שולחן ערוך יורה דעה קנא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · קנא · ד · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לעובד כוכבים אין מוכרין ובכ"מ אין מוכרין להם ולא לישראל החשוד למכור להם בהמה גסה אם לא ע"י סרסור או שיודע שקונה אותה לשחיטה ועכשיו נהגו היתר בכל:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ט) שלא למכור. כגון במקום שחשודים על הרביעה כן הוא בש"ס (עבודת כוכבים סוף דף י"ד) ורש"י ותוס' וכל הפוסקים דלא כהעט"ז שנעלם ממנו זה וכתב הטעם שאותן המקומות אסרו בהמה דקה משום שבית' אטו בהמה גסה וזהו גזירה לגזירה שהרי בהמה גסה גופה גזירה רחוקה היא כדלקמן גם כל הסוגיא לא אזלה לדידיה ע"ש. שוב מצאתי ברש"י וברטנורה פרק מקום שנהגו (דף נ"ג ע"א) שכתבו כהעט"ז ותמהני וצ"ע בתוספות שם דף י"ד ד"ה אמר רב כו':

(י) בהמה גסה כו'. גזרה מכירה אטו שאלה או שכירות ובשאלה או שכירות אסור לפי שהעובד כוכבים עושה מלאכה בשבת בבהמתו של ישראל שהוא מצווה על שביתת בהמתו כדכתיב לא תעשה כל מלאכה וגו' וכל בהמתך אי נמי גזרה שלפעמים ימכרנה בע"ש סמוך לחשכה ואמר ליה נסייה ניהלה ושמעה לקליה ואזלה מחמתיה והוה ליה מחמר אחר בהמתו בשבת:

(יא) סרסור. ישראל דלא שייך ביה הני טעמי:

(יב) ועכשיו כו'. לפי שבימיהם היו דרים הרבה יהודים ביחד והיו יכולין למכור זה לזה אבל האידנא שמעט יהודים דרים במקום אחד ואי לא מזבני איכא פסידא. טור והפוסקים. ויש פוסקים כתבו הטעם לפי שעתה אין אנו בקיאין בקלא דניחוש דשמעה לקליה כו' ומשום שאלה ושכירות ליכא למיחש דאין רגילין עכשיו לקנות בהמה כדי להשכירה כי אם לצורך עצמו קונהו ע"כ וכתב הר"ן דלפי זה אפילו לקנות כדי להרויח למכרה מותר ע"כ וכן נראה דעת המחבר וכן נהגו וכ"כ העט"ז וכתב עוד הר"ן ואעפ"כ בעל נפש ימעט אבל בשאלה שהדבר פשוט לאסור ראוי למחות למי שעושה כך ע"כ ועיין בא"ח סימן רמ"ו וכל זה בבהמה טמאה אבל בטהורה כתב סה"ת ופוסקים דא"צ לכל זה די"ל דלשחיטה לוקחה וכמ"ש רש"י:


ט"ז

מקום שנהגו שלא למכור. פירוש שנחשדו על הרביעה. ובבהמה גסה הטעם שמא ישאילנה לעובד כוכבים או ישכירנה ועביד בה מלאכה בשבת ועבר בלאו דהא הבהמה של ישראל היא א"נ משום נסיוני דזימנין דזבניה ניהליה סמוך לשקיעת החמה בע"ש וא"ל תא נסא ניהלה ושמע' לקלא ואזלה מחמתיה וניחא ליה וה"ל מחמר אחר בהמתו בשבת. וכ' הטור בשם הרמב"ן כשמוכרה לטבח ודאי לשחיטה ומותר ולבעל אדמה ודאי למלאכה ואסור ולכאורה קשיין הדיוקים אהדדי דמי שאינו לא טבח ולא בעל אדמה דייקינן מרישא לחומרא ומסיפא לקולא ונרא' פירושו דעיקר כוונתו דאזלינן בתר דידיה בין לקולא בין לחומרא דהיינו אם הוא טבח ורובא דעלמא זבני למלאכה אזלינן בתריה לקולא וכן להיפך אזלינן לחומרא אבל במי שאינו לא טבח ולא בעל אדמה אזלינן בתר רובא למאי זבני והכי מוכח בדברי הרא"ש שמביא ב"י ובפרישה דחק מאד בפי' דברי הרמב"ן ע"ש אם תרצה:

נהגו היתר בכל. הטעם בב"י בשם סמ"ג דלא שייך האידנא נסיוני דאין אנו בקיאין כ"כ בקלא וגם אין דרכינו להשאיל ולהשכיר לעובד כוכבים וכתב הר"ן מ"ה מקילין אפילו לקנות כדי להרויח במכירת' ומ"מ בעל נפש יחוש וימעט אבל בשאלה ושכירות יש למחות ביד הנוהגים היתר עכ"ל:

באר היטב

(ז) בהמה: כגון במקום שחשודים על הרביעה כן הוא בש"ס. ובבהמה גסה הטעם שמא ישאילנה לעובד כוכבים או ישכירנה ועביד בה מלאכה בשבת ועבר בלאו. דישראל מצווה על שביתת בהמתו א"נ דזימנין דזבנה ניהלה סמוך לשקיעת החמה בע"ש וא"ל תא נסא ניהלה ושמעת לקליה ואזלא מחמתי' וה"ל מחמר אחר בהמתו בשבת וכתב הטור בשם הרמב"ן כשמוכרה לטבח ודאי לשחיטה זבין ומותר ולבעל אדמה ודאי למלאכה ואסור דלעולם אזלינן בתר דידיה ולא בתר רובא דעלמא אבל מי שאינו לא טבח ולא בעל אדמה אז אזלינן בתר רובא למאי זבני. עכ"ל הט"ז.

(ח) סרסור: פירוש סרסור ישראל דלא שייך ביה הני טעמי.

(ט) היתר: הטעם בסמ"ג דלא שייך האידנא נסיוני שאין אנו בקיאין כ"כ בקלא וגם אין דרכנו להשאיל ולהשכיר לעובד כוכבים וכתב הר"ן מש"ה מקילין אפילו לקנות כדי להרויח במכירתה ומ"מ בעל נפש יחוש וימעט אבל בשאלה ושכירות יש למחות ביד הנוהגים היתר ועי' באו"ח סי' רמ"ו. וכל זה בבהמה טמאה אבל בטהורה כתב ס' התרומות ופוסקים דא"צ לכל זה די"ל דלשחיטה לוקחה וכמ"ש רש"י.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש