחת מושלכת בדרך. כלומר, זה לחמנייה אחת. אמר לטבי עבדו: טול לך קלוסקין זו. ראה נכרי אחד בא כנגדו, אמר לו: טול לך קלוסקין זו. רץ אחריו רבי אילעאי, אמר לו: מה שמך? אמר לו: מבגאי. ומאיין אתה? אמר לו: מן העיירות של בורגנין. ומכירך הוא רבן גמליאל מימיך? אמר לו: לא. כיוון - ידע רבן גמליאל ברוח הקודש, ולמדנו ממנו שלושה דברים.

מזה שהוא אמר לטבי להרים את הקלוסקין, למדנו שאין מעבירין על האוכלין. כלומר, אסור להשאיר אוכל על הרצפה. ולמדנו ששל נכרי מותר לאחר הפסח מיד, כי המעשה הזה היה לאחר הפסח. ולמדנו שהולכין אחר רוב עוברי דרכים, ולכן הוא גם לא נתן ליהודי את הכיכר, כי בעצם יש שם רוב גויים ופת נכרי אסורה.

רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: הדא דתימר בראשונה, כלומר אין מעבירין על האוכלין בראשונה, אבל עכשיו מעבירין על האוכלין מפני הכשפים. אסור לגעת באוכל שברצפה מסובב כשפים.

כשהוא יוצא מגזיב בא אחד להישאל לו על נדרו, אמר לזה שהיה מהלך עמו: רביעית יין באיטלקי? אמר לו: הין. אמר לשואל: טייל עמנו עד שנפיק את ינינו. כיון שהגיע לסולמה של צור ירד רבן גמליאל ונתעטף וישב לו והתיר לו את נדרו. מדבריו למדנו שרביעית יין משכרת, ושהדרך מפיגה את היין, ואין נשאלין נדרים ולא מורים שתויי יין, ולא מפירין נדרים מהלכין אלא עטופין ויושבין.

אמר רבי יוחנן: כך פתח לו: יש בוטה כמדקרות חרב וגו'. משל באחד שנדר מן הככר: ווי דייכול ווי דלא יכול. כלומר, אם הוא יאכל או אם הוא לא יאכל. אין אכיל הוא עבר על נידריה, ואין אכיל הוא חטא על נפשיה. הרי הוא רעב, הוא רוצה לאכול. כיצד יעשה? ילך אצל חכמים ויתירו לו את נדרו, דכתיב "לשון חכמים מרפא".

אמר מר: לא תחנם - לא תתן עליהם חן. והתני: מעשה ברבן גמליאל שהיה מטייל בהר הבית וראה אשה אחת נכרית ובירך עליה. וכי דרכו של רבן גמליאל להביט בנשים? אלא דרך עקמומית היתה, כגון העין בסבירו, כלומר קרן זווית - ואז הוא הביט בה שלא בכוונה וברך עליה.

והתני: ולא כן אמר רבי זעירה בשם רבי יוסי בן חנינה ורבי אבא ורבי חייה בשם רבי יוחנן: לא תחנם - לא תתן להם חן? מה אמר? וכי אמר "כמה נאה גויה זו"? כלומר, הוא שיבח אותה על יופיה? לא אמר, אלא "ברוך שיברא בריות נאות בעולמו" - שכן אפילו על חמור נאה או גמל נאה או סוס נאה אומר "ברוך שיברא בריות נאות בעולמו". כלומר, הוא שיבח את הקדוש ברוך הוא, לא אותה, וזה מותר.

ירושלמי מאיר עבודה זרה ח



^[דף ח עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד א15

כגון אחיןאהין פסוורוס קרן זוית שהביט בה שלא בטובתו ובירך עליה. ולא כן אמר רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בשם רבי יוסי בן חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° ורבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° ורבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: "לא תחנם" - לא תתן עליהם חן? מה אמר? וכי אמר אבסקנטה ושיבח אותה על יופיה לא אמר אלא "ברוך שכך לו בריות נאות א_מד§בעולמו". שכן ראה אפילו חמור נאה או גמל נאה או סוס נאה אומר "ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו". °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי ורבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוסי בר חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°: גודלת שערות ישראלית לא תגדל את הנכרית משם "לא תתן עליהם חן". ולא יעשה ישראל שושבין לנכרי משום "לא תתחתן בם". רבי יצחק בר גופתהרבי יצחק בר גופתא אמורא א״י · דור ה׳רבי יצחק בר גופתא° בעא קומי רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: לילך לבית המשתה שלו אסור, להיעשות לו שושבין לא כל שכן? אמר לו: ליתן עליהם בלא תעשה. רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° היו לו נוטעימטעי כרמים בהר המלך וגזרו שלא יגורו שם יהודים שאל לרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר לו: יבורו ואל תשכירם לנכרי. שאל ל°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה: מהו להשכירן לנכרי? ושרא ליה דסבר °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה כל מקום שאין ישראל מצויין שם כהדא בסוריא הדא סוריא. והדא סוריא מנין שמותרת נישמעינה מן הדא: רבי חגיירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי° נחת לחמץ, אתון ושאלון ליה: אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחין ואנן מוגרין לעממין כיוון שאין ישראל מצויים ואנו משכירים לגויים מהו לעשר על ידיהם? שלח שאל לרבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°. שאל רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° לרבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן: אל רבי, מהו לעשר? אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהם. מנה את רששומע שמותר להשכיר כ°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינה בריה דרבי אבהורבי חנינא בריה דר' אבהו אמורא א״י · דור ד׳רבי חנינא בריה דר' אבהו° בשם רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°: אבא הוה ליה עובדא ושלח שאל לרבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° ול רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי ול רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן והורון ליה שמותר להשכיר כ°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא. הא לעשר אין מעשרין על ידיה.

מתני':

אף א_מהבמקום שאמרו להשכיר — לא לבית דירה אמרו, מפני שמכניס לתוכה עבודה זרה, שנאמר (דברים עקב ז כו) "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו" וגו'. ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ, מפני שהיא נקראת על שמו..
גמ': הא במקום שנהגו למכור בחוץ לארץ לשיטת °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא ובסוריא לשיטת °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא מוכר לו אפילו בית דירה ומשכיר לו אפי' בית דירה. °רבי אחארבי אחא (תנא) תנא · דור ד׳רבי אחא (תנא) ורבי תנחום בר חייהרבי תנחום בריה דרבי חייא אמורא א״י · דור ג׳רבי תנחום בריה דרבי חייא° אמרו בשם °רבי אלעזר ברבי יוסירבי אלעזר ברבי יוסי תנא · בנו של רבי יוסי בן חלפתארבי אלעזר ברבי יוסי לא רק אם הבית נפרד אלא ואפילואפילו תיבה קטנה כגון בורסקי שבצידן. ולא סוף דבר כולה אלא אפילו בית אחד בתוך בלוק. כיוון דמיחד החדר הזה לגוי לבדו מותר. דלא אסור אלא דוקא כשישראל דר גם כן בחדר אחד עם העובד כוכבים ומזלות

📖 באר משה — דף ח עמוד א

הלכה, ירושלמי מסכת עבודה זרה, דף ח'. נתחיל מהשורה השלישית.

אמר רבי שמעון ורבי אבהו אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא: גודלת ישראל לא תגדל את הנכרית - מי שעושה קולעת ליפות אנשים, לא תגדל את הנכרית משום "לא תתן עליהם חן". ולא יעשה ישראל שושבין לנכרי משום "לא תתחתן בם".

רבי יצחק בר גופתא בא קמיה רבי מנא. ללכת לבית המשתה שלו אסור, לעשות לו שושבין לא כל שכן? אז מה אתה מחדש? אמר לו: ליתן עליהם בלא תעשה, כלומר זה גם כן לא תעשה, ולא רק סתם איסור של מנהג.

רבי סימון היו לו כרמים בהר המלך, והרומאים גזרו שלא יגורו שם יהודים. שאל לרבי יוחנן האם הוא יכול להשכיר את זה לגויים? אמר לו: יבורו ואל תשכירם לנכרי. שאל לרבי יהושע מהו להשכירן לנכרי? ושרא ליה רבי יהושע - סבר רבי יהושע כל מקום שאין ישראל מצויין שם, זה כמו סוריה.

ואדרבא, סוריה מנין שמותרת? נשמעינה מן הדא. רבי חגי נחת לחמץ - נחת לסוריה. אתון ושאלון ליה: אילין דבר עשתור, בגין דלית ישראל שכיחין ואנן מוגרין לעממין, מהו לעשר על ידיהם? שלח שאל לרבי זעירא. שאל רבי זעירא לרבי אמי: רבי, מהו לעשר? אמר לו: אינו צריך לעשר על ידיהם. מינה, את שמותר להשכיר כרבי יוסי.

ועוד מן הדא, דאמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו בשם רבי אבהו: אבא הוה ליה עובדא, ושלח שאל לרבי חייה, רבי יסא, רבי אמי, והורון ליה להשכיר כרבי יוסי. הא לעשר - אין מעשרין על ידיה. אז זה שמותר להשכיר לגויים, גם כן בסתמא לא גזרו שיהיה אסור בשבילם.

פרק חדש, נלמד המשנה: אף במקום שאמרו להשכיר - לא לבית דירה אמרו, מפני שמכניס לתוכה עבודה זרה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו". ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ, מפני שהיא נקראת על שמו.

כן, שלא יגידו שהוא עובד בשבת.

הא במקום שנהגו למכור - כמו בחוץ לארץ לשיטת רבי מאיר, ובסוריא לשיטת רבי יוסי - מוכר לו אפילו בית דירה ומשכיר לו אפילו בית דירה.

רבי אחא ורבי תנחום בר חייה בשם רבי אלעזר ברבי יוסי: לא רק אם הבית היה נפרד, אלא אפילו תיבה קטנה כגון בורסקי שבצידן. לא סוף דבר כולה אלא אפילו בית אחד - כיוון שהחדר הזה לגוי לבדו מותר, כי לא אסור אלא דווקא שישראל גר גם כן באותו חדר עם הגוי.



^[דף ח עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ח עמוד ב16

לעניין ראית פני הבית לחיוב מעשרות. תנן היו שתים זו לפנים מזו הפנימית חייבת והחיצונה פטורה. היתה אחת ונעשית שתים, שתים ונעשית אחת מהו? מי אמרינן דכבר נאסרה כשהיה בית אחד ואסור? או אזלינן בתר השתא דנעשו שתים ומותר? ולהיפך בשנים שנעשו אחד? תנן: ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ מפני שהיא נקראת על שמו. אמר רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° בשם רבנן דתמן: זאת אומרת שדה שהיא נתונה על גב הדרך אסור להשכירה לנכרים, מפני שנקראת על שם ישראל והן חורשין בה בשבתות ובימים טובים.

הדרן עלך פרק לפני אידיהן