רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה |
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


(דף רי"ף א' ע"א)

מתניתין:

לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים, אסור לשאת ולתת עמהן, להשאילן ולשאול מהן, להלוותן וללוות מהן, לפורען וליפרע מהן. ר' יהודה אומר, נפרעין מהן מפני שמיצר להם. אמרו לו, אף על פי שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן.

ר' ישמעאל אומר, שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור. וחכמים אומרים, לפני אידיהן אסור, לאחר אידיהן מותר.

גמ'. איבעיא להו, שלשה ימים – הן ואידיהן, או דלמא הן בלא אידיהן? ומסקנא הן בלא אידיהן.

אמר שמואל: ובגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד. והא רב יהודה שרא ליה לרב כהנא לזבוני חמרא ולרב גידל לזבוני חיטי בחגא דטייעי! שאני חגא דטייעי דלא קביעא.

איבעיא להו, נשא ונתן לפני אידיהן מהו. ר' יוחנן אמר אם נשא ונתן אסור, ור' שמעון בן לקיש אמר אם נשא ונתן מותר. והלכתא כרבי שמעון בן לקיש, דתניא כותיה: כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן לא אמרו אלא בדבר המתקיים, אבל בדבר שאין מתקיים מותר, ואפילו דבר המתקיים – נשא ונתן מותר. תני רב זביד בדבי ר' אושעיא: דבר שאין מתקיים מוכרין להן אבל אין לוקחים מהן. ולכולי עלמא נשא ונתן ביום אידיהן אסור, וכן הלכתא. ההוא מינא דשדר ליה דינר קסרינא לר' יהודה נשיאה ביום אידו, הוה יתיב ר' שמעון בן לקיש קמיה. אמר, היכי איעביד? אישקליה אזיל מודי קמי עבודת כוכבים, לא אישקליה הויא ליה איבה. אמר ליה ר' שמעון בן לקיש, טול והשליכו לבור לפניו. כל שכן דהויא ליה איבה! אמר ליה כלאחר יד.

גרסינן בפרק השוכר את הפועל, רב יהודה משדר ליה קורבנא לאבדרבן ביום אידם, אמר ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים. אמר ליה רב יוסף, והא תניא: אי זה הוא גר תושב כל שקיבל עליו בפני שלשה חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים. אמר ליה כי תניא ההיא להחיותו. והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: גר תושב שעבר עליו שנים עשר חדש ולא מל הרי הוא כמין שבעובדי כוכבים. התם כגון שקיבל עליו למול ולא מל.

תניא, ר' נתן אומר: מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח? תלמוד לומר "ולפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט, יד). ודוקא דהוה קאי בתרי עיברי נהרא דלא מצי איהו שקיל ליה, ודיקא נמי דקתני לא יושיט, שמע מינה.

לפורען וליפרע מהן – מתניתין דלא כרבי יהושע בן קרחה, דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר: מלוה בשטר אין נפרעים מהם, מלוה על פה נפרעים מהם מפני שהוא כמציל מידם. אמר רב הונא הלכה כר' יהושע בן קרחה.

תנו רבנן: הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר, לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר. היו שנים – אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר – אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו, ואם לאו הלך אחר המחמיר. ר' יהושע בן קרחה אומר, בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל. אמר רב יוסף הלכה כר' יהושע בן קרחה.

תנו רבנן: כל הפושעים שחזרו אין מקבלין אותן עולמית, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר, חזרו בהן במטמוניות אין מקבלין אותן, בפרהסיא מקבלין אותן. ר' יהושע בן קרחה ורבי שמעון אומרים, בין כך ובין כך מקבלין אותם, שנאמר "שובו בנים שובבים" (ירמיהו ג). אמר ר' יצחק איש כפר עיטוש אמר רבי יוחנן, הלכה כאותו הזוג.

מתניתין:

ואלו אידיהן של עובדי כוכבים: קלנדא, וסטוריס, [וקרטיסים,] ויום גנוסיא של מלכים, ויום הלידה ויום המיתה, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים, כל מיתה שיש בה שריפה יש בה עבודת כוכבים, ומיתה שאין בה שריפה אין בה עבודת כוכבים. יום תגלחת זקנו [ובלוריתו] ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מבית האסורים [ועובד כוכבים שעשה משתה לבנו] אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד.

גמ'. אמר ר' חנן בר אבא, קלנדא שמנה ימים אחר התקופה, סטורניא שמונה ימים לפני התקופה. וסימניך "אחור וקדם צרתני" (תהלים קלט, ה).

בעי רב מתנה, רומי שעשתה קלנדא וכל העיירות הסמוכות לה משתעבדות לה, אותן העיירות אסורות או מותרות? רבי יהושע בן לוי אומר קלנדא לכל אסורה, ור' יוחנן אומר אין אסורה אלא לעובדיה בלבד. והלכתא כר' יוחנן דתניא כותיה.

תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: ישראל שבחוצה לארץ עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן. הא כיצד? עובד כוכבים שעשה משתה לבנו וזימן כל היהודים שבעירו, אף על פי שאוכלין משלהן ושותין משלהן [ושמש שלהן] עומד עליהם, מעלה עליהן הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר: "וקרא לך ואכלת מזבחו" (שמות לד, טו), מאי וקרא לך – משעת קריאה.

כל תלתין יומין, בין אמר מחמת הילולא בין לא אמר מחמת הילולא – אסור. מכאן ואילך, אי אמר משום הילולא – אסור, ואי לא אמר משום הילולא – שרי. וכי אמר משום הילולא, עד אימת אסור? אמר רב פפא, עד תריסר ירחי שתא. ומעיקרא מאימת אסור? אמר רב פפא, מכי רמי שערי באסנתיה.

וחכמים אומרים כל מיתה שיש בה שריפה וכו' – תנו רבנן: שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי, שנאמר: "בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים אשר היו לפניך כן ישרפו לך" וגו' (ירמיהו לד, ה). וכשם ששורפין על המלכים כן שורפין על הנשיאים. ומה הם שורפין עליהן? מטתן וכל כלי תשמישן. מעשה ומת רבן גמליאל, ושרף עליו אונקלוס הגר בשבעים מנה צורי.

מתניתין:

עיר שיש בה עבודת כוכבים, חוצה לה מותר. חוצה לה עבודת כוכבים, תוכה מותר. מהו לילך לשם בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום? אסור, ואם יכול לילך בה למקום אחר מותר. עיר שיש בה עבודת כוכבים והיה בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות – זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים: המעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות.

גמ'. תנו רבנן: עיר שיש בה עבודת כוכבים אסור ליכנס לתוכה, ולא מתוכה לעיר אחרת, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים, בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום – אסור, אין הדרך מיוחדת לאותו מקום – מותר. ישב לו קוץ בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלנו, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים. ואם אינו נראה כמשתחוה – מותר. נתפזרו לו מעות בפני עבודת כוכבים – לא ישחה ויטלם, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים. ואם אינו נראה – מותר. [מעיין המושך לפני עבודת כוכבים – לא ישחה וישתה, מפני שנראה כמשתחוה לעבודת כוכבים. ואם אינו נראה – מותר.] פרצופות מקלחין מים בפני עבודת כוכבים – הרי זה לא יניח פיו על פיהם וישתה, מפני שנראה כמנשק לעבודת כוכבים. כיוצא בו, לא יניח פיו על גבי הסילון וישתה מפני הסכנה. מאי סכנה? סכנת עלוקה. מסייע ליה לר' חנינא, דאמר ר' חנינא: הבולע נימא של מים – מותר להחם לו מים בשבת. ומעשה באחד שבלע נימא של מים, והתיר לו ר' נחמיה להחם לו חמין בשבת. אדהכי והכי [מאי]? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ניגמע חלא.

תנו רבנן: לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה, ואם שתה דמו בראשו, מפני הסכנה. מאי סכנה? סכנת שברירי.

תניא, רבי נתן אומר: יום שעבודת כוכבים מנחת בו את המכס, מכריזין ואומרים – "כל מי שיטול עטרה ויניח בראשו ובראש חמורו יניחו לו את המכס, ואם לאו אל יניחו לו", יהודי שנמצא שם מה יעשה? יניח – נמצא נהנה, לא יניח – נמצא מהנה! מכאן אמרו: הנושא ונותן ביריד של עבודת כוכבים – בהמה תעקר, כסות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך הנאה לים המלח. אי זה עיקור? מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה. והני מילי בלוקח מן התגר, דשקלי מיניה מיכסא, אבל בלוקח מבעל הבית, דלא שקלי מיניה מיכסא – שרי, דתניא: הולכים ליריד של עובדי כוכבים ולוקחין מהם בהמה ועבדים ושפחות, בתים שדות וכרמים, וכותב ומעלה בערכאות שלהן, מפני שהוא כמציל מידן, ואם היה כהן – מיטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהן, וכשם שמיטמא בחוצה לארץ כך מיטמא בבית הקברות. בבית הקברות סלקא דעתך? טומאה דאורייתא היא! אלא אימא בית הפרס, דרבנן. ומיטמא ללמוד תורה ולישא אישה. אמר ר' יהושע: אימתי – בזמן שאינו מוצא ללמוד, אבל בזמן שמוצא ללמוד – לא יטמא. ר' יוסי אומר: אף בזמן שמוצא ללמוד יטמא, לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד. אמר ר' יוסי: מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו לצידן. אמר ר' יוחנן: הלכה כר' יוסי. תניא: אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה, ואם הקדיש או העריך או החרים – בהמה תיעקר, פירות ירקבו, כסות וכלים יקברו, מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח. ואיזה הוא עיקור? נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה. ואי פריק לה בשוה פרוטה – שפיר דמי, דאמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל.

מתניתין:

אלו דברים אסור למכור לעובדי כוכבים: איסטרובילין, ובנות שוח, ופטוטרות, ולבונה, ותרנגול לבן. רבי יהודה אומר: מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולין, ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו, שאין מקריבין חסר לעבודת כוכבים, ושאר כל הדברים – סתמן מותר ופירושן אסור. רבי מאיר אומר: אף דקל טב, וחצב, ונקלבים – אסור למכור לעובדי כוכבים.

גמ'. מאי איסטרובילין? אמר רב ספרא: פירי דארזא. פטוטרות – אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כולן בפטוטרותיהן שנינו. לבונה – אמר רבי יצחק: לבונה זכה. תנא: וכולן מוכרין להן חבילה. וכמה חבילה? פירש ר' יהודה בן בתירה: אין חבילה פחותה משלשת מנים. וניחוש דילמא אזיל ומזבין לאחריני ומקטרי! אמר אביי: "ולפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט, יד), אלפני מיפקדינן, אלפני דלפני לא מיפקדינן. ותרנגול לבן – אמר רבי יונה אמר רבי זירא: 'תרנגול למי, תרנגול למי' – מותר למכור לו תרנגול, 'תרנגול לבן למי, תרנגול לבן למי' – אסור למכור לו תרנגול לבן.

ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור – סתמן 'חיטי חיוארתא', ופירושן 'לעבודת כוכבים'.

מתניתין:

מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובדי כוכבים – מוכרין, מקום שנהגו שלא למכור – אין מוכרין, ואל ישנה אדם מפני המחלוקת. בכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה, עגלין וסייחים, שלמין ושבורים. ר' יהודה מתיר בשבורה. בן בתירה מתיר בסוס.

גמ'. אין מוכרין להן בהמה גסה – מאי טעמא? נהי דלהרבעה לא חיישינן, דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תיעקר! – עביד בה מלאכה בשבת. – ונעביד, כיון דזבנה קנייה! – גזרה משום שכירות, גזרה משום שאלה, גזרה משום נסיוני, דזימנין דמזבין לה ניהליה סמוך לשקיעת החמה דמעלי שבתא, ואמר ליה: תא נסייה ניהלי, ושמעה ליה לקליה ואזלא מחמתיה וניחא ליה דתיזיל, והוה ליה כמחמר אחר בהמתו בשבת.

רב אחא שרא לזבוני חמרא אגב ספסירא, אמר: אי משום נסיוני – הא לא ידעה ליה לקליה דאזלא מחמתיה, אי משום שאלה, אי משום שכירות – ספסירא כיון דלפי שעתיה הוא דמזבין, לא מושיל ולא מוגר. ועוד חייש דילמא ניגלו מומא ומשום הכין לא מושיל ולא מוגר.   

רב הונא זבין ההיא פרה לעובד כוכבים. אמר ליה רב חסדא: מאי טעמא עבד מר הכי? אמר ליה: אימור לשחיטה זבנה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כדרך שאמרו אסור למכור לעובד כוכבים, כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים.

תנו רבנן: אין מעמידין בהמה בפונדקיות של עובדי כוכבים, זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות, ואין צריך לומר זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים. ואין מוסרין בהמה לרועה שלהן, ואין מתיחדין עמהן, ואין מתלוין עמהן, ואין מוסרין להן תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות.

ותנו רבנן: אין מוכרין להן לא זיין ולא כלי זיין, ואין משחיזין להן את הזיין, ואין מוכרין להן לא סדן ולא קולרין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל. וכדרך שאמרו אסור למכור לעובד כוכבים כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים. אמר רמי בר אבא: כדרך שאסור למכור לעובד כוכבים כך אסור למכור לליסטים ישראל. תנו רבנן: אין מוכרין להן תריסין, [ויש אומרים מוכרין להם תריסין.] מאי טעמא דתנא קמא? דכי שלים זינייהו קטלי בהו. ויש אומרים מוכרין להן תריסין, דכי שלים זינייהו מיערק ערקי. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הלכה כיש אומרים. אמר רב אדא בר אהבה: אין מוכרין להן עששיות של ברזל. אמר רב אדא: בפרזלא הינדואה. והאידנא דקא מזבנינן? אמר רב אשי: לפרסאי, דמגנו עילואן.

בן בתירא מתיר בסוס. תניא: בן בתירה מתיר בסוס, מפני שהוא עושה מלאכה שאין חייבין עליה חטאת. אמר ר' יוחנן: הלכה כבן בתירא.

מתניתין:

אין מוכרין להן דובים ואריות, ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים. אין בונין עמהן בסילקי וגרדום, איצטדיא ובימה, אבל בונין עמהן בימוסיאות ומרחצאות. הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים – אסור לבנותה.

גמ'. אמר רב חנן בר רבא: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס, אבל לא למכירה, [דבין במקום שנהגו למכור ובין במקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין.] וכן הלכתא.

"הרחק מעליה דרכך" (משלי ה, ח) – זו מינות והרשות, "ואל תקרב אל פתח ביתה" (שם) – זו זונה. וכמה? אמר רב חסדא: ארבע אמות.

תנו רבנן: ההולך לאיצטדינין ולכרכום וראה את הנחשים ואת החברים, בוקיון ומוקיון, מוליון ולוליון, סגדלין וסגדליון – הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר: "אשרי האיש אשר לא הלך" וגו' (תהלים א, א), "כי אם בתורת ה' חפצו" וגו' (שם, ב). הא למדת שהדברים הללו מביאין את האדם לביטול תורה. דרש רבי שמעון בן פזי: מאי דכתיב: "אשרי האיש אשר לא הלך" וגו' (שם, א), וכי מאחר שלא הלך – מהיכן עמד? ומאחר שלא עמד – מהיכן ישב? ומאחר שלא ישב – מהיכן לץ? לומר לך שאם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב, ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הכתוב אומר: "אם חכמת – חכמת לך, ואם לצת – לבדך תשא" (משלי ט, יב). אמר רבי אלעזר: כל המתלוצץ יסורים באין עליו, שנאמר "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם" וגו' (ישעיהו כח, כב). אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו לא תלוצון, ולא ליתו יסורין עליכון. אמר רב קטינא: כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין, שנאמר "משך ידו את לוצצים" (הושע ז, ה). "אשרי איש ירא את ה'" (תהלים קיב, א) – איש ולא אשה. אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב: אשרי איש שיעשה תשובה כשהוא איש.

"על פלגי מים" (שם א, ג) – אמר רבי תנחום בר חנילאי: לעולם ישלש אדם שנותיו – שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. ומי ידע כמה חיי?! כי קאמרינן ליומי. "אשר פריו יתן בעתו" (שם) – אמר רבא: אם פריו יתן בעתו עלהו לא יבול, ואם לאו יבול על הלמד. ועל המלמד הכתוב אומר: "לא כן הרשעים" וגו' (שם, ד). והיינו דאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: מאי דכתיב "כי רבים חללים הפילה" (משלי ז, כו)? זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. "ועצומים כל הרוגיה" (שם) – זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה. ועד כמה? עד ארבעין שנין.

הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים אסור לבנותה. אמר רבי אלעזר: אם בנה – שכרו מותר.

מתניתין:

אין מוכרין להן במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקוץ. רבי יהודה אומר: מוכר הוא על מנת לקוץ.

גמ'. מנא הני מילי? אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: אמר קרא "ולא תחנם" (דברים ז, ב), לא תתן להם חנייה בקרקע. תניא נמי הכי: "ולא תחנם" (שם), לא תתן להם חנייה בקרקע. דבר אחר, לא תתן להם חן. דבר אחר, לא תתן להם מתנת חנם. לא תתן להם חן – מסייע ליה לרב, דאמר רבי יהודה אמר רב: אסור לאדם לומר 'כמה נאה עובד כוכבים זה'.

תנו רבנן: "ונשמרת מכל דבר רע" (שם כג, י) – שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע אשה, ולא בחמורה ולא בחמור ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעוף ולא בעופה בשעה שנזקקין זה לזה. ולא בבגדי צבע אשה – אמר רבי יהודה אמר שמואל: אפילו שטוחין ומונחין על גבי הכותל. אמר רב פפא: ובמכיר את בעליהן. תנו רבנן: "ונשמרת מכל דבר רע" (שם) – שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה. מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר: [תורה מביאה לידי זהירות,] זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי חסידות, חסידות גדולה מכולן, שנאמר: "אז דברת בחזון לחסידך" (תהלים פט, כ). ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: ענוה גדולה מכולן, שנאמר: "רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים שלחני" וגו' (ישעיהו סא, א). 'חסידים' לא נאמר, אלא 'ענוים', הא למדת שהענוה גדולה מכולן. ופירשוה בירושלמי: זריזות מביאה לידי נקיות, דכתיב: "וכלה", "וכפר" (ויקרא טז). נקיות לידי טהרה, שנאמר: "וכפר עליו הכהן וטהר" (שם יד, כ). טהרה לידי קדושה, שנאמר: "וטהרו וקדשו" (שם טז, יט). קדושה לידי ענוה, דכתיב: "כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח" (ישעיהו נז, טו). ענוה ליראת חטא, דכתיב: "עקב ענוה יראת ה'" (משלי כב, ד). אמר רבי יצחק בן אלעזר: מה שעשאתו החכמה עטרה לראשה, עשאתו ענוה עקב לסוליתה, דכתיב: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא, י), וכתיב: "עקב ענוה יראת ה'" (משלי כב, ד). יראת חטא לידי רוח הקודש, דכתיב: "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא" (שם ב, ה). רוח הקודש לידי חסידות, דכתיב: "אז דברת בחזון לחסידך" (תהלים פט, כ). חסידות לידי תחיית המתים, דכתיב: "ונתתי רוחי בכם וחייתם" (יחזקאל לז, יד). תחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב, דכתיב: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" וגו' (מלאכי ג, כג).

רבי יהודה אומר: מוכר הוא לו על מנת לקוץ – תנו רבנן: מוכר הוא לו על מנת לקוץ וקוצץ, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר: אינו מוכר לו אלא קצוץ. קמה על מנת לקצור וקוצר, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר: אינו מוכר לו אלא קצורה. שחת על מנת לגזוז וגוזז, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר: אינו מוכר לו אלא גזוזה. איבעיא להו: בהמה על מנת לשחוט ושוחט, מהו? התם הוא דלאו ברשותיה קיימא לאו מצי משהי להו, אבל בהמה כיון דברשותיה קיימא משהי ליה, או דילמא לא שנא? תא שמע: בהמה על מנת לשחוט ושוחט, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר: אין מוכר אלא שחוטה. והילכתא כרבי מאיר, דסתם מתניתין כותיה.

מתניתין:

אין משכירין להם בתים בארץ ישראל, ואין צריך לומר שדות. ובסוריא משכירין להם בתים, אבל לא שדות. ובחוצה לארץ מוכרין בתים ומשכירין שדות, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: אף בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות, ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות, ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו.

גמ'. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. אמר רב יוסף: ובלבד שלא יעשם שכונה. תנא: אין שכונה פחותה משלשה בני אדם.

מתניתין:

אף במקום שאמרו להשכיר – לא לבית דירה אמרו, מפני שמכניס לתוכה עבודת כוכבים, שנאמר: "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז, כו). ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ, מפני שנקראת על שמו.

גמ'. תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא ישכיר אדם מרחצו לעובד כוכבים, מפני שנקראת על שמו, ועובד כוכבים זה עושה בה מלאכה בשבתות וימים טובים. אבל שדהו לעובד כוכבים מאי שרי? דאמרי אריסותיה קא עביד. מרחץ נמי אמרי אריסותיה קא עביד! אריסותא למרחץ לא עבדי אינשי. הנהו מוריקא, דעובד כוכבים נקיט בשבתא וישראל בחד בשבתא. אתו לקמיה דרבא, שרא להו רבא. איתיביה רבינא לרבא: ישראל ועובד כוכבים שקבלו שדה בשותפות, לא יאמר ישראל לעובד כוכבים: טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול, ואם התנו מתחלה – מותר, ואם באו לחשבון – אסור! איכסיף. לסוף איגלאי מילתא דהתנו מעיקרא הוה.

גרסינן בפרק ארבע מיתות: אמר אבוה דשמואל: אסור לישראל שיעשה שותפות עם העובד כוכבים, שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בעבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה: "לא ישמע על פיך" (שמות כג, יג).

הדרן עלך לפני אידיהן