ירושלמי עבודה זרה א ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת עבודה זרה · פרק א · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ג משנה[עריכה]

יום תגלחת זקנו ובלוריתו יום שעלה בו מן הים יום שיצא בו מבית האסורים ונכרי שעשה משתה לבנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש

הלכה ג גמרא[עריכה]

מה אותו היום בלבד או אותו היום בכל שנה והתני תגלחתו ותגלחת בנו אסורה תיפתר שגילחו שניהן כאחת והתני משתהו ומשתה בנו אסורה תיפתר שגילחו שניהן כאחת שנשאו נשים והתני לידתו ולידת בנו אסורה אית לך מימר שנולדו שניהן כאחת תיפתר בההוא דלא אספיק מיעבר ביומיה עד דאיתיליד ליה בר ועבד כחדא תני לא ישלח לו חביות מכורות לחנווני מפני שהוא כטוענו טענת חנם לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שאינו רוצה לא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מבקש מהו בתקרובת רחוץ בזווי אוחרי ובירושלם היה הופך עיכליה דימינא לשמאלא תני עיר שיש בה נכרים וישראל אם נותנין הנכרים לגבאין גובין מהן ומישראל ומפרנסין עניי נכרים ועניי ישראל ומבקרין חולי נכרים וחולי ישראל נוחמים אבילי נכרים ואבילי ישראל וקוברין מיתי נכרים ומיתי ישראל ומכניסין כלי נכרי וכלי ישראל מפני דרכי שלום גירדאי שאלון לרבי אמי יום משתה של נכרים מהו וסבר מישרי לון מן הדא מפני דרכי שלום א"ל רבי בא והתני רבי חייה יום משתה של נכרים אסור א"ר אמי אילולא רבי בא היה לנו להתיר ע"ז שלהן וברוך המקום שריחקנו מהם