משנה עבודה זרה א ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק א · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ואלו אידיהן של גוים, קלנדא, וסטרנורא, וקרטסים, ויום גנוסיא של מלכים, ויום הלידה, ויום המיתה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, כל מיתה שיש בה שרפה, יש בה עבודה זרה.

ושאין בה שרפה, אין בה עבודה זרה.

[ אבל ] יום תגלחת זקנו ובלוריתויב, יום שעלה בו מן הים, ויום שיצא [ בו ] מבית האסורים, וגוי שעשה משתה לבנו, אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש [ בלבד ].

נוסח הרמב"ם

ואלו אידיהן של גוים קלנדיס וסטרנליה וקראטיסס ויום גניסיה של מלכים ויום הלידה ויום המיתה דברי רבי מאיר וחכמים אומרין כל מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודה זרה ושאין בה שריפה אין בה עבודה זרה יום תגלחת זקנו ובלוריתו יום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורים אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש.

פירוש הרמב"ם

ואלו אידיהן - אלו הזמנים היו מפורסמים אצל [הנוצרים] (העובדי כוכבים) והנלוים אליהם, וכן כל מועד אומה בכל מקומות העולם כשהן עובדים עבודת כוכבים, חייב לנהוג בהם כמו שזכר. [ודע שזאת האומה הנוצרית הטועים אחרי יש"ו אפילו שדתותיהם משונות, כולם עובדי עבודה זרה ואידיהן כולם אסורים, וראוי לנהוג עמהם בתורת מה שינהוג עם עובדי עבודה זרה, ויום ראשון בכלל אידיהן של גוים. ולפיכך אסור לשאת ולתת עם מי שמאמין ביש"ו באחד בשבת כלל בשום דבר, והכל ינהג עמהם באחד בשבת מה שינהג עם עובדי עבודה זרה ביום אידם, וכן ביאר התלמוד] .

מיתה שיש בה שריפה - שהיה בה קטורת או שריפת בגדי המת וכלים.

וגנוסיא של מלכים - הוא יום שמתקבצין בו להקים מלך, ואין הלכה כרבי מאיר.

בלורית - הוא שער המניחין באמצע ומגלחין מה שסביבותיו מכל הצדדין ותספורת כזה אסור לו מן התורה כדי שלא נתדמה להם, אבל אין חייב עליו מלקות אלא אם שחת הפאות כמו שבארנו במכות.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קלנדיא - שמונה ימים אחר תקופת טבת:

וסטרנורא - שמונה ימים קודם התקופה. לפי שראה אדם הראשון יום שהיה מתמעט והולך, אמר, אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתוהו ובוהו, עמד וישב שמונה ימים בתענית [ובתפלה], כיון שנפלה התקופה וראה יום שמאריך והולך, אמר מנהגו של עולם הוא, עמד ועשה שמונה ימים טובים. לשנה אחרת, עשאן לאלו ואלו ימים טובים ט. הוא קבעם לשמים, והם קבעום לע"ז:

קרטמים - יום תפיסת בו מלכות י, וקבעום יום איד:

גינוסיא - יום שמעמידין בו מלך יא:

יום הלידה - יום שנולד בו המלך:

שריפה - ששרפו עליו כלי תשמישו כדרך ששורפין על המלכים:

יש בה ע"ז - כלומר אותו היום יש להם איד לע"ז, וכן משנה לשנה כל ימי בנו. וכל הנך דחשבינן עד השתא, חשיבי להו ואסורים שלשה ימים לפניהם: אבל יום תגלחת זקנו, שאינו זמן הקבוע לרבים אלא כל אחד כשמגלח עושה יום איד:

ובלוריתו - שמניח בלורית מאחריו כל השנה כולה ואינו מגלחה אלא משנה לשנה, ויום שמגלחה עושה יום איד:

ויום שעלה מן הים - ומקריב זבחים לע"ז על שנצול. בכל הנך אינו אסור אלא אותו היום ולא לפניו, דלא חשיבי כולי האי:

פירוש תוספות יום טוב

קלנדא. פירש הר"ב שמנה ימים אחר התקופה. וסטרנורא שמנה ימים קודם התקופה וכו'. הכי איתא בגמ'. ונראה דמשום שאלו הח' ימים שאחר התקופה עשה אותן ימים טובים קודם שעשה לאותן שקודם התקופה שלא עשאן אלא לשנה הבאה לפיכך הקדימן לשנות קלנדא קודם סטרנורא. ובירושלמי כיון דחזא איממא אמר קלנדס. קלן דיא"ו. ובערוך לא פירש ויתכן בעיני כי קלן הוא שררה וגדולה. כדפי' הר"ב במ"ה פרק ד' דסוכה. קלניא אפשי ממס. ואין לך חפשי כמלך מלכי המלכים הקב"ה והוא דיא"ו שבלשון יון קורין אלוה די"או. עוד בירושלמי סטרנורא שנאה טמונה שונא נוקם נוטר. היך מה דאת אמר וישטם עשו. א"ר יצחק בר' אליעזר ברומי צווחין ליה סנטוריא דעשו. וצריך לומר שאין זה שמו הקדום אלא שאחר שקבעוה לע"ז העלו שמו כך:

וקרטיסם. פירש הר"ב יום תפיסת מלכות. וכתבו התוס' אומר הר"ר שמעון בלשון יון הוא קרט לשון תפיסה:

ויום גנוסיא. פירש הר"ב יום שמעמידין בו מלך והביא בערוך פרק אלו נאמרים במסכת סוטה [דף ל"ו ע"ב] אמר להם גניסי מלכות אני רואה בה. פי' תכסיסי מלכות. והרמב"ם כתב בפ"ט מהלכות ע"ז יום שמתכנסין בו נכרים להעמיד להן מלך. כתב הכ"מ שמפרש גינוסיא כמו כינוסיא. ואפשר שכך היתה גרסתו ז"ל. ע"כ:

ובלריתו. פי' ציצית של שער. ערוך:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא) גמרא. ונראה דמשום שאלו הח' ימים שאחר התקופה עשה אותן ימים טובים קודם שעשה לאותן שקודם התקופה, שלא עשאן אלא לשנה חבאה, לפיכך הקדימן לשנות, קלנדא קודם סטרונרא. ובירושלמי כיון דחזא איממא אמר קלנדא. קלן דיא"ו. ונראה ל. כי קלן הוא לשון שררה וגדולה. כמ"ש הר"ב פ"ד דסוכה מ"ה, קלניא חפשי ממס, ואין לך חפשי כמלך מלכי המלכים הקב"ה. והוא דיא"ו, שבלשון יון קורין אלוה דיא"ו. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) בלשון יון הוא קרט, לשון תפיסה. תוס'. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) בגמרא גניסי מלכות. פירוש, תכסיסי מלכות. ערוך:

(יב) (על המשנה) ובלוריתו. פירוש צצית של שער. ערוך:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואלו אידיהם של עו"ג וכו':    ביד הלכות עכו"ם פ"ט סי' ג' ד'. ובטור י"ד סימן קמ"ח וסימן קנ"ב:

קלנדא וסטרנורא:    קלנדא שמנה ימים אחר התקופה וסטרנורא ח' ימים לפני התקופה וסימניך דלא תימא קלנדא לפני התקופה וסטרנורא אחר התקופה קרא דכתיב אחור וקדם צרתני אחור כתיב ברישא וה"נ מתניתין שמנה דאחר התקופה נקטא ברישא ובערוך גריס קָלֶנרַס בסמך. והני דמני תנא דרומאי אבל דפרסאי ודבבלאי מפרש לה בגמרא. ובגמרא אמר שמואל דעוד יש איד אחד לרומיים שאינו שנוי במשנה דאחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותי על אדם חיגר ומלבישין אותו וכו' והא דלא תנא ליה תנא במתניתין דלא קחשיב אלא מידי דאיתיה בכל שתא ושתא:

וקרטיסים:    אומר הר"ר שמעיה בלשון יון הוא תפוס תפיסות שתים קרט לשון תפיסה וסיס לשון שתים פירש דרוצה לומר תפיסה שנייה והיינו דאמרינן בגמרא שתי תפיסות תפסה רומי אחת בימי קלפטרא מלכתא ואחת שתפסה בימי יונים:

יום גינוסיא:    יום שמעמידין בו מלך ובגמ' פריך והא תניא יום גינוסייאות ויום שמעמידין בו מלך ומשני במסקנא הא דידיה והא דבריה והא דנפקא לן מקרא דכתיב הנה קטן נתתיך בגוים וגו' שאין מושיבין מלך בן מלך מתרץ בגמרא אבל ע"י שאלת רשות מן השרים מעמידין כגון אסוירוס בן אנטונינוס:

ויום המיתה:    דברי ר"מ. ר"מ סבר ל"ש מיתה שיש בה שריפה ול"ש מיתה שאין בה שריפה פלחי בה לע"ז ורבנן סברי מיתה שיש בה שריפה חשיבא להו ופלחי בה לע"ז ושאין בה שריפה לא חשיבא ולא פלחי בה לע"ז. וכתב הר"ן ז"ל וכל הנך דחשיב הכא חשיבי להו ואסורין שלשה ימים לפניהם:

אבל יום תגלחת זקנו:    שאינו זמן קבוע לרבים:

או בלוריתו:    מפרשינן בגמ' דבכלל בלוריתו הוי בין הנחת בלוריתו בין העברת בלוריתו שמנהגם היה שהיו מגלחים ראשם ומניחין בלורית מאחורי העורף לשם ע"ז ולסוף שנה היה מגלח אותה בלורית לבדה וכשהיה מניחה וכן ג"כ כשהיה מגלחיה היה עושה יום איד:

ויום שעלה בו מן הים:    ומקריב זבחים לע"ז על שניצול ובכל הנך תנן אין אסור אלא אותו היום בלבד ולא לפניו ולאחריו דלא חשיב ליה כולי האי:

ואותו האיש בלבד:    מפ' בגמ' למעוטי משועבדים פירוש אנשים משועבדים לאותו האיש דמותרין דלא אמרינן מאי דזבני ממטי ליה למיפלח. וה"ה בכולהו אידם. ובעי בירושלמי אותו היום בלבד או אותו היום בכל שנה ולא איפשיטא וכתב הראב"ד ז"ל דהא דתנן יום תגלחת זקנו ובלוריתו ואינך דבתרייהו במלך לבדו מיירי אבל שאר עו"ג אין עושים יום איד כלל ביום תגלחת זקנם ובלוריתם ויום שעולין בו מן הים והביא ראיה מדקתני סיפא ועו"ג שעשה משתה לבנו מכלל דעד השתא במלך עסיקינן ועוד מדתנן לקמן בפ' ר' ישמעאל נפל לבור ועלה ואמרינן עלה לא שנו אלא שעלה מת אבל עלה חי אסור דבהדי דקא סליק מנסך ליה דדמי עליה כיום אידם מדקאמר דדמי עליה ולא קאמר דהוי עליה יום אידו אלמא לאו יום אידו ממש הוא ואי לאו שהיין מזומן בידו לא היה עובד עבודה זרה ואין לך בית האסורים גדול מזה והרמב"ן ז"ל חלק עליו דשאני בית האסורים מפני שרשות אחרים עליו ועלה מן הים נמי מפני שעמד בו הרבה הלכך הוי יום אידו ממש ואזיל ומודה אבל נפל לבור שלא עמד שם אלא מעט והדבר מצוי שעולה ממנו חי אינו עושה יום איד ממש אלא דדמי ליה ליום אידו שעושה כשעולה מן הים עכ"ל ז"ל. וראיתי שמחק הרי"א ז"ל מלות ונכרי שעשה משתה לבנו וגם מלת בלבד דבסוף המשנה:


פירושים נוספים